לחיות חסידות – תניא · פרק 319 · 2024-03-07 · 23:37
תניא פרק ל״ב - חלק ד׳
תיאור הפרק
שני ביאורים מדוע אהבת ישראל זהו כל התורה כולה
השמע המקורי · הערך על הרב אשר פרקש בחב"דפדיה
תמלול אוטומטי מהשמע. קישורים לחב"דפדיה נוספו אוטומטית.
00:00 אנחנו אוחזים פה באמצע פרק ל"ב בתניא. האלטער רבי מביא פה מה שאמר הלל. הלל הזקן אמר בנוגע למצוות אהבת ישראל, "זהו כל התורה כולה ואידך פירושה". כן. זאת אומרת שהוא אמר שהתורה, שהעניין של אהבת ישראל זה כל התורה כולה. אנחנו יודעים שרבי עקיבא אמר משהו דומה. רבי עקיבא אמר, "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". אבל רבי עקיבא אמר כלל גדול בתורה. הוא לא אמר שזה כל התורה. הוא אמר כלל גדול בתורה. אז עדיין אפשר להגיד שכן, אני לא יכול לנהל... זה מובן, כיוון שרוב, חלק גדול מאוד של התורה קשור עם אהבת ישראל. אבל הלל אמר יותר. הלל אמר זהו כל התורה, אז זה כבר הרבה יותר חזק. על זה הייתה שאלה לכאורה, מה הפירוש? הרי יש כמה וכמה עניינים בתורה שלכאורה אין לזה שייכות לאהבת ישראל. רוב המצוות שבין אדם לאלוקים זה לא קשור עם אהבת ישראל. אז האלטער רבי מסביר את העניין פה בשני אופנים, ודיברנו את השיעור על האופן הראשון. אנחנו אוחזים עכשיו באופן השני. אז על כל פנים, בקיצור, מה היה הביאור הראשון של האלטער רבי? אז הביאור הראשון היה בעניין העלאה. העניין של כללות התורה והמצוות. כלל, כל תורה ומצווה, כל עבודת השם בעולם. ונגיע לכלל זה, עבודה של תורה ומצוות. זה הכול כדי עניין של העלאה. שיהודי צריך להעלות את העולם, להעלות את הגשמי, לזכך את העולם ולהפוך את העולם, שזה יהפוך להיות למקום יותר נעלה. לקשר את הגשמיות עם הרוחניות, בלשון החסידות לעשות מהיש אין. ביטול. שזה בעצם כוונה כללית שיש בכללות העבודה. כדי לפעול את העניין הזה, להעלות את החומר, שלא יהיה... לעשות את החומר לצורה. לגבור על
02:17 החומר, על הצורה, על החומר. אז העבודה שבזה הוא שבן אדם צריך לצאת דבר ראשון מהחומר שלו, מהיש שלו. ואיזה מצווה יש את העניין הזה שהבן אדם מעלה, מרומם את הצורה על החומר, את הרוחני על הגשמי? זה בעניין של אהבת ישראל. על פי מה שהסברנו פה, שאהבת ישראל זה מצווה שאפשר לקיים אותה רק כשהגוף הוא טפל ונפש היא עיקר. אהבת ישראל אמיתית יכולה להיות רק כשאדם מרומם את הנפש על הגוף. אז לכן, כשבן אדם יש לו אהבת ישראל אמיתית, אז זה אבן הפינה, שהוא, הוא זה אבן הפינה לכללות העניין של עבודת השם שלו. זאת אומרת, זה הכוונה הכללית לכללות התורה ומצוות. כל התורה ומצוות הם פרטים. כל התורה ומצוות, אז בכל מצווה יש פרט, זיכוך פרטי, זיכוך מסוים. יש מצוות שבן אדם מזכך את היד, מזכך את הרגל. מצוות שקשורות עם הידיים. יש מצוות שקשורות עם הרגליים. יש מצוות שקשורות עם העיניים. זה מצוות פרטיות שאדם פועל זיכוך בעניין פרטי. אהבת ישראל, שמה נמצא כללות העניין, שזה העלאת הצורה על החומר, העלאת הרוחני על הגשמי. וזה גופא האלטער רבי אומר גם כשני עניינים. האלטער רבי אומר