אגרת התשובה פרק ה' חלק ד

00:01 אנחנו אוחזין באגרת התשובה סימן ה', פרק ה'. אה, בסוף הפרק, דף צ"ה עמוד ב', באמצע העמוד. וזהו עניין הכרת. אז האלטער רבי מדבר פה על העניין של הנשמה. המעלה המיוחדת של הנשמה שהיא חלק אלוק ממעל ממש. אז זה נופח מתוכו נופח, שגם כשהנשמה יורדת למטה, מתלבשת בגוף, אז בעצם הנשמה קשורה עם הקדוש ברוך הוא באופן של ויפח. אחרי זה הוא דיבר על החבל, שיש חבל שמקשר את הנשמה שלמטה עם הנשמה שלמעלה. החבל הזה זה התורה ומצוות. ברגע שיש חציצה, אז כשיש דבר שחוצץ ומפסיק, אז הוויפח לא, לא, לא מגיע. זה המשל של ויפח. אותו דבר גם מגיע לחבל: כשאדם עושה עבירה הוא מחליש את החבל, כמו שהוא עכשיו יסביר. אנחנו פה באמצע העניין. האלטער רבי מביא שבעצם שום דבר לא יכול להפסיק על אלוקות, כי הרי הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום ולית אתר פנוי מיניה. ואף על פי כן, אבל יש עניין אחד שזה גורם הפסק, שזה העניין של חטא ועוון, שעל זה נאמר: כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם. שהעניין של עוונותיכם, כשיש חטא ועוון, אז זה גורם הפסק, מחיצה של ברזל ביניכם לבין אלוקיכם. זה הדבר היחיד שגורם את ההעלם והסתר. למה? כי זה נגד רצון העליון. נכון שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, אבל זה שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום כי הוא רוצה. כל אשר חפץ ה' עשה. יש לו רצון. וכשאדם עושה חטא, אז על ידי זה הוא גורם סילוק הרצון. הוא גורם את ההעלם והסתר ברצון, ולכן נעשה מזה עניין של, נעשה מזה עניין של הפסק, ומזה יכול להגיע מצב של כרת, מיתה. כל

02:30 העניינים שכתוב בתורה שיש עבירות כאלה שהם רחמנא ליצלן איסור כרת. יש עבירות כאלה של מיתה בידי שמיים. יש, שזה האלטער רבי שאל בפרק ד': איך זה עובד העניינים האלה של העונש, שתראה שזה התוצאה מצד זה, לא סתם עונש, אלא זה בא בתור תוצאה. מכיוון שכל החיות של יהודי זה מצד הנשמה, ואצל יהודי החיות זה דווקא מצד הפנימיות, שהפנימיות זה באופן של ויפח. אז ברגע שיש הפסק אז לא יכול להגיע החיות. לא מגיע החיות. אז נהיה רחמנא ליצלן היפך החיים. זה ההסבר שהאלטער רבי רוצה להסביר פה בכללות העניין. ולפני שאנחנו ממשיכים הלאה, יש פה ביאור עצום וחשוב מאוד שכתוב בחסידות. מובא במאמרים בקשר למה שהאלטער רבי מביא את הפסוק, כי כמו שכתוב בישעיה: כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם. זה המקור. זה הפסוק שהאלטער רבי מביא, שהעוונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם. מה יש פה בפסוק הזה? זה הפסוק שאומר שזה הדבר היחיד שגורם רחמנא ליצלן הפסק בין יהודי לקדוש ברוך הוא, העניין של עוונותיכם. אבל בחסידות מדייקים שהדיוק פה בפסוק זה: עוונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם. ההבדלה של החטא זה רק ביניכם. זאת אומרת, מהצד שלנו. ביניכם לבין אלוקיכם. הכוונה היא זה שיהודי קשור לקדוש ברוך הוא מלמטה למעלה, באופן פנימי. הקשר הזה שאני מרגיש, שנרגש בי, שזה באופן פנימי, באופן של שהבן אדם חי את זה ומרגיש את זה. אז ביניכם לבין אלוקיכם, שם נהיה העניין של מחיצה המבדלת. אבל מצד הקדוש ברוך הוא, אז הקדוש ברוך הוא נמצא עם הבן אדם גם בשעה שהוא עושה חטא ועוון. הקדוש ברוך הוא אף פעם לא באמת מתנתק מאיתנו, וזה גופא הסיבה למה

