אגרת התשובה פרק ה' חלק ג

00:00 אז אנחנו נמשיך הלאה פה בפרק ה' באגרת התשובה, בדף צ"ה עמוד ב' למעלה. אז אנחנו אוחזים פה באמצע שהאלטער רבי בא לבאר מה נפעל על ידי חטא ועוון. עד כאן האלטער רבי הסביר מה זה נשמה, גודל העילוי של נשמת ישראל. שורש הנשמה זה שם הוי"ה, פנימיות, חלק הוי"ה עמו, ויפח. הנשמה מגיעה מתוך פנימיות של הקדוש ברוך הוא. האלטער רבי בפרק ה' הסביר-- ואחרי זה הסביר את ד' האותיות שיש בנשמה, ד' אותיות של שם הוי"ה, וזה נמצא בכל נשמה ונשמה. ואז בפרק ה' האלטער רבי התחיל לבאר על ירידת הנשמה. הוא מסביר שאף על פי שהנשמה ירדה למטה, התלבשה בגוף, אף על פי כן, עדיין הוויפח נמצא בכל התוקף. ואדרבה, התורה רוצה ללמד אותנו, שהנשמה שלמטה, כפי שהיא נמצאת בגוף, היא קשורה באופן של ויפח, ייחוד פנימי עם הקדוש ברוך הוא. וזה, זה גם כן המשך הפסוק, אחרי זה כתוב, שהחבל עושה את החיבור והקשר בין הנשמה של מעלה עם הנשמה שלמטה שמלובשת בגוף. מקור הנשמה, ד' אותיות של שם הוי"ה. האלטער רבי ממשיך הלאה ואומר שיש פה גם כן לימוד בשבילנו. זה שאנחנו מדמים, זה שאנחנו אומרים שהנשמה היא באופן של ויפח, בא ללמד אותנו דבר מאוד מאוד חשוב. מה הוא בא ללמד אותנו? לא רק על מעלה של הנשמה ושורשיה, שזה מפנימיותו, אלא בא ללמד אותנו שכדי שיוכל יהודי לחיות הוא צריך להיות קשור באופן ישיר, שלא יהיה הפסק, שלא יהיה דבר חוצץ. אנחנו רואים בגשמיות שאם יש חציצה אז אין ויפח. אתה לא יכול לנפוח בתוך דבר מסוים אם יש דבר שחוצץ. אז כדי שיוכל להיות המשך של הנשמה בגוף חייב שלא יהיה

02:32 חציצה. ברגע שיש חציצה בין אלוקות וגוף האדם אז לא מגיע הבל הנפיחה, לא מגיע. למדנו בשיעור הקודם בדיוק של האלטער רבי, איך הוא מגיע, רצוא ושוב וכולי וכולי. עכשיו אנחנו ממשיכים הלאה בפנים, בלשון התניא. כאן האלטער רבי יבוא להסביר מה קורה על ידי חטא ועוון, שזה עושה את החציצה. אמרנו שאם יש דבר חוצץ, אם יש דבר שחוצץ שמפסיק, אז ה-- אז הקדוש ברוך הוא, האלוקות לא יכול להגיע לשמה. אומר האלטער רבי: אין שום דבר, לא גשמי ולא רוחני, אין שום דבר, לא גשמי ולא רוחני, שיכול לעשות חציצה מול הקדוש ברוך הוא. מה זה חציצה? חציצה שייך להגיד על דבר מוגבל. אני עומד פה, אני בן אדם מוגבל, ואני עושה רוח עם הפה שלי ואני רוצה שהרוח יגיע לשם. באמצע יש קיר אז זה לא מגיע, כי הרוח כשיש משהו באמצע זה לא מגיע. במה דברים אמורים? שמדברים על אדם גשמי שהוא מוגבל ומתפעל מדבר גשמי. הנפיחה, הרוח זה גשמי. אז כשיש עניין של מחיצה אז הרוח לא מגיע. אבל כשמדברים על הקדוש ברוך הוא, מה שייך כל הדברים האלה? אין דבר חוצץ ומפסיק, לא דבר רוחני, לא דבר גשמי, לפניו יתברך. הקדוש ברוך הוא הרי נמצא בכל מקום. אז אם ככה לא שייך שום חציצה, ומלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. אין שום מקום שהקדוש ברוך הוא לא נמצא שמה, גם למעלה גם למטה. והוא ממלא כל העולמים וכולי. הקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולמות. אז אם ככה מה שייך להגיד שהפסוק רוצה ללמד אותנו, ויפח באפיו נשמת חיים, שלא יעשה חציצה, כי אם יהיה

