לקוטי אמרים תניא - פרק כ"ה - חלק ד׳

00:00 אנחנו אוחזים פה באמצע פרק כ"ה, בדף ל"א עמוד ב', "וכהאי גוונא בשאר מלחמות היצר". אז האלטער רבי אומר, מסביר פה את העניין של "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". הרבי מסביר איך בן אדם פועל על עצמו את ה"כי קרוב אליך". איך בן אדם, כל יהודי, יכול להיות בינוני בכל איסור וכל איסור, על ידי שהוא מעורר את האהבה המסותרת, מעורר את הכוח למסירות נפש. והאלטער רבי עושה פה חשבון, שבן אדם יעשה את החשבון הזה, אז על ידי זה יהיה אצלו קרוב מאוד לעבוד את הקדוש ברוך הוא, הן בסור מר והן בעשה טוב. האלטער רבי עושה קל וחומר. אם אני מוכן ללכת על מסירות נפש ולסבול ייסורי מוות כדי לא להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא, אז כל שכן, בקל וחומר, כשמדובר על ייסורים שזה לא ייסורי מוות, זה רק שבירת התאוות. זה לא מדובר פה על ייסורי מוות. אז זו נקודה אחת. זה כל שכן אחד. כיוון שכאן לא מבקשים ממך חס ושלום ייסורי מוות, מבקשים ממך רק לשבור את היצר, להתגבר על התאווה. זה הרבה יותר קל. זה גופא האלטער רבי מסביר את זה הן בנוגע לסור מר ואפילו איסור קל של דברי סופרים, והן בנוגע לעשה טוב, כמו שהסברנו בשיעור הקודם שעשה טוב הכוונה פה לא רק עשה טוב, קיום המצוות, אלא עשה טוב, כאן הכוונה עשייה באופן של הידור, באופן של חיות, באופן של זריזות וכל מיני טורח ועבודה, עמל ועבודה סביב. האלטער רבי מביא דוגמאות בכל הקווים, הן בטהרה והן בתפילה והן בצדקה. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר, "וכהאי גוונא בשאר מלחמות היצר", אומר האלטער רבי, "ותחבולותיו לקרר נפש האדם". על דרך הדוגמאות

02:13 שהבאנו עד עכשיו, אז יש עוד כאלו סוגים של מלחמת היצר ותחבולותיו, שהיצר הרע שם כל מיני תחבולות כדי לקרר את הבן אדם. עניין הקרירות, כידוע הקרירות, עמלק זה ראשית גויים, שזו הקליפה של עמלק שבאה לפעול אצל הבן אדם שלא יהיה אצלו חיות בעבודת השם, בפרט שלא יהיה אצלו עבודה באופן של עמל. "לקרר נפש האדם שלא להפקיר ממונו ובריאות גופו". היצר הרע בא להגיד לבן אדם ואומר לו שצריכים לשמור. היצר הרע מתלבש בלבושים. כידוע שהיצר הרע מתלבש בלבושים, כל מיני לבושים של בן אדם טוב, ומנסה להגיד כאילו שזה לטובת האדם. אז היצר הרע אומר לבן אדם שלא צריכים להפקיר את ממונו ובריאות גופו. כשמדובר בנוגע לצדקה, אז צדקה הרי הבן אדם צריך לתת מהכסף שלו. אז היצר הרע בא לבן אדם ואומר לו שצריכים לשמור על הכסף. לא צריכים להפקיר את הממון, לא צריכים להפקיר את ממוני. על דרך זה כשמדובר בעבודת השם בטהרה ותפילה, שאז צריכים גם כן לא רק להפקיר את הגוף, את הממונים, אלא גם מדובר על בריאות גופך. כן, כי היצר הרע אומר, אתה עייף, אתה צריך לישון עוד קצת, צריך לשמור על הבריאות. אל תתפלל כל כך בכוח, אם אתה תשקיע כל כך הרבה כוחות בתפילה אז אתה תהיה חלש. צריכים לשמור על בריאות הגוף. אל תשקיע כל כך הרבה שעות בלימוד. צריכים לנוח קצת. כל מיני דברים כאלה שהיצר הרע מתלבש בלבושים של קדושה ולבושים כאילו שהוא רוצה לשמור עליך, והוא אומר לך שצריך להיזהר לא להפקיר לא ממונו ולא בריאות גופו. יש האומרים שגם כן פשט פה בתניא, שבריאות גופו קשור גם בנוגע לצדקה. וממונו ובריאות גופו הולך

