לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ב - חלק י

00:01 אנחנו עוצרים בשיעור במשפט: כך צריך לחפור ביגיעה עצומה. אז הרבי מסביר פה את העניין של יגיעת הנפש ויגיעת הבשר שצריך להיות כדי לעורר את היראת שמיים. הוא מביא שזה שייך לכל אחד ואחד, אלא כל אחד לפי עניינו. יש נפש זכה בטבעה, צריך פחות יגיעה. יש נפש שפלה בטבעה, צריך יותר יגיעה. בפרט יש חטאי נעורים שצריכים עוד יותר יגיעה, אבל על ידי היגיעה בוודאי הוא יגיע לעורר את היראת שמיים, לפחות את היראה הטבעית. אז זהו, מביא את מאמר חז"ל: יגעתי ומצאתי תאמין. הוא מביא את הפסוק: אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה', ועל ידי יגיעה יתגלה העניין של יראת שמיים. וכאן אנחנו מסיימים את העניין. אז הוא מביא את העניין שכמו שאדם מחפש מטמון, מחפש אוצר, אז הוא צריך לחפש ביגיעה עצומה. כך צריך לחפור ביגיעה עצומה. למעלה דף ס"א, טור רביעי. כך צריך לחפור ביגיעה עצומה לגלות את האוצר של יראת שמיים. אותו דבר צריכים לחפור כמו שהסברנו בשיעור הקודם. לחפור הכוונה להוריד את ה-- את האדמה, את החושך, את העפר, את החול שמעלים על היראת שמיים. צריך לחפור ביגיעה עצומה לגלות אוצר של יראת שמיים, כדי לגלות את האוצר שיש אצל כל יהודי בפנים. האוצר של יראת שמיים, כמו שאמרנו בשיעור הקודם, שזה כמו מטמון שיודע בוודאי שזה נמצא. אז ממילא אז הוא עובד על זה ביגיעה הרבה יותר, חיות הרבה יותר גדולה, כי הוא יודע שזה נמצא. רק צריך להוריד את העפר. אז דרך זה, הידיעה שהוא יודע שבוודאי זה נמצא, כי כל יהודי בוודאי יש לו אוצר של יראת שמיים. זה לשון

02:14 של חז"ל, אוצר של יראת שמיים. אז על זה צריך רק להוציא את הדברים שמעלימים על זה. אז הוא חופר ביגיעה עצומה לגלות אוצר של יראת שמיים, צפון ומוסתר בבינת הלב של כל אדם מישראל. האוצר של יראת שמיים זה דבר שנמצא צפון ומוסתר, זה נמצא צפון ומוסתר בבינת הלב של כל אדם מישראל, שהיא בחינה ומדרגה שלמעלה מהזמן. העניין הזה של היראת שמיים זה נמצא בבינת הלב, זאת אומרת במקום פנימי בלב של כל יהודי, של כל אדם מישראל, שהיא בחינה ומדרגה שלמעלה מהזמן. זה בעצם דבר שלמעלה מהזמן, והיא היראה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל. זה היראה הטבעית שאמרנו בהתחלת פרק מ"ב שכל יהודי יש לו יראת שמיים טבעית. אז הרבי אמר בפרק מ"ב שכל יהודי יש לו יראת שמיים טבעית. צריכים רק לעורר את זה. היראת שמיים הטבעית זה העניין של אוצר של יראת שמיים שמדברים פה, שזה נמצא אצל כל יהודי בבינת הלב. וזה העניין שזה למעלה מהזמן. אחר כך אמר שזה בחינה ומדרגה שלמעלה מהזמן. ולמה אדמו"ר הזקן רוצה להדגיש פה את העניין הזה שזה בחינה ומדרגה שלמעלה מהזמן? אז קודם כל בפשטות העניין. אדמו"ר הזקן אומר שהעניין הזה של יראת שמיים שיש אצל כל יהודי זה עניין כזה, זה בנפש בדרגה, בנפש שזה למעלה מסדר השתלשלות. זאת אומרת שהעניין של יראת שמיים, היראה הטבעית, זה לא דבר שנובע מצד הדרגה שבנפש שקשור עם זמן ומקום, השתלשלות, מציאות, אלא העניין של יראת שמיים זה דרגה בנפש שלמעלה מהשתלשלות, וממילא זה למעלה מהזמן. כן. אז בעצם יש אצל כל יהודי למעלה מהזמן.