04:57 חציצה לא יגיע הנשמה למטה. מה שייך? אין שום חציצה מול הקדוש ברוך הוא. ומתרץ האלטער רבי, כמו שכתוב בישעיה: כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם. יש דבר אחד שזה עושה חציצה. מהו הדבר שעושה חציצה? עבירות. עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם. כשיש עוונותיכם, יש חטא. אז החטא עושה מחיצה ולא נותן לאלוקות להגיע לנשמה שבגוף. מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם. זה עושה את המחיצה. למה באמת עבירות עושה לך מחיצה? הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום. אמרת עכשיו כמה וכמה פסוקים שכולם אומרים שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום ואין שום דבר גשמי ורוחני שיכול להעלים. למה עבירות כן מעלימים? בוא נמשיך. אם יש דברים שיכולים להעלים, אז אולי גם דברים גשמיים ורוחניים יכולים להעלים. ואם שום דבר לא יכול להעלים, למה עבירות כן מעלימים? מה, מה יש בכוח של העבירות שלא נותנים לקדוש ברוך הוא להתגלות? ומתרץ האלטער רבי: והטעם לפי שהם נגד רצון עליון ברוך הוא המחיה הכל. כי העבירה זה נגד רצון העליון, מכיוון שזה נגד רצון העליון. רצון העליון זה מקור החיים של כל העולמות. ברגע שאתה עושה עבירה אתה מנגד הרצון, אז הוא לא נמשך שמה והרצון שלו לא נמצא שמה. כשהרצון שלו לא נמצא אז הוא לא מתגלה שמה. כמו שכתוב: כל אשר חפץ הוי"ה עשה בשמים ובארץ. כל ההתגלות של הקדוש ברוך הוא בכל מקום בעולם זה בגלל שהוא רוצה. כל אשר חפץ הוי"ה עשה, הוא רוצה. היהודי כשעושה עבירה הוא עושה משהו נגד הרצון. הוא עושה העלם והסתר על הרצון. הקדוש ברוך הוא לא רוצה. כשהקדוש ברוך הוא לא רוצה, הוא לא נמצא. זאת אומרת זה

07:04 לא כמו בגשמיות. בגשמיות זה שדבר חוצץ זה בגלל שהבן אדם הוא מוגבל. יש הגבלה. בן אדם הוא מוגבל. אז גם כן המחיצה מוגבלת. וממילא זה מפסיק. זאת אומרת, זה מוכרח. ההגבלה, החציצה, זה דבר המוכרח. זה לא תלוי ברצון שלי. אני לא יכול להחליט: אני רוצה לעשות פה רוח, אבל אם יש פה מחיצה זה לא יעבור ואני לא יכול לעשות שום דבר. אני לא בעל הבית על זה, כי זה טבע הדברים. ככה זה המציאות. למעלה הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, אבל איפה שהוא רוצה, איפה שהוא לא רוצה הוא לא נמצא. אז ברגע שיש עבירה אז יש העלם והסתר על הרצון, יש העלם והסתר על הרצון, אז הוא לא נמצא, ולכן העבירות הן עושות את ההעלם והסתר. כמו שכתוב לעיל, שהוא מקור השפעה של הוי' ונמצא בקוצו של יו"ד. ותראה, זה הקשר עם מה שדיברנו בפרק ד'. פרק ד' האלטער רבי אמר שיש ד' אותיות של שם הוי', אבל יש את הקוצו של יו"ד. מה הסביר האלטער רבי בפרק ד'? מה זה קוצו של יו"ד? זה הרצון, זה הכסה, שזה המוקד של כל הד' אותיות. על דרך זה גם פה, כל ההתפשטות של הקדוש ברוך הוא בעולם מתחילה מהרצון. הוא המוקד של כל השפעות. אז אם אתה עושה משהו נגד הרצון אז הוא לא נמצא, כי הוא לא רוצה להיות שם אז הוא לא נמצא שם. זה הכל תרגום הפשט של התניא. עכשיו בוא נדבר קצת עבודה. שאלה הראשונה שנשאלת כשאנחנו קוראים את המילים האלה פה, מה האלטער רבי מביא כאן כל כך הרבה פסוקים? מה הוא צריך להביא כל כך הרבה פסוקים? הוא מביא

