פרק א' - שיעור שני

00:00 כי אנחנו אוחזים בתניא פה בשורה המתחלת ״אך הענין כי״, הנקודה הכי עניינית. כאן האלטער רבי מתחיל עם המאמרי חז"ל שמסבירים. האלטער רבי רוצה להגיע לנקודת הבינוני, אז האלטער רבי מתחיל עם כל המאמרי חז"ל שמשם אנחנו מגיעים להבין מה בעצם המטרה של כל הספר הזה. אז בוא נקרא בפנים ואחרי זה נסביר. אומר האלטער רבי: ״אך הענין כי הנה מצינו בגמרא ה' חלוקות״. כדי להבין מה זה השבועה, מה בדיוק המהות של השבועה הזאת שאומרים לו מצד אחד תהי צדיק, מצד שני אומרים לו אל תהי רשע, וצד שלישי אומרים לו שאפילו אם מצד אחד היה בעיניך כרשע, מה בדיוק כרשע ואיך זה צריך לפעול על האדם. שמחה, מרירות. כל מה שהאלטער רבי שאל. כדי להבין את כל העניינים האלה צריכים להקדים. אומר האלטער רבי: ״כי הנה מצינו בגמרא ה' חלוקות״, שם חמישה דרגות בעבודת השם: צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו, בינוני. אין גמרא אחת שכתוב חמישה מדרגות. סתם גמרא, זה האלטער רבי מצרף כמה גמרות ביחד. זה לא שיש גמרא אחת שכתוב ה' חלוקות. יש גמרא אחת שכתוב צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו. זה גמרא אחת. יש גמרא אחרת ששם יש חלוקה של צדיקים, בינונים ורשעים. האלטער רבי מצרף את שתי הגמרות ביחד, שמזה מובן שיש בעצם חמש דרגות. זה מה שהאלטער רבי מתכוון. כשמסתכלים בגמרא במסכת ברכות בכמה מקומות ביחד, אז מגיעים למסקנה שיש חמש חלוקות. פירוש שבגמרא צדיק וטוב לו — צדיק גמור, צדיק ורע לו — צדיק שאינו גמור. הגמרא שמה, הגמרא מספרת שמשה רבנו שאל את הקב"ה למה יש צדיק וטוב לו,

02:18 צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו. זה היה שאלה ששאל משה רבנו מהקדוש ברוך הוא, שאל את הקב"ה למה אנחנו רואים בעולם שיש שני סוגים צדיקים, יש שני סוגים של רשעים. יש צדיקים שטוב להם, יש צדיקים שרע להם, יש רשעים שטוב להם, יש רשעים שרע להם. על פי פשט הוא דיבר בגשמיות. הוא שאל שאלה שכל בן אדם יש לו את זה: למה אנחנו רואים שיש צדיקים שטוב להם? ולמה זה בגשמי? יש צדיקים שרע להם, ולמה זה בגשמי? ולהיפך, זה אותו דבר גם ברשעים. רשעים שטוב להם, שרע להם. והקב"ה ענה לו שיש צדיק גמור וצדיק שאינו גמור, ועל דרך זה גם ברשע. כלומר, שזה היה התשובה לשאלה של משה רבנו: כיוון שיש כמה סוגים של צדיקים, לכן הנהגה של מעלה, המשפט של מעלה, הקב"ה נוהג עם הבן אדם — זה הכל תלוי באיזה מדרגה הוא נמצא. אם הוא צדיק גמור אז טוב לו, אם צדיק שאינו גמור אז רע לו, כפי שמוסבר בגמרא כל הסוגיה. על דרך זה גם ברשע הפוך. אם הוא רשע גמור אז רע לו. אם הוא רשע שאינו גמור אז טוב לו, עם כל ההסברים שיש על זה על פי נגלה, מה הסיבה למה הקב"ה נותן דברים לאנשים מסוימים, חיים טובים בגשמיות, והפוך. אבל ברעיא מהימנא, זה הגמרא, כן, רעיא מהימנא פרשת משפטים פירש צדיק ורע לו היא שרע שבו כפוף לטוב וכו'. הזוהר, רעיא מהימנא זה חלק מהזוהר. הזוהר הוא אומר יותר בעומק. הזוהר אומר שהפשט צדיק ורע לו זה לא הפשט רק בגשמי רע לו, אלא יש פה עניין רוחני שהפשט צדיק ורע לו, הכוונה שיש רע, כי אנחנו מדברים

