תניא פרק ל״ב - חלק ג׳

00:00 אנחנו אוחזים פה בתניא פרק ל"ב במילים "ולכן העושים גופם עיקר". אז עד כאן האלטער רבי הסביר איך בן אדם יכול לפעול על עצמו שיהיה אצלו אהבת ישראל אמיתית באופן ש"ואהבת לרעך כמוך לכל נפש מישראל מגדול ועד קטן". על ידי שהנפש אצלו עיקר והגוף אצלו טפל, ובמילא אז ברגע שהנפש אצלו עיקר והרי מצד הנפש אז כל בני ישראל כולנו כאחד עם כל הביאורים של כאחד שדיברנו בשיעור הקודם. אז זה האלטער רבי מסיים ואומר, "ולכן העושים גופם עיקר ונפשם טפלה". בן אדם שהוא לא נמצא בדרגה זאת אלא להפך, הגוף אצלו זה דבר עיקרי והנפש אצלו זה דבר טפל. זאת אומרת שאצלו ענייני הגוף, עניינים חיצוניים, הציור זה הדבר העיקרי אצלו והנפש אצלו נמצא בהעלם כמו דבר טפל. אי אפשר להיות אהבה ואחווה אמיתית ביניהם. שמה לא יכול להיות אהבת ישראל אמיתית. רק אלו, סליחה, התלויה בדבר לבדה. איזה אהבת ישראל יש לו? אהבה תלויה בדבר. מה הפשט? כולנו יודעים מה שכתוב בפרקי אבות, שיש שני סוגי אהבה. יש אהבה תלויה בדבר ויש אהבה שאינה תלויה בדבר. אהבה תלויה בדבר ואהבה שאינה תלויה בדבר. אהבת, אה, דוד ויהונתן זה נקרא אהבה שאינה תלויה בדבר. אהבת אמנון ותמר זה אהבה תלויה בדבר. עכשיו בפשט, שלומדים את הפרקי אבות, הפשט הוא שמדברים בקשר ל-תלויה בדבר טעמים חומריים, טעמים של ישות. כן? כמובן כמו שאומר בפשט. האהבה של אמנון ותמר זה היה אהבה תלויה בדבר בדברים חיצוניים. כן? בגלל שהוא-- זה היה אהבה מגושמת, אהבה אנוכית, אהבה שקשורה עם-עם ישות. כשהאהבה קשורה עם חשבונות אישיים, כן?

02:20 אז זה לא אהבה אמיתית ואין לזה קיום. ברגע שמתבטל, מה שאין כן אהבה שאינה תלויה בדבר זה אהבה אמיתית. אבל על פי מה שהאלטער רבי מבאר פה, אז כמו שדיברנו כל הזמן בשיעורים הקודמים, אפילו באופן יותר דק, יותר רוחני, אהבה תלויה בדבר זה כשהאהבה קשורה עם טעם ודעת, עם שכל, עם הסבר, עם מעלות. אם אתה מחבר את עצמך ליהודי אחר עם חשבון, עם איזה חשבון שיהיה, חשבון שקשור עם מעלות, כן? אז ברגע שזה קשור עם חשבון אז-אז זה אהבה תלויה בדבר. האהבה שלך זה כל זמן שיש לבן אדם ההוא את המעלות שיש לו. ברגע שלא יהיה לו את המעלות האלה אז תיגמר האהבה. מה שאין כן אהבה עצמית זה אהבה כזאת שלא שייך בזה הפסק, לא שייך בזה חיסרון, לא שייך בזה אי שלמות. אהבה מצד זה שיהודי שיש לו חלק אלוקה ממעל, האהבה הזאת זה עניין כזה שלא שייך בזה שינוי. ולכן אז בן אדם שאצלו הנפש עיקר אז זה אהבה אמיתית. אז זה אהבה כזאת שהיא בכל התוקף ואין בזה ביטול, כי זה לא תלוי על שום טעם ודעת. זה מצד עצם העניין שהוא יהודי ובעצם הזה זה עצם כזה, זה עצמי, זה דבר שלא שייך בזה שינוי והפסק. מה שאין כן אם הגוף הוא עיקר אז גם האהבה היא קשורה עם חשבונות, עם מעלות, עם הסברים, עם טעמים. אז אהבה כזאת אין לזה קיום. זה שהאלטער רבי מדגיש נקודה מאוד חשובה שצריכים להבין פה למה האלטער רבי מדגיש כל הזמן שני הצדדים. גם כשהוא מדבר לפני זה אז הדגש שהאלטער רבי אמר איך מגיעים לאהבה אמיתית זה על ידי

