לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ו - חלק ה

00:01 דובר 1 גם יש זמן שלא למדנו. אנחנו נתחיל עוד פעם מהשורה האחרונה בדף ס"ה למטה. הרבי מתחיל את הביאור של "כמים הפנים לפנים", איך שזה מגיע לקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. דיברנו פה במשל שהרבי הביא, שהרבי הביא כאן את המשל ש"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם". שכמו בן אדם מגיע למים, אז הפנים שאתה מסתכל במים, הפנים האלו עצמם חוזרים ומתראים על הבן אדם. אותו דבר גם כן לב האדם לאדם, שבן אדם אוהב בן אדם אחר, בגלל שהוא מעורר לו את האהבה. אז זה מעורר אהבה מהבן אדם השני אליו. אז הרבי אמר שהדבר הזה זה עניין של טבע, והטבע הזה זה טבע שנהוג על פי דעת כל העולם, אפילו אם שניהם שווים במעלה. אז הרבי עושה כל שכן וקל וחומר, כשדיבר כשני בני אדם שהם לא שווים במעלה. אם האחד הוא... זה גופא. הרבי מדבר באופן הכי גבוה, מהקצה לקצה, עד באופן הכי נמוך. מדובר על מלך גדול, לא סתם גדול, מלך גדול ורב. מצד שני מדובר על בן אדם שהוא כל השפלות, שהרבי אמר: שפל אנשים, מנוול ומושפל עד עפר, שזה כל מיני עניינים של שפלות. עודו ביחד עם זה, המלך הגדול ורב יורד אל האיש הפשוט עם כל השרים שלו, ולוקח את הבן אדם בעצמו ומוציא אותו מהאשפה ומרים אותו ומביא אותו לחדר המלך. וזה גופא, מביא אותו חדר לפנים מחדר, המקום שרק המלך נמצא שם, מביא אותו דווקא שם, והוא מתקרב איתו בחיבוק ונישוק באופן הכי חזק, שזה בוודאי יעורר אצל האיש הפשוט, אצל האיש הנבזה, אהבה עצומה באופן של כלות הנפש. ואפילו אם הוא לב אבן אז זה יפעל עליו גם כן. מה, הוא רק

02:05 דובר 1 שצריך לשום אל לבו. צריך לשים לב שזה, שזה קורה. לא להיות עם הראש במקום אחר. אז זה היה משל שהרבי הביא. אז עכשיו הרבי מתחיל להביא את פרטי העניין, שמתחיל עוד פעם: "והנה". "והנה ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה, וגדול יתר מאד בכפלי כפליים לאין קץ ותכלית, עשה לנו אלוקינו". לא רק שזה כמו המשל, אלא זה הרבה יותר עוד בכפלי כפליים. ואין קץ ותכלית. הקדוש ברוך הוא עשה לנו אותו דבר, לעם ישראל. כאן אתה רואה, יש צורך להסביר את כל הפרטים איך שזה למעלה. אז קודם כל הוא יסביר איך שזה דומה למשל. אחרי זה הוא יוסיף הרי, שהדבר מכה זה גדול מאד בכפלי כפליים. אז גם זה הרבי יראה כאן במשל, איך שזה לא רק שזה כמו המשל, אלא שזה עוד יותר כפלי כפליים. אז הרבי מתחיל להסביר ולהגיע קודם כל לגודל של הקדוש ברוך הוא, כי לגדולתו אין חקר. הגדולה של הקדוש ברוך הוא היא גדולה כזאת שאין לזה, אין לזה תפיסה. אי אפשר להבין את זה. גדולה שבלי ערך להשגה שלה. "והוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין". הגדולה של הקדוש ברוך הוא היא באופן כזה שהקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולמות וסובב את כל העולמות. על זה הסברנו בשיעור הקודם, בשיעורים הקודמים שדיברנו על... שיש דגש של גדלות. יש כמה דרגות. יש גם תחתונים ויש גדלות, איך שזה יורד בעולם הזה. אבל הכל, קודם זה הכל עניינים של גדלות. עכשיו הרבי מדבר גם כן על עניין של ריבוי, ונודע מזוהר הקדוש והאריז"ל ריבוי, כמו שבמשל אמרנו שני דברים: מלך גדול וגם כן רב, עניין של ריבוי בפשטות, המלכות שלו וכמה וכמה

