לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ו - חלק ז

00:00 דובר 1 האלטער רבי מסביר פה את העניין של כמים הפנים לפנים. ואז האלטער רבי מסביר איך זה מגיע לקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. ולמדנו עד עכשיו בדף ס"ח ע"ב, אנחנו אוחזין בשורה: "אף על פי שכל זה בכבודו ובעצמו". בסוף השורה, במילה כדי. אז האלטער רבי מבאר פה בינתיים מה שלמדנו עד עכשיו. האלטער רבי דיבר שלוש נקודות. נקודה אחת, הוא הסביר מה זה הגדלות של הקדוש ברוך הוא. אומר הגדלות של הקדוש ברוך הוא, שהוא מלך גדול ורם. הוא דיבר כמה וכמה פרטים בגדלות של הקדוש ברוך הוא. מצד אחד, כי זה מגיע, לכאורה, במשל המלך מגיע לתפוס את הכמים הפנים לפנים באופן של קודשא בריך הוא. מצד שני, האלטער רבי דיבר נקודה שנייה, את העניין של השפלות של בני ישראל, שהיו במצב של תכלית השפלות וערוות הארץ. אז זה שני הקצוות. האלטער רבי הסביר אחרי זה נקודה שלישית, איך שהאהבה הגדולה והעצומה שלו, שהקדוש ברוך הוא הראה לכנסת ישראל על ידי זה שהוא ירד למצרים. הירידה למצרים של הקדוש ברוך הוא בעצמו, לא על ידי מלאך, לא על ידי שרף, אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו, מצד גודל אהבתו. אז הוא ירד להוציא את עם ישראל ממצרים. אז עד כאן הוא דיבר את שלושת הפרטים העיקריים שנגיע לעניין של הבנה של כמים הפנים לפנים. הגדלות של המלך, השפלות של הבן אדם, כן, והחיבור ביניהם שנעשה מצד גודל האהבה העצומה. עכשיו האלטער רבי מסביר את ההמשך. מה היה ההמשך של המשל? שאחרי שהמלך יורד בעצמו לאיש פשוט, מוציא אותו מהאשפה, אז הוא לוקח את האיש פשוט ומכניס אותו. את איש השוק מכניס אותו להיכל המלך. והיכל המלך גופא, חדר לפנים מחדר,

02:19 דובר 1 מקום שאין כל שר ועבד נכנס לשם, ושם הוא מחבק אותו חיבוק ונישוק, שזה הקשר הכי עצמי, הכי גדול שיש בין האיש פשוט עם המלך. זה הפרטים האלה. עכשיו האלטער רבי יתחיל להסביר את זה, איך שזה מתבטא ונוגע לקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. אז בוא נראה בפנים את ההמשך של הפסוק. אומר כנ"ל האלטער רבי: כדי. יש לכם את זה בפנים, את התניא, בדף ס"ח עמוד ב', שורה 11, בכבודו. בסוף השורה. כדי לקרב אליו. הקדוש ברוך הוא עצמו ירד למצרים בשביל מה? כדי לקרב אליו בקירוב ויחוד אמיתי. הקדוש ברוך הוא ירד למצרים כדי לקרב את בני ישראל אליו. באיזה אופן? בקירוב ויחוד אמיתי. זה הקשר הכי קרוב והכי... בשתי הלשונות. בקירוב ויחוד אמיתי יש לב. שהכוונה בקירוב קשור יותר עם העניין של מצוות, ויחוד קשור יותר עם העניין של תורה. קירוב זה עניין של התקרבות, אבל עדיין נשארים שני איברים. מה שאין כן יחוד זה קשר פנימי. קירוב ויחוד אמיתי זה שני הדברים, גם קירוב וגם יחוד, שזה שני הפנים איך שהקדוש ברוך הוא לקח וחיבר את עם ישראל וקישר אותו אליו על ידי שני העניינים האלה של קירוב ויחוד. שזה כל העניין של תורה ומצוות והתקשרות הנפש ממש. עד כדי כך שיהודי יש לו את האפשרות להתחבר עם הקב"ה בהתקשרות הנפש ממש. דבר אחד, בבחינת נשיקין, יש את הקשר של נשיקין. הרי במשל האלטער רבי דיבר על העניין של הנשיקה שהמלך, יש נשיקה שיש בין המלך והאיש פשוט. אז מה כאן העניין של נשיקין בעבודה? כי הנשיקין זה פה לפה, לדבר דבר ה' זו הלכה. נשיקין זה, אז הנשיקה זה פה לפה. הפה של הקב"ה

