תניא פרק ל״ב - חלק ד׳

00:00 אנחנו חוזרים פה בתניא פרק ל"ב במילים "ולכן העושים גופם עיקר". אז עד כאן אדמו"ר הזקן הסביר איך בן אדם יכול לפעול על עצמו שיהיה אצלו אהבת ישראל אמיתית באופן של "ואהבת לרעך כמוך לכל נפש ישראל מגדול ועד קטן". על ידי שהנפש אצלו עיקר והגוף אצלו טפל, ובמילא אז ברגע שהנפש אצלו עיקר, והרי מצד הנפש אז כל בני ישראל כולנו כאחד, עם כל הביאורים של כאחד שדיברנו בשיעור הקודם. אז זה אדמו"ר הזקן מסיים ואומר, "ולכן העושים גופם עיקר ונפשם טפלה". בן אדם שהוא לא נמצא בדרגה זאת אלא להפך, הגוף אצלו זה דבר עיקרי והנפש אצלו זה דבר טפל. זאת אומרת שאצלו ענייני הגוף, עניינים חיצוניים, הציור, זה הדבר העיקרי אצלו, והנפש אצלו נמצאת כמו דבר טפל. "אי אפשר להיות אהבה ואחווה אמיתית ביניהם". שמה לא יכול להיות אהבת ישראל אמיתית, "אלא התלויה בדבר לבדה". איזה אהבת ישראל יש לו? אהבה תלויה בדבר. מה הפשט? כולנו יודעים מה שכתוב בפרקי אבות, שיש שני סוגי אהבה. יש אהבה תלויה בדבר ויש אהבה שאינה תלויה בדבר. אהבה תלויה בדבר ואהבה שאינה תלויה בדבר. אהבה זה דוד ויהונתן, זה נקרא אהבה שאינה תלויה בדבר. אהבה אמנון ותמר זה אהבה תלויה בדבר. עכשיו בפשט שלומדים את הפרקי אבות, הפשט הוא שמדברים בקשר לאהבה תלויה בדבר, טעמים חומריים, טעמים של ישות. כן? כמובן כמו שבא בפשטות. האהבה של אמנון ותמר זה היה אהבה תלויה בדבר, בדברים חיצוניים. כן? בגלל שזה היה אהבה מגושמת, אהבה אנוכית, אהבה שקשורה עם ישות. כשאהבה קשורה עם חשבונות אישיים, כן? אז זה לא אהבה אמיתית ואין לזה קיום. ברגע שמתבטל מה

02:24 שאין כן אהבה שאינה תלויה בדבר זה אהבה אמיתית. אבל על פי מה שאדמו"ר הזקן מבאר פה, אז כמו שדיברנו כל הזמן בשיעורים הקודמים, אפילו באופן יותר דק, יותר רוחני, אהבה תלויה בדבר זה כשהאהבה קשורה עם טעם ודעת, עם שכל, עם הסבר, עם מעלות. אם אתה מחבר את עצמך ליהודי אחר עם חשבון, עם איזה חשבון שיהיה, חשבון שקשור עם מעלות, אז ברגע שזה קשור עם חשבון אז-אז זה אהבה תלויה בדבר. אהבה שלך זה כל זמן שיש לבן אדם ההוא את המעלות שיש לו. ברגע שלא יהיה לו את המעלות האלה אז תיגמר האהבה. מה שאין כן אהבה עצמית זה אהבה כזאת שלא שייך בזה הפסק, לא שייך בזה חיסרון, לא שייך בזה היעלמות. האהבה מצד זה שיהודי יש לו חלק אלוקה ממעל, האהבה הזאת זה עניין כזה שלא שייך בזה שינוי. ולכן אז בן אדם שאצלו הנפש עיקר אז זה אהבה אמיתית. אז זה אהבה כזאת שהיא בכל התוקף ואין בזה ביטול, כי זה לא תלוי על שום טעם ודעת. זה מצד עצם העניין שהוא יהודי, ובעצם הזה זה עצם כזה, זה עצמי, זה משהו שלא שייך בזה שינוי והפסק. מה שאין כן אם הגוף הוא עיקר אז גם אהבה היא קשורה עם חשבונות, עם מעלות, עם הסברים, עם טעמים. אז אהבה כזאת אין לזה קיום. זה שאדמו"ר הזקן מדגיש זה נקודה מאוד חשובה שצריכים להבין פה. למה אדמו"ר הזקן מדגיש כל הזמן שני הצדדים? גם כשהוא מדבר לפני זה אז הדגש שאדמו"ר הזקן אמר איך מגיעים לאהבה אמיתית זה על ידי שגופו נמאס ומתועב והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן. צריכים שני דברים. צריכים שהגוף יהיה נבזה ונמאס ואז הנשמה תהיה אצלו

