לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ו - חלק ו

00:00 דובר 1 המלך הגדול מכולם מתגשם בכל הפרטים, העניינים והבחינות של האיש הפשוט. ואחר כך, כן, אז אומרים שהמלך מראה את האהבה שלו. לא סתם, גם בזה מדגישים שדיבר לא סתם אהבה אלא אהבה גדולה ועצומה. ומי מראה את זה לבן אדם הזה? אני זה לשלוח לו את כל פרטי המשרתים. אז זה זה. אז הרבי מסביר, זה גם כן בנמשל, שכל הפרטים האלה נמצאים גם כן בנוגע לקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. אז זה מגיע לקדוש ברוך הוא. אז הרבי דיבר עד עכשיו על שתי הנקודות האלה. אז הרבי דיבר באריכות את שני הפרטים של מה זה מלך גדול ומלך רב בנוגע לקדוש ברוך הוא. עניין הגדלות, כן, גדולתו אין חקר. ובעניין של רב הוא מביא את כל אריכות העניין של משפט

00:57 דובר 2 שמחיה את כל העולמים, וכל העולמים, וריבוי עולמות עד אין קץ, עם כל הפרטים.

01:04 דובר 1 אז הרבי הוסיף עוד נקודה, עניין שלישי, שזה יש רק בנמשל. כמו שהסברנו בשיעור הקודם, שבנוגע למלך גדול ורב בגשמיות, אז סוף כל סוף יש תפיסת מקום של העם ביחס אל המלך. עד כדי כך שאומרים אין מלך בלא עם. כל היחס של המלך, כל הגדלות של המלך נבנה על ידי המציאות של העם, השרים והעבדים. זה מה שעושה את המלך. כל מה שהעם יותר גדול ומדינה יותר גדולה, אז הגדלות של המלך נהיה יותר, וממילא בזה גופא מראה שיש איזושהי תפיסת מקום של העם ביחס אל המלך. בנוגע לקדוש ברוך הוא, אבל אומרים שזה כולא קמיה כלא חשיב, שמתלבש בשיא של כל פרטי הביטול. כמו שהסברנו בשיעור הקודם, שזה מראה על גודל ההפלאה וגודל הרוממות של המלך. עד כאן. אז הרבי דיבר על צד אחד של המשל, איך שזה מתבטא בנוגע לנמשל, בנוגע לקדוש ברוך הוא. עכשיו הרבי ימשיך הלאה את הצד השני. איך הקדוש ברוך הוא, המלך גדול ורב, איך הוא יורד ומתלבש באיש הפשוט והנבזה. אז כאן אנחנו אוחזים. כן, בדף ס"ח עמוד ב', אחרי שתי הנקודות. הקטע בתניא עד עתה אמרנו. וכולם שואלים, אומר האדמו"ר, וכולם שואלים איה מקום כבודו? ועונים מלא כל הארץ כבודו. ואדמו"ר, כל המלאכים האלה וכל העולמות, כל עשרות פרטי הדג שאמרנו קודם, שזה האלף אלפים וריבוא רבבות עד אין קץ של הגדודים, כל העניינים, כל המלאכים. אז כל המלאכים האלה וכל השרים של הקדוש ברוך הוא, הם שואלים איה מקום כבודו? הם שואלים איפה זה המקום של הקדוש ברוך הוא? איה מקום כבודו? ועונים, עונים מלא כל הארץ כבודו. מה התשובה? התשובה היא מלא כל הארץ. זאת אומרת שהמלאכים מחפשים

