תניא פרק ל״ב - חלק ב׳

00:01 אנחנו אוחזים פה בהמשך של פרק ל"ב, שורשן מגדול ועד קטן, כי מי יכיר. אומר האלטער רבי, עכשיו האלטער רבי מסביר פה איך בן אדם פועל בעצמו באמת את העניין של אהבה ואחווה אמיתית לכל יהודי, מגדול ועד קטן, שהאהבה יהיה לא סתם אהבה, שהאהבה יהיה כמוך, כמוך ממש. אומר האלטער רבי: כי הגוף נבזה ונמאס אצלו, והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן ושורשן ומקורן באלוקים חיים. מכיוון שמצד הגוף הרי כבר דיברנו בפרק הקודם, בן אדם פעל על עצמו שהגוף יהיה נבזה ונמאס אצלו, והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן ושורשן ומקורן באלוקים חיים. אז מצד הגוף הרי נבזה ונמאס. מצד הנפש והרוח, שזה אצלו בהתגלות, הרי הוא פעל על ידי ההתבוננות, על ידי השמחה, כל מה שדיברנו קודם, כן, להרים, לרומם את הנפש על הגוף. אז אם כבר מדברים מצד הנפש, כיוון שאצלו נהיה, אצלו הנפש נהיה אצלו דבר עיקרי, אז מצד הנפש והרוח הרי מי יודע גדולתן ומעלתן ושורשן ומקורן באלוקים חיים. אז מי יודע איך אתה יכול ל-ל-להגיד שאתה יותר גדול מהשני? אולי השני יותר גדול ממך? מה זאת אומרת? הרי מה הסברנו? אנחנו רוצים לפעול שהאהבה תהיה כמוך. אנחנו מסבירים שבטבע האדם זה בלתי אפשרי, אהבה כמוך. למה? כי בטבע האדם בן אדם מסתכל על הבן אדם השני, הוא רואה את המציאות שלו. הוא רואה את הבן אדם כפי שהוא בחיצוניות. הוא רואה את העניין, את השכל שלו, המידה שלו, הגוף שלו, הלבושים שלו, מה שיש לו. הוא רואה את העניינים היותר חיצוניים שלו, ולכן בטבע האדם אנחנו תמיד מודדים את עצמנו ביחס לשני. כן, את השני ביחס אלינו. כן, מה אני, איזה, באיזה קטע, באיזה עניין אני יכול להתחבר

02:16 עם הבן אדם השני? מה אני יכול לקבל ממנו? מה אני יכול לתת לו? מה אני יכול-- ב-ב-במה? במה אני יותר גדול ממנו וכו'. על דרך זה, כשאתה מסתכל על כמה אנשים, אז אתה גם כן, הבן אדם הזה לגבי הבן אדם הזה, ואתה כאילו חוקר את האישיות ולפי זה אתה לומד מה להתחבר ואיך. ולכן אז לא יכול להיות אהבה אמיתית, בגלל שהחשבונות האלה, שאתה רואה את עצמך יותר מהשני בחיצוניות, או אתה רואה את שני אנשים אחד יותר גדול, אז יש גודל, יש קוטן. אז אתה אומר לבן אדם הזה שהוא יותר בעל דעת, אז אני אוהב אותו יותר. הבן אדם הזה יש לו יותר מעלות, הוא יותר עובד השם, יותר כל אחד מה שהוא מחפש. אז לכן הוא נקרא אצלי גדול. אז יהיה לי איתו קשר יותר, יותר טוב, יותר קרוב. השני יש לו פחות, קטן. במה דברים אמורים? כשההסתכלות שלך זה בחיצוניות. מה שאין כן ברגע שאתה מתחבר אל הנפש והרוח אצל עצמך, פעלת בעצמך להתרומם מעל החיצוניות, כי הרי מצד החיצוניות הגעת לכך שאתה נבזה ושפל. חיצוניות, הכוונה הרי כללות של הנוגה, כללות של הבן אדם, לא רק הגוף שלו. תראה, הוא משתמש פה עם הביטוי גוף, אבל הוא מתכוון גוף, לא רק לגוף. גוף, הוא מתכוון כללות של החיצוניות, כללות של העניינים של הבן אדם שנראים כלפי חוץ, זה נקרא גוף. אז מצד הגוף, מצד ענייני הגוף, הרי אז מה שנראה כלפי חוץ זה לא המציאות האמיתית, ולכן אומר מי יודע גדולתן ומעלתן ושורשן ומקורן באלוקים חיים. הם מדברים מצד הנשמה, והרי הנשמה מושרשת מלמעלה בספירות עליונות. אז הנשמה, לאו דווקא שהנשמה פה