04:11 שגופו נבזה ונמאס והנפש והרוח מי יודע גדולתן. צריכים שני דברים, צריכים שהגוף יהיה נבזה ונמאס ואז והנשמה יהיה אצלו עיקר. ואז יכול להיות אהבת ישראל. יכולים לשאול בשביל אהבת ישראל צריך שהנשמה יהיה עיקר. למה צריך שיהיה גוף נבזה ונמאס? הרי אם כל הביאור של האלטער רבי יוצא שכדי שיוכל להיות אהבה אמיתית, אהבת ישראל אמיתי זה אם הנשמה עצמה זה הכי חשוב. ברגע שהנשמה אצלך זה חשוב, ומצד הנשמה אז אנחנו כולנו עצם אחד ולכן זה אהבה עצמית. אז למה צריך להדגיש גם את השלילה? למה לא מספיק להדגיש רק חיובי? לדבר רק על מה הנשמה? כיוון שאצלי הנשמה זה העיקר, וממילא יש לי אהבה אמיתית. האלטער רבי משמע שזה לא מספיק. צריך שגם גוף יהיה נבזה ונמאס. למה זה נוגע? נכון שבפרק ל"א האלטער רבי דיבר על זה. אנחנו מגיעים אחרי הפרקים כ"ט ל' ששם האלטער רבי דיבר באריכות למה בן אדם הוא נבזה ונמאס, כן, ורק אחרי פרק ל"א הגענו למסקנה שאחרי כל הנבזה ונמאס יש את שמחת הנפש. נכון שזה המשך הפרקים, אבל מכאן הלשון של האלטער רבי משמע שזה נוגע לאהבת ישראל. כדי שיהיה לך אהבה אמיתית לא מספיק שהנשמה יהיה אצלך עיקר. צריך שגוף נבזה ונמאס. ועל דרך זה לאידך גיסא שהאלטער רבי אומר שכאשר, אבל כשבן אדם עושה גופו עיקר ונפשו טפלה גם פה מזכיר שני דברים, גופו עיקר ונפשו טפלה. מה הדגש בזה? אז הביאור הוא כדי שיוכל להיות אהבת ישראל אמיתית. הרי יש פה שני דברים. יש את ההסתכלות של יהודי. כן, אני יהודי, אתה יהודי, ממילא אנחנו עצם אחד וממילא זה מביא לאהבה אמיתית. בתור יהודים אין לנו שום. אין

06:27 שוב, כמו שהאהבה שאני אוהב את עצמי זה אהבה עצמית. אני יהודי, אתה גם עצמי, אז זה גורם לאהבה אמיתית. העניין הוא אבל שאהבת ישראל הרי צריך לפעול לא רק בעניין הנשמה. הרי אהבת ישראל צריך לפעול בעניין הגוף, ואדרבה, לא רק, לא רק גם, בעיקר. איפה בעיקר הבעיות קורות? בענייני הגוף. כן. זאת אומרת, בדרך כלל זה עניינים של קנאה, שנאה, תחרות. למה לחבר שלי יש בגדים יותר יפים שלי אין? למה לחבר שלי יש כסף יותר שאין לי? למה חבר שלי יש לו יותר דברים גשמיים? ועל דרך זה באנשים קשורים עם עסק, עם ביזנס, עם כל מיני דברים שנהיה אצל הבן אדם. העניין של למה לשני יהיה ולי אין. כמו שהרבי פעם אמר בקשר לדין תורה. הרבי פעם דיבר בקשר לדין תורה: למה כשיש דין תורה יש שאלה בהלכות של טריפה, הולכים רק לרב אחד. ככה זה אצל ההלכה. כן, בן אדם יש לו ספק על בהמה, על עוף, על דיני כשרות, טהרת המשפחה, הלכות שהם דברים מאוד מאוד חמורים. אתה הולך לרב, שואל, אומר כשר, טרף. כשמגיע דיני ממונות, שדרגה ברמת האיסור זה פחות. על דינים של איסורי תורה יש מלקות, יש כרת, יש עונשים הרבה יותר, בתורה זה הרבה יותר חמור. ולמעשה מספיק רב אחד שיענה לך. בדיני ממונות אומרים לא, צריך להיות שלושה, צריך להיות בית דין. מה, מה הסיפור? אבל הרבי אמר פעם, זה מאוד פשוט. כשאני בא עם עוף או עם חתיכת בשר או עם דיני, אז זו שאלה אישית שלי. כן לאכול, לא לאכול. הרב אומר לא, גמרנו. אבל כשמגיע דיני ממונות יש כבר שני אנשים. אז

