לקוטי אמרים תניא, פרק כ״ח - חלק ב׳

00:00 כי אנחנו נמשיך הלאה כאן עם פרק כ"ח. יש פה את שתי הנקודות בדף ל"ה. האלטער רבי אומר פה, מהי העצה? כשיש הרהורי תאוות ומחשבות זרות בשעה שעובד בתורה ובתפילה, אז לא צריכים להיכנס בגלל זה למצב של דאגה, אלא אדרבה, מה שהאלטער רבי אומר, צריך להיות היסח הדעת. שהעצה איך להיפטר מהמחשבות זרות זה על ידי שיסיח דעתו וימשיך בתפילה. כן, האלטער רבי הולך לפרט יותר. קודם כול הוא הסביר שזה לא לעשות מה שכתוב בספרים, העצה של העלאת המידות של המחשבות זרות, שזה כתוב שקשור דווקא בעבודת הצדיקים. זה לא דבר ששייך לבינוני, וכל שכן למישהו למטה מדרגת הבינוני. אז עכשיו האלטער רבי ממשיך הלאה ואומר, "אך אף על פי כן אל יפול לבו בקרבו". זה אחרי שהאלטער רבי הסביר למה אנחנו לא שייכים להעלאת המידות של המחשבות זרות. בגלל שאיך יעלה למעלה והוא עצמו מקושר למטה. אז לכאורה זה סיבה שיכול להביא את הבן אדם למצב של היפך השמחה. אתה אומר לבן אדם, תדע לך, זה שיש לך מחשבות זרות זה בגלל שאתה מקושר למטה. זאת אומרת שזה מראה שאתה נמצא בעמק הקליפות. אתה נמצא במקום לא טוב. אז לכאורה המחשבה הזאת יכולה להביא לבן אדם מצב של עצבות. אז האלטער רבי בא לבאר שאף על פי כן אדם לא, לא צריך להיות בעצבות, ואדרבה, קודם הוא הסביר, צריך להיות בשמחה יתירה, כמו שנראה עכשיו. יש לפעמים שמוסבר, כי הרי נגיע לאופן איך לעבוד על המחשבות זרות שיש באמצע התפילה. אז כמו שאמרנו קודם, יש מה שכתוב בתורת הבעל שם טוב, תורת המגיד, שזה על ידי ההתבוננות בשורש המחשבה זרה והעלאת המידות.

02:04 יש אבל גם כן בספרים, ולפעמים גם בספרי חסידות, שכתוב גם כן הפוך, שההסבר איך בן אדם יכול לתקן את המחשבות זרות שמתעוררות בעת התפילה זה על ידי שיעשה חשבון, חשבון נפש, ועל ידי עבודה בעצם של מרירות. בחסידות יש כזאת עצה. לפעמים כשבן אדם יש לו מחשבות זרות והרהורים רעים בעת תפילה וכולי, אז ההתבוננות צריך להיות בזה גופא, שהוא צריך לחשוב ולעורר מרירות בנפשו מכל העניין הזה שהוא נמצא בתחתית ונמצא בעמק הקליפות, שלכן נופלים לו מחשבות זרות, והמרירות הזאת תביא אותו לתשובה, ועל ידי זה הוא ייפטר מהמחשבות זרות. לפעמים יש כזאת עצה. אפילו ב... אפילו אצל האלטער רבי מוצאים את זה משהו דומה בליקוטי תורה. יש את ד"ה אני לדודי, שמה יש כזה, כזה סגנון. במאמר הידוע של אני לדודי, שהאלטער רבי מדבר על העניין של המחשבות זרות, והאלטער רבי מסביר שמבחינת העלאת המידות, שאם לבן אדם נופלים לו מחשבות זרות, הוא לא ייבהל מהם וכולי בשעה שעובד בתורה ובתפילה. אז האלטער רבי אומר מהי העצה? הוא מבקש בלשון שצריך לחפש בשורש, בחשבון הנפש. בן אדם צריך לעשות, להתבונן כל מה שעשה בעבר וכולי, מחשבה ודיבור ומעשה. אז כן, יש לפעמים את העניין הזה שדורשים את המרירות. אז האלטער רבי רוצה פה לשלול את העבודה הזאת גם כן. זאת אומרת, פה האלטער רבי בפרק כ"ח רוצה להגיד שהדרך איך בן אדם מתגבר על המחשבות זרות והתאוות שנופלים לו בעת התפילה זה לא באופן של העלאת המידות של זרות, זה בטוח, כי אנחנו לא שייכים לזה. איך יעלה למעלה אם הוא עצמו מקושר למטה? וזה גם כן לא על ידי העניין

