(פרק ג' - שיעור רביעי (ואחרון

00:00 אנחנו אוחזים בסוף פרק ג' ודעת. למדנו על חכמה ועל בינה שהם אב ואם. עכשיו האלטער רבי מתחיל לבאר את הכוח השלישי, כוח הדעת. נקרא בפנים ונסביר. אומר האלטער רבי: והדעת. כי הרי הסברנו שחכמה זה ברק המבריק קודם השכל. אחרי זה בינה זה הרחבת השכל על בוריו, אורך, רוחב, עומק. אז אם ככה, אז יש לך את הכל. מה חסר? מה התפקיד של כוח הדעת? יש לך חכמה, יש לך בינה, יש לך כבר את האב והאם. אז לכאורה היה צריך להיות מספיק שמזה יבוא העניין של המידות. מה בדיוק התפקיד של כוח הדעת בכל הסיפור? זה האלטער רבי בא לבאר עכשיו. אומר האלטער רבי: והדעת הוא מלשון והאדם ידע את חוה. הפירוש של המילה דעת זה לא הפירוש הפשוט. העולם מפרש דעת מלשון ידיעה, ידיעה, conocimiento. אבל האלטער רבי מפרש דעת מלשון ואדם ידע את חוה. הפסוק ואדם ידע את חוה מדבר לא סתם שאדם הכיר את חוה הכרה חיצונית. אדם ידע את חוה מדבר על החתונה, זאת אומרת על הקשר הפנימי שהיה בין אדם וחוה. אז גם פה כשאומרים כוח הדעת זה לא רק ידיעה חיצונית, זאת אומרת ידיעה חיצונית, אלא הכוונה היא הכרה והרגשה, כמו שכתוב במאמרים, שכוח הדעת זה הכוח של החיבור. בפשטות, הפסוק ואדם ידע את חוה, האלטער רבי מביא רק בתור ראיה שהמילה דעת זה מילה שמתכוונת למשהו יותר עמוק, שדעת זה לא רק ידיעה חיצונית, אלא דעת זה עניין של התקשרות. הוא סתם מביא את הפסוק כי מהפסוק הזה רואים שדעת זה לשון התקשרות. אבל כמובן שיש פה גם כן רמז שהאלטער רבי בא לרמז פה, שדעת זה גם

02:29 כן ההתקשרות בין החכמה והבינה. זה בהמשך למה שאמרנו קודם, שהאב ואם זה חכמה ובינה. ממילא כדי שיהיה הולדה צריך להיות התקשרות של האב והאם, שזה החיבור של חכמה ובינה. במילים אחרות, זה שני עניינים שיש בדעת. דעת יש לו שני תפקידים, שני עניינים. דעת מחבר את השכל עם המידות. זה מה שהאלטער רבי מדבר פה בפרק הזה. כל הסיפור בפרק הזה האלטער רבי בא להסביר איך מהשכל נולדים מידות. אז התפקיד של דעת זה להביא את השכל אל הרגש של המידות. אז ההתקשרות, ההתקשרות בין השכל והמידות. זה עיקר הדברים שהאלטער רבי בא להסביר פה, אבל האלטער רבי גם כן מרמז לנו על עוד עניין שיש בדעת. דעת מקשר לא רק שכל למידות, הוא גם מקשר חכמה ובינה. כאן בתניא זה לא מדובר, רק כמו שאמרתי ברמז. יותר מאוחר באגרת הקודש בסימן ט"ו, שמה האלטער רבי מבאר שיש שני עניינים בדעת. האלטער רבי קורא לזה דעת עליון ודעת תחתון. בפרק ט"ו באגרת הקודש. שם האלטער רבי אומר שיש בדעת שני עניינים: דעת עליון, דעת תחתון. דעת תחתון זה מה שהדעת מחבר שכל ומידות, ודעת עליון זה מה שהדעת מחבר חכמה ובינה. פה זה נמצא רק ברמז בפסוק שהוא מביא. בגלוי האלטער רבי בפרק הזה לא בא להסביר את העניין הזה. האלטער רבי בעיקר בא להסביר איך המידות נולדים. לכן כאן ההתקשרות זה קשור לשכל עם המידות. אני רק מתרגם את זה. אולי בהמשך נסביר את זה קצת יותר. אז אומר האלטער רבי עוד הפעם: דעת, מלשון ״והאדם ידע את חוה״, והוא לשון התקשרות והתחברות, שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד. מהי העבודה בעניין הדעת?