08:59 בכללות ארבעה פסוקים. ״את השמים ואת הארץ אני מלא״ ו״מלא כל הארץ כבודו״. ״לית אתר פנוי מיניה״ ו״בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד״, זה גם כן עניין אחד. זה לא שניים. ״איהו ממלא כל עלמין״. מביא פה ארבעה עניינים. למה אני אומר ארבעה? בעצם אם תסתכלו זה נראה כמו שיש פה חמישה דברים. אז זה לא הווארט שלי, זה הווארט של ר' לוי'ק. האבא של הרבי הוא אומר שיש פה ארבעה פסוקים. כי ר' לוי'ק טוען שהמילים ״לית אתר פנוי מיניה״ ו״בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד״, זה הכל, זה הכל פסוק אחד. זה לשון של זוהר. זאת אומרת, בפשטות ״לית אתר פנוי מיניה״ זה הזוהר, ו״בשמים ממעל ועל הארץ מתחת״ זה פסוק. אבל ר' לוי'ק אומר לא, זה הכל המשך אחד, זה לשון הזוהר. אז יש פה ארבעה פסוקים. למה האלטער רבי צריך להביא ארבעה פסוקים? חוץ מזה השאלה העיקרית זה שאנחנו כבר באגרת התשובה, כבר למדנו שער היחוד והאמונה, שתים עשרה פרקים שהאלטער רבי הסביר אחדות הוי'. האלטער רבי כבר הסביר שתים עשרה פרקים את העניין של אחדות הוי' ושם הוא הביא פסוקים וזוהר וביאורים והסברים של אין עוד מלבדו, אחדות הוי', יחודא עילאה, יחודא תתאה. פתאום פה מגיע האלטער רבי ואומר חידוש: אתה יודע, שהקדוש ברוך הוא, שום דבר גשמי לא חוצץ בפניו. מאי קא משמע לן? פשיטא. ודאי כבר למדנו שתים עשרה פרקים. ליקוטי אמרים גם כן היה כמה פרקים על אחדות הוי'. פרק כ"א, פרק ל"ג, פרק מ"ח. האלטער רבי כבר שם דיבר הרבה על העניין של בטל אליו במציאות. סובב כל עלמין. אין

