לקוטי אמרים פרק ל׳ - חלק ג׳

00:00 אנחנו ממשיכים פה בפרק ל', דף מ"ח עמוד ב' למעלה, שורה שנייה. אז האלטער רבי מבאר פה עכשיו את העניין שאדם צריך להתבונן במאמר חז"ל כדי להגיע לשבירת הלב. אז יש את ההסבר במאמר חז"ל, ״והוי שפל רוח בפני כל האדם״. האלטער רבי הסביר שהוי שפל רוח בפני כל האדם, הכוונה זה הוי באמת לאמיתו בפני כל אדם, ממש אפילו בפני קל שבקלים. איך יכולים להיות שפל רוח גם בפני קל שבקלים, כשמדובר פה בנוגע לבינוני? אז האלטער רבי מסביר על פי מאמר חז"ל, ״דון את חברך עד שתגיע למקומו״, שאנחנו צריכים להסתכל על הבן אדם לפי איפה שהוא, לפי המקום שלו, והמקום זה גם מקום. המקום, יש כל אחד יש לו את המקום שלו. זה לא דומה בן אדם שנמצא במקום של תורה או בן אדם שנמצא בשוק, מיושבי קרנות וכולי. וכן המקום בנפש. אם הוא נמצא במדרגה כזאת בנפש שיש לו יצר שבוער כאש להבה, או בן אדם שהוא צונן בטבעו. ובמילא לפי זה, אז מה אתה בכלל? מה, מה זה שהבן אדם הזה, הוא קל שבקלים ואתה בינוני, זה לא אומר שבאמת אתה יותר טוב ממנו. יכול להיות שפשוט לך יש פחות ניסיונות ולכן אתה נראה יותר טוב. נשאלת השאלה, אז אם ככה, ואם אנחנו דנים אותו מצד המקום לכף זכות, אז למה אני קורא לו קל שבקלים? למה אני מזלזל בו? מה אני אומר? הבן אדם הזה הוא קל שבקלים, מסכן, יש לו יצר הרע גדול, בוער כאש להבה, והחיים הביאו אותו למצב שבשביל הפרנסה צריך להסתובב בשוק, יצרים רודפים וכולי. אז למה אתה אומר שהוא? למה קוראים לו קל

02:01 שבקלים? אז על זה האלטער רבי עכשיו בא ומתחיל להסביר פה ביאור יסודי בכל עניין של עבודת השם. אומר האלטער רבי, ״והנה באמת גם מי שהוא מחומם בטבעו״, זה לא אומר שבגלל שהוא במקום כזה ובגלל שהוא במדרגה כזו, לכן יש לו תירוץ שהוא יכול לעשות עבירות. אין כזה דבר. מצד האקסיגנציה, מצד מה שדורשים, אז הקדוש ברוך הוא דורש מהקל שבקלים הזה שהוא יהיה בינוני במחשבה, דיבור ומעשה. הקדוש ברוך הוא מבקש מהבן אדם הזה שהוא יוכל להתגבר. יש לו את כל היכולת, את כל האפשרות להתגבר ולהיות שלם במחשבה, דיבור ומעשה. וזה מה שהאלטער רבי ממשיך הלאה ואומר ככה: ״והנה באמת גם מי שהוא מחומם בטבעו ופרנסתו היא להיות מיושבי קרנות כל היום״. אומר האלטער רבי, גם בן אדם כזה, שגם מצד מדרגות בנפש יש לו יצר הרע חם וגם מצד המקום שלו בגשמיות בעולם הזה הוא צריך להיות מיושבי קרנות, אין לו שום התנצלות על חטאיו ומיקרי רשע גמור על אשר אין פחד אלוהים לנגד עיניו. אין לו שום תירוץ, וזו הסיבה למה קוראים לו קל שבקלים. כי באמת זה שיש לך יצר הרע ויש לך תאוות ואתה במקום כזה, זה לא אומר שבגלל זה יש לך היתר לעשות חטאים. כל בן אדם יש לו את האפשרות ואת היכולת להתגבר על היצר. ואם הוא לא עושה את זה, אז האלטער רבי אומר, נקרא רשע גמור אשר אין פחד אלוהים לנגד עיניו. פחד אלוהים לנגד עיניו זה דבר כל כך חזק. העניין של יראת שמיים. יראה שבן אדם יש לו את הפחד אלוהים לנגד עיניו צריך להיות כל כך חזק, שזה צריך לתת לו כוח לבן

