תניא פרק ל״ב - חלק ג׳

00:01 אנחנו אוחזים פה בהמשך של פרק ל"ב, שהוא מתחיל "מגדול ועד קטן, כי מי יודע". אומר האלטער רבי, עכשיו האלטער רבי מסביר פה איך בן אדם פועל בעצמו באמת את העניין של אהבה ואחווה אמיתית לכל יהודי, מגדול ועד קטן, שהאהבה יהיה לא סתם אהבה, שהאהבה יהיה כמוך, כמוך ממש. אומר האלטער רבי, כי מי יודע... שגופו נבזה ונמאס אצלו, והנפש... מכיוון שמצד הגוף, הרי כבר דיברנו בפרק הקודם, בן אדם פעל על עצמו שהגוף יהא נבזה ונמאס אצלו, והנפש והרוח, מי יודע גדלותן ומעלותן ושורשן ומקורן באלוקים חיים. אז מצד הגוף הרי נבזה ונמאס. מצד הנפש והרוח, שזה אצלו בהתגלות, הרי הוא פעל על ידי התבוננות, על ידי השמחה, כל מה שדיברנו קודם, כן, להרים, לרומם את הנפש על הגוף. אז אם כבר מדברים מצד הנפש, כיוון שאצלו נהיה, אצלו הנפש נהיה אצלו הדבר העיקרי, אז מצד הנפש והרוח, הרי מי יודע גדלותן ומעלותן ושורשן ומקורן באלוקים חיים. אז מי יודע איך אתה יכול להגיד שאתה יותר גדול מהשני? אולי השני יותר גדול ממך? מה זאת אומרת? הרי מה הסברנו? אנחנו רוצים לפעול שהאהבה תהיה כמוך. אנחנו מסבירים שבטבע האדם זה בלתי אפשרי, אהבה כמוך. למה? כי בטבע האדם בן אדם מסתכל על הבן אדם השני, הוא רואה את המציאות שלו. הוא רואה את הבן אדם כפי שהוא בחיצוניות. הוא רואה את העניין, את השכל שלו, המידה שלו, הגוף שלו, הלבושים שלו, מה שיש לו. הוא רואה את העניינים היותר חיצוניים שלו, ולכן בטבע האדם אנחנו תמיד מודדים את עצמנו ביחס לשני. כן, את השני ביחס אלינו. כן. מה אני? איזה, באיזה קטע, באיזה עניין אני יכול להתחבר עם

02:16 הבן אדם השני? מה אני יכול לקבל ממנו? מה אני יכול לתת לו? מה אני יכול-- ב-ב-מה? במה אני יותר גדול ממנו? וכולי. על דרך זה, כשאתה מסתכל על כמה אנשים, אז אתה גם כן הבן אדם הזה לגבי הבן אדם הזה, ואתה כאילו חוקר את האישיות, ולפי זה אתה לומד מה להתחבר ואיך. ולכן אז לא יכול להיות אהבה אמיתית, בגלל שהחשבונות האלה שאתה רואה את עצמך יותר מהשני, בחיצוניות הזה, או אתה רואה את שני אנשים, אחד יותר גדול, אז יש גדול ויש קטן. אז אתה אומר, לבן אדם הזה שהוא יותר בעל דעת, אז אני אוהב אותו יותר. הבן אדם הזה יש לו יותר מעלות, הוא יותר עובד השם, יותר... כל אחד מה שהוא מחפש. אז לכן הוא נקרא אצלי גדול, אז אני יהיה לי איתו קשר יותר, יותר טוב, יותר קרוב. השני יש לו פחות, קטן. במה דברים אמורים? כשההסתכלות שלך זה על חיצוניות. מה שאין כן ברגע שאתה מתחבר אל הנפש והרוח אצל עצמך, פעלת בעצמך להתרומם מעל החיצוניות, כי הרי מצד החיצוניות הגעת לכך שהוא