לקוטי אמרים תניא - פרק כ"ה - חלק ה׳

00:00 אנחנו אוחזים פה בסוף פרק כ"ה בתניא. לפני שאנחנו הולכים ללמוד את הקטע האחרון, אה, עוד עניין אחד שקשור עם מה שלמדנו פה קודם. אני רוצה להגיד מילתא מר' לוי'ק, מאבא של הרבי. אמ, הרי האלטער רבי פה מסביר איך שצריך להיות, "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". האלטער רבי בא להסביר בפרק הזה את הסיום של כל הסוגיה: איך על ידי ההתבוננות בעניין המסירות נפש, הבן אדם יכול לעבוד את השם בפיך ובלבבך לעשותו, במחשבת דיבור ומעשה, בסור מרע ועשה טוב. אז ר' לוי'ק מדייק שהאלטער רבי, כשמדבר ונוגע לסור מרע, האלטער רבי מביא רק דוגמה אחת. הוא לא נכנס לפרטים. כן? כשהאלטער רבי מדבר על סור מרע, אז הוא אומר רק מעבירה קלה של דברי סופרים, זה הכל. הוא לא מביא דוגמאות. הוא רק אומר באופן כללי שסור מרע, בן אדם יכול להיזהר מהכל, אפילו מעבירה קלה של דברי סופרים, על ידי שהוא מתבונן ששב ואל תעשה תמיד יותר קל מייסורי מיתה. מה שאין כן, בנוגע לעשה טוב, האלטער רבי מביא שלוש דוגמאות. בנוגע לעשה טוב האלטער רבי מביא שלוש דוגמאות. הוא מביא דוגמה מהעניין של, של בקבלת תורה, בקבלת תפילה, בקבלת גמילות חסדים. מביא שלוש דוגמאות. אז הוא מסביר מה הסיבה לזה. אז ר' לוי'ק אומר, סתם אומר, וורט יפה. אצל ר' לוי'ק הכל מיוסד על פי קבלה, אבל אפשר להבין את זה גם על פי חסידות. הוא אומר, סור מרע, העבודה של סור מרע קשורה. בחסידות זה מוסבר שסור מרע קשור עם קבלת עול מלכות שמיים. זה קשור עם ספירת המלכות. זה כל העניין. מלכות זה סור מרע, קבלת עול. ולכן בעבודה מצד מלכות אז נרגיש

02:22 הכל נקודה אחת. אין פרטים. יש נקודה אחת, כל המצוות זה נקודה אחת. ולכן כשהוא מדבר על סור מרע הוא מביא רק נקודה אחת על כל העניינים. הכל נכלל בנקודה אחת של פריקת עול וקבלת עול. מה הוא אומר? רק איסור קל של דברי סופרים. מצד קבלת עול אז בן אדם הכל אצלו אותו דבר, עד איסור קל של דברי סופרים. הוא מוסיף עוד רמז שאיסור קל של דברי סופרים, עם הדיוק שהאלטער רבי אומר איסור קל, קשור גם כן לספירת המלכות, כי הרי מלכות על פי קבלה, מלכות זה נוקבא. כן? עניין של נוקבא זה נשים דעתן קלות. אז זה בדיוק איסור קל, איסור קל קשור עם העניין של נשים דעתן קלות. אז גם בעניין של איסור קל, אז גם בזה הוא נזהר מצד מסירות נפש. זה דיוק. אבל הכל פה נוגע לכללות העניין שבסור מרע. מכיוון שמדובר על מלכות, אז שם הכל נקודה אחת. אבל עשה טוב, עשה טוב זה כבר קשור עם ז"א, עם זעיר אנפין, מידות. בחסידות סור מרע זה מלכות. עשה טוב זה קשור עם העניין של ז"א, עם העניין של מידות. במידות יש ג' קווים, קו הימין, קו השמאל, קו האמצעי. שכנגד הג' קווים האלה זה העניין של תורה, עבודה וגמילות חסדים. גמילות חסדים זה קו הימין, תפילה זה קו השמאל ותורה זה קו האמצעי. אז לכן כשהוא מדבר על עשה טוב האלטער רבי מביא שלושה קווים. מביא גם דוגמה לתורה, גם זה קשור עם העניין של עשה טוב, ששם יש את העניין של ג' קווים. ר' לוי'ק מוסיף שבנוגע לתורה הוא אומר "כשור לעול וחמור למשא". תורה זה קו האמצעי, קו אמצעי

