לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ג - חלק א

00:06 דובר 1 תחילת פרק חדש. אז העניין זה ככה. קודם כול נבין, נתחיל וננסה להבין איפה אנחנו אוחזים פה, איפה האלטער רבי מחזיק פה בפרק מ"ג. מה, מה כאן עכשיו האלטער רבי בא להסביר? כדי לדעת מה הולך כאן בפרקים הבאים. אז קודם כול נעשה את הקיצור, הנקודה ממה שלמדנו עד עכשיו. בפרק מ' האלטער רבי הביא את ה... מה עם ה... מאמר חז"ל: "אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא". כשבן אדם לומד תורה, עובד ומקיים מצוות, וחסר לו אהבה ויראה, אז התורה שלו לא עולה למעלה. האלטער רבי מסביר שאף על פי שהעיקר זה המעשה, כמו שהסביר בפרקים הקודמים באריכות, ב-ל"ה, ל"ו, ל"ז. הוא הסביר באריכות שהמעשה הוא עיקר. אף על פי כן, כדי שהמעשה יהיה לו, יהיה בזה חיות ויתעלה למעלה, צריך שהמעשה יהיה בזה גם כן עניין של כוונה ועניין של אהבה ויראה. ובלשון הידוע, "תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה". אף על פי שעיקר העניין של תפילה זה הדיבור, המעשה, על כל פנים דיבור שבמעשה גם כן סוג של מעשה. אבל כדי שזה יהיה באופן שיהיה בזה נשמה, צריך שיהיה בזה כוונה. כוונה זה אהבה ויראה. בשעתו האלטער רבי הביא את המשל כמו ציפור. כמו הציפור, העוף. העוף יש את הגוף של העוף, וזה העיקר של העוף. להלכה, העיקר של העוף זה הגוף שלו. מה שנקרא הכנפיים. כמו שהאלטער רבי הביא את ההלכה כשמגיע לכנפיים, אז יש דין. כשמשהו קרה בכנפיים זה עדיין כשר. זאת אומרת שהכנפיים זה לא עיקר העוף, זה עניין טפל. אבל אף על פי כן, כדי שהעוף יוכל לפרוח צריך את הכנפיים. על דרך זה הכנפיים זה אהבה ויראה, זה

02:19 דובר 1 שני הכנפיים. ימין זה אהבה ושמאל זה יראה. ודווקא על ידי שני הדברים האלה, אהבה ויראה, אז כל התורה ומצוות שבן אדם עושה מתעלה למעלה. ועל זה האלטער רבי התחיל בפרקים שאחרי זה, בכללות פרק מ"א ופרק מ"ב, שני הפרקים שלמדנו עד עכשיו. שם הוא מסביר, האלטער רבי הסביר באריכות מה זה ה... איך נגיע ליראה ואיך נגיע לאהבה, מהו ראשית אהבה ויראה? הרי יש כמה וכמה דרגות באהבה ויראה. הרבה סוגים של אהבה ויראה. כל אחד ואחד לפום שיעורא דיליה. יש כמה דרגות וכמה אופנים, כי גם ברגע... במעשה אז כל הסיפור שונה בדרך כלל. גם במעשה יכול להיות יותר בהידור, פחות בהידור, אבל בכללות, אז מעשה זה מצווה אחת לכולם. מגיע אבל לרגש הלב. אז יש כל מיני דרגות. כל בן אדם, לא כל הלבבות שווים וממילא לא כל השכלים שווים וגם... לא כל השכלים שווים וממילא לא כל הלבבות שווים, ובמילא יש הרבה דרגות באהבה ויראה. אבל יש את האהבה ויראה באופן הכי יסודי. "ראשית העבודה ועיקרה ושרשה". שזה האהבה ויראה באופן הכי יסודי, הבסיס, היסוד, שעל זה עומד כל הבניין. אז האלטער רבי הסביר, בעיקר האלטער רבי הסביר את העניין של יראה. חצי פרק מ"א וכל פרק מ"ב זה האלטער רבי דיבר בנוגע ליראה. למה? כי באהבה ויראה גופא, כמו שהאלטער רבי מסביר בתחילת פרק מ"א, דווקא היראה זה שורש גם לעשות טוב. אז היראה עוד יותר נוגע בתור יסוד, בתור "ראשית העבודה". אז היראה עוד יותר נוגע מאהבה גם כן. כי אם חסר יראה, חסר את כל נקודת הביטול, חסר את כל הבסיס, אז כל מה שהוא עושה לא שווה שום דבר. ולכן היראה