11:01 פירושו כפשוטו אלא שהוא נמצא למטה כמו למעלה. תוך תוך יוסף בן יוסף והסביר באריכות את כל העניינים. הגיעה אגרת התשובה, פתאום האלטער רבי מתעורר עוד הפעם. הוא צריך להגיד את זה מחדש כאילו הולך לחדש פה חידוש. ועוד הוא יביא איזה כמה וכמה פסוקים. שאלות. אז הרבי מסביר את זה מיוסד על ווארט של אבא שלו. ווארט של ר' לוי'ק. ר' לוי'ק פה בביאורים שלו על התניא, על הערות של התניא, ר' לוי'ק אומר: אתה יודע למה האלטער רבי מביא ארבעה פסוקים? הוא לא, הוא רק שואל את השאלה הזאת: למה יש ארבעה פסוקים? הוא אומר שארבעה פסוקים זה כנגד ד' אותיות של שם הוי'. מכיוון שהאלטער רבי הסביר בפרק ד' שהנשמה יש לה ד' אותיות, חכמה, בינה, ז"א ומלכות כנגד הד' אותיות של שם הוי'. לכן הוא הביא ארבעה פסוקים. ור' לוי'ק מסביר איך שכל פסוק מתאים עם אות אחת. ר' לוי'ק מסביר: האות הראשונה, שכתוב ״את השמים ואת הארץ אני מלא״, זה הולך על חכמה, שלכן כתוב הכל ביחד, שמים וארץ אני מלא, כי מצד החכמה הכל זה בטל, אין עוד מלבדו, שמים וארץ ביחד זה הכל בשווה. ״מלא כל הארץ כבודו״ זה מצד ספירת הבינה. בבינה כבר מודגש העניין של ארץ דווקא, כי בינה זה כבר דרגה יותר נמוכה, שייך למקבלים, לכן שמה הדיוק זה רק ארץ, כבר לא כתוב שמים. ״לית אתר פנוי מיניה״, ״בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד״, שפה מדגישים שמים ממעל וארץ מתחת, הדברים שנזכרו, זה כבר שייך ל־ז"א של שם הוי'. והפסוק הרביעי ״איהו ממלא כל עלמין״. ממלא כל עלמין זה מלכות, זה הה"א של שם הוי'.

12:54 ד' פסוקים, ד' אותיות, נו, ווארט יפה, אבל עדיין זה לא עונה את השאלה ששאלנו. בשביל מה צריכים להגיד את כל זה? אנחנו כבר יודעים שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום. מה נוגע להגיד שכנגד כל אות צריכים להביא פסוק? מה זה ווארט יפה? יש ארבעה פסוקים, ד' אותיות, זה מתאים. אבל מה? בשביל מה הצורך? אומר הרבי אות נפלאה. שיחה של הרבי חלק ל"ט. אומר הרבי באות נפלאה. בקיצור, הנקודה של האות של הרבי זה שכאן מדברים על נשמת ישראל. בליקוטי אמרים, בשער היחוד והאמונה, האדמו"ר דיבר בנוגע לכל הילודים, כל הנבראים, ושם הסביר אחדות הוי' בנוגע לכל העולם. כאן אנחנו מדברים אחדות הוי' בנוגע ליהודי, בנוגע לנשמת ישראל. זה סוג אחר של אחדות הוי'. מה ההבדל בין הקדוש ברוך הוא כפי שהוא מתגלה בעולם, והקדוש ברוך הוא כפי שהוא מתגלה בנשמה? החילוק הוא מאוד פשוט: העולם הוא לא קדוש, העולם הוא נברא. העולם הוא מציאות. אלא מה? הוא בטל. למה הוא בטל? כי הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, כי דבר הוי' מהווה אותו כל רגע ורגע. כל הביאורים של שער היחוד והאמונה שמסביר לנו שבעצם הנברא לא מציאות, כי אינו אלא כח הפועל, כי פשוט כי הקדוש ברוך הוא נמצא בכל פרט ופרט, אבל זה הכל מצד הקדוש ברוך הוא שהוא נמצא בכל מקום, ולכן הכל בטל אליו. ביהודי אומרים באופן אחר לגמרי. אצל יהודי אומרים: זה שיהודי דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא, זה מצד היהודי, לא רק מצד שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום. זה לא רק עניין האין־גבול של הקדוש ברוך הוא, כי הוא הקדוש ברוך הוא, אין סוף ובלי גבול, וכל קמיה