04:09 למטה מתנהג באופן אחד, זה מראה שהנשמה שלו יותר נמוכה, יותר גדולה. הרי האלטער רבי כבר אמר את זה בתניא כמה פעמים. נתחיל מהתחלת התניא, פרק ב'. האלטער רבי הרי אמר שלפעמים נשמות גבוהות לאין קץ יורדות להיות בגוף של איש נבזה ושפל. זאת אומרת שאצל הקדוש ברוך הוא זה עובד הפוך ממה שזה נראה בעיני בשר. יכול להיות בן אדם שפה למטה הוא נבזה ושפל, אבל מצד נשמתו הוא מגיע ממקום הרבה יותר גבוה. הרי האלטער רבי מביא שמה את הרמז, הרי פרשת וירא, מצייר-- כן, האלטער רבי מביא את העניינים שמוזכרים בתורה. הרי שדווקא מהעניינים היותר נמוכים, שמה דווקא הנשמות הכי גבוהות, שמובא ב-ב-ב-בקבלה כל העניין של לוט עם הבנות של לוט, שדווקא משם יצאה הנשמה של משיח. על דרך זה העניין של יהודה ותמר. כמה וכמה עניינים בתורה, שדווקא בעניינים של חטא היה נראה בחיצוניות שזה מדובר על משהו תחתון, דווקא שמה נמשכו הנשמות היותר גבוהות, שזה כללות העניין של סוד הנשמות, שלכן אומר האלטער רבי: מי יודע גדולתן ומעלתן ושורשן ומקורן באלוקים חיים. בכללות העניין זה העניין שאומרים תמיד. הרבי מדבר על זה הרבה, שדווקא רואים אצל בן אדם שיש לו יותר ניסיונות, יותר עומס והסתרים, זה בגלל שמצד מדרגת נשמתו, אז הוא מגיע ממקום יותר גבוה, יש לו יותר כוחות, ולכן הקדוש ברוך הוא גם כן שם אותו במקום יותר מסובך, יותר קשה. זה דווקא מראה על הנשמה שמגיעה ממקום יותר נעלה. נשמת רבי עקיבא, הרי שמוזכר, נשמת רבי מאיר בעל הנס, שמואל בר שילת מבני בניו של המן. בחורים לומדים פה את המאמר, הרי, זוכר. מבני בניו של המן למדו תורה ומביא

06:04 שמה שמואל בר שילת. התנאים הכי גדולים הם באו דווקא מהמקומות היותר תחתונים. אז ממילא, אומר האלטער רבי, יאה, אז זה הדרך ישרה וקלה, כאשר בן אדם עובד על עצמו ומגיע להכרה. אחרי פרק כ"ט ופרק ל', הבן אדם הגיע להכרה על המצב שלו, שלמרות שבחיצון היה בינוני, האלטער רבי מדבר על בינוני. מדבר על בן אדם שאצלו מחשבה ודיבור ומעשה הוא בשלימות, ואף על פי כן הוא הגיע להכרה שהוא נבזה ונמאס בעיניו עד כדי כך, כמו שלמדנו בפרק ל', שהוא מרגיש את עצמו קל ש-- יותר גרוע אפילו מקל שבקלים. באמת לאמיתו. כמו שהאלטער רבי מסביר בפרק הקודם, שפל רוח בפני כל האדם, באמת לאמיתו. ובמילא אז זה דרך ישרה וקלה. ברגע שאתה מרומם את הנשמה מעל הגוף מצד הנפש והרוח, אז מי יודע גדולתן ומעלתן באלוקים חיים. זה נקודה אחת. זה עדיין לא אומר, הרי עצמי. זה עדיין לא ביאור איך יכול להיות כמוהו ממש. זה רק ביאור איך יכול להיות מצב שהבן אדם יבין שאין פה מצב של גדול וקטן. זה רק שולל את העניין של גדול וקטן. עד עכשיו חשבתי הוא גדול והוא קטן כי עשיתי את המדידה לפי ערך ההנהגה החיצונית. עכשיו אני מבין שיכול להיות בן אדם שהוא פה למטה הוא נחשב לגדול אבל למעלה הוא קטן, והפוך זה יכול להיות גם כן. כמו הגמרא בפסחים, כן, הגמרא שמה ידועה, עליונים למטה ותחתונים למעלה. כן, בן אדם שפה למטה הוא נראה עליון אבל למעלה תחתון. בן אדם שפה למטה מבחינת תחתון למעלה וכולי. זה-זה-זה הדברים שהעולם העליון זה הרבה פעמים הפוך מהעולם התחתון. אז ממילא לא יכול להיות, אתה לא יכול להסתכל