04:11 דובר 1 יותר נוגע גם כן מאהבה. ולכן האלטער רבי בעיקר באריכות מסביר את העניין של יראה, אבל גם כן מסביר את העניין של אהבה. החצי השני של פרק מ"א האלטער רבי מסביר גם את העניין של אהבה, שגם באהבה יש את היסוד, ראשית העבודה בעניין של אהבה, שזה לפחות לעורר את האהבה הטבעית שיש לכל יהודי, שהוא לא רוצה להיות בפרהסיא נפרד. אז בכללות אלה הנקודות שהאלטער רבי דיבר בנוגע בפרק מ"א, פרק מ"ב. ועכשיו בפרטיות, כשנגיע לעניין של יראה, אז אם אנחנו נחלק את זה, מה שדיברנו עד כאן בפרק מ"א, מ"ב, בנוגע ליראה, אז האלטער רבי דיבר שלוש נקודות בעניין של יראה, וכך הרבי הרש"ב מסביר את זה בקונטרס העבודה, שהרבי מסביר שמה שדיבר עד עכשיו בפרק מ"א, מ"ב, הוא דיבר שלוש דרגות או שלוש נקודות בעניין של יראה שדיבר עד כה. מה הם השלוש נקודות? אחד זה קבלת עול מלכות שמיים. שניים, ב', זה העניין של יראת חטא, וג' זה יראת אלוקים. זה שלושה עניינים שהאלטער רבי דיבר בפרקים האלה, במ"א ובמ"ב. העניין של קבלת עול מלכות שמיים זה מה שהאלטער רבי מסביר בהתחלת פרק מ"א, שאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמיים של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. קבלת עול מלכות שמיים זה לא קשור עם יראה, זה קשור עם יראה. כמובן קבלת עול. ממילא זה שיש לו גם... אבל איפה? בפנימיות של עניינים, קבלת עול זה לא רגש. קבלת עול זה החלטה. קבלת עול פירושה אני מקבל שהוא המלך ואני העבד. אני צריך לעשות מה שהוא רוצה. יראה זה כבר רגש. לא תמיד בן אדם מרגיש. קבלת עול זה גם

06:13 דובר 1 כשאין רגש. קבלת עול פירושו זה בצורה עובדתית, זה נראה מציאותי ככה. הוא המלך וממילא אני העבד, ואין כזה דבר שעושים. לא, לא, לא עושים. אין אפשרות. אז ממילא צריך להיות הגבלת החושים וצריך להיות שההנהגה תהיה כפי רצון המלך. אז זה היסוד, קבלת עול מלכות שמיים. יראה זה כבר עניין של רגש. זה כבר מידה. קבלת עול זה מלכות. יראה זה כבר ספירה. זה כבר מידה. זה גוף. יש יראת חטא ויש יראת אלוקים. יראת חטא זה מה שהאלטער רבי הסביר גם כן בפרק מ"א, ויותר באריכות בפרק מ"ב. העניין של הנה ה' ניצב עליו. הנקודה של יראת חטא זה שאדם מתבונן שהקדוש ברוך הוא הוא המלך, והקדוש ברוך הוא נמצא. הנה ה' ניצב עליו. ממילא כל פעולה שהוא עושה צריך להיזהר שלא יהיה מרד במלכות. אז יש לו יראה מהחטא. הוא יפחד שעל ידי החטא, על ידי זה הוא מתנתק מהקדוש ברוך הוא ונהיה מרד במלכות. אז יש לו כבר רגש של יראה. אבל ממה כאן היראה שלו? היראה שלו זה מהחטא, זאת אומרת היראה שלו זה מזה שעל ידי זה עושה, הוא נהיה מרד במלכות שמיים. זה הגדר של יראת חטא. מה העניין השלישי של יראת אלוקים? אז הרבי הרש"ב אומר שכל החצי השני, הסוף, סוף של פרק מ"ב, מה שהאלטער רבי אומר בסוף פרק מ"ב, שיהיה לזיכרון תמיד ראשית העבודה ועיקרה ושרשה, שכל העולם זה רק לבושים חיצוניים של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ושבפנים יש את הפנימיות והחיות, שזה המלך שנמצא בתוך הלבושים. וכל הדבר הזה זה כבר רגש של יראת אלוקים, זה כבר יראה יותר פנימית, יותר עמוקה. זה לא רק