03:53 דובר 1 מדינות וכמה וכמה עניינים. וגם כאן נדבר עכשיו על ריבוי. "ונודע מזוהר הקדוש והאריז"ל ריבוי" — הכל הולך ומתמצה פה, שיש ריבוי עולמות, ריבוי היכלות, וכל עולם והיכל ריבוא רבבות מלאכים לאין קץ ותכלית. מה יש בכל עולם? בכל היכל יש בו ריבוא רבבות מלאכים לאין קץ ותכלית. אז יש גם ריבוי עולמות, וריבוי עולמות גופא יש ריבוי מלאכים. ההבדל בין עולם להיכל, סתם בפשט, להבין מה זה. עולם זה, זה המציאות הכללית. אומרים עולם. עולם אומרים על כללות המציאות, כללות המדרגה. כמו שאומרים עולם האצילות, עולם הבריאה, עולם היצירה. העולם, כשאתה אומר עולם אתה מתכוון לשם הכללי של העולם שכולל בתוכו ריבוי עניינים. כמו שאנחנו אומרים עולם הזה, כשאתה אומר עולם הזה אז עולם הזה כלול ריבוי עניינים, עולם הזה כולל דומם, צומח, חי ומדבר, כדור הארץ, מה שיש בחוץ, מה שיש מבפנים, שמיים, ארץ, הכל כלול בשם כללי של עולם. על דרך זה גם כשאתה אומר עולם, עולמות יותר גבוהים, אז יש את העולם. העולם הכוונה כללות המציאות, הדרגה, המציאות הזאת שנקרא עולם העשייה, עולם היצירה, עולם הבריאה, שכולל בתוכו את כל הפרטים. היכל זה כבר עניין פרטי. היכל זה עניין פרטי שנמצא בכל עולם. מה זה היכל? לפי מה שמוסבר בחסידות, לפי מה שמסביר חסידות על הגדר של היכל. היכל זה כאילו השטח, המקום. כמו בגשמיות. מה זה היכל? היכל זה סלון, זה חדר ששמה נמצאים אנשים. כן. אז ההיכל הוא כביכול מקום ששמה ההיכל עצמו זה, זה רק סלון ורק חדר. זה רק כאילו מקיף מקום מסוים שבמקום הזה קורים כל מיני דברים. כן. מקום הזה יש היכל ששמה עושים חתונות. יש היכל ששמה יש שיעורים. היכל זה כאילו