04:15 כולל חסד וגבורה ביחד. לכן הוא מביא גם שור גם חמור. בחסידות שור וחמור זה חסד וגבורה. חמור זה קר, זה חסד דקליפה; שור זה חם, זה גבורת הקליפה. שור וחמור בקדושה, יש בקליפה יש גם בקדושה. זה העניין של חסד וגבורה בקדושה. אז זה תפארת שכולל את שניהם. זה קו אמצעי, תורה. תפילה זה קו הגבורה, זה שמאל, זה עניין של העבודה מלמטה למעלה, וגמילות חסדים זה קו ימין מלמעלה למטה. רק עקרונית זה וורט של ר' לוי'ק. אה, וורט, וורט יפה פה בעניין. נמשיך הלאה. בסוף פרק כ"ה, אנחנו לומדים עכשיו את הקטע הזה, שזה קטע מאוד מאוד חשוב שנוגע לזמן שאנחנו עכשיו בדיוק נמצאים. בוא נקרא בפנים קודם. אומר האלטער רבי עכשיו בסוף הפרק, בדף ל"ב, שורה אחת מלמטה, שורה: "ובזה יובן", על פי כל מה שהסברנו עד עכשיו, שכל העבודה של יהודי בנוי על יסוד של מסירות נפש. שכשיהודי חושב על המסירות נפש זה נותן לו כוח להתגבר על היצר בסור מרע ועשה טוב. אז על פי זה אומר: "ובזה יובן למה ציווה משה רבנו עליו השלום במשנה תורה, חומש דברים, לדור שנכנסו לארץ, לקרות קריאת שמע פעמיים בכל יום". אז יש את השאלה לכאורה, למה משה רבנו במשנה תורה ציווה דווקא לדור שנכנסו לארץ, הוא אמר להם מצווה לקרוא קריאת שמע פעמיים בכל יום? מה המטרה של קריאת שמע? לקבל עליו מלכות שמיים במסירות נפש? מה השאלה שיש לאלטער רבי? מה זה קריאת שמע? קריאת שמע בפשטות, על פי מה שכתוב בגמרא, קריאת שמע זה קבלת עול מלכות שמיים ומסירות נפש. זה שני עניינים והאלטער רבי מחבר אותם. מצד אחד קריאת שמע זה עניין

06:17 של קבלת מלכות שמיים. המשנה במסכת ברכות: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו עול מלכות שמיים תחילה. אז העבודה של קריאת שמע זה עבודה של קבלת עול, אבל לא סתם קבלת עול, אלא קבלת עול של קריאת שמע זה קבלת עול בעניין של מסירות נפש. כמו שהגמרא גם כן אומרת בברכות: ״ובכל נפשך״, אפילו נוטל את נפשך. וככה זה על פי כוונה, כוונה שכתוב בכל הספרים, שבשעה שאומרים קריאת שמע, בשם האר״י ז״ל, בשם השל״ה, מובא הרבה פעמים שכשאומרים קריאת שמע יהודי צריך לחשוב שהוא מוכן לקבל על עצמו עול מלכות שמיים עד למסירות נפש בפועל גם כן. אז ממילא, אז יש פה בקריאת שמע, מה הכוונה של קריאת שמע שמשה רבנו אמר שצריכים לקבל מלכות שמיים עד מסירות נפש? ״ובכל נפשך ובכל מאודך״. מה הבעיה? שואל האלטער רבי: והלא הבטיח להם ״פחדכם ומוראכם יתן ה׳״. לכאורה הדור הזה שנכנסו לארץ הם הדור שמשה רבנו אומר להם בפירוש שאין להם מה לפחד. ״פחדכם ומוראכם״. זאת אומרת, מה השאלה של האלטער רבי? השאלה בפשטות, מה השאלה? השאלה היא בפשטות, לכאורה, כשאנחנו לומדים את העניין של מסירות נפש בלי חסידות, מסירות נפש זה כשמישהו בא והוא רוצה להרוג אותך רחמנא ליצלן, אז אתה צריך מסירות נפש. כשיש, מה זה מסירות נפש? מסירות נפש זה בדרך כלל, מסירות נפש זה כשיש בן אדם שבא, שונא ישראל שבא, גוי, ורוצה זה רחמנא ליצלן. אז אתה צריך מסירות נפש כדי, כדי, כדי להתגבר, כדי לעמוד בקידוש השם. אז זו השאלה של האלטער רבי, לכאורה, דווקא הדור ההוא שנכנסו לארץ לא היה להם ממה לפחד. הייתה להם הבטחה שפחדכם ומוראכם יתן ה׳, כל

