תניא פרק ל״ב - חלק א׳

00:00 אנחנו מתחילים ללמוד פרק ל"ב בתניא. אז כמו שדיברנו כבר, עשינו כבר הקדמה כללית שכאן בפרק ל"ב אדמו"ר הזקן מלמד אותנו את העומק של אהבת ישראל, העניין של אהבת ישראל על פי חסידות. מה הפנימיות? מה העומק של אהבת ישראל? אז זה לא רק על פי חסידות, זה גם על פי נגלה. כי בעצם העניין של "ואהבת לרעך כמוך" זה מצווה שבלי חסידות אנחנו לא יכולים להבין את הנגלה. זאת אומרת, זה מצווה כזאת שעל פי הלכה ועל פי נגלה מאוד מאוד קשה להבין איך מקיימים את המצווה הזאת. הרי בפשטות "ואהבת לרעך כמוך" זה מצווה שבלב. ואהבת, לאהוב, מידה שבלב. וכאן מגיעה השאלה המפורסמת שהבעל שם טוב שואל על "ואהבת את ה' אלוקיך". באותה שאלה אפשר לשאול גם על "ואהבת לרעך כמוך". איך אפשר להגיד ציווי על האהבה? בכלל לא שייך לצוות על מידה שבלב. אתה יכול לצוות לעשות דברים. איך אתה יכול לצוות על בן אדם שהוא צריך לאהוב? אי אפשר לצוות על רגש. רגש זה דבר שאו יש לך או אין לך. לא שייך לצוות: אתה חייב לאהוב. אתה יכול להגיד לו אתה חייב לעשות דברים, אבל לאהוב זה דבר שצריך לבוא בדרך ממילא. שאלה מפורסמת. אותה שאלה על "ואהבת לרעך כמוך". וזו שאלה על פי נגלה. שאלה על פי הלכה, זו שאלה שכל ספרי הנגלה שואלים את השאלה הזאת גם בפשטות. מסתכלים בהלכה, בשולחן ערוך, ברמב"ם, באמת לכן רואים שזה לא פשוט. איך הרמב"ם מסביר מצוות אהבת ישראל? מסתכלים ברמב"ם בהלכות דעות. הרמב"ם אומר: מצווה לאהוב את כל איש ישראל כגופו, ולכן יספר בשבחו וכיוצא, כל מיני דברים. מה ולכן? כי בעצם על פי הלכה,

02:04 הדרך שאנחנו מקיימים אהבת ישראל זה על ידי פעולות. יספר בשבחו, אתה עושה לו טובות, אתה מדבר אליו טוב, אתה מתייחס אליו. אז אהבת ישראל באה בפעולות. אז באמת בספרי הלכה אנחנו רואים בכמה וכמה מקומות. אחד מהגדולים שמדברים על זה באופן כזה זה ספר החינוך. אחד מהספרים היותר מפורסמים מהראשונים שכתב ספר של תרי"ג מצוות עם השורשים, עם הטעמים, זה היה ספר החינוך. כי ידוע שספר החינוך נכתב על ידי תלמיד, אחד מהתלמידים של הרשב"א. לא יודעים את השם שלו. יש אומרים שזה היה רבי אהרן הלוי, יש אומרים שזה היה אח של רבי אהרן הלוי. יש אומרים שהיה לוי אחר. יודעים שהיה לוי כי כך כתוב בהתחלת הספר, אבל לא יודעים מי הוא היה, אבל יודעים שהיה תלמיד הרשב"א והוא כתב את הספר בשביל הילד שלו. היה לו ילד שלא רצה ללמוד, אז הוא עשה בשבילו ספר עם תרי"ג מצוות עם טעמם, כדי לתת לו שמחה בלימוד. ככה הוא הכניס אותו לתוך הלימוד. מזה נהיה ספר החינוך, ספר יסודי היום בהלכה. אז ספר החינוך מביא את היסוד שאחרי הפעולות נמשכים הלבבות. זה היסוד של ספר החינוך: אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. אתה אומר לבן אדם, אתה צריך לאהוב. אני לא אוהב. אז אומרים לך שיש כלל שאם אתה עושה פעולות אז הפעולות עושות את הרגש. יש לפעמים שמהלב זה הולך לפעולות. אתה מרגיש ובגלל שאתה מרגיש אתה פועל. אבל זה עובד גם הפוך. כשאני פועל אז הפעולות מביאות את הרגש. הרבה פעמים בן אדם אין לו קשר, אין לו חיבה, אין לו, לא אוהב את החבר שלו, לא בדיוק, אבל אם אתה בפועל

