פרק א' - שיעור שלישי

00:01 כן, נמשיך הלאה בתניא איפה שאנחנו אוחזים. ב-ב-בשיעור הקודם צדיק ורשע, וגם. עכשיו האלטער רבי שואל את השאלה העיקרית שנוגעת לכלל הספר. מה העניין של בינוני? אחד מהשמות שהאלטער רבי קורא לספר התניא, ספר של בינונים. זאת אומרת שהספר הזה האלטער רבי כתב במיוחד בשביל בינוני. ללמד אותנו מה זה בינוני ושכל אחד שייך להיות בינוני ואיך מגיעים לזה. ולכן האלטער רבי פה שואל את השאלה שאנחנו עכשיו מתחילים ללמוד וגם להבין מהו מדרגת הבינוני. מה שאנחנו צריכים להבין בעיקר זה מה בדיוק המהות של מדרגת הבינוני, שבוודאי אין מחצה זכויות ומחצה עוונות. ודאי אי אפשר להגיד שמדרגת הבינוני זה בן אדם שיש לו חצי זכויות וחצי עוונות. זאת אומרת שאף על פי שמהגמרא משמע שבינוני זה מחצה זכויות ומחצה עוונות. הגמרא שהזכרנו גם בשיעור הקודם, הגמרא בראש השנה שאומרת שיש רוב זכויות, שזה צדיק, סליחה, ויש רוב עוונות, שזה רשע, ויש מחצה על מחצה. בקשר לראש השנה האלטער רבי עוד יחזור לזה עוד הפעם. אף על פי כן, אומר האלטער רבי, אי אפשר להגיד שזה המהות האמיתית, שזה המדרגה של בינוני באמת. שבוודאי אין מחצה זכויות ומחצה עוונות, שאם כן איך טעה רבה בעצמו לומר שהוא בינוני? ונודע דלא פסיק פומיה מגירסא עד שאפילו מלאך המוות לא היה יכול לשלוט בו. ואיך הוא יכול לטעות במחצה עוונות, חס ושלום? איך יכול להיות שרבה, רבה הזה שלמדנו קודם שהוא אמר על עצמו ״כגון אנא בינוני״, איך יכול להיות שיעשה טעות כל כך גסה שיחשוב על עצמו שהוא בינוני, אם בינוני פירושו מחצה זכויות ומחצה עוונות? כלומר, זה ודאי שרבה היה אצלו עניין של

02:19 ענווה. ענווה. מצד הענווה הוא חשב שהוא בינוני, אבל ענווה זה לא שקר. ענווה זה לא טעות. ענווה זה כן סוג של טעות, אבל זה בן אדם בדברים כאלה ששייך להגיד שאפשר לעשות בזה טעות. מצד ענווה יכולים לטעות ולחשוב שפחות ממה שהוא באמת, אבל דבר שהוא לגמרי לא אמיתי ולא נכון זה לא הגדר של ענווה. בכלל, כולם יודעים. כתוב בהרבה מקומות בחסידות, יש את זה בדיוק במאמרים גם של הרבי, ר״ח מרחשוון. הרבה מהמאמרים של הרבי, ר״ח מרחשוון, יש שמבאר את העניין של ענווה. שמחה, יוסף ענובין בבי שמחה. הרבה מהמאמרים של חיי שרה, ששם במלוקט יש, גם בלתי מוגה יש. תשי״ב וכמה מקומות. העניין של ענווה זה לא כמו שהעולם חושב שענווה זה בן אדם שסתם שפלות. ענווה זה בן אדם שיודע את המעלות שלו ואף על פי כן הוא לא מתגאה בהם, עם כל הביאורים שיש על זה בחסידות. אז לפעמים יכול להיות מצד ענווה שהוא יסתכל על עצמו, יחשוב המדרגה שלו פחות, אבל זה צריך להיות משהו אמיתי, משהו ששייך לטעות בזה. אבל אם העניין של בינוני זה מחצה זכויות ומחצה עוונות, לא שייך להגיד שרבה חשב על עצמו שהוא שייך למחצה זכויות ומחצה עוונות. כמו שהאלטער רבי מביא פה המדרגה של רבה. שרבה, הגמרא בבבא מציעא, זו גמרא מפורסמת, שמלאך המוות לא יכול לשלוט על רבה, כי כל כך היה עסוק בלימוד. לא הפסיק לרגע, עד שמלאך המוות, כדי שרבה ימות, היה צריך לעשות בלגן שלם, לעשות רעש וכולי. כמו שהגמרא מספרת במסכת בבא מציעא פרטי הסיפור. אז משמע, שואל האלטער רבי, איך אפשר להגיד שהוא חשב שהוא בינוני? אם