06:06 דובר 1 בחינה כזאת של מקיף, בחינה כזאת של שטח כביכול שבו נמצא דבר מסוים. אז לפי חסידות הגדר של היכל זה מתכוון לדרגה הפרטית שבו נמצא המלאך. הרי כל עולם יש ריבוי מלאכים, ריבוי נשמות, כל הדרגות, והיכל זה כאילו הבחינה הפרטית ששייכת למלאך מסוים. למשל, יש את הקבוצה של מלאך מיכאל, כן? אז מלאך מיכאל יש לו מיליונים של מלאכים. כן, קפ"ו אלף רבבות. אלה הם המספרים שיש למלאך מיכאל. אז הקבוצה של מלאך מיכאל יש לו את ההיכל. ההיכל זה כאילו החדר המקיף שבו מתגלה הסוג של הוויה ששייך למלאך מיכאל. כן. בחסידות מוסבר את זה באריכות, כל העניין של היכל. היכל זה כאילו שטח שמצד אחד הוא מעלים, כאילו זה עושה סוגר שזה רק כאן ולא שם. זה כאילו עניין של התעלמות מסוימת. מצד שני זה עושה שבמקום הזה נמצא בחינה, כאילו שם מתגלה עניין מסוים. ובחסידות מוסבר באריכות כל הפרטים איך בגדר של היכל מתבטא הנקודה הזאת, שכאילו המקום, המדרגה הפרטית ששייכת לכל מלאך פרטי. כל דרגה של מלאכים, כל קבוצה של מלאכים יש להם היכל שבהיכל הזה מתגלה המציאות שלהם. יש פסוק שאומרים בשבועות. אמרו את זה עכשיו בהפטרה של שבועות, ביום השני של שבועות. "וה' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ." כן, זה היה הפסוק הראשון של ההפטרה של שבועות. השני, יום השני-- הפסוק הראשון ביום השני של שבועות. "וה' בהיכל קדשו", חבקוק, "הס מפניו כל הארץ", תפילה בחבקוק, כל העניין. מה הפשט ב"וה' בהיכל קדשו"? אז מוסבר: היכל זה כאילו חדר. כן, זה כאילו שטח. ו"וה' בהיכל קדשו" זה כאילו ההתגלות של הוי', של הוי' ריכוז, איך שזה מתגלה בהיכל, במקום

08:14 דובר 1 הזה, במציאות הזאת, במקום מסוים. אז ההיכל זה כבר כאילו עניין של מעלים, כאילו מציאות. כן, זה איזשהו גדר של מציאות שבמציאות הזאת מתגלה העניין של הוי'. לכן כתוב בחסידות שהמילה היכל זה בגימטריה אדנ"י. היכל זה בגימטריה שישים וחמש. כן, אז זה אותו גימטריה כמו של אדנ"י. זה פשט "הוי' בהיכל קדשו". הוי' שמתגלה בהיכל. הוי' שמתגלה באדנ"י. אדנ"י זה שם שקשור עם עניין של מציאות. עניין של היכל. אדנ"י זה שם של מלכות, שם של דין. אדנ"י אותיות דינא, דינא דמלכותא דינא, זה גדר של צמצום ודין. זה היכל. ובהיכל נמשך איזה גילוי אור. "הוי' בהיכל קדשו". על ידי "הס מפניו כל הארץ". הס זה גם כן בגימטריה היכל. כן, אותו, גם אותו גימטריה. הס, הס עניין של ביטול. כן, כשהוי' נמשך להיכל אז נהיה הס. נהיה עניין של ביטול. כל הארץ, ארצי זה חומריות. על כל פנים, מה זה לענייננו? זה מה שהרבי כותב פה שיש ריבוי היכלות. כן, זאת אומרת יש. הרבי מדגיש כאן עניין של היכלות, כי מכיוון שמדבר כאן על פרטיות המלאכים, לכן הוא מזכיר כאן גם כן את העניין של היכלות. ובכל אלו מהיכלות ריבוי רבבות, אלף אלפים וכו'. שכך בגמרא כתוב. "היש מספר לגדודיו", וכתוב "אלף אלפים" ו"ריבו רבבן". כאן לא יכול לקרוא. פסוק אחד אומר שאין לזה מספר, לא? זו שאלה. "היש מספר לגדודיו". פסוק אחד אומר שיש ריבוי רבבות. אז חז"ל, סתירה: ריבוי רבבות זה גבול. והגמרא מתרצת: אלף אלפים וכו' מספר גדודי היכלות, אבל לגדודיו אין מספר. כי בכל גדוד יש מספר של ריבוי של אלף אלפים. אבל גדודיו, כמה גדודים יש?

