תניא פרק ל״ב - חלק ב׳

00:05 פרק ל"ב בתניא, כולם יודעים שזה פרק מהפרקים הכי מרכזיים, אם לא המרכז של כל התניא. עד כדי כך שהרבי תמיד היה קורא לזה הלב של התניא, שזה ל"ב, ל"ב זה האותיות לב. הרבי בכמה וכמה מקומות בשיחות מדבר על זה שפרק ל"ב זה הלב של התניא. בפשטות, כל העניין של אהבה ו״אהבת לרעך כמוך״ קשור עם הלב. אבל הרבי מספר גם כן מה שידוע אצל חסידים, העניין שהאלטער רבי הרי כתב שתי מהדורות: מהדורה קמא, מהדורה בתרא. במהדורה קמא של התניא, שעכשיו זה כבר יש בדפוס. בסוף מ"ב הרבי הרי הדפיס את המהדורה קמא של התניא, אז אפשר לראות את זה במהדורה קמא של התניא שלא נמצא פרק ל"ב. האלטער רבי בפעם הראשונה שכתב את התניא לא היה פרק ל"ב. הוא הוסיף את זה אחר כך במהדורה בתרא, ואפשר לראות את זה גם בתוכן. הרי הפרק ל"ב זה פרק שהוא לא שייך לגמרי לעניין שמדברים פה. אחרת זה כמו מים למוזגן. האלטער רבי דיבר פה בפרק ל"א, האלטער רבי מבאר על עניין השמחה. כל הפרקים מפרק כ"ו. הרי האלטער רבי מדבר על העניין שעבודת השם צריך להיות עבודה מתוך שמחה. בפרט בפרק ל"א. אחרי שהאלטער רבי הסביר את העניין של המרירות שכנגד השמחה, אז הוא התחיל לבאר איך מגיעים לעבודה מתוך שמחה. פרק ל"ג האלטער רבי ממשיך הלאה עם השמחה. פרק ל"ג זה המשך לפרק ל"א. עוד עצות, עוד הסברים, עוד עניינים כדי להגיע לשמחה. ולכן באמת במהדורה קמא זה ההמשך. האלטער רבי מסביר איך, איך להגיע לשמחה. יש שמחה שזה קשור עם היציאה ממצרים, ממאסר הגוף ונפש הבהמית. יש שמחה מצד הכוונה של, כמו שדיברנו בפרק

02:29 ל"א. אחרי זה יש שמחה מצד אחדות הוויה, שזה מה שמדבר פרק ל"ג. אז מדברים פה על שמחה. מי מדבר פה על אהבת ישראל? אז זה באמת העניין שהאלטער רבי הכניס את זה פה. כמובן שיש קשר. פרק ל"ב מתחיל ״והנה על ידי קיום הדברים הנ"ל״. זאת אומרת שזה קשור עם מה שלמדנו בפרק ל"א. זה תוצאה. זה המשך. זה קשור על ידי זה שאתה יכול לעורר בעצמך שמחה. אף על פי שאתה יודע שיש לך נפש הבהמית וכל העניינים, ואף על פי כן אתה מצליח להשתחרר מהמחשבה על הגוף והנפש הבהמית ולהתחבר עם הנשמה שלך, ולהתחבר עם הכוונה העליונה של ירידת הנשמה. אז אם בן אדם מצליח להשתחרר מהעניינים האלה ולרומם את הנשמה מעל הגוף, אז ממילא על ידי זה הוא יכול להגיע לאהבת ישראל. זה, זה הקשר. אבל זה קשר מצד התיקון, מצד הפרטים האלה. אבל בעצם זה לא העניין שהאלטער רבי דיבר פה, וזה עוד מוסיף עוד יותר בתוקף הדבר שהאלטער רבי דווקא רצה שהעניין הזה יהיה בלב של התניא כדי ללמד אותנו את העניין הזה. כדי ללמד אותנו שהעניין של אהבת ישראל זה הלב, זה הפנימיות, זה המרכז. כמו שהלב נמצא במרכז של כל הגוף ומהלב זה מתפשט לכל האיברים, על דרך זה בתורת החסידות. חסידות חב"ד. מהו המרכז? הפנימיות של כל העניין של חסידות חב"ד זה העניין של אהבת ישראל. הרבי דיבר על זה גם כן הרבה פעמים בקשר לשם שלנו. שם של חסידי חב"ד זה חב"ד וליובאוויטש. זה שני השמות שקוראים לנו, קוראים אותנו. אז חב"ד קשור עם העניין של חכמה בינה דעת, כי זה בעצם החידוש של האלטער רבי לגבי חסידות הכללית.