04:51 בן אדם יכול לעשות תשובה. אם ההבדלה היא הבדלה אמיתית, אז רחמנא ליצלן לא היה שייך כל העניין של תשובה. אז בגלל שכל העניין זה רק ביניכם, ביניכם, כאילו שזה מצדכם, מצד האופטיקה, מצד האופן, מצד ההסתכלות שלנו, מצד המקבל. אבל מצד הקדוש ברוך הוא הוא נמצא גם פה עכשיו. ובזה גופא הרבי מסביר. יש את המאמר ד"ה באתי לגני תשי"ד, שזה מיוסד על הבאתי לגני סעיף ד', ששם הפרידיקער רבי מדבר אותם עניינים של אגרת התשובה פה, ושם הרבי מסביר את כל העניין באריכות, ושם הרבי מביא מהרבי הרש"ב אריכות שלמה על הסוגיה הזאת. שהעניין של ביניכם לבין אלוקיכם יש פה שני עניינים. דבר אחד, שזה רק מהצד שלנו ולא מצד הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא נמצא פה גם כן, וזה מה שכתוב גם כן הלשון: הנה זה עומד אחר כתלנו. כתוב בנוגע לחטא ועוון: הנה זה עומד אחר כתלנו. אז כתוב בחסידות, מה הפשט הנה זה עומד אחר כתלנו? שזה שהקדוש ברוך הוא, הוא נמצא באופן של אחוריים. הוא נמצא כביכול מאחורי, מאחורי הכותל, כי זה כתלנו. אנחנו עושים כותל. הכותל זה מהצד שלנו, כתלנו. אבל מצד הקדוש ברוך הוא, אז אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמיים. מצד האמת של הקדוש ברוך הוא, הוא נמצא פה ביחד איתנו גם ברגעים, גם בזמן הכי שיהודי נמצא בתכלית הריחוק. זה גופא הרבי מסביר. יש כמה דרגות. יש מצד ממלא כל עלמין, יש מצד סובב כל עלמין, יש מצד עצמות. יש בכל דרגה ודרגה, יש בזה כמה פרטים שזה לא עכשיו הזמן להיכנס לזה, באיזה אופן זה הקשר של היהודי עם הקדוש ברוך הוא אף על פי שעשה

06:56 חטא ועוון. אבל זו הבשורה הטובה שיש פה. הדבר הזה, שאנחנו יודעים שלמרות החטא והעוון אז הקדוש ברוך הוא נמצא, זה נותן לנו את הכוח לצאת ולהתחרט ולעשות תשובה ולתקן את כל הפגמים. ואמשיך. ועוד נקודה שהרבי אומר פה בנוגע לפסוק הזה, שהאלטער רבי אומר ״כמו שכתוב בישעיה״. למה האלטער רבי אומר ״כמו שכתוב בישעיה״? האלטער רבי בדרך כלל לא כותב על מקור, ואם הוא כותב צריך שיהיה לזה טעם. אז הסיבה למה האלטער רבי מביא את הפסוק בישעיה, כי אם אתה מסתכל בישעיה אז הפסוק מתחיל: ״הן לא קצרה ידי מהושיע, כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם״. הקדוש ברוך הוא אומר לנביא: היד שלי, הקדוש ברוך הוא אומר, אני נמצא יחד איתכם והיד שלי לא קצרה. אני יכול להושיע אתכם בכל הזמן. רק מה? עוונותיכם מבדילים. מהפסוק הזה גופא משמע הנקודה שדיברנו. מצד הקדוש ברוך הוא, לא קצרה ידי מהושיע. מצד הקדוש ברוך הוא, הוא נמצא איתנו, כביכול גם עכשיו הוא נמצא יחד איתנו, אבל אנחנו עושים את המחיצה ביניכם לבין אלוקיכם. זאת אומרת, לכן האלטער רבי אומר ״כמו שכתוב בישעיה״: תסתכל בהמשך הפסוקים, אתה תבין את הנקודה הזאת, וזה מגיע לכל הסוגיה של אגרת התשובה. ועוד דבר, שהוא מביא דווקא את העניין של ישעיה, כי הרי ישעיה זה הנביא שכתוב על ישעיה בן אמוץ, שרועה המלך ישמח סילס עניין שלם על ישעיה. ההבדל בין משה רבינו לישעיה, שמשה רבינו הוא נשמה דאצילות. ישעיהו נשמה של בינה, נשמה של בריאה. אז זה העניין שהאלטער רבי רוצה להגיד, שגם מצד הבריאה, לא רק מצד האצילות, גם מצד הבריאה, גם מצד ההתלבשות של הנשמה בדרגות