08:15 הגויים יפחדו מהם. אז למה צריך ל... זה, זו השאלה בפשטות. אבל בעומק יותר מה השאלה? מה הדיוק? מאיפה... למה... מה האלטער רבי פה, מה האלטער רבי מדייק פה? דור שנכנסו לארץ. קריאת שמע זו מצווה לכל ה... לכל הדורות. מה פירוש דור שנכנסו לארץ? מי אומר שזה דווקא לדור שנכנסו לארץ? מצוות קריאת שמע, לקבל על עצמו... אז זאת אומרת שמי שמדגיש שהמצווה הזאת יש לה קשר מיוחד עם ארץ ישראל. אז כאן נשאלת השאלה. השאלה היא שאלה כפולה, כך הרבי לומד פשט מאוד מעניין. דבר ראשון, זה לא ש... משה רבינו במשנה תורה, זאת אומרת שזה המקום שמשה מפי עצמו אמרן. משנה תורה, זה כל האבות, משנה תורה שמשה מפי עצמו אמרן, זה לא מפני שבו זה חזר כאילו מפי עצמו. ולמי הוא מדבר? לדור שנכנסו לארץ. הוא מדגיש להם שזו מצווה שקשורה עם נכנסו לארץ דווקא. הרעיון של מסירות נפש, בדיוק בדור הזה לא היו צריכים את זה. אם כבר צריכים מסירות נפש יש שני צדדים: או זה לא לדור הראשון, זה אחרי זה, יותר מאוחר, כשיבואו ניסיונות וכשבני ישראל יעשו עבירות, מתי שיהיה, ואז הגויים יהיו בשליטה, ואז יצטרכו לדור השני, דור השלישי, דורות אחר כך. או הפוך, הרבי אומר, בדור המדבר. אם כבר יש בעיות של ניסיונות, בדור המדבר, בדור המדבר היו צריכים אולי יותר מסירות נפש מאשר בדור שנכנסו לארץ. בדור המדבר עדיין לא היה להם את התוכן של ״פחדכם ומוראכם יתן ה׳״. אז אולי בדור המדבר היו צריכים להיות מוכנים שאם יבוא איזה עמלק, אם יבוא איזשהו גוי, אז יהיו צריכים מסירות נפש. יפה, אז זה הדיוק ש... מה משה רבינו אומר?

