פרק ג' - שיעור שלישי

00:00 כי אנחנו אוחזים באמצע פרק ג'. פה בשורה המתחלת: "ופחד ה' בלבו ושוב". אלטער רבי פה מדבר על העניין של השכל והמידות. יש בנפש עשר כוחות, שכל ומידות. השכל הוא האב והאם והמידות זה התולדות. אלטער רבי מסביר איך הוא אופן ההולדה. תראה, זה מסביר שיש את הנקודה של החכמה. קודם כול החכמה מתלבשת בבינה, אורך, רוחב ועומק, ועל ידי זה נולדים הילדים, שזה המידות. הוא מביא את זה בעבודה, בנפש האלוקית, נפש המשכלת. כשבן אדם מתבונן בגדולת ה', ממלא כל עלמין, סובב כל עלמין, כולא קמיה כלא חשיב, אז על ידי זה, על ידי ההתבוננות, אז אלטער רבי אומר: דבר ראשון, אומר, נולדה ונתעוררה מידת יראת הרוממות במוחו ומחשבתו. התנועה הראשונה שנעשית כשאדם מתבונן בגדולת ה', שזה מעורר אצלו יראת הרוממות. יראה פה, לא מדברים פה על יראה עונש, אפילו לא על יראה של מלכות. כאן מדברים על יראת הרוממות, כי אלטער רבי מדבר על התבוננות עמוקה, התבוננות בעניין של ממלא, סובב וכולא קמיה כלא חשיב. התבוננות כזאת מעוררת יראת הרוממות. למשל בפרק מ"א האלטער רבי לא מביא את העניין של כולא קמיה כלא חשיב. אלטער רבי רק מביא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. ושם אלטער רבי גם כן לא מדבר על התבוננות מעמיקה. אלטער רבי שם כותב רק התבוננות במחשבתו על כל פנים. אז לכן בפרק מ"א, ששם זה ראשית העבודה, אלטער רבי מדבר על בן אדם שנמצא בהתחלה. ראשית העבודה, עיקרה ושורשה. אז שם לא צריכים התבוננות עמוקה, וממילא גם שם לא נגיע להתבוננות בכולא קמיה כלא חשיב. שם כל ההתבוננות

02:37 זה בעניין המלכות של הקב"ה: מלך, מלך שלי. אז לכן שם אלטער רבי מדבר בעיקר גדולת ה' שסובב וממלא, ומשם הבן אדם הולך לעניין שהוא מניח עליונים ותחתונים ומייחד מלכותו על עם ישראל בכלל ופרט, כי זה התבוננות שיותר קשורה לבן אדם שנמצא בהתחלת העבודה. ראשית העבודה, עיקרה ושורשה, יראת המלך. מה שאין כן פה אלטער רבי מדבר עד איפה הנפש האלוקית יכולה להגיע. כאן אלטער רבי עדיין לא מדבר בעבודה, איפה אוחזים. הוא מדבר עד איפה הכוח של הנשמה, שהנפש האלוקית יש לה את האפשרות להתבונן, להגיע לעניינים הכי נעלים של אהבה ויראה. לכן הוא מדבר פה על התבוננות, התבוננות מעמיקה, לא סתם התבוננות, התבוננות עמוקה. שלוש הלשונות בהתבוננות זה בשלוש דרגות: ממלא כל עלמין, סובב כל עלמין, כולא קמיה כלא חשיב. ועל ידי זה נהיה אצלו לא סתם יראה: נולדה ונתעוררה מידת יראת הרוממות. זה יראת הרוממות. יראת הרוממות מהגדלות, שנקרא לפעמים בחסידות יראת בושת. במוחו ומחשבתו, לירא ולהתבושש מגדולתו יתברך שאין לה סוף ותכלית. אחרי זה פחד ה' בלבו. כבר דיברנו בשיעור הקודם: יראה במוח, פחד