04:08 של ההתבוננות ברע ואז להיכנס למרירות בגלל זה. וזה מה שהאלטער רבי ממשיך: "אך אף על פי כן אל יפול לבו בקרבו להיות מזה עצב נבזה". שהבן אדם ירגיש עצבות מהעניין הזה שיש לו מחשבה זרה. בשעה ש-- הרבי לא אומר שבכלל לא, אומר עכשיו לא. בשעת העבודה, עכשיו כשאתה נמצא באמצע התפילה, זה לא הדרך. האלטער רבי לא שולל שיש כזאת דרך, והדרך הזאת צריכים להשתמש עם זה. לא עכשיו בעת התפילה. בשעת העבודה, עכשיו כשבאים לך מחשבות זרות, הדרך להתגבר על מחשבות זרות זה העניין של היסח הדעת, לא שום דבר אחר. כן, בשעת העבודה שצריך להיות בשמחה רבה, מכיוון שבעת עבודה צריך להיות בשמחה רבה, כמו שהאלטער רבי כבר אמר כמה פעמים. זה בפרק כ"ו שהתחיל את הסוגיה. האלטער רבי הסביר שכלל גדול בעבודת ה' זה שצריך להיות עובד דווקא מתוך שמחה, כי אם אתה לא בשמחה יצר הרע מפיל אותך וכו', כל העניין. כדי לנצח את היצר חייב להיות בשמחה רבה. אז ממילא תמיד בעבודת השם חייב להיות עובד מתוך שמחה. אז לכן עכשיו זה לא הזמן להיות בעצבות. אם עכשיו אתה תיכנס לעצבות, דיכאון, למרירות, אז לא יהיה לך כוח להתגבר על היצר. כמו שהאלטער רבי אמר קודם. כן, להתגבר על המנגד חייב להיות שיהיה לו זריזות, וזריזות נמשכת משמחה. אז עכשיו להתבונן בעניינים האלה זה לא, זה לא יעזור לך, אדרבה זה יקלקל. זה מה שאומר שצריך להיות בשמחה רבה. אבל תראה, הוא מוסיף אפילו עוד יותר. אלא אדרבה, לא רק שצריך להיות שמחה, אלא אדרבה אומר: "יתחזק יותר ויוסיף אומץ בכל כחו בכוונת התפילה". מה צריך להיות הגישה נגד

06:08 המחשבות זרות? שהבן אדם צריך להיכנס לתפילה עם יותר כוח, עם יותר חיזוק. האלטער רבי יסביר עם כל המשל מהמלחמה שיש. צריך להיכנס, אדרבה, ברגע שאתה שם לב שיש לך מחשבה זרה בתפילה, אז הדרך איך אתה עובד על זה זה שאתה מכניס את עצמך לתפילה עם יותר חיים, עם יותר כוח, עם יותר תוקף, בחדוה ובשמחה יתירה. ובמילא גם השמחה, לא רק שמחה אלא שמחה יתירה. אז האלטער רבי דורש מן הקצה לקצה. דבר ראשון האלטער רבי שולל את העניין של מרירות בעת תפילה. שולל את המרירות מהמחשבה זרה. מצד שני האלטער רבי לא רק אומר שצריך להיות שמחה, אלא אדרבה, דווקא בגלל שיש לך מחשבה זרה אז השמחה צריכה להיות שמחה יתירה. למה שמחה יתירה? זה פשטות, בגלל שצריך להיות כוונה יתירה. הרי כל העניין, כמו שהאלטער רבי עכשיו מנסה להסביר לנו פה, שכדי לנצח את המחשבה זרה צריך להיות כוונה יתירה, להיכנס לתפילה עם יותר חיים, עם יותר כוונה, עם יותר שטורעם, ובמילא גם השמחה צריך להיות יותר בשמחה. וזה גם כן קשור עם הביאור של המאמר בפרק כ"ו. כדי לנצח את היצר חייב להיות עבודה מתוך שמחה. שמחה נותן לך את הכוח להתגבר על היצר, ובמילא כל מה שאתה צריך להכניס יותר כוח אתה צריך יותר שמחה. ולכן האלטער רבי אומר צריך להיות שמחה יתירה. אבל ממה יהיה לו שמחה יתירה? מזה שיש לו בלבול ומחשבה זרה? איך, איך, איך יהיה לו שמחה מזה ש-- הרי יש לו בפועל, יש לו, יש לו מחשבה זרה והרהורים. ממה יהיה לו השמחה יתירה? אז האלטער רבי מסביר: בשומו אל לבו כי נפילה של מחשבה זרה היא מהקליפה שבחלל

