לקוטי אמרים תניא - פרק כ"ו - חלק ה׳

00:01 דובר 1 פרק כ"ו, עמוד ל"ג, בשתי הנקודות למטה או בשורות מלמטה, העצבות. אז האלטער רבי הסביר פה איך להוציא את הדאגות בעניינים הגשמיים. זה דיברנו בשיעורים הקודמים. איך שהאלטער רבי מסביר פה איך יהודי צריך לטהר עצמו מכל עצב ונדנוד דאגה מכל ענייני דאגות העולם. על ידי זה שהוא מתבונן בעניין של גם זו לטובה, וכל אריכות הביאור שהאלטער רבי הסביר, העניין של כי טוב חסדך מחיים. כשבן אדם אוהב קרבת השם, אז על ידי זה הוא מתגבר על כל העניינים, וזה נותן לו שלא להתפעל מכל הדאגות ולקבל את הכל באהבה ובשמחה. ועד כאן זה העניין הזה בגישה לגשמיות. עכשיו האלטער רבי יתחיל להסביר מה קורה בנוגע לעניינים של דאגות שנובעים מעצבות, עניינים של רוחניות. זה האלטער רבי יתחיל מפה וימשיך הלאה. שלושה פרקים. זה כל מה שנלמד עכשיו, וגם פרק כ"ז, פרק כ"ח. האלטער רבי ידבר על כל מיני סוגים שונים של עצב שיכול להיות אצל הבן אדם, ואיך ל-- איך אומרים, איך להסתדר עם זה. עכשיו, כשאנחנו מדברים על עניינים גשמיים, אז מה אתה אומר? שבן אדם צריך להיות שמח, לא להתפעל. קבל בשמחה. זה אפשר להגיד בנוגע לעניינים גשמיים, אבל בעניינים רוחניים אתה לא יכול להגיד הכל טוב ולהיות שמח, כי זו בעיה שצריך לתקן אותה. זה לא משהו שאתה יכול, איך אומרים, להגיד שזה שום דבר. וממילא כאן אתה לא יכול להגיד מה שאמרנו לפני זה: קבל בשמחה. כמו שהאלטער רבי אמר בפרק א', שאם לא ירע על לבו, יכול לבוא לידי קלות. אם לבן אדם לא יהיה אכפת לו שהוא עושה עבירה ויגיד בסדר, הכל קורה, ודאי שזו לא הכוונה. ולכן האלטער רבי

02:11 דובר 1 צריך, הלשון בתניא, האלטער רבי אומר: העצבות ממילי דשמיא צריך לשית עצות בנפשו. כן, זה הלשון של האלטער רבי. כאילו כאן צריכים. כשאתם לומדים את התניא זה נשמע מאוד חזק. כן, מדברים על גשמיות. האלטער רבי פשוט, כאילו, בעיות גשמיות. בן אדם עצוב בגלל ש... עניינים גשמיים. אז להאלטער רבי אין לו בעיה. האלטער רבי בתוך חמש עשרה שורות כבר הוציא לך את כל הדאגות. זה יהיה הכל טוב. כי טוב חסדך מחיים. כשמגיע לדאגות רוחניות, צריך לשית עצות בנפשו. כאן צריכים לחפש עצות. זה כבר לא כל כך פשוט. צריכים, צריכים. זה מעניין לחשוב על זה. אז בראש שלנו בדרך כלל זה הפוך, כן? אבל כאן רואים שהאלטער רבי מלמד אותנו, וזה מובן גם, כי למה? כאן הרי אתה לא יכול, איך אומרים, לשים את זה תחת השטיח. כאן אתה צריך באמת להגיע לעקור. מה אתה עושה באמת? זה דבר שכן צריך. הרי כן צריך את העניין הזה של העצבות ממילי דשמיא בשביל התשובה. אז איך זה? האלטער רבי עכשיו יסביר. כי צריך לשית עצות בנפשו להיפטר ממנה. אין צריך לומר בשעת עבודה. זה ודאי שבשעה שבן אדם נמצא בשעת עבודה, זאת אומרת בשעת התפילה או בשעת הלימוד, בשעה שעובד השם, אז ודאי צריך לחפש עצות איך להיפטר מהעצבות, שצריך לעבוד ה' בשמחה ובטוב לבב. מכיוון שעבודת השם צריכה להיות בשמחה ובטוב לבב, אז ממילא מובן שאז אי אפשר לתת מקום לעצבות, אפילו עצבות מעניינים רוחניים, עצבות ממילי דשמיא. אלא אפילו מי שהוא בעל עסקים ודרך ארץ. עוד יותר מחדש האלטער רבי, אפילו בן אדם שהוא בעל עסק והוא