04:31 דובר 1 עם הפה של יהודי. הפה לפה והנשיקה זה העניין של דבר ה' זו הלכה עם הדיבור של הבן אדם. זה למדנו הרי גם כן בפרק נ"ה את הנקודה הזאת. ואתדבקות רוחא ברוחא היא השגת התורה וידיעת רצונו וחכמתו. זה כל אחד מה-- חוץ מהנשיקה פה לפה, שזה עניין חיצוני, יש את הפנימי של נשיקה. הפנים של נשיקה זה אתדבקות רוחא ברוחא. זה האלטער רבי אמר גם כן במשל, כן, הוא אמר הלשון חיבוק ונישוק ואתדבקות רוחא ברוחא. כי בנשיקה הרי יש שני דברים. יש את הפועל ממש, כן, הנשיקה החיצונית, ויש את מה שהנשיקה מבטאת, שזה הפנימי, כן, האתדבקות רוחא ברוחא שנהיה בין שני הדברים-- שני אנשים. אבל דרך זה גם כן למעלה, בנוגע לקב"ה וכנסת ישראל. אז יש את שני הדברים. העניין של הנשיקה בפועל זה הדיבור. בן אדם מדבר ואומר במילים בפה. הוא אומר הלכות, דבר ה' זו הלכה. אז הפה שלו נהיה דבר אחד עם הפה של הקב"ה. מה זה הפה של הקב"ה? הפה של הקב"ה זה ספירת המלכות. ספירת המלכות זה המקור של כל ההלכות. הרי ידוע שכתוב בחסידות שכל הלכות תורה שבעל פה נקרא בשם מלכות. למה? כי כמו שמלכות, ספירת המלכות, יש שמה ריבוי. העניין של ספירת המלכות נקרא בשם ארץ. יש שמה ריבוי, יש ריבוי פרטים. כן, זה העניין של תורה שבעל פה, שתורה שבעל פה זה שמפרט, וריבוי פרטים וריבוי חלקים. תורה שבכתב הכל כתוב בקיצור. כן, כי מגיע בתורה שבעל פה, כתוב בריבוי פרטים וריבוי אריכות. הלכות זה, שזה העניין של ספירת המלכות. ארץ החיים. לכן זה נקרא הלכות שנקרא בשם ארץ החיים. תורה שבעל פה מוסבר באריכות