03:13 דובר 1 את הקדוש ברוך הוא. הם שואלים איה מקום כבודו. איה פירושו שזה מלשון שאלה ותמיהה. איפה זה? בגלל שזה לגמרי, עד כמה שהם משיגים ומבינים ויודעים, זה לא מגיע להכרה בקדוש ברוך הוא. זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא לגמרי מופלא מהמציאות של המלאכים, ולכן הם שואלים איה מקום כבודו? והעונים עונים מלא כל הארץ כבודו. מה הפירוש מלא כל הארץ כבודו? מסביר האדמו"ר פה שהארץ, מה הכוונה כאן? עם ישראל. כאן הרבי מביא פירוש נפלא בפסוק שאומרים המלאכים: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. מה הפירוש כל הארץ? ארץ הולך על כנסת ישראל, עם ישראל. איפה כתוב כל ישראל עם? כתוב ארץ. אז הכוונה היא, כמו שמובא בחסידות, שכנסת ישראל נקראים בשם ארץ. כמו שאנחנו מוצאים הפסוק שאומר כי תהיו אתם לי ארץ חפץ. אומר הבית דוד, יש פסוק שאומר הקדוש ברוך הוא אומר לכנסת ישראל כי תהיו אתם לי ארץ חפץ. כנסת ישראל נקרא ארץ חפץ של הקדוש ברוך הוא, שמובא גם כן בהיום יום בשם הבעל שם טוב. הבעל שם טוב אומר שכמו בן אדם מגיע לארץ, אז יש שם דברים יקרים ביותר, כל מיני, זהב, פטרוליום, נפטא וכל מיני דברים טובים שעולים טוב עם הגולית שמוצאים דווקא באדמה. זה הדברים הכי יקרים. הכי לא יאומנו איפה. על דרך זה ארץ חפץ הולך על יהודי, שזה כל אחד מבני ישראל נמצא בו אוצרות תורה, צדקה וקדושה, חוכמה וכל הדברים הטובים והנפלאים שיש לכל יהודי בנפשו. צריכים רק לחפור את האדמה, להוריד את העפר, את השווא, את כל הדברים שמכסים, את האבק, ולגלות את זה. אז לכן כשאומרים ארץ הולך

05:16 דובר 1 על כנסת ישראל. לא רק משום ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, וגם כנסת ישראל נקרא בשם ארץ, שזה העניין של רוצה לעשות שיהודי רוצה לעשות את רצון השם. גם כן קשור עם העניין של ארץ שהולך על שכינת המלכות, שמלכות גם כן נקרא בשם ארץ, וזה הולך על כנסת ישראל, וכנסת ישראל מגיעה גם כן לשכינת המלכות. על כל פנים, לפי זה שהמלאכים אומרים איה מקום כבודו, ואז אומרים, בואו, אומרים קדוש, קדוש, קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. אז מה פירוש? המלאכים אומרים שקדוש, קדוש, קדוש, לגבי המלאכים קדוש קדוש. הפירוש הוא קדוש ומובדל. קדוש, קדוש, קדוש. קודש שלוש פעמים קודש. זה כמה וכמה דרגות מההשגה של הזולת ועד לאין סוף של הקדוש ברוך הוא. אבל הגיע לארץ של כנסת ישראל. אז אדרבה, מלא כל הארץ כבודו אצל כנסת ישראל. שם דווקא הקדוש ברוך הוא נמצא. דרך אגב, זה גם צריך עיון שהרבי שואל ברשימה שיצאה לפני כמה שנים. הרבי שאל כאן צריך עיון שלפי זה מסתכלים בנוסח התפילה. זה לא, זה לא התשובה לשאלה הזו. נוסח התפילה. אז אומרים איה מקום כבודו, ומוצאים שואלים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו. אז קדוש, קדוש, קדוש נאמר קודם בנוסח של הגלויות שאומרים במוסף אומרים קודם. איך אומרים שמה? זה וזה ואומר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. עכשיו לא כתוב שזה תשובה. למה אומרים זה לזה ואומר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו? אחרי זה כתוב בשורות של זה וזה איה מקום כבודו, אז זה עונים ברוך כבוד ה' ממקומו. ושם משמע שמלא כל הארץ כבודו זה לא תשובה