04:21 זאת אומרת למעלה מסדר ההשתלשלות. יש בו את העניין הזה. צריכים רק לגלות את זה, כמו שהרבי מסביר פה על ידי מה מגלים את העניין. מה אבל נוגע שהאלטער רבי ידגיש את העניין הזה פה? ולמה הוא מדגיש רק את הפרט שזה למעלה מהזמן? כאילו מה, מה הוא רוצה להוסיף עם העניין הזה שזה למעלה מהזמן? אז בעיקרון, כלפי הפירוט שהאלטער רבי בא להסביר לנו פה עם זה, שבן אדם צריך לדעת שבכל רגע. הרי כל העניין של האלטער רבי בא להסביר פה בפרק מ"ב זה את העניין שהיראת שמיים זה מילתא זוטרתא. כן, להסביר שכל יהודי זה יכול. הרי כל פרק מ"ב זה ביאור על פרק מ"א, שהאלטער רבי התחיל בפרק מ"א להגיד שיראת שמיים זה עניין של ראשית העבודה ועיקרה ושורשה, וזה שייך לכל יהודי. וכי צריך להיות איזה יראה דווקא. שכל יהודי, יהיה מי שיהיה, העניין של יראת שמיים זה דבר ששייך לכל אחד וזה דבר שנמצא אצל כל אחד. צריכים רק לגלות את זה. וזה ראשית העבודה ועיקרה ושורשה, זה לפני הכל. אז האלטער רבי מוסיף פה את העניין שזה למעלה מהזמן. כן, להדגיש שבכיוון שהכוח, העניין של יראת שמיים, זה למעלה מהזמן, לכן בכל רגע בן אדם יכול לעורר את זה. זה לא עניין שתלוי בעוד עניינים מסוימים, בהגבלות. יש עניינים בנפש שקשורים עם הגבולות של זמן. כן, שיש זמנים שאפשר לעורר את זה יותר, פחות, על דרך כמו שמובא בספרים, יש הבדל בזמן גדול. כי יש עניינים שקשורים עם זמן. יש עבודה של ימות המשיח, עבודה של שבת, יש עבודה שקשורה עם י"ט כסלו, חודש ניסן.

06:04 היום נמצאים ראש חודש ניסן, אז מתגלים עניינים כאלה בנפש ששייכים לזמן המסוים הזה. חודש ניסן זה זמן של נס, אז יתגלה עניין מיוחד בנפש שקשור איתו, של נס יציאת מצרים או של למעלה מהגבלה, ועל ידי זה. זאת אומרת, יש עניינים שהם תלויים בזמן. יש להם את הגדרים של זמן, שיש לזה זמן מסוים, אבל זה העניין של יראת שמיים. זה נובע ממדרגה בנפש של למעלה מהזמן. ומכיוון שלמעלה מהזמן, ממילא כל רגע יהודי יכול לעורר את יראת שמיים. זה לא קשור עם איזה זמן מסוים. יש דברים כמו שהאלטער רבי אמר קודם בפרק י"ב למשל, שיש זמן המוכשר, וזה זמן התפילה, שזה מעורר את האהבה. זאת אומרת, כשמגיע לאהבה למשל, אז אי אפשר בכל רגע לעורר את האהבה. באהבה אמרנו ששם יש הגבלה, ובנוגע לאהבה האלטער רבי אמר במפורש שיש זמן המוכשר, למשל בזמן התפילה, שאז במקרה נגאלנו וכו', שאז אפשר לעורר את האהבה. אבל כל רגע יהודי יכול לעורר את יראת שמיים, ולאו דווקא. יש זמנים שאפשר, או על כל פנים, יש זמנים שזה יותר בקלות, יותר קשה. מה שאין כן בנוגע ליראה, מכיוון שהיראה זה עניין שבעצם זה למעלה מהזמן, אז לכן בכל רגע יכול יהודי לעורר את יראת שמיים. זה ביאור אחד למה האלטער רבי מדגיש שהיראת שמיים זה נובע ממקום בנפש שזה למעלה מהזמן. עוד ביאור יש פה למה האלטער רבי מדגיש שזה למעלה מהזמן: כדי להדגיש שלכן העניינים הבלתי רצויים לא יכולים להחליש את זה. מכיוון שזה למעלה מהזמן, ובמילא כל ההעלמות וההסתרים לא יכולים להעלים על זה. כמו שהאלטער רבי אמר לפני זה בפרק כ"ה, האלטער רבי אומר שהכוח למסירות נפש זה למעלה מהזמן,