להעלות הנפש על הגוף, שזה מה שאמרנו קודם, ובזה הוא מוסיף עד עיקרא ושרשא דכל עלמין. ולא רק להעלות הנפש על הגוף, אלא לעבוד בזה עד עיקרא ושרשא דכל עלמין. כי בעל הגוף יכול להיות אוקיי, בן אדם מתרומם מעל, מעל חומר הגוף. ברגע שבן אדם עובד על עצמו שהגשמיות לא תהיה תופסת מקום, כמו שדיברנו פה קודם, כן, שענייני הגוף הם נבזים ונמאסים וענייני הנשמה אצלו עניינים עיקריים. אז הוא מרומם את הנפש על הגוף, ועל ידי זה הוא
04:23 יכול בכל עבודת השם, כן, לעשות מהגשמי רוחני. אבל כאן האלטער רבי מוסיף עד עיקרא ושרשא דכל עלמין. מה הוא רוצה להגיד עם המילים האלה? זה על פי מה שהאלטער רבי אמר פה קודם. גם בעניין של אחדות הנשמה יש דרגות. הרי דיברנו שלוש דרגות, כפי מה שלמדנו בשיעורים הקודמים. והאלטער רבי מדבר פה באהבת ישראל שלוש דרגות. יש אהבת ישראל מצד שם אלוקים, על כופר עם אלוקים חיים, שיש יה-- מי יודע גדולתו ומעלותיו. יש מדרגה יותר גבוהה שזה מצד שורש של הנשמה, זה בחכמה, ששם זה כולם עצם אחד, ואחרי זה יש את הבחינה היותר גבוהה. יש איזו בחינת הכתר ששם לכתחילה אין שום התחלקות. יש זה שאין שום... בהוי' אחד. אז זה מה שהאלטער רבי אומר. כל מה שהבן אדם יגיע לדרגה יותר עמוקה, לעומק יותר גבוה באיזו אחדות באהבת ישראל, שזה ההתבוננות והנשמה, להגיע לעניין הזה שהנשמה מושרשת בהוי' אחד. ממילא לוקחים הנשמה כפי שמושרשת בהוי' אחד, שזה בעצם שורשו וקיומו דכל עלמין, למעלה מכל עולמות. זה הבחינה של שם הוי', הוי' אחד, ושם הרי כל הנשמות זה אחדות ממש. אז כשבן אדם מגיע לאחדות הוי' אמיתית, ואהבת ישראל שלו קשורה עם אחדות הוי' אמיתית, אז כל התורה ומצוות שלו מגיעים למטרה שלהם. את המטרה בכל התורה ומצוות בקו העלאה, להרים את כל הגשמיות, כל העולם הזה ולחבר את זה עם הוי' אחד, עם אחדות הוי' אמיתית. איזו מצווה היא המצווה שעל ידי זה נפעל העניין הזה? על ידי אהבת ישראל. זה הביאור הראשון ב-- מה שאומר הלל, זהו כל התורה כולה. אך עכשיו האלטער רבי אומר ביאור שני. כאן אנחנו חוזרים. תסתכלו בדף מ"א שורה
06:23 מסובב כל עלמין. וגם ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: וגם יש עניין שני בעבודה, שזה כל העניין של תרי"ג מצוות, להמשיך אור אין סוף ברוך הוא בכנסת ישראל. יש גם כן מטרה בתנועה של המשכה. הכל, אנחנו יודעים, בכל חסידות מדובר: יש העלייה ויש המשכה. כל עבודת האדם זה בשתי תנועות. זה נקרא בלשון החסידות רצוא ושוב, העלייה והמשכה. כל מיני שמות יש לזה. אור ישר, אור חוזר, המעבר. יש בעבודה תנועה של העלייה, להעלות את הגשמי, להעלות את העולם, לרומם. זה תנועה אחת בעבודה. ויש את העניין להפך, להמשיך אלוקות למטה. אנחנו יודעים, כל העניין של דירה בתחתונים, כוונת הבריאה, שזה להמשיך אלוקות פה למטה. ושני העניינים הם שני הדברים שרואים את זה בכל התורה והמצוות. ומבואר במאמרים של פרה אדומה. יש כמה פרטים, כן, עניין דומה זה בא בחסידות במאמרים של פרה אדומה. למה פרה אדומה נקרא ״זאת חוקת התורה״? שזה חוקה