לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ב - חלק י"א

00:03 באמצע העמוד, אחרי הנקודות. יש כאן שתי נקודות, בגלל שהאלטער רבי מתחיל פה נקודה. מצד אחד זה המשך, זה אותו פרק, אבל מצד שני האלטער רבי כאן מתחיל כאן נקודה נוספת, נקודה חדשה לפי ערך. בהסברנו שמדברים פה בעבודה שהאלטער רבי מדבר פה בפרק הזה. אז עוד פעם אנחנו נעשה קודם כול נקודת סיכום. מה למדנו? מה האלטער רבי מדבר עד עכשיו, כדי להבין מה האלטער רבי בא לדבר הלאה. פרק מ"א ומ"ב האלטער רבי מדבר על עניין של יראת שמיים. זה שני הפרקים היסודיים שהאלטער רבי מעורר ומסביר איך בן אדם מתחיל את עבודת השם. מה זה ״ראשית העבודה ועיקרה ושורשה״. איך היסוד והשורש וההתחלה של כל עבודת השם צריך להיות העניין של קבלת עול מלכות שמיים ויראת שמיים. האלטער רבי נותן כל מיני עצות איך להגיע לזה, וגם כל מיני הדרכות בכמה וכמה דרגות בעניין הזה, איך לעורר את יראת שמיים. בזה גופא בפרק מ"ב האלטער רבי הביא מאמר חז"ל. המאמר חז"ל אומר על הפסוק ״ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך ללכת בכל דרכיו״. אז הגמרא שואלת ״אטו יראה מילתא זוטרתי היא?״ העניין של יראת שמיים זה דבר קטן? איך אומרים שזה ״כי אם ליראה״, כאילו שזה דבר קטן? אז הגמרא מתרצת ״אין, לגבי משה מילתא זוטרתי היא״. כיוון שאמר את זה משה רבנו, ובשביל משה רבנו העניין של יראת שמיים, ״ליראה את ה' אלוקיך״, בשבילו זה דבר קטן. שואל על זה האלטער רבי, הרי כתוב ש״מעמך״, מעמך הכוונה כל יהודי. מה זה? מה התירוץ של משה רבנו? זה דבר קטן. מדברים לכל אחד ואחד. אז היסוד

02:16 שהאלטער רבי התחיל להסביר, והוא ביאר את זה באריכות לפי ערך, שכל יהודי יש לו כוח של משה רבנו. יש את הבחינה של משה רבנו אצל כל אחד ואחד מישראל. בזה גופא האלטער רבי דיבר שלוש נקודות. יש את העניין של משה רבנו מצד זה שהוא רעיא מהימנא והוא כללות הרועה, הוא ה..., הוא הראש והכלל של כל ישראל. אז משה רבנו ממשיך בכל נשמה ונשמה את בחינת הדעת, שזה החיות והרגש שיש לכל יהודי בנשמה. אנחנו מקבלים את זה ממשה רבנו. אחרי זה האלטער רבי דיבר שזה העניין שיש בכל דור ודור, חוץ ממשה רבנו הראשון. אז יש גם כן בכל דור ודור את המשה רבנו, שהוא זה שמלמד דעת ישראל, ושעל ידי זה יכולים להגיע גם ליראת שמיים. ואחר כך יש את העניין השלישי, שזה מה שיש אצל כל יהודי כוח הדעת, שזה לא מספיק מה שהוא לומד מפי סופרים ומפי ספרים, אלא כוח הדעת. כוח הדעת זה כוח ההתקשרות. הכוח הזה שיש לבן אדם שיכול להתעמק ולהתקשר עם עניינים אבסטרקטיים, עניינים עליונים, עניינים רוחניים, להתקשר עם אלוקות ולקבל כזה קשר עם אלוקות, כאילו שמקבל קשר עם דבר גשמי. כיוון שדבר גשמי, בן אדם יש לו לזה קשר בפשטות, כי זה אני, זה אני גשמי. אז להתקשר עם גשמיות אני לא צריך על זה עבודה. כוח הדעת זה כוח כזה שאדם יכול על ידי עבודה ויגיעה לקשר דעת. גם זה מקבלים ממשה רבנו, אף על פי שהעבודה צריכה להיות בכוח עצמי. אבל הכוח על זה מקבלים על זה גם כן ממשה רבנו, שהוא נותן לנו את הכוח לעורר את הבחינה הזאת של הדעת. ומצד שני,