04:27 לגבי חסידות הכללית, הבעל שם טוב גילה את האמונה והאלטער רבי גילה את החב"ד. והוא על פי סדרנו חכמה בינה דעת. והרי כל התניא מיוסד על הנקודה של מוח שליט על הלב, שזה בעניין, העניין של החב"ד, חכמה בינה דעת. אבל השם השני שלנו זה ליובאוויטש. ועל מה השם ליובאוויטש? ליובאוויטש זה מלשון אהבה. כמו שהפריערדיקער רבי מספר בספר הזכרונות בהתחלה, כל הסיפור איך התחיל כל העיירה ליובאוויטש, זה התחיל על ידי יהודים. ובנימין, כל הסיפור שהוא מספר שמה, שהיה יהודים של אהבת ישראל והם רצו וחיפשו שם לעיירה. העיירה של אהבה, עיר של אהבה. זה הפירוש ליובאוויטש. וזה הפך להיות לשם שלנו. ובעולם קוראים אותנו ככה. אז הרבי דיבר על זה הרבה פעמים שזה לא סתם. דרך אגב, כידוע, השם חסידים זה לא שם שאנחנו עשינו את השם הזה. המתנגדים קראו לנו חסידים, כמו שידוע הסיפור של האלטער רבי עם, עם, עם, עם הוויכוח שהיה לו עם אחד מגדולי הרבנים. האלטער רבי הסביר לו שהשם חסידים המתנגדים קראו לנו חסידים, לשון פרוטסט. לכן זה התקבל וזה נהיה השם. הוא הסביר לו גם למה, עם כל הסיפור שיש על זה בשיחות של הרבי. אבל יש גם, גם ליובאוויטש זה גם כן אנחנו. זה לא שאנחנו קראנו לעצמנו חסידי ליובאוויטש בגלל שהמיטעלער רבי, כשחיפש איפה, איפה לגור אחרי המלחמה של נפוליאון, אז היה צריך. לא יכלו לחזור לליאזנא, לליאדי. כל הסיפור שהיה שמה עם כל הבעיות שהיה, נחרבה העיר. אז היו צריכים לחפש מקום. אז הם באו לליובאוויטש וזה נהיה העיירה של חסידי חב"ד. וממילא בסוף נשארו שמה כל הרבי מהמיטעלער

06:20 רבותינו עד הסוף של ליובאוויטש בתרע"ו. עצם האלטער רבי גופא גם היה בליובאוויטש לפני שהוא התגלה. כי ידוע שהאלטער רבי במשך זמן למד אצל יהודי מתלמיד הבעל שם טוב שקראו לו ר' יששכר בער מליובאוויטש, ששם האלטער רבי למד בצעירותו לפני שהוא הגיע למגיד ממעזריטש. הקשר שלנו לשם חסידי ליובאוויטש מצד זה שבהווה חסידי חב"ד העניין של אהבה, אהבת ישראל, זה המרכז. בדורנו זה ראינו אצל הרבי העניין הזה מאוד חזק. הדבר הזה של אהבת ישראל זה המרכז. אז בפרט בדור שלנו, בדור השביעי, אז רואים דבר נפלא, שבתשי"א כשהרבי קיבל את הנשיאות, אז עוד לפני המאמר בהתוועדות של יו"ד שבט תשי"א, ההתוועדות ההיסטורית, התוועדות של קבלת הנשיאות, אז עוד לפני המאמר הרבי אמר שבאמריקה יש מנהגים. הגמרא אומרת שאם אתה הולך למדינה צריך לנהוג כמו המנהג של המדינה: "אזלת לקרתא הלך בנימוסיה". אתה הולך לעיר, להתנהג במנהגים של המדינה. אז ממילא יש במנהגים של המדינה של אמריקה, כשמישהו מקבל תפקיד חדש, נהיה