בלב. ואחר כך אלטער רבי ממשיך הלאה ואומר: "ושוב יתלהב לבו באהבה עזה כרשפי אש". אחרי העניין, אחרי היראה, מגיעה התנועה השנייה. זה ההתלהבות של הלב באהבה עזה כרשפי אש. לא סתם אהבה, כמו שאמרנו, אלטער רבי פה מדבר מדרגות גבוהות. אז כמו שביראה מדבר על יראת הרוממות, יראת בושת, על דרך זה גם מגיע לאהבה. הוא מדבר על איזה סוג אהבה? אהבה עזה, שזה נקרא בלשון החסידות אהבה רבה. אהבה עזה כרשפי אש, בחשיקה וחפיצה ותשוקה ונפש שוקקה לגדולת אין סוף

04:39 ברוך הוא. כל מיני לשונות, שזה לפעמים בחסידות מוסבר שזה דרגות שונות, כי באהבה כרשפי אש גם כן יש כמה וכמה דרגות, סוגים שונים של דבקות: חשיקה, חפיצה, תשוקה ונפש שוקקה לגדולת אין סוף ברוך הוא, והיא כלות הנפש. עד כדי כך יכול להגיע הבן אדם לאהבה לקדוש ברוך הוא, עד לאהבה הכי גדולה, שזה אהבה של כלות הנפש. דרך אגב, הלשונות האלה, תראה, חשיקה, דבקות, כל הלשונות האלה, כלות הנפש, זה מיוסד על אור החיים הקדוש. ידוע שיש אור החיים בפרשת אחרי, שזה האור החיים המפורסם שמסביר את העניין של נדב ואביהוא. מה היה החטא? "בקרבתם לפני ה'". אז שמה זה הלשון של האור החיים: חשיקה, חפיצה, דבקות, נפש שוקקה, עד שהגיעו לכלות הנפש. זאת אומרת, זה היה מדרגות האהבה שהגיעו נדב ואביהוא. כידוע, יש במאמרים, יש מאדמו"ר [?], במאמרים הראשונים של אדמו"ר [?], לא זוכר עכשיו, בסלח לי [?] או באחד מהספרים הראשונים, אני לא זוכר, מהמאמרים הראשונים של אדמו"ר [?], על מה שכתוב באור החיים. אז מה שאדמו"ר [?] מבאר את האור החיים הזה. זאת אומרת שזה אור החיים שמובא בחסידות, אדמו"ר [?] מדבר על זה, וגם פה הלשון הזה, זה מאוד דומה ללשון של האור החיים הקדוש. וממילא מה אדמו"ר [?] אומר פה? אדמו"ר [?] אומר שכשאדם מתבונן, הכוח שיש לנו לכל אחד ואחד מאיתנו מצד הנפש האלוקית, יש לנו את היכולת להתבונן בריכוז במדרגות הכי עמוקות, בריכוז, וההתבוננות הזאת זה האב ואם שמולידים אהבה ויראה באופן הכי עמוק של אהבה ויראה. יראת הרוממות, יראת בושת, ולא סתם אהבה, אהבה כרשפי אש עד לכלות הנפש. כמובן לא להישאר בכלות הנפש. אחרי זה צריכים להביא את זה לתורה ומצוות. אדמו"ר

06:36 הוא מדבר על זה בפרקים הבאים. זה לא המקום פה. כמובן שבהמשך אדמו"ר הזקן ידבר על זה שכשמגיע בן אדם לכלות הנפש, שצריך לעשות שוב. פרק נ' בתניא אדמו"ר הזקן עוד יחזור לעניין. מה שאני אגיד פה זה רק להסביר עד איפה הנשמה יכולה להגיע. יש פה שאלה ידועה מפורסמת: למה אדמו"ר הזקן הקדים את היראה לאהבה? כי לכאורה הסדר הוא שקודם יש חסד ואחרי זה גבורה, וממילא בעבודה קודם אהבה ואחרי זה יראה. לא רק בגלל שככה זה סדר הספירות, אלא גם כן ככה זה בעבודה. גם כן