06:33 דובר 1 באיגרת הזקנים שבתניא פרק כ"ט. אז קודם מה הנקודה פה? הנקודה פה היא שכשיהודי אומר בפה שלו, לומד הלכות, לומד שולחן ערוך. עכשיו הבחורים כאן עוסקים במבצע. אז זה שים את זה וקיימים את זה ברוך השם, ופה ממש שלומדים הלכות, אומרים בפה הלכות התורה. אז הפה של היהודי נהיה דבר אחד עם הפה של הקב"ה. זה הגדר של נישוק. וליד זה יש את האתדבקות רוחא ברוחא מזה, שזה עניין יותר פנימי, שזה כשלא רק לומר בפה, הוא גם כן מבין ומשיג ומתבונן ומעמיק בזה. אז זה עניין של אתדבקות רוחא ברוחא. וגם זה הכל עניין של נשיקה, שזה נהיה בעיקר על ידי לימוד התורה. וגם מבחינת חיבוק יש עוד אופן של קשר, שזה הקשר של חיבוק, שזה גם כן במשל הוא דיבר על זה. מה זה בעבודה העניין של חיבוק? הוא קיום המצוות מעשיות. העניין של חיבוק זה יותר קשור עם הגוף. בפשטות, חיבוק זה עם הגוף, הידיים עם הגוף. זה העניין של חיבוק. ומה זה בעבודה העניין של חיבוק? אז מסביר האדמו"ר הזקן: הוא קיום המצוות מעשיות ברמ"ח איברים. העניין של חיבוק זה רמ"ח איברי הגוף, שזה בעבודה העניין של רמ"ח איברים, שמטעם זה אדם מקיים את המצוות מעשיות. רמ"ח פיקודין הן רמ"ח איברין דמלכא כנ"ל. הרי הרמ"ח פיקודין הם הרמ"ח מצוות, מצוות עשה, רמ"ח איברין דמלכא. מה זאת אומרת? האלטער רבי, כנ"ל. מה זה כנ"ל? אז הרבי אומר, אה, שכנ"ל צריך עיון. הרי יש לו ספק פה למה האלטער רבי מתכוון עם המילים כנ"ל. האם כנ"ל האלטער רבי מתכוון לפרק מ"ה, שזה היה עכשיו ממש לפני פרק אחד, ושם האלטער רבי דיבר

08:39 דובר 1 על העניין של חיבוק ונישוק. או הוא מתכוון לפרק ד'? או הוא מתכוון לפרק ד' גו'. יהיה. בפרק ד' האלטער רבי דיבר גם כן על חיבוק. האלטער רבי אמר בפרק ד' שהעניין של תורה ומצוות כחיבוק המלך, שאין הפרש במאי דמחבק ליה, אם מחבק אותו כשהוא לבוש לבוש אחד או כמה לבושים, המלך מחבק בשתי זרועות. אז הרבי כותב צריך עיון אם האלטער רבי עם הכנ"ל הוא מתכוון לפרק הקודם או מתכוון גו' לפרק ד'. מה כאן הצריך עיון? אפשר לומר שמצד אחד, אני אומר סתם סברה, למה הרבי, למה זה צריך עיון? למה? מה השאלה? כי הרבי לא מסביר. הרבי כותב סתם ככה: צריך עיון. אפשר לומר שבפשט זה פרק מ"ה, זה הפרק הכי קרוב. הוא עכשיו דיבר על זה, אז הוא מזכיר את זה עוד פעם, כנ"ל. מצד שני אבל בפרק מ"ה האלטער רבי דיבר חיבוק בפרט אחר. בפרק מ"ה החיבוק היה בעיקר עניין של, של אה מצוות צדקה. אה האלטער רבי דיבר על חיבוק. הוא דיבר בעיקר על נקודה של חיבוק שמתבטא במצוות צדקה, שזה העניין של יד ימין. אדם עושה צדקה עם היד, והחסד של הקדוש ברוך הוא זה גם כן דרועא ימינא. אז כמו שחיבוק זה בימין, וימינו תחבקני, על דרך זה. כאן אבל האלטער רבי מדבר על חיבוק שנהיה על כל המצוות. רמ"ח פיקודין, רמ"ח איברין דמלכא. אז לכן הרבי אומר אולי זה הולך על פרק ד', כי שמה, פרק ד', האלטער רבי מדבר בנוגע לכל העניין של תורה ומצוות. שמה האלטער רבי גם מביא את העניין של רמ"ח איברין דמלכא. אז ממילא יכול להיות. לכן זה הולך כאן הספק. הרי איך שיהיה.

10:54 דובר 2 יש פרק כ"ג.