פרזידנט, ראש חדש, ראש ממשלה מתחיל, אז הוא צריך להגיד איזשהו סטייטמנט, איזושהי פראזה, איזשהו פתגם שזה ה... זה המילה שלו, זה הלמה שלו, זה הביטוי שלו שעם זה. אז הרבי אמר אז בהתוועדות שמה, מה הפתגם, מה העניין כאילו שזה הולך להיות הלמה של הרבי? העניין של הרבי, הוא הביא שידוע שיש אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל. ג' אהבות, וכל אחד, שכל הג' אהבות זה כולם אחד. ובזה גופא מאיפה מתחילים? אז יש לפעמים שמתחילים מאהבת השם, ואהבת השם מביא אותך לאהבת ישראל ואהבת התורה. יש לפעמים שמתחילים מאהבת התורה ומשמה מגיעים לאהבת השם ואהבת ישראל. ויש לפעמים

08:32 שאתה מתחיל מאהבת ישראל וזה מביא אותך לאהבת השם ואהבת התורה. אני לא זוכר בדיוק את המילים של השיחה, אבל זה היה הכיוון, שהחידוש בתורת חב"ד, שהבעל שם טוב, זה אהבת ישראל זה היסוד, ומשמה מגיעים לכל שאר האהבות. זה היה בערך הטקסט של השיחה שהרבי אמר שזה בעצם היסוד. זה ה... זה הבסיס של דור השביעי. דור השביעי הולך להיות מבוסס על הג' אהבות. אנחנו הולכים לעבוד על העניין הזה, על הג' אהבות. אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל. ורואים במוחש כל התורה של הרבי זה מיוסד על הג' אהבות. אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל. כל המלחמות של הרבי היו על הג' אהבות. העניינים של... כמובן אפשר לראות במוחש כל ה... כל העניינים של הרבי היו מחוברים לשלושת הדברים האלה: אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל. אבל בזה גופא האהבת ישראל זה הבסיס. אחר כך, במשך השנים, כשהרבי התחיל את העניין של מבצעים, סוף הכ"פים, תחילת הלמ"דים, כשהרבי התחיל את כל השטורעם של המבצעים, אז הרבי התחיל עם מבצע תפילין, מבצע תורה, מבצע חינוך, היה סדר. איך הרבי התחיל את הסדר של המבצעים? מה היה המבצע האחרון? זה היה מבצע אהבת ישראל, תשל"ז. והרבי אמר שמבצע אהבת ישראל זה המבצע, זה הכלל של כל המבצעים. זה הכללי והכלל, שזה כל המבצע. זה לא מבצע פרטי, זה מבצע כללי שכל אחד מהמבצעים צריך להיות חדור עם העניין של אהבת ישראל. אתה בא להניח תפילין עם יהודי? תעשה את זה עם אהבת ישראל. אתה בא ללמוד תורה עם יהודי? שזה יהיה עם אהבת ישראל. זה נוגע לכל המבצעים. אהבת ישראל זה הכלל של כל המבצעים. כיוון שבהשגחה פרטית

