לקוטי אמרים תניא, פרק כ״ז - חלק ז׳

00:01 אנחנו אוחזין בסוף פרק כ"ז, דף ל"ד למטה. זהו שאמרו רז"ל. אז האלטער רבי הסביר פה באריכות איך שבן אדם צריך שלא יהיה לו שום צער, דאגה מזה שיש לו הרהורי עבירה ותאוות רעות במשך היום בזמן עסקו בדרך ארץ, בגלל שהוא צריך להסתכל על זה שזאת הזדמנות שהקדוש ברוך הוא נתן לו, שהוא יכול לקיים את המצווה של "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". בפרט שבבינוני זה עיקר עבודתו. האלטער רבי מ-מ-מה שהסביר, מאריך לבאר את גודל הנחת רוח שיש לקדוש ברוך הוא מכל פעם שיהודי עושה אתכפיא בדברים האסורים. ואחר כך הוא דיבר גם על דרך זה, ונגיע לדברים המותרים. וכל פעם שבן אדם כופה את עצמו, יהיה בעניינים כאלה, אז על ידי זה נעשה אתכפיא לסטרא אחרא, ועל ידי זה יהיה נמשך למעלה קדושה עליונה, וזה גם כן נמשך פה למטה לאדם. כמו שהאלטער רבי סיים פה קודם להגיד, שעל ידי זה, על ידי האתכפיא, חוץ מזה שהוא גורם למעלה משהו מיוחד, הוא גם כן גורם למטה אצלו, שזה נותן לו סיוע רב ועצום בעבודתו. וממשיך האלטער רבי ואומר פה: וזהו שאמרו רז"ל עוד, "אדם מקדש עצמו מעט מלמטה, מקדשין אותו הרבה מלמעלה". אומר האלטער רבי שלפי מה שלמדנו פה אפשר להסביר מה שאומרים שבן אדם, תראה, הגמרא, מה חז"ל אומרים, שבן אדם מקדש את עצמו מעט מלמטה, מקדשין אותו הרבה מלמעלה. לפי מה שהסברנו כאן עכשיו, הרי זה מה שאמרנו. אמרנו שבשעה שבן אדם עושה אתכפיא אפילו מעט מזעיר, אתכפיא קטנה ביותר, אז על ידי אתכפיא קטנה ביותר, שזה בן אדם מקדש את עצמו, ואפילו אתכפיא בדבר הכי קטן.

02:16 כמו שהאלטער רבי מדבר, מותרים וכולי וכולי, אז על ידי כל אתכפיא ואתכפיא, על ידי זה נמשכת קדושה עליונה, וזה גורם סיוע רב ועצום. אז מזה רואים מה שחז"ל אומרים, שבן אדם מקדש עצמו מעט מלמטה, מקדשין אותו הרבה מלמעלה. ולשון הגמרא זה: מקדש עצמו מעט, מקדשין אותו הרבה; מלמטה, מקדשין אותו מלמעלה. ככה זה לשון הגמרא, זה מחולק לשני, לשני עניינים. אז באמת, כשלומדים את הגמרא הזאת, אז המהרש"א לומד פשט שזה שני עניינים. קודם כול, מקדש את עצמו מעט. אדם מתחיל לעשות את עצמו קדוש קצת, דברים קטנים, מעט, מקדשין אותו הרבה, ולמעלה מקדשים אותו, נותנים לו את היכולת שהוא יקדש הרבה. ואחרי שהוא מקדש את עצמו הרבה מלמטה, אז אחרי זה מקדשין אותו מלמעלה. זה כאילו שזה שני שלבים. ככה מסביר המהרש"א. לא יודע בדיוק מה הפשט במהרש"א, אבל ככה המהרש"א אומר. האלטער רבי לומד פשט גם פה וגם באגרת התשובה בסוף פרק י"ב, שזה לא שני, שני עניינים, אלא אחד זה ביאור על השני. לכן הוא מביא את זה ביחד. עוד, המקדש את... הגמרא רוצה להסביר עד כמה ההשפעה מלמעלה זה באין ערך למה שהבן אדם עושה. זה הרבה יותר. כמה שבן אדם יעשה למטה, אז מלמעלה נותנים לו בלי ערך למה שהוא עושה. וזה שני הפרטים: אדם מקדש עצמו מעט. הפעולה שאני עושה בערך למה שנותנים לי, אז הפעולה שלי זה מעט, והמעט שאני עושה זה מלמטה. אדם נמצא למטה. כמה בן אדם כבר יכול לעשות? מצד זה שהוא נמצא בעולם הזה הגשמי, אז כמה שאני אעשה זה יהיה מעט. אבל

