לקוטי אמרים תניא - פרק כ"ו - חלק א׳

00:01 דובר 1 פרק כ"ו בתניא מתחיל עניין חדש. יש תניא, יש חלקים. מה הסוגיה? כל כמה פרקים יש עניין. המשך העניין מפרק כ"ו בתניא, האלטער רבי מתחיל לתת עצות, פרטים ועניינים פרטיים בעבודת השם. זאת אומרת שעד פרק כ"ה ועד בכלל, אז כל העניינים שעל האלטער רבי מדבר זה יותר עניינים כלליים. האלטער רבי מבאר בעשרים וחמש פרקים הראשונים של התניא את כללות העניין של הבינוני, כללות העניין מה זה נפש האלוקית, מה זה נפש הבהמית, מה המלחמה שיש בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית ואיך הבינוני יכול וצריך ואיך שכל יהודי יש לו את היכולת להיות בינוני ומה דורשים מהבינוני. מחשבה, דיבור ומעשה. מצד שני גם דורשים ממנו שיהיה בלבבך אהבה ויראה. כמה אהבה ויראה אפשר לדרוש מהבינוני? עד איזה דרגה? אז האלטער רבי הסביר. בכללות אנחנו רואים שעד פרק י"ז האלטער רבי דיבר על כללות העניין של נפש האלוקית, נפש הבהמית, צדיק, רשע, בינוני והמלחמה שביניהם ומה היא עבודת הבינוני. ואחר כך מפרק י"ח עד פרק כ"ה האלטער רבי נכנס בפרוטרוט להסביר איך ש-איך ש-איך שכל יהודי יש לו את היכולת להיות בינוני על ידי זה שכל יהודי יש לו את האהבה המסותרת שקיבלנו את זה בירושה מאבות. מאברהם אבינו יש לכל יהודי אהבה לקדוש ברוך הוא עד למסירות נפש, שמשם נובעת האמונה הפשוטה שיש לכל יהודי בלי כוס, ועד כדי שהוא מוכן ללכת על מסירות נפש כדי לא להיות נפרד מהאמונה של הקדוש ברוך הוא, מהאחדות של הקדוש ברוך הוא. אז האלטער רבי הסביר שכשיהודי מתבונן שכל מצווה זה עניין של אחדות הוי' וכל עבירה זה עניין של עבודה זרה, שבעצם כל חטא, כל איסור, אפילו איסור קל של דברי סופרים,

02:09 דובר 1 אז זה קשור עם עניין של עבודה זרה ממש. וכל מצווה זה עניין של אחדות הוי'. כמו שהאלטער רבי מסביר בפרקים האלו. אז על ידי זה הוא יגיע לעקור, שאם יש לי את המוכנות, אם אני מוכן לסבול ייסורי מוות כדי לא להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא לפי שעה, אפילו שיהודי מוכן ללכת על מסירות נפש, ייסורי הגוף עד ל-עד לקידוש השם כפשוטו כדי לא להיות נפרד מהאחדות של הקדוש ברוך הוא, כל שכן וקל וחומר שהוא צריך להתגבר על היצר בסור מרע ועשה טוב. ושזה הוא הסביר בפרק כ"ה, שעל פי זה הוא הסביר את הפסוק שזה היסוד של כל התניא, "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". מה הפשט? כי קרוב הדבר אליך מאד, שכשיהודי מתבונן שיש לו כבר את זה, לא צריך לעשות משהו חדש. בתור זה שיהודי יש לו כבר אהבת השם ויש לו כבר מסירות נפש ויש לו כבר את האמונה. זה נמצא אצלו בנשמה בירושה מאבינו. הוא רק צריך להוציא את זה ולהסביר איך זה צריך לפעול עליו. להתגבר על היצר בעניינים של סור מרע ועשה טוב. אז על ידי זה יהודי תופס את הנקודה הזאת, אז הוא יכול להגיע להיות בינוני במחשבה, דיבור ומעשה בכל פרט ופרט, שזה הנקודה שדיבר עד עכשיו בפרקים האלה. אז זה מה שאמרתי, זה היה כללות העניין של עבודת הבינוני ואיך להגיע להיות בינוני במחשבה, דיבור ומעשה. בפיך ובלבבך לעשותו. גם בלבבך מצד ההתקשרות שלו אל הקדוש ברוך הוא. יש גם עוד סוג אהבה שהאלטער רבי דיבר בפרק י"ז, שזה אהבה שמגיעה מהתבוננות. שם הוא דיבר בקיצור, שמצד מוחו שבקדקודו הוא יכול להתבונן בגדלות הוי' ולראות