08:08 השמאלי. הבן אדם צריך לשים לב, צריך להתבונן ולהגיע להכרה כי נפילת המחשבה זרה היא מהקליפה. מאיפה נופלים לי מחשבות זרות? מצד הקליפה שבחלל השמאלי, העושה מלחמה בבינוני עם נפש אלוקית שבו, יש פה מלחמה. המחשבה זרה זה לא טבעי. מחשבה זרה מגיע בגלל שיש פה מלחמה. אז היצר הרע מעוניין להפריע לי בתפילה. במשך היום היצר הרע לא כל כך, אה, לא כל כך מתגבר. דווקא בעת תפילה שמה יש מלחמה, כמו שהאלטער רבי עכשיו הולך להסביר. אז זה שנופלים לי מחשבות זרות בעת תפילה זה מגיע ממה? מזה שיש פה מלחמה. הקליפה שבחלל השמאלי עושה מלחמה בבינוני עם נפש אלוקית שבו, ונודע דרך הנלחמים וכן הנאבקים יחד: כשאחד מתגבר אז השני משתדל להתגבר גם כן בכל מאמצי כוחו. אז זה הדרך במלחמה. אז האלטער רבי ממשיך עם אותו המשך שאמר בפרק כ"ו, אותו משל. בפרק כ"ו האלטער רבי הביא את המשל של שני אנשים שנלחמים זה עם זה, וכל אחד רוצה להפיל זה את זה. אז אם אחד יהיה בעצלות וכבדות אז ינצחו אותו בקל אפילו אם הוא גיבור יותר מחבירו, כי כדי לנצח צריך להיות בזריזות, וזריזות נמשכת בשמחה דווקא. אז האלטער רבי כאן ממשיך הלאה ואומר: זה שנופלים לך מחשבות זרות עכשיו, אדרבה, זה מראה שאתה נלחם. אם לא היית נלחם אז גם הצד השני לא היה נלחם. אם היית רגוע, אם אתה רדום, אם היית ככה, אז היצר הרע אין לו מה, לא, לא, לא, אין לו, אין לו, אין לו, אף אחד לא עומד נגדו. אז הוא לא, אף אחד לא מאיים עליו. מתי נהיה בלגן? כשמאיימים עליו. ברגע שאתה מתחיל להתפלל אתה מתחיל