04:16 מקדשין אותו הרבה, כן? הקדוש ברוך הוא מקדש אותך הרבה, והרבה הזה זה מלמעלה. זאת אומרת שהמלמעלה זה הביאור על הרבה. מכיוון שזה מגיע מלמעלה, לכן גופא זה, זה הביאור שזה הרבה יותר ממה שאתה תעשה. האלטער רבי באגרת התשובה, האלטער רבי מביא את המשל מהשמש. בסוף אגרת התשובה, ידוע. האלטער רבי שמה מביא את המשל מהשמש. נראה לי שהוא מביא בשם הרמב"ן או משהו כזה. פה משל מהשמש, שאנחנו רואים פה למטה כשהשמש זזה. אתה מסתכל לפעמים, אתה רואה איך השמש זזה ב-ב-בחלון, בצל, אז הצל הולך לאט לאט, ועוד לאט. כל-כל-כל דקה, כל כמה דקות, הולך עוד איזה מילימטר, עוד איזה סנטימטר. הולך מאוד לאט. אבל באותו זמן השמש למעלה, כדור השמש הרי ידוע שהוא רץ כל דקה כמה מאות אלפים קילומטרים, אני יודע, מספרים לא נורמליים. השמש רץ בצורה, בצורה הכי מטורפת. אז באותו זמן שלמעלה השמש רץ בצורה מאוד מאוד מהירה ומאות אלפי קילומטרים, פה למטה רואים את זה רק תנועה קטנה. אז זה, זה משל שהוא מביא, שדרך זה שבן אדם עושה פעולה קטנה פה למטה, אדם מקדש עצמו מעט מלמטה. אתה עושה פעולה קטנה של אתכפיא, פעולה קטנה של עבודה פה למטה, אז ההשפעה שבאה מלמעלה, אתערותא דלתתא, אתערותא דלעילא, זה באין ערך, אין שום יחס ביניהם. וזה מה שהוא אומר פה, סיוע רב ועצום בעבודתו. יש בחסידות שמסבירים כל העניין שאומרים שאדם נותן מלא קומצו, הקדוש ברוך הוא נותן מלא חופניו. בן אדם נותן לקדוש ברוך הוא את המקסימום שלו. הקדוש ברוך הוא נותן לו לפי המקסימום של הקדוש ברוך הוא. אז זה אותו דבר.

06:19 בכל מאודך ממשיך את המאוד שלמעלה, אף על פי שזה באין ערוך. אצלי מאודך זה מה זה? חצי. במקום ללמוד חצי שעה למדתי חצי שעה ועוד כמה דקות. במקום לשבת בשולחן ככה במשך-- נשארתי עוד כמה דקות. עשיתי אתכפיא, אני עשיתי פעולה בכמות קטנה לגבי האמיתי, שם בלי גבול. אבל מכיוון שביחס לבן אדם הזה זה נחשב למאוד, הוא עשה יותר ממה שהוא רגיל. אז זה הכלי, זה ממשיך את המאוד שלמעלה. המאוד שלמעלה זה מאוד האמיתי, זה בלי גבול אמיתי. זה בחסידות מדובר בנוגע למאוד. כאן מדברים בנוגע לקדושה. בן אדם מקדש את עצמו, עניין הקדושה. אז הקדושה זה מאוד, אז מלמעלה זה באין ערוך. ממשיך האלטער רבי ואומר, עד כאן דיברנו בנוגע לעניין של אתכפיא ומה שזה פועל מצד הכפייה, מצד המעלה של אתכפיא סדר אחר. עכשיו יש עוד מעלה, וכל ה-- שדיברנו פה, לבד מה שמקיים מצוות עשה של תורה, והתקדשתם וכולי, כיוון שמקדש עצמו במותר. חוץ מכל המעלות שדיברנו עד עכשיו בפרק, המעלה שיש בעניין האיסור מרע, בעניין האתכפיא, יש גם כן עוד עניין שיש פה מצוות עשה. כל פעם שיהודי מקדש את עצמו, עושה אתכפיא, אז הוא מקיים מצוות עשה של תורה, והתקדשתם וכולי, כיוון שמקדש עצמו במותר. יש פסוק, תורה אומרת, היה עכשיו בדיוק קראנו פרשיות עכשיו בזמנים, בימים האחרונים, יש את הפסוק והתקדשתם, זה הפסוק שהאלטער רבי מביא פה. והתקדשתם והייתם קדושים. והתקדשתם והייתם קדושים. יש את זה פעם אחת בפרשת שמיני, יהיה בסוף פרשת שמיני, ואותו פסוק נמצא גם כן בפרשת אמור או קדושים. קדושים. והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה'. גם דומני שזה