08:23 דובר 1 שהוא מפחד מהעבירה, שהעבירה זה מרידה, אלא גם כן יש לו פחד מהאלוקות, מהקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, יש כאן רגש אלוקי, וזה זה שאדם מרגיש את עצמו לראות את האלוקות בתוך העולם. אז ממילא היראה שלו זה לא רק יראה מהחטא, מהמרידה, אלא היראה שלו זה גם כן מהקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא נמצא פה והוא כל המציאות, וכל העולם זה רק לבושים. ובפנים מה נמצא בתוך הלבושים? נמצא מלך, הקדוש ברוך הוא. אז ממילא כאן היראה זה כבר יראה יותר פנימית. היראה זה גם מהאלוקות, לא רק מהחטא, אלא גם מהאלוקות. ככה הרבי הרש"ב מסביר שזה הפשט בפרק מ"ב, שזה שני עניינים פה. עניין אחד זה יראת חטא, שזה רק מעצם העניין, מכיוון שהוא המלך, אז ממילא צריכים להיזהר לא למרוד במלך. זה יראת חטא. ויש יראת אלוקים, זה שיש בזה גם כן רגש אלוקי שהוא מרגיש את הקדוש ברוך הוא. על ידי מה? על ידי שהוא מתבונן. מה שלמדנו בסוף פרק מ"ב, שיש את הקדוש ברוך הוא שנמצא בכל דבר בעולם. וכל העולם זה לבוש חיצוני גם למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. מה עכשיו האלטער רבי בא להסביר בפרק מ"ג? פרק מ"ג ואחרי זה הלאה, מפרק מ"ג עד פרק נ'. כל הפרקים האלה מפרק מ"ג עד פרק נ'. כמה פרקים זה? שמונה. אה, או שבעה?

10:05 דובר 2 נכלול את זה?

10:06 דובר 1 כן.

10:06 דובר 2 עד נו"ן.