08:00 שלכן יהודי יש לו כוח למסירות נפש תמיד. שום דבר לא יכול להעלים על כוח המסירות נפש, אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל יש לו כוח למסירות נפש. על דרך זה האלטער רבי אומר פה גם בנוגע ליראת שמיים, שהעניין הזה של עצם היראת שמיים זה עניין של למעלה מהזמן. זאת אומרת, זה דבר שהשינויים שבזמן, שיש זמנים שבן אדם נמצא במצב שהוא עושה מצוות, יש זמנים שבן אדם עושה עבירה, יש זמן שהוא רשע, זמן שהוא לא רשע, אז השינויים שיש בזמן לא יכולים... על דרך כמו שהאלטער רבי אומר שמה שייחוד זה למעלה, נצחי לעולם ועד. שהשינויים, שיש רגע אחד הבן אדם קשור לאלוקות, רגע אחד הוא נפרד, זה בעולם הזמן, אבל יש בעולם שלמעלה מהזמן. אז כל מצווה שיהודי עושה, אז הייחוד זה נצחי לעולם ועד. על דרך זה גם כאן האלטער רבי אומר לנו שהיראת שמיים, העצם של יראת שמיים, זה עניין כזה שיש אצל יהודי, זה למעלה מהזמן. אז כל השינויים שיהיו בנוגע שלו לא יכולים להחליש את זה. אז זה גם כן עוד נקודה שמוסיף עד כמה העניין של יראת שמיים זה עניין נצחי, עניין עצמי של כל יהודי. יש לו את זה למעלה מהזמן, ושום הגבלה לא יכולה להגביל את זה. צריכים רק לגלות את זה. על דרך זה יש עוד ביאור למה האלטער רבי אומר כאן למעלה מהזמן: כדי להדגיש את גודל העילוי של העניין של יראת שמיים. עכשיו האלטער רבי בא להדגיש פה שזה למעלה מהזמן. אז זה בא להדגיש את העניין של היראת שמיים. זה כוח בנפש, מבחינה כל כך נעלית בנפש, שזה למעלה מהזמן.

09:37 להדגיש את גודל העילוי של העניין של יראת שמיים. זאת אומרת... זאת אומרת שהעניין של יראת שמיים זה מדרגה בנפש ששם אין הגבלה של זמן. זאת אומרת שזה הבלי גבול של הנפש. ובמילא עם זה האלטער רבי מסביר את מאמר חז"ל שהביא פה קודם, יגעתי ומצאתי. אז בבא בסדר. למה הלשון מצאתי? הרבי מביא בהרבה שיחות ומאמרים ביאור: למה כתוב הלשון יגעתי ומצאתי? הרי הלשון היה צריך להיות כתוב יגעתי ולמדתי, יגעתי והבנתי, יגעתי ו... הרי זה לשון שקשור ללימוד התורה. אז יגעתי והגעתי למשהו ש... מצאתי, מציאה. למה לשון מציאה דווקא? אז מסביר, מוסבר אחד העניינים, שכמו שמציאה זה באין ערוך אל היגיעה. אדם קונה משהו, אז הוא משקיע כסף לפי ערך מה שהוא רוצה לקנות. כן, אתה רוצה לקנות כלי? אז אתה תשקיע כסף לפי ערך הכלי שאתה רוצה לקבל. אתה לא יכול להשקיע מיליון דולר כדי להרוויח כלי ששווה עשר דולר, וגם כן להפך: תשקיע עשר דולר, אתה מקבל כלי ששווה מיליון דולר. זה עניין שצריך להיות לפי ערך. מציאה זה לא לפי ערך היגיעה. כן, המציאה זה אפשר... מציאה. מציאה זה שהוא מצא מיליון דולר פעם אחת והוא לא עשה כלום, הוא רק הסתכל. זה הגודל של מציאה, שזה בא לא לפי ערך מה שאדם יגע. על דרך זה גם כאן. זה מה שהאלטער רבי מסביר למה בנוגע ליראה דווקא משתמשים דווקא עם העניין של מציאה. שגם בנוגע ל... גם בנוגע לתורה זה אותו דבר, שזה לא לפי ערך היגיעה. גם בתורה אומרים אותו דבר, אבל כאן האלטער רבי לא מדבר על תורה. מדבר על יראת שמיים. שגם יראת