08:24 נמצא כן. אז זה, זה אותו לשון יש פעמיים. לא ברור על איזה והתקדשתם האלטער רבי פה מתייחס. מצד אחד, לכאורה והתקדשתם של פרשת שמיני מדבר בנוגע לעניין אכילה. הרי בפרשת שמיני הפסוק והתקדשתם כתוב בהמשך לעניין של מאכלות אסורות. שם הרי כתוב בפסוקים, כן, אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, מאכל אסור מטמטם לבו של אדם. ובפסוקים האחרונים של פרשת שמיני מדבר בנוגע לענייני אכילה, ושם כתוב והתקדשתם. אז לכאורה הסברא אומרת שהאלטער רבי התכוון לפסוק הזה, והתקדשתם, שזה מדבר על עניין אכילה. אז יש את העניין של גם קדש עצמך במותר לך. אבל דווקא יש סברא אחרת, משמע שזה דווקא על פרשת קדושים. כך משמע גם כן בפרק ל' שהאלטער רבי הרי מביא בפרק ל' את הפסוק בנוגע לאותו עניין, והוא כותב שנאמר קדושים תהיו והתקדשתם. הוא מביא את שני הפסוקים. אז משמע שהוא מדבר על והתקדשתם של קדושים, כי הוא מביא קדושים תהיו והתקדשתם. כי הרי הרמב"ן, שזה בעצם היסוד למה שהאלטער רבי מביא פה שהמצווה והתקדשתם מדבר על קדש עצמך במותר לך. הרמב"ן, זה רמב"ן ידוע בפרשת קדושים. הרי הרמב"ן בפרשת קדושים, קדושים תהיו כי קדוש אני. אז הרמב"ן שואל מה התורה רוצה להגיד פה? הרי אחרי כל מה שלמדנו בפרשת שמיני ואת תזריע וכי תצא ואת אחרי כל ה-- כבר דיברנו כל מיני עניינים של קדושה. מה רש"י אומר שפרשת קדושים זה פרושים מן העריות? על דרך זה רש"י אומר בפסוק והתקדשתם בפרשת קדושים. אז רש"י גם כן אומר שזה פרישות העריות או עבודה זרה, לא זוכר עכשיו. פרישות עבודה זרה. אה? העריות זה והתקדשתם על כל פנים, אבל לא, לא,

10:22 לא על קדש עצמך במותר לך רש"י לא מביא את זה. רש"י פשוט, זה לא הפשט. אבל הרמב"ן כן. הרמב"ן חולק על רש"י באריכות בהתחלת פרשת קדושים. אז ממילא לפי זה יש שאלה האם הפסוק, איזה פסוק, מאיזה פסוק לומדים את המצווה של קדש עצמך במותר לך על כל פנים. ברמב"ם אין כזה מצוות עשה. תרי"ג מצוות של הרמב"ם, במניין המצוות של הרמב"ם אין כזה מצוות עשה שזה מצוות עשה והתקדשתם. הרמב"ם לא מכניס את זה במצוות עשה כי הרמב"ם סובר שזה מצווה כללית. ציווי כללי זה לא נכנס בתרי"ג מצוות. שיטת הרמב"ם בהקדמה, כן, שהוא לא כולל, אז והתקדשתם זה לא נכלל בתרי"ג מצוות. אבל ראשונים אחרים, אחרים. הרבי מביא. יש מהרבי זה בקונטרס מעיין. אז הרבי מביא שיש את שיטת בעל הלכות גדולות. הרי זה ספר חרדים שלומד פשט ברמב"ן. זה כל מיני ראשונים וגדולי ישראל שעשו את החשבון של תרי"ג מצוות קצת אחרת מהרמב"ם, והם והרמב"ן. לאו דווקא שהאלטער רבי פוסק כמוהם, זה בכלל. צריך לדעת בתניא האלטער רבי אומר לפעמים כמה פעמים הלשון מצוות עשה של תורה על דברים מסוימים, זה לאו דווקא שהוא סובר ככה להלכה. אז לפעמים כתוב דברים בחסידות גם שלא כפי ההלכה. רואים בתניא שהאלטער רבי כותב למשל על תפילה. על תפילה האלטער רבי כותב שזה מדרבנן בסוף ליקוטי אמרים. האלטער רבי פוסק כמו שתפילה זה דרבנן בשולחן ערוך. זה לא סתירה. כמה עניינים כאלה. על כל פנים בנוגע אל פועל זה, אבל אבל כמה וכמה מגדולי הראשונים וגדולי ישראל. אז זה מצוות עשה מן התורה. אז כשיהודי עושה אתכפיא, אז הרי אומר שהאלטער רבי אומר לבד מה שמקיים מצוות עשה של תורה והתקדשתם

