אגרת התשובה פרק ה' חלק ב

00:00 אנחנו נמשיך הלאה בפרק ה' באגרת התשובה. אז התחלנו את המילים הראשונות, את השורות הראשונות. מה האלטער רבי בא להסביר בפרק ה'? הוא בא להסביר לנו איך שגם כשהנשמה יורדת למטה. פרק ד' הוא דיבר על מעלת הנשמה בעצם. מעלת הנשמה על כל הנבראים, גם על המלאכים, כפי שזה בעצם. נשמה זה פנימיות, נשמה זה חלק הוי'. כל הנבראים זה אלקים, חיצוניות. נשמה זה פנימיות, ויפח. ובפרטיות הוא דיבר על ד' אותיות של שם הוי'. מגיע בפרק ה', האלטער רבי בא להסביר איך שגם כשהנשמה יורדת למטה, מתלבשת בגוף, אף על פי שכדי שהנשמה תרד למטה, להתלבש בגוף, צריך גם כן להתלבש בדיבור. נעשה אדם, נעשה אדם זה דיבור. אז זאת אומרת שיש כאן התלבשות בחיצוניות, בעשייה. אף על פי כן, בעצם גם כשהנשמה יורדת למטה, הנשמה נשארת במהותה של פנימיות. הנשמה אף פעם לא מאבדת את המהות שלה, שהנשמה בעצם היא פנימיות, היא קשורה עם שורשה ומקורה. וזה האלטער רבי התחיל להסביר. האלטער רבי אמר שתי נקודות. נקודה אחת הוא הסביר את העניין של ויפח, שאומרים שאם אנחנו מסתכלים בפסוק, שזה כל המקור לעניין של הפנימיות, שבנשמה לא כתוב דיבור, כתוב ויפח, לשון נפיחה. שנפיחה זה מפנימיות הכוח. אבל מה כתוב בפסוק? בפסוק כתוב, "ויהי האדם לנפש חיה". זאת אומרת שאיפה זה הוויפח? כשהנשמה יורדת לגוף. ויפח באפיו, נשמה שבגוף. ושמה הוא נשאר קשור עם שורשו ומקורו. זה הפסוק הראשון. והפסוק השני הוא בא, הוא מביא, "יעקב חבל נחלתו". הפסוק שהביא קודם, החצי הראשון של הפסוק הביא בפרק ד', "כי חלק הוי' עמו", שהוא חלק בשם הוי'. מה כתוב באותו פסוק? "יעקב חבל נחלתו". מה מדגיש חבל? החבל אומר שגם

02:19 כשזה יורד על ידי הדיבור, על ידי הה"א תתאה, להתלבש בגוף האדם, אף על פי כן יש חבל שמקשר את הנשמה שבגוף עם הנשמה שלמעלה, עם הה"א תתאה, עם הה"א שלמעלה, והחבל הזה זה התורה ומצוות. הסברנו בשיעור הקודם שלמה הוא מביא את שני הפסוקים האלה, כי זה שתי מדרגות. יש מדרגה של התקשרות של הנשמה עם הנשמה שלמעלה בעניין של ויפח, זה מצד פנימיות הנשמה, ויש את המדרגה של ההתקשרות של הנשמה שלמעלה עם הנשמה שבגוף מבחינת חבל. זה שתי מדרגות בהתקשרות. אוקיי, לא נחזור על זה, כבר דיברנו על זה. עכשיו אני אקרא בפנים המשך הפרק. אומר האלטער רבי: תסתכלו בדף פרק ה', בשורות המתחילות "על דרך משל", אחרי הנקודה. אומר האלטער רבי: "כי הנה פשט הכתוב מ"ש ויפח". האלטער רבי חוזר לפסוק הראשון. הוא מביא קודם כול את העניין של ויפח, אחרי זה הוא מביא את העניין של "חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו", ועכשיו הוא חוזר עוד הפעם לפסוק הקודם. אומר האלטער רבי: "כי הנה פשט הכתוב מ"ש ויפח הוא". מה הפסוק רוצה להגיד לנו? פשט הכתוב, אתה מסתכל בפשט הכתוב. מה הפסוק בא לספר עם המילים האלה? "להורות לנו", התורה רוצה ללמד אותנו, "כמו שעל דרך משל כשהאדם נופח לאיזה מקום, אם יש איזה דבר חוצץ ומפסיק בינתיים, אין הבל הנופח מגיע כלל לאותו מקום. כך ממש אם יש דבר חוצץ ומפסיק בין גוף האדם לבחינת הבל העליון". זה נקודה ראשונה. כאן האלטער רבי מתחיל לדבר את הנושא שהוא רצה להגיע באגרת התשובה. מה נפעל על ידי חטא ועוון? הרי כל הסיבה למה האלטער רבי פה