04:10 תדבר אליו, תתייחס אליו, תעשה פעולות של אהבה, אז זה ידליק, זה יעורר את רגש הלב. זה נקרא אחרי הפעולות נמשכים הלבבות, וזה יסוד בספר החינוך גם בין אדם למקום, גם בין אדם לחבירו. וזה הפירוש "ואהבת לרעך כמוך" לפי השיטה הזאת, שמהמעשים אתה תבוא לרגש. שיטת החסידות, גם זה נכון, זה לא חס ושלום, זה גם דרך אמיתית, דרך אמיתית על פי תורה. אבל אנחנו יודעים שבדרך החסידות יש עוד כיוון. מה שהבעל שם טוב גילה את העניין של ההתבוננות, שעל ידי שבן אדם מתבונן בעניין אז כוח המוח וכוח ההתבוננות ישפיע על הלב, שזה בכללות שיטה של דרך חסידות חב"ד. זה אחד מיסודי דרך חסידות חב"ד. יש על זה השאלה "ואהבת את ה' אלוקיך". איך יכול להיות ציווי על אהבה? אז חסידות אומרת שאם אתה תתבונן אז ההתבוננות תביא לאהבה. אז גם פה מגיע האלטער רבי עם העניין הזה, כדי שיהיה "ואהבת לרעך כמוך". אז הציבו את זה על ההתבוננות. אם אתה תבין מה זה המהות של המצווה של אהבת ישראל, תבין את המהות של יהודי, ממילא תוכל להגיע לאהבה ליהודי. זו נקודה אחת יסודית שזה הבסיס של פרק ל"ב בתניא. עכשיו, כשמדברים על "ואהבת לרעך כמוך" יש עוד שתי בעיות עיקריות, שתי שאלות עיקריות שכל המפרשים שואלים. שאלה אחת: איך יכול להיות כמוך? הרי מה זה כמוך? התורה לא אומרת סתם שאתה צריך לאהוב. התורה אומרת שצריך להיות אהבה באותו גרייד או באותו לבל, באותו אופן, כמו שאתה אוהב את עצמך. שואלים כל המפרשים, הרמב"ן, האבן עזרא, זה בלתי אפשרי. אין כזה דבר. לא יכול להיות. בן אדם לא יכול לאהוב את

06:20 השני כמו שהוא אוהב את עצמו. ולמה? בפשטות. כי האדם קרוב אצל עצמו. אז את עצמי אני אוהב באופן אחר לגמרי. אני יכול לחבב את השני. אני יכול לקרב את השני. אני יכול לאהוב את השני כמו אהבה של חברים. אבל מה זאת אומרת כמוך? כמוך לא יכול להיות. בפרט אם אנחנו מתבוננים בעומק העניין, כמו שהחסידות מסבירה. האהבה שבן אדם אוהב את השני והאהבה שאתה אוהב את עצמך זה סוג אחר של אהבה לגמרי. זה סוג אחר. זה מהות אחרת לגמרי. האהבה שאני אוהב מישהו אחר, כדרך כלל, כדרך הטבע, אהבה לבן אדם אחר, זה אהבה שקשורה עם דברים מסוימים: בגלל שהוא בן אדם טוב, בגלל שטוב לי איתו, בגלל שהוא חכם. יש משהו שמחבר בינינו, שלכן אני אוהב אותו. זאת אומרת שאהבה קשורה עם איזשהו עניין, עם איזשהו טעם, שלכן זה החבר שלי, לכן אני אוהב אותו. אני צריך למצוא הסברים למה להתקרב, למה אני אהיה חבר שלו, למה לאהוב אותו. אז צריך טעמים, אז תמיד זה יהיה דבר נוסף. זה לא אהבה עצמית, זה דבר נוסף. זה אהבה שמגיעה מצד שהשכל שלי עם השכל של השני יש לנו קשר ולכן אנחנו אוהבים, או המידה שלי עם המידה של השני. הכישרונות שלי עם הכישרונות, הידע שלי, הידע שלו, היחס, מה שיש לי, מה שיש לו, מה שאין לי. כל מיני דברים כאלה שהם דברים נוספים על העצם. מה שאין כן, כשאני אוהב את עצמי אני לא אוהב את עצמי בגלל מה שיש לי. בן אדם לא אוהב את עצמו בגלל שיש לו שכל. בן אדם אוהב את עצמו גם כשאין לו שכל. בן אדם לא אוהב את

