תניא פרק ל״ב - חלק ה׳

00:02 פרק מ"א, ל"ב. אנחנו חוזרים לדף מ"א למטה. עד כאן האלטער רבי הסביר כללות העניין של אהבת ישראל, ואיך יכול להיות ״ואהבת לרעך כמוך״, כל אחד ואחד מישראל, מגדול ועד קטן, אהבה אמיתית כמוך ממש. אז זה היה החלק הראשון של הפרק. וכאן האלטער רבי מגיע עם שאלה. על ידי השאלה הזאת אנחנו גם כן נקבל כמה יסודות מאוד מאוד חשובים ונגיע לאופן הקיום של מצוות אהבת ישראל. האלטער רבי מתחיל פה עם שאלה. אחרי שהסברנו איך שיכול להיות אהבת ישראל לכל יהודי, לא משנה איזה יהודי, והאהבה היא בכל התוקף, אהבה עצמית כמוך ממש, עם הביאור האלטער רבי הסביר כי האהבה קשורה עם הנשמה, עם העצם, עם המהות האמיתית, שזה העניין של שורש הנשמה, באהבה ואחדות, שמצד זה אז יש לך אהבה אמיתית לכל יהודי כמוך ממש. אז כאן מגיע האלטער רבי עם שאלה: איך זה מתאים עם העניין של אהבת ישראל על פי ההלכה? כי הנה, כשאנחנו מסתכלים בעניין של אהבת ישראל על פי ההלכה, אנחנו נמצא שיש איזה הגבלות. לא תמיד יש את אהבת ישראל על פי ההלכה באופן כמו שזה מובן מתוך התניא עד עכשיו. הנה יש פה סתירה. איך מתאים הביאור באהבת ישראל שהאלטער רבי הסביר פה עם העניין של ההגבלה שיש בקיום מצוות אהבת ישראל? על איזה הגבלות מדברים? אז האלטער רבי מביא: ומה שכתוב בגמרא שמי שרואה בחבירו שחטא מצווה לשנוא אותו. גמרא במסכת בבא מציעא. הגמרא אומרת שמה, ששם הגמרא מביאה את הדין של ״כי תראה חמור שונאך״. כל הבחורים למדו את הגמרא, הם מכירים את זה. תראה, שם מדובר, ונגיע לדין של איך מצוות, מצוות הקם תקים. איך קוראים

02:14 לזה? שאם תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, אז יש מצווה, ״עזוב תעזוב עמו״, להקים את הבהמה, להקים את המשא. ושמה כתוב מצווה בשונא. ״כי תראה חמור שונאך״. תראה שאם הדבר הזה קורה אצל מישהו שהוא השונא שלך, אז יש דין קדימה שדווקא שונאך צריכים, כדי לכוף את יצרו. תראה, אז הוא צריך דווקא בן אדם שהוא שונא אותו לעזור לו לפני שהוא עוזר למישהו אחר שהוא לא שונא. ואז הגמרא שואלת: שונא? איך יכול להיות שיהודי שונא מישהו אחר? מה זאת אומרת מצווה בשונא, שהתורה נותנת מקום לשנאה? הרי ״לא תשנא את אחיך בלבבך״. אסור לשנוא יהודי אחר. איך יכול להיות שיש מושג כזה של שונא? אז הגמרא אומרת שיש מושג של שונא גם על פי ההלכה. זאת אומרת, יש מקום שבהלכה, גם על פי תורה, יש מצווה לשנוא. ועל השונא הזה מדברים, שעליו אומרים שאף על פי כן צריך ״הקם תקים״, ״עזוב תעזוב״. איזה שונא יש בהלכה של מצווה לשנוא? אז על זה האלטער רבי מביא פה עכשיו: שמי שרואה בחבירו שחטא, בן אדם שרואה את החבר שלו שהוא עושה חטא, מצווה לשנוא אותו. אז שמה יש את המצווה לשנוא אותו. לא רק זה, וגם לא רק שהוא בעצמו צריך לשנוא אותו, אלא גם אומר לו: יאמר לרבו לשנוא אותו. תראה, הוא צריך לגשת לרבי שלהם ולספר לרבי, לספר לרבי שלו, למורה, למלמד, שהתלמיד עשה את החטא הזה, כדי שגם הרבי ישנא אותו. אז אם ככה, כאן אתה רואה כי הנה הלכה מפורשת שזה לא מתאים עם מה שלמדנו עד עכשיו. הרי לפי מה שלמדנו עד עכשיו הרי יוצא שהאהבה לכל יהודי היא למעלה מההנהגה שלו. זה לא