04:20 בינוני זה מחצה זכויות מחצה עבירות, מכאן ראיה שבינוני זה משהו הרבה יותר גדול. הרבי שואל על זה, שלכאורה מה הראיה מהסיפור הזה? הסיפור שהגמרא מספרת בבבא מציעא יכול להיות שרק אז, כדי לברוח ממלאך המוות, כי הוא הבין שהוא הולך למות. למה דווקא שתמיד הוא היה באופן כזה? הרבי שואל, הרבי לשאול, צריכים להבין באמת מה הראיה. אבל על כל פנים זה בטוח שרבה לא היה במדרגה של מחצה זכויות מחצה עבירות. ועוד שהרי בשעה שעושה עוונות נקרא רשע גמור. עכשיו האלטער רבי שואל פשוט על פי הלכה. על פי נגלה, אי אפשר להגיד שבן אדם שהוא מחצה זכויות מחצה עבירות נקרא רשע, כי על פי ההלכה, על פי תורה, בן אדם שעושה עבירה נקרא רשע מיד. שבשעה שעושה עבירה נקרא רשע גמור, ואם אחר כך עושה תשובה נקרא צדיק גמור. או רשע גמור, צדיק גמור. ואפילו, זאת אומרת, האלטער רבי לכאורה רוצה לשלול שלא נחשוב שבעל תשובה זה בינוני. בעל תשובה זה לא בינוני. בעל תשובה כבר נחשב לצדיק גמור. אף על פי שלכאורה צדיק גמור הוא לא מתכוון צדיק גמור שנלמד בתניא אחרי זה, צדיק של תניא. הוא מתכוון צדיק גמור בדינא. על כל פנים, השאלה של האלטער רבי זה מה בדיוק המקום של הבינוני. בהלכה בן אדם שעושה עבירות, לא משנה כמה עבירות, הוא כבר נקרא רשע. ואפילו העובר על איסור קל של דברי סופרים נקרא רשע. אפילו אם הוא לא עושה עבירות דאורייתא, אפילו עושה רק עבירה דרבנן ואיסור קל, הוא גם כן נקרא רשע, כדאיתא בפרק ב׳ דיבמות ובפרק קמא דנדה. זאת אומרת, הכל האלטער רבי רוצה. היינו

06:11 יכולים לחשוב, בסדר, אז בינוני הוא בן אדם שלא עושה עבירה דאורייתא. אולי הוא עושה דרבנן, הוא עבר על עבירות קלות. אז האלטער רבי מביא כל הראיות והולך ממדרגה למדרגה. אז גם על איסור קל של דברי סופרים כבר נקראים בשם רשע. עוד יותר אומר האלטער רבי: ואפילו מי שיש בידו למחות ולא מיחה נקרא רשע, בפרק ו' דשבועות. זה עוד מדרגה. היינו יכולים לחשוב שזה בן אדם שהוא עצמו לא עושה שום עבירה, גם לא עושה שום עבירה אפילו בשוגג. אבל אף על פי כן יכול להיות שמישהו אחר עשה עבירה והוא לא מיחה. שלכאורה שואלים המפרשים, אם הוא לא מיחה אז זה גם כן עבירה. הוכח תוכיח, זה, זה, זה איסור דאורייתא. אז זה נכנס לשקלא וטריא מה בדיוק הגדר של מי שיש בידו למחות ולא מיחה. האם זה נחשב לאיסור דאורייתא? אז בגלל שזה לא הוא עשה את זה, רק השני, הוא לא מיחה, אז זה נראה שהאלטער רבי מחשיב את זה למדרגה יותר נמוכה מצד זה שהוא בפועל לא עשה. בפועל העבירה עשה מישהו אחר. יש מהרבי שיחה יפה על פי נגלה, מה הגדר של מי שיש בידו למחות ולא מיחה. אין כאן המקום להאריך בזה. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: וכל שכן וקל וחומר במבטל איזו מצוות עשה שאפשר לקיימה. אז אם אנחנו אומרים בנוגע להלכות עשה, אז אנחנו אומרים ואפילו דרבנן, ואפילו שהוא עצמו לא עשה את זה, וכל זה הוא נקרא בשם רשע. אז כל שכן וקל וחומר במבטל איזו מצוות עשה שאפשר לקיימה, קל וחומר כשמדובר בנוגע למצוות עשה שבן אדם יכול לקיים מצוות עשה