03:55 דובר 1 עוד סוג של אהבה. יש אהבה שמגיעה מצד אהבה מסותרת ויש אהבה שמגיעה מצד התבוננות בגדלות הוי'. זה-זה שתי פנים באהבת השם שהוא דיבר בפרקים האלו. אז עד כאן זה מה שלמדנו עד עכשיו. מה מתחיל האלטער רבי בפרק כ"ו? פרק כ"ו האלטער רבי מתחיל להסביר איך להתגבר על כל מיני קשיים שיש בדרך. הכל טוב ויפה. מה שדיברנו עד עכשיו, הכל מובן. אני יודע שיש לי נפש אלוקית, אני יודע שיש לי נפש הבהמית, זה אני יודע את הכוחות שקיבלתי ואני יודע את מה, כי מה יש לי ירושה מאבינו ואני יודע שאני יכול כל, כל העניינים, הכל טוב ויפה, אבל בפועל כשמגיע למעשה אז יש מניעות ועיכובים. יש בלבולים, יש דברים ש-שמונעים מהבן אדם להתקרב לקדוש ברוך הוא. מהם המניעות והעיכובים האלה? אז האלטער רבי בא בפרקים האלה מפרק כ"ו עד פרק ל"ד ועד בכלל. זה הפרקים האלה, שמונה או תשעה פרקים, שהאלטער רבי בא לבאר מה הן העצות, מה הם הדברים שמעכבים לבן אדם שהוא יוכל לעבוד את הקדוש ברוך הוא כמו שכמו שצריך. מה הן ההפרעות האלה ואיך מתגברים? מה הן העצות כדי להתגבר? כולנו הרי יודעים שספר התניא, זה האלטער רבי עצמו אומר בהקדמה, שזה עצות לאנ"ש, לכל אלו שהיו מגיעים לאלטער רבי, וכל עניינים בעבודת השם. אז בכלל כל התניא זה ספר של עצות. זה ספר של, של הדרכה, אבל באופן הרבה יותר מוחשי, יותר גלוי רואים את זה בפרקים האלה מפרק כ"ו עד פרק ל"ד. רואים במוחש פרק אחרי פרק איך האלטער רבי מתייחס לכל מיני בעיות פרטיות שיש לכל אחד ואחד בדברים בעבודת השם. האלטער רבי מתייחס לזה ונותן את העצות

05:49 דובר 1 באופן, באופן מאוד מסודר. איך? איך להתגבר על המניעות ועיכובים, ואיך יהודי יכול לעבוד את הקדוש ברוך הוא באופן אמיתי, בשמחה וטוב לבו. אז זה בעצם היסוד של הפרקים האלה. בואו נתחיל קצת בפנים. אומר האלטער רבי ככה: פרק כ"ו, "ברם כגון דא צריך לאודעי כלל גדול". האלטער רבי, אני צריך להודיע פה כלל גדול, והאלטער רבי מתחיל עכשיו עם כלל גדול בעבודת השם. מה פירוש כלל גדול? אז הרבי מדייק בהערות על התניא, יש מהרבי הספר שיצא בשנים האחרונות, שהתגלה אחרי ג' תמוז, על ליקוטי-- איך קוראים לזה? הגהות ומראי מקומות שהרבי כתב על התניא. אז הרבי גם מציין לעניין של כלל גדול במסכת שבת, שהגמרא שם אומרת "כלל גדול אמרו בשבת". שהכלל גדול פירושו שזה כולל כל מיני פרטים גם. על דרך זה גם פה. אז יש כלל גדול שאנחנו נראה שמצד אחד זה כלל אחד, אבל בפרטיות בכלל הזה יש כמה וכמה פרטים. על דרך כמו שהגמרא אומרת שיש כלל, ומכלל יש תולדה שמה בגמרא בשבת. יש כלל, אז יש גם כן תולדות. אז גם כן יש את העניין אבות ותולדות. על דרך זה גם פה. כלל גדול פירושו שכולל כמה פרטים שהם כולם כלולים בכלל הגדול. אומר האלטער רבי, מהו הכלל גדול? "כי כמו שניצחון לנצח דבר גשמי כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה, הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל וייפול גם אם הוא גיבור יותר מחברו". אנחנו רואים בניצחון בגשמיות. אז יש מלחמה בין שני אנשים. שני אנשים נאבקים, ויאבק איש עם רעהו, כמו שכתוב בפסוק. נאבקים זה שהם מתחבקים אחד עם השני וכל אחד מנסה להפיל אחד את השני.