04:22 נוגע איך הוא מתנהג. אתה אוהב כל יהודי, אתה אוהב אותו מצד העצם שלו, ואם אתה אוהב אותו מצד העצם שלו, אז יכול להיות שיכול רשע גמור, כמו שדיברנו בשיעורים הקודמים. אתה אוהב רשע גמור כמו שאתה אוהב צדיק גמור, כי הרי מצד האהבה העצמית אז כל יהודי יש נשמה, היא באה באחדות. וכאן אומרים לא, שאם הבן אדם עושה עבירה, לא רק שאתה מחויב לשנוא אותו, אלא גם לספר לרבי שלו כדי שגם הרבי ישנא אותו. מה ההסברה בזה? אז על זה האלטער רבי נותן פה ביאור. הביאור הזה מחולק לכמה חלקים. אנחנו נלמד את ההתחלה. זה לא כל התירוץ, זה רק חלק מההסבר. אנחנו נראה בהמשך הפרק האלטער רבי יגיד עוד נקודה. ההסבר פה מחולק לכמה חלקים, לכמה דרגות, לכמה רמות, סוגים של אנשים גם כן. דבר ראשון האלטער רבי שם יסוד שהדבר הזה שכתוב בהלכה, שיש לפעמים מצווה לשנוא בן אדם שעושה עבירה וגם לספר לרב שלו שישנא אותו, זה מקרה מאוד מאוד מוגבל. זה לא כל כך פשוט. זה מקרה מאוד מאוד מוגבל שיש לזה תנאים מאוד מיוחדים. אז האלטער רבי קודם כל אומר מה הם התנאים. היינו, במה מדובר שמה? בחבירו בתורה ומצוות. מדובר על בן אדם שהוא חבר שלך בתורה ומצוות. זאת אומרת, הלשון הוא ״רואה בחבירו שחוטא״. זה מדויק, לא סתם יהודי. הגמרא לא אומרת שאם אתה רואה יהודי שהוא חוטא אתה צריך לשנוא אותו. חס ושלום! טעות מאוד גדולה. הגמרא מדייקת: חבירו. אז זה תנאי ראשון. מה הגדר של חבירו? זאת אומרת, בן אדם שנמצא באותה רמה, באותה מדרגה שלי בתורה ומצוות. הוא חבר שלי ברמה בתורה ומצוות, בהלכות. זה

06:23 תנאי ראשון. עוד מעט נסביר למה מגיע כל התנאים האלה. כן. עוד מעט, אנחנו בתחילת העניין. קודם כל אני קורא מה כתוב. אני אשאל. אני אראה עוד מעט. דבר ראשון, מה האלטער רבי אומר? אז תנאי ראשון, אומר האלטער רבי, צריך להיות חבירו בתורה ומצוות. דבר שני, אומר האלטער רבי, הוא כבר קיים בו מצוות ״הוכח תוכיח את עמיתך״. תנאי שני זה לא רק שהוא חבר שלי, אלא גם כן כבר ניסיתי בדרך של תוכחה. אתה לא מתחיל לשנוא את הבן אדם ברגע שהוא עשה עבירה, אפילו שהוא חברך בתורה ומצוות, גם אז אתה עדיין לא שונא אותו בגלל שהוא עשה עבירה. להיפך, אתה אוהב אותו ולכן אתה מוכיח אותו. תוכחה זה צריך להיות מתוך אהבה אמיתית. אנחנו יודעים ש״הוכח תוכיח״ כתוב ״ואהבת לרעך כמוך״ באותו פסוק. כן, הרי הרבי מביא בהיום יום איך הלשון של הפסוק. ״ואהבת״... ״הוכח תוכיח״... ״הוכח תוכיח״... ״ואהבת לרעך כמוך״. איך כתוב שמה? ״הוכח תוכיח את עמיתך״. ״ואהבת לרעך כמוך״, ״ולא תשא עליו חטא״. זה הפסוק, כך כתוב, משהו כזה. תביא לי רגע חומש ויקרא, אני אראה בפנים. אה? ככה כתוב? איך כתוב, ״ואהבת״ קודם או ״הוכח תוכיח״ קודם? ״הוכח תוכיח״. זה אמור אצלי. אני מסתכל בפנים. או, או, או. אתם רואים?