07:20 דובר 1 על השאלה: איה מקום כבודו. זאת אומרת, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלא כל הארץ כבודו, זה השרפים אומרים. והשאלה של איה מקום כבודו זה לפי הנוסח של בית הכנסת. משמע שזו שאלה ששואלים אותה, ועליה לא עונים ״מלא כל הארץ כבודו״. להם עונים ״ברוך כבוד ה' ממקומו״. וכאן אתה רואה מחבר את שני הדברים האלה. הרבי נשאר עם צריך עיון על זה. אז על כל פנים, מה אנחנו אומרים פה? הנקודה. הנקודה היא מה באות היסוד. הנקודה היא שהרבי של צריך עיון. אבל אני אגיע לנקודת העניין, לנקודת העניין ברור. נקודת העניין היא שהמלאכים לא תופסים את האצילות של הקדוש ברוך הוא. אין להם קשר עם האצילות של הקדוש ברוך הוא. אנחנו לומדים עכשיו במאמר של הלילה גם את כל העניין של המלאכים, שרפים וכל העניין הזה, שדווקא מכנסת ישראל... אז מה הם אומרים? ״ומלא כל הארץ כבודו״, שהקדוש ברוך הוא ירד למטה. עכשיו אתה רואה, וממשיך הלאה וימשיך. דרך אגב, יש עוד על העניין של ״איה מקום כבודו״. סתם, זה נקרא כבוד מבעד לקיר. בפשט ״איה מקום כבודו״, אז אומרים עוד כזה ש... בשם הוי' שכינה, המלכות זה הה"א של שם הוי'. והה"א יש לזה מילוי. המילוי זה הפנימיות של הה"א, כן? אז הה"א אפשר לכתוב בשלושה אופנים. אתה כותב את הה"א במילוי, זאת אומרת את המילה ה"א, איך כותבים את המילה ה"א? אפשר לכתוב ה"א, אפשר לכתוב ה-א', אפשר לכתוב ה-ה"א, אפשר לכתוב ה-יו"ד. שלושה אופנים, איך אפשר לכתוב, מזה מגיע שלושה אופנים. איך לעשות את הגימטריה? יש ארבעה פנים לשם הוי', יש את ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. כל הגימטריה של שם הוי' זה תלוי איך כותבים

09:18 דובר 1 את הה"א, אם כותבים ה-א' או ה-יו"ד או ה-ה"א. אז לפי זה זה הפשט ״איה מקום כבודו״. ״איה מקום כבודו״ זה הכוונה שה-א', ה-יו"ד וה-ה"א, שזה המילוי של האות ה"א, כמה זה ״מקום כבודו״. זאת אומרת, שם נמצאת הפנימיות של המלכות. אותיות א', י', ה', זה פנימיות המלכות. שם זה השורש של מלכות. מלכות עצמו זה האות ה'. אבל המילוי א', י', ה', זה שלושה אופנים והפנימיות של המלכות. המלכות נחלק לשלוש דרגות: זה כתר, זה חכמה ובינה. זה הא' זה כתר, יו"ד זה חכמה וה"א זה בינה. אז זה הפשט ״איה מקום כבודו״. זאת אומרת, השורש של מלכות זה איפה הפנימיות של מלכות, או בא' שזה כתר, או ביו"ד שזה חכמה, או בה"א זה בינה. כן, שזה השורש של מלכות. אז המלאכים אומרים ״איה מקום כבודו״, זה לא שייך להם. זאת אומרת שהם לא יכולים ל-ל-להשיג את זה. דווקא נשמות ישראל, להם מתגלה השורש. פנימיות האצילות, למלאכים מתגלה רק חיצוניות המלכות. והנשמות מגיעות לפנימיות, זה השורש מלכות, איה. ולמה אני אומר? הנשמות, אלה שנשמות ישראל, מתגלה גם העניין של איה, גם הפנימיות מתגלה בהם. זה הפשט ״ומלא כל הארץ כבודו״. סתם, זה עוד דרך אגב, לא נגיע כאן עכשיו לעניין. אז על כל פנים הוא כותב פה ש-שמה? שהמלאכים לא תופסים את הקדוש ברוך הוא. דווקא בגלל זה נשמות ישראל. כי הניח הקדוש ברוך הוא את העליונים ואת התחתונים. הקדוש ברוך הוא עזב, הניח, הניח מלשון כאילו עזב. הקדוש ברוך הוא עזב את העליונים ואת התחתונים ולא בחר בכולם. הקדוש ברוך הוא לא בחר בכל העולמים, עליונים ותחתונים. כי אם בישראל עמו, הקדוש ברוך הוא בחר רק בבני ישראל,