07:57 עליו גדול ועליו קטן. מצד הנשמה אתה לא יודע, אולי הפוך, אבל זה עדיין לא התכלס הביאור. זה רק ההתחלה של הביאור, להסביר למה אתה לא יכול להגיד שזה גדול וזה קטן. איך אבל מגיע לכמוהו? בזה האלטער רבי ממשיך הלאה. ושגם, ושגם זה מלשון של תניא, כן, שגם זה להגיד כמו יותר מזה. ושגם שכולן מתאימות, יש עניין יותר עמוק שזה לא עניין של גדולתן ומעלתן, שיש מדרגות של גדולתן ומעלתן, אלא יש מדרגה יותר גבוהה בשורש של הנשמות, ששם אנחנו אומרים שכולן מתאימות, שכל הנשמות הם בעצם באותו דרגה. ואב אחד לכולנו. בפשטות זה ביאור. עוד מעט נראה שיש כמה אופנים איך ללמוד פה פשט, אבל קודם כל נלמד את הפשט היותר פשוט, שכולן מתאימות. יש דרגה בנשמות שכל הנשמות בעצם הם בדרגה אחת. אין בכלל גדול וקטן. והוא מסביר למה כולן מתאימות, בגלל שאב אחד לכולנו. הרי יש דרגה שאנחנו כולנו בנים של אבא אחד, ומצד זה שאנחנו כולנו בנים של אבא אחד, אז בתוך האבא, מצד האבא שהדברים נמצאים בתוך הנשמות כביכול מושרשים במוח האב. אז במוח האב בעצם יש מדרגה ששמה אין עליון ותחתון. יש מדרגה ששמה זה עצם אחד, נקודה אחת. ופשוט, כמובן, כמו שהאלטער רבי, האלטער רבי מתכוון למה שהוא הסביר בפרק ב' של התניא. תראה, פרק ב' זה הרי למדנו שנפש השנית בישראל חלק אלוקה ממעל ממש, ושם האלטער רבי שאל איך יכול להיות שכל הנשמות מגיעים חלק אלוקה ממעל ממש, כל הנשמות זה חכמתו של הקדוש ברוך הוא. הרי יש חילוקי מדרגות מן הקצה לקצה, שנשמות גדולי עם קודש ויש נשמות של עקבתא דמשיחא. כל העניין שהאלטער רבי מאריך

09:56 בפרק ב'. מה האלטער רבי מתרץ? אומר האלטער רבי, אף על פי כן שורש נפש של כל נשמות ישראל, מהבחינה הכי, הכי תחתונה, כולם מושרשים במוח העליון של חכמה עילאה. וחכמה עילאה במקום של חכמה עילאה כפי שזה שמה, אז שמה זה לא עליון ותחתון, שמה זה נקודה אחת. על דרך המשל שהוא מביא שמה בעניין של הטיפה, שיש נקודה של עצמי ששמה הכל זה בעצם נקודה אחת, עצם אחד. אז זה מה שהאלטער רבי אומר פה. זה עוד יותר נעלה. מצד העניין הזה באמת יכול להיות כמוך ממש. כשיהודי מגיע להכרה שכל הנשמות בעצם, הרי כולנו נמצאים במקום של אב אחד לכולנו, נמצאים במקום ששם כולנו נקודה אחת, עצם אחד. אז ממילא האהבה שאני אוהב את עצמי והאהבה שאני אוהב אותך זה לא שתי אהבות. זה באותו אהבה נמצא שני הדברים, זה אהבה של יהודי. הרי אני יהודי ואתה יהודי. אז בעצם היהודי שלנו אנחנו בעצם נקודה אחת, נקודה של מוח האב, נקודה של אלוקות. ולכן נקראים כל ישראל אחים ממש. זה גם כן הטעם למה כשבני ישראל מדברים, מגיעים לבני ישראל, אז יש בכמה וכמה פסוקים הלשון אחים. ״למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך״. יש עוד, יש כמה פסוקים בתנ"ך שמדבר בהם בני ישראל והוא קורא להם בשם אחים. מהות של אחים. אז האלטער רבי מוסיף ממש. בפסוק לא כתוב ממש, אבל כמו שבנוגע לחלק אלוקה ממעל האלטער רבי מוסיף את המילה ממש. גם כן בפסוק לא כתוב ממש, כתוב חלק אלוקה ממעל, האלטער רבי מוסיף ממש. אז גם פה לא כתוב ממש, האלטער רבי מוסיף ממש. לא זאת אומרת, כי הרי יש הרבה מפרשים