10:57 דובר 1 מה אני אשם? אה טוב, השיעורים בספר התניא. טוב, יפה. הערה טובה. תודה רבה. לא הסתכלתי. הוא אומר פה דבר מעניין. הוא אומר ששוב בשיעורים בספר התניא מציינים לא לפרק מ"ה ולא לפרק ד'. מציינים לפרק כ"ג. כי הרי בפשטות, בגלל שהם הבינו, השיעורים בספר התניא, הם הבינו שהכוונה כנ"ל זה לא על העניין של חיבוק, אלא על העניין של מצוות זה רמ"ח איברין דמלכא. והעניין של מצוות זה רמ"ח איברין דמלכא, זה מוסבר בפרק כ"ג. אבל הרבי... העניין ככה, השיעורים בספר התניא זה שיעורים שכתב חסיד אחד שהיה, לאריכות ימים ושנים, זקן כמעט בגיל מאה, הרב ר' יוסף ויינברג, והוא כתב את השיעורים בספר התניא והרבי היה מגיה את זה. אבל לא, לא תמיד הרבי הגיה כל מילה. זאת אומרת, הרבי היה מגיה בכללות את השיעור. לפעמים הרבי היה מוחק משהו, מוסיף משהו. היו לפעמים שהרבי היה מגיה יותר, מגיה פחות. היה תלוי כנראה לפי הזמן, כי כל שבוע היה נותן את השיעור ברדיו ולפני זה היה מכניס את זה לרבי להגהה. אז בפנים, אז לא ת-- בפנים יש שם הרבה דברים מאוד נפלאים. בזכות השיעורים בספר התניא זכינו לכמה וכמה ריבוי הערות בתניא, ביאורים פשוט בתניא שבלי זה אף פעם לא היינו מבינים. אבל זה לא אפשר להגיד שכל פרט שמה זה לשון הרבי. סוף כל סוף זה שיעורים. כן. לעילוי נשמה, הרי יש מה שהתגלה מהתניא, ביאור זה ממש, זה הרבי כתב בגוף כתב יד קודש. מה שהתגלה בתניא בגלולותא. כן, אז ודאי ששם בעניינים כאלה של מה מציינים סתם זה יותר מדויק. אז, אז, אז לפי מה שהרבי אומר ברשימות אז החמישה לעיל.

13:05 דובר 1 זה מגיע לנקודה של חיבוק. הרבי בתניא מדבר שתי פעמים על חיבוק, בפרק ד' ובפרק ה'. אבל לפי מה שלומדים פשט בשיעורים בספר התניא, אז הוא מדבר לא על עניין של חיבוק אלא עניין של רמ"ח איברים דמלכא. מה הרבי אומר בפרק כ"ג? בפרק כ"ג הרבי מסביר למה מצוות נקראות בשם איברים. מה הקשר בין מצוות לאיברים? הרבי מסביר שאיבר בטל אל הנפש. האיברים יש להם את הביטול אל הנפש, עד כדי כך שכל איבר נשמע. האיברים שומעים רצון הנפש. בדרך כלל, ברגע שהנפש רוצה משהו, אז האיבר עושה את זה בלי ציווי, בלי שיצווה. אז הביטול של האיבר לרצון הנפש. על דרך זה גם כן המצוות בטלות לרצון העליון. כל העניין של מצווה זה, של מצווה, זה שכל מצווה זה איבר. זאת אומרת, כל מצווה זה כלי שבו נמשך רצון העליון. אז יש שם את הביטול לרצון. אז הרבי מסביר על החילוק בין תורה למצווה. תורה זה חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא. זה, זה כאילו הנפש עצמו, לא האיבר. מצווה שמתלבשת בחפץ גשמי. תפילין, ציצית, זה דבר גשמי, אבל זה בטל לרצונו. לכן המשל על מצווה זה כמו איברים. כן, עכשיו יש רמ"ח איברים. על דרך זה יש גם כן רמ"ח איברים דמלכא. זאת אומרת יש רמ"ח מצוות עשה, שכל מצווה קשורה עם איזה שהוא כלי של, לריכוז כלי של הדרכה כמו בנפש. אז הנפש יש לו רמ"ח איברים ורמ"ח כוחות. יש רמ"ח כוחות בנפש, שכל כוח מתלבש באיבר אחר. והביטול של האיברים זה שכל איבר בטל לכוח, כמו שהרגל בטלה לכוח ההילוך והעין בטלה לכוח הראייה והאוזן בטלה לכוח השמיעה, ועל דרך זה כל איבר