12:43 דווקא נכנסו לארץ. ״זאת המצווה אשר ציווה ה׳ לעשות בארץ״. זה... לכן האלטער רבי מאריך בלשון של השאלה, כי זה עושה את הקושיה הרבה יותר עמוקה. דווקא הדור שנכנס לארץ, שהם קיבלו את ה... את ה... את ה... את ה... את התוכן של ״פחדכם ומוראכם יתן ה׳״, דווקא הם, משה רבינו אומר להם: נכנסו לארץ. ״זאת המצווה״... ברגע שתיכנסו לארץ מה אתם צריכים? אתם צריכים להגיד קריאת שמע פעמיים בכל יום. בשביל מה? למה הם צריכים את זה? דווקא הדור הזה היו צריכים פחות את העניין של מסירות נפש. זו השאלה. יש עוד ביאור, אבל זה אני אסביר עוד מעט. זה יותר פשט בעניין. אומר הרבי: ״אלא משום שקיום התורה ומצוותיה תלוי בזה שיזכור תמיד עניין מסירות נפשו לה׳ על ייחודו״. מה זאת אומרת שתורה ומצוות תלוי במסירות נפש? דווקא על ידי זה שבן אדם זוכר תמיד את העניין של מסירות נפש לה׳ על ייחודו, ״שיהיה קבוע בליבו תמיד ממש יומם ולילה לא ימיש מזכרונו״. עתה מה שהסברנו קודם, שכדי שבן אדם יוכל לעבוד את השם הוא צריך לזכור את העניין של מסירות נפש לה׳. הזכירה שיש לו את המסירות נפש בכוח, זה נותן לך את הכוח להתגבר על היצר ולעבוד את השם, ״כי בזה יוכל לעמוד נגד יצרו ולנצחו תמיד בכל עת ובכל שעה״, כנ״ל. בכל מצב ובכל זמן הוא יוכל לעמוד נגד היצר. מה האלטער רבי אומר פה? יפה, מה התשובה? התשובה פה היא, אנחנו לא מדברים פה על מסירות נפש מצד גוי שמגיע להפריע לך. לא על זה, לא על מסירות נפש על זה מדברים, של קידוש השם. על זה, יהודי על ידי זה שהוא אומר

14:34 קריאת שמע, והוא מוכן למסור את נפשו לקדוש ברוך הוא על "בכל לבבך ובכל נפשך", אפילו נוטל את נפשך, "ובכל מאדך". על ידי זה שאדם חושב וזוכר את העניין שיש לו מסירות נפש בכוח, אז זה נותן לו כוח להתגבר על היצר. כמו שדיברנו כל הפרק על זה, ובמילא על ידי זה אז אתה תוכל לעבוד את השם במחשבה דיבור ומעשה ביום יום. וזה מה שמשה רבינו אומר לבני ישראל. משה רבינו אומר לבני ישראל: אתם עכשיו נכנסים לארץ ישראל. ארץ ישראל, מתחילה תקופה חדשה. מתחילה תקופה שמצד המקום זה לא יהיה מקום של גילוי אלוקות כמו במדבר. שינוי במקום. אתם הולכים להיות במקום שהמקום הזה יהיה יותר לבושי הטבע, כמו שמוסבר במאמרים של המרגלים. למה המרגלים לא רצו להיכנס לארץ ישראל? ששם היה יותר גילוי אלוקות, ובמדבר שם היה מן, שם היה גילוי אלוקות במוחש, לא היה הסתר ולבושי הטבע. כאן עכשיו עוברים למקום שיהיה לבושי הטבע. אז מצד המקום זה יהיה מקום שיהיה יותר העלם והסתר. מצד הזמן גם, זה מצד המקום, גם מצד הזמן. אז יהיו ניסיונות גדולים מאוד. כל מיני, כל מיני ניסיונות שיבואו מצד כל מיני זמנים, ש-- והחתי והאמורי והכנעני, ובגלל שהם היו, כמו שכתוב, שבגלל שהם התערבבו איתם, אז על ידי זה אז היה להם כל מיני ניסיונות וכל מיני זמנים. זה הדיוק שהאלטער רבי מדייק: תמיד, בכל עת ובכל שעה. תמיד יכול להיות גם במקום, וכל שעה זה בזמן. זאת אומרת, בכל מקום ובכל זמן לעמוד נגד היצר. וזה מה שמשה רבנו אומר לבני ישראל: על ידי זה שיהודי זוכר שיש לו נשמה, ומצד הנשמה הוא מוכן