14:58 אין עוד מלבדו, וממילא הכל בטל אליו. זה לכל העולם. אצל יהודי אומרים באופן אחר. אצל יהודים אומרים שהמציאות של יהודי, השכל שלו, המידה שלו, מחשבה ודיבור ומעשה שלו, כל כוחות הנפש שלו, הם עצמם אלוקות. היהודי מצד מציאותו הוא מחובר עם הקדוש ברוך הוא. כל פרט שלו הוא דבר אחד עם אלוקות. החוכמה של יהודי זה חוכמתו של הקדוש ברוך הוא. הבינה של יהודי זה בינתו של הקדוש ברוך הוא. יהודי פה למטה, נשמה בגוף, משתמש עם השכל שלו כדי להבין אלוקות. אז זה עצמו האות יו"ד של שם הוי', זה עצמו האות ה' של שם הוי'. זה החידוש של אדמו"ר הזקן באגרת התשובה פרק ה', זה החבל, זה הקשר שהנשמה שלמטה בגוף כפי שמלובשת בגדרי הגוף היא מיוחדת עם הקדוש ברוך הוא. אז כאן זה חידוש מיוחד, וכאן הייתי חושב שכזה סוג של קשר, שמה יש דברים שיכולים להעלים, דברים שיכולים להסתיר. ממילא אתה אומר למה שום דבר לא מסתיר? כי הוא נמצא בכל מקום מצד הקדוש ברוך הוא. אז בסדר, הקדוש ברוך הוא אין סוף ובלי גבול בכל מקום, שום דבר לא מפריע לו. אז הם לא צריכים פסוקים, לא צריכים ראיה, לא צריכים הוכחות. אבל כשמדברים על העניין של הנשמה, ששם האלוקות נמצא באופן פנימי וצריך להתאחד עם המציאות של הבן אדם כפי שהוא פה למטה, אז שם הייתי יכול לחשוב איך יכול להיות שההתלבשות, ההשתלשלות, הישות, הגוף, המציאות של האדם, המוח הגשמי, הלב הגשמי, האיברים הגשמיים לא יעשו העלם והסתר? לא יפריעו? זה חציצה. לכן האדמו"ר מביא פסוקים מיוחדים כדי להדגיש, ארבעה פסוקים על כל עניין ועניין, להדגיש שגם מצד שזה המעלה של

17:04 יהודי, שגם מצד המציאות שלו אז שום דבר לא מסתיר והוא מיוחד עם אלוקות ושום דבר לא חוצץ עליו. מה ההסברה בזה? למה באמת שום דבר לא חוצץ? אם זה התלבשות באופן פנימי, למה באמת הגוף לא מסתיר? אז הרבי אומר שההסבר על זה, זה מדיני חציצה במקווה. מדברים על חוצץ. אצל הרבי נגלה וחסידות הולכים ביחד. אז בוא נראה במקווה איך הולך הדין של חציצה. בדיני חציצה במקווה ישנם שני דינים. יש דין אחד, חציצה במקווה, זה שאם בן אדם נכנס למקווה ולא הכניס את כל הגוף שלו לטבילה. בן אדם נכנס למקווה ובגלל שהמקווה היה מאוד חם או מאוד קר או מאוד מלוכלך או לא יודע מאיזו סיבה, אז הוא רץ והוא הכניס, הוא קפץ החוצה, הוא לא טבל לגמרי, כל הגוף, נשארה שערה אחת מחוץ למקווה, לא יצאה לו טבילה. זה סוג אחד של חציצה. לא היה כל הגוף תחת המים. זה גדר אחד. עוד גדר יש בדיני חציצה, שאם יש לכלוך. היה כל כולו מתחת למים, כל הגוף, לא נשארה שום שערה מחוץ למים, אבל היה מלוכלך בין הציפורניים או היה מלוכלך, הוא כתב את השיעור, היה עט כחול על האצבע וזה נשאר קצת. היה חציצה. מה הדין שמה? אז יש הבדל. תלוי אם הוא מקפיד על זה, אם הוא לא מקפיד על זה, יש דינים. יאה, בגד של תלמידי חכמים, אם הוא, אם הוא, אם הוא בנאי, אם הוא עסוק, אם הוא בן אדם שהוא מתעסק בלכלוך. יש כל מיני דינים. לפי הקפידה של אדם, לפי זה יש דיני חציצה. אומר הרבי, שני הדינים האלה, זה שני העניינים שדיברנו עכשיו. אם אנחנו מדברים מצד