08:17 עצמו מצד טעמים. הבן אדם אוהב את עצמו כי זה אני. לא קשור עם מה שיש לי, מה שאין לי. זה בלי קשר. לא מעניין אותי. זה לא הדבר. זה לא מה שמעורר אצלי אהבה, המעלות שיש לי. אהבה של בן אדם לעצמו זה נקרא אהבה עצמית, כי זה עצם, כי זה אני. אז איך יכול להיות שהאהבה לשני תהיה כמוני? שאלה שכל המפרשים שואלים. ואז יש עוד שאלה, שהתורה לא עושה בזה תנאים. התורה אומרת ״ואהבת לרעך״, זאת אומרת לכל יהודי. ולשון הרמב״ם: לאהוב את כל ישראל כגופו. זאת אומרת שאהבה ליהודי צריכה להיות לכל יהודי. לא משנה אם היהודי הזה הוא צדיק או רשע, בן אדם טוב, בן אדם לא טוב, בן אדם חכם, אדם טיפש, בן אדם שיש לו כסף, אין לו כסף, לא קשור עם שום דברים של סירקומסטנציות, של הנהגות. לאהוב כל יהודי. אז גם בזה נשאלת השאלה בכל המפרשים: איך אתה יכול לאהוב כל הסוגים של אנשים באותה אהבה? בדרך כלל, אם בן אדם שיש לו יותר מעלות אז האהבה היא יותר גדולה, פחות מעלות אז האהבה תהיה פחות. אז זה בעצם שלוש שאלות שיש בכללות העניין. שאלה מספר אחד: איך בכלל שייך ציווי על אהבה? שאלה מספר שתיים זה איך יכול להיות שאהבה תהיה כמוך? איפה אהבה שזה עצמי? ושאלה שלישית: איך יכול להיות שאהבה תהיה לכל אחד ואחד בכל עם ישראל, כל יהודי, באותו אופן? ואת זה האלטער רבי בא לבאר פה בפרק ל״ב, בחלק הראשון, ואיך שהאלטער רבי מסביר לנו את ההבנה בזה, מה שאני הולך להסביר עכשיו, כדי שאדם יוכל לקיים את זה. דבר אחד זה להבין,

10:14 להבין את זה, דבר שני לקיים את זה, שזה יהיה בעצם באמת. אז האלטער רבי אומר שאם אתה תקיים מה שלמדנו בפרק הקודם, אז יהיה לך יותר קל לקיים את העניין של אהבת ישראל, וזה מה שהאלטער רבי אומר פה בפנים. בוא נקרא את זה בלשון התניא, פרק ל״ב. אומר האלטער רבי: ״והנה על ידי קיום הדברים הנ״ל להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו, רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה״. זה מה שלמדנו בפרק ל״א. אם אתם זוכרים, דיברנו בפרק ל״א שכדי שבן אדם יוכל להיות בשמחה אמיתית צריך להיות שני צדדים. קודם כול צריך להגיע לעורר שפלות הגוף והחומריות, כי עד כמה מצד הגוף, הנפש הבהמית, הוא רחוק מאלוקות, ואז הוא מתבונן בזה שאף על פי כן יש לי ניצוץ, יש לי נשמה ויש לי את היכולת להוציא את הנשמה שלי מהגלות על ידי תורה ותפילה. כל הביאור שמה בפרק ל״א, ובמילא יש פה שמחה גדולה ביותר, שזה השמחה של הבן מלך שיוצא מהשביה ובית האסורים, יציאת מצרים. שאתה תראה שבלשון האלטער רבי היה ״ותיקר נפשי לשמוח בשמחתה יותר מן הגוף הנבזה״. יקר. עיקר השמחה של אדם שמח מהנשמה, למרות שעדיין יש לו גוף נבזה ונמאס. זאת אומרת שמה שהאלטער רבי דרש מאיתנו בפרקים האחרונים זה ללמוד איך אני מגביר את אור הנשמה על החומריות של הגוף. זה הבינוני, כי הבינוני הרי לא מזכך את הגוף עדיין, יש לו עדיין נפש בהמית, היא עדיין לא הזדככה, אלא מה? הוא מייקר את הנשמה, הוא, הוא, הוא, הוא כאילו מגדיר לעצמו. הוא שם מה העיקר ומה הטפל. כי עניין הגוף הם