16:36 למסור את נפשו לקדוש ברוך הוא, רחמנא ליצלן, ייסורי מיתה, כדי לא להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא. אז כל שכן וקל וחומר בחיים. כדי שתוכל לעמוד נגד היצר, יהיה לך ניסיון כמו ישעיהו[?], ויהיה לך ניסיון מההעלם של לבושי הטבע. ואף על פי כן אתה תוכל לעמוד חזק על ידי זה שיהיה לך את הזיכרון של כוח המסירות נפש. זה, זה הנקודה פה. עכשיו, זה בעצם היסוד של כל התניא. השורות האלה הרבי דיבר על זה הרבה פעמים. השורות האלה זה בעצם המהות, הנקודה הפנימית של כל האות של "כי קרוב אליך" של שער התניא. כשהאלטער רבי אומר בתניא בשער הבלאט, האלטער רבי אומר: "לבאר היטב איך הוא קרוב מאד בדרך ארוכה וקצרה". האלטער רבי בא להסביר איך יהודי יש לו את היכולת לעבוד את הקדוש ברוך הוא, "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". הרי על זה הולך כל התניא, ויש דרך ארוכה ויש דרך קצרה. אז דרך ארוכה זה דרך ההסברה, זה דרך ארוכה, שזה האלטער רבי דיבר בפרק י"ז, שעל ידי שהוא מתבונן בגדולתו, ויהיה מתעוררת לו אהבה ויראה, ועל ידי אהבה ויראה אז יש לו כוח לקיים סור מרע ועשה טוב. זה הוא דיבר בפרק ט"ז, י"ז. אבל פה, מפרק י"ח עד פרק כ"ה, האלטער רבי מדבר על דרך הקצרה. מה פירוש דרך קצרה? דרך קצרה הכוונה היא לגלות את הנשמה. למה? אז לכן זה נקרא דרך קצרה. אתה לא צריך להתבונן בדברים חדשים. אתה צריך רק לגלות מה שאתה בעצם, תגלה את היהודי שבך. תגלה את המהות שלך. ברגע שאתה מתבונן שאתה יהודי ויש לך כוח המסירות נפש, שמצד זה אתה מוכן למסירות נפש,

18:28 אז זה ייתן לך כוח להילחם נגד היצר ולעבוד את השם כפי חובת לבך לעשות. אז הרבי, במאמר, יש מאמר של התקופה הזאת, מאמר של חוקת, "זאת חוקת התורה" תשכ"ט, שנדפס במלוקט. מאמר נפלא, שמה מגיע למשה. שמה מדברים. הרבי מדבר על זה: למה נקרא פרה משה? פרה שעשה משה. אז שמה הרבי מדבר בתחילת המאמר באות הזה, שמסירות נפש מקבלים ממשה רבנו. שם הרבי מביא גם את התניא. למה האלטער רבי אומר לא מוציאו משה רבנו לדור שנכנסו לארץ? מה זה אריכות לשון? מה, האלטער רבי יכול להגיד בקיצור. אז הרבי שמה מסביר את האות הזה בקשר להשכלה זו. הרבי אומר: בטבע אנחנו מציאות. כוח המסירות נפש יש לנו את זה, אבל זה בהעלם. זה נמצא בעצם הנפש, ביחידה, אבל יחידה לא מאירה בגילוי. בגילוי, אדרבה, בגילוי יש שכל, יש מידות, יש את היסוד שלי, המציאות שלי. בן אדם רוצה לחיות. זה הטבע. אדם לא רוצה למות. בן אדם לא רוצה לברוח מהחיים. אדם רוצה לחיות ורוצה להבין דברים. הוא רוצה להרגיש דברים, רוצה להיות מציאות. בטבע אנחנו מציאות. הביטול שלנו זה לא בטבע שלנו. היחידה שבנפש, אבל יחידה לא בגילוי. משה רבנו, שמשה רבנו אצלו היה מסירות נפש בגילוי בעצם שלו. משה בכל דור ודור זה עניין של רבי, שאצל רבי מאיר העניין של מסירות נפש בגילוי. בפרט הרבי אומר שמה במאמר בקשר להפריד בין המים של סתם[?], שאצלו החיים היו מסירות נפש. אבל על כל פנים הנקודה היא שאצל רבי, אצל נשיא, אנחנו מה? משה רבנו, הוא מאיר אצלו התנועה של מסירות נפש בכל פרט ופרט, והוא מחדיר על ידי ההשפעה שלו. לכן דווקא