10:06 להשקיע בתפילה, אז היצר הרע מתעורר. אופס, מה קורה פה? אז הוא מתחיל, אז הוא מתחיל לריב איתך. אז אדרבה, זה שנופלים לך מחשבות זרות זה מראה שאתה נמצא ב-, אתה נמצא במצב טוב, אתה מתפלל, אתה נלחם, ובדרך המלחמה זה ככה. בדרך המלחמה זה שכשאחד מתחיל אז השני נהיה, מתגבר עליו. ואז מה אתה עושה? אתה נבהל, אתה בורח? להפך. אז התפקיד שלך זה להשתמש עם העצה שהאלטער רבי אמר בפרק כ"ו, להתגבר בשמחה יתירה, כי דווקא עם השמחה יתירה יש לך יותר כוח, יותר זריזות, וממילא יהיה לך את הכוח לנצח אותו. זה העבודה פה. ולכן כשנפש אלוקית מתאמצת ומשתדלת להתפלל, אז גם הקליפה משתדלת כנגדו לבלבל לו ולהפיל לו במחשבות זרות שלה. אז זה, זה, זה, זה הנקודה. זה, זה האלטער רבי אומר, בשומו אל לבו. כשאדם מבין מה הולך פה אז ממילא הוא לא מתבלבל. זאת אומרת, מה שהאלטער רבי מנסה להסביר לנו פה, מה זה ה״בשומו אל לבו״, לשים לב. בדרך כלל זה הטעות שאנחנו עושים. האלטער רבי עוד מעט ידבר על הטעות, כן? עוד מעט ידבר יותר בפרטיות. אבל היסוד פה שהאלטער רבי אומר בהמשך למה שהוא אמר קודם, העניין של העצבות. טבע הבן אדם, טבע האנשים זה שכשאנחנו בתפילה מנסים להתפלל ואז פתאום יש לי מחשבות זרות אז אנחנו מתעצבנים. ולמה אנחנו מתעצבנים? כי זה כאילו סוג של אבן הבוחן, שזה אומר שאני נמצא בעמקי הקליפות. זה כאילו אבן הבוחן שאני לא בסדר. זה מראה שאני, שאני, שאני לא... וראיה, אני מנסה להתפלל ו-ו-זה לא הולך ויש מחשבות זרות. אז זה סימן ששם אני נמצא. זה המקום שלי ולכן בקיצור ונופלים לכל מיני

12:02 אפשרויות. זה טבע האדם להתעצבן עכשיו, ולפעמים מחשבות, כתוב ככה באמת. זה לא שזה יש, יש לזה איזה מקור, כן? לפעמים כתוב כאלו דברים. אז האלטער רבי מנסה להסביר איך צריך להיות המחשבה הנכונה. האלטער רבי בא להסביר פה ואומר שהבן אדם צריך להתבונן ולא לשום ליבו שמה שקורה פה עכשיו זה הסיבה למה יש לי עכשיו מחשבה זרה. הסיבה האמיתית היא דווקא בגלל שאני מתפלל. אדרבה, זה מגיע ממקום של מלחמה. מכיוון שאני מתפלל, מכיוון שאני מנסה להשקיע בתפילה, ובמילא יש את המלחמה של הצד שכנגד. ולכן מה צריך להיות העניין במלחמה? אז במלחמה כמו במלחמה צריך להיות עם יותר תוקף. איך בן אדם יכול להיות עם יותר תוקף? כשהוא נמצא עם יותר תנועה של שמחה. כשיוצאים למלחמה, כידוע, הולכים עם מארש של ניצחון. אז לפני שנכנסים למלחמה, ודווקא על ידי זה אנחנו בטוחים, זה נותן לנו את הכוח, זה מרים אותנו, זה נותן לך כוח לנצח. אם אתה נכנס למלחמה בהרגשה שאתה מיואש מלכתחילה, אתה לא תוכל לנצח שום דבר. ואכן צריך להיות הגישה שאדרבה, להשקיע יותר בתפילה עם יותר חיים, יותר כוחות ודווקא במילא גם יותר שמחה. שמחה תסייע לו. על ידי זה יוכל לנצח את היצר הרע. יש אצל חסידים, אומרים כזה דוגמה, כזה ווארט, כזה משל, שהעניין הזה של המחשבות זרות שמגיעות דווקא בעת תפילה, למה? אז יש, יש את ה... יש ווארט שחסידים אומרים שרואים את זה במוחש בתור משל, בתור דוגמה. מביאים דוגמה: כשמבשלים רואים, אולי אפילו זה מובא במאמרים, אני לא זוכר עכשיו, אבל יש כזה ווארט שכשמבשלים תבשיל, בשר, מרק, אז רואים שכשהתבשיל מתחמם ומתבשל, אז הפסולת