04:03 מכיוון שהנפש נתלבשה בגוף, אז ממילא יש את הנפש הבהמית והגוף שמסתירים. אז צריכים יגיעה רבה ועצומה כפולה ומכופלת. זאת אומרת, למרות שיש לנו את כל הכוחות של משה רבנו, אבל מכיוון שיש גוף ונפש בהמית שמסתירים, אז צריך להיות יגיעה מאוד מאוד גדולה כדי להוריד את כל ההסתרים של הגוף והנפש הבהמית. וכללות היגיעה זה יגיעת בשר ויגיעת נפש. יגיעת בשר זה ערעור התשובה, מה שהאלטער רבי הסביר בפרק כ"ט ול'. ויגיעת נפש זה עניין של להתייגע, לשקוד על רצונו בעניינים של גדלות ה'. ואז האדמו"ר הביא את הפסוק ״אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה' ודעת אלוקים תמצא״. שבן אדם יש לו, כל יהודי הרי יש לו את העניין של יראת שמיים בנפש, מצד בחינת הדעת שיש לנו בנפש. אז יש לנו גם כן את יראת שמיים בנפש, שזה נמצא בפנים. אכן זה דבר ברור שאם אתה תחפור, אתה תתפוס את זה, תגלה את זה. זאת אומרת, בן אדם צריך לדעת, וודאי, אין בזה ספק וספק ספיקא, שאם הוא יחפור בתוך הלב שלו בפנים, הוא יחפור על ידי יגיעת נפש, יגיעת בשר, בוודאי הוא יגיע ליראה כפשוטו, ליראה תתאה. למה? כי מכיוון שבנפש זה נמצא ונמצא בשלימות, אלא מה? זה למעלה מהזמן. זה בדרגה כזאת בנפש שלפעמים זה באינקונסיאנט, זה נקרא כאילו שהבן אדם לא יודע מזה בגלוי, כי זה למעלה מהזמן. צריכים להוריד ולהמשיך את זה בזמן ומקום. איך מורידים את העניין הזה בזמן ומקום? על ידי זה שהוא חושב על זה ומתבונן בזה. ויגיעת נפש ויגיעת בשר, מתייגע לחשוב על העניינים האלה של יראת שמיים. לחשוב על העניין של עין רואה.