20:26 משה רבנו, זה הדיוק. משה רבנו במשנה תורה. יפה שמשה רבנו, שהוא היה בא במסירות נפש, ובמשנה תורה זה המקום שמשה רבנו מפי עצמו. אז על ידי משה רבנו התגלה מסירות נפש לכל יהודי ויהודי בחיים הפרטיים שלו. זה הכוח שקיבלנו ממשה רבנו. מסירות נפש בפועל. וזה רואים בפשטות, כשמדברים על הרבי. זה הדברים היסודיים שהרבי חינך את הדור שלנו. אנחנו לומדים את התורה של הרבי, את השיחות, רואים את הדבר הזה שהרבי דרש מהחסידים ונתן לנו את הכוח שהעבודת השם יהיה באופן, בתנועה הזאת של יחידות, של מסירות נפש, שאי אפשר להיות באופן אחר. הרבי דיבר כל הזמן. מסירות נפש זה לא רק ברוסיה, כשהיו ניסיונות בפועל ואז יהודים עמדו במסירות נפש. הרבי כל הזמן דיבר על זה. יש מסירות נפש בזמן של הרבי. יש את המסירות נפש ששייך לדורנו זה. ניסיון העשירות. נמצאים באמריקה, נמצאים בעולם, נמצאים בעולם שמצד אחד אין את הניסיונות הגשמיים שהיה בדור הקודם. להפך, יש רווח וכולי. ואף על פי כן המסירות נפש הוא רוצה אלוקות, זה עבוד גם כשלא תצא. זה כל העבודה שמה. רעיא מהימנא, משה רבנו, מחדיר אצל יהודי את האמונה, באופן כזה פנימי, כזה עצמי, שגם כשיש כבר גילוי אלוקות ויש רווח גשמי ורוחני, ואף על פי כן עומדים בתנועה כזאת של כתית. ההתקשרות שלו לאלוקות באופן של מסירות נפש. זה מסירות נפש שקשור עם הדור שלנו. וזה עבוד שציווה משה רבנו במשנה תורה. מסירות נפש מקבלים ממשה רבנו. זה עבוד חזק מאוד. יש גם כן עוד שיחה של הרבי שהרבי שואל. הרבי שואל את השאלה בקשר ל... למה משה רבנו ציווה על דור שנכנסו לארץ? כי הרי קריאת

22:29 שמע היה גם לפני זה. נכון שבחומש זה כתוב בפרשת ואתחנן, אבל היה כבר מצוות קריאת שמע גם לפני זה. הרי היהודים הניחו תפילין. אז כי הרי פרשת שמע היה בתפילין או לא היה? הניחו תפילין בלי, בלי פרשת שמע? היה מזוזה. הנה פרשת קורח. כן. קורח אמר: בית מלא ספרים חייב במזוזה? כן. אז היה מזוזה בזמן של קורח. מאיפה הם ידעו מצוות מזוזה? מצוות מזוזה כתוב בקריאת שמע. ובמזוזה יש פרשת קריאת שמע. אז אם קורח, שהוא היה בשנה הראשונה, הוא אמר חייב במזוזה, אז כבר היה פרשת קריאת שמע. אז זה הרבי מדייק שלכן האלטער רבי אומר: "למה ציווה משה רבנו במשנה תורה לדור שנכנסו לארץ?" לכן אריכות הלשון. האלטער רבי לא כותב: "למה נצטוו?" כי נצטוו היה גם קודם. השאלה היא כמו שאמרנו קודם, למה ציווה? למה משה רבנו דייק להגיד דווקא עכשיו, לדור שנכנסו לארץ, במשנה תורה, וזו היא המצווה. כאילו היה פה איזושהי הוספה מדויקת, שדווקא עכשיו הוא חוזר על זה לדור הזה, כי זה שייך לדור הזה. אבל לא שזה לא היה מקודם, היה. המצווה היה קודם גם כן. לכן האלטער רבי מאריך בלשון כדי לתרץ את הקושיה הזו. גם זה בעבודת הרבי רואים עכשיו בתניא, כל מילה זה מדויק. עכשיו השאלה ששואלים פה, מישהו שואל פה, אם ככה מה ההבדל בין, בין מה שכתוב פה למה שכתוב בפרק מ"א? אז דבר מעניין. פרק מ"א האלטער רבי גם כן כותב משהו דומה, אבל יש הבדל מאוד גדול. בפרק מ"א האלטער רבי ב... בהתחלת הפרק מדבר על קבלת עול, והאלטער רבי כותב שלעמוד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. והאלטער רבי אומר, אה...