04:34 עבודה בעניין הדעת זה שבן אדם מקשר את עצמו בקשר אמיץ וחזק מאוד, ויתקע מחשבתו בחוזק בגדולת אין סוף ברוך הוא, ומכניס את עצמו, תוקע את עצמו עם כל התוקף בקשר אמיץ וחזק, ואינו מסיח דעת, בלי להפסיק לרגע. יש פה עבודה בכמות, יש פה עבודה באיכות. זאת אומרת העניין של דעת דורש שני עניינים: עניין בכמות, עניין באיכות. באיכות הכוונה שהבן אדם צריך להכניס את עצמו בפנימיות, שזה לקשר דעתו, לקשר את עצמו, להיות מונח בזה, להכניס את עצמו בזה באופן פנימי, באופן עמוק. ובנוגע לכמות, האלטער רבי מדגיש: אינו מסיח דעת. זאת אומרת שזה דבר שצריך להיות כל הזמן. זאת אומרת, כדי שבן אדם יהיה לו קשר עם העניין צריך להיות בזה עבודה מיוחדת. זה עבודה של כוח הדעת. קצת להסביר את העניינים, מה זה התפקיד של דעת ומה עבודה בעניין הדעת. אז יש בחסידות, בחסידות מוסבר הסוגיה של דעת. מדובר, הרבי הרש"ב מדבר על זה הרבה. יש בסוגיה של דעת מה הגדר, מה העניין של דעת, זה הכרה והרגשה. וכידוע יש את הפסוק שדוד המלך אמר לשלמה לפני שהוא נפטר: ״דע את אלוקי אביך ועבדהו בלבב שלם ובנפש חפצה״. זאת אומרת, דוד אומר לשלמה, זה היה צוואתו של דוד, אומר לשלמה המלך: דע את אלוקי אביך. שואלים בחסידות את השאלה: מה, מה הוא אומר לו? מהי ההוראה? אם הפירוש דעת זה הכוונה כפשוטו, כמו שהעולם מפרש דעת, עניין של ידיעה, אז מה אתה אומר? דע? אם יש ידיעות שאתה לא לימדת אותו, תלמד אותו. מה זה יעזור שתגיד לו דע? אתה לא נותן לו את האינפורמציה, אתה לא נותן לו את הפרטים. אז מזה

06:49 לומדים בחסידות שזה "דע", זה לא אינפורמציה, זה לא ידיעה, זה לא מושגים. המושגים כבר לימד אותו קודם, הוא לימד אותו. ומה שאמרנו לפני שהוא נפטר, דוד המלך אומר לשלמה: עכשיו אני לימדתי אותך כל החיים. לימדתי אותך תורה, לימדתי אותך עניינים, מושגים. לא חסר לך אינפורמציה. עכשיו יש לך תפקיד: דע, להתחבר לזה. זה אני לא יכול לעשות. אני יכול לתת לך חוכמה והבנה. אני יכול לתת לך ידיעות, אבל ה"דע", כלומר שזה יהיה שלך, שזה יהיה משהו שאתה מזדהה, חי עם מה שמונח, זה מתחבר איתך, זה עניין שאתה צריך לעשות לבד. דע את אלוקי אביך. אז בא בחסידות: מה זה העניין? זה נקרא הכרה והרגשה. מה המושג של הכרה והרגשה? כתוב על אברהם אבינו: בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו. אז בא בחסידות: מה זאת אומרת? הכיר — הכרה והרגשה. אברהם אבינו לא השכלה. יכול להיות בן אדם משיג דברים, אבל הוא לא מתאחד עם זה. הוא משיג את זה, אבל זה לא נהיה דבר אחד איתו. הלשון "הכיר אברהם את בוראו" מדובר על הכרה. הכרה הכוונה אתה מכיר את זה. זה משהו שאתה מרגיש שאתה מזדהה עם זה. אני מרגיש את זה כמו שבן אדם מרגיש את עצמו. בן אדם לא רק יודע. אני יודע שאני קיים, משהו כאילו ידיעה מרחוק. החבר שלך, בן אדם אחר, אתה יודע, ראיתי אותו פעם שמה. אבל כשאדם אומר על עצמו "אני יודע את עצמי", הוא מתכוון "אני מכיר את עצמי". מה פירוש אני מכיר את עצמי? אני מרגיש את עצמי. הכרה פירושו יש אחדות פנימית. הכרה פירושו שזה משהו שכאילו שאני רואה את זה, זה