12:20 עניינים טפליים. ענייני הנשמה עניינים עיקריים, ולכן שמחת הנפש יותר יקרה אצלו מצער הגוף, ולכן הוא בשמחה אמיתית כל ימיו בשמחה. זה מה שלמדנו בפרק ל"א. וממילא אומר האלטער רבי, אם אדם באמת יעבוד את הקדוש ברוך הוא באופן הזה, הרי זו דרך ישרה וקלה לבוא לידי קיום מצוות ואהבת לרעך כמוך לכל נפש מישראל, למגדול ועד קטן. כאן האלטער רבי עונה על כל שלושת השאלות שאמרנו. אז העניין הזה, ההכרה הזאת במעלת הנשמה ובשפלות הגוף, ההכרה הזאת בעיקר הנשמה, זה דרך ישרה וקלה לו לפעול אצל הבן אדם שיהא אצלו בכלל אהבה, ואהבתו שיוכל לאהוב כל יהודי, ושהאהבה תהיה כמוך, שזה יהיה אהבה עצמית, לא כמו אהבה לדבר נפרד, אלא אהבה כמו שאתה אוהב את עצמך ממש. סוג האהבה של עצמך, כזאת אהבה יהיה לך לשני, ושזה יהיה לכל אחד מישראל, למגדול ועד קטן. זה מה שהאלטער רבי בא ללמד אותנו עכשיו, ועכשיו האלטער רבי יביא את הביאור. נקודת הביאור, עוד מעט נראה בפנים. אבל נקודת הביאור, שברגע שאצלך הנשמה זה העיקר. ובנשמה בעצם אנחנו כולנו מהות אחת. אם אצלך הנשמה זה העיקר, הרי הנשמה, הרי כולנו חלק אחד, כולנו מהות אחת, ולכן מצד זה יכול להיות אהבה עצמית. כמו שאני אוהב את עצמי, אז אני אוהב את השני מצד אהבה עצמית, כי העצמי שלי זה לא הקרופקייט, זה לא הישות. העצמי שלי זה היהודי שאני יהודי. זה העצמי האמיתי שלי. והשני הוא גם יהודי. אז אני יהודי והוא יהודי, אז אנחנו דבר אחד, וממילא גם כן זה אהבה עצמית, וגם אין הבדל אם זה גדול קטן. מתבטלים כל החשבונות. זה נקודת הביאור שהאלטער רבי בא לבאר.

14:36 עכשיו בהמשך הפרק. יש סיפור ידוע שחסידים מספרים, שהגיע בחור לר' הענדל. היה הרי משפיע בליובאוויטש, מהמשפיעים הראשונים בליובאוויטש היה ר' הענדל. כי ר' חנוך הענדל זה היה השם שלו. זה לא היה המשפחה שלו. המשפחה שלו היה קוגל. ר' חנוך הענדל קוגל. השם הראשון שלו היה חנוך הענדל. החסידים היו קוראים לו ר' הענדל. הוא היה מגדולי החסידים של הצמח צדק, הרבי מהר"ש, הרבי הרש"ב, והוא היה מהמשפיעים הראשונים בתומכי תמימים. פרידיקער רבי מתאר אותו בצורה מאוד מיוחדת בשיחות. ר' הענדל היה נחשב מהחסידים הכי גדולים בליובאוויטש. פרידיקער רבי מדבר עליו תמיד בצורה מאוד מאוד מיוחדת. היה לפי ערך, הוא לא היה כזה משכיל גדול, היה עובד אבל היה עובד אמיתי. מדבר על הסיפורים, מספר עליו הרבה. אז בחור שאל את ר' הענדל: איך אני פועל אהבת ישראל? איך אני פועל על עצמי לאהוב? אין לי אהבת ישראל. איך אני עושה שיהיה לי אהבת ישראל? אז ר' הענדל אמר לו: מאוד פשוט. יהודי אוהב אחד את השני. גוי נפרד אחד מהשני. אז זה שאחד לא אוהב זה בגלל הגוי שיש בו. ברגע שאתה יהודי אתה אוהב, אתה לא צריך. אז אתה צריך לזרוק את הגוי ולקרב את היהודי שיש בך. ברגע שאתה תזרוק את הגוי שלך ותגלה את היהודי שבך, אז יהיה לך אהבת ישראל. מה הוא ענה לו? במילים אחרות, מה שהוא ענה לו זה שלא צריכים. אהבת ישראל זה לא משהו שצריכים לעשות. אהבת ישראל זה דבר טבעי, זה דבר בריא, זה חלק מהמהות שלנו. זה העצם. זה מה שאני. כי זה החלק אלוקה ממעל. אלא מה, זה שחסר לנו אהבת ישראל זה כי יש את הגוי