24:38 איך הלשון של האלטער רבי? אה, היראה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל, שלעמוד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אז האלטער רבי מדבר גם כן על יראה טבעית. כן, הקבלת עול זה היראה הטבעית. זאת אומרת שמדברים על אותו יראה שמדברים פה בפרק הזה, שיהודי לא רוצה להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא, מסותרת בלב כל ישראל. אבל ההבדל לכאורה הוא שבפרק מ"א האלטער רבי מדגיש את זה יותר בתנועה של יראה, תנועה של קבלת עול. כאן מודגש יותר וורט של מסירות נפש. אז, אז יש איזה הבדל. זה צריך... זה לכאורה זה ההבדל בין פרק כ"ה לפרק מ"א. בפרק כ"ה זה הכל המשך לעניין של מסירות נפש, זה בעצם המשך לתנועה של אהבה. באהבה כלול גם יראה, אבל הדגש זה אהבה. אהבה של הנשמה היא שהנשמה רוצה להיות כלולה ביוצרה ולא רוצה להיות נפרדת, עד למסירות נפש, ובמילא לכן אז הוא לא רוצה לעשות שום עבירה. אז זה תנועה של מסירות נפש. פרק מ"א האלטער רבי לוקח, מוציא לכאורה את ה... הוא לוקח רק את ה... את הקבלת עול יותר בפועל, יותר בפועל ממש, בלי כל הרגש, המסירות נפש שנמצא מאחורי זה. בהמשך הפרק אבל, כשלומדים פרק מ"א, בחלק השני של פרק מ"א, שמה כן רואים שהאלטער רבי מדבר על אהבה. האלטער רבי אומר שכשם שצריך להיות יראה צריך להיות גם אהבה. לא מספיק כנף אחת, צריך שתי כנפיים. וכשמגיע לאהבה האלטער רבי שמה כן עוד פעם מזכיר את העניין של מסירות נפש. כן, ודווקא שיהודי רו... רו... רוצה בכל לב ונפש ודווקא בקדוש ברוך הוא עד למסירות נפש ממש. ואז האלטער רבי מוסיף שמה, וקיום התורה והמצוות תלוי גם כן בעניין,

26:56 זה גם כן עניין המסירות נפש. אז אם אתה מסתכל שמה בסוף פרק מ"א, אז מצד אחד זה דומה למה שהאלטער רבי אומר פה בפרק כ"ה. כן, מדבר על מסירות נפש והוא אומר שכל תורה ומצוות זה מסירות נפש. אבל יחד עם זה יש הבדל מאוד גדול. שפה בפרק כ"ה הוא מדבר על מסירות נפש, זה הקדמה לתורה ומצוות. זה הכוח להילחם עם היצר. בפרק מ"א הוא מדבר על זה בתור שזה המהות של תורה ומצוות. לא בתור הקדמה. תורה ומצוות עניינו מסירות נפש, שאתה עושה מה שהשם רוצה, לא מה שאתה רוצה. זה עצמו מסירות נפש. אז זה מאוד מעניין. שני עניינים, צריכים ללכת לחשוב איך מתווכים בין הביאור של פרק כ"ה לביאור של סוף פרק מ"א. שלכאורה זה שני ביאורים. אני רק אתן לכם מראי מקומות. זה עניין שצריך לעיין בזה, אבל בתור מראי מקומות, הזיכרון שלי, יש בתשמ"א המאמר של ד"ה פדה בשלום שנדפס במלוקט, י' כסלו. המאמר של י' כסלו תשמ"א, שם הרבי מדבר, מביא את התניא.

28:16 אז זכור לי שהוא מדבר על העניין הזה. בכלל, בפדה בשלום הוא מביא את התניא, ב... ב... בפדה בשלום י' כסלו תשמ"א הוא מביא את התניא פרק מ"א, מגיע למסירות נפש, ובי' כסלו תשכ"ב, שזה עוד פדה בשלום שנמצא במלוקט, שם הרבי מביא את התניא פרק כ"ה. ומאוד מעניין לבדוק מה, מה החילוק בין שני המאמרים. זה רק בתור מראי מקומות, ומי שירצה יעיין בזה בעצמו.