08:07 והוא לא קיים אותה, אז בוודאי שהוא נקרא רשע. גם על זה יש ביאור מהרבי למה האלטער רבי צריך לעשות את זה, ללמוד את זה מקל וחומר, בשעה שיש גם כן גמרות, מאמרי חז"ל, שמשם ממש מפורש גם כן שעל מצוות עשה נקראים רשעים. אבל אף על פי כן, משום מה האלטער רבי מהגמרות האלה לא רוצה ללמוד את זה, הוא לומד את זה מקל וחומר. יש על זה גם כן ביאור מהרבי בעניין. אבל על כל פנים, מה הנקודה? הנקודה היא שהאלטער רבי רוצה להוכיח פה על פי הנגלה, על פי הלכה, שבינוני הוא בן אדם כזה שאין לו לא איסורי דאורייתא, גם לא איסורי דרבנן, גם לראות מישהו אחר והוא לא מיחה, וכל שכן בקל וחומר שאין לו שום מצוות עשה שהוא לא מקיים, כמו כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. אז האלטער רבי מביא דוגמה של מצוות עשה: יהיה בן אדם שיכול לעסוק בתורה, יש לו עכשיו זמן פנוי, ואם יש לו זמן פנוי הוא יכול לעסוק בתורה, ואינו עוסק. שעליו דרשו חז"ל: כי דבר ה' בזה וגו', הכרת תכרת וגו'. הגמרא אומרת, חז"ל, מאוד חריף, שאומרת על בן אדם שיש לו זמן פנוי ללמוד תורה והוא לא לומד. כתוב עליו המילים האלה: כי דבר ה' בזה, הוא מבזה, חס ושלום, את הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת העניין של מצוות לימוד התורה. אנחנו יודעים שעל פי ההלכה, במצוות לימוד התורה, מהי המצווה? המצווה היא והגית בו יומם ולילה. זה המצווה. בן אדם צריך ללמוד תורה יומם ולילה. בפועל, בהלכה, אז יש, יש בזה דינים. אם הבן אדם הוא בעל עסק והוא מאוד עסוק, אז יש