07:51 דובר 1 אז שם אנחנו רואים שמה? שאם אחד נמצא בתנועה של עצלות וכבדות, נמצא במצב שהוא עצלן וכבד, אז הוא ייפול. "ינוצח בקל גם אם הוא גיבור יותר מחברו". אפילו אם הוא בכוחות שלו יש לו יותר כוחות, הוא גיבור יותר גדול, אף על פי כן הוא ייפול. "ככה ממש בניצחון היצר אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות". אותו דבר במלחמת היצר. אי אפשר לנצח את היצר הרע אם אנחנו נמצאים בתנועה של עצלות וכבדות, "הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן". מאיפה מגיע עצלות וכבדות? אומר האדמו"ר, עצלות וכבדות נובע מהעניין של עצבות וטמטום הלב כאבן. אחד מגיע מהשני. אז יש פה ככה שתי בעיות. יש בעיה חיצונית ויש בעיה פנימית. הבעיה החיצונית זה עצלות וכבדות. הבן אדם הוא עצלן. מה שקוראים פה פייקה פגנציה. יש עוד מילה. אה? ארקופנים, עצלות, כבדות, בסדר. אז זה המציאות בפועל. הבן אדם מרגיש עצלות וכבדות, אבל האדמו"ר אומר, מאיפה נובע עצלות וכבדות? זה נובע, מאיפה זה נובע? מהעניין של עצבות, טריסטסה, מרגורה וטמטום הלב כאבן. שהלב מרגיש מטומטם, אז אי אפשר לנצח אותו באופן כזה, כי אם הדרך היחידה איך לנצח את היצר הזה, "בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם". הדרך היחידה לנצח את היצר זה דווקא עבודה דהפכא, שזריזות, והזריזות מגיעה על ידי שמחה, ושמחה, לא סתם שמחה, אלא שמחה באופן של פתיחת הלב. יהיה הפוך מטמטום הלב. פתיחת הלב וטהרתו מכל מיני דאגה וצרה בעולם, שהלב צריך להיות פתוח, נקי, טהור, שלא יהיה לו שום דאגה וצרה בעולם. אז מה כאן הכלל גדול? בוא נראה. זה מאוד מעניין איך שרואים בתניא, כי הרי בתניא כל מילה מדויקת. אז מה

10:14 דובר 1 כאן הכלל גדול? מצד אחד יש פה כלל גדול, מצד שני אנחנו רואים שיש פה כמה פרטים. אז הכלל גדול שהרבי מדבר פה, הכלל גדול זה עניין של זריזות ושמחה. האדמו"ר רוצה להגיד, תדע לך, כדי לנצח את היצר צריך להיות זריזות ושמחה. זאת אומרת, במילים אחרות, האדמו"ר אומר לך ככה כאן: נכון שעד עכשיו למדת עשרים וחמש פרקים תניא, ואתה יודע שיש לך נשמה שהיא נפש אלוקית, שהיא חלק אלוקה ממעל ממש. אז כל אחד שלומד את התניא עד עכשיו הוא כבר יודע מאה אחוז שמדובר על כוחות עצומים. יש לי נשמה, נשמה חלק אלוקה ממעל ממש, וכל מה שהנשמה אומרת. מה שזה אומר עם כל הביאור שהרבי הסביר בפרק ב', פרק י"ח, י"ט. כל הפירושים שהרבי הסביר את כל הפלוס, הנשמה של יהודי, הכוח של הנשמה. לעומת זה הנפש הבהמית. מה זה נפש הבהמית? זה קליפות סטרא אחרא שמקבל חיים מריבוי צמצומים מאחוריים וכו'. אז במילא הנפש האלוקית היא הרבה יותר גיבורה מהנפש הבהמית. מאין ערוך. אז זה אני יודע כבר. מה אבל החידוש פה? אף על פי כן, זה מה שהרבי בא להגיד. יכול להיות שאתה תהיה יותר גיבור ואף על פי כן לא תנצח. וזה מה שאנחנו רואים במשל הגשמי, שיכול להיות שני אנשים ואחד הוא יותר גיבור מהשני מצד כוחות הגוף. ואף על פי כן, אם במצב רוח שלו הוא במצב רוח שהוא נפול והוא ירוד והוא בלי חשק ואין לו משנק, אז הוא ייפול. איי, יש לו מה שנקרא, אה כן, יש לו. איך אומרים, מוקלוס? יש לו, יש לו כוחות, יש לו שרירים, יש לו. הוא בעל כוח. אבל למאי זה אם אתה

