אגרת התשובה פרק ה' חלק א

00:02 אנחנו הולכים להתחיל עכשיו פרק ה' של אגרת התשובה. מה האלטער רבי הולך להגיד בפרק ה', בהמשך למה שהאלטער רבי דיבר בפרק ד'. אז בפרק ד' האלטער רבי התחיל להסביר מה, מה זה הנשמה. האלטער רבי הביא את הפסוק "כי חלק הוי' עמו", שמשם אנחנו לומדים שהנשמה היא חלק משם הוי"ה. בפסוק הזה אנחנו לומדים על המעלה של הנשמה ועל ההבדל שיש בין הנשמה לכל הנבראים. ובזה האלטער רבי דיבר שני עניינים כלליים. עניין אחד במעלת הנשמה זה שהנשמה זה חלק הוי"ה. כל הנבראים מגיעים משם אלוקים, רק הנשמה של יהודי מגיעה משם הוי"ה, ש"חלק הוי' עמו". ההבדל בין שם הוי"ה ושם אלוקים זה ההבדל של פנימיות וחיצוניות. זה הבדל בין הקצה לקצה. שם אלוקים זה חיצוניות החיים, כלים. מה שאין כן שם הוי"ה זה פנימיות החיים, אור. אפילו מלאכים גם כן מגיעים רק משם אלוקים, ולכן המלאכים בעצם הם נבראים. בעצם מבחינת יש. מה שאין כן הנשמה, מכיוון שהנשמה מגיעה משם הוי"ה, ששם הוי"ה מבחינת הפנימיות, שלכן אומרים "ויפח". על הנשמה אומרים "ויפח באפיו". ההבדל בין ויפח לדיבור, שדיבור זה חיצוניות. מה שאין כן הנשמה זה ויפח, ויפח זה שנפיחה זה מפנימיותו, שזה קשור עם הפנימיות של הקדוש ברוך הוא. וזה המעלה המיוחדת שיש ליהודי שהוא קשור עם הפנימיות של הקדוש ברוך הוא. גם הנשמה צריכה לעבור על ידי דיבור. כתוב "נעשה אדם" זה כדי שיהיה לו שייכות אל הגוף. כיוון שהנשמה צריכה להתלבש בגוף וצריך שיהיה לו שייכות אל הגוף, אז לכן צריך להיות גם את המימד "נעשה אדם" כדי להתלבש בגוף. אבל זה מצד רק ההתלבשות. אבל בעצם מהותה, גם כשהוא נמצא פה למטה, הוא חלק אלוקה ממעל.

02:45 זה נקודה אחת בפרק ד'. נקודה השנייה האלטער רבי דיבר גם כן על הפרטיות. חלק הוי"ה, יש ד' אותיות של שם הוי"ה. אז כמו שבאלוקות יש את העניין של הד' אותיות, שהד' אותיות מדברים על העשר ספירות. "אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין". העשר ספירות כפי שאנת, הקדוש ברוך הוא, מתלבש בעשר ספירות. י' זה חכמה, ה' זה בינה, ו' זה מידות, ה' זה מלכות. מה החילוק בין הארבע אותיות של שם הוי"ה? איך שזה מסמל את כל הארבע עניינים. על דרך זה גם כן, בנפש האדם, אז יש גם כן את הד' אותיות של שם הוי"ה, שזה העניין של הנפש האלוקית, שיש בו את קוצו של יו"ד, החכמה, קוצו של ה' זה העניין של הבינה וגם כן המידות, אהבה ויראה, כלול בה' גם כן, כמו שדיברנו בשיעורים כפי שלמדנו את הפרק ד'. ואז יש את האותיות ו-ה, שזה הקול והדיבור. מה שיהודי לומד תורה ומקיים מצוות, שעל ידי זה הוא מתחבר עם הד' אותיות של שם הוי"ה. אז בעצם פרק ד' האלטער רבי דיבר איך צריך להיות. דיבר על מעלת היהודי, מעלת הנשמה ואיך היהודי בעצם קשור עם הקדוש ברוך הוא. בפרק ה' האלטער רבי הולך לבאר איך שכל העניינים האלה, מעלת הנשמה, זה לא רק למעלה, אלא שזה נמשך פה גם כן למטה. כל העניינים האלה הנפלאים שיש לנשמה, שהיא חלק משם הוי"ה, זה מתלבש פה למטה בעולם הזה הגשמי. זה נמצא בתכלית השלימות גם בנשמה כפי שהיא מלובשת בגוף, ושם נכנס כל העניין של עבירות ומצוות שיש. זה ההמשך של הפסוק. הפסוק מתחיל "כי חלק הוי' עמו". אחרי זה כתוב "יעקב חבל נחלתו". חלק הוי' עמו, העניין של שם