04:15 ביחד בקשר לדבר שבממון. האלטער רבי אומר עבודת השם בדבר שבממון, עבודת הצדקה. הרי ידוע שבצדקה יש צדקה בממונא ויש צדקה בגופא. כן, יש, כי יש בצדקה, יש צדקה שאתה נותן כסף ויש צדקה שאתה נותן את הגוף שלך. זאת אומרת, אתה בפועל ממש עוזר, נותן יד ומסייע. זו צדקה בגופא, שכתוב על לשון בנוגע לאברהם אבינו, שאברהם אבינו היה נדיב בממונא, בגופא, בנפשו ובנשמתו. זה ראשי תיבות מגן, "אנכי מגן לך". מגן זה ראשי תיבות ממון גוף נפש. אז מגיע היצר הרע ואומר למה צריכים להפקיר את הממונא ובריאות גופא, צריכים לשמור על הבריאות, לשמור על הגוף. עכשיו כמובן צריכים פה להבהיר דבר פשוט, חס ושלום לא להבין פה שהאלטער רבי רוצה להגיד לבן אדם שהוא צריך תיכף להפקיר בפועל, כאילו שבן אדם צריך לא לשמור על הגוף ולא לשמור על הבריאות ולזרוק את הכסף, וכאילו זה היפך חסידות. אנחנו יודעים שכתוב בהיום יום שהבעל שם טוב גילה את העניין של "עזוב תעזוב עמו", שצריך לשמור על בריאות הגוף. וכמובן האלטער רבי לא מתכוון. האלטער רבי מתכוון למה שהיצר הרע משתמש. היצר הרע רוצה לקרר את הבן אדם, והוא אומר לבן אדם שצריכים להיזהר לא להפקיר ממונא ובריאות גופא. זה מגיע מהיצר הרע, העניין הזה. זה בן אדם צריך שיהיה לו את אבן הבוחן, לשקול ולשים לב מתי זה מגיע מהיצר הרע ומתי זה באמת כבר צריך להיזהר שיהיה באופן חס ושלום שלא יזיק לגוף וגם לא לממון. אז הוא אומר, אז זה כל מיני סוגים של מלחמת היצר. וכאן לעמוד נגדו ולכבוש, אומר האלטער רבי שהבן אדם יוכל לעמוד נגד היצר הרע ולכבוש אותו. ולכבוש