12:14 דובר 1 נמצא במצב רוח לא טוב בגלל איזה דאגה, בגלל איזה עצב, בגלל איזושהי סיבה, טמטום הלב, מה שיהיה, אז אתה תיפול. למה? כי בניצחון לא מספיק להיות בעל כוח, אלא בניצחון צריך להיות זריז. יא, להיות זריז. לכן רואים שבשולחן ערוך הדבר הראשון שכתוב בשולחן ערוך, יא, בסעיף א' בחלק א', יא, יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי, שזה העניין של הזריזות שכתוב בהתחלת השולחן ערוך שצריך להיות בעבודת השם. כדי לנצח את היצר צריך להיות זריזות. ההיפך מזריזות זה עצלות, וזה ראינו גם כן בפרק הקודם. מאוד מעניין שהאלטער רבי כבר בפרק הקודם, פרק כ"ה, כשהאלטער רבי דיבר על היצר הרע, על הנפש הבהמית, האלטער רבי אומר את הלשון, יא, להתגבר על היצר המפיל עליו עצלות מיסוד העפר שבנפש הבהמית. מכל המידות האלטער רבי בחר בעניין העצלות כי זה עניין עיקרי. היצר הרע מפיל על הבן אדם עצלות כי הוא יודע שברגע שאדם הוא עצלן אז אפשר לנצח אותו. אה, יש לו יותר כוח, לא משנה. העצלות מפילה את הבן אדם. זריזות זה הדרך לנצח את היצר. אומר האלטער רבי: מאיפה נובע הדבר הזה? זה נובע מהרגש הנפש. זריזות מגיעה משמחה. כשאדם שמח אז יש לו זריזות, אז הוא רץ, הוא הולך, הוא חי. כשאדם הוא עצוב אז בדרך ממילא הוא נהיה עצלן. הוא נופל, הוא כבד. ולכן ראינו בפרק א' של תניא שעצלות ועצבות האלטער רבי שם אותם ביחד ביסוד העפר כי זה באותה מידה. אז ממילא מה יוצא מפה? יוצא מפה שיש פה נקודה כללית. מה כאן הכלל גדול? הכלל גדול זה שצריך להיות שמחה או צריך להיות זריזות. מה בדיוק

14:07 דובר 1 הכלל גדול? שצריך להיות שמחה או זריזות.

14:15 דובר 2 שתיהם.