03:59 אדם להתגבר על היצר, ״כי היה לו להתאפק ולמשול על רוח תאוותו שבלבו מפני פחד ה' הרואה כל מעשיו, כמש"ל כי המוח שליט על הלב בתולדתו״. זה כמו שהאלטער רבי דיבר קודם בפרקים הקודמים, שיש בטבע של המוח לשלוט על הלב בתולדתו. אז אם הבן אדם הרי יכול, יש לו מוח, אז אם הוא היה מתבונן, אה, בזה שהקדוש ברוך הוא נמצא פה והקדוש ברוך הוא רואה כל מעשיו, אז המוח הזה, ההבנה הזאת, הידיעה הזאת צריכה להיות כל כך חזקה שזה ישלוט על הלב, וממילא תוכל להתגבר על כל התאוות. זו הנקודה שהאלטער רבי אומר פה. יש פה כמה עניינים נפלאים שמתחילים לדייק. דבר ראשון נגיד דבריו של הרבי, אחרי זה נגיד דבריו של ר' לוי'ק. אנחנו רואים שבתניא כל מילה פה מדויקת ויש פה, אה, ביאור נפלא בעבודת השם. אז דבר ראשון, סתם מעניין. היו כאלה מפרשים שטענו שהראשי תיבות, שזה כמש"ל פה, זה לא ״כמו שכתוב לעיל״, אלא זה ״כמו שיסביר להלן״. מתכוונים למה שהאלטער רבי אומר פה, ״מפני פחד ה' הרואה כל מעשיו״. אה? האלטער רבי אומר שבן אדם צריך שיהיה לו יראת שמיים מפני פחד ה' הרואה כל מעשיו. מתכוון האלטער רבי למה שהוא הסביר בפרק מ"א. יותר מאוחר האלטער רבי הרי מדבר על העניין הזה, עניין של יראת שמיים, שבן אדם צריך שיהיה לו, אה, פחד ה', וזה מה שה' ניצב עליו, וזה צריך לשמור עליך מכל העניינים של מחשבה ודיבור ומעשה. אז הרבי שלל את זה. הרי כש— ראשי תיבות בפשטות, זה כמש"ל,

06:04 אה, זה כמו שכתוב לעיל, אה, זה ראשי התיבות. אם זה ״כמו שיסביר״, זה לא ראשי התיבות הנכון, המתאים. אה, אה, ב-ב-בדרך כלל ״כמו שיסביר״ זה י' ט'. בקיצור, זה לא ראשי תיבות, אלא האלטער רבי התכוון כמו ש— כמו שכתוב לעיל. האלטער רבי מתכוון לא מה שהוא כתב קודם, אלא מה שכתוב אחרי זה. ״כמש"ל כי המוח שליט על הלב בתולדתו״. אה? על זה הוא התכוון. אה, שהאלטער רבי דיבר בפרקים הקודמים, שזה בעצם אחד מיסודי התניא. פרק י"ב, פרק י"ג, פרק י"א, האלטער רבי הסביר את העניין של המוח שליט על הלב. כמדומני הרבי כותב י"ב ו-י"ז, ששם האלטער רבי ביאר את הכוח שיש לבן אדם שעל ידי המוח הוא יכול לשלוט על הלב. ממילא זה האלטער רבי רוצה להגיד פה למה הקל שבקלים אין לו שום תירוץ. מכיוון שהמוח שליט על הלב בתולדתו, אז אם אתה היית מתבונן שהנה ה' ניצב, היית מתבונן שיש אלוקות, אז היסוד הזה היה צריך לשמור עליך, פחד אלוהים לנגד עיניו, שאפילו אם יש לך יצר הרע בוער כאש להבה ואפילו שאתה נמצא בשוק, אתה תוכל להתגבר על היצר. זה דיוק של הרבי. וכאן יש דיוק נפלא של האבא של הרבי. ר' לוי'ק מדייק פה דיוק נפלא. תסתכלו בפנים בתניא, אז יש פה דבר מעניין. האלטער רבי משתמש פה, בהתחלה הוא אומר פחד אלוהים, אחר כך הוא אומר פחד ה'. מה קרה פתאום שהוא שינה את השם? האלטער רבי מתחיל ואומר ״על אשר אין פחד אלוהים לנגד עיניו״. אז הוא אומר פחד אלוהים, וזה לשון של הפסוק בתהילים פרק ל"ו. אה, נכון? פרק ל"ו בתהילים, שם כתוב, ״אין פחד אלוהים