05:00 הוי"ה שזה הנשמה. ועל זה אומרים "יעקב חבל נחלתו". יש את החבל שמקשר את הנשמה שלמטה עם הנשמה שלמעלה, והחבל הזה זה התרי"ג מצוות. כמו שחבל עשוי מתרי"ג נימים, תרי"ג חוטים. כן, שעל ידי זה, זה החבל. על דרך זה הנשמה, על ידי תרי"ג מצוות נעשה החיבור בין הנשמה שלמטה עם הנשמה שלמעלה. ועל פי זה מובן מה חומרת העניין של חטא ועוון. זה מה שהאלטער רבי רוצה להגיע לפה בפרק ה', להבין מה קורה כשבן אדם עושה עבירה. כי אחרי שאנחנו מבינים את החידוש המיוחד, את המעלה המיוחדת שיש בנשמה, ואז אנחנו מבינים את הנשמה, איך שהמעלה הזאת נמצאת גם בנשמה שלמטה, ושעל ידי תורה ומצוות נפעל החיבור שגם כשהיא נמצאת למטה יוכל להיות מחובר לאלוקות. צריך את התורה והמצוות. אז על פי זה מובן חומר העניין של חטא ועוון, שכשבן אדם עושה עבירה אז הוא עושה פגם, הוא עושה ניתוק, הוא חותך את החבל, ורחמנא ליצלן זה גורם לחלישות בהתקשרות של היהודי עם הקדוש ברוך הוא, ובזה יש כמה סוגים. יש עבירות, יש סתם עבירות, יש עבירה של כרת, מיתות בית דין וכולי. כל פרטי העבירות. אז זה בעצם הנקודה שאנחנו הולכים עכשיו ללמוד בפרק ה'. אז האלטער רבי מתחיל ואומר כזה דבר: "והנה המשכת וירידת הנפש האלוקית לעולם הזה להתלבש בגוף האדם, נמשכה מבחינת פנימיות ומקור הדיבור והבל העליון המרומז באות ה' תתאה כנ"ל." מאיזה מקום? מאיזה מדרגה נמשכת הנשמה פה למטה לתוך האדם? זה מהאות ה' של שם הוי"ה. נמשכה מבחינת פנימיות ומקור הדיבור והבל העליון המרומז באות

07:15 ה' תתאה כנ"ל. מה האלטער רבי רוצה להגיד פה? אמרנו קודם, אמרנו קודם שהנשמה מגיעה משם הוי"ה. חלק הוי"ה עמו. זה המעלה של הנשמה, שהוא מגיע משם הוי"ה, ששם הוי"ה זה הפנימיות. אבל בשם הוי"ה גופא יש ד' אותיות. י"ה ו"ה. יש ד' אותיות. איזה אות זה האות שיורד למטה? זה האות האחרונה. ד' אותיות של שם הוי"ה, אז האות שיורד למטה ומתלבש בעולם הזה זה הה' תתאה. כמו שהאלטער רבי הסביר, שהה' האחרונה זה הולך על ספירת המלכות. זה דבר הוי"ה. זה הבחינה שמתלבש בעולמות. זה העניין של ה' תתאה. האותיות שמתלבשים בבריאה. בה' תתאה הזה, שזה דבר הוי"ה שמתלבש בבריאה, ישנם חיצוניות ויש פנימיות. החיצוניות של ה' תתאה זה שם אלוקים. הרי ה' תתאה, מלכות, מתלבש בשם אלוקים. זה השם של ההתהוות של הבריאה, שזה מתלבש בשם אלוקים, שעל ידי זה נעשה התהוות של כל הנבראים, דומם צומח חי מדבר, נבראים של בי"ע. כל העניינים של יש, אפילו מלאכים. כל הנבראים חוץ מהנשמה מגיעים מחיצוניות של ה' תתאה, שזה איך שמתלבש בדיבור, מתלבש בחיצוניות. אבל הפנימיות של ה' תתאה, פנימיות הדיבור, על דרך כמו שיש אצל בן אדם, אז יש את הדיבור ויש את המחשבה שבדיבור. זה הפנימיות. יש את החיצוניות. אדם אומר דיבור, ויש אבל את הפנימיות. הפנימיות של הדיבור זה המחשבה, שזה תמיד קשור. ההבדל בין, בין, בין מחשבה ודיבור, שמחשבה קשורה עם הנפש. מחשבה זה לעצמו ודיבור זה לזולת. אז אומר האלטער רבי שאותו דבר גם פה, ה' תתאה. יש בו שני חלקים. ונגיע לכל הנבראים, אז זה החיצוניות של הה"א. זה מה שאמרנו קודם, שזה המלכות שמתלבש באותיות של