11:46 שמיים זה לא לפי ערך היגיעה, מכיוון שהיראת שמיים זה למעלה מהזמן. זאת אומרת, זה בחינה ודרגה בנפש שזה למעלה מהזמן. בחינה שלמעלה מההגבלה, ובמילא זה מציאה שלא לפי ערך היגיעה. הבן אדם מתייגע בגדרי הזמן, ומתייגע שזה מוגדר לו כהגבלה של זמן, והמציאה שהוא מוצא, מקבל יראת שמיים, שזה למעלה מהזמן. אז זה כמה ביאורים שיש פה במילים שהאלטער רבי מדגיש שהעניין של יראת שמיים זה למעלה מהזמן, אבל כאן יש נקודה כללית שזה נוגע להבנה של כל הפרק. כאן שהאלטער רבי מסביר כאן פרק מ"ב. כל הנקודה הזאת שהאלטער רבי מדגיש שהיראת שמיים זה בחינה ודרגה שלמעלה מהזמן. בעצם זה נוגע להבנה כללית בכל הסוגיה שהאלטער רבי מסביר כאן בפרק מ"ב. האלטער רבי מדבר כאן על יראת שמיים. אנחנו שמים לב, אם מסתכלים טוב רואים כמה מקומות פה. עוד מעט נראה שזה מובן, לפי זה מובן כמה פרטים פה בפרק שהאלטער רבי מדגיש פה נקודה מיוחדת שיש דווקא ביראת שמיים שאין בעניין אחר. מה דווקא העניין של יראת שמיים? איזה נקודה? יש בחסידות מוסבר ההבדל בין עבודת אהבה ועבודת יראה. יש כמה הבדלים. בחסידות אומרים כמה הבדלים בין עבודת אהבה ועבודת יראה. אבל מה שנוגע לענייננו, עניין מאוד יסודי. מה שנוגע לחילוק בין אהבה ויראה. שמה? בחסידות מוסבר שאהבה זה דבר שנובע מצד הבן אדם, מצד, נגיד, לב הבן אדם. אהבה זה עניין שנובע מצד השכל של הבן אדם. בן אדם הוא מתבונן בטוב של הדבר, מתעורר אצלו. מדברים על אלוקות. אדם מתבונן בטוב של אלוקות אז מתעורר אצלו, כמו ״טעמו וראו כי טוב ה׳״. על ידי ההסברה מתעורר, דרך זה מגיע לאהבת השם. אומרים ״שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד״

14:10 ״ואהבת״. אדם מתבונן באחדות הוויה, מתבונן בגודלו, סבבה. אז ההתבוננות מעוררת בו את האהבה. זה מגיע לאהבה, שהיסוד של אהבה זה בעצם ההתבוננות. בנוגע ליראה אבל זה לא ככה. בנוגע ליראה, עצם מציאות היראה לא מגיעה מן ההתבוננות. יראה נובעת מעצם הנפש. זאת אומרת, עניין היראה יש ליהודי בעצם, זה עניין של הנשמה. וזה אחד מההבדלים שיש בין יראה ואהבה. שיראה זה ביטול עצמי של עצם, בעצם יראה, ולא רק יראת עונש. כל הסוגים של יראה, יראה בכלל, נקודת היראה. שיראה, שהיראה זה ביטול עצמי של הנפש. יהודי מצד הנשמה, הנשמה בטלה לאלוקות. עצם הנשמה, יחידה מה שנקרא, זה מיוחדת. אז הנשמה בטלה לאלוקות, לוקח מסירות נפש של נפש וכו׳. ליהודי יש את הנקודה, את הביטול, ביטול עצמי שבנשמה. והביטול עצמי שבנשמה, יש את זה בטבע הנשמה. יש את זה אצל יהודי מצד הנשמה. צריכים לעורר את זה, צריכים לגלות את זה. אז העבודה זה לא לעשות את היראה, העבודה זה לגלות את היראה, וזה ההבדל בין יראה ואהבה. אהבה זה דבר שבן אדם עושה את זה, הוא עושה את זה על כל פנים, לא דווקא כל המדרגות של אהבה, אבל בכל המדרגות. באהבה הבן אדם עושה, הוא פועל את האהבה על ידי ההסברה שלו, הוא פועל. ההשגה מביאה את האהבה. מה שאין כן ביראה, ההשגה לא מביאה את היראה. למה? כי השגה ויראה הם שתי הפכים. השגה זה ישות. כמה שרק תבין, הרי גדר ההשגה זה ישות. כי העניין של השגה זה אני מבין. אז המציאות, יש גם מציאות, יש גם בן אדם, ויראה זה היפך. העניין של יראה זה ביטול, ובמילא השגה מצד עצמה לא תביא