04:07 דובר 1 נמצא בענייני עולם, דרך ארץ, אם נופל לו עצב ודאגה ממילי דשמיא בשעת עסקיו, האלטער רבי אומר כאן חידוש, חידוש חזק מאוד. בן אדם שהוא בעל עסק והוא נמצא לא בזמן עבודת השם, הוא נמצא דווקא בזמן ההנהגה הגשמית שלו. אז אם בשעת מעשה נופלת על בן אדם מחשבה של דאגה ועצבות מהעניינים הרוחניים שלו, מעבודת השם שלו, מהעבירה שלו, בשעת עסקיו אומר האלטער רבי: בידוע שהוא תחבולת היצר כדי להפילו אחר כך בתאווה חס ושלום. כנראה שאם אדם נופל בדאגות באמצע היום, אז צריך לדעת בטוח במאה אחוז. אומר האלטער רבי: בידוע, אין לו ספק בזה. זה לא מגיע מתשובה, זה לא מגיע מעבודת השם. זה לא מגיע מהתעוררות של קדושה. זה בטוח מגיע מתחבולת היצר כדי להפילו אחר כך בתאווה חס ושלום. שאם לא כן, מאין באה לו עצבות אמיתית מחמת אהבת ה' או יראתו באמצע עסקיו? אז הרבי מביא הוכחה. יש פה שני דברים. דבר ראשון, בידוע שהוא תחבולת היצר כדי להפילו בתאווה. זה א'. דבר שני, האלטער רבי גם כן מסביר עם היגיון שזה לא יכול להיות. מי אומר? אולי זה קדושה? אולי זה התעוררות תשובה? מי אומר שלא? אז להאלטער רבי יש לו טעם על זה גם. הוא אומר שאם לא כן, מאין באה לו עצבות אמיתית מחמת אהבת ה' או יראתו באמצע עסקיו? איך יכול להיות עצבות אמיתית מצד אהבת השם ויראת השם באמצע עסקיו? מה זאת אומרת? זאת אומרת, הרי הבן אדם, כדי עצבות אמיתית, כמו שהרבי אמר בקיצור קודם ונלמד את זה באריכות בפרקים הבאים, הרי עצבות אמיתית, זאת אומרת עצבות של קדושה, עצבות שקשורה עם התעוררות,

06:09 דובר 1 שזו עצבות שקשורה עם עבודת התשובה וכו'. עצבות של קדושה. אז זה יכול לבוא רק כשזה קשור עם אהבה ויראה. זאת אומרת, זו עצבות שנובעת מקדושה, זו עצבות שנובעת מאלוקות, מביטול. אז נראה בהמשך הפרקים כל העניין. כן, הרי מה ההבדל בין עצבות למרירות? עצבות זה ישות. אכפת לי מעצמי. זה הגדר של עצבות. מרירות זה ביטול. מרירות זה שחושב על הקדוש ברוך הוא בגלל שהוא חושב על הקדוש ברוך הוא. אז יש לו את המרירות, מהריחוק מהקדוש ברוך הוא, ואז הוא מחפש להתקרב לקדוש ברוך הוא. אז אומר האלטער רבי, כשבן אדם נמצא בעסקיו ודרך ארץ, שאז עכשיו מה שנמצא אצלו זה הנפש הבהמית שעובדת בפשטות. בן אדם בעסקיו ודרך ארץ. אז המציאות שעכשיו נמצאת אצלו בהרגשה זה הנפש הגשמית, הנפש החיונית, הנפש הטבעית. על זה הוא חושב בעסקים, והוא אוכל והוא יושב על מה שנמצא אצלו עכשיו. בהרגשה זה לא הנפש האלוקית. כי אז ממילא זה שנפלו לו עכשיו מחשבות של עצבות לא מגיע מהנפש האלוקית. אז מאיפה זה מגיע? זה ודאי עצת היצר. עכשיו מה עוד? זה דבר אחד, אבל הרב אומר עוד נקודה. וידוע שהוא תחבולת היצר להפיל אחר כך בתאווה. כנראה, אז זה מאוד ידוע ומפורסם בהרבה ספרים, וזה גם כן ידוע לכל אחד. ידוע לכל אחד ואחד מהחיים שלו. רואים את זה במו עינינו. שמה שהעניין של העצבות, עצבות של ההיעדרות, העצבות של של של של של העבודה, של עבודת השם. אז בפועל מה שרואים, שמה זה מביא לבן אדם? זה מביא לבן אדם להיכנס למצב רוח לא טוב עד שהוא נופל לייאוש. ובסוף מה שקורה מזה זה שהוא נופל