04:25 עיקר, ואז יכול להיות אהבת ישראל. יכולים לשאול: בשביל אהבת ישראל צריך שהנשמה תהיה עיקר. למה צריך שיהיה גוף נבזה ונמאס? הרי אם כל היסוד של האלטער רבי יוצא שכדי שיוכל להיות אהבה אמיתית, אהבת ישראל אמיתית, זה אם הנשמה אצלך זה הכי חשוב. ברגע שהנשמה אצלך זה חשוב, ומצד הנשמה אז אנחנו כולנו עצם אחד ולכן זה אהבה עצמית. אז למה צריך להדגיש גם את השלילה? למה לא מספיק להדגיש רק חיובי? לדבר רק על מעלת הנשמה? כיוון שאצלי הנשמה זה העיקר, וממילא יש לי אהבה אמיתית. האלטער רבי, משמע שזה לא מספיק. צריך שגם הגוף יהיה נבזה ונמאס. למה זה נוגע? נכון שבפרק ל"א האלטער רבי דיבר על זה. אנחנו מגיעים אחרי הפרקים, אחרי כ"ט, ל', ששם האלטער רבי דיבר באריכות למה בן אדם הוא נבזה ונמאס. כן? ורק אחרי פרק ל"א הוא יבוא למסקנה שאחרי כל הנבזה ונמאס יש את שמחת הנפש. נכון שזה המשך הפרקים, אבל מכאן הלשון של האלטער רבי משמע שזה נוגע לאהבת ישראל. כדי שיהיה לך אהבה אמיתית לא מספיק שהנשמה תהיה אצלך עיקר, צריך שהגוף יהיה נבזה ונמאס. ועל דרך זה לאידך גיסא, שהאלטער רבי אומר שכשהבן אדם עושה גופו עיקר ונפשו טפלה, גם פה מזכיר את שני הדברים. גופו עיקר ונפשו טפלה. מה הדגש שבזה? אז הביאור הוא, כדי שיוכל להיות אהבת ישראל אמיתית, הרי יש פה שני דברים. יש את ההסתכלות של יהודי. כן? אני יהודי, אתה יהודי, ממילא אנחנו עצם אחד וממילא זה מביא לאהבה אמיתית. בתור יהודים אין לנו שום, אין שום... כמו שאהבה שאני אוהב את עצמי זה אהבה עצמית, כי אני יהודי, אתה

06:32 גם עצמי, אז זה גורם לאהבה אמיתית. העניין הוא אבל שאהבת ישראל הרי צריך לפעול לא רק בעניין הנשמה. הרי אהבת ישראל צריך לפעול בעניין הגוף. ואדרבה, לא רק גם, בעיקר. איפה בעיקר הבעיות קורות? בעניין הגוף. כן? זאת אומרת, בדרך כלל זה עניין של קנאה, שנאה, תחרות. למה לחבר שלי יש בגדים יותר יפים, שלי אין? למה לחבר שלי יש כסף יותר, שאין לי? למה לחבר שלי יש יותר דברים גשמיים? וכפועל, זה באנשים שקשורים עם עסק, עם ביזנס, עם כל מיני דברים, שנהיה אצל הבן אדם העניין של למה לשני יהיה ולי אין. כמו שהרבי פעם אמר בקשר לדין תורה. הרבי פעם דיבר בקשר לדין תורה: למה כשיש דין תורה, יש שאלה בהלכות של טריפה, הולכים רק לרב אחד? ככה זה אצל יהודי, כן? בן אדם יש לו ספק על הבהמה, על העוף, על דיני כשרות, טהרת המשפחה, הלכות שהם דברים מאוד מאוד חמורים. אתה הולך לרב, שואל, אומר כשר, טרף. כשמגיע דיני ממונות, שבדרגה, ברמת האיסור זה פחות. על דינים של איסור והיתר יש מלקות, יש כרת, יש עונשים הרבה יותר, זה הרבה יותר חמור. ולמעשה מספיק רב אחד שיענה לך. בדיני ממונות אומרים לא, צריך להיות שלושה, צריך להיות בית דין. מה, מה הסיפור? רבותיי, הרבי אמר פעם, זה מאוד פשוט. כשאני בא עם עוף או עם חתיכת בשר או דיני, אז השאלה האישית שלי: כן לאכול, לא לאכול. הרב אומר לא, גמרנו. אבל כשמגיע דיני ממונות יש שתי אנשים. אז כאן זה לא רק שאלה אישית שלי. זה מי שהולך לנצח ומי שהולך להפסיד. את זה