09:40 דבר הוי"ה. כדי, כדי להוות נבראים שהם לא בטלים, שהם לא באחדות לגמרי עם אלוקות, שזה כל הנבראים. ויש את הפנימיות של ה' תתאה, מה שאומר פנימיות ומקור הדיבור, הוא ה' עילאה המרומז בה' תתאה. הפנימיות זה העניין של הנשמה. אז כדי שהנשמה תוכל לרדת פה למטה בעולם הזה הגשמי, זה על ידי האות האחרונה של שם הוי"ה. זאת אומרת, עוד הפעם, כללות הנשמה קשורה עם ד' אותיות שם הוי"ה. אמרנו קודם, חלק הוי"ה עמו, הנשמה למעלה קשורה עם כל הד' אותיות. ובנשמה בעצם, הנשמה יש לה כל הד' אותיות. יש לה גם י', גם ה', גם ו', כל הד' אותיות. אבל זה כפי שהנשמה היא בעצם נשמה למעלה. כדי שהנשמה תרד למטה, תתלבש בגוף, אז זה בעיקר החלק האחרון, שזה האות ה' של שם הוי"ה. אבל זה גוף, וזה הפנימיות, כי הנשמה פנימיות. כמו שכתוב "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" ומאן דנפח וכו'. על זה נאמר עוד הפעם, האלטער רבי מביא אותו פסוק שהוא הביא בפרק הקודם, "ויפח באפיו נשמת חיים". שמה, מה שרוצה להגיד שמה האלטער רבי, רוצה להגיד שגם הנשמה כפי שירדה למטה, אז היא עדיין "ויפח". זאת אומרת, זה המעלה שיש בנשמה. אפילו כשמדובר על ירידת הנשמה למטה, כשהנשמה צריכה להתלבש בגוף, שאז היא צריכה לעבור את העניין של דיבור, "נעשה אדם". אבל בעצם הנשמה, "ויפח", הוא במהותה, הנשמה הוא לא בחינת דיבור. הנשמה הוא בחינת נפיחה, שההבדל בין נפיחה ודיבור, כמו שאמרנו, זה שמאן דנפח מתוכיה נפח. הנשמה תמיד נשארת באופן של "ויפח". המהות של הנשמה, גם כשהנשמה יורדת למטה, הוא תמיד נשאר בקשר עם העליון, עם הבחינה של