07:58 לנגד עיניו." אה? אז כתוב פחד אלוקים. ו-ואחרי זה האלטער רבי אומר, מפני פחד הוי'. מה קרה פתאום שהוא שינה מאלוקים להוי'? תניא, הרי כל מילה זה מדויק. אז מה זה הדבר הזה שהוא הולך משם אלוקים לשם הוי'? גם כן שואל ר' בלויק[?], למה האלטער רבי משתמש עם שתי לשונות? כי היה לו להתאפק ולמשול. מה זה הכפל של הלשון להתאפק ולמשול? כי היה לו להתאפק ולמשול ברוח תאוותו שבליבו. אז תשמעו ווארט מר' בלויק[?]. הוא אומר, בדרך כלל הווארט של ר' בלויק[?] זה מקובל'דיג. דווקא הווארט הזה זה ווארט נפלא בעבודה גם כן. אומר ר' בלויק[?] אז זה ווארט. בלויק[?] אומר, ישנם שני עניינים שהאלטער רבי מדבר פה. הרי יש דבר אחד שהאלטער רבי מדבר, זה העניין של הראייה. עין רואה. יא. ואחרי זה יש מה שקורה בלב. בלשון הידוע, יא, עין רואה והלב חומד. עינא וליבא תרין סרסורין דעבירה. בלשון הגמרא, כן, שהעין והלב הם שתי הסרסורים, שתי ה-השמשים שמביאים את הרע. העין רואה והלב חומד. וזה מה שהאלטער רבי אומר פה, כן? שבגלל שעינו רואה כל התאוות, והעין רואה והלב חומד, וצריכה להיות, כמו שאמרו רז"ל. האלטער רבי מדבר פה. אומר ר' בלויק[?], העין הוא איבר חיצוני. זה איבר שקשור עם גשמי. רואים. הלב זה איבר פנימי. שמה מגיע הרגש. כדי שבן אדם יוכל לשלוט על העין צריך להיות התבוננות בפחד אלוקים. כדי שאדם יוכל לשלוט על הלב צריך להיות התבוננות בפחד הוי'. כי אלוקים זה בגימטריה טבע. אלוקים זה חיצוניות. הוי' זה פנימיות. האלטער רבי הרי אומר באגרת התשובה שההבדל בין שם אלוקים לשם הוי' זה ההבדל בין פנימיות לחיצוניות. שם הוי' מבחינת הפנימיות. כך