15:09 דובר 1 בטל אל הכוח שלו. הביטול של האיברים אל הכוחות. על דרך זה גם כן למעלה זה העניין שהאיברים, המצוות. כל מצווה מבטאת כלי, כוח מסוים, ספירה מסוימת של הקדוש ברוך הוא. מצוות תפילין קשורה למוחין. מצוות צדקה קשורה ליד ימין. על דרך זה כל מצווה יש לה איבר מסוים, כלי מסוים, כוח מסוים, ספירה מסוימת. וממילא כשיהודי מקיים מצוות אז יש כאן עניין של חיבוק. יהודי מקיים מצוות, אז האיברים שלו שאיתם הוא מקיים את המצווה זה עניין של חיבוק עם האיברים דמלכא, עם הספירה של הקדוש ברוך הוא. זה עניין של חיבוק. ממשיך הרבי הלאה ואומר: בדרך כלל נחלקים לשלוש בחינות. העניין הזה של החיבור של המצווה, החיבור שנעשה על ידי המצווה. אז אומר הרבי שהמצוות מחולקות לשלושה חלקים. יש שלושה סוגים של מצוות. בכלל נחלקים. הרבי גם כאן כותב צריך עיון: האם הכוונה נחלקים? על מי הוא מתכוון כאן נחלקים? אם נחלקים הכוונה למצוות או נחלקים הכוונה לאיברים. לכן שני הדברים נכונים. אבל השאלה מה פשט בתניא? עכשיו, כשהוא אומר נחלקים, הוא מתכוון למשל או לנמשל? כי שני הדברים זה נכון, אבל על כל פנים בתניא לא ברור. על כל פנים, בכלל נחלקים לשלוש בחינות. העניין שנגיד בפשט זה הכוונה למצוות, המצווה. אף על פי שיש רמ"ח מצוות, אבל זה מחולק לשלושה חלקים: ימין ושמאל ואמצע. יש קו ימין, יש קו שמאל, יש קו אמצעי, שהן חסד, דין, רחמים. השלוש קווים האלה זה השלוש מידות חסד, דין, רחמים. קו ימין זה חסד, קו שמאל זה דין, קו אמצעי רחמים, כידוע. אז תראה, ממשיך הלאה ואומר: תרין דרועין וגופא וכו'. הרבי כותב כאן צריך עיון על המילה וכו'. למה

17:27 דובר 1 הרבי כותב וכו'? לכאורה זה מיותר. על כל פנים, מה הוא אומר פה? לכן הרבי בא להוסיף עוד פרט, ונגיע לחיבוק. תראה, בא להוסיף פה עוד נקודה ונגיע לחיבוק. אנחנו מסבירים למה המצווה זה גדר של חיבוק. אז קודם כול הרבי מסביר בכללות בגלל מה? בגלל שהחיבוק זה עם הגוף, והגוף יש לו רמ"ח איברים, ומצוות גם כן רמ"ח איברים. זה אופן אחד. הרבי מוסיף עוד אופן שהעניין של חיבוק זה עם כל הגוף. איך נהיה חיבוק? חיבוק זה שהבן אדם תופס את השני עם שתי ידיים והגוף, ככה זה ההתחברות של החיבוק. אז יש כאן שלושה עניינים. יש יד ימין ויש יד שמאל, כמו שכתוב בשיר השירים גם כן: שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. יש את היד ימין ושמאל ויש את הגוף. אז החיבוק נוצר על ידי שלושת העניינים האלה ביחד. על דרך זה גם כן במצוות. יש מצוות שקשורות עם ימין, שזה המצוות שקשורות עם צדקה, חסד וכיוצא בזה. יש מצוות שקשורות עם שמאל, שזה מצוות כאלה שקשורות עם דינים, עם משפט, שזה גבורות. ויש מצוות שקשורות עם עניין של קו אמצעי, שזה מצוות שהן קשורות עם מידת הרחמים, שיש להן תערובת של, של חסד וגבורה ביחד. כשהתורה מדברת על עניינים שקשורים עם קו אמצעי, מידת הרחמים. גם אה, בשיח תפתח רז לתיקון לב, עניינים כאלה שיש שם מודגש הנקודה של רחמים, שיש בזה תערובת של שני הדברים ביחד. או יש גם במקום אחר מוסבר שהכוונה הוא מתכוון מצוות עשה, מצוות לא תעשה ותורה. השלושה עניינים: חסד, דין ורחמים. כל זה, זהו, אז חסד זה כל המצוות עשה נכלל בקו הימין, קו חסד, כי מצוות עשה זה עניין של