ידוע, מוסבר בחסידות במאמרים שמדברים על הסוגיה של אהבה ויראה, שיראה עילאה יותר גבוהה מאהבה. מאמרים שמסבירים את סדר המדרגות, סדר המדרגות כנגד הד' מדרגות. אז יש יראה, יראה תתאה, יראה זוטא. אחרי זה יש אהבה, אהבה זוטא, אהבה רגילה בסדר. אחרי זה מגיעים לאהבה רבה, אהבה כרשפי אש, ורק אחרי זה מגיעים ליראה עילאה, יו"ד של שם הוי'. סדר המדרגות בעבודת השם זה יראה, אהבה, אהבה, יראה. יראה עילאה זה יראה הכי גבוהה, יראת בושת, זה ביטול במציאות. אז לכאורה גם בסדר העבודה יראה מגיע אחרי אהבה. אז למה פה אדמו"ר הזקן מקדים ואומר קודם יראה ואחר כך אומר אהבה? השאלה הזאת שאלו את אדמו"ר הזקן בעצמו. כך מסופר בחסידים הראשונים, היה ר' יוסף, היה חסיד מפורסם, ר' יוסף ריבלין. הוא היה מגדולי החסידים, שהוא זה שאחרי זה עלה לארץ ישראל. הוא בנה את בית הכנסת צמח צדק. אם תרצו, מי שהיה פעם בבית הכנסת צמח צדק, יש שם שלט בחוץ. הוא זה שייסד את בית הכנסת. על כל פנים, אז הוא היה עוד אצל האלטער רבי, אצל המיטעלער רבי,

08:28 צמח צדק. ועל כל פנים, בזמן הצמח צדק הוא עלה ונסע לארץ ישראל. יש על זה סיפורים למה הוא נסע, על כל פנים. אז אחד מהסיפורים שהוא סיפר זה שהשאלה, שאלו את השאלה הזאת. אז הוא סיפר שהשאלה הזאת שאל מהרי"ל את האלטער רבי. מהרי"ל זה היה אח של האלטער רבי, גדולים. הוא שאל את האלטער רבי את השאלה הזאת, והאלטער רבי ענה לו שאם תדייק במילים של התניא תראה שאני לא כתבתי שבן אדם קודם יש לו יראה, אחרי זה אהבה. כתבתי נולדה ונתעוררה. בדיוק הלשון: נולדה ונתעוררה יראת הרוממות. כלומר האלטער רבי רצה להסביר לו שיש פה, מאוד מעניין, סתם בטבע הנפש, אומר, כשבן אדם מתבונן בגדולה של הקדוש ברוך הוא, בן אדם מתבונן בגדלות הוי' והוא מתבונן באופן אמיתי של התבוננות, כן, בעומק הדעת, אז באמת ההתבוננות וההפלאה והרוממות של הקדוש ברוך הוא, ההרגש הראשון באופן טבעי זה יראה. ככה זה טבע האדם. ההרגש הראשון זה יראה. הדוגמה שאפשר קצת לקרב את זה לשכל זה כמו כשחסיד נוסע לרבי. כשחסיד עומד פנים אל פנים, אז, אז יש את התנועה הראשונה כשאתה עומד, פעם ראשונה שאתה רואה את הרבי, אתה רואה את ה..., אתה עומד פנים אל פנים, אז בוודאי שהדבר הראשון שנופל אצל החסיד זה מין יראה, ביטול במציאות. אחרי זה, כשאתה כבר שמה ואתה מתחיל להתבונן בגדולתו ובחסדיו, כל הדברים הנפלאים שהרבי, הווה אומר, כמים הפנים לפנים וכו', אז יכול להיות אהבה. אבל בטבע האדם, כשאתה עומד ליד בן אדם צדיק, גדול, חכם, נפלא, מרומם, אז ודאי שהתנועה הראשונה תהיה יראה. ולכן זה האלטער רבי אומר נולדה ונתעוררה. זו המציאות. זה טבע הדבר. ההרגש