05:58 ועין רואה ואוזן שומעת, שהקדוש ברוך הוא נמצא ומסתכל ורואה אותו וכולי וכולי. אז על ידי זה הוא לא-- כי הוא מגלה את יראת השמיים מצפון הלב, ומוריד את זה בפועל ממש במעשה, דיבור ומחשבה, סור מרע ועשה טוב. על זה האדמו"ר שאל: לכאורה, הקדוש ברוך הוא אין לו גוף ואין לו דמות הגוף. איך אתה אומר עין רואה ואוזן שומעת? הקדוש ברוך הוא אין לו עיניים, אין לו אוזניים, לא שייך כל המושג של עיניים ואוזניים. אז האדמו"ר מסביר לא רק שזה לא שאלה, אלא להיפך, זה עוד מוסיף עוד יותר בעומק עד כמה הקדוש ברוך הוא יודע ונוגע ותופס. זה נמצא בכל פרט ופרט שאנחנו עושים, כי הידיעה של הקדוש ברוך הוא זה לא כמו ראיית עיניים, שאתה רואה משהו שחוץ ממך. אתה שומע משהו שחוץ ממך, אלא אצל הקדוש ברוך הוא זה שכל העולם זה הוא עצמו. אין לך דבר שחוץ ממנו. ובידיעת עצמו יודע כל הנמצאים, והכל הרי כלול בו. הכל זה חלק ממנו, וממילא זה שהקדוש ברוך הוא יודע ומרגיש ורואה זה כמו בן אדם שמרגיש מה שקורה בגוף שלו, לא משהו מבחוץ. כמו שאדם מרגיש כאב, אז זה לא כאב של משהו בחוץ, זה הכאב שלו. הנפש מרגישה, על דרך זה גם כן. זה הידיעה וההרגש שהקדוש ברוך הוא יודע ומרגיש ורואה כל פעולה שבן אדם. אז אדרבה, אז יראת השמיים שצריכה להיות מצד ההתבוננות בזה שהנה ה' ניצב עליו ורואה ומסתכל ובודק וחושב על כל מה שעושים, זה הרבה יותר ממה שבן אדם אחר שמסתכל מבחוץ ורואה מה אני עושה. זה היה נקודת הביאור שהאדמו"ר הסביר עד עכשיו. מאידך

07:55 גיסא, האדמו"ר גם כן הסביר שאף על פי כן, אני ה' לא שניתי, שאף על פי שהקדוש ברוך הוא מרגיש כל מה שנעשה בנבראים ובכל פעולה שאנחנו עושים, יהיה מי שיהיה. כל בן אדם, לא משנה באיזה מצב שהוא נמצא. זאת אומרת, האלטער רבי מתכוון ״יהיה מי שיהיה״, בהמשך למה שהאלטער רבי אמר קודם. בדף הקודם האלטער רבי הרי אמר שיש נפש זכה בטבעה שהוא מגיע יותר מהר ליראת שמיים, ויש נפש שפלה בטבעה שאצלו לוקח יותר זמן. ואחרי זה יש את העניין של חטאת נעורים שזה עושה עוד יותר קשה. אז יש כמה וכמה אופנים ודרגות בנפש האדם, עד שיש אנשים שהם בתכלית השפלות מכל מיני עניינים, סיבות. אומר על זה האלטער רבי עכשיו שכל אדם מישראל, יהיה מי שיהיה, לא משנה באיזה מעמד ומצב הוא נמצא, כשיתבונן בזה שעה גדולה בכל יום. איך שהקדוש ברוך הוא ממלא ממש כל העולמות עליונים ותחתונים. בן אדם יקבע לעצמו זמן קבוע כל יום, לזמן ארוך, שעה גדולה. הכוונה של האלטער רבי בפשטות זה זמן, זמן חשוב. אדם ייתן לזה זמן קבוע וחשוב כל יום, שעה גדולה. זה לא שעה תמימה אלא שעה. הכוונה, זמן חשוב בכל יום. במה הוא מתבונן? איך שהקדוש ברוך הוא ממלא ממש כל העולמות עליונים ותחתונים, ואת השמיים ואת הארץ ממש, מלא כל הארץ כבודו ממש, וצופה ומביט ובוחן כליותיו ולבו וכל מעשיו ודיבוריו. אז זה כל הפרטים שהבן אדם צריך להתבונן. וכל צעדיו יספור. אז יש כאן כמה וכמה. האלטער רבי כותב כאן בקיצור, כי לפני זה האלטער רבי דיבר קצת יותר באריכות. כאן האלטער רבי עושה

