לקוטי אמרים תניא, פרק כ״ח - חלק א׳

00:00 אנחנו הולכים להתחיל היום פרק כ"ח בתניא. בפרק כ"ח אדמו"ר הזקן ממשיך הלאה בנושא של הדאגות שיש לבן אדם, שהם אלו שמפריעים לו לשמחה, ובמילא זה גורם שלא יהיה אצלו זריזות. על ידי זה הוא נופל בידיים של היצר הרע, של הנפש הבהמית. אז הרבי בחר בפרק כ"ו להסביר איך בן אדם פועל שלא יהיה לו שום נדנוד, דאגה ועצב בעולם. אז כמו שדיברנו בפרק כ"ו, אדמו"ר הזקן דיבר על דאגות גשמיות. אחרי זה דיבר על דאגות של עוונות חמורים. ואדמו"ר הזקן אחרי זה בפרק כ"ז דיבר על דאגות מהרהורים רעים ותאוות רעות שנופלים לו במשך היום בעת עסקו בדרך ארץ. אדמו"ר הזקן נתן עצה, הסברנו עניין איך בן אדם צריך להתמודד עם כל אחד מהדברים האלה, שזה לא יבלבל לו לעבודת השם מתוך שמחה. פרק כ"ח אדמו"ר הזקן מתייחס לסוג אחר של דאגה, שזה הדאגות מהרהורים, מחשבות זרות שנופלים בשעת עבודת השם. זאת אומרת בפרק כ"ז דיברנו, כמו שאמרנו, הבן אדם מרגיש רע, נהיה עצוב מזה שיש לו, אה, הרהורים רעים ותאוות רעות בשעת-- היום בכלל בעת עסקו בדרך ארץ. אז על זה אדמו"ר הזקן הסביר שלא רק שלא צריכים להיות עצוב, אדרבה, צריך להיות שמח מזה שהקדוש ברוך הוא נותן לך לקיים את המצווה של "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". ויש לך הזדמנות לעשות אתכפיא, ויש את העבודה הזו כל יום והמעלה של אתכפיא. אדמו"ר הזקן מסביר לנו איך שצריכים להסתכל על זה לא כמו בעיה, אלא להיפך, כמו משהו חיובי שלכן הבן אדם מתרומם. זה אבל טוב כשבן אדם נופלים לו הרהורים באמצע היום, כשהוא עובד, כשהוא בעולם, כשהוא באוכל, כשהוא נמצא בעניינים

02:18 הגשמיים. אז אפשר להבין שיש פה מטרה להביא את הבן אדם לכל מיני, לזכות את הבן אדם מכל מיני עניינים של אתכפיא עם כל המעלה שיש בזה. מה אבל קורה כשהבלבולים האלה זה בעת תפילה? בשעה שאתה מתפלל, שם אתה הרי לא יכול להגיד שזה כדי מה-מה כאן הקשר? לכאורה אדרבה, בעת התפילה בן אדם צריך להיות מרוכז לגמרי בתפילה ולהתקרב לקדוש ברוך הוא ולהתפלל בדביקות ושלא יהיה שמה שום בלבולים. ואם אני באמצע התפילה חושב מחשבה זרה, אז לכאורה זה מראה שהתפילה היא לא בסדר. זה מראה שאני לא מונח בתפילה. ועל דרך זה בעת לימוד התורה, שאז בן אדם צריך להיות מונח לגמרי בקדושה. אז אם יש לו מחשבות זרות ובלבולים בעת תפילה ובעת לימוד התורה, אז לכאורה שמה יכול להיות לכאורה מחשבה להגיד ששמה זה לא, זה לא, זה לא מגיע ממקום טהור, ממקום קדוש. בפרט כשמסתכלים בכמה מקומות בספרי החסידות, גם בחסידות חב"ד, כן, כגון בליקוטי תורה מאדמו"ר הזקן בעצמו, שהוא מביא בהחלט בכמה וכמה מקומות, הוא מביא שהמחשבות זרות שנופלות באמצע התפילה, זה נובע מכל מיני עניינים שקשורים לטמטום המוח והלב. זה קשור עם כל מיני עניינים של, של עבירה, ושל זה לא נותן לו לעלות בתפילה. זאת אומרת יש לכאורה סברה חזקה להגיד שהדבר הזה מגיע ממקום לא-לא טוב, לכן הבן אדם צריך להסתייג מזה. וזה אדמו"ר הזקן בא להסביר בפרק כ"ח, איך צריך להיות ההתייחסות למחשבות זרות וההרהורים הרעים שקשורים עם עבודת התפילה ולימוד התורה. מה צריך להיות ההסתכלות ואיך בן אדם צריך להתרומם שזה לא יפעל אצלו, י-- נפילת, נפילת הרוח, ואדרבה להתגבר ולהתחזק בשמחה כמו