04:13 פה על רע שבנפש. לא רע גשמי, רע רוחני. יש רע בנפש, הרע של הנפש הבהמית. הצדיק ורע לו הכוונה שהרע הוא כפוף ובטל לו. אז מזה אנחנו מבינים שצריכים לדעת שכל מאמר חז"ל שהאלטער רבי מביא פה זה נוגע לכללות התניא. האלטער רבי לא סתם זורק פה מאמרי חז"ל, זה לא להראות, האלטער רבי לא בא להראות פה בקיאות בסוגיה, סתם מאמרי חז"ל, אלא כל פרט נוגע לכללות התניא, כל פרט נוגע פה למה שהאלטער רבי רוצה להגיד. אז דבר ראשון, הגמרא, מהגמרא רואים שיש חמישה סוגים. א'. דבר שני, מהגמרא אנחנו מבינים שההבדל בין שני סוגי צדיקים ושני סוגי רשעים זה שאחד זה צדיק גמור, אחד זה צדיק שאינו גמור. על דרך זה גם ברשע, יש רשע גמור, רשע שאינו גמור, אבל בגמרא משמע שזה הכוונה כפשוטו בעניינים הגשמיים. מגיע הרעיא מהימנא ואומר לנו: לא מדובר פה בעניינים הגשמיים. יש רע רוחני, על זה אומרים צדיק ורע לו, שיש איזה רע, אבל זה כפוף ובטל לו. ממילא צדיק וטוב לו היה צריך להגיד שאין אצלו שום רע, זה כולו טוב. איך שהאלטער רבי יסביר את זה בהמשך הפרקים. ועל דרך זה גם כן נגיע לרשעים. ואיתא בגמרא סוף פרק ט' בברכות, עכשיו הוא מביא עוד גמרא. הגמרא במסכת ברכות סוף פרק ט': ״צדיקים יצר טוב שופטן״ וכו'. הגמרא שם אומרת שמה ההבדל בין צדיקים, בינונים לרשעים. שם בגמרא מובאות שלוש חלוקות: צדיקים, בינונים ורשעים. כמו שאמרנו, זה שתי גמרות שהאלטער רבי מחבר אותם. שם בגמרא סוף פרק ט' בברכות, העניין של צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו זה בהתחלת ברכות פרק ראשון. העניין של צדיקים, בינונים ורשעים זה

06:01 בסוף ברכות, סוף פרק ט', ושם הגמרא אומרת שיש שלוש דרגות, והגמרא מסבירה מה החילוק ביניהם. צדיקים, יצר טוב שופטן וכולי, רשעים, יצר הרע שופטן, בינוניים, זה וזה שופטן וכולי. מה אנחנו רואים מהגמרא הזאת? מהגמרא הזאת אנחנו רואים שיש איזה חילוק. יש חילוק יותר מהותי, יש חילוק יותר פנימי שאומר לנו שצדיק. מה ההגדרה של צדיק? צדיק זה יצר טוב שופטן. צדיק הוא בן אדם ששם יש רק יצר טוב ורק, רק דבר אחד. יצר טוב שופטן. השופט היחידי זה היצר טוב. והנה אצל רשע אומרים יצר הרע שופטן, שיש רק יצר הרע ששופט אותו. אצל בינוני זה וזה שופטן. עכשיו אנחנו עדיין לא מבינים בדיוק מה הכוונה. אנחנו עדיין לא יודעים מה הפירוש פה. מה זאת אומרת? האם הפירוש יצר טוב שופטן? האם הפירוש הוא שבכלל אין לו יצר הרע? ולהיפך. אצל הרשע, כשאומרים יצר הרע שופטן, הכוונה היא שאין לו בכלל יצר טוב. זה הפשט. ואצל הבינוני, זה וזה שופטן, מה, שיש לו גם יצר טוב וגם יצר הרע. איך מסבירים את זה? וגם מה פירוש של המילה שופטן? מה הגדר של שופט? זאת אומרת שיש איזשהו, יש פה מלחמה, אז יש שופטים. מה התפקיד של השופט? כל מיני דברים שאנחנו רואים בגמרא. מה אנחנו מבינים מהגמרא הזאת? אנחנו מבינים שיש איזה משהו יותר עמוק, משהו יותר פנימי, שזה מה שאנחנו רואים מהגמרא הזאת, שנותן לנו להבין שיש איזה עומק בעניין של צדיק, בינוני ורשע. השאלה היא מה, מה, מה העומק, מה העניין פה? אמר רבה, זה המשך הגמרא. גם זה מגיע. אמר רבה: כגון אנא בינוני. אחרי שהגמרא אומרת החילוק בין צדיק, בינוני ורשע, אז הגמרא