נבזה ושפל. חיצוניות, הכוונה הרי כללות הנפש, כללות הבן אדם, לא רק הגוף שלו. אתה רואה, הוא משתמש פה עם הביטוי גוף, אבל הוא מתכוון גוף לא רק לגוף. גוף הוא מתכוון כללות החיצוניות, כללות העניינים של הבן אדם שנראים כלפי חוץ, זה נקרא גוף. אז מצד הגוף, מצד ענייני הגוף, הרי אז מה שנראה כלפי חוץ זה לא המציאות האמיתית, ולכן אומר: מי יודע גדלותן ומעלותן ושורשן ומקורן באלוקים חיים. אם מדברים מצד הנשמה, והרי הנשמה מושרשת ממילא בספירות עליונות, אז הנשמה, לאו דווקא שהנשמה פה למטה מתנהג באופן אחד

04:11 זה מראה שהנשמה שלו יותר נמוכה, יותר גדולה. הרי האלטער רבי כבר אמר את זה בתניא כמה פעמים, מתחיל מהתחלת התניא פרק ב', האלטער רבי הרי אמר שלפעמים נשמות דגבוהי עליון לאין קץ יורדות להיות בגוף של אדם נבזה ושפל. זאת אומרת שאצל הקדוש ברוך הוא זה עובד הפוך ממה שזה נראה בעיני בשר. יכול להיות בן אדם שפה למטה הוא נבזה ושפל, אבל מצד נשמתו הוא מגיע ממקום הרבה יותר גבוה. הרי, וכשהאלטער רבי מביא שמה את הרמז, הרי פרשת וירא, מציין האלטער רבי, מביא, כותב, זה העניינים שמוסבר בתורה, הרי שדווקא מהעניינים היותר נמוכים, שמה דווקא הנשמות הכי גבוהות. שמובא בקבלה כל העניין של לוט עם הבנות של לוט, שדווקא משם יצאה הנשמה של משיח. על דרך זה העניין של יהודה ותמר. כמה וכמה עניינים בתורה שדווקא בעניינים שלכאורה היה נראה בחיצוניות שזה מדובר על משהו תחתון, דווקא שמה נמשכו הנשמות היותר גבוהות, שזה כללות העניין של סודי הנשמות, שלכן אומר האלטער רבי: מי יודע גדלותן ומעלותן ושורשן ומקורן באלוקים חיים. בכללות העניין זה העניין שאומרים תמיד, הרבי מדבר על זה הרבה, שדווקא רואים אצל בן אדם שיש לו יותר ניסיונות, יותר העלם והסתר, זה בגלל שמצד מדרגת נשמתו אז הוא מגיע ממקום יותר גבוה, יש לו יותר כוחות, ולכן הקדוש ברוך הוא גם כן שם אותו במקום יותר מסובך, יותר קשה. זה דווקא מראה על הנשמה שמגיעה ממקום יותר נעלה. נשמת רבי עקיבא, הרי שמוסבר, נשמה, אה, נשמת רבי מאיר בעל הנס, שמואל בר שילת מבני בניו של המן. אנחנו לומדים פה את המאמר, הרי זוהר, מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, שמואל

06:05 בר שילת[?]