10:33 הראשון זה יראה מצד הגדלות של הקדוש ברוך הוא. כשאתה ממשיך להתבונן בזה, ואז מתעורר אצלך הצימאון שאתה רוצה להתקרב אליו, לקבל ממנו, להתאחד איתו, אז מגיע, ואז יש את זה ביראה עילאה. זאת אומרת, נכון שבסדר העבודה הקבוע, סדר העבודה בעבודה פנימית, אז היראה עילאה זה אחרי אהבה, על דרך כמו ששמונה עשרה מגיע אחרי קריאת שמע. קריאת שמע זה לעורר את האהבה, ואהבת. שמונה עשרה זה יראה עילאה בעבודה פנימית, שחסידות מסבירה במאמרים. אז ודאי בעבודה קבועה יראה מגיע אחרי אהבה, אבל בטבע הנפש נולדה ונתעוררה. ההתבוננות הראשונה זה יראה. אחרי זה מגיע אהבה, ואז אחרי זה מגיע יראה, היראה עילאה שבאופן קבוע מגיע אחרי זה. זה דיוק הלשון, מעניין, שאומרים בשם האלטער רבי. וממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: כדכתיב נכספה וגם כלתה נפשי וגו', וכתיב צמאה נפשי לאלוקים וגו', וכתיב צמאה לך נפשי וגו'. מדבר ומגיע לרשפי אש. האלטער רבי מביא שלושה פסוקים. דוד המלך בכל מיני מקומות בתהלים מבטא, דוד המלך נעים זמירות ישראל, ומבטא את הצימאון שיש ליהודי לקדוש ברוך הוא. אז יש, הוא מביא שלושה פסוקים שבשלושתם מובאת, מדובר על אהבה כרשפי אש. אהבה כרשפי אש זה אהבה שמגיעה עם צימאון, כמו בגשמיות. טבע האש זה שעולה למעלה, וגם טבע האש קשור עם זה מייבש, הפוך ממים שזה לח. אש זה יבש, זה הצימאון. הוא מרגיש יבש, הוא מרגיש רחוק ולכן הוא רוצה לרוץ, מרוצה וצימאון. הוא רוצה להתאחד עם הקדוש ברוך הוא. אבל יש פה שלושה פסוקים. זה לא, זה גם כן מדויק. למה האלטער רבי הביא שלושה פסוקים? כי ידוע שהפסוק הראשון הוא אומר חצרות הוי'. חצרות, חצרות זה ממלא כל עלמין.

12:37 חצר זה עניין חצר החיצון. כתוב במגילת אסתר. חסידים מסבירים שכל הסיפור של מגילת אסתר זה הכל מדובר על הנשמה, כל פרטי המגילה. אז כשבמגילת אסתר כתוב "חצר גינת ביתן המלך", זה מדובר על ההתבוננות בממלא כל עלמין, שהנשמה מתבוננת בחיצון של הריכוז במדרגות הנמוכות. אז זה נקרא חצרות. אחרי זה יש את הדרגה השנייה, "צמאה נפשי". כתיב "צמאה נפשי לאלוקים". אז שם כתוב "צמאה נפשי לאלוקים", וגם בהמשך "לאלוקים לאל חי". אז מוסבר בחסידות, האלטער רבי מסביר בליקוטי תורה, שזה התבוננות גם בסובב כל עלמין. "אלוקים" זה ממלא, והמשך הפסוק "לאל חי" זה התבוננות בסובב כל עלמין. ואחרי זה הוא אומר "צמאה לך נפשי", שזה התבוננות בכולא קמיה כלא חשיב, שזה העניין של "לך", "לך" זה לעצמו. זה, זה הצימאון הכי גדול, הצימאון של הנשמה לעצמותו, שזה כנגד השלוש עניינים ממלא, סובב, עצמו, שהזכיר קודם, שזה כנגד השלוש מילים, יהיה לי סליחה, זה השלוש דרגות, שלוש עניינים בהתבוננות. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר, "וכמו שכתבו הטבעיים". סליחה, סליחה. "והצימאון הוא מיסוד האש שבנפש האלוקית". אומר האלטער רבי שהעניין הזה שמדברים פה, צימאון, זה קשור עם יסוד האש שבנפש האלוקית, "וכמו שכתבו הטבעיים". טבעיים הכוונה חכמי הטבע. מעניין שהאלטער רבי מביא בחכמי הטבע, "וכמו שכתבו הטבעיים, וכן הוא בעץ חיים, שיסוד האש הוא בלב ומקור המים והליחות מהמוח". מה האלטער רבי רוצה להגיד פה? לכאורה מה זה נוגע לפה כל הפרטים האלה? לכאורה פרטים צדדיים לגמרי. מה זה נוגע לנו שזה אש וזה מים, ושהאש נמצא בלב והמים נמצא במוח? יש פה אריכות הסבר. אני לא רוצה ל... אני

14:53 הולך על סתם נקודות. נקודה יסודית פשוטה שחשוב להבין פה בתניא. דבר ראשון, יש פה דבר מאוד פשוט. למדנו בפרק א' על הנפש הבהמית שיש בו ד' יסודות. האלטער רבי אמר שהנפש הבהמית כלולה מארבע יסודות רעים, שזה מים, אש, רוח ועפר. ובמילא האלטער רבי רוצה להגיד שגם בנפש האלוקית יש את הדברים האלה. כמו שבנפש הבהמית זה לעומת זה, אז גם בנפש האלוקית יש יסוד המים, יסוד האש. למה הוא לא מביא פה יסוד הרוח ויסוד העפר? אז קודם כל, עפר לכאורה לא שייך בנפש האלוקית. עפר זה, זה, זה דמיוני. עפר זה לא... אבל רוח הוא לא מביא פה. אבל יש כן בהמשך התניא, כשהאלטער רבי מדבר על עניין הרוח, שיש את העניין של רוח שמדברים על המידות. אני לא יודע עכשיו בדיוק, לא זוכר עכשיו על איזה פרט בהמשך התניא מביאים את העניין של רוח, אבל על כל פנים האלטער רבי רוצה להגיד שיש את היסודות, כמו שיש את היסודות בנפש הבהמית, יש את זה גם בנפש האלוקית. זה בכללות העניין. בפרטי האלטער רבי רוצה להגיד פה משהו יותר חזק. האלטער רבי רוצה להגיד פה ההבדל בין הנפש האלוקית והנפש הבהמית. כשמדברים בנוגע לנפש הבהמית אומרים שכל המידות שלו נמצאים בלב. גם האש, גם המים, הכל נמצא בלב. תאוות התענוגים. אומר האלטער רבי, תאוות התענוגים זה יסוד המים שבלב. מה שאין כן כשמדברים בנוגע לנפש האלוקית אומרים לא, הלב זה רק הרשפי אש. יסוד האש נמצא בלב, אבל יסוד המים נמצא במוח. המי... בנפש האלוקית המים זה במוח, זה לא בלב. מה זה נוגע? זה נוגע לכללות העניין שהאלטער רבי

16:58 יסביר בהמשך הפרקים פה בתניא, ההבדל בין הנפש האלוקית והנפש הבהמית. הנפש הבהמית עיקרה בלב, משכנה בלב, האלטער רבי יסביר בפרק ט'. ולכן כל המציאות שלו זה בלב. גם האש, גם המים, הכל נמצא בלב. תאוות התענוגים זה הכל מידה שבלב. מה שאין כן בנפש האלוקית, יסוד המים, שזה תענוג, זה במוח. הנפש האלוקית עיקרה במוחין. זה המעלה של הנפש האלוקית, עניין של התבוננות, ואז על ידי זה יש לו את היכולת למוח שליט על הלב, לשלוט על הנפש הבהמית, כמו שהאלטער רבי יסביר בהמשך. אז זה אחד הביאורים למה האלטער