11:50 הנשמה שלמעלה. לפי זה אנחנו רואים, זאת אומרת, האלטער רבי, כמו שאמרנו בפרק ה', האלטער רבי מוסיף לגבי מה שאמר בפרק ד'. הוא כבר אמר קודם "ויפח באפיו". הוא כבר הביא את כל הדברים האלה, אבל ההבדל הוא שבפרק ד' הוא דיבר על עצם הנשמה. פרק ה' הוא רוצה לדבר על ירידת הנשמה, כפי שהנשמה מתלבש בגוף. אנחנו רואים הבדל מאוד מעניין שיש פה, שבפרק ד' האלטער רבי הביא את הפסוק "ויפח באפיו נשמת חיים", הוא הביא רק את החלק הראשון של הפסוק. בפרק ד' האלטער רבי מביא את הפסוק, "ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכיה נפח". כאן האלטער רבי מוסיף את ההמשך של הפסוק, "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". למה האלטער רבי פה מוסיף את החלק השני של הפסוק? כי זה מגיע לפרק הזה. "ויפח באפיו נשמת חיים", החלק הראשון של הפסוק מדבר על שורש הנשמה, שהנשמה מגיעה מבחינת נפיחה, מגיעה מפנימיות. זה הפרק הקודם. פה האלטער רבי רוצה לחדש שגם כשזה יורד למטה הוא נשאר בבחינת "ויפח". המעלה של הנשמה, שהוא תמיד קשור עם הפנימיות, זה גם למטה, ולכן הוא מביא את החצי השני של הפסוק, "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". זאת אומרת, גם כשהנשמה ירדה למטה והוא נהיה נפש חיה, אז גם שם אומרים שהמהות שלו זה "ויפח באפיו נשמת חיים", כי הוא מגיע מהפנימיות, ולכן גם כשהיא יורדת למטה הוא נשאר קשור עם הבחינה של "ויפח". ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר, "וזהו שכתוב כי חלק הוי"ה עמו יעקב חבל נחלתו". הנה לפי האלטער רבי עכשיו חוזר לפסוק הקודם. אותו דבר זה גם בפסוק של

13:45 חלק אלוקה. אמרנו, יש פה שני פסוקים, גם בפרק הקודם וגם בפרק הזה כל הזמן האלטער רבי מדבר על שני פסוקים. פסוק אחד מדבר על עצם וציור של הנשמה, איך הנשמה יורדת לעולם. זה הפסוק שבפרשת בראשית, "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". בפסוק הזה ישנם שני חלקים. חלק אחד זה "ויפח באפיו נשמת חיים", זה עצם הנשמה היא בבחינת נפיחה, זה מגיע להסביר את המעלה של נשמה על כל הנבראים, ואחרי זה הוא מוסיף, "ויהי האדם לנפש חיה", להגיד שגם כשהוא יורד למטה ומתלבש בגוף גם אז הוא נשאר "ויפח". זה מגיע לעצם ה... הקדוש ברוך הוא. ואחרי זה מביא את הפסוק השני. פסוק השני ששם כתוב, "כי חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו". גם בפסוק הזה יש שני חלקים. "כי חלק הוי' עמו" זה מדבר על עצם מעלה של הנשמה שהיא חלק משם הוי', והחלק השני, "יעקב חבל נחלתו", זה מדבר על הנשמה כפי שהיא יורדת למטה, שאחרי שהנשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף גם אז הוא נשאר קשור עם שם הוי' על ידי חבל. זה ה"יעקב חבל נחלתו". השאלה היא למה צריכים את שני הפסוקים? לכאורה הם אומרים אותו דבר. אז אם ככה יוצא שבשני הפסוקים מדובר על שני הדברים. גם בפסוק "ויפח באפיו" יש שני חלקים, איך שזה למעלה ואיך שזה למטה יורד בגוף, וגם בפסוק הזה אומר אותו דבר, "כי חלק הוי' עמו", ואז הוא אומר, "יעקב חבל נחלתו". מה ההבדל בין שני הפסוקים? זה בעזרת השם אנחנו נסביר בהמשך. קודם כול נקרא פה במה שכתוב. אומר האלטער רבי, "וזהו שכתוב כי חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו, פירוש כמו חבל על