10:19 אנחנו נמצאים ועכשיו מדברים ונגיע לחודש אדר, שזה היה ה... כן? אז למדנו פה היום בישיבה את הפארברענגען האחרון, האחרון של הרבי, ושם רואים במוחש דבר נפלא, שזה היה הפארברענגען האחרון עד עתה שקיבלנו מהרבי, שזה יהיה דבר שכל אחד מאיתנו צריך לחיות עם זה. כי זה הפארברענגען האחרון, השיחה האחרונה, ההוראה, הדרכה האחרונה שהרבי נתן לדור שלנו, שכבר עברו רחמנא ליצלן שלושים שנה. אבל הרבי נתן לנו בשיחה הזאת הדרכה והוראה וכיוון בדרך בחיים. איך צריך להיות חיים של יהודי? כל זה בתור הכנה, כמו שהרבי דיבר בפארברענגען. מכיוון שאנחנו עומדים עוד עוד שנכנסים לגאולה, ועוד עוד יהיה קיבוץ גלויות וכל הגלויות ישובו ארצם. וכבר התחיל הכל... כבר התחיל קיבוץ גלויות, כמו שהיה אז התקופה שיצאו מרוסיה עשרות אלפי יהודים, מאות אלפים, שזה היה התחלת הקיבוץ גלויות והולך להיות הסיום של הקיבוץ גלויות. אז הרבי דיבר בפארברענגען האחרון על הנושא הזה. אז דבר פלא שרואים בפארברענגען, וזה גם כן ביאור על פרק ל"ב בתניא. בעצם כל הפארברענגען של ויקהל זה בעצם ביאור אחד נפלא על פרק ל"ב בתניא. אז אני אגיד קצת נקודה מצד הזמן שאנחנו נמצאים, להגיד נקודה ולראות איך הנקודה הזאת זה יסוד ועמוד בחידוש של הרבי. המהפכה של הרבי בעניין של אהבת ישראל. מה הרבי? מה החידוש של הרבי בעניין של אהבת ישראל? הבעל שם טוב הוא זה שגילה את העניין של אהבת ישראל בתור יסוד. אומרים יסודות תורה עשה הבעל שם טוב. כל העניין שהבעל שם טוב דיבר שצריכים להיות אהבה לאנשים פשוטים. שהבעל שם טוב קירב את האנשים הפשוטים. כידוע מהסיפורים שהרבי הריי"צ מספר עד כמה איך שהיה

12:16 הרבולוציה, המהפכה שעשה הבעל שם טוב בעניין של לאהוב כל יהודי, גם האיש הפשוט, עוד התחילה בתע"ב. כידוע, אז הפרידיקער רבי מביא שבשנת תע"ב הבעל שם טוב היה רק בגיל ארבע עשרה. לא. זה היה הגיל של הבעל שם טוב. בתע"ב, בגיל ארבע עשרה, הבעל שם טוב כבר נהיה חלק מהצדיקים הנסתרים, שאז היה העניין של הצדיקים הנסתרים, והבעל שם טוב היה חלק מהחברה קדישא של הצדיקים הנסתרים. והבעל שם טוב, מיד כשהוא נכנס, עוד בחור צעיר בגיל ארבע עשרה, אז הוא עשה מהפכה בכל העניין. מה הייתה המהפכה שהבעל שם טוב פעל אצל הצדיקים הנסתרים? העניין של לקרב אנשים פשוטים ולעשות להם טובות בגשמיות. צדיקים נסתרים היו להם עניינים רוחניים שהם עשו, עניינים שלהם, אבל ייחודים, כוונות, עניינים רוחניים. איך שהם בהסתר היו עושים כל מיני דברים. אבל הבעל שם טוב בא והפך את כל העניין, והוא עשה שהיסוד צריך להיות להתקרב ליהודי פשוט ולעשות לו טובה בגשמיות, ואחר כך מגיעים העניינים הרוחניים. ועד כדי כך שאמרו: תע"ב, ראשי תיבות ״טוב עין הוא יבורך״, שזה היה בתור רמז שהבעל שם טוב באותה שנה עשה מהפכה. זה היה התחלת העניין. ואחר כך, כשהבעל שם