16:27 יראה. השגה תביא אהבה, לא יראה. כדי שיהיה יראה, התנועה של יראה זה תנועה של ביטול, היפך השגה. ולכן, שיראה, שהעניין של יראה זה הביטול העצמי שיש בנשמה. השגה זה רק אמצעי כדי לעורר את זה, ולפי זה מובן כמה וכמה פרטים פה בתניא. היסוד הזה, החילוק בין אהבה ויראה, זה יסוד להבין כמה פרטים בתניא. דבר ראשון, למה דווקא בנוגע ליראה אומרים אוצר של יראת שמיים? אנחנו לא רואים שיהיה כתוב בלשון בנוגע לאהבה, אוצר של אהבה זה השם. הלשון זה אוצר של יראת שמיים. על יראה כתוב לשון שמיים, כמו לשון אוצר של השם, זה לשון של השם. האלטער רבי מביא את זה פה, שכל שיש לו אוצר של יראת שמיים. למה כתוב דווקא ליראת שמיים אוצר? למה על אהבה לא כתוב אוצר? כי זה ההבדל. יראת שמיים זה אוצר. אוצר זה דבר שנמצא, נמצא גנוז. צריך רק לגלות את זה. אהבה זה לא גדר של אוצר. זה לא דבר, זה לא דבר שנמצא גנוז וצריכים לעורר את זה. אהבה זה דבר שהבן אדם צריך לעשות את זה על ידי הסברה נפשית, ולכן על אהבה לא מוצאים את הלשון אוצר של אהבה זה השם. זה עניין אחד. על דרך זה גם כן מסתכלים בתניא פה, שהאלטער רבי אומר שבנוגע ליראה, לכל העניין שהאלטער רבי אומר שצריך לייגע מחשבתה, יגיעת נפש, שצריך להתבונן שעה גדולה בדברים של יראת שמיים. אז הלשון של האלטער רבי זה במה צריך להתייגע. אז הלשון שהאלטער רבי אומר פה: למצוא במחשבתה אלוקות. שצריך למצוא במחשבתה אלוקות. למה האלטער רבי אומר למצוא במחשבתה אלוקות? למצוא במחשבה היראה. אדם מתייגע כדי למצוא את העניין של יראה

18:31 שמיים. אנחנו מדברים כאן על יראה. אז זה אומר לי ליגע מחשבתו למצוא את היראה לקדוש ברוך הוא. מה זה למצוא? זה אלוקות. אז זה נובע גם מאותה נקודה. בנוגע לאהבה אז ההשגה מביאה את האהבה. אז בן אדם מתבונן בגדלות של הקדוש ברוך הוא, ואתה, כל מה שאתה מבין יותר את הגדלות של הקדוש ברוך הוא: הקדוש ברוך הוא גדול, הוא טוב, הוא משפיע, הוא שומר עלינו, הוא נותן לנו וכולי. איזו השגה נפשית שיהיה, אז זה יעורר אצלך אהבה שקשורה עם ההשגה הנפשית, עם הגדלות, עם העניין שאתה הבנת. ההשגה מביאה את האהבה. ויראה זה לא ההשגה שמביאה את ה... את היראה, זה האלוקות שמביאה את היראה. זה לא מה אתה מתבונן, הפרטים. זה הנקודה הפנימית של ההשגה הנפשית. זה האלוקות שבזה. למצוא במחשבתו אלוקות. בן אדם כדי לקבל יראה הוא צריך לא רק להתבונן. אתה לומד מאמרי חסידות. אתה מתבונן בעניינים של אלוקות, אבל כדי להתעורר ביראה זה ברגע שנרגש אצלך האלוקות של ההשגה, לא ההשגה עצמה. באהבה, מכיוון שאהבה זה עניין של מציאות, עניין של השגה. אהבה זה עניין של מציאות בנפש. אז גם כן במה הוא מתבונן? במציאות של האלוקות, בגדלות, ברוממות, בהשפעות, באיזה עניין אלוקי, וזה מה שמביא לך את הציור, את ההשגה, העניין. מה שאין כן יראה, מכיוון שיראה זה גדר של ביטול. זה לא תנועה של מציאות. תנועה של ביטול. הווה גלוי קייט מסירה שמאסנו ביטל. זה הפשט של יראה, תנועת הביטול. אז לכן, להגיע ליראה מה אתה צריך? זה לא ההשגה של ההשגות העליונות, זה האלוקות עצמו. ברגע שנרגש אצל הבן אדם את האלוקות שבעניין. לא, לא קשה להסביר את זה