15:49 דרך משל שראשו אחד קשור למעלה וקצהו למטה". המשל זה כמו חבל, כמו שחבל אז יש לו צד אחד קשור למעלה וצד שני קשור למטה. אז זה הפסוק רוצה להגיד שגם הנשמה כפי שהיא למעלה, שזה הנשמה כפי שבד' אותיות של שם הוי', עד לה' תתאה, זה הכול הנשמה שלו למעלה. והנשמה כשהיא יורדת למטה ומתלבשת בגוף. אפילו אחרי שהנשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף, יש חבל שמקשר את שני הצדדים. יש חבל שמקשר את הנשמה שלמטה עם הנשמה שלמעלה. החבל הזה, האלטער רבי יגיד אחרי זה שזה תורה ומצוות. אז למה באמת צריכים שני פסוקים? לכאורה זה אומר אותו דבר. למה צריכים שני פסוקים? מה מוסיף פסוק אחד על השני? יש שיחה של הרבי בעניין הזה. שיחה נפלאה של הרבי. אני אגיד רק בקיצור את הנקודה אחת. זו שיחה רחבה ועמוקה בחלק ט' בשיחות של פרשת האזינו על הפסוק "כי חלק הוי' עמו". אבל על כל פנים נקודת העניין שהרבי מסביר לנו זה ששני הפסוקים מדובר על שתי מדרגות. ישנן שתי מדרגות שונות בנשמה, אז גם כל העניין הזה שיש נשמה למעלה ויש ירידת הנשמה למטה. החלק של הקשר בין הנשמה של מעלה וקשר של הנשמה למטה. אז בכללות יש בזה שתי מדרגות. יש מדרגה אחת שזה הפנימיות, ויש את החיצוניות. אחד זה משל מ"ויפח" ואחד זה משל מחבל. מה ההבדל בין "ויפח" לחבל? כשמדברים על "ויפח" בגשמיות, העניין של "ויפח", נפיחה, זה באופן שחייב להיות תמיד קשר בין הבן אדם שנופח למקום איפה שמגיע. ברגע שיש איזשהו דבר קטן שמבדיל, אז אין יותר נפיחה, זה כבר לא עובר. בן אדם יעשה עם, עם הפה שלו. כן, בן אדם יעשה רוח עם הפה

18:15 שלו. הוא רוצה שהרוח תגיע למקום מסוים. כל דבר שיהיה מפסיק, אפילו הדבר הכי דק, אז... אז... אז הרוח לא תגיע לשם. מה שאין כן בחבל זה לא ככה. אם יש לך קשר של דבר אחד עם דבר שני שהולך על ידי חבל, אז גם אם יהיה פגם אחד בחבל עדיין החבל לא נקרע. זה גם כמוסבר בבאתי לגני, במאמר באתי לגני. פרידיקער רבי, והבאתי לגני שלומדים פרק ד'. שמה שפרידיקער רבי מסביר את כל העניין של החבל. יש פגמים קטנים אבל החבל נשאר. יש עבירות יותר גדולות, עושים פגמים יותר גדולים, אבל זה לא הפשט שכל דבר. אז יוצא שיש שני דברים שונים. יש מדרגה בנשמה ששם אומרים שהקשר בין הנשמה שלמעלה ולנשמה שלמטה זה קשר של "ויפח". זה קשר כל כך, איך אומרים, רגיש, שכל הזמן צריך להיות ה"ויפח". וברגע שחסר משהו, ברגע שיש איזה עניין של חוצץ ועובר, אז יש איזשהו אלמנט של "ויפח". צריך כל הזמן לחדש את זה. יש אבל מדרגה אחרת ששם אומרים לא. יש תרי"ג חוטים, יש חבל. החבל זה דבר שלא צריך כל הזמן לחדש. זה נמצא. יכולים להחליש את זה, ושם מגיע כל העניין של חטאים ועוונות שגורמים החלישות. אז זה אנחנו נבין. בהמשך הפרק אנחנו נבין למה צריך את שני הדברים האלה. מה ההבדל בין שני העניינים שמדברים פה? זה בעזרת השם אנחנו נבין. בהמשך הפרק אנחנו נסביר יותר בפרוטרוט מה האלטער רבי רוצה להגיד, אבל על כל פנים נקודת העניין, מה החידוש של הפרק הזה לגבי הפרק הקודם כמו שאמרנו, האלטער רבי רוצה להדגיש את גודל העילוי שיש ליהודי שלא רק שבשורשו הוא מגיע ממקום יותר גבוה, שהוא מושרש

20:30 במדרגות יותר גבוהות, אלא שגם אחרי שהנשמה ירדה למטה והתלבשה בגוף, אז בעצם יהודי הוא תמיד נשאר חלק הוי', תמיד נשאר קשור, תמיד יש לו את ה"ויפח", את הקשר עם הקדוש ברוך הוא.