08:07 דובר 1 בתאווה. הוא מרגיש שהוא לא בסדר, הוא מרגיש שהוא מלוכלך. אז הוא מרגיש כל מיני הרגשות שליליות על עצמו, ואז ברגע הזה אז הוא, אז הוא הופך להיות ל... וזה הפשט, זה תחבולת היצר. היצר הרע מחפש, וזה ידוע, ואחד מיסודות החסידות התגלה על ידי הבעל שם טוב ותלמידי הבעל שם טוב. הרי כמה וכמה פתגמים, זה אחד מהעניינים שידוע, כי יש תלמידי הבעל שם טוב שמביאים מילות שבעל הקרלינער וכל מיני דברי חסידים חוזרים מגדולי תלמידי הבעל שם טוב על העניין הזה, שעצבות זה לא עבירה, אבל מה שעצבות יכול להביא לבן אדם שום עבירה לא יכול להביא לבן אדם. כזה פתגם שמביאים. מקווה זה לא מצווה, אבל מה שמקווה מרים את הבן אדם שום מצווה לא מרימה. זה מביאים כזה מילות מקווה לגבי עצבות. מקווה מרומם את הנפש יותר מכל מצווה. עצבות משפילה את הנפש יותר מכל עבירה. מה העומק? מה הביאור בזה? אחד מהביאורים שאומרים על זה חסידים זה היצר הרע. זהו. יש כזה וכו'. אומרים, אומרים בברכת השחר הרי אומרים ״לא לידי חטא ולא לידי עבירה״. ומה זה לידי חטא ולידי עבירה? זה חטא, עבירה. מה זה לידי חטא ולידי עבירה?

09:37 דובר 2 מה זה מה?

09:37 דובר 1 לא לידי חטא ולא לידי עבירה. בברכת השחר. מה זה לידי חטא? הידיים של החטא. אומרים שיש את החטא ויש את היד של החטא. יד, כמו שיש בהלכה יד, זה כמו ההמשך. לא לידי חטא, זה יש את החטא ויש את הידי חטא. זה העצבות שנובעת על ידי החטא. זה נקרא ידיים של החטא. היצר הרע, אומרים, הוא לא רוצה, לא אכפת לו, לא, הוא לא מעוניין שתעשה עבירה. היצר הרע רוצה את הידי עבירה. עבירה עצמה זה פרט. עשית עבירה, צריך לתקן אותה. אבל הידי עבירה, שזה העצבות שבן אדם נופל אחרי העבירה, זה מה שהיצר הרע מחפש. כי העצבות זה לא פרט, זה כל הבן אדם. היצר הרע לא רוצה לתפוס אותך על עבירה. היצר הרע רוצה לתפוס את הבן אדם. אז כשאדם עושה עבירה ואחרי העבירה הוא נופל לעצבות, שמה כל הבן אדם נמצא בידיים של היצר הרע. כי עצבות זה כל הנפש. הבן אדם נופל. וזה העניין שאומרים תחבולת היצר להפיל אחר כך בתאוות. על ידי זה שהיצר הרע מזכיר לנו את העבירות, אז על ידי זה הבן אדם נופל לעצבות, ומעצבות הוא נופל לתאוות. כמו שהגמרא אומרת הלשון, כן, שלפחות ליהנות מהאי עלמא, זה אין לי עולם הבא, לפחות ליהנות מהאי עלמא. זה אמר אחר. אז כשבן אדם מרגיש כאילו זה לא הולך לו בקדושה כזה, אז אם ככה אני יכול לפחות ליהנות מהחיים. תאוות עולם. זה פעם שמעתי מילות הרב שלום בער קאזנוב, אמר כדוגמה, כדוגמה. אני אומר את זה בשם, בשם רבי שלום בעצמו. הוא אמר שאמר פשט בתניא. לא זוכר עכשיו מה שהחסידים היו אומרים. בכל אופן הוא אמר