08:56 חי אצלי. זה נמצא אצלי באופן של אין לי בזה ספק, זה ברור אצלי. זה פשט הכרה והרגשה. אז למשל אומרים שילד קטן אוכל. במאמרים יש: כשילד קטן אוכל לחם אז הוא מכיר. אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן. אז גם שם כתוב, זה לא ידיעה שכלית, זה הכרה והרגשה. יש לו הכרה והרגשה: זה אבא שלי. וההכרה וההרגשה הזאת זה משהו פנימי שאף שכל לא יכול לבטל את זה. זה בשכל יכול להיות שני אופנים. יש לפעמים שכל מבחוץ. מישהו אמר לך הסבר. שמעת? אתה אומר בסדר, זה נראה צודק. מה שאתה אומר זה מתאים, אבל אתה לא מזדהה עם זה. אתה רק אומר בסדר, לפי מה שהסברת לי אז אני מבין שזה צריך להיות כך וכך, אבל זה כמו ידיעה שמבחוץ, זה לא ידיעה מבפנים. הכרה והרגשה פירושו שזה הופך להיות עניין שלי, שאין לי בזה ספק, כי זה משהו שחי אצלי, מונח אצלי, זה חלק ממני, אי אפשר להיות אחרת. וזה כוח בנפש של בן אדם. זה כוח הדעת שבנפש, וזה אומר איך מגיעים לזה. אז כאן האלטער רבי אומר איך להגיע לזה. להגיע להכרה והרגשה צריך להיות עבודה של התקשרות והתחברות. זאת אומרת, איך בן אדם מגיע שעניינים של אלוקות, ענייני... מה זה? זה לא קשה שיהיה לי הכרה והרגשה כי אני חלק ממנו. מה זה? זה העולם שלי שיהיה לי הכרה והרגשה באוכל ובבגדים, בחיי משפחה, דברים גשמיים, ששם לא כל כך קשה לבוא להכרה והרגשה, בכלל לא קשה, כי זה אני בעצמי. זה הישות שלנו. זה חלק מהמציאות שלנו. אבל עניינים שהם בעצם עניין רוחני, עניינים עליונים, אז הבן