08:54 בן אדם לא מוכן לקבל, שההוא ינצח. אם זה היה רק שאלה על עצמי, אני מוכן להפסיד. אנשים מוכנים להפסיד. הנה, אתה הולך לרב. הרב אומר הבשר הזה צריך ללכת לזבל. אני לוקח, שם את זה בזבל. גמרנו. לא נעים, לא קל, אבל, אבל שההוא יקבל, או, זה כבר קשה. כאן צריכים בית דין שלם. זה ככה, זה מין הג... מין הגדלות. אז במילא, אז כל הסוגיה של אהבת ישראל, אז כאן הגיע לא רק אהבת ישראל בעניין הנשמה. רוצים שאהבת ישראל תהיה בעניין הגוף. שאהבת ישראל תהיה בעניין הגוף. אז לכן צריך גם כן שיהיה את גופו נבזה ונמאס בעיניו. הרי לא מספיק זה עצם זה שיש לך נשמה חלק אלוקה, הכל טוב ויפה בקשר הרוחני שלנו, אבל אם הגוף תופס מקום אצלך אז זה, זה, זה שמה, שמה יהיה בעיה, אתה לא תוכל להתחבר איתו. ולכן האלטער רבי דורש את שני הדברים. כשהגוף נבזה ונמאס בעיניו, אז מצד עניין הגוף, אז, אז הגוף לא תופס מקום אצלו, ולכן אז הוא יכול לוותר במהירות. אין לו בעיה. יכול כן לפרגן שהשני יהיה לו כל העניינים של קנאה, שנאה ותחרות וכולי. ואז יש את הנשמה, זה עיקר. וממילא זה אהבה עצמית. אז לכן צריכים את שתי העניינים. סתם זה בעיות. ואיך אומר הלל הזקן על מצווה זו? זהו כל התורה כולה, ואידך פירושה וכולי. עכשיו מגיע האלטער רבי, והאלטער רבי אומר פה דבר נפלא. אחד מהעניינים הכי יסודיים בתורת החסידות. האלטער רבי מביא עכשיו, אומר שעל פי זה יובן משהו מאוד, מאוד חשוב, שזה מאמר חז"ל. אבל על פי הביאור של האלטער רבי

10:54 המאמר חז"ל הזה מקבל הבנה נפלאה ביותר. כן, כולנו מכירים את הסיפור של הלל הזקן. שהגיע גר, רצה להתגייר, כן? על רגל אחת, ושמאי שלח אותו, כן? אמר לו כן, או זרק אותו מהבית. והלל, מה עשה הלל? הלל אמר לו מה שכתוב פה, כן? זהו כל התורה כולה. דעלך סני לחברך לא תעביד. מה שאתה שונא אל תעשה לחבר שלך. זהו כל התורה כולה ואידך פירושה. יש את השאלה שכל המפרשים שואלים. למה אהבת ישראל כל התורה כולה? בתורה יש מצוות של בין אדם למקום ועריות, ויש מצוות לא תקום. אז זה לא כל התורה כולה, זה חצי מהתורה. יש הרבה מצוות שקשורים עם אהבת ישראל. אז כל המצוות האלה קשורים עם ואהבת לרעך כמוך, אבל הנחת תפילין זה לא, זה לא, זה לא ציצית, כשרות. ריבוי מצוות שאין להם שום קשר עם אהבת ישראל. למה זה כל התורה כולה? השאלה הזאת גם רש"י שואל את זה. רש"י במסכת שבת. רש"י אומר שזה בסוד ריעך וריע אביך. רש"י, רש"י, רש"י מעניין שריעך זה גם הקב"ה, אבל כמובן שזה בדרך עקיפין. מה באות כאן? אז כאן האלטער רבי מגיע ביאור נפלא, שזה בעצם יסוד עיקרי בתורת החסידות, שמראה לנו למה אהבת ישראל זה דבר כל כך עמוק, כל כך יסודי, כמו שדיברנו שזה הלב של התניא. אומר האלטער רבי שני ביאורים פה, זה שני ביאורים שמשלימים זה את זה. אני אקרא מה כתוב, אומר האלטער רבי: כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגביה ולהעלות הנפש על הגוף מעלה מעלה עד עיקרא ושורשא דכל עלמין. זה ביאור אחד. למה אהבת ישראל זה כל התורה