של כל התורה כולה. כי בפרה אדומה היה אש והיה מים. כל מצוות פרה אדומה היה בזה האש, ששורפים את הפרה, והיה מים אל כלי. וההבדל בין אש ומים: אש זה עלייה ומים זה המשכה. ולכן כל עבודת האדם זה הכל קשור עם פרה אדומה. כי במצוות יש מצוות שהם יותר בקו של העלייה, ויש מצוות שהם יותר בקו של המשכה. בעצם בכל מצווה יש גם עלייה וגם המשכה. אם נכנסים לפרטים, אז בכל מצווה ומצווה יש את חלק הכוונה של המצווה, שזה קשור יותר עם העלאה. חלק הרוחני, חלק הכוונה, חלק הפנימי. ויש את המעשה בפועל של המצווה, שזה קשור עם המשכה. אבל בכלליות אנחנו יודעים שיש מצוות שעניינם זה העלאה, כמו קרבנות, ריח ניחוח, עיקר עניין הקרבן
08:34 זה העלאה. ויש מצוות שעניינם בעיקר זה המשכה. כמו תפילין, ציצית, שהעיקר זה המשכה. אבל בפרטיות זה ידוע, כתוב בחסידות, בקרבנות גופיה יש חלק הקרבן ונסכים. כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מקריב קרבן זבח בלא נסכים. יהיה קריאת שמע זה העלאה, כי עיקר עניין הקריאת שמע זה הכוונה, ההתבוננות, האחדות, סובב, ההשתוקקות של הנשמה מלמטה למעלה. ועיקר עניין התפילין זה המשכה. לכן קריאת שמע בלא תפילין זה כמו זבח בלא נסכים. זבח זה העלאה, נסכים זה המשכה. ועיקר בפרה אדומה זה מצווה כללית ששם כל המצווה מורכב מאש ומים, העלאה והמשכה. ולכן פה האלטער רבי בא ואומר שאהבת ישראל, זה שהלל הזקן אמר שאהבת ישראל זה כל התורה כולה, הוא התכוון לשני עניינים: גם בקו העלאה וגם בקו המשכה. אז הביאור הראשון היה בקו העלאה. הביאור השני זה בקו המשכה. זה מה שאומר שגם להמשיך אין סוף ברוך הוא בכנסת ישראל צריך להמשיך אלוקות פה למטה. אנחנו יודעים שכנסת ישראל הולך על ספירת המלכות. חסידות הרי תמיד, כן, כנסת ישראל זה ספירת המלכות. ספירת המלכות נקרא בשם כנסת ישראל. בחסידות מוסבר ברמז כמה מקומות ישראל. יש ישראל, יש כנסת ישראל. ישראל זה זעיר אנפין. ישראל זה הולך על ז״א. כנסת ישראל שמקבלת, כונסת הכל. איפה שישראל נמצא, שזה העניין של ספירת המלכות, ספירה שנקראת... אז לכן כנסת ישראל תמיד הולך על ספירת המלכות. הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל בכללות זה ז״א ומלכות. יהיה בכללות ישראל זה אין סוף. יהיה סובב וממלא. לפעמים זה כל העולמים. זה, זה, זה הקדוש ברוך הוא יהיה ממלא כל עלמין. מלכות נקרא כנסת ישראל. ומה תכלית העבודה? תכלית העבודה זה שיהודי צריך להמשיך אין סוף
10:42 בכנסת ישראל, שזה העניין של דירה בתחתונים. ייחוד סובב וממלא. כמו שאומרים לפני כל מצווה, אנחנו לא אומרים את זה לפני כל מצווה, אנחנו אומרים את זה לפני ברכת השחר: לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. הרי מוסבר בחסידות שכל העניין של ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה זה העניין של להמשיך אין סוף במלכות. אין סוף, להמשיך ייחוד הקדוש ברוך הוא, להמשיך הקדוש ברוך הוא בכנסת ישראל. האלטער רבי כותב כאן: דהיינו במקור נשמות כל ישראל. למהוי, היכן? באחד דווקא. איך פועלים את העניין של המשכת האין סוף בכנסת ישראל? ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, שהקדוש ברוך הוא יתגלה למטה, זה נעשה על ידי... למהוי אחד באחד. מה הפשט? יש לשון שאנחנו אומרים את זה כל ערב שבת, ״כגוונא״. מה אומרים כגוונא? כגוונא אומרים שיש אחד לעילא ויש אחד לתתא. ״כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד, אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד״. מה הכוונה? כגוונא, יש את האחדות הוי׳ למעלה באין סוף. ספירה שלמעלה, ששם האחדות הוי׳ זה ״יהיה ה׳ אחד ושמו אחד״. זה נקרא ייחודא עילאה. הייחוד כפי שזה בספירות עליונות בעולם האצילות, בעולמות העליונים. זה הצמצום. שמה זה אחדות הוי׳ אמיתית. יש אבל גם כן ״אוף הכי איהי״, זו נקבה, זה הולך על מלכות. מלכות יורדת בי״ע, וכאן זה ייחודא תתאה. זה לא ייחודא עילאה, ייחוד יותר נמוך, ביטול היש. אז אומרים: ״כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד, אוף הכי איהי״. כמו שיש את התאחדות הספירות למעלה, אז יש גם את העניין של התאחדות באיהי, במלכות, בנקבה, בספירת המלכות, כנסת ישראל. ואז הוא ממשיך הלאה ואומר שמה בנוסח של כגוונא: למעלה אחד באחד
12:57 קודשא בריך הוא אחד לעילא, לא יתיב על כורסייא דיקריה עד דאיהי אתעבידת ברזא דאחד. הקודשא בריך הוא שלמעלה, שזה האין סוף, הוא לא נמשך פה למטה עד שלא נהיה אחדות במלכות פה למטה, עד שלא נהיה עניין של ייחודא תתאה. אז אין המשכה של ייחודא עילאה כשלמטה יש פירוד בבי"ע, שזה העניין של שבת. לכן אומרים את זה בליל שבת. בליל שבת זה נעשה בבריאה, נעשה בעולמות. אז יש את העניין שבליל שבת היה נהיה ונסגר לו המלכות של הקדוש ברוך הוא, ואז מתגלה אחדות הוי' במלכות, ייחודא תתאה. אז כשנעשה הייחוד בספירת המלכות, כנסת ישראל, אז נמשך גם כן הקדוש ברוך הוא, ואז נהיה למעלה ייחוד באחד, הייחוד של קודשא בריך הוא ושכינתיה, שזה העניין של שבת. ואז כל הקליפות בורחים. כל מה שאומרים בהמשך של כגוונא, צריכים לדעת מה אומרים שמה, וכגוונא זה תפילה מאוד חשובה, זה כל היסוד של שבת נמצא בתוך התפילה הזו. על כל פנים, אז מה הנקודה? מה אנחנו רואים פה? אנחנו רואים שהתנאי שיוכל להיות המשכת אחדות הוי', האין סוף, למטה, זה על ידי שיש אחדות בספירת המלכות. למעלה ייחוד באחד. קודשא בריך הוא לא יתיב על כורסייא עד דאיהי אתעבידת ברזא דאחד. עד שלא נהיה אחדות במלכות, אז זה נסגר, אור אין סוף פה למטה. ומה זה אומר בעבודה? ספירת המלכות זה הנשמה. אז זה מה שהרב אומר. כל זמן שאין אחדות בתוך הנשמה, אז חסר באחדות שמצד מלכות, כנסת ישראל, וממילא אין המשכת האין סוף למטה. ומכיוון שתכל'ס כל התורה והמצוות זה הרי לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. כל מצווה המטרה היא לפעול אחדות, ייחוד קודשא בריך