08:58 של בי״ע, אז גם אז אומרים שכל ההפסק זה רק מצידנו, ויחד עם זה הקדוש ברוך הוא נמצא איתנו ונותן לנו את הכוח לעשות תשובה. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: ״וזהו עניין הכרת״. אז לפי זה מבינים מה העניין של כרת, שנכרת ונפסק חבל ההמשכה משם הוי׳ ברוך הוא. כרת פירושו שנהיה הפסק בקשר של הנשמה של מעלה עם הנשמה של למטה. נהיה הפסק בחבל שנמשך מה׳ תתאה כנ״ל. אז כמו שדיברנו, האלטער רבי רוצה ללמד אותנו שכל העניין של הכרת זה לא סתם העניין, אלא זה תוצאה בדרך ממילא. ברגע שבן אדם עושה חטא כזה, חטא כזה גדול של חטא של כרת, אז הוא גורם שהחבל, יש ניתוק, יש כריתת החבל. ברגע שיש כריתת החבל אין המשך החיות, הוא במילא נהיה כרת. כמו שכתוב בפרשת אמור: ״ונכרתה הנפש ההיא מלפני אני הוי׳״. ״מלפני״ דווקא. זה הדיוק ״מלפני״, שזה העניין של כריתת החבל. יהודי הוא פני, יהודי הוא פנימיות. הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא זה שהפנימיות של יהודי קשור עם הפנימיות של הקדוש ברוך הוא. אבל ברגע שיש עניין של עבירה של כרת, אז נהיה כרת מלפני. זה נהיה ה-ה-הניתוק מהפנימיות, וזה הסיבה שנהיה החטא, עניין כרת. ושאר העבירות שאין בהם כרת, על כל פנים הם פוגמים בנפש כנ״ל. זה מגיע לעבירה של כרת, שזה גורם שהחבל כביכול נפסק לגמרי לחלוטין ונשלל. יש אבל עבירות שאין בהם חיוב כרת. מה קורה בעבירות האלה? אומר האלטער רבי, הם פוגמים בנפש כנ״ל. יש עניין של פגם. כל עבירה שבן אדם עושה הוא עושה פגם בנפש. אז אפילו שזה לא חותך לגמרי את הקשר שלי עם הקדוש ברוך הוא, אבל על כל פנים,

11:08 החבל נחלש, נהיה פגם בהתקשרות. מה זאת אומרת פגם בנפש? האלטער רבי רוצה להסביר מה פשט פוגם בנפש. אומר האלטער רבי: פגם הוא מלשון פגימת הסכין. מה התרגום של פגם? פגם זה כמו פגימת הסכין. מה האלטער רבי רוצה להסביר פה? הרבי שואל בשיחות על הפרק הזה מה האלטער רבי רוצה להגיד עם זה שהוא אומר שפגם זה מלשון פגימת הסכין? מה הוא מוסיף עם זה? מעניין, המילה פגם יש לזה שני פירושים. פגם יכול להיות לכלוך, פגם יכול להיות משהו של קלקול, לאו דווקא חיסרון. אנחנו מוצאים את הלשון פגם כמו בהלכות של טהרות, בהלכות של בשר וחלב, נותן טעם לפגם, נותן טעם לפגם הפירוש הוא שהאוכל נהיה פגום, כאילו לא טעים, לא, לא, לא מקולקל. זאת אומרת הפגם פה זה סוג של לכלוך, סוג של משהו שהתערב פה, ש-ש-שלא שהדברים הם כבר לא נקיים, לא טהורים. זה הפירוש אחד של פגם. ויש פגם מלשון פגימת סכין. פגימת סכין זה חיסרון. סכין פגום זה סכין שיש בו, יש בו איזה שהוא משהו לא חלק. יש איזה בור, יש איזה חור, יש איזה חיסרון בסכין, הוא לא לגמרי בשלימות. אז זה האלטער רבי רוצה להדגיש, כי הרי ישנם שני עניינים. יש עניין בחטא ועוון שעושה לכלוך. דיברנו על זה גם כן לפני זה בתניא. בן אדם עושה עבירה, הוא מתלכלך, אבל לכלוך זה כמו דבר נוסף. זה לא שיש פגם ממש, זה משהו שהתלכלך, משהו חיצוני. אז זה צריכים לנקות. על ידי התשובה אתה מנקה את זה, וזה נהיה טהור ונקי. כאן אבל האלטער רבי רוצה להגיד משהו יותר חמור. העבירה לא רק יוצרת לכלוך על הנפש, העבירה גם

