פרק א' - שיעור רביעי

00:00 אנחנו אוחזים פה בדף ה' עמוד ב' באמצע פרק א' של תניא, "ועוד אמרינן בעלמא". אז עד כאן האלטער רבי הביא, שואל את השאלה העיקרית, שזה השאלה הפנימית של כל התניא, מה זה מהות מעלת הבינוני. האלטער רבי הביא כמה וכמה ראיות והוכחות שחייבים להגיד שבינוני הוא בן אדם כזה שאין בו שום חטא, לא דאורייתא, לא דרבנן, אפילו לא איסור ביטול תורה. כל העניינים שהאלטער רבי הסביר. ואף על פי כן הוא לא צדיק, קוראים לו בינוני, ולכן רבה חשב שהוא בינוני. אז על זה נשאלת השאלה מה זה הגדרה של בינוני? חייב להיות משהו מהותי שמגדיר את ההבדל בין הבינוני והצדיק. אתה אומר שבינוני אין לו שום חטא, שום עניין. ואף על פי כן הוא לא צדיק, הוא בינוני. אז זה האלטער רבי יסביר בהמשך העניינים פה. אבל כאן האלטער רבי עכשיו שואל שאלה מאוד פשוטה על פי נגלה. אומר האלטער רבי, "ועוד אמרינן בעלמא דמחצה על מחצה נקרא בינוני". הרי בעולם אומרים, בכלל אומרים שמחצה על מחצה נקרא בינוני ורוב זכויות נקרא צדיק. אתה שואל מה ההבדל בין צדיק ובינוני? הרי ואתה אומר שבינוני אין בו שום חטא, שום עוון. הרי בעלמא אומרים שבינוני הוא בן אדם שהוא מחצה זכויות ומחצה עבירות, וצדיק הוא בן אדם שיש לו רוב זכויות. לגמרי לא מתאים למה שאמרנו קודם. זאת אומרת, אפילו הצדיק הוא לא בן אדם שכולו זכויות. אפילו הצדיק יש לו קצת עבירות, רק רוב זכויות. והבינוני כל שכן וקל וחומר. חכמים אומרים שהוא מחצה זכויות ומחצה עבירות. איך זה מתאים עם מה שאמרנו פה קודם? להפך ממש, שאפילו הבינוני הוא בן אדם שאין בו שום חטא ועוון.

02:00 כל שכן וקל וחומר הצדיק. זה כאילו סתירה לגמרי מכל הצדדים. מה פירוש "אמרינן בעלמא"? פירוש הפשוט, "אמרינן בעלמא", כאילו העולם אומר. אבל כמובן האלטער רבי לא מתייחס לעולם כפשוטו. "אמרינן בעלמא", האלטער רבי מתכוון בגמרא. ועלמא זה לשון שמשתמשים בלשון הש"ס, שזה גם כן העולם של התורה. לא סתם עלמא. האלטער רבי מתכוון, כמו שהרבי מציין, בגמרא ראש השנה דף ט"ז. הגמרא בראש השנה שם מדברת בנוגע לימי הדין, ראש השנה, כיפור. דיברנו על זה כבר קודם גם כן, שיש את השלושה ספרים. ספרן של צדיקים, ספרן של רשעים וספרן של בינוניים. אומרים שצדיקים נכתבים ונחתמים לאלתר בראש השנה, כן? ואחרי זה יש את הרשעים לאלתר הפוך, ויש את הבינוניים שהקדוש ברוך הוא מחכה להם עד עשרת ימי תשובה, עד יום הכיפורים. זה הגמרא בראש השנה. וגם רש"י וגם תוספות מסבירים שהכוונה זה הולך על העניין של רוב זכויות ורוב עבירות. זה הפירוש הפשוט שרש"י ותוספות מסבירים שם בסוגיה, וזה הפירוש "אמרינן בעלמא". זה בפשטות על פי נגלה פוסקים ואומרים שהעניין של צדיק ובינוני פירושו