10:07 דובר 1 זה שמונה. פרק נ' ועד בכלל. השמונה פרקים הבאים, מפרק מ"ג פרק נ' ועד בכלל. אז האלטער רבי מתחיל לדבר עוד דרגות, עוד אופנים של אהבה ויראה. זאת אומרת, זה הכל המשך למה שהאלטער רבי התחיל להגיד בפרק מ'. התחיל בפרק ל"ח בעצם, אבל בפרק מ' האלטער רבי דיבר שצריך להיות, לא מספיק העניין של תורה, מצוות בפועל, אלא צריך להיות גם כן עניין של אהבה ויראה כדי שהתורה ומצוות יתעלו. אז האלטער רבי ידבר כאן בפרקים הבאים עוד כמה וכמה דרגות ואופנים באהבה ויראה. בפרק מ' עד מ"ב בעיקר הוא דיבר על ראשי ... אהבה ויראה שצריך להיות בתור בסיס, שבלי זה בכלל לא מתחילים שום דבר. אבל בפרק מ"ג ואילך האלטער רבי מתחיל לדבר עוד דרגות באהבה ויראה שהוא לא דיבר קודם, וזה גופא. אז בפרק מ"ג, בהתחלה, החצי הראשון של הפרק מ"ג, הוא ידבר כמה דרגות ביראה יותר ממה שלמדנו עד עכשיו. עוד כמה דרגות ביראה שלא הזכיר עד עכשיו. ובחצי השני של פרק מ"ג הוא ידבר על אהבה, ומשם מאמצע פרק מ"ג עד סוף פרק נ' ידבר האלטער רבי הכל על אהבה. האלטער רבי יסביר כמה וכמה אופנים ודרגות ועניינים בעניין של אהבה, וזה בכללות כל, כל הנקודה של שמונה הפרקים הבאים. הרי היסוד של האלטער רבי בתניא ביסוד על הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". והאלטער רבי בא להסביר את הפסוק הזה. בפסוק הזה כתוב "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". זאת אומרת כתוב כאן לא רק העניין של העשייה ולא רק העניין שבפיך, אלא כתוב כאן גם כן את העניין בלבבך. זאת אומרת שהפסוק אומר שכל

12:14 דובר 1 יהודי, איזה דרגה שהוא יהיה, אפילו יהודי שהוא לא בדרגה של צדיק, כל יהודי שייך אצלו העניין של בלבבך, של בלבבך פירושו אהבה ויראה. וממילא הרבי יסביר לנו שמונה הפרקים הבאים איזה דרגות של אהבה ויראה שייכים לכל יהודי. זאת אומרת, יש עוד דרגות של אהבה ויראה שהרבי לא מדבר על זה כאן, אבל זה כבר שייך לצדיקים גדולים. זה כבר לא שייך אלינו. מה שהרבי ידבר בפרקים האלו, מ"ג עד נ', אז הכל ידובר על סוג של אהבה ויראה שכל בן אדם יש לו את האפשרות ואת היכולת. זה קרוב. כל יהודי יכול לפעול את זה על ידי העבודה שלו. וזה גופא יכול להיות שתי סיבות. זה בכל אופן. וזה גופא שאנחנו אומרים שזה קרוב ליהודי, יכול להיות שתי סיבות למה זה קרוב ליהודי. מה הן שתי הסיבות באופן כללי? סיבה אחת זה בגלל שיש לנו נשמה, ומצד הנשמה, מצד שהנפש יש לו את זה בפנים, צריכים רק לגלות את זה מההעלם אל הגילוי, ולכן זה קרוב. זאת אומרת, יש דרגות באהבה ויראה שיש לנו את זה מצד טבע הנשמה או מצד ירושה מאבותינו. וכל העניין זה רק לעורר את זה מן ההעלם אל הגילוי, ולכן זה קרוב ליהודי כי זה נמצא. זה נמצא בהעלם. צריכים רק לחפש את העצות איך להוציא את זה אל הגילוי. זה סוג אחד. עוד עניין, יש עניין שקשור עם עצמנו. יש סוגים של אהבה ויראה שהם תלויים בעצמנו, שכליים, מכיוון שכל בן אדם הרי יש לו שכל. לפחות רוב בני האדם. כן, יש לו שכל. ואיך הוא ירש שכל כמו שהרבי אמר בפרק י"ז. אז הוא צריך פשוט ללמוד ולהתעמק ולהשתמש