טוב התגלה, אז זה נהיה אצל הבעל שם טוב עניין עיקרי, העניין של הקירוב לאנשים פשוטים. מגיע האלטער רבי בתניא. והאלטער רבי, פרק ל"ב, האלטער רבי בא לבאר לנו את היסוד. מה בדיוק היסוד של אהבת ישראל? מה העומק של אהבת ישראל על פי תורה של הבעל שם טוב? וזה הנקודה של פרק ל"ב. אז כאן אנחנו רואים. כמובן אנחנו נלמד בעזרת השם בפנים ונראה בפרוטרוט איך האלטער

14:06 רבי אומר. אבל אני מדבר עכשיו רק נקודה בפרט. הנקודה שקשורה עם הברכה של יעקב. ישנם שני אופנים איך מגיעים לאהבת ישראל לכל יהודי. השאלה היסודית זה איך יכול להיות ״ואהבת לרעך כמוך״, לאהוב כל יהודי, בשעה שיש כל מיני סוגים של יהודים, ויש אנשים שהם יותר קרובים אליי ויש אנשים שפחות קרובים אליי. איך אני יכול אהבת ישראל לכל יהודי? איך הלשון של האלטער רבי, שיהיה אהבת ישראל לכל נפש מישראל, מגדול ועד קטן? כמובן שמגדול ועד קטן כולל ריבוי עניינים. גדול ועד קטן בגשמיות, גדול ועד קטן ברוחניות, גדול ועד קטן בידיעת התורה, גדול ועד קטן בעבודת השם. יש ריבוי עניינים. ואיך יכול להיות אותה אהבה לכל אחד ואחד? איך יכול להיות אהבת ישראל? וזה השאלה היסודית שהאלטער רבי בא להסביר לנו. ולא סתם אהבה, אלא אהבה צריכה להיות כמוך. איך יכול להיות כמוך? כמוך זה אהבה עצמית. הבן אדם את עצמו הוא לא אוהב את זה את עצמו מצד עצמו. את עצמי אני אוהב אהבה עצמית. איך אני יכול לאהוב את רעך, או כל יהודי, כמוך? אהבה עצמית? אז מה אנחנו רואים פה בתניא? מסתכלים בתניא, רואים שישנם בכלל שני ביאורים. יש בזה אריכות גדולה. בעזרת השם, כשאנחנו נלמד בפנים אז נראה יותר בפרוטרוט. אבל כללות העניין, יש שני ביאורים. איך מגיעים לאהבת ישראל לכל יהודי? ביאור אחד זה קשור עם הנקודה הכללית של עם ישראל, וביאור אחד קשור עם הפרטים. הביאור שקשור עם הנקודה הכללית זה העניין שכל עם ישראל, כולנו, יש לנו חלק אלוקה ממעל ממש. ומכיוון שיש לנו חלק אלוקה ממעל ממש, והחלק אלוקה הזה, זה בעצם כולם מגיעים מאותה חכמה של הקדוש ברוך

16:05 הוא. אז כמו שיש אבא אחד, ומהאבא הזה יש הרבה ילדים, אבל כל הילדים מגיעים מאותו עצם, מאותו עצם אחד. ולכן זה עניין של אחים. אהבת האחים זה אהבה עצמית. אהבה של אחים זה לא אהבה תלויה בדבר. זה אהבה היא בגלל שהעצם שלנו זה עצם אחד, שזה עם ישראל. אז האלטער רבי הסביר כבר בתחילת התניא שככה זה בעצם כל היהודים. כולנו יש לנו שורש בה' אחד, ומצד הנקודה הזאת אז כל היהוד-- כל עם ישראל זה עם אחד, נקודה אחת, עצם אחד. ובמילא אהבה. אם אתה מסתכל על הנשמה מצד הנשמה, אז אני ואתה