06:15 כור ההמיה דלא אודם. וכשישים אל לבו שלנצח היצר בכל זה ויותר מזה קל מאוד מייסורי מיתה, השם ישמרנו. אז איך הבן אדם פועל על עצמו, פועל שהוא יוכל להתגבר על היצר הרע וכל העניין? הדוגמאות שהבאנו עד עכשיו. אז על ידי הקל וחומר שאמרנו פה קודם, אדם ישים אל לבו, יעשה את החשבון שלנצח את היצר בעניינים האלה, שזה רק קשור עם שבירת התאווה, זה הרבה יותר קל מייסורי מוות שבן אדם מוכן לקבל כדי לא להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא. קל מאוד מייסורי מיתה, השם ישמרנו, וייסורי מיתה, השם ישמרנו, הוא היה מקבל באהבה וברצון שלא להיפרד מייחודו ואחדותו יתברך אפילו לפי שעה, להשתחוות לעבודה זרה חס ושלום. הרי בן אדם, כמו שאמרנו כל הפרקים הקודמים, הרי בן אדם מוכן, ולא סתם מוכן, אלא מוכן לקבל את זה באהבה וברצון. הבן אדם, כשמתעורר אצלו הנשמה, מתעורר אצלו כוח המסירות נפש. אז כמו שהאלטער רבי דיבר בפרקים הקודמים, בפרק י"ט בפרט, שכל יהודי, אפילו יהודי פשוט שבפשוטים, קל שבקלים מבני ישראל, ברגע שנוגעים לו באמונה, ברגע ששמים אותו בניסיון של אמונה באחדותו וייחודו יתברך, אז לא רק שהוא מוכן לקבל מסירות נפש, אלא מוכן ללכת למסירות נפש באהבה וברצון, והוא ילך, הוא ילך ושמח, כי הוא לא רוצה בשום אופן להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא. אז זה האלטער רבי אומר שברגע שאתה ישים אל לבו, תתבונן, תשים לב שיש לך את הנקודה הזאת. זה נמצא אצלך, זה המהות שלך. אתה יהודי, אז אתה מוכן ללכת על מסירות נפש באהבה וברצון שלא להיפרד מאחדותו יתברך. וכאן הרי לא מבקשים ממך מסירות נפש באופן של ייסורי מיתה.

08:20 כאן מבקשים ממך רק עניין של, של, של יגיעה ללכת נגד התאוות, נגד... שזה, זה, זה הרבה יותר קל. ובמילא זה הכל, הקל וחומר הראשון שהאלטער רבי עושה פה בנוגע לעניין הזה של כי קרוב אליך. זה רק כי קרוב אליך הדבר מאוד. זה נקודה אחת שהאלטער רבי מסביר עד פה. עכשיו, כמובן שצריכים בשביל זה, זה החשבון הוא חשבון מאוד יפה. כן, חשבון מתאים עם זה. זה, זה, זה סברה נכונה. למעשה, זה, זה, זה לא קל. כן, בפועל יש יצר הרע ויש תאוות, יש מלחמה. האלטער רבי לא אומר-- יש אנשים שעושים טעות בתניא. אני זוכר פעם כשהייתי בחור ר' שלמה רוזוב התוועד על הנקודה הזאת, הוא אמר, הסביר מאוד מאוד יסודי בתניא, והוא אמר שהרבה אנשים עושים טעות שהאלטער רבי בא לעשות קל, כאילו כי קרוב אליך, ומתרגמים קרוב אליך, הפירוש הוא שזה נהיה... האלטער רבי בא להקל. האלטער רבי לא עושה, לא בא להקל. האלטער רבי לא עושה קל את החיים. להיפך, האלטער רבי דורש עבודה מאוד גדולה, מאוד עמוקה. זה עבודה, יגיעה עצומה, האלטער רבי דורש. האלטער רבי-- היסוד, הפסוק לא אומר שזה קל. הפסוק אומר קרוב, קרוב הדבר מאוד, קרוב מאוד ולא קל. יש הבדל בין קל וקרוב. קל זה כאילו זה רק קל. אין פה הרבה עבודה, זה דבר קל. קרוב זה משהו אחר. קרוב פירושו זה קרוב אליך. זה לא משהו שאתה צריך בשביל זה לצאת מהגדרים שלך. זה נמצא בתוך הגדרים שלך. זה אומר קרוב, זה קרוב אליך, זה נמצא פה. אתה לא צריך בשביל זה ללכת לרקיע שביעי. אתה לא צריך בשביל זה לצאת