12:15 והתקדשתם וכו', שמקדש עצמו מעט למטה. ופירוש והתקדשתם, ממשיך האלטער רבי הלאה, ואומר כאן האלטער רבי, בא ומוסיף ביאור שזה נוגע לכל מה שלמדנו פה בפרק. איך למדנו בפרק? שישנם שני מיני נחת רוח. יש נחת רוח מאתכפיא ויש נחת רוח מאתהפכא. זה שני סוגים של נחת רוח. אז האלטער רבי בא פה ומוסיף פה עוד. זה לא סתם פירוש בפסוק, אלא זה נוגע לכל הפרק. הפסוק אומר: "והתקדשתם והייתם קדושים". האלטער רבי רוצה להוכיח שהפסוק הזה מדובר דווקא על בן אדם שהוא בינוני ולא על צדיק. בן אדם שיש לו תאוות. זה האלטער רבי מסביר. ופירוש והתקדשתם: שתעשו עצמכם קדושים. מהפסוק הזה מובן שלא מדברים בצדיקים. מדברים דווקא בבינוניים. כי מדובר באדם כאן בפרק כ"ז שיש לו תאוות, אז מתאים להגיד והתקדשתם. התרגום של המילה והתקדשתם אומר שהוא לא קדוש בעצם. צדיק לא אומרים והתקדשתם. הצדיק הוא כבר קדוש. קדוש מ-מ-מ-הוא קדוש בעצם. הוא קדוש כבר, כבר נהיה, כבר נעשה. הקדושה כבר חדרה לכל המציאות שלו. והתקדשתם, בדרך פעולה, זה שייך להגיד רק על בינוני שהוא צריך לעבוד על עצמו, שתעשו עצמכם קדושים. כלומר, אף שבאמת אינו קדוש ומובדל מהסטרא אחרא, הוא עדיין לא הגיע למדרגה של קדוש ומובדל בעצם. כי, סליחה, כי היא בתוקפה ובגבורתה כתולדתה בחלל השמאלי. אצלו הסטרא אחרא עדיין נמצאת בכל התוקף. כמו שהאלטער רבי אמר קודם. רק שכובש יצרו ומקדש עצמו. וזה הפשט מקדש עצמו מעט למטה. יש לו תאווה ויש לו רצון ויש לו יצר. אלא מה? הוא כופה את עצמו, כובש את יצרו לעשות מה שנגד התיאבון שלו, נגד הרצון שלו. אז זה והתקדשתם.