10:08 דובר 1 אין מספר, אין הגבלה, אין מספר, אין גבול כמה גדודים יש לקדוש ברוך הוא. אז מה זה גדודים? גדודים זה כאילו קבוצות. גדוד זה כאילו להגיד קבוצה. מה זה להגיד קבוצה? למה? הכוונה קבוצה זה דרגות. כן, זה פשט גדוד. גדוד זה הכוונה כמו דרגות, מדרגות. כן, סוג. מקום. כן, כמו שיש בבן אדם יש אהבה, יש שעובדים את הקדוש ברוך הוא בחסד, בגבורה, באהבה, ביראה. שזה סוג מסוים. זה הכוונה גדוד. גדוד הכוונה איבר מסוים, דרגה מסוימת בעבודה. אז יש מלאכים שדרגה של זה באהבת השם, דרגה של יראת השם. אז על זה אומרים שלגדודיו, הגדודים, קבוצות הדרגות במלאכים, אין מספר לריבוי, לסוגים של המלאכים. אבל מפני שבכל גדוד וגדוד גופא יש מספר כמה מלאכים נמצאים בכל גדוד. זה קשור גם כן לפשט שלמדנו שבוע שעבר. פרשת במדבר, זה כתוב בזוהר, במדרש, אז בערך בארי. ומהי שם בא הפשט של הדגלים. האגדה, דגלים זה שבני ישראל ביקשו את הדגלים. "איש על דגלו באותות לבית אבותם". כל העניין של הדגלים זה שבני ישראל ראו מהם את המרכבה. ראו כשהיה מתן תורה, אז בני ישראל ראו למעלה את המרכבה העליונה. ואז הם ראו שהמרכבה העליונה, המלאכים, הם נמצאים בגדודים באופן של גדודים גדודים. כל קבוצה יש לה את הדרגה שלה, את התואר שלה, וזה עניין של דגלים, שהיה להם עניין דגלים, ומזה הם נתעוררו. הם רצו גם כן שהם, גם הם יהיה להם את העניין הזה, ומזה נהיה העניין של הדגלים למטה. אז ממילא זה מה שאומר פה שיש עניין של גדוד. אז כתוב בזוהר שכל המספרים האלה זה גם כן. זה לא סתם המספרים

11:59 דובר 1 שכתוב בפשט במדבר, שכתוב שדגל מחנה יהודה, זה שהם היו בצד ימין, היו מאה שמונים ושש אלף. כן, קפ"ו. קפ"ו. קפ"ו. היה מאה שמונים ושש אלף אנשים. זה כנגד מחנה מיכאל, שמחנה מיכאל יש לו גם כן קפ"ו, אותו מספר. כן, אבל לא באלף אלא בריבואות ושלושים מיליונים. במספר הרבה יותר עצום, אבל אותו, גם כן אותו גדר של קפ"ו דווקא. יש בזה עניין במספר הזה, קפ"ו, ששייך לצד של חסד וכו'. ועל דרך זה של המספרים האחרים שמופיעים שם, ארבע קבוצות. כן, דגל מחנה יהודה ודגל מחנה דן ודגל מחנה אפרים ודגל מחנה... לא זוכר מי שמה, כן. נו, מי? ראובן? אז הארבעת דגלים האלה. אז כל הדגלים האלה, המספר שכתוב בתנ"ך זה אותו מספר שיש גם כן למעלה. אבל מה שמה זה בערך אלפי אלפים. אז איך שאנחנו רואים פה שקיים: אז מצד אחד אומרים שכל גדוד יש בו מספר של מלאכים, אבל אנחנו מגיעים לגדוד, הדרגות בגדודים של המלאכים אין מספר. אז מה אתה רוצה להדגיש עם זה, עניין הריבוי? אז מה אנחנו רואים, שלמעלה באלוקות יש גם כן את שני הפרטים האלה, כמו למטה. במשל אמרנו גדלות ורוב, גדלות ורוב וכמות. אז גם למעלה באלוקות יש את שני הדברים האלה. יש את הגדלות של הקב"ה, מדובר שאין חקר, ויש את העניין של ריבוי. מה זה עניין של ריבוי? זה הריבוי עולמות. זה ריבוי חיות. זה ריבוי מלאכים שיש בכל סביבותיו, שבהם מתפשט גדלותו של הקב"ה. עכשיו האלטער רבי מוסיף עוד נקודה. הרי במשל האלטער רבי אמר שזה גודל אין סוף, מכופלי כפליים אין קץ, שכל מה שאנחנו נגיד למעלה, הכל שמה זה