08:07 ממשיכה הלאה ואומרת שרבה בא ואמר שהוא בינוני. אמר על עצמו: כגון אנא בינוני. אומר ליה אביי: לא שביק מר חיי לכל בריה וכולי. אז מה אביי אמר לו? אביי אמר לו, אם אתה בינוני אז אתה לא נותן לחיות לאף אחד. מה הפירוש אתה לא נותן לחיות לאף אחד? מה היה השקלא וטריא בין אביי ורבה? רבה, אנחנו יודעים שרבה היה בן אדם מאוד מיוחד. רבה היה גם כן הדוד של אביי, לכן הוא דיבר אליו בלשון כבוד. מה? יודעים שאביי כידוע היה יתום והוא גדל בבית של הדוד רבה, והוא היה מכבד אותו מאוד כי הוא למד אצלו, היה תלמיד שלו. אז ז־זה מה שקרה פה. ר־רבה, שהוא היה נשיא הדור, הוא היה, הוא היה אז ה־ראש ישיבה. בא רבה ואומר על עצמו שהוא בינוני. אומר לו אביי, אם אתה בינוני אתה לא נותן לחיות לאף אחד. מה הפירוש אתה לא נותן לחיות לאף אחד? אז הרבי מסביר את זה בשני אופנים. הפירוש הפשוט כפשוטו, אתה לא נותן לחיות. זה כמו שאומרים לבן אדם, אה, אומרים לבן אדם, אם אתה אומר כך וכך, אז אתה, אתה, אתה לא נותן, אתה, אתה, אתה לא נותן לחיות לאנשים. זאת אומרת, לפעמים אתה אומר לבן אדם, זה ביטוי, ביטוי שרוצים להגיד. כאילו אתה אומר, מה השארת לנו? אם אתה אומר על עצמך כך וכך, אז אנשים כמונו לא השארת שום דבר. אז כשמגיע רבה ואומר אני בינוני, אז כבר לא השארת לנו כלום. אנחנו, שאני יודע שאנחנו לגמרי אין ערוך אליך, אז כבר לא השארת לנו שום דבר. זה ביטוי בפשטות, כי בגמרא יש כמה פעמים כזה ביטוי, לא שביק מר חיי לכל בריה. יותר

10:02 בעומק הרבי מביא בשם ר' לוי יצחק, בשם אבא שלו, שהוא הסביר את זה על פי הגמרא בראש השנה, שהאלטער רבי הולך להביא בהמשך הפרק. הגמרא בראש השנה אומרת שיש ראש השנה, יש דין ומשפט, יש צדיקים, יש בינונים, יש רשעים. צדיקים הולכים לחיים, לאלתר לחיים. רשעים זה לאלתר למוות, ובינוניים זה מחכים עד יום הכיפורים. זה העניין של עד יום הכיפורים. אז לכן אביי אמר לו, אם אתה בינוני כולנו רשעים, אם כולנו רשעים אז אין לנו חיים. לפי הגמרא בראש השנה רשעים אין להם זכות לחיות. זה, זה הרבי מר' לוי יצחק. בוא נראה. שני הפירושים אומרים מה, אבל מה האלטער רבי רוצה להביא? מה היסוד שהאלטער רבי רוצה להביא פה? כמו שהאלטער רבי ממשיך הלאה ואומר: ולהבין כל זה באר היטב. מה בדיוק מפריע לאלטער רבי, שהאלטער רבי רוצה להביא פה עם כל הגמרות האלה? הנקודה שאנחנו רואים פה מכל הגמרות האלה, במיוחד בוא ניקח את הנקודה האחרונה. היה פה ויכוח בין רבה לאביי. רבה בא ואומר אני בינוני. אז כבר כשרבה בא ואומר אני בינוני, אנחנו מבינים שבינוני זה לא דבר פשוט. חייב להיות משהו, משהו יותר עמוק. כי אם הפירוש בינוני זה כפשוטו חצי מצוות חצי עבירות, אז זה שטות לחשוב שרבה אמר על עצמו כזה דבר. כמו שהאלטער רבי הלאה ימשיך בהמשך, י־איך יכול להיות שרבה יגיד על עצמו שהוא בינוני אם הכוונה בינוני זה כפשוטו? אז הרי לא מובן איך אתה אומר על עצמך שאתה בינוני. הרי, הרי גם הענווה צריך שיהיה לזה מקום. הענווה זה לא שקר. הענווה זה לא מה כמו שצדיקים היו אומרים, שלאצקער ענווה. ענווה של שקר, שפלות של שקר. אצלי