10:13 מהמהות שלך, מהטבע שלך, להיות משהו אחר. לא דורשים ממך משהו שלא נמצא ב-- זה הקרוב. קרוב זה פירוש זה בהישג יד. זה נמצא אצלך, זה בפנים, זה בתוך, וזה מה שהאלטער רבי אומר. כי ברגע שאתה תופס מה החידוש פה של האלטער רבי בכל השמונה פרקים מפרק י"ח עד עכשיו? האלטער רבי רוצה שאנחנו נשים לב, פרסטה אטנסיון, תשים לב שאתה יהודי, ומכיוון שאתה יהודי, מה זה אומר שאתה יהודי? שאתה יש לך בלב שלך, יש לך את המידה, את הטבע שאתה מוכן למסור את עצמך ולסבול ייסורי מיתה כדי לא להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא. זאת אומרת שאתה במהות שלך נמצא שאתה מוכן ללכת על מסירות נפש כדי לא להיות נפרד מאלוקות. זה נמצא אצלך בפנים. לא, לא צריך לעשות את זה. זה לא משהו שאתה צריך לחדש. זה נמצא, זה יש לך ואתה מוכן לזה. אז את החשב-- העבודה צריכה להיות לעשות את החשבון. איך אני מכניס את זה בכל תרי"ג מצוות? שאם אני מוכן למסירות נפש בשביל להיות אחדות הוי', ברגע שאני מגיע לעומק, שכל מצווה זה אחדות הוי' וכל עבירה זה עבודה זרה ופירוד. אז במילא אם אני אהיה מוכן ללכת על מסירות נפש, ייסורי מיתה, כדי להיות דבוק בקדוש ברוך הוא ולא להיות נפרד, אז כל שכן וקל וחומר כשלא מבקשים ממני ייסורי מיתה, זה מדובר רק על אתכפיא, על מלחמת היצר, על, על, על, על, איך שהאלטער רבי אומר פה, שבירת התאוות. זה הרבה יותר קל מייסורי מיתה. ולכן קרוב מאוד, זה הדיוק שהאלטער רבי אומר פה למטה. קרוב מאוד ולא קל. כשבן אדם ישים לב

12:00 שהרבה יותר קל שבירת התאוות מאשר ייסורי מיתה, ואם אני מוכן לסבול ייסורי מיתה לא להיות נפרד, כל שכן וקל וחומר שאני צריך להיות מוכן כדי ל-ל-להילחם עם היצר ולשבור את התאוות ולהגיע לסור מרע ועשה טוב. זה החשבון. אז זה קרוב, זה קרוב, זה קרוב כי זה נמצא אצלך, זה עבוד. עכשיו האלטער רבי בא ומוסיף עוד נקודה. אומר האלטער רבי: וכל שכן, כל שכן הזה זה עוד כל שכן. לא שמים לב. אבל עד עכשיו היה כל שכן אחד. עכשיו האלטער רבי מתחיל עוד כל שכן. האלטער רבי אומר: ייסורי מיתה, השם ישמרנו, היה מקבל באהבה וברצון שלא ליפול מייחודו ואחדותו של בורא אפילו לפי שעה, להשתחוות לעבודה זרה חס ושלום. וכל שכן שיש לו לקבל באהבה וברצון כדי לדבקה בו לעולם ועד. כאן מגיע עוד כל שכן חדש. לפני זה הכל שכן היה בנוגע לשבירת התאוות לגבי ייסורי מיתה. זה הרבה יותר קל להתגבר על התאוות מאשר לסבול ייסורי מיתה. אז אם אתה מוכן לייסורי מיתה בשביל לא להיות נפרד, כל שכן שאתה מוכן לשבירת התאוות. זה היה עבוד עד עכשיו. עכשיו האלטער רבי אומר כל שכן אחר. ב-ב-בעבודה זרה, כשמדובר על ניסיון, ניסיון של עבודה זרה, אז מה כאן הניסיון? הניסיון הוא שרוצים ש-- רוצים לעשות אותך נפרד, ורוצים לעשות אותו נפרד לפי שעה. זאת אומרת שאם חס ושלום אתה תיכשל בעבודה זרה, אתה תהיה נפרד מהקדוש ברוך הוא והפירוד יהיה לפי שעה, כי אחרי זה אתה יכול לעשות תשובה, כמו שהאלטער רבי אמר קודם. ואף על פי כן, בן אדם מוכן ללכת על מסירות נפש לא להיות נפרד, כדי לא להיות נפרד מהקדוש ברוך