04:25 באגרת התשובה נכנס לכל הביאור להסביר לנו מה מעלת הנשמה. זה לא סתם כי האלטער רבי רוצה להסביר מה מעלת הנשמה. הוא כבר דיבר על זה בליקוטי אמרים. מה האלטער רבי רוצה פה באגרת התשובה? רוצה להסביר מה קורה על ידי חטא ועוון, להבין את האופן איך, מה הפעולה המיוחדת, מה, מה אצל יהודי, מה גורם חטא ועוון. עכשיו מזה אנחנו נבין בהמשך את העניין של כרת, שהאלטער רבי שאל מה קורה על ידי כרת, שרחמנא ליצלן נפסק גם חיות הגוף. להבין את העניין של חטא ועוון, ואחרי זה אנחנו נוכל להבין את הכוח של תשובה, שיהודי יכול לתקן. אבל בעניין התשובה. זה כל היסוד של אגרת התשובה. אומר האלטער רבי, זה מה שהתורה מלמדת אותנו עם הפסוק. מה אנחנו לומדים מהפסוק? ויפח. מהפסוק? ויפח. לפני זה, בפרק הקודם, מדבר על זה בליקוטי אמרים פרק ב', שהאלטער רבי מביא את הוויפח. מסבירים מה לומדים מהפסוק ויפח? מעלת הנשמה. כל הנבראים מגיעים מהדיבור. הנשמה מגיעה מן הוויפח, מגיעה מפנימיות. מעלת הנשמה. אומר האלטער רבי, לא, התורה רוצה לספר לך משהו יותר חשוב, לא יותר חשוב, פחות חשוב, אבל עניין מאוד חשוב בחיים שלנו. התורה באה להגיד לנו "ויפח באפיו", שהוויפח מתגלה בתוך הגוף, באפיו, בתוך הגוף נמצא הוויפח. ומה התורה רוצה להגיד לנו עם זה? אז תיקח את המשל של נפיחה. כשאנחנו רואים בגשמיות, אם בן אדם רוצה לנפוח משהו בתוך דבר מסוים, אני עומד פה ואני רוצה לנפוח בתוך איזשהו כלי. אני רוצה לשים רוח בתוך איזה... אתה משחק בלונים. כן, אתה מכין יום הולדת ואתה משחק עם הבלונים. אתה רוצה לעשות רוח בתוך הבלון. אז מה אומרים?