14:10 דובר 1 עם השכל. על ידי השכל להתעורר לאהבה ויראה. כשמדובר על אהבה ויראה שצריכים נתינה מלמעלה, עניינים של אהבה ויראה שזה כבר לא תלוי בו, זה כבר עניין של עבודה עצמה טעונה. זה כבר הרבי לא מדבר פה. זה לא קשור בינינו. זה כבר עניין שקשור עם צדיק. זה עניין אחר לגמרי. כאן הרבי בשמונה פרקים האלה ידבר על סוג של אהבה ויראה שתלוי לגמרי בבן אדם, או בגלל שיש לו את זה בהעלם וצריך להוציא את זה אל הגילוי, או שזה עניין שתלוי בעצמנו. אז אני אומר לך: תתבונן, תלמד, תתעמק, וממילא תגיע לאהבה ויראה. וזאת הנקודה הכללית של הפרקים הבאים שאנחנו הולכים ללמוד עכשיו. אז בואו נתחיל עכשיו ללמוד בפנים פרק מ"ג. "והנה יראה תתאה זו שהיא לקיום מצוותיו יתברך בבחינת סור מרע ועשה טוב." זה על מה שאמרנו עכשיו בפרק הקודם. שני הפרקים הקודמים, ובעיקר בפרק האחרון, פרק מ"ב, דיברנו על יראה תתאה. הרי הרבי דיבר על העניין של יראה שקשור עם מעשים בפועל, ושהוא הביא את העניין של "יראה מילתא זוטרתי היא", שזה מדובר על יראה תתאה. עכשיו זה כתוב בפסוק שהרבי הביא בפרק מ"ב. איזה פסוק? "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו." זאת אומרת שמדובר על איזו דרגה ביראה? הדרגה של יראה שנגיע למעשים. יראה שמביאה להליכה בכל דרכיו, שזה נקרא בלשון החסידות יראה תתאה, יראה נמוכה. כי זה מה שמגיע למעשים, מה שמביא לפועל. "אם אין יראה אין חכמה." זה כתוב בפרקי אבות. אם אין יראה אין חכמה. מה כתוב בפרקי אבות? בפרקי אבות כתוב: "אם אין יראה אין חכמה. אם אין חכמה

16:17 דובר 1 אין יראה." זה זה. זה כתוב בפרקי אבות. אם אין יראה אין חכמה, ואם אין חכמה אין יראה. אז השאלה היא: מה הפשט? איפה צריכים להתחיל? קודם כול צריכים יראת שמיים כדי להיות חכם, או קודם כול צריכים להיות חכם כדי להיות ירא שמיים? מה בן אדם צריך לעשות קודם? זה, זה במציאות. זה היה במציאות. הפשט, פשוט לומדים את המשנה, לא מובן איפה צריכים להתחיל. קודם כול צריך לקנות חכמה כדי שיהיה לי יראה, או קודם אני צריך לקנות יראת שמיים כדי שאני אגיע לחכמה? איך יכול להיות שני הדברים? הרי צריך להיות אחד מהם. זאת השאלה. אז מה הביאור שמוסבר על זה? בזה החסידות, האלטער רבי מתחיל להסביר את זה פה בפרק הזה, אבל בעצם האלטער רבי כבר הסביר את זה גם כן. האלטער רבי כבר הזכיר את זה גם כן בפרקים הקודמים. איפה? איפה האלטער רבי הזכיר את העניין של "אם אין חכמה אין יראה"? מי זוכר? נו, בוא נעשה כאן מבחן. מי זוכר את העניין? אה? איפה לפני זה, בפרקים הקודמים, האלטער רבי הביא את העניין של "אם אין חכמה אין יראה"? אה? זה לא גנאי, אל תדאגו. זה בושה שלא יודעים. זה לא גנאי אם כן יודעים. תניא פרק י"ח. ואני פעם סיפרתי לכם, היה... סיפרתי לכם היסטוריה פעם. היה ר' שלמה של ר' שלום דובער ברוק, והיה איזה מעשה. אז הרב... אז הרב... ר' שלום דובער ברוק הזקן, ר' שלום דובער ברוק, הסבא של זלמן, של... נמצאים פה. אני לא יודע. היה ר' שלום דובער ברוק. אז הגיע לרב... לא יודע איזה שנה. אז הרב ביקש ממנו שיעשה מבחן לבחורים. אז הגיע לשם יהודי אחד להיבחן אצלו, בחור