16:54 אשר בקרבך, כלשון הידוע. הגוי שיש בכל אחד ואחד. כמו שהרבי מביא מהמאמרים בשם האלטער רבי. הגוי — יש את החלק החומרי, הגוי אשר בקרבך, שזה הישות. הדבר הזה שמפריד, ומצד הגוי אז אין אהבת ישראל. אז אתה לא מרגיש. ברגע שאתה שם לב לזה ואתה מעורר את היהודי שבך, אז ממילא יש אהבת ישראל. אז הרבי דיבר על זה פעם בפורים. יש אות נפלא. הוא מיוסד על מאמר של הפרידיקער רבי, שכתוב: ״ויהי איש יהודי בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני״. מתחיל עם איש יהודי ונגמר עם איש ימיני. איש יהודי, שהיה יהודי. מה המעלה של מרדכי? לא שהיה גאון, לא שהיה צדיק, לא שהיה... הוא היה איש יהודי, שהיהודי היה אצלו בכל התוקף, איש יהודי. כמו שאומרים איש הבית. הוא היה בעל הבית על הייד. הייד אצלו היה בגילוי. במה התבטא שהוא היה איש יהודי? שהוא היה איש ימיני. מה זה איש ימיני? אהבת ישראל. ימין, שהוא הסתכל על כל יהודי עם עין ימין. זה הפרידיקער רבי מסביר באחד המקומות במאמרים. איש ימיני, שהוא מסתכל על השני עם עין ימין. על זה הפסוק אומר: איך אתה יכול להגיע לאהבת ישראל, לאהוב מישהו אחר ולקרב מישהו אחר, להסתכל על השני בעין ימין, לא בעין שמאלית? להסתכל על כל אחד ואחד עם עין טובה, איש ימיני, כשאתה איש יהודי. וזה האות של האלטער רבי פה. ברגע שהיהודי אצלך הוא בתוקף, ממילא יש לך אהבת ישראל אמיתית. אז הרבי דיבר פעם בפארברענגען גם כן בנוגע לעניין הזה, שאהבת ישראל אמיתית שאנחנו לומדים ממרדכי, הביא את זה באות משם אחד הרבנים, לא זוכר.

19:10 עכשיו, מי מהרביים אמר את הווארט שכתוב במגילה שתי פעמים ״כל אשר קרהו״. נכון? פעם אחת כתוב שהמן סיפר לאשתו, ופעם אחת כתוב שמרדכי סיפר לאסתר. היה מרדכי, כשהוא סיפר לאסתר על הגזירה, אז כתוב שמרדכי סיפר כל אשר קרהו. אחרי זה, כשהמן הגיע שם מסכן וחפוי, אז גם כן, ״ויספר כל אשר קרהו״. כן, אז כתוב פעמיים. אז יש את הווארט, לא זוכר, אחד הרביים אמר שה״כל אשר קרהו״ של מרדכי זה ביטל את ה״כל אשר קרהו״ של המן. כאילו, זה שהיה ביטול הגזירה והנפילה של המן, זה היה בזכות ״כל אשר קרהו״ שהיה אצל מרדכי. מה הווארט? מה ההסבר? אז הרבי מסביר בשיחה, ווארט נפלא. מה פשט ״כל אשר קרהו״? מרדכי לא היה חלק מהגזירה. לפי מה שמסביר הגמרא במדרש, אם היו הורגים את כל האנשים, מרדכי היה יכול להיפטר. הגזירה הייתה על כל העם. אבל מרדכי היה שר, והוא היה יכול למצוא את הדרך להיפטר מכל העניין. כן, אבל מרדכי הרגיש את הגזירה כמו משהו שלו, קרהו. הוא לא הסתכל על זה, על גזירה למישהו אחר. מרדכי היה מרגיש את העניין שזה קרהו, שזה דבר שלו, וזו אהבת ישראל של מרדכי. ובגלל שנרגש אצלו שזה שלו, אז זה שבר את ה״כל אשר קרהו״ של המן, שהגיע המן וסיפר את כל אשר קרהו. אז ברגע שהיה לפני זה התיקון על ידי מרדכי, שהוא פעל את העניין של אהבת ישראל, שיהיה אכפת לך מהשני. אז הרבי סיפר את הסיפור בקשר לקרעכץ, שיהודי אחד. היה הסיפור הידוע שהרבי הרש״ב היה ילד והוא שיחק עם האח שלו הרז״א. והרבי הרש״ב ביקש תיקון על איזושהי עבירה. עבירה.