בעניין של רוב זכויות ורוב עבירות. והעניין שהאלטער רבי פה לא מביא רשע, כי הרי השאלה זה גם על הרשע. האלטער רבי לא מסביר כאן רשע בפשטות בגלל שעיקר השקלא וטריא, עיקר הבעיה זה בנוגע לצדיק ובינוני, שזה לגמרי להפך ממה שאמרנו עד עכשיו. על כל פנים אומר האלטער רבי, "הוא שם המושאל לעניין שכר ועונש". האלטער רבי מתרץ שמה שכתוב בגמרא בראש השנה בנוגע לצדיק, רשע ובינוני, שם לא מדובר על השם האמיתי של צדיק, רשע ובינוני. שם מדובר בנוגע לשם מושאל לעניין שכר ועונש. מה פירוש שם מושאל? אנחנו

04:14 יודעים שיש בשמות שתי סוגים של שמות. כלול זה נקרא שם תואר ושם המושאל. השם תואר זה שם שמתאר את הדבר מה שהוא באמת. ושם המושאל זה שלוקחים את המילה בדרך השאלה, מה שנקרא בלשוננו. זאת אומרת לוקחים, לווים, משאילים מילה דומה ועל זה אומרים נקרא שם המושאל. על דרך דוגמה שאומרים אבן ואומרים לב אבן. אז האבן הוא אבן. זה שם התואר. לב אבן זה שם המושאל. זאת אומרת בן אדם יש לו לב דומה לאבן, אז קוראים לזה לב אבן, וזה שם מושאל. על דרך זה גם בנוגע לשמות בינוני וצדיק. אז יש את השם התואר של זה, מדברים בכל הגמרא שהאלטער רבי הביא קודם. אבל כשמדברים בנוגע לגמרא ראש השנה, שמה זה שם המושאל. כלומר הגמרא שמה לא מדברת מה העניין של צדיק, בינוני ורשע, זה לא הסוגיה שמה. הסוגיה של ראש השנה זה סוגיה שמדובר על יום הדין. מדובר שמה ראש השנה בתור יום הדין, והגמרא משתמשת עם המילים צדיק, בינוני ורשע ביחס לעניין הדין. אז משאילים את המילים צדיק, בינוני ורשע בעניין הדין. זה מה שהוא אומר. אז אומר, לעניין שכר ועונש לפי שנדון אחר רובו. מגיע לעניין של שכר ועונש. שם זה עניין של דין, והדין הולך לפי ההנהגה בפועל. וגם כפשוטו בהנהגה, הדין הולך אחרי הרוב, כמו שהרמב"ם אומר בהלכות תשובה שעניין הדין הולכים לפי רוב. כמו הרמב"ם המפורסם שהוא מביא את המשקל. המשל מהמשקל ששמים את המשקל, יש צד ימין וצד שמאל, ואיזה צד שיורד זה הצד. זה הצד שמצליח, מנצח, או מעשה או דיבור או מחשבה. אז הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, שכשהם מדברים בנוגע לדין אז מסתכלים

06:14 על הפעולות בפועל, כמו מי שזכה בדין. אז זה הפירוש של המילה צדיק, או נקרא, סליחה, או נקרא צדיק בדינא, קוראים לו צדיק. מה הפירוש של המילה צדיק? לא צדיק עם הפירוש המהותי של צדיק, אלא הפירוש צדיק זה כמו זכאי, צדיק בדינא, צדיק מלשון צודק. הוא צודק בדין, הוא יצא צודק בדין. כן, כמו מי שזכה בדין. אבל אין זה אמיתת שם התואר והמעלה של מעלת מדרגות חלוקות צדיקים ובינוניים. כשרוצים אבל לדבר על המהות, על השם התואר, מה הביטוי האמיתי של צדיק ובינוני? אמרו חז"ל, כאן אנחנו חוזרים