10:59 אדם הרי חי את הדברים חוץ מהעולם שלי. כדי שיהיה לי בזה הכרה והרגשה זה לא מגיע לבד. שם צריך להיות, זה מה שהרב אומר, צריך להיות התקשרות והתחברות. אתה צריך להיות מונח בזה, להכניס את עצמך לזה. לא מספיק שהבנת את החשבון ואת המתמטיקה ואת ההסבר, אתה צריך עוד הפעם לחשוב על זה, עוד הפעם להתעמק בזה, להיכנס לזה עם כל העומק ואין להסיח דעת. ואמרתי, יש פה כמות ואיכות. להיות מונח בזה עם כל עומק הנפש, להכניס את עצמך לזה, ושיהיה באופן של התמדה ושקידה, בלי להסיח הדעת. וזה מה שהרב אומר: כי אף מי שהוא חכם ונבון בגדולת אין סוף ברוך הוא, הנה אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה. אם בן אדם יש לו חכמה, יש לו בינה, אז יש לו כבר את כל האינפורמציה, ויש לזה גם מצד כוח החכמה מאיר אצלו האור של העניין, וגם הוא הביא את זה לכוח הבינה, שהוא יודע את כל הפרטים לאשורם על בוריים. זה עדיין לא הוא בעצמו, זה עדיין לא מתאחד איתו. כדי שזה יתאחד, שיהיה בזה הכרה והרגשה, זה רק על ידי שיש אצלו את העניין של התקשרות והתחברות. זה מה שהאלטער רבי: יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה. להיות מונח בזה, שזה יהיה נוגע לי, ושזה יהיה בהתמדה. התמדה, התמדה זה בזמן, התמדה זה שקידה, התמדה זה יום אחרי יום. דווקא אז זה הופך להיות למשהו שנקשר, למשהו שלי, ורק אז יכול לבוא מזה עניין המידות. אז האלטער רבי בא להגיד לנו שכדי שבאמת הבן אדם יוכל להתעורר בחיות ורגש, אהבת השם, יראת השם, לא מספיק רק העניין של חוכמה ובינה.

12:50 חייב להיות כוח הדעת, כי רק על ידי כוח הדעת העניינים באמת הופכים להיות חלק מהמציאות שלי, ואז זה יכול להוליד גם כן רגש, עניין של אהבה ויראה. אם לא יקשר דעתו, כמו שכתוב, לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית. זה לא יביא אצל הבן אדם את היראה והאהבה האמיתית, כי אם דמיונות שווא, כשחסר דעת, אפילו שיש לך חכמה ובינה. הבנת את העניין, למדת חסידות, הבנת את המאמר, אתה מבין את הסוגיה. אבל אם לא היה בזה ההתקשרות וההתבוננות, כוח הדעת, אז לא היה הכרה והרגשה. אז אומר האלטער רבי: אין אהבה ויראה מזה, לא נולד אהבה ויראה. מה יכול להיות? דמיונות שווא. מה זה דמיונות שווא? דמיונות שווא זה שהבן אדם לפעמים יש לו דמיון שיש לו אהבה ויראה. הוא חולם על אהבה ויראה. הוא כאילו חושב. זה כמו לפעמים בן אדם שם מוזיקה, הוא נהיה מאוד שמח והוא רוקד, אבל ברגע שנסגרה המוזיקה וזה נגמר, כל החגיגה, אז כאילו שאף פעם לא היה לו. שום דבר לא קרה. היה רגע יפה, זה היה נחמד, זה היה גישמאק. בוודאי, בזמן שהיה מוזיקה והיו ריקודים אז הוא רקד והוא היה באמת שמח. אבל ברגע שנגמר הכל הוא חוזר, הופך, הוא חוזר למצב שלו וכמו שהיה קודם. מה קרה? כי זה לא היה אמיתי. זאת אומרת, הוא לא באמת הבין מה קרה. זה לא שעשה תהליך פנימי להגיע לשמחה פנימית, אלא המקיף הרים אותו. הוא היה במקיף, הוא היה באווירה. הייתה פה אווירה של חגיגה, אז זה גם כן התרומם ביחד עם החגיגה. אבל להגיד שהוא בעצמו באמת, השמחה היא באופן פנימי, ש-- הוא לא, לא, לא, לא.