כולנו עצם אחד, מהות אחת. יהודי. אני לא פחות יהודי, אתה לא יותר יהודי. כמו שאמר ר' לוי, האבא של הרבי, הפתגם של ר' לוי היה אומר: משה רבנו הוא לא יותר יהודי מקל שבקלים. הקל שבקלים הוא לא פחות יהודי ממשה רבנו. אם אנחנו מדברים על, על, על עבודה, על קיום המצוות, על מדרגות, אז ודאי משה רבנו, משה רבנו וקל שבקלים זה אין ערוך לגמרי, אבל מדברים על העצם של יהודי. משה רבנו יהודי, הוא לא יותר יהודי, הוא יהודי. והקל שבקלים, הרשע הכי גדול, הוא יהודי, הוא לא פחות יהודי. מצד נקודת העצמי זה עבודה של-- אז כשיהודי מגיע להכרה שהמהות האמיתית שלנו זה הנשמה, כמו שלמדנו בפרק הקודם, יש בקרבי חלק אלוקה. זה המהות שלי. אז אם המהות שלי זה הנשמה, חלק אלוקה, ובמילא כולנו יחד. וזה עניין מחצית השקל שהרבי דיבר בפרשת שקלים האחרון. ויכל מומביס. יש אבל סוג אחר של אהבת ישראל שזה מוסבר גם בפרק ל"ב. ״והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשורשן ומקורן באלוקים חיים״.

18:11 כאן האלטער רבי אומר מבט אחר. האלטער רבי אומר: יש גדול, יש קטן, וזה נכון. אבל מי יודע? מי אמר שאתה גדול והוא הקטן? אולי הפוך? בביאור העניין כאן צריכים ביאורים. בעזרת השם נדבר על זה יותר בפרטים. אבל כמו שהרבי מדבר על זה בכמה וכמה שיחות, זה הביאור הידוע שמוסבר בליקוטי תורה, שיש בעם ישראל כמו גוף, שהגוף יש לו כמה איברים: יש את הראש ויש את הרגל. אז נכון שבכללות הראש הוא למעלה והרגל הוא למטה, אבל בכמה עניינים הראש צריך להגיע לרגל, ובלי הרגל הראש לא יכול ללכת למקום. ובמילא אז הרגל, מצד פרט אחד, הרגל הוא המשפיע, כמו שהאלטער רבי אומר בליקוטי תורה ניצבים: בבחינה זו של הילוך נקרא רגל ראש. אז מצד העניין הזה גם באהבת ישראל. אז יוצא שיהיה זה שכל אחד יש לו עניינים מסוימים. לא כל אחד שווה. כל אחד יש לו עניינים מיוחדים. יש נשמה של יששכר, יש נשמה של זבולון, יש נשמה של עובדי ה' מאהבה, יש נשמה של עובדי ה' מיראה, יש, יש צדיקים, יש בעלי תשובה, יש ריבוי סוגי נשמות וריבוי סוגי עבודה, ושם יש בפירוש עניין של עליון ותחתון, משפיע מקבל. יש חוטב עציך ושואב מימיך, ויש את העניין של ראשיכם שבטיכם. אבל כל אחד צריך את השני. כמו שחוטב עציך צריך את הראשיכם, גם הראשיכם צריך את החוטב עציך, וכל אחד. ובמילא אהבת ישראל זה דווקא מצד החלקים. סליחה. אחד לשני. אז נעשה העניין של אהבת ישראל, שכל אחד משפיע או מקבל על השני. וזה הנפש והרוח. מי יודע גדולתן ומעלתן באלוקים חיים, זה נקרא אהבת ישראל. איפה, כמו שהרבי קורא לזה בהתוועדות באופן של פקודי.