11:40 שרוצים לפרש. כשכתוב אחים בקשר לבני ישראל, שזה משל, מליצה, לשונות חיבה, אהבה ושונות. כמו בשיר השירים: אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי. זה כל מיני לשונות של חיבה ולשונות של אהבה שהקדוש ברוך הוא מכנה את כנסת ישראל. אבל בחסידות אין כזה דבר לשונות של חיבה. זה, אם זה, זה ממש, זה העניין, זה הדבר עצמו. כן, אנחנו רוצים בחסידות על כל מילה שכתוב מה ממש, מה העניין, מה המהות של העניין. אז גם פה האלטער רבי, זה שאנחנו אומרים על בני ישראל שנקראים בשם אחים, זה לא רק כדי להסביר שאהבת ישראל בגלל שאנחנו ביחד עם ישראל אחד עוזר לשני, דברים חיצוניים, אלא אחים הכוונה ממש. למה זה ממש? אז זה הביאור. כמו שלמדנו בפרק ב', הוא מסביר פה בקיצור: מצד שורש נפשם בה' אחד. מכיוון שכל נשמות ישראל מושרשים בה' שהוא אחד, אז האחד שמה זה אחד ממש בלי כוס. הרי האחד זה האחד העצמי. אחד הפשוט זה אחד כזה שלמעלה מהשגה, ושמה נמצאים כל הנשמות. אז ממילא מצד שורשם בה' אחד, אז ממילא העניין של אחים זה ממש. זאת אומרת, כמו בנוגע לאחים, הסיבה האמיתית למה אחים? בעצם יש פה גם בזה. כמו בנוגע לאחים, גם למטה אחים למטה, כל אחד גוף נפרד, בן אדם נפרד. אבל אף על פי כן יש איזה קשר בין האחים שזה קשר עצמי. זה בא להסביר האלטער רבי. הרי מדובר כשרואים את האהבה של אחים. זה לא אהבה גלויה, זה לא אהבה שקשורה עם רגש. זה אהבה קרה, לא אובייקטיבית. זה אהבה. לא כן. אפילו יכול להיות שלפעמים אחים רבים ביניהם. אסור להגיד את זה, ורבים. אבל כן, כל אחד

13:32 בבית שלו יודע מה קורה. אז אחים הם יכולים לפעמים להתווכח, לריב, וזה, זה לא עושה אותם פחות אחים, לא יותר אחים. זה, זה הקשר בין אחים. זה סוג של קשר שלא קשור עם התלהבות. למה? כי זה קשר עצמי. זה מה שמחבר ביניהם. זה משהו שמתחיל מדבר אחד. מכיוון שבאים מאותו מקור, אז יש עניין עצמי שמחבר אותם. אז וכשהם נמצאים ביחד זה לא מתגלה בכלל. יכולים לריב, להתווכח, וזה מתי זה מתגלה? או כשיש איזה רגע קשה, לפעמים רחמנא ליצלן, או לפעמים רגע שמח. יש רגעים מסוימים שאז מתעורר כל העניין הזה. אבל באופן כללי, האהבה של... אז זה הנקודה שהאלטער רבי אומר פה: זה נשמות ישראל. עם ישראל נקראים בשם אחים מכיוון שכל הנשמות מושרשים בה' אחד, ושמה במוח של הקדוש ברוך הוא, חכמה שלו, זה עצם אחד, ולכן זה כולם כאחד. עד כאן זה התרגום הפשוט של המילים של התניא. רק שהגוף, עם חילוקים, כל ההתחלקות שיש זה מצד הגוף. מה אבל האלטער רבי רוצה פה עם כל האריכות? אז אם אנחנו מסתכלים אז בשקופית ראשונה האלטער רבי מדבר פה על שני דרגות. כבר דיברנו גם בהקדמה. האלטער רבי מדבר פה על שני דרגות של שני דרגות באהבת ישראל. אהבת ישראל מצד זה שישנם חילוקי מדריגות, ויש אהבת ישראל מצד דרגה כזאת שאין חילוקי מדריגות. בפרטיות, אם אנחנו לומדים יותר בעומק, מסתכלים יותר בעיון, אז יש פה שלוש דרגות. אם יותר בפרטיות אז יש פה שלוש דרגות. יש את זה גם ברבי לוי'ק וגם בפריערדיקער רבי וגם בפירוש של הרבי. מדובר על העניין הזה שבתניא. אם לומדים ומסתכלים יותר בפרטיות, יש בזה שלוש דרגות.