11:24 דובר 1 שזה עמו של הקדוש ברוך הוא. אז זה הנקודה שדיברנו קודם על המלך, שהמלך, אף כמה שהוא מלך גדול ורב, הוא יורד אל מי? אל האיש הנבזה ושפל, שזה הולך על כנסת ישראל, שהם בבחינת נבזה ושפל. והוציאם ממצרים ערוות הארץ. עכשיו אדמו"ר הזקן מסביר את העניין של מוטל באשפה. במשל אמרנו שאיפה נמצא האיש? האיש הזה הנבזה ושפל נמצא במשל הראשון, שהוא מנוול ומוטל באשפה. אז אדמו"ר הזקן מסביר גם כאן מה זה העניין של מנוול ומוטל באשפה. זה הולך על מצרים. והוציאם ממצרים. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא לא בחר בכנסת ישראל כפי שכנסת ישראל הייתה במדרגה גבוהה. הוא בחר בכנסת ישראל כפי שהם היו בדרגה הכי נמוכה. הבחירה של הקב"ה בכנסת ישראל הייתה בזמן שכנסת ישראל הייתה במצב של מוטל באשפה. היו במצרים, ערוות הארץ. ״והוציאם ממצרים ערוות הארץ, מקום הזוהמא והטומאה״. העניין של מצרים זה מקום של זוהמא וטומאה. לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו יורד לשם. הקב"ה בעצמו ירד למצרים, ירד למקום הזה. ״כמו שכתוב וארד להצילו מידם״. איפה אנחנו לומדים? הקב"ה בעצמו ירד, כמו שאמרנו לפני זה במשל, שהמלך בעצמו יורד לבן אדם באשפה ומוציא אותו מהאשפה. הדבר הזה גם כן לגבי הקב"ה, שהקב"ה לא שלח לא מלאך ולא שרף, אלא הוא בעצמו ירד למצרים ערוות הארץ, ומשמה הוא הוריד את בני ישראל ממצרים. הפסוק שהרב מביא, ״כמו שכתוב וארד להצילו מידם״. כאן יש שאלה ששאלו את הרבי. היה יהודי בארץ ישראל, בירושלים, רק יידיש, קראו לו הרב אברהם אשכנזי, יהודי תלמיד חכם והיה חסיד גדול. הסבא של כל ה-- של כמה וכמה מהכהנים שנמצאים גם כן

13:41 דובר 1 פה. בערל בונגה[?] שנמצא עם המשפחה שלו ועוד כמה יהודים טובים. על כל פנים, היה יהודי, תלמיד חכם, היה ראש כולל בכפר חב"ד, היה מהתלמידים של רבי אלתר גנחובסקי. הוא עצמו הגיע לא ממשפחה חב"דית, אדרבה, הוא הגיע ממשפחה של, של ליטוואקעס. אבל איך שיהיה, הוא היה מהחסידים, היה חסיד עם כבוד מאוד גדול לרבי. אז הוא שאל את הרבי את השאלה הזו. שאלה פשוטה. הוא שאל: אבל הרבי כותב כאן בתניא: מה הראיה שהקב"ה בעצמו ירד למצרים, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף? כמו שכתוב ״וארד להצילו״. כתוב ״וארד״, שהקב"ה בעצמו ירד. שאל שבהגדה של פסח אנחנו אומרים פסוק אחר. בהגדה של פסח כתוב. מה כתוב? ו-אה? ״ועברתי בארץ מצרים״, לא על ידי מלאך, אני הוא. אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא השליח. אה, ״ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים״, אני הוא ולא אחר. זה לומדים מפסוק אחר לגמרי. ״ועברתי בארץ מצרים״. אז זה פסוק שנמצא בפרשת בא. מה שאין כן הפסוק שהרבי מביא כאן בתניא זה פסוק בפרשת שמות: ״וארד להצילו״. למה הרבי שינה? הוא מביא פסוק אחר. אבל מה הפסוק של ההגדה? פשוט יש שאלה. אז קודם כול תלמיד של הרבי פשוט לא הבין. אז הרבי מראה לו שיש פסוק, איזה מדרש, ששמה נמצא באמת הפסוק הזה. כתוב ש... של ישראל יורד הקב"ה בעצמו, שנאמר ״וארד להצילו״. ומביא ... פסיקתא, כתוב יש כזה נוסח. כן, באיזשהו מדרש שכתוב. אבל הרבי תיקן ואמר: טוב, יפה, יש כזה מדרש, אבל למה הרבי חיפש, חיפש איזה פסיקתא רחוקה, כמו שאומרים, את המדרש הרחוק? הוא לא יביא איזה