20:18 פקודי זה הפרטים. אז הרבי התוועד בויקהל, הרבי אומר צריכים לפעול ויקהל. פקודי זה עבודה יותר קשה. צריכים לפרט, להיכנס לפרטים וכולי. צריכים בויקהל, והשנה שויקהל נפרד מפקודי. אז צריך לעשות את הדגש של אהבת ישראל מצד עצם העניין של ויקהל. לאהוב יהודי מצד עצם העניין של יהודי. וזה העניין של מחצית השקל, שיהודי צריך לדעת שאני ואתה, אני חצי ואתה חצי, ודווקא כשנינו ביחד נעשה מציאות אחת. אז על זה צריך להיות, וזה ביאר הרבי בזה באריכות, כמה פרטים יש בהשיחה. אבל מה שמה שמגיע לנו, מדברים על הלב של התניא, שאנחנו צריכים לקחת את הנקודה הזאת ולהבין שזה העניין שהרבי דיבר איתנו בהתוועדות האחרונה. וממילא זה צריך להיות אצל חסידים עניין עיקרי. עניין יסודי. עניין מרכזי בעבודת השם, בעבודה, בעניין הזה לעבוד על עצמנו, על העניין של המחצית, העניין של הויקהל בפרט. אהבת ישראל. לאהוב כל יהודי בלי יוצא מן הכלל. ולפעמים היהודי ברחוב יותר קל לאהוב אותו מאשר החבר שלך בכיתה שלך. אנחנו תמיד מדברים לאהוב יהודי, כמו שכתוב בהיום יום. אפילו יהודי שנמצא רחוק בקצה העולם, אז צריכים לאהוב אותו. הלו, לפעמים הדגש הפוך. היהודי הזה שיושב בזאל, אולי לא בדיוק הסוג שלך, החבר שלך כאילו ש-- לא, אתה לא בדיוק תרוויח ממנו כל מיני דברים עם אינטרסים, אבל דווקא אהבת ישראל לכל. אז שם העבודה. אז העבודה של אהבת ישראל יש בזה שני סוגים, ושניהם רמוזים בתניא פרק ל"ב. האהבה באופן של גודל וקוטן. אבל מי יודע גדולתן ומעלתן, זה אהבה מסוג אחד, ויש בזה מעלה מיוחדת, כמו שהוסבר בכמה וכמה מקומות בתורה של הרבי שיש מעלה באהבת ישראל. דווקא כן לדעת את הפרטים

22:31 ו-ול-ול-התחבר איתו במקום. נדבר על זה בעוד שיעורים הבאים. אבל בויקהל הרבי דיבר שצריך לעשות את הדגש על הנקודה המשותפת. לא כל כך על החילוקים, אלא לחפש את הנקודה שמחברת אותנו. שכולנו יהודים, בני איש אחד אנחנו. כמו שסיפרנו את הסיפור של הרבי מפוטיפחה[?] שהלך למבצעים, והוא אמר: איי ג'ואיש, יו ג'ואיש, איי תפילין, יו תפילין. הוא לא ידע לדבר אנגלית, אז זה מה שהוא ידע להגיד. איי ג'ואיש, יו ג'ואיש, איי תפילין, יו תפילין. אז זה אהבת ישראל עצמית. זה אני יהודי, אתה יהודי. ממילא אני תפילין, אתה תפילין. אז העניין הזה של אהבת ישראל מהמקום הזה זה מה שחסידות מלמד אותנו. זה בעצם הלב של חסידות. ועם העבודה הזאת אנחנו נזכה, כמו שהרבי דיבר בהתוועדות, שעל ידי זה נזכה שככה יהיה מהעניין של קהל גדול, ויקהל, קיבוץ גלויות, קהל גדול ישובו הנה. שנזכה כבר לגאולה השלמה ונזכה לראות את הרבי בבואו, ושכבר ייגמרו כל הצרות בעולם וכל המלחמות בעולם וכל המחלות בעולם, ושנזכה כבר לגאולה השלמה, שלא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ולא תחרות, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.