14:44 הייתה פה עבודה, לא הייתה פה יגיעה, לא הייתה פה עבודה פנימית להרגיש באמת את השמחה. על דרך זה אומר האלטער רבי: אם יש לך חכמה ובינה, מכיוון ששכל זה לא האדם עצמו, שכל זה עדיין משהו מחוץ ממני, כמו מישהו שבא ומנסה לשכנע אותך. מגיע מישהו ומדבר איתך, אומר לך, בסדר, ואתה אפילו שומע אותו ומקשיב אליו. מבין, אבל אם זה לא שאני בעצמי הבנתי את זה, אני רק שומע ממנו, אז יכול לבוא מישהו אחר ולהגיד לי שלא הבנתי נכון, ואז הכל לא נשאר. זה לא באמת נהיה חלק ממני. זה נשאר כמו דבר חיצוני. מה שאין כן הכרה והרגשה, זה נהיה חלק ממנו, וזה פשט דמיונות שווא. אם אין דעת, אז אפילו שאתה חושב שיש לך אהבה ויראה, כי אתה עכשיו מרגיש התעוררות, אתה מתפלל עם חיות, התלהבות, כאילו יש לך רגש של אהבה, אבל זה לא אמיתי, זה דמיונות שווא, ולכן זה לא נשאר מזה. יש מהרבי באחת מהשיחות, הכפל לשון: דמיונות שווא. הכפל לשון זה דמיונות, זה דמיונות שווא. הרבי אומר שמכאן ראיה שיש דמיונות שהם לא שווא. יכול להיות דמיונות, אבל זה לא דמיונות שווא. כאן האלטער רבי מדגיש: זה דמיונות שווא. זה, זה, זה, זה לא רק שזה לא אמיתי, זה דמיוני, אפילו הדמיון זה שווא. זה, זה, זה סוג של שקר בתוך שקר. זה, זה, זה, יש לזה ביאורים, מה בדיוק ההגדרה דמיונות שווא? מה זה אומר? אבל על כל פנים, האלטער רבי פה בא לשלול לגמרי את העניין הזה של אהבה ויראה שמגיע בלי דעת. כי ידוע שהדבר הזה זה אחד מהיסודות של חסידות חב"ד. האלטער רבי כתב את זה פה.

16:36 זה היה אחד, מה שנקרא, היסודות והשיטה של האלטער רבי, שהוא גילה את העניין של חסידות חב"ד, בעיקר בנוגע לעניין הדעת. במחלוקת של האלטער רבי עם תלמידי המגיד, שהאלטער רבי טען שחייב להיות דעת; בלי דעת זה לא אהבה ויראה אמיתית. לא מספיק רק שאתה רוקד ושמח חיצוני, אבל אם לא עשית עבודה פנימית, אז זה לא, זה לא, זה לא אהבה אמיתית. ועל כן הדעת הוא קיום המידות וחיותן, והוא כולל חסד וגבורה, פירוש אהבה וענפיה ויראה וענפיה. לכן אומר האלטער רבי, מכיוון שהדעת הוא זה שמביא את האיזון לנו, לאדם, באופן שזה הופך להיות חלק ממנו. לכן אומרים שהדעת הוא קיום המידות וחיותן. מה הפשט קיום המידות וחיותן? יש פה שני פרטים. דבר ראשון, קיום המידות. הפשט קיום המידות, כלומר, בזמן שהמידות יהיה להם קיום. בן אדם לפעמים מתעורר באיזה הרגש, כמו שאמרנו קודם, אבל אחרי כמה דקות, או יכול להיות כמה שעות ולפעמים כמה ימים, זה בורח, לא נשאר, כי אין לו דעת, ולכן זה בא וזה לא נשאר אצלו. אם אתה רוצה שההרגש יהיה אצלך באופן של קיום, זה על ידי הדעת. כמו שאמרנו, הדעת פועל שזה יהיה, יתאחד איתי, ואז יש לזה קיום, קיום המידות. מצד שני, האלטער רבי אומר פה גם כן חיותן. החיות במידות. מה פשט החיות במידות? החיות בחסידות, הפשט חיות זה ביטול. מידות, יש הרי, ידוע בחסידות מוסבר שבמידות יש מעלה ויש חיסרון. המעלה במידות זה שזה יותר קרוב אל האדם. אני מרגיש, אני אוהב, טוב, זה נשמע. חיסרון במידות אבל זה שבמידות יש ישות. יש מי שאוהב, יש מי שירא. יש במידות, יש הרגש. הבן אדם מרגיש.