14:19 הוא ואפילו לפי שעה. זה שתי הנקודות פה. לא להיות נפרד אפילו לפי שעה. יהודי מוכן לסבול ייסורי מיתה, בשביל מה? בשביל לא להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא לפי שעה. מה קורה כשאני מקיים מצווה? איזו מצווה שהיא תהיה. כשאני מקיים מצווה, מה קורה כשאתה מקיים מצווה? אז לא רק שאתה לא נהיה נפרד, אתה נהיה דבוק. זה יותר. זה משהו הרבה יותר חזק. אם אני עומד במסירות נפש לא להיות נפרד, מה אני הרווחתי? הרווחתי שאני לא נהיה נפרד. אני לא התנתקתי מהקדוש ברוך הוא. אבל אם אתה מקיים מצווה, אתה נהיה דבוק בקדוש ברוך הוא. יש פה משהו חיובי, יש פה דבקות. זאת אומרת מסירות נפש זה רק מניעת הפירוד. קיום מצווה זה לא רק מניעת הפירוד, זה דבקות. ועוד יותר, הדבקות היא לעולם ועד. יש פה שני דברים. הרבי, זה עבוד שהרבי לומד פשט בשיעור בספר התניא, הרבי, הרבי מדייק את הנקודה הזאת, שיש פה שני פרטים. זה הלשון של האלטער רבי, לדבקה בו לעולם ועד. ולגבי עבודה זרה הוא אמר: זה לא ליפול לפי שעה. זה שני פרטים. דבר ראשון זה רק שלילה, לא ליפול. דבר שני זה רק לפי שעה, כי אתה יכול לעשות תשובה אחרי זה ואז לא נשאר, לא נשאר פירוד ברגע שאתה עושה תשובה. זה לא ליפול לפי שעה. מה שאין כן בקיום המצווה, אז יש רווח בשני פרטים. זה לדבקה בו, ולדבקה בו זה לעולם ועד. הדבקות זה נצחי. עוד מעט נראה למה זה נצחי. אבל על כל פנים, זה שני הפרטים שהאלטער רבי מסביר פה בתניא, ובמילא זה עוד כל שכן חדש. יהיה ה-- אם מדובר, אם בן אדם מוכן

16:22 ללכת עם מסירות נפש. למה? כדי לא להיות נפרד אפילו לרגע אחד. כל שכן וקל וחומר כדי להיות דבוק. אתה לא רק לא נפרד, אתה נהיה דבוק, אתה מקבל משהו. והדבקות הזאת זה לא לרגע אחד. זה דבקות נצחית לעולם ועד. אז בוודאי שאתה צריך להיות מוכן כדי ל-ל-ל-ל-להילחם עם היצר כדי להיות דבוק לעולם ועד. הבנתם את האות פה? ובמילא מככה יוצא לסיכום: יש פה בפרק הזה, האלטער רבי עושה שתי קל וחומר. איך בן אדם פועל על עצמו שיהיה אצלו קרוב אליך. ולמה זה קרוב אליך? הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו, לעבוד את הקדוש ברוך הוא, הן בסור מרע והן בעשה טוב. יהיה לעבוד את השם בעמל ויגיעה, בטורח, לימוד התורה ותפילה וכו', כל מה שהאלטער רבי דורש פה. מה קל וחומר? יש פה שתי קל וחומר. קל וחומר אחד: לא דורשים ממך ייסורי מיתה, ודורשים ממך רק שבירת התאווה, להתגבר על ה-על הקרירות ועל העצלות של היצר. אז זה הרבה יותר קל. והקל וחומר השני, שמה רק מדובר על לא להיות נפרד ורק לפי שעה. כאן מדובר להיות דבוק ובנצח. אז אם אתה חושב על זה, אם אנחנו מתבוננים בזה, אז אם ככה, אז זה נותן לנו חיות נפלאה וכוח עצום להתגבר על היצר ולהיות שלם בסור מרע ועשה טוב. וזה הכוח לבן אדם שיכול להיות בינוני במחשבה דיבור ומעשה. לא הבנתי את השאלה. חיר, אפשר פה לשאול שאלה אחרת. אפשר לשאול פה שאלה לכאורה, הרי האלטער רבי אמר קודם שה-- למה יהודי לא מוכן להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא אפילו לרגע? כי למ-- כי אור הוי' זה למעלה מהזמן