10:12 כתוב באגרת התשובה סימן ד', כן? שהוי' מבחינת הפנימיות, שם הוי' זה הפנימי של אלוקות ושם אלוקים זה החיצוניות, זה אלוקות כפי שמתלבש בעולם. כדי שנשלוט על העיניים זה הרי משתלשל זה מזה. כדי שאדם יוכל לשלוט על החיצוניות שלו, על האיברים החיצוניים, אז על זה ההתבוננות מספיק שההתבוננות יהיה בשם אלוקים. עכשיו להתבונן בעניין שהקדוש ברוך הוא, מה זה החיצוניות? מובן מאליו. אלוקים. הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם, הקדוש ברוך הוא מתלבש בעולם והוא נמצא פה. אז ברגע שבן אדם מבין את העניין של ההתבוננות בשם אלוקים, זה נקרא פחד אלוקים לנגד עיניו. הקדוש ברוך הוא בעל הבית, שהוא נמצא פה למטה בעולם, אז זה שומר על העיניים שלך שלא תרים את העיניים להסתכל במקום שאתה יודע שזה לא מרצונו של מקום, שאתה מורד במלכות מהראייה הזאת. אז זה נותן לבן אדם כוח שיהיה לו שליטה על להתאפק ולא להסתכל. זה מגיע לעיניים. מה קרה אם בן אדם נכשל? נכשל. הוא הסתכל. אז מגיע השלב ב', הוא צריך למשול על הלב, שזה לא יבוא, מהראייה לא יבוא ללב. כדי שהראייה של העיניים לא תשלוט על הלב של האדם צריכים כבר עבודה יותר פנימית. יא. כי בטבע בן אדם רואה משהו אז זה-זה-זה מעורר בלב רגש הלב וזה מביא לבן אדם לתאווה, לשנאה וכולי. אז כדי זה צריך להיות כבר התבוננות יותר עמוקה. זה ההתבוננות בפחד הוי'. פנימיות. אלוקות, לא רק החיצוניות של אלוקות, אלוקים, גימטריה טבע, אלוקות כפי שזה בלבוש העולם, אלא להתבונן בבלי גבול של אלוקות, להתבונן בהוי', לדעת שכאן נמצא לא רק שם אלוקים, נמצא הפנימיות של הקדוש ברוך הוא, שם הוי'. הוי' אלוקים.

12:08 והרי הלב הוא הפנימיות בבן אדם. אז הלב גם כן, מה שפועל בלב צריך דווקא התבוננות בזה שבעולם נמצא לא רק שם אלוקים אלא גם שם הוי'. וזה נותן לבן אדם את הכוח שגם אם הוא נכשל בראייה הוא יוכל להתגבר, שזה לא יעבור אחר כך ל-לתאווה בלב. ולפי זה אומר ר' לוי, זה הפשט פה בהאלטער רבי. האלטער רבי אומר, והנה באמת גם מי שמחומם בטבעו ופרנסתו היא להיות מיושבי קרנות, אין לשום משנה שכר טוב, הוא נקרא רשע גמור. אומר ר' לוי, דבר ראשון רשע גמור. מה זה רשע גמור? כי מה הפשט? יש רשע, יש רשע גמור. רשע זה בראייה, גמור זה בלב. לא רק שהוא בעיניים הוא לא נכשל, הוא אחרי זה ממשיך ומביא את זה ללב. אז זה נקרא רשע גמור, מהעיניים מביא את זה ללב. אז זה נגמר, זה-זה איזה שני, זה שני איסורים. על אשר אין פחד אלוקים לנגד עיניו. למה הוא רשע גמור? אומר, בגלל שאין לו פחד אלוקים לנגד עיניו. עיניו, העיניים קשור עם אלוקים, לכן הוא הסתכל ואם היה לו פחד אלוקים הוא לא היה מסתכל. אבל בגלל שאין לו פחד אלוקים, אלוקים דווקא, אז ממילא לנגד עיניו הוא מסתכל איפה שאסור וזה לשון הפסוק דווקא. זה מדבר על הפועל, על החיצוניות, על העיניים. והאלטער רבי ממשיך, כי היה לו להתאפק. להתאפק זה לא להסתכל. ואז האלטער רבי מוסיף, ולמשול. אפילו אם נכשלת וראית, היית צריך למשול על רוח תאוותו שבליבו מפני פחד הוי'. הפחד הוי' זה כבר מדבר על החלק של הלב, על החלק של העיניים הוא אומר פחד אלוקים. על החלק של הלב האלטער רבי מוסיף ואומר, אפילו אחרי