08:47 כאן זה לא רק שאלה אישית שלי. זה מי שהולך לנצח ומי שהולך להפסיד. את זה בן אדם לא מוכן לקבל, שההוא ינצח. אם זה היה רק שאלה על עצמי, אני מוכן להפסיד. אנשים מוכנים להפסיד. הנה, אתה הולך לרב. הרב אומר הבשר הזה צריך ללכת לזבל. אני לוקח, שם את זה בזבל. גמרנו. לא נעים, לא קל. אבל, אבל שההוא יקבל, או, זה כבר קשה. כאן צריכים בית דין שלם. זה ככה, זה מידה, מידה של יהודי. אז במילא, אז כל הסוגיה של אהבת ישראל, אז כאן מגיע לא רק אהבת ישראל בעניין הנשמה. רוצים שאהבת ישראל תהיה בענייני הגוף. שאהבת ישראל תהיה בענייני הגוף. אז לכן צריך גם כן שיהיה גופו נבזה ונמאס בעיניו. הרי לא מספיק זה עצם זה שיש לך נשמה חלק אלוקה. הכל טוב ויפה בקשר הרוחני שלנו, אבל אם הגוף תופס מקום אצלך, אז זה, זה, זה שמה, שמה יהיה בעיה. אתה לא תוכל להתחבר איתו, ולכן האלטער רבי דורש את שני הדברים. כשגופו נבזה ונמאס בעיניו, אז מצד ענייני הגוף, אז, אז הגוף לא תופס מקום אצלו, ולכן אז הוא יכול לוותר במהירות. אין לו בעיה. יכול כן לפרגן שהשני יהיה לו. כל העניינים של קנאה, שנאה ותחרות וכולי. ואז יש את הנשמה היא עיקר, במילא זה אהבת עצמי. אז לכן צריכים את שתי העניינים. סתם מילים. ואיתו אומר הרבי, זהו שאמר הלל הזקן על מצווה זו, זהו כל התורה כולה ואידך פירושא וכולי. עכשיו מגיע האלטער רבי, והאלטער רבי אומר פה דבר נפלא. אחד מהעניינים הכי יסודיים בתורת החסידות. האלטער רבי מביא עכשיו, אומר שעל פי זה יובן משהו מאוד מאוד חשוב,

10:49 שזה מאמר חז"ל. אבל על פי הביאור של האלטער רבי, המאמר חז"ל הזה מקבל הבנה נפלאה ביותר. כן, כולנו מכירים את הסיפור של הלל הזקן. שהגיע גר, רצה להתגייר, כן, על רגל אחת, ושמאי שלח אותו, כן, אמר לו כן או זרק אותו מהבית. והלל, מה עשה הלל? הלל אמר לו מה שכתוב פה, כן. זהו כל התורה כולה. דעלך סני לחברך לא תעביד. מה שאתה שונא אל תעשה לחבר שלך. זהו כל התורה כולה ואידך פירושא. יש את השאלה שכל המפרשים שואלים. למה אהבת ישראל זה כל התורה כולה? בתורה יש מצוות של בין אדם לחברו ויש מצוות בין אדם למקום. אז זה לא כל התורה כולה. זה חצי מהתורה. יש הרבה מצוות שקשורים עם אהבת ישראל. אז כל המצוות האלה קשורים עם ואהבת לרעך כמוך. אבל להניח תפילין זה לא, איך הוא עושה לא זוכר. זה ציצית. כשרות. ריבוי מצוות שאין להם שום קשר עם אהבת ישראל. למה זה כל התורה כולה? השאלה הזאת גם רש"י שואל את זה. רש"י בפרשת שבוע, בפרשת שבת. רש"י אומר שזה רבי עקיבא. רש"י. רש"י. רש"י מעניין שרבי עקיבא זה גם הקדוש ברוך הוא, אבל כמובן שזה בדרישה מה באותה כוונה. אז כאן האלטער רבי מגיע עם ביאור נפלא, שזה בעצם יסוד עיקרי בתורת החסידות, שמראה לנו למה אהבת ישראל זה דבר כל כך עמוק, כל כך יסודי, כמו שדיברנו שזה הלב של התניא. אומר האלטער רבי שני ביאורים פה. זה שני ביאורים שמשלימים זה את זה. אני אקרא מה כתוב. אומר האלטער רבי: כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגביה ולהעלות הנפש על הגוף, מעלה מעלה עד עיקרא