09:58 פרק שחרית פרק ערבית. אם הוא יושב אוהל הוא צריך ללמוד כל הזמן. זה תלוי כל אחד לפי מה שההשגחה פרטית, הקדוש ברוך הוא, עשה לו בחיים. אם בחיים הקדוש ברוך הוא עשה שהבן אדם הזה צריך לדאוג לפרנסה ולכן הוא צריך לעבוד המון שעות, אז על פי ההלכה צריך ללמוד פחות. הבן אדם שמהשגחה פרטית לא צריך לעבוד, אז זה אומר שהוא צריך ללמוד כל רגע פנוי. זאת אומרת הכלל הוא שצריכים ללמוד בכל רגע פנוי. כל בן אדם יש לו את הרגע הפנוי לפי ההלכה. אז כמובן בחור שיושב בישיבה ולומד ואין לו עסק ואין לו צורך בעסק, אז אצלו העניין של לימוד התורה זה כל הזמן. כמובן, כמובן, חוץ מהזמן שצריך לנוח, לאכול מצד מצב בריאות הגוף, זמן התפילה. אבל בכללות בן אדם צריך ללמוד כל רגע פנוי. ועל זה חז"ל אומרים שאם בן אדם לא לומד בזמן שיש לו על פי תורה ללמוד והוא לא לומד, אז נאמר עליו כי דבר ה' בזה וגו', הכרת תכרת וגו'. דברים חריפים ביותר. אז ממילא יוצא שבן אדם כזה שהוא מבטל תורה הוא כבר לא בינוני. ופשיטא דמקרי רשע טפי מעובר איסור דרבנן. אז בוודאי שהבן אדם הזה שמבטל תורה אז הוא נקרא רשע עוד יותר מבן אדם שעובר איסורי דרבנן, כי חז"ל אומרים לנו את הדברים האלה. אז על זה האלטער רבי אומר: ואם כן, אז מה יוצא מכל הראיות האלה? על כרחך הבינוני אין בו אפילו עוון ביטול תורה. מובן שבינוני, מכיוון שהבינוני אומרים שהוא לא רשע, אומרים שהבינוני הוא לא. יש צדיק, יש רשע, יש בינוני. ומכיוון שהגמרא אומרת שהבינוני הוא לא רשע, אז זה צריך להיות בן

11:57 אדם כזה שאין לו שום דין של רשע. אם אין לו שום דין של רשע, זה אומר שלא עובר על שום איסורי דאורייתא ולא דרבנן, והוא גם כן לא עובר על איסור ביטול תורה. ואם כן, על כורחך בינוני אין בו אפילו עוון ביטול תורה. הרי זה מדייק. מה? מה החידוש? ואפילו עוון ביטול תורה. למה האלטער רבי אומר דווקא ואפילו עוון ביטול תורה? מה האלטער רבי רוצה להדגיש בזה? אין בו עבירות. אין בו אפילו איסור דרבנן. למה האלטער רבי מדגיש דווקא ואפילו עוון ביטול תורה? אז ההסבר הוא בגלל שביטול תורה זה מהדברים שמאוד קשה שבן אדם ייזהר בזה באופן על פי הלכה לגמרי. בפועל ממש מאוד קשה שבן אדם לא יבטל שום רגע פנוי. כמו שהגמרא אומרת במסכת ברכות, שאם בן אדם חס ושלום יש לו ייסורים, אה, יש לו עניינים של צער וכאב נפש, עניינים, אז הוא צריך לעשות חשבון הנפש ולפשפש במעשיו. איזה עבירה, סברים, למה הקדוש ברוך הוא הביא לו את זה? והגמרא ממשיכה ואומרת: פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה. זאת אומרת שתמיד ביטול תורה, כמו שמפרשים שם מסבירים, שלמה יתלה בביטול תורה? כי ביטול תורה זה הדבר שאנשים כ-- מאוד קשה שבן אדם ייזהר בזה באופן מושלם. ובמילא בינוני, אומרים שהוא בן אדם שהוא פשוט מתייגע כל כך בעבודת השם שלו, שאפילו עוון ביטול תורה אין לו. הוא מנצל כל רגע פנוי לעבוד את הקדוש ברוך הוא. ומזה מוכח שרבה בעצמו לא היה בינוני. ועכשיו אפשר להבין. אנחנו עדיין לא יודעים מה זה בינוני. אנחנו כן יודעים שבינוני הוא בן אדם שאין לו שום עבירה, גם לא