. התנאים הכי גדולים הם באו דווקא מהמקומות היותר תחתונים. אז ממילא אומר האלטער רבי, הרי זו הדרך ישרה וקלה, כאשר בן אדם עובד על עצמו ומגיע להכרה אחרי פרק כ"ט ופרק ל'. הבן אדם הגיע להכרה על המצב שלו, שלמרות שבחיצוניות הוא בינוני, האלטער רבי מדבר על בינוני. מדבר על בן אדם שאצלו מחשבה ודיבור ומעשה הם בשלימות, ואף על פי כן הוא הגיע להכרה שהוא נבזה ונמאס בעיניו עד כדי כך, כמו שלמדנו בפרק ל', שהוא מרגיש את עצמו קל ש-- יותר גרוע אפילו מקל שבקלים באמת לאמיתה. כמו שהאלטער רבי הסביר בפרק הקודם, שפל רוח בפני כל האדם, באמת לאמיתה. ובמילא אז זו דרך ישרה וקלה. ברגע שאתה מרומם את הנשמה מעל הגוף מצד הנפש והרוח, אז מי יודע גדולתן ומעלתן בשורשן ומקורן באלוקים חיים. זו נקודה אחת. זה עדיין לא אומר, אבל בעצם זה עדיין לא ביאור איך יכול להיות כמוך ממש. זה רק ביאור איך יכול להיות מצב שהבן אדם יבין שאין פה מצב של גדול וקטן. זה רק שולל את העניין של מגדול ועד קטן. עד עכשיו חשבתי הוא גדול והוא קטן כי עשיתי את המדידה לפי ערך ההנהגה החיצונית. עכשיו אני מבין שיכול להיות בן אדם שהוא פה למטה, הוא נחשב לגדול אבל למעלה הוא קטן, והפוך זה יכול להיות גם כן. כמו הגמרא בפסחים. כן, הגמרא שמה ידועה: עליונים למטה, תחתונים למעלה. כן, בן אדם שפה למטה הוא נראה עליון, אבל למעלה תחתון. בן אדם שפה למטה הופך לתחתון וכו'. זה-זה הדברים שהעולם העליון זה הרבה פעמים הפוך מהעולם התחתון. אז ממילא לא יכול להיות. אתה לא יכול להסתכל עליו גדול

07:58 ועליו קטן מצד הנשמה, אתה לא יודע, אולי הפוך. אבל זה עדיין לא התכלית הביאור, זה רק ההתחלה של הביאור, להסביר למה אתה לא יכול להגיד שזה גדול וזה קטן. איך אבל מגיע לכמוהו? בזה האלטער רבי ממשיך הלאה. ובשגם, ובשגם זה לשון של תירג[?], כן, בשגם זה להגיד כמו יותר מזה. ובשגם שכולן מתאימות. יש עניין יותר עמוק שזה לא עניין של גדולות ומעלות. יש מדרגות של גדולות ומעלות, אלא יש מדרגה יותר גבוהה בשורש הנשמות, ששם אנחנו אומרים שכולן מתאימות, שכל הנשמות הן בעצם באותה דרגה ואב אחד לכולנו. בפשט זה ביאור. עוד מעט נראה שיש כמה אופנים איך ללמוד פה פשט, אבל קודם כול נלמד את הפשט היותר פשוט, שכולן מתאימות. יש דרגה בנשמה שכל הנשמות בעצם הן בדרגה אחת. אין בכלל גדול וקטן. והוא מסביר למה כולן מתאימות, בגלל שאב אחד לכולנו. הרי יש דרגה שאנחנו כולנו בנים של אבא אחד, ומצד זה שאנחנו כולנו בנים של אבא אחד, אז בתוך האבא, מצד האבא, שהדברים נמצאים בתוך הנשמה כמו שמושרשים במוח האב. אז במוח האב בעצם יש מדרגה ששמה אין עליון ותחתון, יש מדרגה ששמה זה עצם אחד, נקודה אחת. זה פשט, כמובן, כמו שהאלטער רבי, האלטער רבי מתכוון למה שהוא הסביר בפרק ב' של התניא. תראה, פרק ב' זה הרי למדנו שנפש השנית בישראל חלק אלוקה ממעל ממש, ושם האלטער רבי שאל איך יכול להיות שכל הנשמות הן חלק אלוקה ממעל ממש, כל הנשמות זה חוכמות של הקב"ה, הרי יש חילוקי מדרגות בין הקצה לקצה. שנאמר גבוה מעל גבוה לאין קץ, יש נשמות של עקבות המשיח. כל העניין האלטער רבי מאריך בפרק