14:02 שראית מה שלא היית צריך לראות, אז ההתבוננות בשם הוי' צריך לפעול עליך שיהיה למשול תאוות שבליבו מפני פחד הוי'. הרי כל מה שהוא. הוי' נמצא פה, לא רק אלוקים. אז זה נותן כוח ללב להתגבר על התאוות ולא ליפול בתאוות. אז ממילא יוצא שבמילים של האלטער רבי כל מילה פה מדויקת. מפחד הוי', כשחושב על... כי כמו יחשב הלב כל זאת. והוא ממשיך הלאה, לכן בהמשך האלטער רבי עוד פעם אומר מפני פחד הוי', רק פחד הוי', כי אחרי זה הוא מדבר רק בנוגע ללב. אז רואים פה בזה שהדברים פה מדויקים, יש פחד אלוקים, יש פחד הוי'. ונגיע לכללות העניין. יש פה הרי האלטער רבי אומר פה דבר נפלא. זאת אומרת, מה האלטער רבי רוצה להגיד? שאפילו בן אדם שיש לו יצר הרע, שהוא בעל תאווה עצום, הוא בן אדם חם ויש לו יצר הרע ברקע של הבהמה וגם נמצא בשוק וכל זה, אין שום תירוץ. כי ההתבוננות באלוקות, הידיעה שהנה הוי' ניצב עליו והפחד אלוקים צריך להיות כל כך חזק שייתן לבן אדם את הכוח להתגבר ולא להסתכל איפה שאסור להסתכל, ואפילו אם כן, להתגבר, לא שזה כן, שזה לא יביא אותו וכולי. מה ש-מה שאמרנו פה. היה פעם שהרבי דיבר בהתוועדות של אלול. זה היה במ"ם סמ"ך. לא זוכר באיזה שנה, אם ג', אם ד', לא יודע. על כל פנים, במ"ם סמ"ך היה פעם אחת בשנים שהרבי דיבר אלול, דיבר חזק, פייערדיקע שיחה של תשובה. והרבי דיבר שיש בחסידות מוצאים שתי לשונות, שזה בעצם מסתמך על שני פסוקים. אין פחד אלוקים לנגד עיניו, ויש מקום אחר כתוב אין אלוקים לנגד עיניו. שני עניינים, אין פחד אלוקים לנגד

15:58 עיניו ואין אלוקים לנגד עיניו. על כל פנים, לא יודע בדיוק איפה כתוב, צריך להסתכל. אבל זה, זה הרבי התייחס לשתי הלשונות האלה. אין פחד אלוקים לנגד עיניו ואין אלוקים לנגד עיניו. מה ההבדל? אז הרבי הסביר. אין פחד אלוקים לנגד עיניו, פירושו שהוא לא מפחד מהקדוש ברוך הוא. לא מפחד. אין אלוקים לנגד עיניו, פירושו לא רק שהוא לא מפחד מהקדוש ברוך הוא, אין לו בכלל הקדוש ברוך הוא בראש. אין אלוקים לנגד עיניו. זה במדרגה של אין פחד אלוקים לנגד עיניו, הוא יודע שיש הקדוש ברוך הוא. נמצא, אבל לא מפחד. אין אלוקים לנגד עיניו פירושו בכלל, בכלל האויבערשטער לא קיים בראש ולא, לא חושב עליו בכלל. אז הרבי אמר, לכאורה מה יותר גרוע? אז בפשט הרבי אמר העולם יגיד שיותר גרוע זה אין אלוקים לנגד עיניו, אין לו בכלל אויבערשטער. הרבי אמר אבל לפי זה זה הפוך. הבן אדם שאלוקים לנגד עיניו ואף על פי כן אין לו פחד, זה הרבה, זה יותר גרוע אפילו. הרבי אמר שזה על דרך יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו. על דרך כמו שאומרים, יש אחד שלא יודע את ריבונו בכלל. לא יודע. טוב, צריך לדעת. אבל ברגע שהוא ידע ודאי שזה יפעל עליו. אבל אם הוא יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו, הרי זה הדבר הכי גרוע. על דרך זה בן אדם שאין לו אלוקים, אז ברגע שיפתחו לו את העיניים הוא יראה שיש אלוקים, אז יהיה לו גם פחד אלוקים. אבל בן אדם שיש לו אלוקים ואף על פי כן לא מפחד, אז במידה מסוימת זה אפילו יותר גרוע. כך הרבי התבטא בהתוועדות. הרבי אמר שזה קשור עם הפתגם שר' יצחק מאסט[?] שליט"א, הרבי התבטא