13:52 עבירה של ביטול תורה. ובמילא אנחנו צריכים להגיד שרבה היה בן אדם כזה, ואף על פי כן הוא אמר שהוא בינוני. עכשיו מבינים למה יכול לעשות טעות, כי בינוני הוא בן אדם שיכול להיות עוסק בתורה יומם ולילה, ואף על פי כן עדיין לא צדיק, ובינוני. לכן רבה טעה. זה נכון, הוא טעה. זה הניבוס, כי באמת רבה היה נשיא הדור, כמו שאביי אמר לו, הוא היה צדיק גמור, אבל לכל הפחות מובן מה הטעות שלו. כמו שהאלטער רבי יסביר בפרטיות בפרק י"ג מה בדיוק הייתה הטעות של רבה. אבל על כל פנים מה אנחנו לומדים פה? האלטער רבי עכשיו מפה הגיע למסקנה על פי הלכה, שבפועל ממש אין שום הבדל בין בינוני לצדיק. בפועל. במעשה בפועל אין הבדל בין בינוני לצדיק. כמו שהצדיק הוא בן אדם שאין לו שום עבירה, והוא בן אדם שכל רגע ורגע הוא מלא מצוות וזכויות כל הזמן, אה, אין שום ספק, צדיק זה כל עניינו לא שייך לעניין של חטא ועבירות. בינוני הוא גם אותו דבר. אז אם ככה, גם בינוני, גם צדיק ורע לו, גם צדיק וטוב לו, כולם מקיימים תורה ומצוות בתכלית השלמות. אז נשאלת השאלה מה עושה אותו לבינוני ומה עושה אותו לצדיק? מה עושה אותו לצדיק ורע לו? כל זה הוא יסביר בהמשך הפרקים. אבל כמובן עיקר השאלה של האלטער רבי זה בקשר לבינוני, כי זה המטרה של התניא פה, להסביר את העבודה של הבינוני, שזה העבודה ששייכת לכל אחד ואחד מישראל. סיפור ששמעתי מחסידים בקשר ל-- שמעתי את זה מזמן מהרז"ל[?] סיפר, שמע את זה מחסידים הראשונים ש-- על הקטע הזה של התניא, כי דבר ה' בזה. אז הוא סיפר

15:44 על אחד מהחסידים בזמן הרבי מהר"ש או הרש"ב, קראו לו שלמה רסקין. הוא היה לפי הנראה ראש משפחת רסקין. חב"ד, יש רסקין, הרבה רסקין, משפחה מאוד גדולה, מאוד מפורסמת. אז האבא, סבא, סבא רבא הראשון של ה-- על כל פנים אחד מראשוני המשפחה. אז לפי מה שמספרים הוא היה בן אדם שעבד בשדה, הוא לא היה גרויסער משכיל, לא היה תלמיד חכם, אבל היה חסיד ירא שמיים. היה לו שדות בקולוניות. זה היה ברוסיה, היו קולוניות, היו חסידים שהיו עובדים ב-ב-בשדות. היה איש פשוט בפירוש. אז פעם הוא נכנס לבית כנסת והיה שיעור תניא ולמדו את פרק א'. והמגיד שיעור, המשפיע, מי שלימד שם את התניא, הוא הסביר את התניא ותרגם ולימד מה שכתוב בתניא. הוא למד, בתניא כתוב, והוא הסביר מה שכתוב פה, שבן אדם שכל-- שיש לו זמן ללמוד ולא לומד, כי דבר ה' בזה וגו' וכו', מה שהאלטער רבי כותב פה. אז החסיד הזה לקח את העניינים, את המילים האלה כל כך ללב, שהוא פשוט לא יכל מאז כל רגע פנוי. הוא היה כל הזמן, הוא לא ידע הרבה ללמוד, אבל הוא ידע קצת תהילים, קצת חומש, קצת משנה, מה שהוא ידע בעל פה. אז הוא היה אומר כל הזמן. הוא לקח על עצמו פשוט שלא יהיה לו רגע פנוי, לא-- שלא ילמד. לפעמים היה מתעורר גם באמצע הלילה, אז גם כן הוא כבר היה מתעורר ללכת לשירותים או מה שיהיה. אז אחר כך היה מתיישב ללמוד, כבר היה מתחיל ללמוד. זאת אומרת היה אצלו, זה פעל אצלו כל כך ש-ש-שלא יכל להפסיק רגע אחד. כי האלטער רבי אומר מה שכתוב פה בתניא. על זה היו חסידים