04:21 שהאלטער רבי הולך להסביר עכשיו. גם הפרק הזה, פרק כ"ח, זה פרק מאוד מאוד חשוב ויסודי, לא רק על העצה בקשר למה שהאלטער רבי מדבר פה, איך לבן אדם לא, לא, לא להתעצב ממחשבות זרות בעת תפילה, אלא זה בכלל. זה גם כן, יש פה בפרק הזה האלטער רבי נותן לנו כיוון, דרך נפלאה באחד מיסודות דרכי החסידות שהאלטער רבי מגלה לנו בכל מיני. זה קשור עם הרבה דברים בחיי היומיום, שזה בעצם האלטער רבי נותן פה עצה נפלאה שקשורה עם כמה וכמה עניינים ביומיום בחיים שלנו, כמו שנראה בהמשך הפרק. האלטער רבי מתחיל ואומר ככה: "ואפילו אם נופלים לו הרהורי תאוות ושאר מחשבות זרות בשעת העבודה בתורה או בתפילה בכוונה". אנחנו מדברים על ההרהורים שנופלים. לא בעת ה-- בעת עסקו בדרך ארץ באמצע היום, אלא מתי זה נופל לו? באמצע שהוא לומד תורה או בתפילה בכוונה. אומר האלטער רבי: "אל ישית לב אליהן". אז האלטער רבי אומר אל תעשה מזה עסק, אל תשים לב לזה, "אלא יסיח דעתו מהן כרגע". אז האלטער רבי דבר ראשון נותן עצה ישר, והאלטער רבי עוד מעט עוד יחזור להתייחס לזה. אבל קודם כל האלטער רבי אומר מהי העצה פה. העצה פה זה לא לעשות מזה עסק. לא לעשות מזה עסק. אל ישית לב אליהן, לא לשים לב לזה. מהי העצה? היסח הדעת. יש פה דבר מעניין שהאלטער רבי בפרק כ"ח, בהבדל מפרק כ"ז, שבפרק כ"ז האלטער רבי אומר מחשבות רעות והרהורים רעים. הרהורים רעים ותאוות רעות, יהיה. וכאן האלטער רבי לא משתמש עם המילה רעים. אומר: "הרהורי תאוות ושאר מחשבות זרות". ההבדל הזה זה הבדל חשוב, הבדל עיקרי. באמצע היום מדובר על מחשבות רעות,

06:23 תאוות רעות. בעת תפילה לאו דווקא מחשבות רעות. זה דו-- זה יכול להיות מחשבת תאווה, אבל זה זרות. זה הדיוק שמוסבר בחסידות בכמה מקומות, שבעת תפילה הבעיה בעת תפילה זה לא רק שיש לך מחשבות לדברים לא טובים, חס ושלום. אפילו אם אתה חושב מחשבות בדברים טובים, אבל אם הדברים האלה לא קשורים עם התפילה, זה נחשב מחשבות זרות. הרבי מביא בכמה מקומות, ושם האלטער רבי גם כן, שהפירוש מחשבות זרות, פירושו שזה זר בעניין זה. זה הדיוק. מחשבות זרות, מחשבות זרות פירושו אקסטרני, זר. זאת אומרת שזה לא שייך לתפילה. אם אתה באמצע התפילה, לפעמים כתוב, אה, יה-- ודאי שאם אתה באמצע תפילה חושב עניין בנגלה אז זה מחשבות זרות, כן. אבל לפעמים כתוב אפילו לחשוב עניין בחסידות, אם זה לא מביא-- קשור עם הכוונה של תפילה, זה גם נחשב למחשבות זרות. יש ברשימות שהרבי שואל את הרבי הריי"צ על לחשוב חסידות באמצע התפילה. יש לחשוב חסידות לפני התפילה, יש לחשוב חסידות באמצע התפילה. והרבי שואל את הרבי האם לחשוב חסידות באמצע התפילה זה לא נחשב למחשבות זרות. יש שם דו-שיח מאוד מעניין בין הרבי והרבי הריי"צ על העניין הזה. אז לחשוב חסידות באמצע, חושב חסידות לא-- אז האם זה נחשב למחשבה זרה? זכור לי, יש שם מעניין. הרבי, הרבי שואל כי איך זה מחשבות זרות? הרבי הריי"צ אומר לו שזה לא מחשבות זרות. בקיצור, יש איזה ויכוח ביניהם מאוד מעניין. אבל על כל פנים, מה אנחנו יודעים? אנחנו יודעים שזרות, לכן הדיוק של האלטער רבי זה, זה מחש-- בעת תפילה צריך להיות מונח בתפילה, ואם אתה חושב מחשבות אחרות, אפילו מחשבות טובות, אבל זה לא קשור עם התפילה, אז זה נחשב