למאמר של חז"ל שהוא הביא בהתחלת התניא, צדיקים יצר טוב שופטן. כשמדברים על התואר האמיתי, הגמרא בברכות, שם הגמרא מדברת על המהות של צדיק, התואר של צדיק ביחס לבינוני. על זה הגמרא אומרת: צדיקים יצר טוב שופטן. פירושו לא רק שחס ושלום אין לו עבירות, אפילו לא מיעוט, אלא יצר טוב שופטן. כל המהות שלו. היצר. היצר הכוונה מעבר למעשים. היצר הכוונה מה שקשור עם הנפש, עם הלב, עם היצר. אז כל מציאותו זה רק יצר טוב, והיצר טוב שופטן, שנאמר: ולבי חלל בקרבי. הגמרא מביאה על זה את הפסוק, שהפסוק אומר דוד המלך: ולבי חלל בקרבי. שמה הפירוש ולבי חלל בקרבי? שאין לו יצר הרע, כי הרגו בתענית. ולבי חלל בקרבי, זה הפסוק שהגמרא מביאה לראיה על העניין של צדיק. אז מה הפסוק אומר? ולבי חלל בקרבי. התרגום חלל זה ריק. חלל מלשון חלל ומקום פנוי. היה מקום ריק. ולבי חלל, חלול. הלב שלי חלול, הלב שלי ריק. והאלטער רבי מסביר שאין לו יצר הרע כי הרגו בתענית. למה אין לו יצר הרע? כי

08:23 הרגו, הרג אותו בתענית. דבר מעניין יש פה מהרבי דרך אגב, אבל זה מאוד געשמאק. כשהיה שיעורים בספר התניא, אז שמה כתבו, כשהכינו את השיעורים, אז תרגמו את התרגום הרגיל, ולבי חלל בקרבי, חלל מלשון מת. כי חלל יש לזה שני פירושים. חלל מלשון חלול, ריק, וחלל זה גם מלשון מת. אז כשכתבו את השיעור בספר התניא, הרב וינברג, אז הפירוש שהוא פירש, ולבי חלל בקרבי, שהלב שלי מת. הכוונה על היצר הרע. אבל הרבי ממשיך הלאה, אומר כי הרגו בתענית, הוא הרג אותו, אז הוא מת. הרבי כתב על זה סימן שאלה. הרבי כתב: כך לומדים תניא חסידים? אפילו הרבי לא אהב שככה פירשו את זה. הרבי אמר שהפירוש הוא ריק, לא מת, וזה מובן גם מלשון התניא. אז הרבי אומר, ולבי חלל בקרבי, הוא מתרגם שאין לו יצר הרע. אז דבר ראשון הוא אומר שאין לו יצר הרע. זה התרגום של חלל, ריק, ריק, ריק ממה? שאין לו יצר הרע. ואז הוא מוסיף כי הרגו בתענית, זה הטעם. למה אין לו? בגלל שהרגו בתענית. אבל התרגום של חלל בתניא פה, על כל פנים משמע שזה ריק. הרבי מביא את הקשר במפרשי התנ"ך. אז יש כמה פירוש-- יש את שני הפירושים. במפרשי התנ"ך יש מפרשים שאומרים חלל מלשון ריק, חלל מלשון מת. אבל לשון התניא ממש, מה שהרבי רוצה להגיד בעיקר ש-- הרי מה הוא רוצה להסביר פה? האלטער רבי פה בעיקר רוצה להסביר את המהות של הצדיק. שמה הגמרא בברכות מדברים לא על צדיק בשם המושאל וצדיק בשם התואר. והצדיק בשם התואר הוא בן אדם כזה שלא רק בפועל אין לו עבירות, אלא בן אדם שאין לו בכלל יצר