15:39 רבי לוי'ק כבר הסביר את זה לפי דעתי, יותר של קבלה ממש. הפריערדיקער רבי אומר את זה באופן של הפריערדיקער רבי, איך שהוא אומר את זה, ואחרי זה יש הרבי מסביר את זה בליקוטי שיחות. יש את הביאורים איך שהרבי שם את זה באותיות של הרבי. להבין את השלוש דרגות. קודם כל לדבר על שתי דרגות. אחרי זה לדבר על שלוש דרגות. בכללות העניין של שתי הדרגות מעניין מאוד. אני אגיד קודם את הדבר של רבי לוי'ק. למה? כי הביאור של רבי לוי'ק זה קשור פשוט עם הלשון של התניא. זה מראה לנו עד כמה הלשון של התניא מדויק. רבי לוי'ק אומר שההבדל בין האופן הראשון לאופן השני זה בינה וחכמה. שורש הנשמות למעלה זה בחכמה של הקב"ה. משם מגיעים הנשמות. שורש מגיע מהם, הכל חכמה, סך הכל מגיע מהבחינה הזו לכן. אבל בזה גופא יש חכמה ויש בינה. מה ההבדל בין חכמה ובינה? בספירה של חכמה הכל זה נקודה. אתם יודעים, חכמה זה נקודה. אין התחלקות. בינה אבל הפוך. בינה זה מרחב, פרטים. זה ההבדל בין חכמה ובינה. ולכן חכמה זה שם הוי' ובינה זה שם אלוקים. אלוקים גופא, אלוקים חיים. זה הדיוק, הלשון בתניא. תסתכלו בפנים: אלוקים חיים. ושבחכמה זה שם הוי', אומר ה' אחד, ואומר אלוקים חיים. איך שהוא מדבר על האופן הראשון של עם ישראל, הנפש והרוח, מי יודע גדולתן ומעלתן, שמה מדגיש שיש התחלקות, אלא מה, מי יודע? אבל יש גדולתן ומעלתן, יש נשמות גבוהות יותר, פחות, כי ככה זה מצד בינה. מצד הנשמה, כפי שהוא נמצא בספירה, זה בינה. בינה זה מקום ששם יש התחלקות וממילא יש מעלה ומטה. ולכן יש נשמות

17:46 יותר גבוהות, יותר נמוכות, יש נשמות מבחינת ראש, מבחינת רגל, יש בכמה וכמה מדרגות, וזו הדרגה שנקראת בשם אלוקים חיים. מוסבר שאלוקים בכלל זה מלכות, השם של אלוקים, צמצום. אבל אלוקים חיים, כשכתוב אלוקים חיים, לא אלוקים סתם, זה בינה. אלוקים חיים זה בינה, זה אלוקים מצד אחד כי בינה זה התחלקות, אבל זה התחלקות כפי שזה עדיין בדרגה של מוחין. יש התחלקות בדרגה גבוהה יותר, ולכן זה נקרא אלוקים חיים. אלוקים סתם, יש אלוקים חיים, אלוקים באופן. ולכן זה כתוב בלשון רבים גם כן מצד ההתחלקות. לכן זה לשון רבים, חיים. מה שאין כן בנוגע לדרגה השנייה, שזה שבני ישראל כולן מתאימות וכו', לכולנו יש שורש הנשמה בחכמה. מבחינת אב. ועוד דיוק אומר שלכן גם כי כתוב מי יודע, מה זה הלשון מי יודע? הלשון מי יודע. ידוע שהמדרגה של מי זה הולך על בינה. למורים של מצרים, יציאת מצרים, ובהרבה טעמים. שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. מדרגת מי זה מדרגת בינה. למה מי זה בינה? כי מי זה שאלה, וזה שייך בספירה, זה בינה, ששם זה מקום של שאלות, לחקור, להבין. וגם כי מי בגימטריה חמישים, חמישים שערי בינה. כמה ביאורים בזה. אז על זה אומרים, והנפש והרוח מי יודע? האלטער רבי מדייק: מי יודע? במדרגת מי, במדרגת בינה, שם נמצא העניין. הקב"ה במדרגה ההוא שם יש מעלה ומטה, שם יש, אבל אנחנו לא יודעים את זה ולכן מצידנו לא יכול להיות החשבון מי גדול וקטן. זה הווארט של הרבי. הרבי מוסיף לזה הסבר, שזה מה שדיברנו כבר גם כן לפני זה, שיחות ידועות שיש הרבה בכמה וכמה שיחות של הרבי על העניין. אחד