08:21 למחשבה זרה, וזה, זה, וזה, וזה צריך להיפטר מזה. אבל מה, איך להיפטר מזה? אומר האלטער רבי: אין עניין של ישיב דין איתם כרגע. צריך מיד להסיח דעת מזה. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: וגם אל יהא שוטה לעסוק בהעלאת המידות של המחשבה זרה כנודע. האלטער רבי מוסיף שבן אדם לא יעשה טעות להיות שוטה לעסוק בהעלאת המידות של המחשבה זרה כנודע. מה האלטער רבי רוצה להגיד פה? כאן יש עניין מאוד מעניין, שזה האלטער רבי הרי היה תלמיד של המגיד ממעזריטש, תלמיד הבעל שם טוב, וכשמסתכלים בתורת הבעל שם טוב ותורת המגיד, אז יש אחד מהדברים שהם יסוד ממש מיסודי תורת הבעל שם טוב. יש את זה כמה וכמה פעמים. אם אתם מסתכלים לפעמים בכתר שם טוב, כמה וכמה פעמים הוא מביא את זה על דרך זה. המגיד ממעזריטש בספר שלו, מגיד דבריו ליעקב ובאור תורה, כמה וכמה פעמים הוא מביא את זה בכמה עניינים. זה יסוד בתורת הבעל שם טוב, שזה נקרא העלאת המידות של המחשבה זרה. מה הוא אומר? הבעל שם טוב אומר שאם בן אדם נופל לו איזשהו תענוג או איזושהי מחשבה זרה, אז איך הוא צריך? מה הוא צריך לחשוב? אומר הבעל שם טוב שבן אדם צריך לחשוב שהמחשבה הזרה הזאת יש לה שורש. כל מחשבה יש לה שורש. מאיפה זה מקבל חיות? כמו כל דבר בעולם, יש לו חיות עליונה, אז גם המחשבה הזרה הזאת יש לה גם חיות עליונה. איך? אם לא, לא היה לו קיום. מאיזה מקום המחשבה הזרה הזאת הגיעה? ממקום, משבירת הכלים. זאת אומרת, ואילו מצד עניינה זה קדושה, על ידי שבירת הכלים זה נפל בקליפה ונפל מזה ניצוץ, וזה