17:54 שר' יצחק מאסט[?] שליט"א אמר ווארט של חסידים. אמר ווארט, ווארט. כידוע, הרבי סיפר את זה בשנים הראשונות שפעם ר' יצחק מאסט[?] שליט"א אמר שבדרך כלל לחסיד אומרים יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו. הרי אומרים יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו. מספרים, ר' יצחק מאסט[?] בהתוועדות אצל הפרידיקער רבי, ור' יצחק מאסט[?] שליט"א אמר לפרידיקער רבי שחסיד הוא יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו. למה? כי מי שלא לומד חסידות הוא בכלל לא יודע את ריבונו. הרי לא יודע בכלל על האויבערשטער, מה אפשר ל-- אבל חסיד לומד חסידות, אז הרי הוא כן יודע את ריבונו ואף על פי כן הוא מתנהג ככה. אז זה יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו. על זה. הרבי גם אמר שהפרידיקער רבי לא אהב את זה. אז הרבי ככה התבטא שהפרידיקער רבי לא אהב את הווארט הזה, אבל אף על פי כן יש בזה, הרבי כן, מאוד מעניין. דווקא פה הרבי כן מתייחס שיש בזה מקום. כאילו העניין הזה קיים. למרות שהפרידיקער רבי אמר, הוא לא אמר ש... כי הרבי הסביר. למה זה הרבי אמר שזה, זה ווארט פה גם כן. אין פחד אלוקים לנגד עיניו. אתה לומד חסידות, אתה יודע שיש אלוקים ואף על פי כן לא, לא נוגע אליך. לא נוגע ולא פוגע, אין פחד אלוקים. זה איזה סוג של יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו. ובמילא זה האלטער רבי בא להסביר לנו פה למה זה עניין שגם קל שבקלים יש לו את כל האפשרות ואת כל היכולת, על ידי פחד אלוקים לנגד עיניו, הוא יכול להתגבר ולהיות ו-ולשלוט על היצר שלו, גם על העיניים וגם על הלב. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר, והנה כאן האלטער רבי רוצה לברר הרי מה, מה כאן, מה כאן

19:38 שפל רוח? איך אני מגיע להיות שפל רוח כנגד קל שבקלים? אז זה מה שהאלטער רבי מסיים. והנה באמת שהיא מלחמה גדולה ועצומה לשבר היצר הבוער כאש להבה מפני פחד ה', וכמו ניסיון ממש. אומר האלטער רבי, העבודה הזאת, אני לא חושב שזה קל. העבודה הזאת שדורשים מהקל שבקלים גם כן, שהפחד ה' יהיה אצלו כל כך חזק שעל ידי זה הוא יתגבר על התאווה. זה לא פשוט. זו עבודה גדולה מאוד. מלחמה גדולה ועצומה. לשבר היצר הבוער כאש להבה מפני פחד ה', זה צריך, זו מלחמה עצומה. יצרו בוער כאש להבה, ופחד ה' יהיה לו את הכוח להתגבר על האש להבה? זה לא פשוט בכלל. אבל תראה, הוא מוסיף: ״וכמו ניסיון ממש״. מה בדיוק כמו ניסיון ממש? אז בפשטות האלטער רבי רוצה להגיד שזה סוג של ניסיון. אנחנו יודעים שניסיון זה דבר מאוד קשה. ניסיון, ניסיונות. הרי ״והאלוקים ניסה את אברהם״. ניסיון זה דבר מאוד קשה. זה דבר שכמו שהחסידות מסבירים, עניין הניסיונות, העלם והסתר קשה מאוד שנראה כאילו שאתה לא יכול להתגבר. אז האלטער רבי בא ואומר שהעניין של מלחמת היצר, כשבן אדם יש לו יצר בוער כאש להבה ויחד עם זה הוא צריך להתגבר עליו. בגלל מה? בגלל יראת שמיים. זה ממש כמו ניסיון ממש, זה סוג של ניסיון. חסידים תמיד היה להם קשה להבין את הוורט הזה. מה האלטער רבי רוצה להוסיף עם המילים ״כמו ניסיון ממש״? מה? מה? מה? מה? מה הוא מוסיף עם זה? אז היה וורט אצל חסידים מדור לדור, היה כזה וורט מקובל שכתוב אפילו בספרים של זקני החסידים מהדורות הקודמים, שהפשט הוא ״כמו ניסיון ממש״. האלטער רבי מתכוון כמו ניסיון בצדיקים. הרי