12:00 היה כזה ביטוי, הסלוצקער עניו, שהיה בן אדם שהיה כל הזמן אומר על עצמו: אני כלום, אני כלום, אני כלום. היה עושה את עצמו עניו. אבל כשמישהו פעם התחיל ל-להפריע לו, אז הוא, אז הוא לגמרי נפגע. אתה יודע שיש לך עסק עם הסלוצקער עניו. זאת אומרת, זה סתם בן אדם שהוא חושב על עצמו שהוא צדיק ואומר לכולם שהוא עניו. כשאומרים עניו זה עניין אמיתי, שהבן אדם חושב שהמדרגה שלו באמת מדרגה יותר נמוכה. ובמילא, מזה שרבה אמר אנא בינוני, חייבים להגיד שבינוני זה מדרגה גבוהה. זה לא הפירוש כפשוטו, חצי מצוות חצי עבירות. לאידך גיסא, מזה שאביי שאל ואמר לו: לא שביק מר חיי לכל בריה, זאת אומרת שאביי הבין בפשטות שרבה התכוון כפשוטו. אביי, הוא הבין שהפשט בינוני זה כמו שהגמרא אומרת, מחצה זכויות ומחצה עוונות, ועל זה הוא אמר לו: אם ככה אז אין לנו, אז אם אנחנו כולנו רשעים. אז כמו שהגמרא בראש השנה אומרת, רשעים אין להם זכות לחיות. אבל מה אנחנו מבינים מכל זה? אנחנו מבינים מכל זה, וזה בעצם הנקודה העיקרית פה להבין, שהאלטער רבי רוצה להגיד לנו שישנם שני סוגים, שני אופנים איך להסביר את העניין של צדיק, בינוני ורשע. יש צדיק, בינוני ורשע בפשטות, בפועל, בחיצוניות, כמו שהאלטער רבי יגיד גם כן בהמשך הפרק, לעניין שכר ועונש. יש מושג של צדיק, בינוני ורשע, ונוגע לפועל, וגם זה מציאות אמיתית. זה לא, זה לא טעות. לא, יש כאלה שחושבים שהאלטער רבי בא לשלול את זה לגמרי. להיפך, יש כזה מושג של צדיק, בינוני ורשע ונוגע לפועל, והעניין הזה זה עניין אמיתי על פי תורה גם כן, כמו שרואים בגמרא ראש השנה.

14:00 שהגמרא אומרת שיש צדיק בדינו. ראש השנה, שלושה ספרים נפתחים: ספר של צדיקים, ספר של רשעים, ספר של בינונים. ולכן גם כן אביי, כשהוא דיבר עם רבה, הוא התכוון בינוני כפשוטו, בינוני בפשטות. לאידך גיסא, אנחנו מבינים מהגמרא הזו לעיל שיש משהו יותר עמוק, ובגמרא שהאלטער רבי יביא בהמשך אנחנו נראה שבאמיתית העניין בינוני זה משהו הרבה יותר עמוק. שבינוני לא יכול להיות בן אדם שיש לו, לא רק מחצה, בינוני אין לו שום עבירה ואף על פי כן הוא נקרא בינוני. ולכן רבה אמר על עצמו שהוא בינוני, כי יש מדרגה של בינוני. מדרגה של בינוני זה משהו אחר לגמרי. אז לפני שאנחנו ניכנס לכל הביאורים שהאלטער רבי אומר לנו בתניא, זה לפני שלומדים עכשיו מה שהאלטער רבי הולך להסביר לנו בפועל, איך האלטער רבי יפרש את כל הסוגיה, על זה הולך עכשיו כל ספר התניא. יש פה אבל נקודה מאוד מאוד חשובה שאנחנו רואים מיד בהתחלת התניא, שבעצם זה הנקודה של כל ספר התניא. יש בתניא, רואים שני כיוונים, שני קווים, שני דרכים כלליים שהאלטער רבי הולך בספר התניא. מצד אחד האלטער רבי בתניא מדגיש את ה- את ה- את החשיבות של המעשה. ספר התניא, האלטער רבי בא אחד להדגיש את החשיבות שיש בעניין המעשה. המעשה הוא עיקר, לעשות, העיקר זה המעשה. דירה בתחתונים נעשה דווקא על ידי מעשה בפועל, ועל זה האלטער רבי יאריך כמה וכמה פרקים בתניא, בפרט בפרקים יותר מאוחר. פרק ל"ה, ל"ו, ל"ז, שהאלטער רבי מסביר את כל הסוגיה של דירה בתחתונים, אנחנו נראה שהאלטער רבי בספר התניא בא להדגיש את הכוח, את החשיבות, את העיקר בעניין המעשה בפועל. כל תורה ומצווה זה