09:57 ב', מה האלטער רבי מתאר, אומר: אף על פי כן שורש נפשו של כל נשמת ישראל, מהבחינה הכי תחתונה, כולם מושרשים במוח העליון של חוכמה עילאה, וחוכמה עילאה, במקום של חוכמה עילאה כפי שזה שמה, אז שמה זה לא עליון ותחתון, שמה זה נקודה אחת. על דרך המשל שהוא מביא שמה בעניין של הטיפה, שיש נקודה של עצם ששמה הכול זה בעצם נקודה אחת, עצם אחד. אז זה מה שהאלטער רבי אומר פה, זה עוד יותר נעלה. מצד העניין הזה באמת יכול להיות כמוך ממש. כשהיהודי מגיע להכרה שכל הנשמות בעצם, הרי כולנו נמצאים במקום של אב אחד לכולנו, נמצאים במקום ששם כולנו נקודה אחת, עצם אחד. אז ממילא האהבה שאני אוהב את עצמי והאהבה שאני אוהב אותך זה לא שתי אהבות, זה באותה אהבה נמצאים שני הדברים, זו אהבה של יהודי. הרי אני יהודי ואתה יהודי. אז בעצם היהודי שלנו אנחנו בעצם נקודה אחת, נקודה של מוח האב, נקודה של הייחוד. ולכן נקראים כל ישראל אחים ממש. זה גם כן הטעם למה כשמדברים בנוגע לבני ישראל, אז יש בכמה וכמה פסוקים לשון אחים. ״למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך״. יש כמה פסוקים בתנ"ך שמדבר בנוגע לנשמות ישראל והוא קורא להם בשם אחים. מה עוד של אחים, אז האלטער רבי מוסיף ממש. בפסוק לא כתוב ממש, אבל כמו שבנוגע לחלק אלוקה ממעל האלטער רבי מוסיף את המילה ממש. גם כן בפסוק לא כתוב ממש, כתוב חלק אלוקה ממעל, האלטער רבי מוסיף ממש. אז גם פה לא כתוב ממש, האלטער רבי מוסיף ממש. מה זאת אומרת? כי

11:38 הרי יש הרבה מפרשים שרוצים לפרש שכתוב אחים בקשר לבני ישראל, שזה משל, מליצה, חיבה, אהבה. כמו בשיר השירים, אחותי רעייתי יונתי תמתי, זה כל מיני לשונות של חיבה, לשונות של אהבה שהקדוש ברוך הוא מכנה את כנסת ישראל. אבל בחסידות אין כזה דבר לשונות של חיבה. זה אם זה, זה ממש זה העניין. זה הדבר עצמו. כן, אנחנו רוצים בחסידות על כל מילה שכתוב, מה הממש, מה העניין, מה המהות של העניין. אז גם פה האלטער רבי, זה שאנחנו אומרים על בני ישראל שנקראים בשם אחים, זה לא רק כדי להסביר שאהבת ישראל בגלל שאנחנו ביחד, עם ישראל אחד עוזר לשני, דברים חיצוניים, אלא אחים הכוונה ממש. למה זה ממש? אז זה הביאור. כמו שלמדנו בפרק ב', הוא מסביר פה בקיצור: מצד שורש נפשם בה' אחד. מכיוון שכל נשמות ישראל מושרשים בה' אחד, אז היחוד שמה זה יחוד ממש בלי התחלקות. הרי היחוד זה היחוד העצמי. יחוד הפשוט זה יחוד כזה שלמעלה מהתחלקות, ושם נמצאים כל הנשמות. אז ממילא מצד שורש בה' אחד, אז ממילא העניין של אחים זה ממש. זאת