18:52 את עצמו וישות, זה, זה, זה, זה סתירה לאלוקות. ועל זה צריך להיות העבודה שהמידות יהיו עם ביטול, שבמידות יורגש. לא, אני אוהב כי זה טוב לי, כי אז אתה מרוכז בעצמך ומזה יכול לבוא אחרי זה יניקת החיצונים. בחסידות מוסבר באריכות בהמשך סמ״ך ו׳, וכמה וכמה מהמאמרים מדברים על הסוגיה שאם יש לך מידות אבל במידות לא נמצא מוחין, המידות מצד עצמם, אז זה יכול להביא ליניקת החיצונים, לישות. למשל, לפעמים בן אדם מגיע פורים, אז מהשמחה של פורים זה מתחיל עם שמחה של קדושה. פורים זה מצווה, אבל מהשמחה של פורים, אם אין את הביטול הנכון, אז זה יכול לצאת מזה לפעמים יניקת החיצונים. רואים במוחש אנשים שותים, אומרים לחיים, משתכרים, מאבדים את כל המטרה ועושים שטויות. היפך התורה, היפך החסידות, היפך הכל. במקום שזה יהיה שמחה של קדושה זה הופך להיות שמחה של הוללות. איי! זה פורים, זה שמחה של פורים. זה התחיל מכל. אבל בגלל שהיה חסר לו האיזון, הנוסח, המוחין, ההבנה וההשגה במה מדובר, אז המידות, המידות עצמם יכולים ללכת לפלשתים. מדובר במאמרים הרבה על כל הסוגיה הזאת. אז כשהאלטער רבי אומר קיום המידות וחיותן. כשיש את הדעת, אז הדעת גורם שהמידות יהיה להם גם קיום וגם חיות. זאת אומרת שיהיו אלה מידות, מידות עם, עם חיות, עם ביטול, עם אלוקות, עם הרגש אלוקי ולא רק הרגש של ישות, ישות. ״והוא כולל חסד וגבורה, פירוש אהבה וענפיה ויראה וענפיה״. אומר האלטער רבי שהדעת, כידוע שהדעת נקרא המפתח של המידות. כלומר, שהדעת הוא זה שברגע שיש דעת אז זה המפתח שמשמה יבוא אחר כך המידות, והמידות זה בכללות חסד וגבורה וענפים של החסד וגבורה.

20:58 שזה שאר המידות הם כולם ענפים, קו הימין וקו השמאל, וכל המידות זה בעצם ביטויים של קו הימין וקו השמאל, חסד וגבורה, שזה אהבה ויראה, אהבה וענפיה, יראה וענפיה, שזה כללות המידות כמו שהאלטער רבי יסביר בפרק הבא. ידוע שהצמח צדק נולד כשהאלטער רבי אמר את הפרק בתניא בראש השנה תקמ״ט. האלטער רבי אמר פרק א׳ עד פרק ג׳, כך מובא בהיום יום. בערב ראש השנה תקמ״ט נולד הצמח צדק ואז האלטער רבי אמר את התחלת התניא, שלושת הפרקים הראשונים. אז הרבי דיבר על זה כמה פעמים, בפרט בקשר לראש השנה. אני גם זכיתי לשמוע את זה מהרבי בתשמ״ט-נ׳, זה היה מאתיים שנה לצמח צדק. אז הרבי דיבר על זה אז באריכות, שזה העניין שהצמח צדק נולד. ידוע שבספירות הצמח צדק הוא דעת. האלטער רבי, מיטלער רבי, הצמח צדק, זה חכמה בינה דעת. אז לכן ביום שהצמח צדק נולד האלטער רבי דיבר על עניין הדעת, שזה היה העניין העיקרי של הצמח צדק.