14:15 עולה למעלה. ואז צריכים להוריד את זה. זה, יש שם במשנה, יש המילה של טבחים. יש כזה דבר כאילו שהדבר שנמצא מעל האוכל, כזה, כזה שומן, פסולת, צריכים, צריכים להוריד את זה, שלא... אז אומרים כזה ווארט שזה העניין של המחשבות זרות בתפילה. כשבן אדם מתחיל להתפלל, אז הוא מתחיל להתחמם. התפילה, חמימות והתלהבות והחיים של התפילה, כן? כאילו הבן אדם מתבשל בתפילה, ואז דווקא הפסולת עולה. זה המחשבות זרות שעולות לו בראש, זה מהפסולת שעולה מזה, בגלל שהוא מתחמם בתפילה ומתעורר אהבה ויראה וחיים בתפילה. אז מזה נולד, הפסולת של הרע עולה למעלה, אבל... אז לכן נופלות המחשבות זרות. אבל הפסולת של הרע למעלה, אדרבה, כדי שהבן אדם דווקא יוציא את זה, ייקח את זה, יבטל את זה. הרי איך מבטלים את זה? אז מדברים על בן אדם רגיל, כמו שאומר פה, זה על ידי לעמוד ביותר תוקף ויותר אומץ ויותר עוז, להתאמץ יותר, סך הכול, בתפילה כדי לנצח אותו. יש את הסיפור הידוע שמספרים אצל רבי שמעון בר יוחאי[?] בקשר לזה שלומדים פה, שהיה אצל רבי שמעון בר יוחאי[?] פעם יהודי, פולישער חסיד. הגיע לרבי שמעון בר יוחאי[?]. הרי ידוע שאצל חסידות חב"ד אז העניין הדגוש היה שצריך להתפלל באריכות. תפילה באריכות ובמתינות, וזה... אצל הפולישע חסידים יש את העניין הפוך. לא אצל כולם, אצל חלק. עד היום יש כמה, אצל ה... שמתפללים מאוד מהר. יש כאלה, בעלז, סאטמר, וכמה שאצלם התפילה דווקא לא, לא... זה עניין כאילו שצריכים להתפלל דווקא מהר. שזה מ... אז מספרים ככה שהגיע פעם פולישער חסיד ואמר לרבי שמעון סאדן[?] שאצלנו מתפללים מהר. למה מתפללים

16:33 מהר? הוא הסביר שהווארט הוא שכשאדם נוסע בעגלה ובחוץ יש גויים שזורקים עליך אבנים, כן? אז מה אתה עושה? אתה הולך לאט? להפך, אתה הולך יותר מהר. אז צריכים למהר בתפילה כדי לא לתת מקום שהגוי, היצר הרע, יזרוק עליך אבנים, ולזרוק היצר הרע מחשבות זרות, אז דווקא בתפילה מתפללים מהר, צפוף, עם הרבה חיות. אתם ראיתם פעם, כן? שפולישע חסידים מתפללים בהתלהבות מאוד גדולה, אבל מאוד מאוד מהר. אחת, שתיים, הם כבר רצים, כאילו לא לתת ליצר הרע, למחשבות זרות, להיכנס. הם מתפללים צפוף, אין זמן להכניס מחשבות זרות. אז אומרים שהרבי מפשיסחא ענה לו: באמת דבריך אמורים כשהגוי נמצא בחוץ וזורק לך אבנים. מה קורה אם הגוי כבר נמצא בפנים? אז מה יעזור שתרוץ? הוא גם נמצא יחד איתך בתוך העגלה והוא זורק לך אבנים מבפנים. אז מה אתה, איפה אתה רץ? לא יעזור שום דבר. אז במילים אחרות, מה אתה מבלבל בראש? המחשבות זרות כבר נמצאות עמוק בפנים. זה, זה, זה רץ יחד איתך. זה לא... אתה לא בורח לשום מקום. אז מה עושים? צריכים לעצור. צריכים להוציא אותו, ואז... וזה ההבדל, תפילה, כאילו אריכות התפילה, זה איך מתפטרים ממנו, צריך להיות דווקא באופן כזה. זה ווארט אצל...