רבי מביא פה את כללות העניין. באופן אחר יש פה גם כן שהאלטער רבי רוצה להגיד, יש, אנחנו דיברנו פה בנוגע לרשפי אש. האלטער רבי דיבר על אהבה כרשפי אש. אבל הרי ידוע שיש גם כן עוד סוג של אהבה. יש גם אהבה, אהבה כמים, אהבה בתענוגים. וכאן נשאלת השאלה: אם האלטער רבי כאן רוצה לדבר את העניינים הכי נעלים שהנשמה יכולה להגיע, למה האלטער רבי דיבר על אהבה כרשפי אש? למה הוא לא דיבר על אהבה בתענוגים? אז זה האלטער רבי מתרץ על ידי זה שהוא מסביר שהאש זה בלב והמים זה במוח. מכיוון שכאן רוצים לדבר על מידות שבלב, לכן הוא דיבר על אהבה כרשפי אש. מה שאין כן אהבה בתענוגים זה לא שייך ללב, זה שייך למוח. על כל פנים האלטער רבי אומר פה, "ומקור המים והליחות מהמוח", כמו שכתוב בעץ חיים שער נ', "שהיא בחינת חכמה שנקרא מים שבנפש האלוקית". זה עניין של מדריגת החכמה, שבחכמה יש כוח מה, דבקות, ביטול, שזה המים שבנפש האלוקית. זאת אומרת, בכללות

18:53 זה ההבדל בין המוח והלב. הלב בעיקרו זה אש. בלב יש יותר עניין ההתפעלות, התרגשות. אז עיקר העניין של הלב זה האש. המוח, מוחין, בעיקר זה מים, יש עניין האחדות, דבקות, שזה המעלה של מוח על הלב. במוח העניינים הם יותר בקרירות, לא קרירות של עמלק, להפך, קרירות של תענוג. זה המעלה של המוח על הלב. לכן האהבה בתענוגים שייך יותר למוח, ואהבה כרשפי אש שייך יותר ללב. ועל דרך זה בנוגע לאהבה ויראה. יראה שייך יותר למוח. מה שאין כן אהבה, אהבה כרשפי אש שייך יותר ללב. אבל האלטער רבי כאן מוסיף, במוח גופא אומר חכמה. כי ההבדל בין מים ואש זה גם ההבדל בין חכמה... דקות יסוד, זה ההבדל בין חכמה ובינה. בינה כבר יש בזה תנועה של אש גם. בינה יש כבר התחלקות. התחלקות, התרחקות. בבינה יש כבר גם כן עניינים של, של, של, של ריחוק, כל העיסוק בריחוק מהיצר. אמיתי זה העניין של מים, שזה דבקות, זה דווקא בחכמה. חכמה כ"ח מה, שמה יש את... זה אומר החכמה שבנפש האלוקית. שאר המידות כולן ענפי היראה והאהבה ותולדותיהן, כמו שכתוב במקום אחר. האלטער רבי לא נכנס פה להסביר את כל העשר מידות, הוא מדבר רק על עיקרי המידות. הוא אומר יש את הענפים, שזה מה שנמשך מהם אחרי זה בפרטיות, ענפי היראה והאהבה, שזה העניין של תפארת. תפארת זה אהבה ויראה ביחד, אז קרא לו עניין הרחמים. אחרי זה יש את הנצח וההוד, שזה הענפים וכולי וכולי. האלטער רבי פה לא מעוניין להסביר לנו מה הם השבע מידות. זו לא המטרה פה. פה האלטער רבי בעיקר רוצה להסביר איך שיש