14:15 דובר 1 שתיהם. זה זריזות שנמשכת משמחה. אז זה מה שאמרתי לכם. מה שחשוב פה זה שהאלטער רבי מדייק שזה כלל גדול. יש פה פרטים, יש פה כמה עניינים. אם מסתכלים טוב פה, אז בעצם האלטער רבי מדבר פה על ארבעה עניינים, לא רק על דבר אחד. הוא מדבר פה על ארבעה דברים. הוא מדבר על זריזות ופתיחת הלב. יא, והצד השני שהוא מדבר, איך אומר פה הלשון? יש עצלות וכבדות שנמשכים מעצבות וטמטום הלב. אז יש פה שני דברים. יש עצלות ויש כבדות. זה נראה אותו דבר, אבל זה לא אותו דבר. יש מידה של עצלות, יש מידה של כבדות. ובפרט אנחנו נראה שהאלטער רבי מתייחס לעצלות ולכבדות בשני פרקים שונים פה. והאלטער רבי אומר שהעצלות נמשכת מעצבות, והכבדות נמשכת מטמטום הלב. אז יש פה ארבעה עניינים. יש עצלות וכבדות, והעצלות והכבדות באים משתי מידות, מהעניין של עצבות וטמטום הלב. עכשיו, עצלות וכבדות זה בגישה לפועל. יא, בפועל. זה המציאות. עצלות זה בפועל. הוא עצלן, הוא עצלן. במקום להיות זריז הוא עצלן. עצלות. עצלות זה המידה ההופכית מזריזות. יא, כבדות זה לא רק שהוא עצלן אלא כבד. זה יותר מעצלן. כבד זה הרגשה של, של משהו שמוריד אותו למטה. כי יכול להיות אדם עצלן, סתם. עצלות זה רק חוסר הזריזות. כבדות זה יותר מהיעדר הזריזות. כבדות זה הרגשה של הפסד, הרגשה של נפילה. זה יותר, יותר גרוע. מה, צריך להגדיר את זה בדיוק, אבל הכבדות זה יותר גרוע מהעצלות. כאילו לא רק עצלן, לא רק שהוא לא זריז, הוא גם כבד. יש הרגשה של כבדות, הרגשה של, של, של, של כאילו הכל סתום אצלו. והאלטער רבי אומר מאיפה זה

16:36 דובר 1 מגיע? מעצבות וטמטום הלב. עצבות זה דבר אחד. עצבות זה היפך השמחה. דברים שגורמים לבן אדם להרגיש עצוב. למה? כי יש לו דברים, בעיות, דאגות, והדאגות גורמות לו להיות עצוב. לפעמים זה דאגות גשמיות שגורמות לו להיות עצוב, דברים שחסרים לו בגשמיות, לפעמים יכול להיות גם דברים רוחניים שגורמים לו להיות עצוב בגלל עבירות, בגלל ענייני בינו לבין ריבונו, אז הוא עצוב. זה דבר אחד. אחרי זה יש טמטום הלב. טמטום הלב זה דבר אחר. זה לא רק עצבות. טמטום הלב זה שאתה מרגיש שהלב שלך סתום. טמטום הלב. עצבות זה הרגש. טמטום הלב זה היעדר ההרגש. כמו שנהיית כמו אבן, לא מרגיש כלום. זה העניין של טמטום הלב, נעשה כאבן. אז מה יוצא פה? שהעצלות מגיעה מעצבות. הכבדות מגיעה מטמטום הלב ואנחנו נראה בפרקים פה, פרק כ"ו, כ"ז, כ"ח, האלטער רבי מתייחס איך להיפטר מעצבות. בפרק כ"ט האלטער רבי מתחיל לדבר על טמטום הלב, כבדות. זה כ"ט ול'. אז רואים פה בתניא שבכללות הוא אומר נקודה אחת, כי הכל בעצם זה קשור, זה הכל משפחה אחת. אבל כשנכנסים לפרטים אז יש פה, יש פה כמה עניינים. יש פה כמה עניינים בעבודה. כן. מדברים פה על עבודה בפועל, כן, שזה העבודה שצריך להיות עבודה בפועל באופן של זריזות וקלות. היפך העניין זה כאשר עבודה זה בעצלות וכבדות. אבל מהי הסיבה לשני הדברים? הסיבה היא, הסיבה לעצלות וכבדות זה העניין של עצבות וטמטום הלב. וממילא עבודה צריך להיות לעורר את השמחה ולעורר את ה-, את ה-, את פתיחת הלב. היפך העניין של טמטום הלב. אז על כל הדברים האלה האלטער רבי הולך עכשיו להסביר בשמונה, תשעה פרקים הבאים. האלטער רבי יסביר