21:46 אנחנו רואים בתורה שיש ניסיונות אצל צדיקים. אברהם אבינו, דוד המלך. הרי יש ניסיונות, רואים אצל הצדיקים הגדולים, ראו אצלם ניסיונות. וכתוב בשם הבעל שם טוב שמה הגדר של ניסיון בצדיק? הרי מה שייך ניסיון? הרי הצדיק רוצה לקיים רצון העליון. למה זה נקרא ניסיון? שאברהם אבינו היה לו ספק? ודאי שהוא רצה לקיים. מה פשט ניסיון של הצדיק? אז כתוב בשם הבעל שם טוב שאצל צדיק מה פשט ניסיון? שכך הלשון. אז אומרים את זה, הלשון שמובא בספרים בשם הבעל שם טוב, שהגדר של ניסיון אצל צדיק זה שכשהקדוש ברוך הוא מביא אותו לידי ניסיון, הוא מוציא ממנו את כל הדרגות שלו. זה לא שהוא עכשיו בדרגה של צדיק. אם הוא עכשיו בדרגה של צדיק, אז ודאי שאין לו ניסיון. ברור, הקדוש ברוך הוא מוציא ממנו את המדרגה שלו, את הקדושה, את האלוקות, את ה... באותו זמן של הניסיון, כאילו ש... ומצד שני הקדוש ברוך הוא מכניס לו תאווה. מוסיפים לו תאווה על תאווה, הלשון הזה, כך כתוב. לוקחים ממנו את כל המדרגות ומוסיפים לו תאווה על תאווה. אז זה ניסיון של צדיק. אתה מבין? אין לו עכשיו שום דרגה. מצד שני יש לו תאווה עצומה, ואף על פי כן הוא צריך להתגבר. זה הגדר של ניסיון שהיה אצל אדם הראשון בחטא עץ הדעת. זה הניסיון שהיה אצל אברהם אבינו וכולי. אדם הראשון לא התגבר, אברהם אבינו כן התגבר. יוסף הצדיק עם פוטיפר. כל הסיפורים שיש בתנ״ך אצל צדיקים, זה הגדר של הניסיון. אז ממילא מה הסבירו חסידים על דרך זה? זה מה שהאלטער רבי אומר: ״כמו ניסיון ממש״. הרי מה זה הגדר של

23:39 ניסיון? שלוקחים ממנו את הקדושה מצד אחד ומוסיפים לו תאווה. אז באמת מלחמת היצר, זה הרי מלחמת היצר. מה קורה במלחמת היצר? הבן אדם פה יש לו, אין לו את כל ההארעבעקיירא שיש לצדיק מצד אחד, הוא איש פשוט. מצד שני יש לו יצר בוער כאש להבה. אז זו מלחמה. זה מה שהאלטער רבי אומר. זו מלחמה גדולה ועצומה לשבר היצר, כמו ניסיון ממש. זה אותו סוג כמו ניסיון של צדיק. למדו פעם כך, אבל הרבי ביטל את זה לגמרי. כתבו את זה בשיעורים בספר התניא, כשהרב ויינברג נתן את השיעורים הוא הכניס את הביאור והרבי מחק את זה. הרבי שלל את זה לגמרי, והרבי אמר שזה לא הפשט ניסיון בצדיקים וגם אבות. עצם היה, הרבי שלל גם העניין הזה, אבל הרבי לא בדיוק קיבל את זה. הרבי, מאוד מעניין, שהרבי כתב מראי מקומות שמוסיפים לו תאווה על תאווה, שוב זה כתוב על אדמו״רי שרש״י[?]. הרבי ציין במראי מקומות מאיפה הוציאו את הפסקאות האלה, אבל הרבי אמר שזה לא, זה לא ניסיון של צדיק. ניסיון של צדיק זה כמו שכתוב בתניא, כמו שמובא בדרך מצותיך בשם, אה, בשם ר׳ מנדל הרדוקער, שהניסיון אצל אברהם אבינו היה שלא להרהר, זה בכלל, לבעות אחרי הרבי. זה לא, זה לא הפשט. ניסיון של צדיקים מצד אחד. מצד שני זה גם הפשט בתניא. תראה, הרבי לא אומר צדיקים, לא זה הוא מדבר פה. על הרבי, אז הרבי מבשול. הרבי רוצה להגיד בפשטות העניין במדרגות. תראה, הוא רוצה להגיד ״כמו ניסיון ממש״. אנחנו יודעים שיש עניין של ניסיונות בחיים, ניסיונות, וניסיון זה דבר שמאוד מאוד קשה, שאדם לא יכול להתגבר על זה. זה הפשט, ניסיון ממש. אבל