10:12 הרע. וזה הדיוק חלל, ריק, שהלב שלו ריק מרע. אין לו שום עניין של רע, אפילו לא בלב, לא רק בנוגע למעשה. בפועל אצל דוד המלך, איך הוא הגיע למדרגה הזאת? על ידי שהרגו בתענית. דהיינו, אנחנו יודעים, הגמרא בירושלמי, מובא בחסידות בכמה מקומות, שיש שני סוגים של צדיקים. יש דוד המלך ויש אברהם אבינו. שניהם היו צדיקים גמורים. אבל הגמרא אומרת, הירושלמי אומר שיש הבדל. שדוד המלך היה צדיק גמור על ידי עבודה של הרגו בתענית. דוד המלך עשה כל כך הרבה תעניות אחרי הסיפור של בת שבע. על כל פנים, מהסיפור של דוד המלך, שהוא פעל על עצמו על ידי תעניות וסיגופים. אז הוא שבר לגמרי, הוא הרג לגמרי את הרע שבו. אז הוא הגיע למדרגת צדיק גמור על ידי שהרגו בתענית. מה שאין כן אצל אברהם אבינו הוא היה במדרגה עוד יותר גבוהה, שלא רק שהרגו אלא הפכו. לא היה אצלו במצב של הרגו בתענית, אלא הוא הפכו, הוא הפך אותו. ומצאת את לבבו נאמן לפניך. לבבו לשון רבים, שאצל אברהם אבינו הוא הפך את היצר הרע שהוא יהיה גם כן אוהב השם, שזה בכללות בחסידות נקרא אתכפיא ואתהפכא של צדיקים. יש אתכפיא ואתהפכא שנלמד בתניא בנוגע לבינוניים, אבל מדברים על מדרגת הצדיקים. אז יש שני סוגי צדיקים. יש צדיקים שהם מגיעים להיות צדיקים גמורים באופן שהם מבטלים את הרע, הורגים אותו, שוללים אותו. זה סוג אחד. ויש צדיקים שהם מגיעים למדרגה שהם הופכים אותו, את הרע לטוב. שבכללות זה שני סוגי צדיקים שהיו בכל הדורות. צדיקים שהיה אצלם יותר עבודה באופן של פרישות, היו מנותקים מעולם הזה, עבודה בקו פרישות. והיו צדיקים כאלה שלהפך

12:12 היו צדיקים שאצלם התנהגו באופן של עשירות והרחבה. בכללות מספרים את ההבדל בין הצמח צדק לרבי מוהר"ש. כמובן אנחנו לא מבינים במדרגת הצדיקים, אבל חסידים שתמיד רצו להביא דוגמה, אז הביאו את הדוגמה בין הצמח צדק לרבי מוהר"ש, שאצל הצמח צדק עבודת השם שלו הייתה בדרך פרישות יותר. הוא לא נהנה מזה. הבית שלו היה בית מאוד פשוט, עם הרבה עניות וכולי. אצל הרבי מוהר"ש היה להפך, היה אצלו הרבה הרחבה ועשירות, וזה היה עבודת ה' באופן של התעלות. על כל פנים, בכללות זה ההבדל ביניהם. האלטער רבי כאן לא רוצה להיכנס לפירוט על המדרגות. הוא רק מסביר את הגמרא, שהגמרא אומרת שהם הגיעו לשם התואר והמעלה של מעלת הצדיקים. הצדיק הוא בן אדם שלא רק שהוא לא מיעוט עוונות, חס ושלום, אבל לא רק שאין לו בכלל עוונות. הוא בן אדם כזה שאין לו אפילו בנפש שום עניין של רע. אבל כל מי שלא הגיע למדרגה זו, ממשיך האלטער רבי ואומר, בן אדם שהוא לא הגיע למדרגה הזאת, שאמרנו פה, שלבו חלל בקרבו, אף שזכויותיו מרובים על עוונותיו, ואפילו שהוא צדיק בדין וראש השנה יתנו לו כתיבה וחתימה לשנה טובה ומתוקה, כי בדין הוא היה צדיק בדינו. אבל אף על פי כן, אם הוא לא במדרגה של לבו חלל בקרבו, אינו במעלה זו מדרגת צדיק כלל. בכלל לא שייך לקרוא לו צדיק. מה הדיוק ״אינו במדרגת צדיק כלל״? לכאורה, שאלה מאוד פשוטה. הוא לא צדיק, הוא אפילו לא בינוני. לפי מה שאמרנו פה לפני זה בתניא, אז בן אדם שיש לו רוב זכויות ומקצת עוונות, לא