אומרת, כמו בנוגע לאחים. הסיבה האמיתית למה אחים? בעצם יש פה גם מולטי פזמות, כמו בנוגע לאחים, גם למטה אחים למטה, כל אחד הוא גוף נפרד, בן אדם נפרד. אבל אף על פי כן יש איזה קשר בין האחים שזה קשר עצמי. אז בא בחסידות, האלטער רבי בליקוטי תניא מדבר: כשרואים את האהבה של האחים, זה לא אהבה גלויה, זה לא אהבה שקשורה עם רגש, זה אהבה קרה, אהבתי, זה אהבה. לא כן. אפילו יכול להיות שלפעמים אחים רבים ביניהם. אסור להגיד

13:29 את זה, ורבים, אבל כן, כל אחד בבית שלו יודע מה קורה. אז אחים הם יכולים לפעמים להתווכח, לריב, וזה, זה לא עושה אותם פחות אחים, לא יותר אחים. זה הקשר בין אחים. זה סוג של קשר שלא קשור עם התלהבות. למה? כי זה קשר עצמי. זה מה שמחבר ביניהם. זה משהו שמתחיל מדבר אחד. מכיוון שבאים מאותו אב ואם, אז יש עניין עצמי שמחבר אותם. אז כשהם נמצאים ביחד זה לא מתגלה בכלל. יכולים לריב, להתווכח וזה. מתי זה מתגלה? או כשיש איזה רגע קשה, לפעמים רחמנא ליצלן, או לפעמים רגע שמח. יש רגעים מסוימים שאז מתעורר כל העניין הזה. אבל באופן כללי, האהבה של... אז זה הנקודה האלטער רבי אומר פה, שעל זה נשמות ישראל, עם ישראל, נקראים בשם אחים. מכיוון שכל הנשמות מושרשים בה' אחד, ושמה במוחין של הקדוש ברוך הוא, חכמה, לא איזה עצם אחד, ולכן זה כולנו אחד. עד כאן זה התרגום הפשוט של המילים של התניא. רק שהגופים מחולקים, כל ההתחלקות שיש זה מצד הגוף. מה אבל האלטער רבי רוצה פה עם כל האריכות? אז אם אנחנו מסתכלים, אז בהשקפה ראשונה האלטער רבי מדבר פה על שתי דרגות. כבר דיברנו גם בהקדמה, האלטער רבי מדבר פה על שתי דרגות של שתי דרגות באהבת ישראל: אהבת ישראל מצד זה שישנם חילוקי מדריגות, ויש אהבת ישראל מצד דרגה כזאת שאין חילוקי מדריגות. בפרטיות, אם אנחנו לומדים יותר בעומק, מסתכלים יותר בעיון, אז יש פה שלוש דרגות. אם יותר בפרטיות, אז יש פה שלוש דרגות. יש את זה גם בר' לוי'ק וגם בפרידיקער רבי וגם בתורה של הרבי. מדובר על העניין הזה שבתניא. אם

15:35 לומדים ומסתכלים יותר בפרטיות, יש בזה שלוש דרגות. ר' לוי'ק מסביר את זה לפי דרכי עיסוק יותר של קבלה, שמש. הפרידיקער רבי אומר את זה באופן של הפרידיקער רבי איך שהוא אומר את זה, ואחרי זה יש הרבי מסביר את זה בליקוטי שיחות. יש את הביאורים איך שהרבי נותן את זה באותיות של הרבי. להבין את השלוש דרגות. קודם כל לדבר על שתי דרגות, אחרי זה לדבר על שלוש דרגות. בכללות העניין של שתי הדרגות מעניין מאוד. אני אגיד קודם את הדבר של ר' לוי'ק. למה? כי ההערות של ר' לוי'ק זה קשור פשוט עם הלשון של התניא. זה מראה לנו עד