19:00 זה שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, יאה, וממילא שום דבר לא חוצץ, זה בנוגע לכל העולם. בנוגע לכל העולם, זה כמו הדין הראשון של חציצה. מכיוון שכל הגוף נמצא תחת המים, אין חציצה. על דרך זה אני אומר ממילא, בגלל שבכל העולם הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, אז אין חציצה, הכל בטל. אבל אצל יהודי, שם אנחנו רוצים להגיד לא רק מצד שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, אלא שגם מצד המציאות של יהודי, מצד הגדרים שלו, גם כן הוא לא, הוא לא, הוא לא נפרד. איך יכול להיות שהוא לא נפרד? אם זה צריך להתלבש בתוך הציור שלו, בתוך המציאות שלו, הרי המציאות שלו מעלימה על אלוקות. כאן צריך להגיע להבנה שאם הוא לא מקפיד זה לא חוצץ, וזה הביאור גם בנוגע לנשמה והקדוש ברוך הוא. מכיוון שהוא לא מקפיד הוא לא חוצץ. אז מכיוון שהקדוש ברוך הוא לא מקפיד, אז לכן זה לא חוצץ. זאת אומרת, מכיוון שאצל הקדוש ברוך הוא לא תופס מקום העלם והסתר של הגוף והאיברים, ולכן שום דבר לא חוצץ. זה דין החציצה. אבל אם הוא מקפיד זה יחצוץ, וזה מה שהאלטער רבי מסביר פה, שאין שום דבר חוצץ, גשמי ורוחני, כי זה לא תופס מקום אצלו. אבל עבירה, אצל הקדוש ברוך הוא כן תופס מקום. עבירה זה נגד הרצון. מכיוון שזה נגד הרצון אז זה מסתיר וזה עושה חציצה, ושם הוא לא מתגלה. ולפי זה מובן גם כן ההבדל בין גוי שעושה דברים לא טובים ויהודי שעושה דברים לא טובים. דווקא אצל יהודי, בגלל שאצלו הנקודה הזאת, ההתאחדות שלו מצד המטה, מצד המציאות שלו, ולכן שמה חטא ועוון

20:51 גורם להעלם והסתר. בגלל שיהודי מושרש בפנימיות הרצון, הוא השורש שלו זה בפנימיות הרצון, ולכן כשהוא עושה חטא ועוון אז זה לא נותן שיתגלה הרצון של הקדוש ברוך הוא. גוי, כל הציור, כל המציאות שלו זה רק דיבור חיצוני. מכיוון שזה חיצוני אז ממילא גם כן, גם אפילו שהוא לא מתנהג טוב עדיין הקדוש ברוך הוא נמצא ולא מסתיר. לכן דווקא אצל יהודי חטא ועוון זה כל כך נוגע, כל כך פוגם, וזה מה שאומרים, "עונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם". זה הכל להסביר את חומר העניין של חטא ועוון. מצד שני, ועוד אומר הרבי, לא פה האלטער רבי אבל זה כתוב בחסידות, רבותינו בעלי החסידות מדברים על זה שמה שכתוב, "עונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם", זה רק מצד האדם. ביניכם לבין אלוקיכם. האדם הוא עושה את העבודה לביניכם לבין אלוקיכם. אבל הקדוש ברוך הוא, אפילו כשיהודי חוטא, סוף כל סוף תמיד נשארת ההתקשרות של הקדוש ברוך הוא עם יהודי, כמו שכתוב בתניא פרק כ"ד, גם בשעת החטא "היתה באמנה אתו יתברך". אף פעם אין פירוד אמיתי בין יהודי והקדוש ברוך הוא, שלכן גם אחרי שיהודי חוטא הוא יכול לעשות תשובה, ועל ידי התשובה הקדוש ברוך הוא סולח, מוחל ומוחק לו את כל העניינים. וזו הבשורה הטובה שהאלטער רבי יסביר לנו בהמשך הפרקים איך שבכוח התשובה בן אדם יכול לתקן את כל העניינים.