18:30 אז זה גם נצחי. מה ההבדל בין-- האלטער רבי, בנקודה השנייה, שהאלטער רבי אומר שזה רק לפי שעה וזה לנצח. מה זאת אומרת לפי שעה? מכיוון שהקדוש ברוך הוא למעלה מהזמן, אז גם מה ההבדל בין לפי שעה וזה? זה הכל נצחי. זה למעלה מהזמן. זה לא קשור עם גדרי הזמן בכלל. אז בעצם הכל זה נצחי. גם הפירוד זה נצחי. אבל זו לא שאלה. התשובה היא פשוטה. התשובה היא כי סוף כל סוף הרי יש בפועל, הרי יש הבדל בין עבירה ומצווה. יש הבדל בין עבירה למצווה. העבירה, בפועל אחרי עבירה אתה עושה תשובה ועבירה לא נשאר. עבירה נמחקת. זה הכוח שיש לתשובה. יש מהרבי בליקוטי שיחות אריכות על העניין הזה. בעבירות, אז אפילו שבשעת מעשה עבירה זה, זה פירוד, והפירוד, בהרגשה של הפירוד, זה הרגש נצחי. כי הרי הוי' זה למעלה מהזמן, מצד למעלה מהזמן. אז, אז לכן אצל בן אדם גם רגע אחד נרגיש אצלו נצחי. אבל בפועל אחרי עבירה יש תשובה, והכוח של תשובה זה שזה מוחק את העבר ולא נשאר פירוד. זה הפירוש דנעשו לו כזכויות. תשובה יש לזה כוח עצום. מצווה זה נצחי. דבקות של מצווה זה דבקות נצחית. זה דבקות נצחית בפועל ממש שלא נמחקת. הרבי מסביר, כן, השאלה ידועה, הרבי מסביר באחד מהמאמרים שאלה ידועה: איך יהיה? אומרים שכל, שכל רגע ורגע, כל יום ויום אנחנו מתקרבים לגאולה. כל יום ויום העולם מתקרב לגאולה. למה? כי כל יום עושים הרבה מעשים טובים ועושים מצוות ומבררים בירורים, וממילא כל יום העולם נהיה יותר נעלה, יותר מזוכך. ושואלים את השאלה: מה זאת אומרת? כמו שעושים מצוות כל יום גם עושים עבירות