כמה הלשון של התניא מדויק. ר' לוי'ק אומר שההבדל בין האופן הראשון לאופן השני זה בינה וחכמה. שורש הנשמה למעלה זה במוחין של הקדוש ברוך הוא, ושמה מגיעים הנשמות. נשמות מגיעות מה, מה, מהכול בחכמה עילאה מגיע מבחינת המוחין, אבל בזה גופא יש חכמה ויש בינה. מה ההבדל בין חכמה ובינה? בספירה של חכמה הכול זה נקודה. אתם יודעים, חכמה זה נקודה, אין התחלקות. בינה אבל הפוך, בינה זה מרחב, פרטים. זה ההבדל בין חכמה ובינה. ולכן חכמה זה שם הוי' ובינה זה שם אלוקים. אלוקים גופא, אלוקים חיים. זה הדיוק לשון בתניא. אם תסתכלו בפנים, אלוקים חיים. הרי בחכמה זה שם הוי', אומר ה' אחד, ואומר אלוקים חיים. כשמדבר על האופן הראשון של עם ישראל, הנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן, שמה מדגיש שיש התחלקות, אלא מה, מי יודע? אבל יש גדולתן ומעלתן, יש נשמות גבוהות יותר, פחות, כי ככה זה מצד בינה. מצד הנשמה, כפי שהוא נמצא בספירה זה בינה. בינה זה מקום ששם

17:42 יש התחלקות וממילא יש מעלה ומטה. ולכן יש נשמות יותר גבוהות ונמוכות. יש נשמות של בחינת זרוע, יש בחינת רגל. יש כמה וכמה מדרגות, וזו הדרגה שנקראת בשם אלוקים חיים. בחסידות מוסבר שאלוקים בכלל זה מלכות, גבורה של אלוקים, צמצום. אבל אלוקים חיים, כשכתוב אלוקים חיים, לא אלוקים, כי אלוקים חיים זה בינה, ואלוקים חיים זה בינה. זה אלוקים מצד אחד, כי בינה זה התחלקות, אבל זו התחלקות כפי שזה עדיין בדרגה של מוחין. כי התחלקות בדרגה גבוהה יותר, ולכן זה נקרא אלוקים חיים. אלוקים סתם זה אלוקים חיים, אלוקים באופן-- ולכן זה כתוב על השבטים גם כן. מצד ההתחלקות לכן זה נקרא אלוקים חיים. מה שאין כן, ונגיע לדרגה השנייה, שזה שבני ישראל וכולם מתאימים, זה אחיות לכולנו, זה שורש הנשמה בחכמה. מבחינת זה, ועוד דיוק אומר, לכן גם כי כתוב ״מי יודע״. מה זה הלשון ״מי יודע״? הלשון ״מי יודע״, ידוע בחסידות שהמדרגה של ״מי״ זה הולך על בינה. אומרים של מצרים, יציאת מצרים, בא בית עמי מצר, מי ישאו בר אמינכם, וראו מי ברא אלה. מדרגת ״מי״ זה מדרגת בינה. למה ״מי״ זה בינה? כי ״מי״ זו שאלה. וזה שייך בספירת הבינה, ששם זה מקום של שאלות, לחקור, להבין, וגם כי ״מי״ בגימטריא חמישים, חמישים שערי בינה, כמה ביאורים בחסידות. אז על זה אומרים ״הנפש והרוח מי יודע״. אל תראה, מדייק ״מי יודע״, במדרגת ״מי״, מדרגת בינה, שם נמצא העניין, הקדוש ברוך הוא במדרגה ההיא. שם יש מעלה ומטה, שם יש, אבל אנחנו לא יודעים את זה ולכן מצדנו לא יכול להיות החשבון מגדול לקטן. זה ביאור של רב לייביץ[?]. הרבי מוסיף לזה הסבר, שזה מה שדיברנו כבר.