06:31 שאם יש איזשהו משהו, דבק, פלסטיק, משהו שהבלון לא מתנפח. רואים הרבה פעמים, אתה רוצה לנפוח, זה לא הולך. למה זה לא הולך? הרבה פעמים זה בגלל שיש משהו. יש איזה בלוק, יש איזשהו הפסק שלא נותן שזה יגיע. אז התורה באה להגיד לנו: "ויפח באפיו". הקדוש ברוך הוא-- הנשמה לא רק היא מגיעה מהפנימיות. "ויפח", מה זה נופח? מתוכו נפח. הנשמה צריכה להיות בלי הפסק כדי שהחיות האלוקית של הקדוש ברוך הוא, הנשמה, תוכל להתחבר עם גוף האדם. צריך שלא יהיה שום הפסק, אבל אם יש איזה הפסק, לא, לא יכול להגיע. וזה ההבדל בין נפיחה ודיבור. אם אני מדבר פה ופה יש קיר, מהצד השני של הקיר יכולים לשמוע, אין בעיה, זה לא מפריע. אני עומד פה ומדבר. פה יש קיר. יש אבל מאחורי הקיר יש בן אדם. הוא יכול לשמוע מה קורה בצד אחד של החדר. למה? כי דיבור, ההפסק, המחיצה לא, לא, לא, לא מפסיק. זה נמשך גם אחרי זה. מה שאין כן ב"ויפח", אומרים לא. "ויפח" חייב להיות שהמקום לאיפה שאתה רוצה לנפוח יהיה בלי הפסק. מה זה אומר בנמשל? כמו שהאלטער רבי עכשיו הולך להסביר. זה ההבדל בין כל הנבראים לנשמה. כל הנבראים, אז הם באים מהדיבור של הקדוש ברוך הוא. אז כל הנבראים, בין אם הנבראים מתנהגים טוב, לא מתנהגים טוב, אה, הם-הם-הם עדיין הקדוש ברוך הוא מקיים אותם. הקדוש ברוך הוא מהווה את העולם, בורא את העולם. אפילו שהעולם מלא עם רע ועם חושך ועם קליפות וסטרא אחרא, לא רואים שבגלל זה הקדוש ברוך הוא מפסיק. מכיוון, למה זה ככה? כי כל הנבראים באים מהדיבור, והדיבור זה חיצוניות, והחיצוניות נמשכת גם כשיש

08:40 הפסק, גם כשזה לא כפי הרצון של הקדוש ברוך הוא. הנשמה, בגלל שהנשמה היא "ויפח", היא קשורה עם הפנימיות של הקדוש ברוך הוא. הפנימיות של הקדוש ברוך הוא חייב להיות קשור. ברגע שאתה לא קשור, עשית עבירה, אז יש ניתוק. אז ה"ויפח" לא מגיע, וה"ויפח" לא מגיע, ולכן נעשה רחמנא ליצלן עניין של כרת, עניין של מיתת בית דין, מיתה בידי שמיים, עניינים של העלם והסתר, נעשה הפסק, "כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם". אז זה האלטער רבי רוצה להסביר לנו, כי לא תמיד יש אנשים שחושבים שכל העניינים שמדברים, ונגיע לעונשים. תראה, מדברים על עונשים. יש כרת, מיתת בית דין, מיתה בידי שמיים. אז יכולים לחשוב שכל הדברים האלה זה עונש. כמו שאתה אומר בן ה-- בחור לא הגיע מאוחר לסדר והמשגיח נותן לו קנס. מה הקשר בין הקנס לזה שהוא הגיע מאוחר לסדר? הגיע מאוחר לסדר זה בעיה ב-בעצלנות של הבחור. אתה נותן לו קנס, צריך להביא כסף, ולפעמים הכסף זה לא שלו בכלל. הוא הולך לבקש מאבא שלו, מקווה שלא ייקח ממ-- רחמנא ליצלן, כן? והכול ייקח ממקום של היתר. הולך לקחת מ-- מה אבא שלו אשם שהוא לא הגיע לסדר? למה אבא שלו צריך לקבל עונש? אז יש עונשים שאנחנו מכירים. אין קשר בין העונש, אלא מה? רוצים שהבחור ירגיש שעשה משהו לא בסדר, אין ברירה אחרת, אז, אה, מחפשים את ה-- את-את כל מיני עצות. אני לא עכשיו לא אומר אם זה הדרך או לא דרך. לא נכנס עכשיו ל-ל-לוויכוח. אני רק אומר שהעונשים שאנחנו מכירים בעולם שלנו, אז אין קשר ישיר בין החטא והעונש. אבל בתורה ומצוות זה לא ככה. בתורה ומצוות העונש