13:57 דובר 1 הרבה יותר אין קץ. אז בינתיים מה שהוא דיבר זה אותם עניינים, רק בזה גופא יש אין קץ. גדלות, זה גדלות שלמעלה זה אין חקר. הדר זה ריבוי, הריבוי שלמעלה זה אין ספור. זאת אומרת, באותו עניין שאמרנו במשל, למעלה זה באופן הרבה יותר גדול. זה בלי, זה בלי גבול. אותו עניין לגבי ריבוי. עכשיו האלטער רבי מוסיף פה עוד נקודה חדשה, שזה בכלל לא נמצא במשל. בוא נראה בפנים. וכולם, אומר האלטער רבי, וכולם, כל המלאכים האלה וכל העולמות, כל הגדודים, קמיה כלא ממש חשיבי. כל הבחינות האלה שאמרנו עד עכשיו, כלפי האין סוף, כלפי הקב"ה, אין להם שום ערך, שום חשיבות, ובטלים במציאות ממש כביטול דיבור אחד ממש לגבי מהות הנפש המדברת ועצמותה. זה הביטול של כל הגדודים וכל המלאכים. זה ביטול כל כך גדול לגמרי, כמו ביטול של דיבור אחד לגבי מהות הנפש המדברת ועצמותה. ובעוד שהיה דיבור זה במחשבתו, וברצונו וכוונתו, כנ"ל באריכות. כן, עד כדי כך זה הביטול של כל הדברים האלה לגבי אין סוף, שהביטול של כל המלאכים זה כמו הביטול של דיבור אחד לגבי עצם הנפש, מהות הנפש המדברת ועצמותה. ובאיזה אופן הוא הביטול? הביטול הוא באופן כפי שהדיבור הזה נמצא במחשבתו, עוד יותר ברצון וכוונה, כנ"ל באריכות. מה הכוונה שאתה מתכוון להגיד פה? אז הדבר הזה האלטער רבי מסביר באריכות. קודם בפרק כ"א הוא מסביר את זה באריכות, וגם כן בקיצור יותר הוא מסביר את זה בפרק מ"ג. אנחנו דיברנו לפני כמה פרקים. מעניין מאוד, הפלא לצורך העניין בזה, אולי יש מישהו שיכול למצוא על זה ביאור, שהרבי בראש מש, והרבי מציין רק לפרק מ"ג. העיקר האריכות על העניין הזה זה

16:06 דובר 1 דווקא פרק כ"א, אבל הרבי כותב ככה שזה קשה. הוא מציין דווקא לפרק מ"ג. מסתמא יש בזה דיוק מיוחד. צריך לעיין בזה. אני אשאיר את זה לבחורים הלומדים שיושבים ולומדים יום ולילה, יום ולילה, שמסתמא ימצאו על זה ביאור גם כן. אבל על כל פנים, אם נגיע-- אה? מישהו רצה להגיד איזה תירוץ. בסדר, אני מוכן לשמוע. אה?

16:31 דובר 2 לא, אני אסתכל.

16:33 דובר 1 אה?

16:33 דובר 2 אני אסתכל.