14:21 אז מובן שהמצווה הזאת אפשר לקיים רק כשבן אדם במדרגה של בינוני. אז והתקדשתם. ואז האלטער רבי מסיים גם את החלק השני, שזה גם כן חידוש מאוד גדול ביחס לכל מה שלמדנו פה בפרק. מה ההמשך של הפסוק? ככה: והתקדשתם, אחרי זה כתוב והייתם קדושים. מה הוא מוסיף? אז האלטער רבי אומר פה משהו חדש. והייתם קדושים, כלומר סופו להיות קדוש ומובדל באמת מהסטרא אחרא. התורה מבטיחה שאם בן אדם יעבוד על עצמו באופן של והתקדשתם, הוא עדיין לא קדוש. יש לו תאוות, יצר הרע, והוא צריך להילחם. הוא והתקדשתם, עושה את עצמו קדוש על ידי אתכפיא. אז התורה מבטיחה והייתם קדושים, שסוף כל סוף על ידי העבודה הזאת אז הוא באמת יהיה קדוש ומובדל. פשט זה אומר שהוא יגיע למדרגת צדיק, למדרגת אתהפכא, שהוא יהיה קדוש ומובדל באמת מהסטרא אחרא. על ידי שמקדשין אותו הרבה מלמעלה ומסייעים לגרשה מלבו מעט מעט. זה גוף הביאור במה שאמרנו קודם: אדם מקדש עצמו מעט מלמטה, מקדשין אותו הרבה מלמעלה. לפי מה שהאלטער רבי אומר פה בסוף הפרק, מה הפשט מקדשין אותו הרבה מלמעלה? שנותנים לו את האפשרות שהוא יוכל להגיע גם למדרגת צדיק על ידי העבודה הזאת, באופן של אתכפיא, והתקדשתם. על ידי זה הוא יגיע גם למדרגת אתהפכא, וזה גוף הפשט מקדשין אותו הרבה מלמעלה, שמסייעים את הבן אדם או עוזרים לו על ידי ריבוי אתכפיות שיגיע גם למעלת אתהפכא, לגרשה מלבו מעט מעט, שלאט לאט יתפטר לגמרי מהיצר הרע. אז לאלטער רבי יש לו, איך אומרים, בואנה נוטיסיה בצורה טובה בסוף הפרק, שעל ידי ריבוי עבודה

16:18 באופן של אתכפיא, סוף כל סוף תגיע לאתהפכא, למעלת צדיק. שלכאורה מה שכותב עכשיו סותר למה שהוא אמר בעמוד הקודם, בדף הקודם. אז הרבי אמר קודם שלפי... שלכך נברא על כל פנים, ואולי לכך נברא, וזאת עבודתו כל ימיו במלחמה זו, שבן אדם יכול לעשות אתכפיא כל החיים ואף פעם לא יגמור. וכאן האלטער רבי מסיים ואומר שעל ידי ריבוי עבודה באתכפיא, אז בסוף הוא יגיע למדרגה של קדוש ומובדל באמת. איך, איך עובדים שני הדברים האלה ביחד? לכאורה זה סתירה. אז זה הרבי שואל במאמר. במאמר של הרבי, ד"ה באתי לגני תשכ"ז. הרבי מתייחס לתניא הזה, ושם הרבי כותב שהפשט פה בתניא זה לא שהופך להיות לצדיק. זה לא הפשט. הפשט, וגרשה מלבו מעט מעט, הכוונה שבעניינים האלו שהוא עבד עליהם אז נהיה אצלו עניין של אתהפכא, אבל תמיד יהיו עניינים אחרים שבזה יצטרך להילחם. זאת אומרת, זה לא הפשט כמו שלמדנו לפני זה, חשבנו שהפשט כל ימיו במלחמה זו, הכוונה באותם תאוות, באותם רצונות, באותם עניינים. לא, על ידי ריבוי עבודה באתכפיא מלמעלה מסייעים אותו שיגיע למצב כזה שהוא אתהפכא, שכבר נהיה אצלו מופרך, הגיע לעניין הזה שהוא עבד על זה משך זמן, שזה נהיה אצלו לגמרי עוד מופרך, וזה נהיה, וזה הפשט והייתם קדושים. אבל האלטער רבי לא מתכוון שהוא נהיה צדיק בכל הפרטים. האלטער רבי מתכוון שבנוגע לעניינים האלו שהוא עבד עליהם על ידי ריבוי עבודה והגיע, אז מגיע לדברים האלה המסוימים. אז יש לו גם את המעלה של אתכפיא, והייתם קדושים, שנהיה קדוש ומובדל. אבל תמיד, מכיוון שבעצם הוא בינוני במהותו בנפש, אז תמיד יהיו לו דברים אחרים שבהם יצטרך להילחם. אז לכן