18:35 דובר 1 אחד, להיבחן אצלו על המשך ס"ו. המשך ס"ו ידע בעל פה. נו, אז הוא הגיע לר' שלום, אז ר' שלום אומר לו: לפני שאני בוחן אותך בס"ו, אני רוצה לבחון אותך בתניא. טוב, תגיד לי כמה פעמים כתוב בתניא "ליעקב אשר פדה את אברהם". בקיצור, הבחור התחיל להתבלבל. נו, אז ר' שלום אומר לו: אתה לא יודע תניא. איך אתה רוצה שאני אבחן אותך על ס"ו? לך ללמוד קודם תניא, אחי. שלח אותו. קודם תלמד תניא, אחרי זה אבחן אותך על ס"ו. נו, מצאתם כבר בינתיים את המקום? אה? כל המשיחים, כל העניינים, שום דבר. כן, אז בפרק כ"ג זה נמצא. אני לא אבוא לזה. אולי עוד. אז העניין זה שיש "אם אין יראה אין חכמה", "אם אין חכמה אין יראה". אז מה מוסבר על זה בספרי חסידות? עכשיו כמה וכמה מהמבואר גם כן בכמה מקומות, גם תניא, גם דרך חיים, מדברים על הדבר הזה. כמה וכמה מהמבואר שמדובר על שתי דרגות בעניין של יראה. יש את היראה שלפני החכמה, ויש את היראה שאחרי החכמה. שזה שתי הבחינות של יראה שהאלטער רבי יבאר עכשיו גם בהמשך של הפרק. יש מה שנקרא יראה תתאה ויש מה שנקרא יראה עילאה. ובאמצע יש את החכמה. מה זה החכמה? בכלל זה החכמה כמובן מהעניין של חכמת התורה. כן, אז על זה אומרים: אם אין יראה אין חכמה. העניין של יראה תתאה, כמו שהרב אמר קודם, זה ראשית העבודה. אז ממילא אי אפשר להיכנס לעניין של חכמה, לעניין של תורה, עניין של תורה ומצוות, בלי שיהיה לה הקדמה של יראת שמיים. זה היסוד. בלי זה לא יכולים לבלוע את

20:35 דובר 1 העניין. ועל זה אומרים: אם אין יראה אין חכמה. אם אין לך יראת שמיים אז לא תוכל להגיע לחכמה. בשעה שאם נגיע ליראה עילאה, שהרב יסביר עוד מעט איך מגיעים ליראה עילאה, על זה אומרים הפוך: אם אין חכמה אין יראה. זאת אומרת הפוך. וכדי להגיע ליראה עילאה אז זה חייב להיות קודם כל העניין של חכמה, העניין של טהרה וכולי, ואז זה מביא אותך שתוכל להגיע לרגש של יראה עילאה. אז בוא נראה קודם מה שהרב אומר פה. אומר אדמו"ר הזקן שהעניין הזה שדיברנו בפרקים הקודמים, שזה העניין של יראה תתאה שמגיעה למעשה, סור מרע ועשה טוב. ועל זה אומרים: אם אין יראה אין חכמה. ממשיך אדמו"ר הזקן ואומר: ״ויש בה בחינת קטנות ובחינת גדלות״. ביראה הזאת ישנן שתי דרגות. גם ביראה תתאה גופא ישנן גם שתי בחינות, בחינת קטנות ובחינת גדלות. מה כאן העניין? זאת אומרת שהרב בא עכשיו לחדש שגם ביראה תתאה. אז כל מה שלמדנו בפרק מ״ב, כל מה שהסברנו שהרב הסביר בפרק מ״ב וגם בסוף פרק מ״ב, ההתבוננות שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא נמצא בתוך הלבושים ולהגיד לעצמי. כל מה שהרב הסביר בפרק מ״ב זה הכל יראה תתאה בבחינת קטנות. יש ביראה תתאה עוד מדרגה שהרב עדיין לא דיבר על זה עד עכשיו, שזו יראה תתאה בבחינת גדלות. זאת אומרת שגם ביראה תתאה גופא, גם ביראה שדיברנו, מה שהזכרנו קודם בשם הרבי [?], שיש עניין של יראת שמיים, גם של עליונים, גם ביראה תתאה גופא ישנן שתי דרגות. יש בחינת קטנות ובחינת גדלות. מה שדיברנו עד עכשיו היה קטנות, ועכשיו הרב יסביר מה זה יראה תתאה בבחינת גדלות. מה, מה זה הגדלות? אז אדמו״ר הזקן