19:22 דובר 1 עשייה, קשור עם קו הגילוי. מצוות לא תעשה זה עניין של גבורה. זה קשור עם קו הגבורה. דין, לא תעשה. ויש עניין של באמצע, שזה בכל זאת הולך על עניין של תורה, שתורה זה קו אמצעי. יש שאלה עם רבות, כי תורה מדברת על שני הדברים, והיא עושה את החיבור בין החסד והגבורה. מדברת על שני הדברים ביחד, ומתי כן ומתי לא, שזה העניין של קו אמצעי, שזה הולך על תורה. כמה אופנים איך מסבירים, אבל איך שיהיה זה הנקודה של חיבוק, שהחיבוק זה עם שלושה עניינים: ימין, שמאל וגוף, שזה שלושת העניינים שיש בבחינת מצוות. כן.

20:04 דובר 3 עניין של חיבוק עצמו ועם כל הגוף. החיבוק עצמו, פה מחלק עניין של מצוות לשלוש. כל מצווה זה לא עניין של חיבוק. זה חלק מהעניין של חיבוק, ומחלק עניין של המצווה, שכל המצוות ביחד הם כמו עניין של חיבוק עם כל הגוף.

20:26 דובר 1 נכון. אבל כי זה העניין. הרי האלטער רבי מדבר פה על מתן תורה. האלטער רבי לא מדבר פה על עשייה פרטית. האלטער רבי מדבר מה קרה במתן תורה. יציאת מצרים ומתן תורה. אז היה הזמן, המומנט בהיסטוריה שהקב"ה הוציא את האיש הנגזל ושפל ממקומו, מאשפתו, הרים אותו, לקח אותו והתחבק איתו. זה היה הזמן של מתן תורה. כן, הנקודה הזאת, ההתחבקות, ההתחברות הכי עמוקה של הקב"ה עם כנסת ישראל על ידי עשיית התורה ומצוות. אז אכן שמה נמצא הכל. כמובן שבכל פרט שאתה עושה יש פרט זה, פרט זה. לפעמים אתה עושה יד ימין, אבל כאן מדברים על התמונה הכללית, הקשר הכללי שנהיה בזמן מתן תורה, שהקב"ה לקח את בני ישראל ובחר בהם מכל העובדים ומכל המלאכים ומכל השאר. כן, ובחר בנו מכל העמים. ולא רק הוא בחר בהם, הוא לקח אותם חדר לפנים מחדר ושם הגוף והתחבק איתם באופן הכי נפלא, שזה מה שהרב מדבר פה. עכשיו יש כאן כמה פרטים, ולהגיע לדיוק, כמה עניינים שצריכים להסביר פה. לא נספיק להסביר הכל היום, אבל לפחות באות אחת ועוד אחת. סתם, זה זה. אולי זה פשט אבל זה מעניין, זה מתאים. כן, שהדיוק פה שהאלטער רבי כותב שזה שלושה קווים דווקא. כן, שהאלטער רבי מחלק פה שהחיבוק זה עם היד ימין, יד שמאל, אמצע, והוא כותב שזה חסד דין רחמים. אז יש בזה רמז מעניין שכתוב בספרי קבלה, מובא גם כן בחסידות, שחסד דין רחמים זה ראשי תיבות חדר. כן, אבל תראה, הלשון תמיד זה חסד גבורה תפארת או חסד גבורה. אז האלטער רבי כאן כותב דווקא לשון חסד דין רחמים, שזה