13:09 כולה? כי הרי מה זה כל התורה כולה? כל התורה כולה זה להרים את הנפש על הגוף. כל התורה כולה, כל התרי"ג מצוות, הן מצוות בין אדם לחבירו, הן מצוות של אדם למקום. בעצם כל התורה כולה במהות, בנקודה הפנימית, זה שיהודי צריך להגביר את הרוחני על הגשמי. בלשון הידוע, הגברת הצורה על החומר. כן, זה שכתוב ביום יום כמה פעמים, הגברת הצורה על החומר. יהודי יש לו גוף. הגוף הוא חומרי וגשמי. היינו, מה זה הוא חומרי וגשמי? ומתן תורה היה להגביר את הצורה על החומר. זאת אומרת שיהודי צריך לקחת את הרוחני ולהגביה ולהעלות, לרומם, על ידי שאתה לוקח דבר גשמי ואתה מוציא את זה מהחומריות, ואתה עושה מזה מצווה. אתה מרומם. אתה לוקח את הגשמי ומוציא את זה מהחומריות של הגשמי, ואתה הופך את זה לעניין אלוקי. שבלשון האלטער רבי זה להגביה ולהעלות הנפש על הגוף, לרומם את הנפש על הגוף, לרומם את הרוחני על הגשמי. הרי במתן תורה זה אחד מהדברים שמוזכר תמיד בחסידות. מה היה העניין של מתן תורה? שמתן תורה היה העניין של העשן, היה הר סיני עשן כולו, שזה היה גילוי אלוקות בגשמי, שזה עשה זיכוך העשן. הבירור, לקחת את החומר ולשרוף את זה, שזה בעצם כל העניין של עבודת ה', לזכך את הגשמי. ועבודה זה שהנשמה שולטת על הגוף ועושה מהגשמי רוחני. כמו שהרבי אומר ביום יום, היה בימים ההם בלשון כן, שהקב"ה ברא את העולם מאין ליש ויהודי עושה מהיש אין, מהגשמי עושה רוחני, וזה כל תכלית העבודה. מה זה אומר באדם שהנפש מתעלה על הגוף? להגביה ולהעלות הנפש על הגוף עד עיקרו ושורשו של כל העולמים. בעניין

15:22 הלשון, האלטער רבי מתכוון עד עיקרו ושורשו של כל העולמים. זאת אומרת, לרומם אותו, בזה גופא יכול להיות הרבה מדרגות. לרומם את הנפש על הגוף, לרומם אותו בקצת או הרבה. אז האלטער רבי אומר עד עיקרו ושורשו של כל העולמים. זאת אומרת, הרי צריכים לגלות את העניין של הרוחני, להעלות את הנשמה על הגוף עד למדרגות הכי גבוהות, עד עיקרו ושורשו של כל העולמים. זאת אומרת שהעלייה זה בכל סדר השתלשלות, לא רק בגשמי. על ידי יהודי מקיים תרי"ג מצוות, הוא פועל עלייה בכל סדר השתלשלות עד עיקרא ושרשא דכל עלמין. אז מה זה באופן אחד? עוד מעט תראה שיש גם באופן אחר בזה, אבל זה באופן הראשון. מה אם כך היסוד פה? מה הביאור? אז מה? איך זה? איך זה מסביר את מה שהלל אומר, זהו כל התורה כולה? אז הפשט הוא שכאן אנחנו מבינים שאהבת ישראל בעצם זה אבן הבוחן. האם אתה תופס את הנקודה של תורה ומצוות? זה מה שהאלטער רבי אומר. כן, אהבת ישראל מראה הרי, מכיוון שאהבת ישראל הרי כל העניין זה שהנפש היא עיקר והגוף הוא טפל. אז יהודי שעובד על מצוות אהבת ישראל, אז יש לו את כל התורה כולה, לא רק מצווה של לא תרצח ויראה. הרי זה כל התורה כולה. כל התורה כולה זה שהרוחני אצלך יותר נעלה מהגשמי, ואתה מהפך את הגשמי לרוחני. אתה עושה מהיש אין. מהו אבן הבוחן שאצלך הרוחני זה העיקר והגשמי זה הטפל? אהבת ישראל. ולכן אהבת ישראל זה כל התורה כולה. זה הביאור הראשון. אחרי זה יש ביאור שני. אז את הביאור השני אשאיר לשיעור הבא.