10:47 זה תוצאה טבעית. זה משהו טבעי, זה משהו אוטומטי, נטורל. כמו שנגיד ככה, ילד שיחק עם גפרור והוא נכווה, כן? נשר-- נהיה לו ב-ב-ביד, קיבל, קיבל כוויה ביד. זה לא עונש, זה תוצאה. אתה משחק עם אש, אז קיבלת, נכווית. זה לא, זה לא נקרא עונש. זה התוצאה הטבעית מהמשחק באש. אומר פה האלטער רבי אותו דבר. בנוגע ליהודי יש משהו מיוחד בנוגע ליהודי, מכיוון שיהודי הוא חלק אלוקה ממעל ממש. הקשר שלו עם האלוקות זה "ויפח". קשר של פנימיות, קשר של נפיחה. ונפיחה, אם יש הפסק, הנפיחה לא מגיעה. זה טבעי, לא יכול להגיע לשמה. אז אם זה לא מגיע, אז נפסק החיות. אז ברגע שיהודי עושה חטא נפסק הקשר של הנשמה עם הנשמה שבגוף, וזה מה שהאלטער רבי רוצה להגיד. מה הכוונה במילים שהאלטער רבי כותב כאלו מילים באריכות? "פשט הכתוב מה שכתוב ויפח הוא להורות לנו". הרבי מאריך פה במילים שלו. זאת אומרת, מה האלטער רבי רוצה להגיד? פשט הכתוב, להורות לנו. זאת אומרת, כשאתה קורא, התורה מספרת לנו שהנשמה היא לא כמו כל הנבראים, נשמה מגיעה מה"ויפח". אבל מה התורה רוצה ללמד אותנו? זה התורה באה לספר על מעלות הנשמה, נכון, אבל מה זה להורות לנו? מה זה בא להגיד לנו פה למטה? ולמה זה הגשמי? שהתורה כתבה "ויפח באפיו", בתוך הגוף, ללמד אותנו את הנקודה הזאת. לדעת כמה יהודי צריך להיזהר לא לעשות עבירות, להיזהר לקיים תורה ומצוות, כי אצל יהודי תורה ומצוות זה לא דבר נוסף על החיים שלו, זה החיים שלו עצמם. זה הדרך איך הנשמה של-של-של חלק אלוקה מתקשרת עם הגוף שלו. יש פה דבר מעניין הקשור למה שהאלתר

13:02 הרבי אומר: יש פה לשון מאוד מעניין בתניא. אם תסתכלו בלשון התניא, האלטער רבי אומר: אם יש איזה דבר חוצץ ומפסיק בינתיים, אין הבל הנפח עולה ומגיע כלל לאותו מקום. עולה ומגיע. מה זה הלשון הזה, עולה ומגיע? אין הבל הנפח עולה ומגיע כלל. מה זה הלשון הזה? עולה ומגיע. זה כפל הלשון. שואל ר' לוי'ק, האבא של הרבי, שואל את השאלה הזאת. זה אחד מהאורות שיש לר' לוי'ק. יש על זה ביאור נפלא, עצום, מהרבי שעוזר לנו להבין את כל הפרק. אז ר' לוי'ק שואל מה זה כפל הלשון עולה ומגיע. אז ר' לוי'ק עונה תשובה. הוא אומר מכיוון שאנחנו יודעים שהחיים של הנשמה והגוף זה בדרך רצוא ושוב. האלטער רבי מסביר את זה באגרת הקודש, מוסבר בהרבה מאמרים. כולנו יודעים שהאופן איך שהנשמה מתלבשת בגוף זה באופן של רצוא ושוב. יש כל הזמן רצוא ושוב, כמו שאנחנו רואים בגשמיות, הלב. כל הזמן הלב דופק. יש את הכיווץ והתפשטות. אז למה זה? כי האדם, כן, צריך כל הזמן להתפשט בכל האיברים ואחרי זה לחזור ללב כדי לקבל את רוח החיים. ככה זה בגשמיות. אדם עושה סירקולציה, מסתובב בכל האיברים, מכניס חיים ואז הוא חוזר ללב ושם הוא מקבל את רוח החיים, החמצן, ואז הוא חוזר עוד הפעם וככה זה עובד כל הזמן. זה תנועה של רצוא ושוב. הדרך זה, זה גם כן בנפש אלוקית. הנפש אלוקית, והיפך. יש כל הזמן קשר, והיפך. הקדוש ברוך הוא כל הזמן, כל הזמן נופח. זה לא פעם אחת כשאתה נולד וזהו, אלא זה רצוא ושוב. כל הזמן החיות של הנשמה חוזרת להתקשר במקורה ועוד פעם מתלבשת בגוף.