13:03 ושורשו לכל העולמים. זה ביאור אחד. למה אהבת ישראל זה כל התורה כולה? כי הרי מה זה כל התורה כולה? כל התורה כולה זה להרים את הנפש על הגוף. כל התורה כולה, כל התרי"ג מצוות, הן מצוות בין אדם לחבירו, הן מצוות שבין אדם למקום. בעצם כל התורה כולה, במהות, בנקודה הפנימית, זה שיהודי צריך להגביר את הרוחני על הגשמי. בלשון הידוע, הגברת הצורה על החומר. כן, זה שכתוב בהיום יום כמה פעמים, הגברת הצורה על החומר. יהודי יש לו גוף, והגוף הוא חומרי וגשמי. היינו, הוא חומרי וגשמי, ומטרת היהודי להגביר את הצורה על החומר. זאת אומרת שיהודי צריך לקחת את הרוחני ולהגביה ולהעלות, לרומם, על ידי שאתה לוקח דבר גשמי ואתה מוציא את זה מהחומריות, ואתה עושה מזה מצווה. אתה מרומם. אתה לוקח את הגשמי ומוציא את זה מהחומריות של הגשמי, ואתה הופך את זה לעניין אלוקי, שבלשון האלטער רבי זה להגביה ולהעלות הנפש על הגוף, לרומם את הנפש על הגוף, לרומם את הרוחני על הגשמי. הרי במתן תורה זה אחד הדברים שמוזכר תמיד. מה היה העניין של מתן תורה? שמתן תורה היה העניין של העשן, ״והר סיני עשן כולו״, שזה היה גילוי אלוקות בגשמי, שזה עשה זכרון העשן. הבירור, לקחת את החומר ולשרוף את זה, שזה בעצם כל העניין של עבודת השם, לזכך את הגשמי בעבודה, זה שהנשמה שולטת על הגוף ועושה מהגשמי רוחני. כמו שהרבי אומר בהיום יום, היהודי, על הלשון, כן, שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם מאין ליש ויהודי עושה מהיש אין, מהגשמי עושה רוחני, וזה כל תכלית העבודה. מה זה אומר באדם שהנפש מתעלה על הגוף? להגביה

15:18 ולהעלות הנפש על הגוף עד עיקרו ושורשו לכל העולמים. בעניין הלשון, האלטער רבי מתכוון עד עיקרו ושורשו לכל העולמים. זאת אומרת, לרומם אותו, בזה גופא יכול להיות הרבה דרגות. לרומם את הנפש על הגוף, לרומם אותו בקצת או הרבה. אז האלטער רבי אומר עד עיקרו ושורשו לכל העולמים. זאת אומרת, הרי צריכים לגלות את העניין של הרוחני, להעלות את הנשמה על הגוף עד למדרגות הכי גבוהות, עד עיקרו ושורשו לכל העולמים. זאת אומרת שהעלייה זה בכל סדר השתלשלות, לא רק בגשמי. על ידי שיהודי מקיים תורה, הוא פועל עלייה בכל סדר השתלשלות, עד כל הסוף, תכלית כל העולמות. אז זה אופן אחד. עוד מעט נראה שיש גם משהו אחר בזה, אבל זה האופן הראשון. מה אם כך היסוד פה? מה הביאור? אז מה? איך זה? איך זה מסביר את מה שהלל אמר, זהו כל התורה כולה? אז הפשט הוא שכאן אנחנו מבינים שאהבת ישראל בעצם זה אבן הבוחן. האם אתה תופס את הנקודה של תורה ומצוות? זה לכאורה מה שהאלטער רבי אומר. כן, אהבת ישראל מראה הרי, מכיוון שאהבת ישראל הרי כל העניין זה שהנפש היא עיקר והגוף טפל. אז יהודי שעובד על מצוות אהבת ישראל, אז יש לו את כל התורה כולה, לא רק מצוות שלא תלך רכיל. הרי זה כל התורה כולה. כל התורה כולה זה שהרוחני אצלך יותר נעלה מהגשמי, ואתה הופך את הגשמי לרוחני. אתה עושה מהיש אין. מהו אבן הבוחן שאצלך הרוחני זה העיקר והגשמי זה הטפל? אהבת ישראל. ולכן אהבת ישראל זה כל התורה כולה. זה הביאור הראשון. אחרי זה יש ביאור שני. אז את הביאור השני נשאיר לשיעור הבא.