13:21 כן עושה חיסרון. חיסרון בעצם ההתקשרות. זה כל היסוד פה של האלטער רבי. עד כמה חמור העניין של חטא ועוון, שזה עושה חיסרון בחבל ההתקשרות. וזה העניין שאומר הפגם מלשון פגימת סכין, כי כאן נהיה חיסרון ממש בקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא. למה האלטער רבי צריך להביא את הלשון של דוגמה דווקא מסכין? יכול להגיד בלשון, יש עוד פגימות בהלכה חוץ מסכין, יש לו עוד כל מיני דינים של פגימה. יש פגימה של מזבח בהלכה, מזבח שנפגע, אבן שנפגמה בבית המקדש. יש כמה דברים. למה האלטער רבי מביא פגימת סכין דווקא? מעניין, הרבי מדייק את הדיוק הזה. מה יש דווקא בפגימת סכין? אפשר לחשוב סתם האלטער רבי רוצה להגיד מה זה פגימה, מביא דוגמה מההלכה. אבל לאלטער רבי יש לו עומק עצום פה. הרבי עונה כמה ביאורים, ניקח לפחות אחד מהביאורים. הרבי אומר הביאור הראשון. למה האלטער רבי מביא פגימת סכין? הרי יש הבדל בין יהודי וגוי. יהודי שעושה עבירה נהיה פגם. גוי שעושה עבירה לא נהיה פגם. אותו דבר אם יהודי יעשה את זה ייעשה פגם, והפגם הזה יחליש את הקשר שלו עם אלוקות, עד כדי כך שיכול לבוא מצב של כרת ומיתה. אצל גוי אין כזה דבר. גוי יכול לאכול נבילות, טרפות, לעשות כל מה שהוא רוצה. עושה את כל המצוות, כל דבר אסור ולא נהיה פגם. מה הבשורה בזה? אז זה על הדוגמה מפגימת סכין. בסכין, כשיש פגימה בסכין זה דבר דק ביותר. רק השוחטים לומדים על זה הרבה. אלו שלומדים הלכות שחיטה צריכים ללמוד הרבה. להרגיש את החלף זה מלאכה שלמה. זה אחד מהדברים הכי חשובים כשלומדים שחיטה, שהשוחט צריך להרגיל את עצמו לשים

15:32 לב שיש פגימה. זה אולי הוא צריך עם האצבעות והציפורניים, זה וזה יכול להיות משהו דק, דק, דק ביותר. ברגע שיש פגם דק ביותר אז זה פסול לשחיטה. אתה לא יכול לשחוט עם זה בהמות ועופות, אבל הסכין הזה הוא סכין שהוא מאה אחוז טוב. הסכין הזה אין לזה שום בעיה במטבח. אף אחד לא בודק, לא, אפילו ראיתם את בעלת הבית בודקת את הסכין לבדוק אם יש לזה פגימה? אין שום בעיה. אפשר לשחוט, אפשר לא לשחוט, אבל אפשר לחתוך את הבשר. אתה רוצה לעשות סלט? אתה רוצה לעשות מה שאתה רוצה, אתה משתמש עם הסכין. זה לא, זה לא טוב לשחיטה, אבל זה כן טוב בשביל כל דבר אחר שאתה רוצה להשתמש עם הסכין. אז זה האלטער רבי רוצה לרמז לנו. עבירה זה פגימה של סכין. כמו בנוגע לסכין, הפגימה הזאת בשביל שחיטה זה דבר אסור. זה יהיה טרף, אבל בשביל סתם ככה לחתוך בשר אין בעיה, תשתמש עם זה. על דרך זה הדבר הזה בשביל יהודי, העניין הזה פוגם, העניין הזה מקלקל. יהודי שיעשה את החטא הזה זה עושה אצלו חורבן בנפש. אבל אם גוי יעשה אותו דבר, זה כמו שאתה חותך בשר, לא קרה שום דבר. אז זה הרמז בעניין של פגימה של סכין. זה ביאור אחד שהרבי אומר. עוד נקודה אחת הרבי מוסיף פה, בעניין של פגימה של סכין. עוד ביאור אחד. הרבי אומר, מה באמת הסיבה בהלכה? אתם יודעים מה הסיבה למה סכין צריך להיות שלא יהיה לזה פגימה? מה אכפת לך? מה הבעיה? למה צריך כל כך לבדוק את הסכין שיהיה מלוטש? זה עבודה שלמה שצריכים כל יום לעבוד על זה,