11:40 דובר 1 שהפשט, ״בידוע שהוא תחבולת היצר להפיל בתאוות״, שהחסידים היו מתרגמים פה בתניא. מה הפשט? הרי כאלו מילות. זה הנפש. הנפש בטבעה היא שמחה. נפש, במהות הנפש, הנפש היא חיות. חיות בטבע זה עניין של שמחה ותענוג. זה הגדר של חיות. שמחה ותענוג, מרחב, זה המהות של הנפש. אז כשהנפש יש לו שמחה בקדושה, אז, אז שם הוא נמצא, השמחה שלו. אבל אם בעניין הקדושה אז הוא נמצא בעצבות, והרי הנפש בטבע צריך מרחב, אז ממילא אז הוא מחפש את זה בקליפה. אין לו, אין לו בקדושה, הוא עצוב, הוא לא שמח, לא מרוצה. אז בדרך ממילא הוא מחפש את זה. שזה גם כן פשט. תראה מה שהאלטער רבי אומר, ״בידוע שהוא תחבולת היצר להפיל בתאוות״. מה הכוונה בידוע? מכיוון שהנפש מחפש מרחב, מחפש תענוג. אז כשבקדושה הוא במצב של עצבות, בדרך ממילא הנפש יחפש את התענוג. זה יתפשט. אם זה לא יכול להתפשט בקדושה, אז התענוג יתפשט בקליפה, וזה בידוע, ככה. ככה היה אומר בשם סיני[?] התרגום של של העניין פה. כן. מי רצה לשאול? ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: ״והנה בין שנופל לו עצבות בשעה שעושה עבודה בתלמוד תורה ותפילה ובין שנופל לו בשעה שלא עושה עבודה״. דרך אגב, דרך אגב, שכחתי להוסיף פה. זה מאוד מעניין שהרבי באיגרת, הרבי מוסיף עוד נקודה שבעל פה זה לא כתוב. תראה, הרבי מדגיש הרבה פעמים באגרות קודש, הרבי מדגיש. כאן הרבי מחלק. יש בזמן העבודה בתורה תפילה, שאז יש את העניין של שמחה מצד, תראה, שצריך להיות, איך הוא אומר, לשון שמחה וטוב לבב, לעבוד את השם בשמחה. ויש בשעת עסקיו ודרך ארץ, שזה תחבולת היצר להפיל בתאוות.

13:54 דובר 1 אז הרבי מחלק את זה לשתיים. אבל הרבי, בהרבה מכתבים, הרבי כותב שבעצם הרי גם העיסוק בדרך ארץ זה גם עבודת השם. תמיד הרבי מציין ש... רמב"ם הלכות דעות. הרי עבודת השם זה לא רק תורה ותפילה. עבודת השם זה בכל דרכיך דעהו, כל מעשיך לשם שמיים. אז ממילא בעצם כל העניינים במשך היום זה עבודת השם. אז כשהתורה אומרת שצריך להיות עבודת השם בשמחה וטוב לבב, זה גם בעיסוק בדרך ארץ. אז גם מצד זה צריך להיות שבן אדם לא יהיה בעצבות באיזה עיסוק בדרך ארץ, לא רק בגלל שזה בידוע שזה עצת היצר, אלא גם בגלל שגם זה עבודת השם, גם העיסוק, גם דרך ארץ, גם בשעה שאתה אוכל ואתה ישן. גם אז אתה עובד את השם. והרי עבודת השם בשמחה זה על כל עבודת השם, לא רק בתפילה. ותראה, זה הרבי. התניא לא אומר את זה, אבל תראה, הרבי תמיד מדגיש את זה במכתבים, את העניין הזה. ממשיך האלטער רבי ואומר: והנה בין שנפלה לו עצבות בשעה שעשה עבודה בתלמוד תורה, בתפילה, בין שנפלה לו שלא בשעת עבודה, זאת ישים אל לבו, כי אין הזמן גרמא כעת לעצבות אמיתית, אפילו לדאגת עוונות חמורים חס ושלום. אז בן אדם צריך, זאת העצה, הייעוץ. תראה, באמת לא ש... היצר בנפש. אז מה היא העצה שהאלטער רבי אומר? האלטער רבי אומר, לא שאתה לא צודק. האלטער רבי לא בא ואומר זה לא בעיה, כמו שאמרנו בנוגע לגשמיות. האלטער רבי אומר, לא, כי יש פה בעיה, אבל עכשיו לא. זאת העצה של האלטער רבי. בן אדם צריך להגיד לעצמו בשעה שנופלות לו מחשבות מהעבר, מהעבר שלו, עניין שצריך