20:35 במילים. לא ההשגות, אלא האלוקות, שמדובר כאן על עניין אלוקי. יהיה הרגשה שמדובר כאן על משהו אלוקי. האלוקות, האלוקות פועלת ביטול. האלוקות פועלת יראה. ההשגה זה היסודות. הגדלות פועלת אהבה. אבל כשאתה מרגיש את האלוקות שבהגדלות, האלוקות שבדבר, העניין המופשט, האלוקות שבזה שלמעלה ממציאות, זה פועל על הבן אדם בתנועה של יראה, תנועה של, תנועה של ביטול. ולכן אז אומר שלא יוכל למצוא את האלוקות. בהלכה זה גם כן מובן למה הרבי מחלק על כל הדרגות. יש נפש זכה, ומיד כשמתבונן מיד יתעורר ליראה. העניין הזה זה גם כן נמצא דווקא ביראה, לא באהבה. החילוקים האלה של נפש זכה ונפש גסה זה קשור דווקא ליראה. ולהגיע לאהבה זה לא קשור כל כך נפש זכה, נפש גסה. להגיע לאהבה צריכים להתבונן. אתה יכול להיות נפש זכה, אבל אם אתה לא לומד, לא מתבונן ואין לך פרטים במה להתבונן, לא יתעורר לך אהבה. זה קשור עם ההשגה. אז שמה זה העיקר, מה שנוגע זה ההשגה. בן אדם שמשיג יותר אז יש לו יותר אהבה. משיג פחות, יש לו פחות אהבה. כי מכיוון שהאהבה זה תוצאה מההתבוננות. כל מה שאתה מתבונן יותר, יותר אהבה. מה שאין כן יראה, מכיוון שיראה זה לא קשור עם התבוננות. יראה קשור עם ביטול. להרגיש את האלוקות שבדבר, לא ההשגה, אלא הביטול. להרגיש את האלוקות שבעניין, מה שפועל את הביטול בנפש. בשביל זה תלוי נפש זכה או נפש גסה. נפש זכה, ברגע שהוא מתבונן בעניין אלוקי אז הוא מרגיש מיד את האלוקות שבדבר. זה מה שלוקח אותו דרך ארץ. הוא תופס, הוא מרגיש את, לא רק, לא רק את ההסבר על מה מדובר כאן, אלא

22:38 שנרגש אצלו האור האלוקי, געטליכקייט, את הביטול, את העניין על מה מדובר פה, ולכן זה פועל אצלו תנועה של אהבה, תנועה של יראה. מה שאין כן נפש גסה, הוא יכול להיות משכיל גדול. כמו שאמרנו בשבוע הקודם. הוא מבין את כל העניין של מהם כל הפרטים, אבל האלוקות לא נרגשת אצלו, ולכן יראה זה לא יקבל, לא יפעל אצלו יראה. צריך להיות הרבה יגיעת נפש, יגיעת בשר למצוא את האלוקות, וזה מה שהרב אומר כאן גם כן. ולהגיע למעלה מהזמן. העניין של יראת שמיים זה עניין של למעלה מהזמן. זאת אומרת, בעצם יראת שמיים זה עניין של היצר שנמצא בנפש, בבחינה בנפש של למעלה מהזמן. למעלה מהמשטר של הנפש. זה, זה עצם זה. זה המציאות שלי. ולכן מצד אחד כל יהודי יש לו את זה. ביטול עצמי שבנפש זה עניין שיש אצל כל יהודי בעצם. צריכים רק לגלות את זה. ומצד שני, כדי לגלות את זה צריכים יגיעה עצומה, רבה. היגיעה אבל זה לא כדי לעשות את היראה. זה ההבדל בין אהבה ליראה. באהבה, היגיעה זה לעשות את האהבה. אין לי אהבה בטבע. בטבע אני אוהב לאכול משהו אחר. לא אוהב אלוקות. אין לי אהבה. בטבע אין לי. אני צריך לעשות את האהבה. אז היגיעה זה כדי לעשות את האהבה. אתה צריך לצאת מהאהבה של גשמי, האהבה של הגוף שלי. שמה זה היגיעה. להתבונן, להגדיל נפש, לעורר את העניין של לגלות, לעשות את האהבה. ביראה, היגיעה זה לא ביראה, לעשות את היראה, כי היראה כבר נמצאת. יש את הביטול העצמי שבנפש. היגיעה זה להגיע לביטול הזה. זאת אומרת, היגיעה, היגיעה יותר זה ב-- לא כל כך במציאות, אלא