20:43 לנפש האלוקית, חוץ מזה שיש לו את עצם הנשמה שהיא חלק אלוקא ממעל ממש, יש לו גם כן שכל ומידות שזה הבניין שלו, שזה השתלשל מהם, שהשכל ומידות של הנפש האלוקית היא השתלשלות מהשכל והמידות של מעלה. ולכן יש ליהודי את היכולת להגיע לכל המדרגות האלה של אהבת... אהבת השם, יראת השם באופן הכי נעלה. נו, עכשיו השאלה שכל בחור שואל אחרי שלומדים כזה תניא, וואלה. אחרי שלומדים כזה תניא, אז כל בחור שואל את השאלה: מה זה שייך אלינו? מה אנחנו שייכים למדרגות האלה? ידע איניש בנפשיה, אנחנו מאוד מאוד רחוקים. תניא זה של בינונים. האלטער רבי מדבר על אנשים רגילים. מה פתאום! אנחנו מדברים פה על דרגות כל כך גבוהות, זה לא שייך אלינו. אז כאן כמובן זה המקום להביא את התשובה הידועה, שהשאלה הזאת שאלו את האלטער רבי בעצמו גם כן. הרבי סיפר את זה בשנים הראשונות בחלב הבריקס, ששאלו את האלטער רבי למה הוא מדבר על עניינים נעלים כאשר אנחנו לא שייכים אליהם? אז האלטער רבי ענה להם: כתוב שמשיח יבוא, "והסירותי את לב האבן". שמשיח יוציא מאיתנו את הלב האבן ואז יהיה לנו לב בשר ויהיה לכל אחד ואחד אהבת השם ויראת השם באופן הכי עמוק והכי נעלה, כידוע. אז זה לב אבן. אבל איפה לא כתוב שהקדוש ברוך הוא יוציא מאיתנו את מוח האבן? רק כתוב לב אבן. על המוח לא כתוב "והסירותי", כי את מוח האבן זה כל אחד צריך לעשות לבד. ואיך מוציאים את מוח האבן? זה על ידי זה שעכשיו בזמן הגלות לומדים על העניינים האלה. על ידי זה שעכשיו אתה לומד על

22:45 זה ומתבונן בזה ולומד על זה, אז אתה מוציא את המוח האבן. זה צריכים לעשות לבד. ואז ברגע שמשיח יתגלה תכף ומיד ממש, שיהיה גילוי המשיח, ואז הקדוש ברוך הוא יעשה לנו ברית על הלב. "ומל ה' אלוקיך את לבבך". הקדוש ברוך הוא יוציא מאיתנו את החומר על הלב, ואז כל מה שבן אדם למד בחסידות יאיר בלב ואז יהיה לנו אהבה כרשפי אש ואהבה בתענוגים ויראת שמים ויראת בושת. כל מה שלמדנו בחסידות זה יתגלה, זה יאיר, זה יאיר בפנימיות. ולכן צריכים ללמוד את הדברים האלה גם אם אנחנו לא שייכים לזה. זו התשובה, זו עוד מעלה. האלטער רבי, עניין חשוב. יש גם כן עניין לעניין בעצם עניין. אז יש גם כן את השאלה הידועה, זה קצת דומה וזה שונה ודומה, אבל אני מביא את זה לשלימות העניין. הסיפור הידוע ששאלו את האלטער רבי שלכאורה חסידים לא שייכים לכל הדברים שהם מדברים ולומדים ומתעסקים. אז היה אופן שהמתנגדים אמרו לאלטער רבי שחסידים הם בלופרים, הם צבועים, הם מרמים את עצמם. מה פירוש מרמים את עצמם? זה עניין אחר, עניין. אז האלטער רבי אמר לו, אמר להם האלטער רבי: הרי כתוב במשנה, משנה בפאה, משנה מפורסמת, "עושה עצמו... אינו מת עד שיעשה כאחד מהם. עושה עצמו סומא אינו מת אלא עד שיעשה כאחד מהם". כשאדם עושה את עצמו אז בסוף זה קורה לו. ובמילא זה מה שהאלטער רבי אמר להם על דרך זה בענייננו, שצריכים ללמוד את הדברים האלה ולהשתדל להתעסק בהם. ובסוף זה גם יקרה לנו.