18:20 יש לו שתי המעלות. גם יהיה דברים מסוימים. אז נחזור עכשיו נספח. ואכן נשאר במה שהוא בינוני. עדיין יש לו עבודה בעניין של אתכפיא. אז הרבי אומר במאמר באתי לגני שזה עניין שצריך להיות כד אתכפיא סטרא אחרא וכו'. מסביר את זה הרבה שמה במאמר, אבל זה נוגע פשוט לפשט בתניא, שזה מה שהאלטער רבי התכוון פה. אז פרק כ"ז למדנו, כל הפרק האלטער רבי מסביר את גודל העילוי ומגיע להביא את האתכפיא. וסיפרנו כמה סיפורים. בכלל אנחנו יודעים. מכיוון שלומדים פה על הפרק הזה, אז זה יותר נוגע לדבר על העניין הזה. בכלל, אנחנו יודעים, מגיע לאתכפיא, אז גודל העילוי של אתכפיא רואים, רואים פה בפרק, רואים במאמרים, רואים בבאתי לגני, שאתכפיא זה עבודה גדולה וזו עבודה יקרה וכו'. כל העניינים שלמדנו פה בפרק, אז מבינים עד כמה אתכפיא זה עניין גדול ונעלה. אז נוגע לעבודה של אתכפיא בימינו. אז יש הרי שקלא וטריא שלמה איך צריך להיות העניין. יש כאלה שעושים טעות שחושבים שהיום, בדור שלנו, לא צריכים אתכפיא. אז הרבי כבר שלל את זה כמה וכמה פעמים. ובפועל רואים איך שמסביר במאמר של הרבי כל כך גודל העילוי של אתכפיא. אז איך אפשר להגיד, למרות שבסגנון של התורה של הרבי יש הוראות על זה שצריך עזוב תעזוב עמו וכו'. איך עובד? איך עובד היום העניין של אתכפיא בדור שלנו? אז ידוע שהיה על זה כמה וכמה יחידויות עם ר' ניסן נמנוב. הוא היה חסיד שהיה לו מאוד קשה להסתדר עם הדור שלנו. עם כל הבעיה הזאת של אתכפיא ולא אתכפיא. ר' ניסן היה אצל הרבי ביחידות. ר' ניסן, אצלו אתכפיא בערה בעצמות, אתכפיא כמו שהיה

20:42 בזמן של הרבי הרש"ב, שאז היה אתכפיא, דיברו על אתכפיא ועשו אתכפיא בפועל ממש, והאתכפיא הייתה בצורה מאוד חזקה, מאוד חריפה. אז כש-- כשהיה אצל הרבי ביחידות, אז הרבי אמר לו שהיום צריכים מאוד להיזהר בעניין. כן, והרבי הסביר לו שדהיינו זה דור חלש. אנשים אין להם כוח, ואם הם עושים אתכפיא עם הגוף, אז הם, הם נחלשים ואז הם לא עושים מה שהם צריכים לעשות. לא לעשות מזה עיקר. אדרבה, צריכים היום לדאוג שיהיו בריאים כדי שיוכלו ללמוד, להתפלל, לעבוד את השם. אז לא, הרבי אמר לו שחלילה לא הכוונה שלא יהיה אתכפיא, אבל שהאתכפיא לא יהיה באופן שיפגע בבריאות הגוף. דווקא כל המשלים שהאלטער רבי מביא פה בפרק כ"ז, אין פה משלים על אתכפיא שנוגע לבריאות הגוף. אפילו האתכפיא שבמאחר סעודתו. תראה יהודי יחזקאל רחמים, זה לא. אין פה. במאמרים של רבנים אחרים רואים, אחרי זה אצל חסידי חב"ד שממש עושים, מדברים על אתכפיא בצורה הרבה יותר חריפה. שלום. הרבי הרש"ב מדבר ממש כאילו לשונות, יש בחסידות לפעמים לשונות חזקות. אז הרבי אמר שבדור שלנו צריכים מאוד להיזהר בזה, והרבי נתן לו הדרכה. יש על זה כמה סיפורי יחידות וזה וזה, איך היה כל העניין. אה, גם באגרות קודש יש כמה וכמה מכתבים, בפרט בתור של י"ב. אז הרבי כתב כמה מכתבים יסודיים בהדרכה של תכלית ממש. יש שם את העניין שהרבי מביא את הסיפור מהרבי מהר"ש. שהרבי מהר"ש, הגיע אליו חסיד ואמר ש-- איך לתקן את הנשמה שלו, שהיה בעל תחבולות וכולי. כל מיני חסרונות בנוגע במידות. והרבי מהר"ש אמר לו שיעשה שש מאות תעניות. החסיד נבהל, שש מאות תעניות. והרבי מהר"ש אמר לו, אני לא מתכוון