10:20 נמצא במחשבה זרה. למה הקדוש ברוך הוא הביא לי את המחשבה הזרה הזאת באמצע התפילה? כדי לעשות בירור הניצוצות. זה מה שכתוב בכתבי האריז"ל, שעיקר עניין עבודת התפילה זה בירור הניצוצות. האלטער רבי מביא את זה בתניא כמה פעמים. עבודת התפילה זה בירור הניצוצות. אז בן אדם בתפילה צריך להעלות את ניצוצות הקדושה שנפלו בתוך הקליפה. אז לכן נותנים לו מחשבה זרה, כי בכל מחשבה יש ניצוץ. אז הוא אומר דוגמה, אם אתה באמצע התפילה נופלת לך מחשבה שקשורה עם עניינים של, של אהבה. אהבה זרה, חס ושלום, אהבה לא עניין, לא, מה זה נפל לך המחשבה הזו שקשורה עם מידת האהבה? אז אתה צריך להתבונן שהשורש של המחשבה הזאת זה קשור עם מידת האהבה. מידת האהבה למעלה זה אהבה עליונה. ואילו מה טוב זה היה אהבה עליונה, זה ספירה, אלא על ידי שבירת הכלים נפל ניצוץ ונעשה מזה אהבה בעניינים בלתי רצויים. אז על ידי זה אתה מהפך, לוקח את האהבה הזאת ועושה מזה אהבת השם. בתפילה אתה מעורר אהבה גדולה לקדוש ברוך הוא, אז על ידי זה אתה, אתה מעלה. זה נקרא העלאת המידות. אתה מעלה את המידה של המחשבה הזו. אתה, אתה מוציא את, את, את באיזה מידה שייכת המחשבה הזו? שייכת למידת האהבה. אתה מהפך את זה לקדושה ועל ידי זה אתה גורם דבר נפלא. אתה מעלה ניצוץ שנפל בקליפה ומביא את זה חזרה לשורש של קדושה. על דרך זה, אם נופל לך באמצע התפילה איזשהו פחד, אז זה גם כן. זו מחשבה זרה שקשורה עם פחד, עם יראה, פחד לעומת זה ופחד. ומה יעשה לך פחד. מה הולך להיות מחר? פחד, לא יודע איך להחזיר

12:09 חובות. כל מיני דאגות שיש לאנשים של עניינים של יראה זרה. אז איך אתה עושה? אתה חושב מאיפה מגיעה היראה הזאת, מיראה דלמעלה, עושה את כל החשבון הזה, אז אתה הופך את זה ליראה קדושה, יראת שמיים, ואז אתה מעלה את הניצוץ. וכך הבעל שם טוב מביא את זה, ונוגע לכמה וכמה עניינים. עד כדי כך שאנחנו יודעים שבתניא גופא, באיגרת הקודש, האלטער רבי מביא, יש פרק שלם באיגרת הקודש כ"ה, פרק ידוע, צוואת הריב"ש. יש את מה שאמר הבעל שם טוב, שהאלטער רבי בא לבאר, שהמתנגדים היו להם טענות על, על, על, על, על תורת הבעל שם טוב. אז אחת מהטענות שלהם הייתה שהבעל שם טוב אמר שאם גוי, כן, מפריע ליהודי לתפילה באמצע תפילה, אז צריך לדעת שהשכינה התלבשה בגוי הזה. והמתנגדים עשו מזה גאַנצע טומל. זאת אומרת, השכינה מתלבשת בגוי. איך יכול להיות כזה דבר? זה היה אחד מהטענות של המתנגדים על החסידים. ואפילו עד כדי כך שבראשית, ב-ב-ב-בטענה שהיה לאלטער רבי במאסר גם כן הם הביאו חלק מהטענה הזאת. נמצא ב-- שהתגלה עכשיו בשנים האחרונות, השאלות ותשובות שהיו מהאלטער רבי בכתב יד. אז רואים שאחת מהשאלות הייתה גם על העניין הזה. איך מסבירים את העניין שהבעל שם טוב אמר שיש אה-- שהקדוש ברוך הוא מתלבש בכל מיני דברים, שזה היפך הקדושה וכולי, כל מיני טענות שהאלטער רבי היה צריך להסביר את זה. האלטער רבי שמה מסביר מה שהוא מסביר באיגרת הקודש כ"ה. וזה בעצם הנקודה. הנקודה שיש ניצוץ עליון בכל דבר, ויהודי כשמתבונן שיש פה ניצוץ, אז על ידי זה הוא מעלה את הניצוץ ואז הוא מתגבר ונותן לו יותר תוקף, ועל ידי זה הוא מברר