14:58 הוא ושכינתיה. אז כדי שיוכל להיות ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה צריך שיהיה אחדות בין הנשמות. חסר באחדות בין הנשמות, אז לא יכול להיות המשכת אחדות הוי' שלמעלה. אז ממילא זה עוד ביאור למה הלל אמר שאהבת ישראל זה כל התורה כולה, מצד המשכת האין סוף למטה. התנאי שיוכל להיות המשכת האין סוף למטה זה שיהיה אחדות בין הנשמות. זה מה שהרב אומר. למעלה ייחוד באחד דווקא. הייחוד של הקדוש ברוך הוא מתגלה כשיש ייחוד למטה, ולא כשיש פירוד חס ושלום בין הנשמות. אם יש פירוד לא יכול להיות אחדות הוי'. לא יכול להיות. ממילא לא נשלמה הכוונה בשום מצווה. אי אפשר להיות ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה אם חסר אהבת ישראל, ולכן אהבת ישראל זה נוגע להמשכת האין סוף למטה. והוא מוסיף פה הסבר למה באמת כל כך נוגע אחדות הנשמות כדי שיוכל להיות המשכת אחדות הוי'. למה זה נוגע כל כך? אומר האלטער רבי פה הסבר: דקודשא בריך הוא לא שריא באתר פגים. הקדוש ברוך הוא לא שורה, לא מאיר, לא מתגלה, לא שוכן במקום פגום. זאת אומרת, אם יש פגם במקבל, באתר פגים, זאת אומרת העולם המקבל פגום, אין סוף לא נמשך. פשטות. דקודשא בריך הוא לא שריא באתר פגים. הפשט בזה הוא, שמסביר במאמרים בדרך כלל, הקב"ה שלמותא דכולא. זה הקב"ה שלמותא דכולא. עניין האלוקות הוא שלמות. מקום שהוא פגום, אז השלמות לא יכול-- הקב"ה לא נמשך, לא נמצא שם. רק אחרי שיש שלמות אז יכול להיות המשכת אור אין סוף. מוסבר למשל, בחסידות מובא כמה דוגמאות על זה. אחת הדוגמאות מובאת בקשר לנבואה. הרמב"ם אומר שהנביא היה צריך להיות שלם. כדי שיוכל לקבל
17:11 נבואה, אז היה צריך להיות כל מיני תנאים. היה צריך להיות שלם בחכמה, שלם בגופו, כל מיני דברים שצריך להיות גם שלמות בעניין הגוף והנפש, ורק אז היה שורה עליו, אם הקב"ה רצה, שורה עליו רוח הנבואה. זאת אומרת, התנאי צריך להיות שלמות בעולם של המקבל. אם הוא אתר פגים, חסר בשלמות המקבל, אז האין סוף לא יהיה נמשך שמה. אבל ממילא זה הנקודה שהאלטער רבי אומר, שלכן העניין של אהבת ישראל ואחדות ישראל זה התנאי שיוכל להיות העניין של הכוונה של תורה ומצוות, שזה ימשיך אור אין סוף פה למטה. אז האלטער רבי פה מדגיש את הטעם לשלילה, בגלל שאם זה אתר פגים אז לא יכול להיות הוא שוכן. במקומות אחרים בחסידות מוסבר גם כן הטעם לחיוב, לא רק לשלילה. לא רק בגלל שאם הוא אתר פגים לא יכול להיות הוא שוכן, אלא זה גם כן מצד שאחדות הוא כלי לאחדות. גם באופן החיובי. אתערותא דלתתא, אתערותא דלעילא. הלא צריך להיות מעין המעורר. אז כדי שיוכל להיות המשכת האחדות, מכיוון שהקב"ה אחד, אחדות הוי', אז כדי שיוכל להיות המשכת האחדות הוי', אז הכלי לאחדות הוי' זה אחדות ישראל. זה מצד, לא רק מצד שלילת הדבר, כי אם זה פוגם לא יכול להיות המשכה, אלא מצד כי הכלי להמשכה זה אחדות, זה על ידי האחדות. אתערותא דלתתא צריך להיות מעין אתערותא דלעילא. אז על ידי זה שיש אחדות בנשמה, אז זה הכלי לאחדות הוי'. וכאן מגיע הפתגם הידוע שהרבי מביא בהיום יום, ששאלו את האלטער רבי מה יותר גבוה, אהבת ישראל או אהבת השם? והאלטער רבי אמר שאהבת ישראל ואהבת השם שתיהן כאחת, כי הוא אוהב מה שהאהוב אוהב.