21:31 הוא אכל, אההה, הוא אכל, אההה, איך קוראים לזה? בוטנים? אגוזים? אה, כן, שקדים. הוא אכל איזה משהו שהאלטער רבי בסידור אסר לאכול. היה ילד קטן, לא ידע. אחרי זה נודע לו, ועוד שבוע ביקש תיקון. אז הרז״א אמר לו שצריך להתפלל מתוך הסידור. זה יהיה התיקון. אז הרבי הרש״ב אמר לו: אתה לא רב, והתיקון הוא לא תיקון. למה? מה עשיתי לא טוב? ואמר לו: כי לא עשית קרעכץ לפני שבאת להגיד לי תיקון. היה צריך שתהיה אנחה, שיהיה קרעכץ, שאכפת לך. אתה שומע שיהודי עשה עבירה. איך אתה נשאר בקרירות? אז הרבי סיפר את הסיפור ואמר בתוך ביאור על ה... על הווארט הזה, קרהו. כשאתה שומע על יהודי משהו לא טוב, בגשמיות וברוחניות, זה צריך להיות נוגע. כשזה נוגע, אז זה מבטל את כל גזירת המן. ולכן גם כן אנחנו רואים שאחד מהעניינים העיקריים בחג הפורים זה משלוח מנות, מתנות לאביונים. למה זה חלק ממצוות פורים? כי בעצם כל העניין של פורים זה קשור עם הנקודה הזאת. איש יהודי, איש ימיני. כל הנקודה של פורים זה לעורר. מרדכי גילה את עומק העניין של אהבת ישראל, שיהודי אחד יהיה נוגע לו מה שקורה ליהודי אחר. והתיקון הזה, לכן חלק מהעניינים של פורים זה משלוח מנות, מתנות לאביונים, העניין של אהבת ישראל וערבות ישראל וכו׳. ויש על זה הרבה ביאורים בתורה של הרבי, במאמרים של הרבי. אבל כמובן שכל מה שמדברים פה עכשיו, ליל דרוש כהצנה, זה נוגע כמובן גם לזמננו זה. שעכשיו שנמצאים פה בארגנטינה, ובעולם יש רחמנא ליצלן יהודים שנמצאים במצב של סכנת נפשות, ויש רחמנא ליצלן מצב של מלחמה, ויש הרבה דברים, ויש בחורים שמסתובבים כמו

23:40 שלא קרה שום דבר. צוחקים, בדיחות ושטויות. כאילו שלא קרה כלום. צריך להיות קצת את העניין הזה של ״אשר קרהו״. נכון שאתה בארגנטינה, אתה לא באוקראינה, לא ברוסיה. אתה נמצא בארגנטינה, רחוק מכל האזור, אבל זה קרהו. זה אחים שלנו, יהודים, חסידים, שלוחים אפילו. יש, יש סבל, יש צער בעולם, אז צריך להיות מינימום של השתתפות, של רגש, של נוגע לי, שיהיה אכפת לי. וזה ה... ה... שקרהו זה בעצם היסוד לכל התיקון שיהיה בעזרת השם. אבל ״ונהפוך הוא״, שבקרוב ממש יהיה ״בלילה ההוא נדדה שנת המלך״, שנת מלכו של עולם, ואז יהיה כל העניין הזה שהמן ייתלה על העץ, ושכבר יהיה כבר העניין של מרדכי היהודי גדול לכל אחיו. מרדכי מלך המשיח תכף ומיד ממש.