16:00 דובר 1 הגדה, מדרש שאומרים, כולם יודעים את זה מהגדה של פסח. וכאן הרבי אומר ביאור נפלא שרואים עד כמה מדויק כל דבר. כי הרבי מסביר לו שיש הבדל מאוד גדול בין הפסוק ״וארד להצילו״ והפסוק ״ועברתי בארץ מצרים״. כי ישנן שתי סיבות למה אומרים שהקדוש ברוך הוא בעצמו היה צריך לרדת למצרים, לא על ידי מלאך, לא על ידי שרף. סיבה אחת היא מה שכתוב פה בתניא, שבגלל שהקדוש ברוך הוא כל כך אוהב אותנו, אז מגודל האהבה הקדוש ברוך הוא בעצמו לא שלח שום שליח. כמו המשל של המלך שהוא בעצמו יורד לאיש המוטל באשפה, אז זה מראה על גדלות האהבה. מצד שני יש ביאור אחר, כמו שהרבי מסביר בליקוטי תורה. הרבי מסביר בליקוטי תורה, הפסקה של למה הקדוש ברוך הוא בעצמו ירד למצרים. הוא כותב שאם היה יורד מלאך, אז בגלל שמצרים היה מקום של כל כך הרבה זוהמה וטומאה, אז אם היה יורד מלאך אז היה נשרף. היה, לא נשרף, הוא היה מתגשם. ואז המלאך עצמו לא היה יכול להוציא את בני ישראל ממצרים. הטומאה של מצרים הייתה פוגעת, פוגמת גם במלאך. כדי שלא תהיה שום יניקה לחיצונים, שום זה, אז דווקא רק הקדוש ברוך הוא בעצמו היה יכול לרדת למצרים. לא שום מלאך, לא שום שרף. על דרך כמו שהיה נפילים וכולי. אלו שתי סיבות אחרות. ולכן הפסוק ״ועברתי בארץ מצרים״, שם מדובר בנגיפה. הקדוש ברוך הוא מספר על נגיפה לטומאת מצרים. מדברים על מכת בכורות, כן? אז שם מדובר איך שהקדוש ברוך הוא נלחם בטומאת מצרים. שם לא מודגש העניין של, של האהבה של הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל. שם יכולים ללמוד שזה מצד

17:52 דובר 1 הטעם, כמו שאמרנו, מצד טומאת מצרים, כיוון שהיה מדובר על מכת בכורות, היו צריכים לשבור את הקליפה של מצרים. כדי לשבור את הקליפה של מצרים לא היה יכול להיות לא על ידי מלאך, לא על ידי שרף. רק הקדוש ברוך הוא בעצמו היה יכול לרדת בכזה מקום, ושלא יהיה שום עניין של, שלא חס ושלום, שלא יהיה מזה עניין של יניקה. זה הפסוק ״ועברתי בארץ מצרים״. מה שאין כן הפסוק ״וארד להצילו״, זה שהקדוש ברוך הוא שולח את משה רבינו להסביר לפרעה עד כמה הוא אוהב את בני ישראל. והפסוק הזה מדובר בשליחות שהקדוש ברוך הוא שולח את משה בסנה ומדבר אליו ״בני בכורי ישראל״. כן, מספר לו על אהבה שהוא אוהב את בני ישראל, שבני בכורי. ואז הוא אומר לו ״וארד״, וארד, עכשיו רואה את עני עמי. ״וארד להצילו״, שם מדובר בקשר לפסוקים האלה שבאים לבטא את החיבה ואת האהבה של הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל. מכיוון שכאן בתניא, מה המטרה כאן בתניא? כאן בתניא הרי הרבי רוצה להסביר פה את העניין של האהבה. כמים הפנים לפנים. לכן כאן דווקא נוגע הפסוק ״וארד להצילו״, שזה הפסוק שמבטא את העניין של האהבה, ולא הפסוק ״ועברתי בארץ מצרים״. כאן עוד פעם אנחנו יכולים לראות עד כמה בתניא כל פסוק, כל עניין, כל עניין מדויק בתכלית. הרבי דווקא הביא את הפסוק הזה ולא פסוק אחר. מה אבל אומר הפסוק ״וארד להצילו״? איפה כאן הרמז ״וארד להצילו״? כמו העניין שידוע הרי, בספרים מובא בשם הרמב"ן. איפה כאן בפסוק ״וארד להצילו״ מודגש שהקדוש ברוך הוא בעצמו, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף? זה פשט. כתוב ״וארד״, אני בעצמי. כן, אבל