24:20 בביטול. היגיעה זה לצאת מהמציאות שלו כדי שיתגלה אצלו הנקודה של ביטול, ואז ממילא יש לו יראה, היראה כבר נמצאת אצלו. להיתלות בבחינה שלמעלה מהזמן, שמה זה היגיעה. לפי הנקודה הזאת מובן גם כן כמה עניינים, עוד כמה עניינים. יש למשל, בחסידות יש סתירה למשל, כמה מאמרים, יש סתירה במאמרים. איפה יש יגיעה? באהבה וביראה. לכאורה כאן משמע שעיקר היגיעה זה ביראה. כן? ״אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה׳״. דווקא על יראה כתוב שצריכים להתייגע. ועל דרך זה גם כן, הרבי מביא הלשון, ״אוי לו לבשר שלא נתייגע ביראה״. הלשון של הזוהר. שצריך להיות דווקא על יראה אומרים, ״אוי לו לבשר שלא נתייגע על יראת שמיים״. כתוב הלשון שצריך להיות נתייגע ביראה. ועל דרך זה גם כן הלשון בגמרא, ששואלים אותו, ״יגעת ביראה?״ אז מוצאים הלשון יגיעה דווקא לגבי יראה. ואדרבה אומר אדמו״ר הזקן, למה? כי היראה צריכה יגיעה. מה שאין כן אהבה, אומר אדמו״ר הזקן, זה זה זה זה זה לא צריך כל כך יגיעה, זה מתעורר, זה זה זה בא אחרי יראה, וממילא כל מיני לשונות שם בתניא. אז משמע שהיגיעה זה דווקא ביראה. ולפעמים כתוב בחסידות זה הפוך. ״לית פולחנא כפולחנא דרחימותא״. שעיקר העבודה ביגיעה זה דווקא העניין של אהבה. קדושת העבודה, אדמו״ר הזקן מראה בזה שיראה, אז יש גם יראת שמיים טבעית. אהבה, אין אהבה טבעית. אנשים לא נולדים עם אהבה טבעית, עם אהבת השם בטבע. זה גלוי. כן? יש אנשים שיש להם יראת שמיים טבעית. רואים את זה, יש אנשים שבאים ליראת שמיים גם בלי עבודה. מה שאין כן אהבה,