17:22 לסדר את הסכין ולבדוק כל הזמן שלא יהיה לזה שום פגימה. מה הסיבה לזה? אז מוסבר בספרים שהסיבה לזה צער בעלי חיים. מצד אחד התורה אומרת שצריכים לשחוט. זה התורה אומרת ש-שמותר לאכול ב-בשר וצריכים לשחוט את הבהמה כדי לאכול אותה. אבל התור-התורה, בגלל שהתורה היא תורה של חסד, התורה אומרת שאם עושים את השחיטה, שזה יהיה באופן שהבהמה לא יהיה לה שום צער. אם יש איזושהי פגימה הכי דקה זה פשוט כואב. והרי הבהמה הזאת הולכת למות, עוד שנייה אתה הורג אותה, אתה שוחט אותה, אבל באותו זמן שאתה שוחט אותה, התורה רוצה שזה יהיה באופן שלא יגרום צער בעלי חיים, שזה יהיה באופן, שזה יהיה באופן הכי טוב, הכי נעים, הכי קל, באופן שלא יישאר שום פגם. אז מה הרמז בעניין של פגימה של סכין? זאת אומרת שכל הסיבה למה הסכין שלא יהיה פגום זה לטובת הבהמה, לטובת הבהמה צריך שלא יהיה פגימה בסכין. אז האלטער רבי, הרבי אומר בשיחה שזה מה שהאלטער רבי רוצה לרמז, שכל העניין של מצוות ועבירות זה לטובת האדם. כמו שהגמרא אומרת שכל העניין של המצווה זה רק לצרף בהן את הבריות. כל העניין שהקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה ומצוות, מצוות עשה, מצוות לא תעשה. לפעמים אדם מרגיש שהקדוש ברוך הוא כאילו נותן לנו חיים קשים. זה אסור לאכול, זה אסור לעשות זה, זה כל דבר צריך גבולות, מה מותר מה אסור, מה כתוב בשולחן ערוך. כן, אז צריכים לדעת שזה לטובתנו. כל העניין של, על דרך כמו בשחיטה, כל העניין זה לטובתנו. על דרך זה גם כן כל העניין של עבודת ה' זה הכל לטובת הנפש. זה רמוז בעניין של פגימה של סכין. אני

19:19 רק אסיים את האות: והוא על דרך משל מחבל עב שזור מתרי"ג חבלים דקים, ככה חבל ההמשכה הנ"ל כלול מתרי"ג מצוות, וכשעובר על אחת מהן נפסק חבל הדק וכו'. אז זה העניין של החבל שיש בו תרי"ג מצוות. כל יהודי יש לו תרי"ג חבלים, תרי"ג קשרים שבזה הוא קשור לקדוש ברוך הוא, וברגע שאתה עושה עבירה זה מחליש את החבל על ידי זה שאתה חותך את החבל הדק. כמו שמסביר בעל התניא, סוף כל סוף זה גורם גם חלישות בכלל החבל, אז זה צריך להיות עבודת התשובה כדי לתקן, לקשור. שלכן יש את זה, כמו שהרבי יסביר בהמשך הפרק, שאפשר עוד פעם לקשור את החבל, וזה העניין של תשובה שהוא קושר שוב את הקשר, ואדרבה זה נעשה עוד ביתר שאת וביתר עוז.