16:34 דובר 1 אה, בסדר. טוב. צודק גמור. יפה, כך צריך להיות. על כל פנים, נחזור לענייננו. אז ב-- אז מה ההסבר שמוסבר בפרקים, בש-בפרקים האלו שם, שמוסבר העניין? מדובר על עניין של כלא חשיב, הביטול של כלא חשיב, היעדר החשיבות. אז האלטער רבי בפרק כ"א, מאוד מעניין. בפרק כ"א, כשהאלטער רבי מסביר את ההיעדר חשיבות, אז הוא מתחיל מלמטה למעלה. קודם כל האלטער רבי מדבר על היעדר החשיבות של דיבור אחד לגבי כל כוח הדיבור. האלטער רבי אומר דבר פשוט: כוח הדיבור הוא בלי גבול. בן אדם, מצד הכוח ומצד הפוטנציאל של דיבור, אתה יכול לדבר בלי סוף. אתה מדבר רק דיבור אחד. אז אם אתה תעשה קומפרסיון, ערך דיבור אחד לגבי כוח הדיבור, אין לזה שום ערך. כי הדיבור זה בלי גבול, ודיבור אחד זה רק אחד. אחד לגבי בלי גבול, זה אין לזה שום תפיסת מקום, כלא חשיב. כן, זה דיבור אחד וכוח הדיבור. אבל סוף סוף כוח הדיבור הוא כוח לדיבור, יש לזה שייכות ב-ב-בתוכו. כן, יש לזה שייכות בעניין של דיבור. לא בכמות, אבל באיכות. זה באותו איכות. עכשיו אומר הרבי יותר מזה לגבי כוח המחשבה. דיבור אחד לגבי מחשבה, זה מה שהרבי אומר פה גם. מחשבה זה כבר עוד יותר אין ערוך. לא רק שזה אחד לגבי בלי גבול, זה מחשבה וזה דיבור, מחשבה ודיבור. הריחוק בין מחשבה ודיבור זה ריחוק לגמרי. מחשבה זה רוחני, דיבור זה גשמי. מחשבה זה אותיות רוחניות, דיבור זה אותיות גשמיות. זה סוג אחר של-של לבוש. עד כדי כך שהמחשבה הוא החיים של הדיבור. זאת אומרת, זה כמו גוף ונפש, הם אין ערוך זה לזה. כן, הנפש כאילו החיים של הדיבור, דיבור כביכול גוף לגבי מחשבה היא הנפש.

18:18 דובר 1 כאילו עניין של חיים, נפש וגוף. אז הריחוק הוא גם באיכות. אז אם ת-ת-תעשה קומפרסיון, תעשה ערך בין דיבור אחד לכוח המחשבה, אז זה הרבה יותר קלוש. לא רק בגישה למספר. זה אחד וזה בלי גבול. זה גם סוג אחר של מציאות. זה היסוד מחשבה וזה דיבור, אבל סוף בסוף זה יחס. אז יש להם יחס. יחס. מחשבה, דיבור, כן? סוג אחר של יחס. זה רוחני, אבל יש להם צד השווה שזה קטע של יחס. עכשיו, אם אתה תדבר לגבי, לא לגבי מחשבה, אלא לגבי מהות הנפש, שזה יסוד בחינה, זה הכוח של מין הדעת, לא לבוש. כן, יחס הדיבור לגבי כוח הנפש. כוח הנפש זה הרבה יותר בין היתר. מחשבה זה סוף בסוף גם לבוש. למה זה לבוש רוחני? אבל סוף בסוף זה גם קטע של לבוש. מצד זה יש להם צד השווה. יש להם ערך, אבל מצד כוח, אז כוח זה סוג אחר. זה מהות אחרת לגמרי. זה עצם הנפש, זה לבוש הנפש וזה גוף. אבל עוד יותר, לא סתם כוח הנפש של הרצון וחמדה של לב. רצון וחמדה של הלב זה כוח הנפש גופא. זה-זה-זה עדיין אפילו לא השייכות לומיא דאת. זה עדיין ברצון וחמדה לב. זה כוח מקיף. זה מראה עוד יותר על דרגה יותר גבוהה בנפש גופא. אז אם אתה תגיד ככה, אז מה כאן? מה כאן המשל? המשל הוא שכמו דיבור אחד, תיקח לך מילה אחת, דיבור אחד, אות אחד, ותכניס את האות הזה בתוך רצון וחמדה של הלב. כאילו דיבור אחד בתוך הבחינה כפי שהדיבור נמצא כלול בתוך הבחינה של עצם הנפש ורצון וחמדה של הלב. אז הוא אין ואפס לגמרי. הוא