26:29 אהבת השם טבעית לא... אם הוא לא ילמד, לא יתבונן ולא זה, לא יבוא שום אהבה כזאת. הוא אוהב את השם בטבע. מה החילוק? אז כאן רואים שהיגיעה זה דווקא באהבה. כאן גם יראה זה סוג אחד של יגיעה. זה שני סוגים שונים של יגיעה. ביראה היגיעה זה לבטל את המציאות שלו. היגיעה זה בביטול. יש לו כל מיני, אז אומרים, לבושים שמעלימים, והוא צריך להוריד את כל הדברים שמעלימים, שזה היגיעת נפש ויגיעת בשר, כדי לגלות את היראה שבנפש. זאת אומרת, היראה כבר נמצאת. הוא לא צריך לעשות אותה. היגיעה זה רק לצאת מהיש שלו, לתת מקום לביטול, שיתגלה אצלו הביטול שבנפש. אז בזה זה היגיעה. זה עיקר היגיעה, העניין של יראה. ולכן דווקא יראה, ייגע את בשרו, זה היגיעה בביטול. היגיעה להתבטל, לצאת, ואז היראה כבר נמצאת שמה. זה צריך רק לגלות. מה שאין כן, בנוגע לאהבה, היגיעה במה זה? במציאות שלו, לא בביטול שלו. האהבה, היגיעה זה לשנות את המציאות שלו ממציאות של גשמיות למציאות של רוחניות. מהתפשטות של ישות להתפשטות של אלוקות. הוא צריך... אהבה זה לא ביטול. אהבה זה התפשטות. אני אוהב, זה טוב לי. משהו שאני מרגיש טוב עם זה, נוח עם זה. זה אני, זה המציאות שלי. זה לא הביטול שלי. אלא מה? במקום שהמציאות שלי תהיה בטבע שלו, מה זה? שהמציאות שלי תהיה באלוקות. כן? בקדושת השם, בעניין של... היגיעה זה במציאות של הבן אדם. לכן זה היגיעה, זה... ״לית פולחנא כפולחנא דרחימותא״ וכולי וכולי. זה העניין. ולכן זה מה שהרב עכשיו אומר בעניין הזה, זה שיכול להיות בן אדם שיש לו יראת שמיים טבעית, כן? כי היראת

28:30 שמיים בעצם נמצאת. זה לא משהו שצריכים לעשות. אלא מה? יש דברים מבחוץ שלא מגלים את זה. אז יש אנשים שאצלם זה יותר בגילוי. נפש זכה, נפש גסה. אז יכול להיות שיש יותר בגילוי, פחות בגילוי. היגיעה זה רק להוציא את הדברים המעלימים. מה שאין כן אהבה, אהבה זה לשנות ממציאות למציאות. ממציאות של גשמיות, ממציאות של קליפה למציאות של קדושה, וממציאות של אהבה של העולם הזה למציאות... כשם שלא ישכנו... אהבת השם, זה מה שגם כן החילוק שנובע מזה. שלכן אהבת השם לא יכול להיות שתי אהבות. לא יכולים לאהוב לעולם הזה ולאלוקות ביחד. כשם שלא ישכנו המים והאש בכלי אחד, כך לא ישכנו אהבת השם ואהבה של העולם הזה בלב אחד. בן אדם לא יכול לאהוב לעולם הזה ולאלוקות. מה שאין כן היראה, כן, זה לא סתירה. אבל תראה מה שעכשיו... אנשים שיש להם יראת שמיים טבעית, ואף על פי כן יש להם מידת גסות וגשמיות וכולי. כי סוף כל סוף היראה נובעת ממקום אחר. היראה זה לא קשור עם המציאות של הבן אדם. אהבה זה המציאות של הבן אדם. אז המציאות שלך, או המציאות שלך זה פה, או המציאות שלך זה שם. אתה לא יכול... המציאות שלך לא יכולה להיות שתי מציאויות. אז ההתפשטות, כן? מה אני? זה העניין של ה... מה? אז אני קדושה, אני קליפה. זה הקטע של ה... היראה זה לא אני, זה איפה שאני יוצא, איפה שאני לא כזה. אז יכול להיות שהאני שלי פשוט נמצא בתאווה, אבל יש לי יראה, כי יראה זה לא אני. זה זה זה התבטלות של האני, היציאה מהאני למשהו אחר. אז יש בן אדם שיכול להיות שיש לו רגע של

30:05 יראה, משהו... אף על פי שבעצם המידה שלו. בוא נגיד, יש בזה אריכות גדולה. אני יצאתי קצת מהעניין, כן? אולי קצת הרבה מהעניין, אבל הנקודה, שגם ענייננו, כבר עבר הזמן גם כן. סליחה. כן, שהעניין הזה מובא גם כאן בקטע בתניא. לכן אדמו״ר הזקן מדגיש פה כל העניין בתניא כמה וכמה פעמים, כן, כשנגיע ליראה, אז כל ההתבוננות וכל היגיעה, כל הדברים האלה, זה לא שההתבוננות זה עצמו מביא את היראה. זה ההתבוננות במלכות. כאן כל היגיעת נפש ויגיעת בשר זה כדי לגלות את האוצר של יראת שמיים שיש לנו בעצם הנפש. צריכים רק לגלות את זה, וכל ה... לגלות את העניין הזה.