19:14 של כל יהודי, אה, לא זוכר כל הלשונות, אבל יש בהיום יום אריכות גדולה על זה, אה, ושם הוא אומר שאהבת ישראל היא הכלי לאהבת הוי'. אחת מהלשונות שיש שמה בהיום יום. אהבת ישראל היא הכלי לאהבת הוי', וזה מה שהאלטער רבי אומר פה בתניא גם כן. על ידי שיש אחדות בין הנשמות, אז זה הכלי שיוכל להיות המשכת אור אין סוף פה למטה. האלטער רבי מוסיף, כמו שכתוב או כמו שאומרים, בעצם זה לא פסוק, זה בתפילה: "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך". כמו שכתוב וכמו שאומרים באריכות. זה אומרים בנוסח התפילה, אומרים: "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך". אז מה אומרים בתפילה? רוצים המשכה של אלוקות. ברכנו אבינו. בחסידות הרי כתוב, ברכה מלשון המשכה. ברכנו אבינו. רוצים שיהיה ברכנו אבינו. הקב"ה יברך אותנו, ימשיך, המשכה באור פניך. אור פניך זה גילוי אור אין סוף, כדי שיוכל להיות הברכנו אבינו באור פניך. מהו התנאי? מהו הכלי לזה? הכלי הוא כולנו כאחד. תראה איזה פשט. על ידי כולנו כאחד, אחדות הנשמות, על ידי זה פועלים שיהיה המשכה של ברכנו אבינו. זה עניין שהרבי דיבר על זה הרבה. הדבר הזה, שכשיש את הכולנו כאחד אז יש את הברכנו אבינו. יש סיפור שמובא בהוספות לתהילים. בהוספות לתהילים יש את הקובץ תהילים. אה? לא, לא, אני לא יודע מה עכשיו בדיוק. על כל פנים, בקובץ תהילים יש איזה ווארט. הוא מביא שם ש-- שהיה סיפור בזמן של האלטער רבי, והגיע מישהו לבקש ברכה. אישה שהיה לה ילד שנהיה חולה. החסידים אמרו שזה, בשביל זה צריכים רבי. רבי יכול לעזור. ואז האלטער רבי קם. האלטער רבי אמר: אתם לא זוכרים מה ששמענו במעזריטש מהמגיד, שנפל
21:36 פתקא משמיא שאמר שחסידישע פארברענגען יכול לפעול יותר ממלאך מיכאל. זה הפסק הידוע, שחסידישע פארברענגען יכול לפעול יותר ממלאך מיכאל. זה אמר האלטער רבי. הוא מוסיף שמה בהערה למטה, רבי הלל פאריטשער, שרבי הלל פאריטשער הסביר את הווארט. מה הביאור בזה? למה חסידישע פארברענגען יש לו כוח כל כך חזק? אז רבי הלל אמר שאבא, כשהוא רואה שהילדים שלו חיים ביניהם באחווה ובאהבה ובאחדות, אז זה אצל האבא הנחת רוח הכי גדול, ואז הוא נותן להם כל מיני מתנות. כשהאבא רואה שהילדים רבים ביניהם, אז יש לו עגמת נפש, ואז אין לו חשק לתת להם ברכות. ולכן כשחסידים יושבים בפארברענגען, אז זה זמן של אהבה, אחדות, וזה הכלי לכל הברכות וכל ההשפעות. אז בעצם זה מה שהרבי אומר פה גם כן בתניא: ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך. רוצים שיהיה הברכה והמשכה של הקב"ה, זה על ידי כולנו כאחד. אהבת ישראל ואחדות ישראל זה הכלי הכי גדול להמשכת הברכה מלמעלה. על דרך זה גם כן נוגע להתקשרות רבי וחסיד. כן, רוצים לפעול את ה"באור פניך", שנזכה לראות את הרבי גם כן. אז אנחנו יודעים שהכלי הכי גדול לזה, שנוכל לזכות לראות את הרבי באור פניך, זה גם כן על ידי שחסידים חיים ביניהם באחדות כמו משפחה אחת. זה מה שהרבי דיבר הרבה הרבה פעמים. אז על כל פנים, זו הנקודה שהרבי מסביר לנו פה בתניא: שני ביאורים למה אהבת ישראל זה כללות כל התורה כולה, הן מצד עניין ההעלאה והן מצד עניין ההמשכה. אז אהבת ישראל הוא בעצם היסוד לכללות תורה ומצוות, ולכן זה נקרא זו כל התורה כולה ואידך פירושא.