19:40 דובר 1 נבין את זה יותר בפרטיות. הרי ידוע מה שמובא בספרים בשם הרמב"ן. מהר"ל[?] שי המשקל לא מביא את זה, ועוד כמה וכמה מהמורים. שכתוב בשם הרמב"ן, שלמה זה שיש ברוב הפסוקים בתורה כתוב תמיד בלשון ״וידבר ה׳ אל משה״. לא כתוב שהקדוש ברוך הוא, בנוסח שהקדוש ברוך הוא כותב ״ואדבר אל משה״.

20:12 דובר 3 פירסט פרסון.

20:13 דובר 1 או שלישי מדבר. לא כתוב שהקדוש ברוך הוא בעצמו מדבר. לא כתוב שמשה: וידבר ה' אלי. זה כתוב כמו איזה שלישי שבא ומספר שהוי' דיבר עם משה. מי זה השלישי? השלישי, ועל זה הרמב"ן כותב, זה מובא בספר: השלישי המדבר זה עצמו הקדוש ברוך הוא בעצמו, שלמעלה מהוי' ולמעלה ממשה ולמעלה מכל עשייה ולמעלה מנווה. העצמי של הקדוש ברוך הוא, שלמעלה מכל הדברים. הוא מספר שהוי' וסדר עולמו מדבר למשה. זה הפסוקים שכתובים בלשון נסתר. אבל יש לפעמים פסוקים שכתובים בלשון אני. אני, הוי', לשון אני, כמו הפסוק שמביא: אני ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. הפסוק הזה, אז הכוונה היא שהשלישי המדבר בעצמו מכניס את עצמו ואומר: אני. אני בעצמי, העניין של עצמי. אז זה בדיוק פה גם כן, שאומר: וארד להצילו. שהרי וארד זה אני בעצמי, שזה הכוונה לעצמי. כמובן שזה הרמז, ופשט וארד הרי הקדוש ברוך הוא. אבל הרמז, וארד לשון מדבר בעצמי, שזה השלישי המדבר, שהוא בעצמו, לא שום גילויים, לא שום שם, לא כלום, אלא הוא בעצמו. זה מה שמדויק תמיד בסדר. תמיד במאמרים של פסח, ידוע שהרבי היה חוזר על זה כל פעם כשהרבי היה מזכיר. אפשר לראות את זה במאמרים במוחש, שכל פעם שהרבי היה מזכיר את הלשון הזה, לשון ההגדה, בכבודו ובעצמו, שזה הלשון שהרבי גם משתמש גם כן, הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יורד לשם. הרבי תמיד היה אומר שהרבי הרש"ב מסביר על זה במאמר ובכמה מקומות, שמה הפשט בכבודו ובעצמו, שתי הלשונות אומרים הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. בכבודו זה מלכות דאין סוף לפני הצמצום, זה העניין של כבוד, אין כבוד אלא למלך.

22:17 דובר 1 זה העניין של שכינת המלכות, אבל איזה מלכות? מדברים כאן על מלכות שלפני הצמצום, מלכות דאין סוף. ובעצמו, מה זה בעצמו? בעצמו זה תפארת הנעלם, שזה נקרא בעצמו. זה העצם. עצם הוא העצמי. תפארת הנעלם שלפני הצמצום. זה הדרגות גדולות ביותר. על זה אומרים בכבודו ובעצמו, היה בחינת מלכות שלפני הצמצום ותפארת הנעלם שלפני הצמצום. אז יורד לשם. אז דווקא בחינת מלכות שלפני הצמצום, זה מה שירד למצרים להציל. כדי להוציא את מי? כדי לקרב יהודי. להוציא את עם ישראל מארץ עבדות, מתחת השעבוד.