19:51 מהמקומות הכי חזקים בסוגיה שהרבי מדבר על זה, אז יש בחלקים הראשונים בליקוטי שיחות חלק ד' פרשת ניצבים שיחה מאוד ידועה ומפורסמת, שהרבי שם מסביר אתם ניצבים היום, כי בפסוק אתם ניצבים מצד אחד הוא אומר כולכם, מצד שני הוא אומר יש חלוקות, ראשיכם, זקניכם, עשר אחיות. אז שם מדברים את הסוגיה, שני סוגים של אהבת ישראל. אז הרבי מדבר את זה בסגנון המיוחד של ליקוטי שיחות. שמה יש אחרי זה שיחה גם כן בסוף הליקוטי שיחות חלק ל"א, בשלח, יש שיחה ידועה בנוגע לשירת משה רבנו. אז שם הרבי מדבר גם כן על העניין הזה יותר בעומק, יותר בהרחבה, ובפרט ביאור על התניא, ששם יותר, יותר, יותר ברור שזה פשט בתניא. הרבי לומד פשט בתניא. אז בכל זאת אנחנו יודעים שיש בעניין של אהבת ישראל שני עניינים: יש את אהבת ישראל מצד זה שאתה יהודי, שזו נקודה משותפת, יהודי. אז זה מצד העצם. זה כמו שדיברנו בשיחה של ויהי כל הנבא. הנקודה של מחצית השקל: אני יהודי, אתה יהודי. אנחנו בעצם אחד, נקודה אחת. אז זה סוג אחד של אהבת ישראל, שכולנו חלק מעצם אחד. מצד האהבה הזאת אין התחלקות בכלל, וזה כולכם. יש אבל אהבת ישראל, שזה מה שמוסבר בדרך מצותיך, במצות אהבת ישראל, שזה שעם ישראל זה כמו גוף שיש ראש ויש רגל. זה מוסבר גם בליקוטי תורה ניצבים. האלטער רבי בליקוטי תורה ניצבים מביא את המשל הזה. בדרך מצותיך הוא מוסיף על פי האר"י ז"ל שיש את העניין של כל הנשמות, הרי כולנו מושרשים באדם הראשון, והרי באדם הראשון היו הנשמות: מבחינה היה ראש, היה רגל, היה גוף, ומזה כל