09:56 קיצור. מה צריך להיות ההתבוננות שצריכים להתבונן שעה גדולה? דבר ראשון האלטער רבי מדבר על ההתבוננות הכללית איך שהקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולמות. ממלא ממש. זאת אומרת ממלא ממש. הכוונה ממלא ממש. מה שהרב הסביר קודם, שהקדוש ברוך הוא לא כמו בן אדם שעומד בחוץ, כמו שחשבו המתנגדים, כאילו שלא למדו חסידות, לא תפסו את העניין של צמצום כפי הכוונה האמיתית, וחשבו על צמצום כפשוטו, שהם חושבים שהקדוש ברוך הוא נמצא בחוץ ומסתכל על העולם מבחוץ מה קורה. אלא הכוונה כמו שחסידות גילתה את העניין של צמצום שלא כפשוטו. שהקדוש ברוך הוא ממש נמצא בתוך העולם, בכל פרט ופרט של העולם. וזה האלטער רבי מדגיש, ממלא ממש, שהקדוש ברוך הוא ממש נמצא. זו סוגיה בחסידות שמוסברת באריכות, כל הסוגיה של אחדות הוי', צמצום שלא כפשוטו, שהאריך בזה במאמרי חסידות באריכות. אז הפרט הראשון זה להתבונן איך שהקדוש ברוך הוא ממש נמצא באופן פנימי בכל העולמות, עליונים ותחתונים. אחרי זה האלטער רבי מוסיף את השמיים ואת הארץ ממש. כי עליונים ותחתונים זה עולמות רוחניים. על זה הוא מוסיף לא רק עליונים ותחתונים ברוחניות, אלא שמיים וארץ. הכוונה גם בגשמיות. זאת אומרת שאומרים שהקדוש ברוך הוא ממלא ממש, זה אפילו במציאות הגשמית. אז צריכים להבין את זה. יש מאמרים שמסבירים, אבל זה מה שחסידות גילתה לנו, כל העניין שגם בגשמי של השמיים והארץ הגשמיים אז נמצא הקדוש ברוך הוא, ממלא את זה ממש. מלא כל הארץ כבודו ממש. הרי כל העולם מלא הכבוד של הקדוש ברוך הוא. אז יש אומרים שההוספה של מלא כל הארץ כבודו ממש, זה פסוק. האלטער רבי רוצה להגיד שהדבר הזה כתוב.

11:36 זאת אומרת, זה לא רק עניין שצריכים להיות משכיל בחסידות, אלא כך כתוב בתורה המקורית. מלא כל הארץ כבודו. שהכוונה כפשוטה כאן העולם הזה. יש כאלה שאומרים שהאלטער רבי מוסיף כאן עוד דרגה, עוד עניין, עניין הסובב כל עלמין. לא משנה, יש כאן כמה ביאורים, אבל הפשט הפשוט זה האלטער רבי מביא גם פסוק. וצופה ומביט ובוחן כליותיו ולבו וכל מעשיו ודיבוריו. הקדוש ברוך הוא מסתכל, ולא רק מסתכל, אלא גם כן בודק מה קורה בפנים, באיזה אופן הבן אדם עובד את השם. לא רק את המחשבה, אלא גם כן המעשים והדיבורים, וכל צעדיו יספור. כאן האלטער רבי מוסיף פרט חדש שהוא לא אמר קודם, שאפילו את הצעדים של הבן אדם הקדוש ברוך הוא סופר, כל צעד. זאת אומרת כל צעד שאדם פוסע, שלכאורה הצעדים זה עניין חיצוני לגמרי. זאת אומרת לא רק מה אתה עושה בישיבה, אלא גם בדרך לישיבה. גם הצעדים שאתה עושה מהחדר שלך עד ההיכל או מההיכל אל המקווה, או כל הצעדים, גם זה נוגע לקדוש ברוך הוא. גם את הצעדים הוא סופר. גם הפרטים האלה נוגעים בעבודת השם. נסביר את זה בעזרת השם בשיעור הבא. אזי תקבע בלבו היראה לכל היום כולו. אז זה יפעל אצל אדם קביעות של יראת שמיים, שהיא קבועה אצלו בלב, היראת שמיים בפנים. בעזרת השם נמשיך.