14:12 רק שהוא לא צדיק, הוא גם לא בינוני. לכאורה האלטער רבי היה צריך להגיד אינו במעלה זו מדרגת בינוני כלל. אז הפירוש הפשוט שמפרשים פה בתניא זה שלכן האלטער רבי מרמז על זה. האלטער רבי כותב ״אינו במעלה זו מדרגת צדיק כלל״. צדיק כלל, הוא רוצה להגיד גם בינוני. למה הוא משתמש עם המילה צדיק? מכיוון שרוב זכויות, בדין הוא נקרא צדיק. ואמרנו שבן אדם שיש לו רוב זכויות ומקצת עוונות, אז בדין הוא נקרא צדיק. אז האלטער רבי רוצה להגיד, אבל אליבא דאמת הוא בכלל לא צדיק. אז הוא משתמש במילה צדיק. זה הפירוש הפשוט שלומדים. הרבי יש לו פירוש יותר עמוק פה, מאוד מעניין, וזה מאוד חשוב, קשור לכללות התניא. הרבי אומר דיוק נפלא: למה האלטער רבי לא כותב בינוני? ״אינו במעלה זו מדרגת הבינוני״, כותב ״אינו במעלה זו מדרגת צדיק״. אומר הרבי שהפשט הוא שהבינוני באמת, אפילו אם בפועל ממש הוא עכשיו נמצא במצב שיש לו רוב זכויות ומקצת עוונות, מקצת עוונות שנקרא רשע בשם התואר. אבל כל יהודי הרי יכול להיות בינוני בכל רגע. האלטער רבי הרי הולך לספר לנו בהמשך התניא בפרקים הבאים. בפרק י״ד האלטער רבי הולך לספר לנו, להגיד לנו, שכל יהודי יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה. הרי האלטער רבי אומר שבינוני הוא בן אדם שלא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם. אז אנחנו יודעים, שמה שמוסבר, שהאלטער רבי מתכוון ״לא עבר ולא יעבור״, זה שהוא מעמיד את עצמו במין מצב כזה שעכשיו מופרך אצלו כל העניינים של רע, לא יעבור. זאת אומרת, בן אדם יכול בכל רגע, כל יהודי,

16:21 יהיה מי שיהיה, יש לו את היכולת להיות בינוני בכל רגע ורגע. זאת אומרת, להעמיד את עצמו בתנועה כזאת שהוא לא שייך לחטא ועוון ולא שייך לעבירה. ולכן האלטער רבי לא רוצה להגיד פה את העניין של בינוני. ״אינו במעלה זו מדרגת צדיק כלל״. בן אדם שיש לו רוב זכויות. תקשיבו טוב, זו נקודה בעבודת השם. האלטער רבי רוצה ללמד אותנו שבן אדם שיש לו רוב זכויות ויש לו עוונות, אפילו קצת עוונות, אז הוא לא במדרגת צדיק כלל, זה בטוח. הוא לא שייך לצדיק, אבל בינוני הוא כן שייך. היי, עכשיו הוא לא בינוני, בפועל עכשיו הוא לא בינוני. יש לו מקצת עוונות, בינוני אין לו שום חטא כמו שאמרנו קודם. אבל אתה יכול בכל רגע להחליט שאתה רוצה להיות בינוני ולהיות בינוני בפועל ממש. זה נמצא בידו וברשותו, כמו שהאלטער רבי אומר בפרק י״ד. ובמילא לכן האלטער רבי לא רצה לכתוב ״אינו במעלה זו מדרגת בינוני״, כי הוא כן שייך