19:46 גם כן לפני זה, שיחות ידועות, יש הרבה בכמה וכמה שיחות של הרבי על העניין. אחד מהמקומות הכי חזקים, יותר סוגיה שהרבי מדבר על זה, אז יש בחלקים הראשונים בלקוטי שיחות חלק ד' פרשת ניצבים. שיחה מאוד ידועה ומפורסמת שהרבי שמה מסביר את ״אתם ניצבים היום״, כי בפסוק ״אתם ניצבים״ מצד אחד הוא אומר ״כולכם״, מצד שני הוא אומר התחלקות: ״ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם״. אז שמה מדברים את הסוגים, שתי סוגים של אהבת ישראל. אז הרבי מדבר את זה בסגנון המיוחד של ליקוטי שיחות. שמה יש אחרי זה שיחה גם כן בסוף הליקוטי שיחות חלק ל"ד, בשלח, יש שיחה ידועה בנוגע לראש יושב מי שאבינו. אז שמה הרבי מדבר גם כן על העניין הזה יותר בעומק, יותר ברחוב, ובפרט ביאור פה על התניא, ששמה יותר, יותר, אה, יותר ברור שזה פשט בתניא. הרבי לומד פשט בתניא. אז בכל אופן אנחנו יודעים שיש בעניין של אהבת ישראל שתי עניינים. יש את אהבת ישראל מצד זה שאתה יהודי, שזו נקודה משותפת. יהודי. אז זה מצד העצם, זה כמו שדיברנו בשיחה של ויקהל נ"ב, הנקודה של מחצית השקל. אני יהודי, אתה יהודי, אנחנו בעצם אחד, נקודה אחת. אז זה סוג אחד של אהבת ישראל, שכולנו חלק מעצם אחד. מצד ההוויה הזאת אין התחלקות בכלל, וזה ״כולכם״. יש אבל אהבת ישראל שזה מה שמוסבר בדרך מצותיך, מצות אהבת ישראל, שזה שעם ישראל זה כמו גוף שיש ראש ויש רגל. זה מוסבר גם ב-ב-בליקוטי תורה ניצבים. האלטער רבי בליקוטי תורה ניצבים מביא את המשל הזה. בדרך מצותיך הוא מוסיף על פי האר"י ז"ל שיש את העניין של כל הנשמות, הרי כולנו

21:38 מושרשים באדם הראשון, והרי באדם הראשון היה נשמה, היה ראש, היה רגל, היה גוף. היה מזה כל הנשמות נעשה על סדר הנשמות, שיש נשמה מבחינת ראש, יש נשמה מבחינת רגל, עד שנשמה מבחינת ציפורניים, כי בגוף של אדם הראשון כל הנשמות נמצאים כמו מציאות אחת. אז כמו, ונגיע לגוף האדם, אז יש ראש ויש רגל, יש, יש רמ"ח איברים ושס"ה גידים, ואף על פי כן זה באופן של גוף אחד. זאת אומרת שדווקא על ידי כל האיברים האלה ביחד נעשה גוף אדם, וכל אחד צריך את השני. אבל יש התחלקות. אתה לא יכול להגיד שאין התחלקות. ודאי שהראש יש לו מעלה של ראש. הרגל יש לו מעלה של רגל. אז יש את המעלה שלו והמעלה שלו. אלא מה? ביחד הם יוצרים גוף אחד, וכל אחד צריך את השני. ובלשון האלטער רבי בליקוטי תורה ניצבים, שבבחינת ההילוך אז הרגל נקרא ראש. מצד השכל אז הראש הוא הראש, אבל מצד ההילוך אז הראש צריך את הרגל, אז הרגל נקרא ראש, ולכן כל אחד הוא משפיע ומקבל בכל העניין הזה. זה נקרא אהבת ישראל באופן של התחלקות, וזה מה שהאלטער רבי מדבר פה על שני עניינים, כי האלטער רבי רוצה ללמד אותנו שיש שתי דרגות באהבת ישראל. זאת אומרת, זה לא רק שהאלטער רבי הולך פה מלמטה למעלה. קודם הוא מסביר לשלול את הגדול בפני הקטן, ואז הוא מסביר את העניין של כמוך שהסברנו. אלא יש פה גם כן שתי עניינים באהבת ישראל של שתי דרגות, ושניהם צריכים להיות. יש אהבת ישראל שאתה אוהב יהודי מצד הציור שלו, כמו שהרבי מסביר שמה בשיחות שיש בזה מעלה גם כן. יש