15:36 דובר 1 תיקון. מה שצריך להגיד לעצמו זה: אין הזמן גרמא. אבל עכשיו, עכשיו זה לא הזמן. זה העניין. לדחות את זה ליותר מאוחר. אין הזמן גרמא. עכשיו אני עסוק. אין לי זמן לזה. זה לא עכשיו הזמן. רק לזאת צריך קביעות עתים ושעת הכושר. תראה, צריך שיהיה קביעות עתים ושעת הכושר ביישוב הדעת. צריך שלושה תנאים מתי כן יהיה זמן בשביל העניין הזה של העצבות האמיתית, עבודת התשובה. דבר ראשון צריך קביעות עתים. זה לא, אם זה קורה לבד, זה מגיע מהיצר הרע. לא יכול לבוא בדרך ממילא, זה חייב להיות איזה קביעות עתים. לקבוע לזה זמן מיוחד שאז אני עושה את זה. וזה גופא הוא מוסיף עוד עניין, שעת הכושר. צריך זמן. לא, לא כל הזמנים טובים בשביל זה. סתם באמצע היום צריך קביעות זמן. אז אם כך אני אגיד, טוב, אני עכשיו באמצע היום בצהריים, אני אקבע את הזמן. זה לא. צריך להיות גם שעת הכושר. יש זמנים מיוחדים שאז הם שעות מוכשרות בשביל העבודה הזאת. כמו שהאלטער רבי אומר באגרת התשובה, עניין של תיקון חצות או עניין של קריאת שמע שעל המיטה. יש זמנים מסוימים שאז זה שעת הכושר, או כמו שאומר הלאה שזה שעות ... ולב בוכה, שזה עוד עניין שצריך להבין מה הכוונה. אבל על כל פנים צריך להיות קביעות עתים, לא לתת שזה יקרה לבד. צריך לתת לזה זמן מסוים וצריך שיהיה לזה שעת הכושר מיוחד. ועוד עניין אומר האלטער רבי: ביישוב הדעת. גם כשיש קביעות עתים וגם שזה שעת הכושר, גם אז לעשות את זה בצורה של יישוב הדעת, לא לתת שזה יבוא מהר. יש