13:54 את המידות. בפשטות, אם אתה לומד כתר שם טוב, זה הדרך לתקן את המחשבות זרות. אדם לוקח כתר שם טוב, לוקח אור תורה, מגיד דבריו ליעקב, הספרים של המגיד והבעל שם טוב, זה הדרך לתקן את המחשבות זרות. והדרך הזה היו תלמידי המגיד לדורותיהם. אחר כך נועם אלימלך, קדושת לוי. הם מביאים את זה בתור דרך בעבודה, ונוגע לכמה וכמה עניינים. מגיע האלטער רבי פה ואומר שזה לא בשבילנו. זה אחד מהחידושים הנפלאים שהאלטער רבי גילה בתוך חסידות חב"ד. האלטער רבי הגדיר מה שייך לנו ומה לא שייך לנו, וזה מה שהאלטער רבי אומר: אל יהי שוטה. הבעל שם טוב אמר את זה, המגיד אמר את זה, אבל הם אמרו את זה לצדיקים, שהיו להם תלמידים שהיו צדיקים גמורים, ולהם דיברו דרך כזאת בעבודה. אבל בן אדם רגיל שהוא בינוני, וכל שכן אם הוא הלוואי בינוני, אז הוא לא שייך לזה. זה הלשון של האלטער רבי, וזה ל-- זה מה שהאלטער רבי מתייחס פה, שהוא רוצה לשלול. זה, זה, זה החידוש הנפלא שבזה, שהאלטער רבי פה לכאורה, הפעם היחידה, מן המקומות היחידים, שהאלטער רבי באופן גלוי כאילו מד-- דרך אחרת ממה ש-- ממה שהבעל שם טוב והמגיד אמרו. בדרך כלל חסידות חב"ד, תורת הבעל שם טוב היא, היא תורת הבעל שם טוב, זה. אבל ההבחנה הזאת שיש דברים שהבעל שם טוב והמגיד אמרו, שזה דברים ששייכים לצדיקים, ויש דברים שזה לא שייך לכל אחד. אז זה אחד מהחידושים שהאלטער רבי גילה עם ספר התניא, וכאן רואים את זה במוחש. עד כדי כך שאומרים אצל חסידים פתגם ידוע, שידוע אצל חסידים, אומרים את זה אצל פרץ

15:54 מקובל שה-שהמילים אל יהי שוטה כתוב בכל עמוד של תניא. יש כזה פתגם שאל יהי שוטה זה כתוב בכל שורה של תניא, בכל עמוד של תניא. וגם האלטער רבי כתב את זה פה, אל יהי שוטה. אבל בעצם כל פרק בתניא שאתה לומד אתה צריך לזכור אל יהי שוטה. זה מאוד קל להתבלבל ולחשוב דברים ולחלום חלומות ולקחת דברים לכל מיני כיוונים לא רצויים. אז צריכים תמיד לזכור אל יהי שוטה, זה יסוד. כאן אדמו"ר הזקן כותב את זה במוחש. וגם: אל יהי שוטה לעסוק בהעלאת המידות של המחשבה זרה כנודע, כי לא נאמרו דברים ההם אלא לצדיקים. זה שנאמר ככה בספרים בתור עצה למחשבה זרה, זה נאמר לצדיקים שאין נופלים להם מחשבות זרות שלהם. זה לא מחשבות זרות שלהם. הם לא שייכים לזה אצל עצמם. אז לכן כשנופלת לו מחשבה זרה, זה רק בשביל שהוא יתקן את זה. אין לו, אין לו, אין לו בזה שום תאווה. זה לא שהצדיק שלעניינים האלה הוא קשור אליהם. להפך, נופל לו משהו שלא שייך אליו, משהו שלא בערך. זה בגלל שנותנים לו את זה בשביל שהוא יעלה את זה, בשביל שהוא יתקן. אז רק צדיק אמיתי יודע שהמחשבה הזאת הגיעה לו בשביל שיתקן את זה, כי היא משל אחרים. המחשבות זרות נופלות לו משל אחרים. מכיוון שיש, לפעמים כתוב שהצדיק צריך להעלות את החסידים שלו, את התלמידים שלו, ובמילא אז לפעמים קורה שהם אנשים שנמצאים מסביבו, שיש להם מחשבות זרות, ועל ידי שהם נמצאים סביב הצדיק, תלמידים שלו, אז נופלים לצדיק הדברים האלה, על ידי שהצדיק מעלה אותם, אז הצדיק מעלה גם את זה אצל החסיד. יש גם