08:20 לא תשנא את אחיך בלבבך. הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. זה הפסוק. אחרי זה כתוב: לא תקום ולא תטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך, אני ה'. זה שני פסוקים אחד ליד השני. אז בהיום יום יש את הפתגם הידוע, היום יום כ"ב אייר, שמה הרבי מביא שלא תשנא את אחיך בלבבך זה התנאי. ודבר ראשון צריך שיהיה לך שלילת שנאה לפני שאתה בא להוכיח. אתה לא יכול להיות עם שנאה. חייב להיות אהבה אמיתית. ברגע שיהיה שנאה אתה לא יכול להוכיח, ורק אז יכול להיות הוכח תוכיח את עמיתך. זאת אומרת שהתוכחה חייבת לבוא ממקום של אהבה אמיתית, ואם לא, אומר בהיום יום, זה ההמשך: ולא תשא עליו חטא. אם לא היה באופן הזה אז אתה אשם, לא הוא. כי לא עשית את התוכחה כדרכה הראוי. אז ממילא יוצא שבהתחלה צריך להיות אהבה גדולה לבן אדם. האהבה הזאת מביאה אותך לתוכחה, ורק אחרי שקיימת את זה וזה לא עזר. אז יש פה שני תנאים. דבר ראשון שהבן אדם הוא חברך בתורה ומצוות. דבר שני כבר ניסית בדרך האהבה והתוכחה, ואחרי כל זה זה לא פעל. ואז האלטער רבי מוסיף עוד דבר, תנאי שלישי, ונגיע להוכח תוכיח את עמיתך. האלטער רבי כותב: עם שאתך בתורה ובמצוות. מה פירוש עמיתך? עמיתך? יש לשונות. כן, לפעמים כתוב רעך, לפעמים כתוב עמיתך. מה בדיוק עמיתך? אז חז"ל לומדים מזה שעמיתך הכוונה כאילו שזה שתי מילים, עם שאיתך. עמיתך זה כאילו עם שאיתך. בן אדם כזה שהוא איתך, שהוא נמצא באותו רמה, באותו דרגה שלך בתורה ומצוות. זאת אומרת גם בנוגע למצוות תוכחה צריך שיהיה לזה תנאי שהבן אדם הזה יהיה ברמה שלך בתורה ומצוות. זה עוד חידוש.

10:30 זאת אומרת לפני זה דיברנו שכדי לשנוא בן אדם שעושה עבירה צריך להיות חברך בתורה ומצוות. זה דבר ראשון. עכשיו האלטער רבי אומר גם כן בנוגע למצוות תוכחה. מתי אני יודע מתי מצוות תוכחה נחשבת לתוכחה שהיא יכולה לפעול משהו? זה רק אם הבן אדם שאתה מוכיח אותו הוא איתך בתורה ומצוות. אם אתה תוכיח, יש מצוות תוכחה בכלל. אם אני רואה יהודי שעושה משהו לא טוב אני צריך להוכיח אותו. זה מצווה בכלל. כן, אבל מצוות תוכחה בכלל לאו דווקא שזה יפעל את הפעולה שלו, וזה שזה לא יפעל את הפעולה שלו יכול להיות גם כן בגלל שהשני הוא לא כלי, הוא לא ברמה שהתוכחה שלו יפעל עליו. יש הרבה אנשים שהם לא מודעים, הם לא ברמה, הם לא במדרגה, שהם לא יודעים שהחטא שלהם פועל משהו, אז הם לא. אז אפילו שתוכיח אותו והוא לא ישמע אליך, זה עדיין לא עושה סיבה למה שתשנא אותו, כי הוא לא איתך בתורה ומצוות. אז גם התוכחה לאו דווקא כן חייבת לפעול עליו. זה שהוא לא התפעל מהתוכחה שלך, זה מה שאומר כי הבן אדם הוא ברמה אחרת, לכן זה לא לוקח אותו. ובמילא יוצא שכדי, כדי שיוכל להיות העניין של מצווה לשנוא יהודי, באיזה אופן אפשר לקיים מה שכתוב בגמרא בבא מציעא שיש מצב של יהודי שהתורה אומרת שפה כן צריך לשנוא אותו. צריך שיהיה פה שלושה עניינים. צריך שלכתחילה הוא יהיה בן אדם כזה שהוא ברמה שלך, חברך בתורה ומצוות. צריך