20:29 כל יום. כל יום יש גם כן דברים בלתי רצויים. אז מה זה? מה העניין? אז הרבי אומר, יש מאמר בקונטרס [?], אחד מהקונטרסים, מלוקט. אז הרבי מסביר, אה, בנוגע לעבירה אז, אז הבן אדם, יהודי עושה תשובה. יש גם כן חס ושלום ייסורים ממרקים. זה לא העניין, אבל לא צריכים לדבר על ייסורים. אפשר לעשות תשובה ולא צריכים להגיע לייסורים, אבל בפועל הרע לא נשאר, זה נמחק. אבל בנוגע למצווה זה דבקות נצחית, כמו שהאלטער רבי עכשיו בא להגיד בפרק. תמשיך הלאה בפנים. אז זה האלטער רבי אומר פה... אה, זה האלטער רבי אומר פה, אה, שזה הנקודה של, של זה זה הקל וחומר שבן אדם צריך לעשות. האלטער רבי עכשיו מסביר. אמרנו שיש פה שני פרטים בדבקות, וזה לעולם ועד, גם שיש פה דבקות וגם שזה נצחי. האלטער רבי אומר דהיינו, הדהיינו בא להסביר את שני הפרטים האלה. דהיינו, כשיעשה רצונו יתברך בעבודה זו, הרגע שבן אדם עושה מצווה והוא עושה את הרצון של הקדוש ברוך הוא בעבודה, יתגלה בו פנימיות רצון העליון מבחינת פנים בגילוי רב. אז, אז בתוך העבודה מתגלה הרצון של הקדוש ברוך הוא באופן פנימי ובגילוי רב, בבחינת פנים בגילוי רב ולא בהסתר כלל. אוקיי? שאין שום הסתר פנים ברצון העליון, אזי אין דבר נפרד כלל וכלל ליש ודבר בפני עצמו, ולזה תהיינה נפשו החיונית ולבושיה כולן מיוחדות בתכלית הייחוד ברצון העליון ברוך הוא. זה כל המילים פה שהאלטער רבי אמר עכשיו, זה ביאור על הדבקות, הכוח הנפלא שיש במצווה, שבשעה שאני עושה מצווה אז נעשית דבקות הנפש באלוקות. מכיוון שמצווה

22:31 זה פנימיות רצון העליון ושם אין פירוד. כמו שהאלטער רבי כבר הסביר בפרק, אה, פרק כ"ג. כן למדנו הרי איך שתורה ומצוות זה אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. שם יש פנימיות רצון העליון בלי הפסק, וזה חודר גם בגוף וגם בנפש. זאת אומרת שכל הבן אדם נעשה דבוק ומיוחד עם הקדוש ברוך הוא בייחוד נפלא. יא, האלטער רבי יסביר את זה בהמשך התניא יותר באורך, בפרק ל"ה. אבל זה מה, הייחוד הזה שמקיים מצווה, אז הייחוד הזה למעלה הוא נצחי לעולם ועד, כי הוא יתברך ורצונו למעלה מהזמן. וכן גילוי רצונו שבדיבורו, שהיא התורה, הוא נצחי, כמו שכתוב: ודבר אלוקינו יקום לעולם, ודבריו חיים וקיימים לעד, ולא יחליף ולא ימיר דתו לעולמים. ובמילא הייחוד למעלה זה ייחוד נצחי. ולכן על ידי זה שבן אדם, אה, מ-מ-מקיים מצווה, אז זה גם דבקות וזה גם נצחי. אז בוודאי כל שכן וקל וחומר שבן אדם צריך, יא, ל-ל-לנצח את היצר ולעבוד את הקדוש ברוך הוא בסור מרע ועשה טוב, בחיות ובשמחה גדולה ביותר. יא, להתגבר על כל העלמות והסתרים המונעים דבקות שמצד היצר. אז זה הנקודה שבה כמה וכמה פרטים עדיין שצריכים לעיין. בעזרת השם בשיעור הבא אנחנו נדבר על כמה פרטים פה. אני רק רציתי כדי שנתפוס את הכללות והמשך העניינים פה.

24:15 איך האלטער רבי מסביר, משכנע, מסביר פה איך כל יהודי, לא צריכים בשביל זה להיות בן אדם שיודע הרבה השגות בגדלות הוי', זה, זה, זה פשוט לגלות את קודש הקודשים. ברגע שאני מגיע לעקור מה זה יהודי ושיש לי את הקשר, והקשר שלי לקדוש ברוך הוא זה קשר כזה של מסירות נפש. אז ברגע שאני זוכר את הנקודה הזאת ואני חי את זה, אז זה נותן לי את היכולת ואת הכוח להתגבר ולכבוש את היצר, וסור מרע ועשה טוב.