23:15 מעלה מיוחדת דווקא כן לדעת להתאחד עם יהודי, לא רק במקום שהוא לא קיים, שהוא לא ציור. עצם, נשמה, יהודי, ושם אנחנו כולנו שווים, יפה מאוד. יש בזה מעלה גדולה. ביטול, עצם אחד, כולנו נקודה אחת. אבל יש גם כן מעלה מיוחדת, זה שגם מצד הציור, גם מצד העניין שיש לך, יש לכל אחד את המעלה שלו, וגם שמה יש את ההתחברות, שכל אחד יודע שצריך להגיע להתחברות, אז זה סוג מיוחד של אהבת ישראל, שבמידה מסוימת זאת יותר עמוק. מה המעלה בזה? יש מעלה בזה. הרבי מדבר על זה בחלק ד' בשיחות שהזכרתי. שם הרבי מדבר על העניין הזה. אז זה הרבי לומד פה פשט בתניא גם כן. וכאן מגיעים לנקודה שבפרטיות יש פה שלוש דרגות. יש דרגה יותר גבוהה מחוכמה, שזה כתר. אנחנו מדברים על חוכמה ובינה. יש אבל מדרגה של כתר, והנשמה מושרשת גם בכתר. מה ההבדל בין כתר לחוכמה? חוכמה זה רק נקודה, אבל זה נקודה של השתלשלות. חוכמה זה מקור לבינה. בחוכמה עצמו זה נקודה, נרגש כנקודה, אבל בהעלם הרי בנקודה, על דרך כמו שאומר פרק ב', שבטיפת מוח האב נמצא כל הרמ"ח איברים, אלא מה, זה לא נרגש, זה הכל בהתכללות, אבל זה נמצא שמה. על דרך זה אומר, אה, הרבי אומר גם חוכמה זה רק העניין של כולנו נקודה אחת, אבל זה נקודה שמשמה משתלשלים פרטים אחרי זה. אז יש לזה שייכות לפרטים. אמיתית העניין של אהבת ישראל זה בדרגת הרצון, ששמה אין שום השתלשלות. בכתר שמה אין שום השתלשלות בכלל. שמה זה אמיתית עניין הפשיטות, אמיתית עניין בלי גבול, וממילא שמה זה שבעצם זה עצם אחד ממש.

25:20 וזה דיוק הלשון פה באדמו"ר הזקן, שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה. לפי הביאור הזה זה שתי דרגות. כולן מתאימות זה בדרגת הרצון, דרגת הכתר. שמה זה מתאימות, הכוונה שווה ממש. האב אחד לכולנה זה חוכמה. חוכמה, תראה, זה גם כנקודה, אבל זה אב. משמה כבר יבוא אחר כך הפרטים. אז זה שלוש דרגות באהבת ישראל. אהבת ישראל מצד העניין של בינה, אהבת ישראל שמצד העניין של חוכמה, ויש אהבת ישראל שמצד, מצד העניין של כתר, שזה אהבת ישראל באופן הכי גבוה. וזה אדמו"ר הזקן רוצה להדגיש פה, שכל מה שיהודי מגיע לעומק ההסתכלות שלו עם הריכוז, כל מה שיהודי מצליח לעורר את הנשמה ולהתקשר עם הנשמה שלו באופן יותר עמוק, אז גם האהבת ישראל שלו נהיה באופן יותר עמוק, ואז הכמוך, אמיתית העניין של ואהבת לרעך כמוך, כמוך ממש בתכלית השלימות.