22:29 דובר 1 ראשי תיבות חדר. כן, זה כתוב שזה הפירוש שכתוב לגבי מתן תורה. הרי מדבר פה על מתן תורה, כתוב: "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו". זה לשון של פסוק במשלי שמדובר בבניית מתן תורה, חכמה בינה דעת. הקב"ה נתן לבני ישראל את התורה, "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו". לא משנה עכשיו כל הפשט של הפסוק, אבל מוצאים שם את העניין של "ובדעת חדרים ימלאו". מה הפשט "ובדעת חדרים ימלאו"? איזה חדרים מדברים פה? מדברים כאן על חכמה בינה דעת. אז מה הקשר של חכמה עם חדרים? מובא בספרים שחדרים, חדר ראשי תיבות חסד דין רחמים, שזה המידות, כלומר המידות של שלושת הקווים. זה הפשט. "ובדעת חדרים ימלאו", שדעת הוא קיום המידות. כמו שכתוב בתניא פרק ג', כל העניין של דעת, שהוא ממלא את החדר, כאילו הדעת הוא נכנס לתוך המידות ונותן להם חיים, קיום, וזה "ובדעת חדרים ימלאו". לפי זה אז האלטער רבי כאן גם כן מתכוון לעניין הזה. למה הקשר? למה כאן הוא מביא את העניין הזה של חסד דין רחמים ראשי תיבות חדר? כי זה היה במוח שלו. האלטער רבי כתב את הלשון "חדר לפנים מחדר". כן, תראה, וכתב פה את הלשון שמכניסו, איך לומר, לחדר לפנים מחדר, כן, "ומכניסו ... שאין כל עבד ושר נכנס לשם". אז הדיוק של חדר לפנים מחדר. זאת אומרת שיש כמה חדרים. זה החדר שהקב"ה לוקח את כנסת ישראל. זה החדר הכי עמוק. חדר לפנים מחדר, שזה הכוונה שחדר זה חסד דין רחמים, זה מידות. גם מלאכים יש להם עבודת המידות. יש מלאכים שעובדים באהבה, עובדים ביראה, אבל בזה גופא אז חדר לפנים מחדר. החסד דין רחמים

24:22 דובר 1 של בני ישראל שהם על ידי תורה ומצוות מתקשרים עם המידות של הקדוש ברוך הוא, החיבוק הזה, חדר לפנים מחדר, זה החסד דין רחמים באופן הכי נעלה ששם על ידי זה מתקשרים עם הקדוש ברוך הוא בעצמו. זה משהו אחד. אחרי זה יש כאן עוד משהו מרב לוי[?] שהוא מסביר שהאלטער רבי כותב תכף שלושה דברים, שלוש פעמים את העניין של שלושה קווים. הוא אומר ימין, שמאל ואמצע. אחרי זה אומר חסד דין רחמים. אחרי זה אומר תרין דרועין וגופא. זה שלוש פעמים שלוש. ימין, שמאל ואמצע, זה אריכות לשון, ובתניא זה כל דבר מדויק. למה האלטער רבי כותב באריכות? כופל שלוש פעמים אותו דבר, ימין, שמאל ואמצע, חסד דין רחמים, תרין דרועין וגופא. בשביל מה צריכים לפרט את זה כל כך? נשאיר את זה בעזרת השם לשיעור הבא.