16:17 עניין של פועל ממש. לכן זה העיקר וזה התכלית. מצד השני מגיע ספר התניא, האלטער רבי. האלטער רבי רוצה שהמעשה לא יהיה מעשה חיצוני. אם המעשה הוא עיקר, אז מה זה משנה מה אתה מרגיש? איך אתה מקיים? העיקר שאתה עושה. אומר האלטער רבי: לא. צריך להיות באופן של בלבבו. האלטער רבי בתניא דורש, מסביר וחל- פרקים שלמים בתניא האלטער רבי מסביר איך לעורר את אהבה ויראה. וזה נוגע בעבודה לא רק בשביל צדיקים, אלא נוגע לכל אחד ואחד מישראל שצריכים להשתדל שהעבודה של השם שלו יהיה באופן של בלבבו לעשות זאת, שיהיה לו אהבה ויראה. וזה בעצם ה- אפשר להגיד החידוש בספר התניא, כמו שדיברנו בהתחלה, שער הבלאט של התניא, שהאלטער רבי אומר שזה דרך ארוכה וקצרה. ספר התניא נקרא דרך ארוכה וקצרה, כי בתניא יש כל הזמן, האלטער רבי דורש מאיתנו שני דברים. מצד אחד האלטער רבי מלמד אותנו ומסביר עד כמה המעשה הוא העיקר, ולכן עד כמה נוגע שהבן אדם ישמור על המחשבה דיבור מעשה שלו, ואיך שזה ביכולת כל אחד וברשות כל אחד, וכל אחד צריך, יכול ויש לו את הכוח להשתלט על המעשה, וזה צריך להיות עיקר ההישג שלו. ויחד עם זה אומר האלטער רבי, צריך ל- צריך לעבוד שזה יהיה מתוך הרגש פנימי, שיהיה בזה גם כן הרגש של אהבה ויראה. וזה, כל התניא הולך כל הזמן בשני הכיוונים האלו, שבכללות זה מה שנקרא דרך ארוכה וקצרה. יש פה את ה- הדגש שהמעשה הוא עיקר. תכל'ס, זה הפועל ממש, זה סוג של דרך קצרה, ויחד עם זה העניין שזה צריך לבוא עם הרגש של אהבה ויראה זה גם כסוג של דרך ארוכה. איפה אנחנו רואים את

18:24 זה? רואים את זה בגמרות האלו. אנחנו רואים במאמרי חז"ל, אנחנו רואים את שני הקצוות. מצד אחד אנחנו רואים במאמרי חז"ל את הדגש על עניין המעשה. במאמרי חז"ל האלו אנחנו רואים עד כמה המעשה הוא העיקר. מצד ש-- שזה העניין שכמו שהאלטער רבי עכשיו הולך להמשיך כל הראיות, יראה עד כמה נוגע כל מעשה, כל מחשבה וכל דיבור, כל מעשה, הע-העניינים שקשורים עם מעשה בפועל. ויחד עם זה, ממאמרי חז"ל האלו אנחנו מבינים שיש גם כן הבדל יותר עמוק, שזה קשור עם עבודה פנימית. כפי שאנחנו נבין עכשיו בהמשך הפרקים, שאם אנחנו מסתכלים באמיתת העניין, הרי בינוני אין לו שום עבירה, ואם בינוני אין לו שום עבירה, אז לכאורה אין שום הבדל בין בינוני לצדיק, וצדיק וטוב לו, ורע לו. בנוגע למעשה גם הבינוני הוא כמו צדיק, גם צדיק ורע לו, גם צדיק וטוב לו. כל החילוק שיש בין צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו ובינוני זה חילוק רק מצד פנימי של הלב, רק מצד עד כמה הוא פעל על האהבה ויראה שלו, עד כמה הוא פעל על הנפש הבהמי שלו. אז זה בעצם כל היסוד פה. הדגש על המעשה מצד אחד, ומצד שני הדגש שצריך להיות גם כן עבודה פנימית, שזה שה-שה-שה-שהמעשה יהיה חדור עם הרגש של אהבה ויראה. כמובן שיש בזה הרבה פרטים, שזה אנחנו נלמד בהמשך הפרקים, אבל זה היסוד שהאלטער רבי בא ללמד אותנו כאן בספר התניא, וזה מה שהאלטער רבי אומר להבין כל זה בהרחבה. אז את זה אנחנו צריכים להבין בהרחבה. מה, מה הולך פה? העיקר זה הפועל ממש. העיקר זה ה-הפנימיות. א-אך איך מסבירים מה זה ההבדל בין צדיק, בין בינוני לרשע, מה בדיוק החילוקים בכל אחד ואחד.