18:49 דובר 1 איך להוריד את העצלות, איך להוריד את הדאגות, איך להוריד את טמטום הלב. אחרי זה איך לעורר את השמחה ואת פתיחת הלב. ועל זה הולכים כל הפרקים הבאים, שהאלטער רבי נותן עצות על כל צד, על כל פרט ופרט. עכשיו, בוא נגיע לכללות העניין שהאלטער רבי אומר, שזה דבר מאוד יסודי, שניצחון היצר זה על ידי זריזות הנמשכת משמחה. ובכלל, כאן רואים את היסוד של האלטער רבי בתניא. אחד מהדברים שאנחנו רואים שהאלטער רבי בתניא, כמו כל דבר בתניא, חסידות חב"ד, שהאלטער רבי מדבר על עבודה פנימית. האלטער רבי מדבר פה על בעיה שנקראת עצלות ורוצה להסביר שצריך להיות זריזות. לפועל האלטער רבי לא נותן עצות על זריזות. האלטער רבי נכנס לשורש העניין. למה יש לך עצלות? זאת אומרת, בספרים אחרים, בספרי מוסר, יכולים למצוא שער הזריזות וכל מיני רעיונות איך בן אדם עושה דברים בזריזות. איך להיות זריז בעבודת השם. יש מאמרי חז"ל, יש מדרשים, יש עצות איך צריך לרוץ לבית כנסת, איך לקום בבוקר, וזריזות ואיך ואיך כל מיני דברים. האלטער רבי, למרות שהאלטער רבי אומר שהיסוד לניצחון על היצר זה זריזות וההיפך מזה זה עצלות, לפועל האלטער רבי אבל מסתכל בשורש, כמו כל עניין בתניא. הסיבה לזה שהבן אדם הוא עצלן זה בגלל שיש לו איזה דאגה. אם אנחנו נתקן את השורש, נוציא ממנו את כל הדאגה ולהסביר לו איך להיות בשמחה, במילא זריזות יבוא מזה. אז זה אחד מהכללים בדרכי החסידות שאנחנו לומדים: שהתיקון צריך להיות בשורש העניין. לעבוד על השמחה, לעבוד על פתיחת הלב, במילא לא יהיה לך לא עצלות ולא כבדות. אדרבה, יהיה לך זריזות בעבודת השם. ועוד אחד שזה מגיע

20:59 דובר 1 בדיוק עכשיו לענייננו, מתחילים בהתחלה של תקופה. אז יש הרי הווארט הידוע, הפריערדיקער רבי מביא מהשיחות בשם הצמח צדק, שהצמח צדק היה פעם בקרונשטט אצל החיילים. היה אז התקופה של הקנטוניסטים. היו אז החיילים והצמח צדק דיבר אליהם חסידות על ההכנה לראש השנה. הסביר להם שראש השנה זה הכתרת המלך, הכתרת המלך, אז צריכים תהלוכה, ותהלוכה צריכים בגדים נקיים וכולי. וזה איך מנקים את הבגדים, את הכפתורים, עם עפר ומים, שזה עניין של מרירות ולב נשבר ודמעות ותהילים. ואז אחד מהחיילים קם ואמר: רבי, אני איש פשוט, אבל אנחנו למדנו בצבא שכדי לנצח במלחמה צריכים ללכת עם מארש של ניצחון, וזה נותן לך את הכוח לנצח. ואז הצמח צדק אמר: אתה צודק. הצמח צדק אמר דווקא בשמחה מכתירים את המלך. והצמח צדק חזר לליובאוויטש והוא אמר את זה לחסידים. ובאותו שנה היה פריילעך ראש השנה, פריילעך יום כיפור, שאמרו שאפילו ר' הענדל לא בכה באותו יום כיפור. הענדל היה בעל בכי, גם הוא לא בכה באותו יום כיפור. היה שמחה כל כך גדולה שאותו שנה היה שנה של שמחה. אז כאן אנחנו רואים שבתניא גם כן היסוד הזה, שהדרך לנצח את היצר זה דווקא על ידי זריזות הנמשכת משמחה. כשמתחילים עם תנועה של שמחה, תנועה של ניצחון, אז זה נותן לך את הכוח הרבה יותר להתגבר על כל ההעלמות והסתרים והניסיונות, ולנצח את כוחות היצר ולעבוד את הקדוש ברוך הוא כדבעי למיעבד.