17:19 דובר 1 כאלה שמגיע זמן קריאת שמע שעל המיטה, וזה זמן שעל פי החסידות ועל פי תורה זה הזמן בשביל תשובה, ואז תוך שנייה הוא נופל לעצבות כי הוא בעצם לא, לא קשה לו. נזכר בעבירות שעשה ונכנס לדיכאון. אבל האלטער רבי אומר: לא, זה לא בסדר. גם אז, בזמן של הקביעות עתים, שעת הכושר, צריך לעשות את זה ביישוב הדעת, באופן של יישוב הדעת. מה זאת אומרת? האלטער רבי מסביר: להתבונן בגדולת ה'. צריך, חייב להיות קודם כול התבוננות בגדולת ה' שחטא לו, כדי אז הוא יבין על מה מדובר פה. מתבונן בגדולת ה' שחטא לו. כמו שאמרנו, אז זה עצבות שמגיעה מיראת ה'. זה לא עצבות סתם, זה עצבות שנובעת ממקום של קדושה. אז להתבונן בגדולת ה' שחטא לו, כדי שעל ידי זה יהיה לבו נשבר באמת במרירות אמיתית, וכמבואר עת זו במקום אחר. זה מה שמוסבר במקום אחר, בפשטות מתכוון לאגרת התשובה, ששם הוא מבאר מתי זה הזמנים לעורר את ה... להתעורר, לב נשבר, שזה בהפך האמיתית. וגם שמה באגרת התשובה הוא מביא, איך ההתבוננות? זה פרק ז'. האלטער רבי מסביר שמתבונן בגדולת ה', ממלא כל עלמין, וכל העולמים כולא קמיה כלא חשיב. ואז הוא מגיע לעקור, איך על ידי החטא ועוונותיו נפרד מהקדוש ברוך הוא וכולי. כל מה שהוא גרם לעצמו ולנשמה שלו וכולי וכולי, לקדוש ברוך הוא. ואז זה מרירות אמיתית, וזה מרירות כזאת, תשובה כזאת תביא אותו לתשובה אמיתית, שהוא יחזור לקדוש ברוך הוא ולא סתם לעניין של ייאוש. ושם נתבאר גם כן, גם שם מוסבר כי מיד אחר שנשבר לבו בעתים קבועים ההם, גם אגרת התשובה הרי מוסבר העניין. אזי יסיר העצב מלבו.

19:07 דובר 1 ולגבי אגרת התשובה, זה היה כתוב לפני זה, למרות שהאלטער רבי הדפיס את זה אחרי התניא, אבל זה היה כבר במהדורה קמייתא, היה כבר כתוב מלפני שהתניא נדפס, והיה מהדורה קמייתא של אגרת התשובה. זה כבר היה מלפני זה, היה נדפס, אבל היה בין החסידים, ובפשטות האלטער רבי מתכוון לזה. ושם מובא גם כן: כי מיד אחר שנשבר לבו בעתים קבועים ההם, אזי יסיר העצב מלבו לגמרי. עוד עניין, שאפילו בזמנים האלה האלטער רבי רוצה להגביל את העצבות במינימום. גם הזמנים האלה ששם כן צריך את העניין הזה. אזי יסיר העצב מלבו לגמרי, ויאמין באמונה שלימה כי ה' העביר חטאתו ורב לסלוח. זה פרק י"א באגרת התשובה. האלטער רבי מסביר השמחה שצריך להיות יחד עם התשובה, מצד האמונה שלימה שהקדוש ברוך הוא, ברגע שהיהודי מבקש סליחה, הקדוש ברוך הוא סולח לו. ועוד יותר, ורב לסלוח, אפילו אם נפל פעם ועוד פעם ועוד פעם. הקדוש ברוך הוא חנון המרבה לסלוח, כמו שהאלטער רבי שמה מסביר בנוסח שמונה עשרה, חנון המרבה לסלוח, שזה המעלות של הקדוש ברוך הוא שאין סוף אין קץ. וזוהי השמחה האמיתית בה' הבאה אחר העצב כנ"ל. זה העניין שאמרנו קודם, בכל עצב יהיה מותר, שהגם אחרי עצבות מגיע לשמחה, ואדרבה, בשמחה אמיתית, כי יתרון האור מן החושך. אז במילא כאן האלטער רבי מסביר לנו את העניין הזה, שצריך להיות, יהיה האופן האמיתי איך יהודי צריך להוציא מעצמו את הדאגה וגם עצבות. גם עניינים של יראת שמיים ועניין הקדושה שיש. יהיה על מה הנקודה שהאלטער רבי אומר, שאומר שצריך לדעת: עכשיו זה לא הזמן. ברגע שבא אצלי מחשבה שאני מרגיש שהמחשבה הזאת או זאת

20:48 דובר 1 גורמת לי לדיכאון, גורמת לי למצב רוח לא טוב, גורמת לי נפילה ברוח. דברים אמיתיים, ונזכר על עניינים בלתי רצויים. אז העצה לזה הנקודה היא: אין הזמן גרמא. עכשיו זה לא הזמן. עכשיו זה מגיע מהיצר הרע בטוח, וממילא צריך לברוח מזה כבורח ממוות, ולתת לזה את הזמן. כן, ואז כמו שהאלטער רבי אומר, כל העצות איך צריך להיות עבודת התשובה.