לזה. בפועל הוא לא בינוני, אבל להגיד ש״אינו במעלה זו מדרגת בינוני כלל״ זה לא נכון. הוא בפועל שייך להיות בינוני בכל עת ובכל רגע. זה דיוק נפלא בלשון התניא פה. על כל פנים, מה אנחנו לומדים פה? אומר לנו האלטער רבי שישנם שני סוגים של צדיק, בינוני ורשע. יש דאמרינן בעלמא, בעלמא הכוונה כשמדברים בנוגע לדין ומשפט, שמה נוגע בפועל ושמה הולכים לפי הרוב, כי ככה זה על פי דין. אחרי רבים להטות, הלכה הולכים לפי הרוב. רוב זכויות, רוב עוונות, כמו שהגמרא מדברת בראש השנה. אבל כשמדברים בנוגע לעבודת השם, עבודה אמיתית, כשהגמרא דנה צדיק, בינוני, רשע ואמיתת מעלותיהם, אז, אז, אז צדיק הוא

18:10 בן אדם שאין לו רע אפילו לא בלב. חלל בקרבי. מה שנקרא בינוני הוא בן אדם שיש לו בלב עדיין מלחמה של יצר הרע, רק בנוגע לפועל הוא לא עשה שום עבירה. אז כאן כבר בתניא התחלנו כבר לקבל את התחלת ההבנה מה ההגדרה של צדיק ובינוני לפי מה שהאלטער רבי יסביר את זה אחרי זה בהמשך יותר באריכות. ממשיך האלטער רבי ואומר, ולכן לפי מה שלמדנו עכשיו, שמבינים שצדיק הוא בן אדם כזה שהוא חלל בקרבו, שאין לו שום רע בכלל. ולכן אמרו ז"ל במדרש: ראה הקדוש ברוך הוא בצדיקים שהם מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור וכולי. כלומר שכמו שכתוב: צדיק יסוד עולם. על פי זה מובן מה שכתוב במדרש, בעצם זה לא מדרש, זה גמרא. הגמרא, בכמה מקומות יש את זה, מסכת סוכה וכולי. אז למה כתוב במדרש? יאה. אז הרבי אומר, האלטער רבי מדייק מדרש, הוא מתכוון אגדתא. הוא קורא לאגדתא של הגמרא מדרש. למה האלטער רבי רוצה, רוצה להדגיש שזה מדרש? בגלל להסביר לנו שזה לא על ההלכה. בדיוק לפי מה שלמדנו קודם. מדברים בנוגע לדין ומשפט, שמה נוגע לפעמים על פי ההלכה, ועל פי ההלכה יש עוד, עוד, עוד סוגים של צדיק, בינוני ורשע. אבל המדרש, המדרש מדבר את העניינים יותר בפנימיות. אז לכן שמה אומר המדרש שרואה הקדוש ברוך הוא בצדיקים שהם מועטים, כי צדיק אמיתי אין הרבה. בן אדם שיהיה חלל בקרבו, שאין לו רע אפילו בנפש הבהמית, בלב. כל כולו יהיה רק יצרו הטוב. זה דבר שאין הרבה נשמות כאלה. והקדוש ברוך הוא שתל לכל דור ודור, הקדוש ברוך הוא הכניס שיהיו צדיקים, וכמו שכתוב: צדיק יסוד עולם. מכיוון שהצדיק-- מה

20:06 האלטער רבי רוצה להביא ראיה מהפסוק הזה? מכיוון שהצדיק הוא היסוד של העולם, זאת אומרת שהעולם עומד על הצדיק. זה הפירוש הפשוט. צדיק יסוד עולם. העולם עומד על הצדיק ויש קצת צדיקים, אין הרבה. אז זה הפירוש: עמד ושתלן בכל דור ודור. מכיוון שהעולם חייב שיהיה צדיק. בלי צדיק אין עולם, ואין הרבה צדיקים. אז הקדוש ברוך הוא עשה שבכל דור ודור יהיה רק קצת צדיקים, לא הרבה, לכל הפחות כדי