25:31 הרבי אומר שמלחמת היצר. לפעמים חושבים שניסיון זה קורה משהו מיוחד, איזה גוי שמגיע ורוצה להרוג אותי וצריך קידוש השם, אז זה נקרא ניסיון. כמו ניסיון ממש, כמו בניסיון ממש, כל המלחמת היצר, שהיצר בוער כאש להבה, ושהיראת שמיים תהיה חזקה כל כך להתגבר על זה. זה כמו ניסיון ממש בלי... אז הרבי מוסיף עוד דברים שאני לא זוכר עכשיו, אבל על כל פנים זה הנקודה פה בפשט התניא. השגחה פרטית. לומדים עכשיו בפשט, יש מהרבי גם על הכיסאי צעירות[?]. מ"ו, היה אריכות גדולה בפרקי שיחה מ"ו. הרבי דיבר על הנקודה הזאת. שיחה נפלאה שהרבי דיבר, כיסאי צעירות[?] מ"ו, על הקושי להתגבר על היצר. מאוד חזק הזה. כיסאי צעירות[?], המלחמה על עליון ורחוק. דיבר אז על הפרשה, מה החידוש. כיסאי צעירות[?], מלחמה על עליון ורחוק. אומרים תמיד בחסידות שצריך לדעת על עליון ורחוק, שיש לך כוח, אתה למעלה מהיצר. אז הרבי דיבר מאוד חזק בפרקי והסביר באריכות שבאמת הרי המנגד יש לו כוח עצום. המנגד זה יצר הרע, כמו שלמדנו בפרק הקודם שהקדוש ברוך הוא נותן לו כוח ורשות ויכולת להפריע לבן אדם. אז הכוח של הקליפה זה לא כוח סתם, זה כוח שהקדוש ברוך הוא נתן לו. אז זה כוח עצום. הרבי הסביר נמנע הנמנעות. זה שהקדוש ברוך הוא יכול לתת כוח למנגד, זה מגיע ממקום הכי עמוק. זה נמנע הנמנעות, שהקדוש ברוך הוא יכול לתת כזה כוח. אז ממילא יוצא שהכוח על המלחמה, הכוח של הקליפה הוא חזק מאוד. אבל תיכף יהודי יש לו כוח להתגבר גם כן. זה, זה הכל. הרבי הסביר את זה באריכות, את הנקודה הזו. על כל פנים, עכשיו זה הזמן.

27:29 הזמן גרמא כדי לעשות את העבודה הזאת של המלחמה עם היצר ולעורר את היראת שמיים, כמו שמוסבר בחסידות, שזה העיקר. העבודה בחודש אלול זה לעורר את היראת שמיים ולהתגבר. כל אחד ואחד על העניינים. לקחת חזק את עצמו בידיים ולא לחפש תירוצים ולעבוד את הקדוש ברוך הוא, כמו שהרב אומר פה, בעבודת השם במלחמה עצומה.