20:02 דובר 1 אין ואפס, הן מצד הכמות שהוא רק דיבור אחד והן מצד האיכות שהוא דיבור, לא מחשבה. עוד יותר, בכלל דיבור הוא לא, הוא לא כוח הנפש. לא רק, לא רק זה, גם גורם כוח החיים ולא הרצון וחמדה של הנפש. זאת אומרת האריכות כאלו בכל, בכל העניינים האלה. באיזה פרט שאתה רק תופס אין לו שום ערך. אז האין ואפס, הביטול הזה של דיבור אחד בתוך המהות ועצמות הנפש, אז זה ביטול לגמרי. כזה סוג ביטול אומר אדמו"ר הזקן זה הביטול של מה? של כל המלאכים וכל העולמות וכל ההיכלות והמלאכים והאילנות של ששת אלפים וכל הגדודים ביחס לבורא עולמים שמהווה ומחיה אותם כל רגע ורגע. זה, זה, זה הביטול שמדבר. אז הנקודה הזאת זה לא נמצא במשל של מלך. במשל של מלך. מלך גדול ורב. אתה לא יכול להגיד את זה. במלך גדול ורב זה שהמלך יש לו ריבוי שרים וריבוי משרתים וריבוי עם וריבוי צבא וכל הדברים. אז המלך אדרבה, על ידי הריבוי הזה הוא נהיה גדול. זה מבטא את הגודל שלו. אדרבה, בזה אתה לא יכול להגיד שכלא חשיבי. איך אתה יכול להגיד כלא חשיבי? מה זאת אומרת כלא חשיבי? אדרבה, המלך, מה שיש למלך עם יותר גדול ומדינה יותר גדולה, אז בזה נהיה הגודל שלו יותר. אתה לא יכול להגיד שאין לו שום ערך גם בכל העניין הזה. אז ממילא. אז יש איזשהו יחס. אז זה מבטא שהוא לא כל כך ריחוק הערך שלו מכל המציאות של צבא ועולמות. מה שאין כן מה שאתה אומר כלא חשיבי, שכל צבא ועולמות אין להם שום ערך או יחס לקדוש ברוך הוא, תכלית הביטול. אז זה מבטא עוד

21:51 דובר 1 יותר את האריכות כאן. מה הנקודה שאדמו"ר הזקן רוצה להתעסק? את ההפלאה של המלך. כל העולמות פה. אדמו"ר הזקן רוצה להדגיש כמה עם הפה לפוני, עד כמה מדובר פה לא סתם במלך. מלך מלכי המלכים שהוא באופן הכי נעלה, וכמי שהוא באופן הכי נעלה. הוא יורד אל בני ישראל, אל עם ישראל בארץ ישראל ומוציא אותם מארץ מצרים. אז לכן אדמו"ר הזקן רוצה להדגיש פה את העניין של כפלי כפליים שהגודל של הקדוש ברוך הוא הוא באין קץ יותר, וזה שלושה פרטים שאדמו"ר הזקן אומר פה. זה שלושה עניינים. קודם כול גדלות באופן של אין קץ, אין חקר. גם כן ריבוי באופן של אין קץ, ריבוי גדודים אין מספר. ואחרי זה יש עניין שלישי שבכלל לא נמצא במשל, שבמשל המלך יש לו יחס עם כל המציאות של צבא ועולמות. בעניינו כולא כלא חשיבי. הם בטלים בתכלית. אז זה עוד יותר מבטא את ההפלאה של המלך. ואף על פי כן הוא יורד כאן למטה בארץ הארץ ומתלבש ב-ב-בני ישראל, כמו שימשיך הלאה בשיעור בעזרת השם.