שיהיה את הצדיק יסוד עולם. עד כדי כך שלפעמים יכול להיות שיש רק צדיק אחד. זה בדיוק צדיק יסוד עולם. צדיק לא שכיח. בתחילה הגמרא אומרת צדיקים שהם מועטים, אבל אחרי זה גם בגמרא שמה, כשמסתכלים בגמרא, אז הגמרא אומרת יש, יש שמונה עשר אלף צדיקים. ואחרי זה הגמרא אומרת שיש שלושים, שלושים ושש, ל"ו צדיקים. ואז הגמרא אומרת יש. זאת אומרת, יש כמה וכמה מספרים, ועד שמביאים את הפסוק, בסוף הסוגיה הגמרא מביאה את הפסוק הזה: ״וצדיק יסוד עולם״. יש באמת פה דיוק שלם, אבל הרבי כותב וכולי. ואחר כך הוא כותב כמו שהפסוק, כי הגמרא מביאה קודם פסוק אחר ואחרי זה מביאה את הפסוק הזה. אבל על כל פנים, הנקודה, העניין הוא שהפסוק ״וצדיק יסוד עולם״ מלמד אותנו עד כמה צדיקים זה דבר שאין הרבה, שלכן יכול להיות לפעמים בדור אחד יהיה רק צדיק אחד שעליו עומד כל העולם, כי בלי צדיק העולם לא יכול לעמוד. זה הצדיק יסוד עולם. עמוד אחד יש בעולם וצדיק שמו, והעולם קיים. כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני. זאת אומרת, יש איזה חנינא בני, יש איזה צדיק שהוא מעמיד את כל העולם והעולם קיים בזכותו. אז בכללות זה מה

22:03 שהרבי רוצה להגיד. שזה הצדיק האמיתי, שבזה יש מועט, קצת. יש פה אבל מעניין, הרבי מדייק של האלטער רבי: למה האלטער רבי מביא את הפסוק הזה? תראה, הוא לא סתם מביא פסוקים, מביא פסוק. צריך שיהיה לזה הסבר, בפרט שבגמרא בהתחלה יש פסוק אחר ואת זה הרבי לא מביא, הוא כותב וכולי, מביא רק את הפסוק ״צדיק יסוד עולם״. אז הרבי אומר שהסיבה למה האלטער רבי מביא את הפסוק הזה, כדי להדגיש לנו זה שהוא אמר שנגיע לאמיתי שמאתויה ומיל, שבאמיתי הצדיקים זה עבודה, זה דרגה מאוד גבוהה. אז האלטער רבי רוצה להגיד שבזה גופא יש כמה וכמה מדרגות. כמו שאנחנו אומרים שיש צדיק בדינו ויש צדיק באמת, אפילו צדיק באמת יש כמה וכמה מדרגות. זאת אומרת, אתה לא יכול לשאול שאלה שאתה תראה מאמר חז"ל מסוים שכתוב שצדיק הוא כך וכך. אז אם ככה, כאן כתוב שצדיק זה זה, וכאן כתוב צדיק זה זה. כי אנחנו רואים שיש הרבה מדרגות בצדיק, וזה לומדים מהגמרא הזאת שיש כאלה. יש מדרגה של צדיקים שיש שמונה עשר אלף צדיקים בכל דור. יש מדרגה של צדיקים שיש שלושים ושש צדיקים בכל דור. ויש מדרגה של צדיק שיש רק אחד בדור, אחד בדור. שזה אומר לנו שגם בצדיק באמת יש הרבה מדרגות, כפי שאנחנו נלמד בהמשך. יש צדיק ורע לו, יש צדיק וטוב לו וצדיק רע לגופו. יש הרבה מדרגות. כמה רע בטל לטוב. בטל בשישים, בטל באלף, בטל ברבוא. זה לא סתם. זה כל, כל מדרגה. זה עוד סוג של צדיק. וממילא לכן במדרגות האמיתיות של צדיק אז יכול להיות שיש צדיק אחד שהוא צדיק יסוד עולם. עכשיו זה פשוט פשט פה בתניא.