23:06 תעניות של אכילה. זה לא, זה, זה, זה לא של לשון שמא זה לעשות יותר. זה לא, זה לא העניין. התענית צריכה להיות עם הפה. בולם פיו מלדבר. תענית דיבור. אמר לו שיחשוב כל יום חמש עשרה דקות על עצמו, ואז הוא אמר שהוא חזר אחרי שנתיים, אותו חסיד, והרבי הרש"ב הסתכל עליו והוא לא הכיר אותו. עד כמה הוא השתנה מקצה לקצה. אז הרבי מביא את הרבי מהר"ש הזה כמה פעמים. זאת אומרת בתור דוגמה שאתכפיא לא צריך להיות באכילה. אתכפיא בעיקר היום צריך להיות בדיבור, כוחות הנפש, בלבושי הנפש. הרבי כותב שמירת החושים במכתבים כמה פעמים. שמירת החושים, זאת אומרת השמירה ממחשבות רעות. אתכפיא בעניינים האלה. אתכפיא בדיבור, בתהילים, בחיי יצר הזה. והרבי כותב דבר מאוד מעניין כמה פעמים, יש באגרות קודש, שאתכפיא היום, כן, זה ללמוד כמה שעות בלא הפסק. זה האתכפיא שהרבי... זאת אומרת, לשבת בשולחן כשאתה רוצה לקום לראות מה קורה, חדשות, שמה יש איזה קצת, ללמוד כמה שעות בלא הפסק, זה אתכפיא. אז הסוגים של אתכפיא זה לא שחס-- היום אין אתכפיא, אלא העניינים שבהם עושים אתכפיא צריכים להיות. עכשיו כמובן שגם באכילה צריך להיות אתכפיא. לא, לא כדאי לעשות טעות שהיום אפשר לאכול כל מה שרוצים, אלא העבודה של אתכ-- היום זה לאכול מה שנותנים לך, לאכול בלי, בלי להוסיף לזה כל מיני תבלינים, לעשות לזה כל מיני מטעמים ולאכול את הדברים, אבל צריכים לאכול בריא. צריכים לשמור על זמן האכילה. זה העניין שהרבי מתכוון, לא לעשות משחקים עם זמן האכילה, זמן השינה, אבל, אבל כמובן צריך להיות שמירת בריאות הגוף, אבל בזה גופא ענייני תאוות, ענייני מותרות, דברים שלא צריכים אותם,

25:17 אה, אז בהם ודאי שצריך להיות העניין של אתכפיא. ואז אנחנו, כמו שרואים פה בתניא, עד כמה גודל העילוי וגודל הפלא שיש בכל אתכפיא ואתכפיא שעושים, וזה מגיע לכל הגילויים של האין סוף. יש וורט של ר' שלמה חיים, מכיוון שזה זמן שצריכים את הגאולה, אז צריכים וורט שקשור למשיח. יש וורט של ר' שלמה חיים. עכשיו היה גם כן היארצייט של ר' שלמה חיים. חמישים שנה היה עכשיו השבוע, אבל ר' שלמה חיים היה לו וורט כזה שהוא היה אומר: כתוב "אודך ה' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני". זה כתוב בנבואה של הגאולה, נבואה של אחרון של פסח. אז ר' שלמה חיים היה מסביר שהפסוק הזה מדבר על אתכפיא. משיח יבוא ואז נראה כמה כל אתכפיא, כמה גילוי אלוקות, כמה שכר יש על כל אתכפיא. אז אנחנו נגיד לקדוש ברוך הוא תודה רבה על ה-- על התאווה שנתן לנו. "אודך ה' כי אנפת בי" — כל הזמן שעשית לי כל מיני תאוות שיכולתי לעשות אתכפיא. "ישוב אפך" — ר' שלמה חיים היה אומר, מבקש מהקדוש ברוך הוא שייתן לנו עוד הזדמנות אחת שנוכל לעשות נאך אַ פּיצעלע אתכפיא, "ותנחמני". אנחנו נעריך כל כך איזה-- וכמה הפסדנו זה שלא עשינו אתכפיא בזמן הגלות. נגיד: תן לנו עוד הזדמנות אחת. אבל ר' שלמה חיים אומר: זהו, כבר יהיה "ישוב אפך". זה החנות סגורה כבר. מה שלא עשית בעולם הזה כבר לא תוכל להשלים. ממילא צריכים להעריך עכשיו זמן הגלות, יש לך עוד הזדמנות לעשות איזה אתכפיא אחד יותר. זה יהיה נגיע אחרי זה חמישים אלף יורוס.