21:45 הנשמות נעשו. סדר הנשמות, הנשמה מבחינת ראש, הנשמה מבחינת רגל, עד שנשמה מבחינת ציפורניים, כי בגוף של אדם הראשון כל הנשמות נמצאות כמו מציאות אחת. אז כמו בנוגע לגוף האדם, אז יש ראש ויש רגל, יש רמ"ח איברים, שס"ה גידים, ואף על פי כן זה באופן של גוף אחד. זאת אומרת שדווקא על ידי כל האיברים האלה ביחד נעשה גוף אדם, וכל אחד צריך את השני. אבל יש התחלקות. אתה לא יכול להגיד שאין התחלקות. ודאי שהראש יש לו מעלה של ראש, הרגל יש לה מעלה של רגל. אז יש המעלה שלו והמעלה שלו. אלא מה, ביחד הם יוצרים גוף אחד וכל אחד צריך את השני. ובלשון האלטער רבי בליקוטי תורה ניצבים, שבבחינת ההילוך אז הרגל נקרא ראש. מצד השכל אז הראש הוא הראש, אבל מצד ההילוך אז הראש צריך את הרגל, אז הרגל נקרא ראש. ולכן כל אחד הוא משפיע ומקבל, וכל העניין הזה זה נקרא אהבת ישראל באופן של התחלקות. וזה מה שהאלטער רבי מדבר פה על שני עניינים. האלטער רבי רוצה ללמד אותנו שיש שתי דרגות באהבת ישראל. זאת אומרת, זה לא רק שהאלטער רבי הולך פה מלמטה למעלה. קודם הוא מסביר לשלול את הגדול והקטן, ואז הוא מסביר את העניין של כמוך, שהסברנו. אלא יש פה גם כן שני עניינים באהבת ישראל, שתי דרגות, ושניהם צריכים להיות. יש אהבת ישראל שאתה אוהב יהודי מצד הציור שלו, כמו שהרבי מסביר שם בשיחות שיש בזה מעלה גם כן. יש מעלה מיוחדת דווקא כן לדעת להתאחד עם יהודי, לא רק במקום שהוא לא קיים, שהוא לא ציור, עצם של יהודי, ושם אנחנו כולנו שווים. יפה מאוד.

23:28 יש בזה מעלה גדולה. ביטול, עצם אחד. כולנו נקודה אחת. אבל יש גם כן מעלה מיוחדת, זה שגם מצד הציור, גם מצד העניין שיש לך, יש לכל אחד את המעלה שלו, וגם שם יש את ההסכמה שכל אחד יודע שצריך להגיע לשני. אז זה סוג מיוחד של אהבת ישראל. במידה מסוימת זאת יותר עמוק. מעלה בזה, יש מעלה בזה. הרבי מדבר על זה בכמה שיחות שהזכרתי. שם הרבי מדבר על העניין הזה. אז זה הרבי לומד פה פשט התניא גם כן. וכאן מגיעים לנקודה שבפרוטרוט יש פה שלוש דרגות. יש דרגה יותר גבוהה מחוכמה, שזה כתר. אנחנו מדברים על חוכמה ובינה. יש מדרגה של כתר, והנשמה מושרשת גם בכתר. מה ההבדל בין כתר לחוכמה? חוכמה זה כנקודה, אבל זה נקודה של השתלשלות. חוכמה זה מקור לבינה. בחוכמה עצמו זה נקודה, דרגה של נקודה. אבל בהעלם, הרי בנקודה, על דרך כמו שהאלטער רבי אומר בפרק ב', שבטיפת מוח האב נמצאים כל הרמ"ח איברים. אלא מה, זה לא, זה לא נרגש, זה הכל בהתכללות, אבל זה נמצא שמה. על דרך זה אומר, הרבי אומר, חוכמה זה העניין של כולנו נקודה אחת, אבל זה נקודה שמשמה משתלשלים פרטים אחרי זה. אז יש לזה שייכות לפרטים. אמיתית העניין של אהבת ישראל זה בדרגת הרצון, ששמה אין שום התחלקות. בכתר שמה אין שום התחלקות בכלל. שמה זה אמיתית עניין הפשיטות, אמיתית עניין בלי גבול. וממילא שמה זה, שבעצם זה עצם אחד ממש. וזה הדיוק לשון פה באלטער רבי, שכולן מתאימות ואב אחד לכולנו. לפי הביאור הזה זה שתי דרגות. שכולן מתאימות זה בדרגת הרצון, דרגת הכתר. שמה זה מתאימות

25:32 הכוונה שווה ממש. אב אחד לכולנו זה חוכמה. חוכמה זה גם כנקודה, אבל זה אב. משמה כבר יבוא אחר כך הפרטים. אז זה שלוש דרגות באהבת ישראל. אהבת ישראל מצד העניין של בינה, אהבת ישראל שמצד העניין של חוכמה, ויש אהבת ישראל שמצד העניין של כתר, שזה אהבת ישראל באופן הכי גבוה. וזה האלטער רבי רוצה להדגיש פה, שכל מה שהיהודי מגיע לעומק ההתקשרות שלו עם אלוקות, כל מה שהיהודי מצליח לעורר את הנשמה ולהתקשר עם הנשמה שלו באופן יותר עמוק, אז גם האהבת ישראל שלו נהיה באופן יותר עמוק, ואז ה״כמוך״, אמיתית העניין של ״ואהבת לרעך כמוך״, כמוך ממש בתכלית השלימות.