17:44 מספרים דוגמה של חסיד, איך שורה אחת של תניא השפיעה עליו על כל החיים. נו, ולנו יש לנו כל כך הרבה שפע של חסידות ותורה ומאמרים ושיחות. איך אנחנו היינו צריכים להיראות? כל כך הרבה מעיינות שיוצאים מספרי רבותינו גילו לנו. הנקודה הזאת בעצם היסוד של השאלה של האלטער רבי, שהאלטער רבי רוצה להבין. אנחנו מבינים שבינוני הוא בן אדם שהוא שלם במחשבה דיבור ומעשה. אין אצלו שום עבירה, לא דרבנן, לא דאורייתא, גם לא קל שבקלים, גם לא ביטול תורה, כמו שהוא אומר. ואף על פי כן אומרים שהוא נקרא בינוני, הוא לא צדיק. מה בדיוק המהות של מדריגה של בינוני? זה האלטער רבי רוצה להבין. ממשיך האלטער רבי פה בהגהה ואומר: מה שכתוב בזוהר ח"ג דף רל"א, כל שממועטין עוונותיו וכו'. האלטער רבי שואל שבזוהר יש איזה מקום בזוהר ששמה כתוב על העניין של ה... של בינוני. כתוב הלשון כל שממועטין עוונותיו. אז על זה, או צדיק, לא יודע בדיוק מה כתוב שם בזוהר. אז איך יהיה את זה? לא מתאים עם כל מה שאמרנו פה קודם, שאפילו בינוני אין לו עבירות. אז על זה האלטער רבי אומר: היא שאלת רב המנונא לאליהו. זה היה שאלה שרב המנונא שאל את אליהו הנביא. רב המנונא היה מגדולי הזוהר, והוא שאל את אליהו הנביא מה פשט צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו. הוא חשב, הוא שאל האם הפירוש צדיק ורע לו זה בן אדם שיש לו ממועטין עוונותיו. זה היה שאלה שהוא שאל, אבל במסקנה אולי שזה לא ככה. אבל בתשובה של אליהו שוב הפירוש צדיק ורע לו כמו

19:46 שכתוב ברעיא מהימנא פרשת משפטים, דלאו בשבעים פנים לתורה. אומר האלטער רבי שלפי ה... שרב המנונא חשב זה היה הווה אמינא, זה לא המסקנה. במסקנה הפירוש צדיק ורע לו זה צדיק שיש לו בהעלם, בדקות, עוד רע בנפש, כמו שהאלטער רבי יסביר בפרקים הבאים, כמו שהוא הביא קודם מהלשון של הרעיא מהימנא. מה פירוש בשבעים פנים לתורה? אז הרבי לומד פשט, בפשטות, איך שחשבו תמיד שבעים פנים לתורה, כאילו שיש הרבה פירושים, שבעים פנים. אז אחד מהם זה, זה, זה הפירוש צדיק ורע לו. יש עוד פירושים לצדיק ורע לו, שיכול להיות הרבה פירושים לצדיק ורע לו. אז הרבי מסביר לו הפשט בשבעים פנים לתורה זה שרב המנונא חשב שזה אחד מהשבעים פנים לתורה. רב המנונא, שהוא היה מגדולי התנאים של הזוהר, הוא ידע שצדיק ורע לו פירושו שהרשב"י קורא בתורה מדרגה, אבל הוא רצה לשאול את אליהו האם גם צדיק ורע לו כולל גם העניין הזה על כל פנים בתור אחד מהשבעים פנים, אז זה הוא ענה לו שלא. הוא ענה לו ש... ככה הרבי לומד פשט, כן? שזה אפילו לא מהשבעים פנים לתורה. יש הרבה דרגות בצדיק ורע לו, אבל זה לא שייך לזה. זה רק שממש כמו שהאלטער רבי יסביר בהמשך הפרק. נו, אם אנחנו כבר מדברים על שבעים פנים לתורה, אז בהשגחה פרטית אנחנו נמצאים עכשיו בכ' חשוון. יום הולדת של הרבי הרש"ב, מייסד של תומכי תמימים. בכלל זה יום סגולה, בפרט לזמן שכל בחור של תומכי תמימים שייך לתומכי תמימים במיוחד. הרבי בכל שנה כשהיה כ' חשוון היה עושה עסק מיוחד, תמיד היה מקשר את העניין עם תומכי תמימים. היה שנה גם כן שהרבי