17:47 כזה עניין שהצדיק, על ידי שהוא פועל עליית המחשבה הזרה, אז ממילא זה פועל גם אצל החסידים. יראת שמיים, יש סיפורים שמספרים על חסידים שכשפתאום היה להם הרהור יראת שמיים, זה בגלל שהרבי חשב עליהם. זה כזה עניינים שבחסידים מדברים, שכשהצדיק אומר, כשהרבי אומר, זכר הכתוב חיה בי וכל ישראל עמנו, אז הוא פועל יראת שמיים אצל החסידים. וכתוב ככה בספרים מהבעל שם טוב. זה עניינים רוחניים שהצדיקים פועלים, כי כל המחשבות הזרות שלהם היו משל אחרים, וכשהם מעלים את זה, ממילא גם הם מעלים את זה אצל התלמידים שלהם. אבל הכל פועל עם זה שזה שייך רק לצדיקים. אבל מי שנופל לו משלו. כאן אנחנו מדברים על בן אדם רגיל. המחשבה הזרה שנופלת לו זה משלו, מבחינת הרע שבליבו בחלל השמאלי. והמחשבה הזרה, זה מחשבה זרה שנופלת במחשבה, זה הגנוז, זה מגיע ממני. חסידים אומרים את הווארט: שאתה קורא לזה מחשבה זרה? זה לא זרה. מחשבה זרה זה אצל צדיק יש מחשבה זרה. מה פירוש מחשבה זרה? שזה זר, זה לא שייך אליו. זה בא אליו ממקום אחר. אבל כשזה מהנפש הבהמית שלי זה לא זר. זה חבר שלי, זה ממני, זה אני מכיר אותו. זה, זה לא זר, זה המהות שלי. זה עצמי. אי אפשר לקרוא לזה מחשבה זרה. האדמו"ר אומר את זה בצורה עדינה, אבל זה עבוד. אבל שנפל זה מהרע שבליבי בחלל השמאלי. אומר: איך יעלה למעלה והוא עצמו מקושר למטה? אז איך אתה רוצה להעלות את המחשבה הזרה כשאתה מונח בעמקי הקליפות? יש כלל: אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. בן אדם שהוא עצמו נמצא בבית האסורים, הוא לא יכול להוציא את עצמו

19:46 מבית האסורים. גם להוציא אחרים. כאילו אתה, אתה לבד. כדי להוציא מבית האסורים אתה צריך מעל. אם אתה נמצא מבחוץ אתה יכול להוציא, אבל אתה נמצא בפנים. אתה לא יכול. אז זה גם פה. איך יעלה למעלה והוא עצמו מקושר למטה? איך אני רוצה לפעול עלייה במחשבה זרה אם הנפש שלי היא לא מתוקנת? הנפש שלי נמצאת שמה. איך יעלה למעלה והוא עצמו למטה? וממילא זה האדמו"ר מסביר פה. כשנגיע לצדיק אז אין לו שום רע שלו. אז אם נופלת לו מחשבה זרה זה בגלל שנופלת לו ממקום אחר והוא צריך להעלות את זה. ונגיע אבל לבן אדם רגיל שהוא עצמו נמצא ו-ב-עדיין לא מזוכך. אז, אז, אז המחשבה הזרה, אתה לא יכול להעלות משהו שאתה עצמך לא נמצא שמה. זה היסוד שהאלטער רבי אומר פה. יש ווארט אצל חסידים שאומרים: אה, כתוב בגמרא לשון כזה שרשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם עושים תשובה. אז כזה, אפילו על פתחו של גיהנם הם גם לא עושים תשובה. אז אומרים: מה הפשט? מה פשט שרשעים אפילו על פתחו של גיהנם לא עושים תשובה? אז יש כזה ווארט, אומרים, אומרים את זה בשם הקוצקר, שאמר שהפשט הוא שהכוונה פה זה לא רשעים סתם. שהכוונה פה זה לכל מיני, הוא היה אומר, גוטע, גוטע אידן, רבעלעך. פאלשע צדיקים. על הקוצקר מאוד ידוע שהוא היה נלחם הרבה ב-בעניין הזה של הפאלשע צדיקים. הוא לא היה. הוא עצמו היה, הוא היה מסוג אחר. כן. אז היה לו ווארט כזה שהיה אומר שעכשיו זה הולך לפאלשע צדיק. מה הפשט? אפילו על פתחו של גיהנם אינו עושה תשובה. מגיע למעלה ואז עושים לו דין וחשבון ורואים