15:12 רצוא ושוב. זה בדיוק עוֹלֶה וּמַגִּיע. כך כותב ר' לוי'ק. עולה זה רצוא, מגיע זה שוב. ועוד יפה. הרבי בא ואומר, נו, הרי אבא שלו, אבא של הרבי, כמו שהרבי תמיד אמר, ר' לוי'ק לא אמר סתם בעלמא. ר' לוי'ק כל מילה שלו זה ביאור בעומק של התניא. כתב בקיצור, כתב קבלה, אבל בעצם הוא-הוא-הוא רוצה להסביר לך פה יסוד בעומק בכל מה שלומדים באגרת התשובה. אז יש פה לרבי ביאור נפלא. בהקדם עוד שאלה. יש פה עוד שאלה. למה כתוב עולה? צריך להיות כתוב יורד. הרי אנחנו לומדים פה על ירידת הנשמה, ירידת החיות. נשמה נאצלה מלמעלה, חלק ה', האצילות. והנשמה יורדת, אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה, אתה נפחתה בנשמה בגוף. אז זה נקרא יורד. מה כתוב עולה? אז ר' לוי'ק עם ההסבר שלו על רצוא ושוב מתרץ את השאלה הזאת, ובזה הוא גם כן מתרץ שאלה כללית בהבנה בכל היסוד של פרק ה'. אומר הרבי כזה, תקשיבו טוב. אז הרבי אומר כזה יסוד. מה העניין של רצוא ושוב? למה באמת החיות הולכת באופן של רצוא ושוב? למה לא יכול לבוא רק פעם אחת ונשאר? משל השמש. שמש מאיר בכל העולם. רואים כל רצוא ושוב? אין רצוא ושוב. יש שמש, השמש מאיר וגמרנו. למה בנפש זה לא יכול ללכת ככה? יש נפש בגוף וחי. מה זה הסיבה שכל הזמן רצוא ושוב? ההסבר הוא כי בעצם הנשמה היא לא שייכת לעולם. בעצם הנשמה היא שייכת לקדוש ברוך הוא. הנשמה היא למעלה מעולם. הנשמה היא חלק אלוקה ממעל ממש. יהודי בעצם הוא, שלו, קשור עם העצמות ולמעלה

17:14 משייכות לכל ענייני העולם. זה המקום האמיתי שלו. אין לו שום קשר עם העולם. אלא מה? מכיוון שנתאווה הקדוש ברוך הוא דירה בתחתונים, הקדוש ברוך הוא רצה שיהיה בעולם כדי להביא את כל התכלית, הכוונה. אז בשביל זה הקדוש ברוך הוא לוקח את הנשמה ומוריד אותה למטה, כי זה הכוונה, להביא אלוקות בתוך העולם. אז יש בנשמה כל הזמן שתי התנועות האלה. מצד אחד הנשמה בעצם היא לא שייכת לעולם, היא לא שייכת לגוף. הנשמה היא חלק אלוקה ממעל. זאת אומרת בעצם הנשמה מרגישה שהיא לא שייכת לכל המקום הזה, היא שייכת לקדוש ברוך הוא, חלק אלוקה. מצד שני אבל הקדוש ברוך הוא רוצה את דירה בתחתונים, אנחנו צריכים לרדת, וזה פועל בנשמה כל הזמן את שתי התנועות ברצוא ושוב. מה זה עושה כשיש את שתי התנועות האלה? זה עושה שגם כשהנשמה נמצאת בגוף ומתלבשת בגוף ופועלת פה בגוף למטה, תמיד נרגש אצלו שהוא קשור עם משהו יותר גבוה, קשור עם משהו יותר נעלה. הוא קשור עם הפנימיות, הוא חלק, הוא בעצם יותר נעלה מהעולם, ולכן זה מגיע לכל ההבנה של הפרק. מה אנחנו רוצים להבין פה בפרק? למה כל הנבראים. ולא מעניין אף אחד? איך כתוב במדרש? וכי בני ישראל חוטאים, ואומות העולם? וכי ישראל לא חוטאים? ישראל אינם חוטאים? כולם חוטאים. חטא חטאה ירושלים. כן, יש כזה מדרש. חטא חטאה ירושלים. שואל את הקב"ה, מה רק ירושלים חוטאת? והגויים לא חוטאים? ירושלים. מה הקדוש ברוך הוא כועס על עם ישראל? אז המדרש אומר, אומות העולם הם חוטאים ואין הם כלום. אבל ישראל חוטאים זה, זה, זה נוגע, זה תופס מקום. זה מה שהרבי בא להסביר פה.