24:02 רק עוד דבר אחד: מה האדמו"ר רוצה עם כל האריכות הזאת? מה שצריך האלטער רבי, ששייך לתניא. הוא אמר שבינוני זה משהו מאוד עמוק. האלטער רבי גילה שבינוני הוא בן אדם שאין לו חטא ועוון. אז אם כך, מה ההבדל בין בינוני וצדיק? ואז נשאלת השאלה שבכלל בעולם אומרים הפוך. ותראה בגמרא, הרי בטח זה צדיק בדינו, צדיק, אבל יש פה משהו יותר עמוק. האמת היא שהאלטער רבי גם רוצה לרמז לנו על עוד עניין. הוא רוצה לרמז שבשבועה משביעים אותו: תהי צדיק ואל תהי רשע. באמת בשבועה הזאת נמצאות כל הדרגות. תינוק יוצא לעולם, אומרים: תהי צדיק ואל תהי רשע. תהי צדיק ואל תהי רשע כולל את כל הפירושים בצדיק ורשע. גם הצדיק בדינו וגם זה. זאת אומרת שבן אדם, אומרים בשבועה תהי צדיק, הוא נשבע שהוא יעבוד על עצמו להיות במדרגת צדיק ולא יהיה במדרגת רשע, שזה כולל את כל הדרגות בצדיק. לכן מובא בספרים, מובא גם בשיחות, שמדרגת צדיק, לכאורה, אתה נשבע ואתה לא מקיים. איך יכול להיות שאנחנו נשבעים ולא מקיימים? אז נכון שהאלטער רבי ימשיך הלאה בתניא והוא יגיד שצריכים להשתדל וכולי, וזה האמת שאדם צריך להשתדל כל ימיו, אבל כל אחד יודע שרובא דרובא לא מגיעים לזה. ולכן המילה תהי צדיק כוללת כל הדרגות של צדיק. גם צדיק בדינו נכלל בשבועה. אז בן אדם צריך להשתדל דבר ראשון שהוא יהיה לכל הפחות צדיק בדינו, ואז הוא צריך להשתדל להגיע למדרגה היותר גבוהה של צדיק, שזה כל הדרגות שכלולות בצדיק ורע לו וצדיק וטוב לו, וכל זה נכלל בשבועה. בן אדם יש לו בכוח, ביכולת, מצד השבועה להגיע לכל הדרגות. אבל גם אם הוא

26:01 לא הגיע לכל הדרגות, לכל הפחות הוא צריך להגיע לחלק מהעניינים, לחלק מהדרגות שכלולות בעניין של צדיק. וכאן מגיע כמובן הוורט המפורסם של רבי הלל מפאריטש, של רבי הלל מפאריטש שאמר שכשהוא, לפני שהוא למד את התניא, רבי הלל, רבי הלל היה איש מאוד קדוש. היה מהחסידים של ר' מוטל מצ'רנוביל. אמר שלפני שהוא למד את התניא הוא חשב שהוא צדיק. היה בטוח שהוא במדרגת צדיק. הוא באמת היה איש מאוד קדוש, רבי הלל. אומרים שהצמח צדק בסוף ימיו, היה פעם, היה חולה רבי הלל, והיה דף תלוי בבית כנסת ליובאוויטש להגיד תהילים. הצמח צדק עשה-- הוסיף בכתב יד: הרב הצדיק. כתבו החסידים להגיד תהילים בשביל רבי הלל. החסידים הרי לא אמרו, לא אמרו שמות, והצמח צדק הוסיף את הצדיק על רבי הלל. על כל פנים, רבי הלל על עצמו אמר, על עצמו, שלפני שלמד את התניא הוא חשב שהוא צדיק. כשהוא למד את התניא אז הוא אמר: "דולוי צדיק". דולוי ברוסית זה אומר זה נגמר. אף פעם לא שייך. לא שייך. הלוואי בינוני. הלוואי שאני אהיה בינוני, לפי מה שהאלטער רבי מסביר מה זה עומק של בינוני. הלוואי שיהיה בינוני. יש אריכות בזה, המשך יום טוב.