21:45 אמר שכל החסידים, כל האנ"ש, כל אלו שגרים בעיר שיש שמה תומכי תמימים, שייכנסו לישיבה, שייכנסו לתומכי תמימים. לכל הפחות כמה דקות ללמוד משהו, לשמוע משהו, להיכנס. זה היה אצל הרבי הסדר. הרבי דיבר על זה בתוך התוועדות. אבל בכלל הרבי התבטא בכ' חשוון באחת השיחות. אז יש במאה ארבעים שנה בדיוק, תרס"ה היה פארברענגען כ' חשוון, ואז הרבי דיבר שיחה שלמה על השיחה של כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו, שזה שיחה שהרבי הרש"ב דיבר על התמימים. שם הוא מסביר מהו התפקיד של תומכי תמימים. זה אחד מהשיחות שכל בחור צריך ללמוד את זה כמה וכמה פעמים. זו שיחה מאוד מאוד יסודית, מאוד חשובה, שמסביר מהו התפקיד של התמימים במיוחד בדור שלנו. לפני ביאת משיח וכל הניסיונות וכל הקרירות וכל ההעלמות והסתרים וכל המלחמות. ואנחנו חיילי בית דוד, יש לנו תפקיד מיוחד. והרבי הסביר את זה באריכות. בפארברענגען חזר על השיחה והרבי אמר שבליובאוויטש זה היה רק קבוצה קטנה, אבל היום זה שייך לכל אחד ואחד. היה שיחה מאוד נפלאה שהרבי לקח את השיחה של כל היוצא למלחמת בית דוד והפך את זה לנחלת הכלל. שדרכו של הרבי שכל דבר הופך להיות שייך לכל חסיד, לכל יהודי. אבל אחד מהדברים שיש בשיחה הזאת צריכים ללמוד את זה. שמה יש שיחה, יסודית השיחה, שיחה שמחויב המציאות. אז בין הדברים הוא מדבר שם על העניין של לימוד התורה. איך צריכים ללמוד תורה, ללמוד תורה, לשמוע. כשלומדים חסידות אז גם הנגלה זה נגלה כמו שצריך להיות. ואז הוא מספר שם סיפור השבעים פנים לתורה. בזמן האלטער רבי היה יהודי שהיה תלמיד חכם מאוד גדול, אבל הוא היה יש. היה חסר

23:52 לו דרך החסידות. הוא למד הרבה תורה אבל לא החזיק מעצמו. אז הוא אמר, היה פעם איזשהו ויכוח בנוגע לעניין של לימוד, והוא אמר סברא והוא חלק על רש"י. רש"י אומר כך וכך, והוא אמר שהוא חולק על רש"י, הוא אומר לא כך. וכמובן שלא קיבלו את הדעה שלו והוא מאוד נפגע מזה. אחרי זה הוא התלונן על האלטער רבי או על בן לראדוק[?], אני לא זוכר את הפרטים. התלונה שלו הייתה: הרי יש שבעים פנים לתורה. מה הבעיה שהוא יגיד? רש"י, תנא, אומר פירוש שלו, תוספות אומר פירוש שלו, אבל הוא, שהוא גם כן תלמיד חכם, למה לא יכול להגיד גם פירוש שלו? למה מזלזלים? למה מבטלים את הפירוש שלו? נכון, הפוך, שבעים פנים לתורה. אז האלטער רבי אמר לו שכמו שיש שבעים פנים יש גם שבעים אחור. כל פנים יש לו אחור. אז נכון שיש פירושים של שבעים פנים לתורה, אבל הפירוש שלך זה משבעים אחור לתורה. זה מביא בשיחה של כל היוצא, שהרבי הריי"צ מביא בשם הרבי הרש"ב, זה שיחה שהרבי הרש"ב דיבר שיחת יום שמחת תורה לתמימים. איך צריך להיות לימוד התורה? וכמובן כשצריכים להגיד ווארט, ביאור, חידוש, כמה צריך להיות להיזהר שזה יהיה מתאים לפי הכוונה, לפי הדרך הנכונה. רוצה רק להגיד מילה.