20:29 וגם להבין מה שאומר איוב בבבא בתרא פרק א', ריבונו של עולם, בראת צדיקים ובראת רשעים, כו', וצדיק ורשע לא קאמר. עכשיו האלטער רבי מוסיף עוד שאלה, שזה גם כן הכל מביא אותנו לנקודה הזאת שדיברנו. מה האלטער רבי אומר? יש סתירה במאמרי חז"ל. הגמרא בבבא בתרא, הגמרא אומרת שאיוב, כשאיוב התלונן, איוב אמר בראת צדיקים ובראת רשעים. כלומר, מה איוב אומר? הוא טוען לקדוש ברוך הוא שאתה בראת בני אדם שהם צדיקים ואנשים רשעים, עשירים, עניים, חכמים, טיפשים, צדיקים ורשעים. גמרא אחרת כתוב, גמרא במסכת נדה, שם הגמרא אומרת שאומרים לפני שהבן אדם נולד, אומרים עליו שהוא יהיה או עשיר, עני, חכם, טיפש וכיוצא בזה, אבל לא אומרים אם הוא יהיה צדיק ורשע. צדיק ורשע לא קאמר. וזה מובן בפשטות. כי צריך בחירה חופשית. מה שייך להגיד שמלמעלה יגידו מי יהיה צדיק ורשע, אז אין בחירה חופשית. עכשיו, כשאיוב אמר, הגמרא בבבא בתרא, בחורים למדו את זה לאחרונה. הגמרא, כשאיוב אמר בראת צדיקים בראת רשעים, החברים שלו לא אמרו לו זה לא נכון. הם לא אמרו לו צדיק ורשע לא קאמר. הם אמרו לו יש תורה ותורה זה תבלין. כלומר, שהם גם כן קיבלו, הם גם כן הסכימו שיש ש-שזה נכון. איך יכול להיות כזה דבר? מה אנחנו רואים מהגמרא הזאת? עוד הפעם, מהגמרא הזאת אנחנו רואים שישנם שני סוגים של צדיק ורשע. יש צדיק ורשע בפועל, במעשה, ועל זה אומרים לא קאמר. ממילא הקדוש ברוך הוא לא אומר לבן אדם אתה תהיה צדיק, אתה תהיה רשע. יש בחירה חופשית. איך אפשר להגיד? זה בנוגע למעשה. אבל כשמדברים על צדיק ורשע בפנימיות, בנפש, צדיק כזה שהפך לגמרי

22:47 את כל הנפש הבהמי שלו, ובינוני בן אדם שזה וזה שופטן, כמו שאמרנו, שיש לו מלחמות. זה כבר עניין בנפש, בזה אפשר להגיד שיש בראת צדיקים בראת רשעים. יש נשמות שהם יש להם תפקיד להיות צדיקים ולכן הקדוש ברוך הוא נותן להם את היכולת, הכוח הזה. ויש רוב הנשמות שהם צריכים להיות בינוניים, ולכן בראת צדיקים בראת רשעים, שהכוונה הרשעים זה בינוניים שיש להם את המלחמות של רשעים, אבל בפועל יש להם את השליטה בנוגע למעשה. כמו שהאלטער רבי יסביר בהמשך הפרקים. אז גם פה מהגמרא הזאת אנחנו מבינים את הנקודה הזאת שיש את העניין של צדיק ורשע בפועל ויש צדיק ורשע בנפש. על כל פנים.