19:20 זה מובן רק עם היסוד של רצוא ושוב. כל הנבראים הקדוש ברוך הוא ברא אותם כמו דבר נפרד, כמו מציאות יש, דבר שנבדל ממנו. וממילא חטא ועוון, לא חטא ועוון, זה לא תופס מקום, הוא נשאר יש. כי לכתחילה הקשר שלו זה רק עם החיצוניות של הקדוש ברוך הוא. הנשמה אבל, מכיוון שהנשמה גם כשהיא יורדת למטה בעצם היא קשורה עם פנימיות ועצמות של הקדוש ברוך הוא, שזה מובן מכל היסוד של רצוא ושוב, שהנשמה גם כשהיא נמצאת פה כל הזמן היא בבריחה, כי בעצם היא קשורה למעלה, קשורה עם פנימיות של הקדוש ברוך הוא. אז אצל הנשמה, ברגע שיש חטא ועוון, אז זה גורם פירוד, ולכן זה כל כך חמור. ועל פי זה גם כן מובן עוד יותר, זה בנוגע לחטא ועוון. למה כל כך חמור החטא? על פי זה גם כן מובן גם כוח התשובה. על היסוד הזה שהקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא זה קשר של רצוא ושוב, שתמיד הנשמה בעצם קשורה עם משהו שלמעלה. היא קשורה עם העצם שלמעלה מעולם. זה גם כן מסביר איך יהודי, למרות שהוא פגם על ידי חטאיו ועוונותיו, ברגע שהוא עושה תשובה הוא מגלה עוד הפעם את הקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא. מכיוון שכל העניין הזה שהנפיחה פועל פירוד זה רק מצד ההסתכלות מצד הגוף, מצד ההתלבשות, אבל מצד הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא לא מפסיק לנפוח. הקדוש ברוך הוא כל הזמן ויפח, הוויפח לא נגמר אף פעם. הבעיה זה רק במקבל, אבל מצד המשפיע, מצד הקדוש ברוך הוא, הוא ממשיך בוויפח, ולכן יש תמיד קשר עצמי של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, ובמילא לכן גם אחרי החטא

21:13 והעוון, ברגע שיהודי מתעורר בתשובה הוא יכול לעורר רחמים רבים ולתקן את כל הפגמים ועוד הפעם לחדש את הקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא. זה בקיצור נקודה מהשיחה של הרבי שמסביר את הדברים של ר' לוי"ק שנותן לנו הבנה פה. אז רואים למה הרבי אומר עולה ומגיע, דווקא עולה. הוא מתחיל קודם כל עולה כדי להדגיש עולה. בעצם הנשמה מלמעלה מעולם, כי היא קשורה עם הרצוא. אחרי זה הוא מגיע, יורד, כאילו מגיע זה שוב, זה הירידה, אבל בעצם הוא עולה, כי הוא קשור עם מה שלמעלה, ולכן מצד זה גופא אז יהודי יכול תמיד לעשות תשובה ולתקן את כל העניינים.