22:25 דובר 1 מסביר. דהיינו, דהיינו הכוונה מה זה גדלות? קטנות הוא כבר הסביר בפרק הקודם. אז עכשיו הוא יסביר רק מה זה גדלות. ״כשנמשכת בחינת יראה זו מההתבוננות בגדולת ה׳, דאיהו ממלא כל עלמין, ומהארץ לרקיע מהלך ת״ק שנה וכולי, וברקיע לרקיע וכולי, רגלי החיות כנגד כולן וכולי, וכן השתלשלות כל העולמות למעלה מעלה עד רום המעלות״. כל ההתבוננות הזאת זה נקרא בשם גדלות של יראה תתאה. מכיוון שכל ההתבוננות זה בעניין של ממלא כל עלמין, יראה, הרי ממלא כל עלמין, השתלשלות העולמות. אז אף על פי שזה נקרא בשם גדלות, אבל זה גדלות של יראה תתאה, זה עדיין נחשב ליראה תתאה. ״אף על פי כן נקרא יראה זו יראה חיצונית ותתאה״. למה? ״מאחר שנמשכת מהעולמות״. מכיוון שההתבוננות של הבן אדם זה לא באלוקות אלא בעולמות, שהם לבושים של המלך הקדוש ברוך הוא, אשר ״מסתתר ומתעלם ומתלבש בהם להחיותם ולקיימם להיות יש מאין וכולי״. לכן זה נחשב עדיין ליראה תתאה. רק שהיא השער והפתח לקיום התורה והמצוות. מה אדמו״ר הזקן מסביר פה? מה פירוש קטנות ומה פירוש גדלות? ושניהם זה יראה תתאה. אז בקיצור, הנקודה היא ההבדל בין קטנות לגדלות. זה כמו שאתה אומר בפשטות: מה ההבדל בין קטן לגדול? ילד קטן לבן אדם גדול. מה ההבדל ביניהם? אחד, יש כמה הבדלים. אבל כשנגיע לענייננו, ההבדל בין קטנות לגדלות זה בדרך כלל אנחנו אומרים שבדרך כלל ילד קטן תופס דברים בהיקף כללי. בן אדם גדול תופס באופן פרטי. זה בכללות ההבדל בין אדם קטן. ילד קטן לומד סוגיה, כן, לומד עם מורה, אז התפיסה שלו זה בכללות העניין. הוא לא כל כך נכנס לפרט, פרט, פרט,