22:01 שמגיע לו גיהנם. אז אומרים לו שצריך ללכת לגיהנם. אבל הוא בטוח שלוקחים אותו לגיהנם כדי שהוא יציל את התלמידים שלו. הוא לא מבין שלוקחים אותו לגיהנם בשביל... אז לכן הוא לא עושה תשובה. הוא חושב, הוא חושב שהוא נכנס לגיהנם כדי להוציא מישהו אחר. הוא לא מבין שמתכוונים אליו. זה עוקצנות. אז איך יעלה למעלה והוא עצמו נמצא למטה? זה פשט כזה עוקצנות. אבל מה הנקודה פה שהאלטער רבי אומר? תראה, האממ, הנק-- שלכן מה, מהי העצה שהאלטער רבי כן נותן? אז העצה של לתקן את השורש של המחשבה זרה, אומר האלטער רבי, זה, זה לא עבודה בשבילנו. מה היא כן העצה? אומר האלטער רבי: יסיח דעתו מהם כרגע. זה העצה של האלטער רבי. שהעבודה נגד המחשבה הזרה בתפילה זה העצה יהיה היסח הדעת. אנחנו רואים שאצל הרבי העניין הזה של ההיסח הדעת זה אחד מהיסודות. כמו שאמרתי, בפרק הזה יש פה יסוד שבתורה של הרבי זה נהיה מאוד עניין יסודי, עצה כללית בעבודת השם. במכתבים של הרבי רואים את זה עשרות פעמים, אם לא מאות פעמים. דרך בעבודה. איך בן אדם צריך להתעסק עם הבלבולים, יצר הרע, מחשבות וכולי. העצה של היסח הדעת. יסיח דעתו מהם כרגע. האאאה, הביאור זה מה פשט היסח הדעת? הווארט של היסח הדעת זה אומר: במה אני מונח? התרגום של היסח הדעת זה במה אני מתחבר. בן אדם, אם הוא חושב, בטבע האדם הוא שבמה שאתה מונח אז זה, זה, זה מתגבר אצלך. אם אתה מונח בשלילי אז השלילי יגדל. אם אתה מונח בחיובי, חיובי יגדל. בטבע העולם ככה זה המציאות. במה שאתה חושב ומה שאתה מונח אז זה הופך להיות יותר

24:27 מציאות. אז ברגע שאתה מתחיל לחשוב על זה שיש לך מחשבות זרות ועל זה שיש לך מידות רעות ועל זה שיש לך עבירות, אז אתה לא מתקן אותם. אתה פשוט מונח ב-ב-בשלילי. אז בסוף אתה רק מונח בזה. זה רק נהיה יותר גדול, יותר גדול. מה שאין כן כשאתה מסיח דעת. הרבי כותב באחת מהשיחות שהיסח הדעת פירושו היסח מלשון איבעררייסן. כשאתה מנתק את הדעת, את ההסכמות, את החיבור שלך עם הרע, עם השלילי, עם המחשבות זרות, ואתה שם את עצמך במקום של קדושה, אתה משקיע את עצמך בתפילה כמו שהרב עכשיו הולך להסביר איך צריך לעשות את זה, אז אה אז אה אז אה אז המחשבות זרות יתבטלו לבד. ולכן זה מה שהרב אומר שהעצה כנגד המחשבות זרות, העצה היא להסיח את דעתם מהם כרגע. ר' שלמה חיים קסלמן היה מביא על זה משל: יש בן אדם, כשהוא נמצא במלחמה ואז אה השונא אה זורק חיצים, אז הדרך היא לא לעצור ולחשוב בדיוק איך אני עושה פה, מה אני הולך לעשות ואיך אני מ-מ-שומר על עצמי. אם אתה תעצור אתה תקבל את החץ בתוך ה-- בראש. זה לא, זה לא עובד ככה. דבר ראשון אתה צריך לברוח. אתה צריך לקום ולברוח. לא להתעסק מאיפה זה מגיע ואיפה זה. זה איך זה, איך אני אעשה. אל תחשוב עכשיו, אתה צריך לברוח. אחרי שאתה תברח אז אתה תתחיל לעבוד ולתקן וזה. על דרך זה גם ענייננו, זה עבודת ה', שצריך להיות דבר ראשון היסח הדעת לגמרי. ואז האלטער רבי ימשיך הלאה בפרק, איך שיחד עם זה צריך להיות גם שמחה וכולי, כמו שהרב ימשיך בהמשך הפרק.