24:29 דובר 1 יתבלבל. עוסק בפרט יתבלבל. ואילו למשל התלמיד, בדרך כלל הוא תופס את זה כללית. בן אדם גדול, אז הוא יכול כבר להיכנס יותר לפרטי העניין. כן, יש לו יותר יישוב, הוא יותר מיושב. הוא ממילא יכול לקחת כל פרט ול־ל־ל־ באותו עניין גופא. זה לא עניין אחר. באותו עניין גופא, אותה סוגיה, אותה הלכה, אותו עניין. אז ילד קטן. לכן למשל גם בשולחן ערוך, כן, ילד קטן לומד קיצור שולחן ערוך. ילד קטן, תתחיל ללמוד איתו שולחן ערוך הגדול, אז זה כל כך הרבה פרטים, הוא לא ידע מה הוא צריך לעשות. קודם כל לומדים קיצור שולחן ערוך. אחר כך הוא גדל, אפשר ללמוד איתו שולחן ערוך הארוך עם הפרטים ופרטי הפרטים. על דרך זה, הרי הוא רוצה ילדים. לומדים ספר המצוות. רק גדל, אתה לומד כבר פרק אחד ושלוש שורות. זאת אומרת שהעניין של קטנות וגדלות מתבטא בזה שקטן תופס דברים בבחינה של קטנות. זאת אומרת תופס אותם באופן כללי. גדול תופס אותו עניין באופן מפורט, בפרט, בפרט. אז זה העניין שאתה רואה, מהחילוק הזה, שגם ביראה תתאה גופא. מה העניין של יראה תתאה? אמרנו קודם, יראה תתאה שזה יראה, להתבונן שהקדוש ברוך הוא הנה ה׳ ניצב עליו. הקדוש ברוך הוא נמצא פה, ושהקדוש ברוך הוא נמצא בתוך הלבושים שהרב הסביר לפני זה בפרק מ״ב. אז בזה גופא יש איזו בחינה של קטנות. שההתבוננות זה בעיקר על נקודת העניין. קטנות הכוונה אתה מתבונן באמת על נקודת העניין. מה הנקודה? שכל העולמות זה הכל לבושים למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. זה קטנות. למה זה נקרא קטנות? לא בגלל, חס ושלום, שזה משהו. זה בגלל

26:08 דובר 1 שכאן הבן אדם לא נכנס לפירוט העניין. הוא נכנס רק לנקודה הכללית שמראה שכל העולם, עם כל הדברים שהוא רואה, זה הכל לבושים ל-ל-למלך, הקדוש ברוך הוא. אז זה נקרא קטנות. כשהאדם אבל נכנס יותר לפרטים ומתבונן לריבוי העניינים שיש בהשתלשלות, כבר מתבונן בזה של ריבוי עניינים. יש ריבוי עולמות, ריבוי השתלשלות, ריבוי מדרגות וכל העניין הזה. ואז מתבונן שהמלכות של הקדוש ברוך הוא מתפשט בכל הדרגות האלה, בכל ההשתלשלות הזאת, בכל העניינים האלה. אז זה כבר עניין שפועל עליו הרבה יותר בפנימיות. זה פעולה שפועלת יותר ויותר בעומק. אז לכן זה נחשב לגדלות, כי כאן הבן אדם כבר מתבונן לא סתם בעצם העניין שהמלך נמצא פה, אלא זה כבר יש בזה עניין של גדלות. איך שהמלך, המלכות של הקדוש ברוך הוא, מתפשט בכל כך הרבה עניינים, כל כך הרבה עולמות, כל כך הרבה פרטים. אז זה מוסיף עוד יותר ב-ב-ברגש של היראה של הבן אדם לקדוש ברוך הוא. אבל אף על פי כן זה נחשב ודאי ליראה חיצונית ותתאה. גם זה למה? כי סוף כל סוף הבן אדם לא מתבונן באלוקות הקדוש ברוך הוא. הוא מתבונן איך שהקדוש ברוך הוא בעולם, איך הקדוש ברוך הוא נמצא בלבושי העולם. אז לכן גם הבחינה הזאת נחשבת עדיין ליראה תתאה. זה עדיין לא היראה הכי גבוהה. אבל בכן גם הבחינה הזאת, הן גם קטנות והן גדלות. אז אף על פי שזה יראה תתאה ויראה חיצונית, אבל בכן זה דבר מוכרח, כי זה היסוד לכל העניין של תורה ומצוות. כשבן אדם חסר לו את הנקודה הזאת, הוא לא יכול להיכנס לתורה ומצוות. זה מה שהרבי מסיים פה. רק אף על פי

27:45 דובר 1 שזה יראה תתאה ויראה חיצונית, אבל בכן זה עניין מוכרח, כי זה השער וזה הפתח להיכנס לעניין של תורה ומצוות. זה השער לאהבה. עוד הפעם.