לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ב - חלק ט

00:00 דובר 1 הרבי מסביר כבר את העניין שהעניין של יראת שמיים, כל אחד יכול להגיע לזה בוודאי. מה הוא מסביר? הוא מסביר פה נקודה אחת, שיש לכל אחד את הניצוץ של משה רבנו, כוח הדעת, שזה יש לנו ממשה רבנו, שמצד זה מילתא זוטרתא. ומאידך גיסא, מצד הגוף והנפש הבהמית, הרי הנפש נתלבשה בגוף ונפש הבהמית, מצד זה צריך להיות יגיעה רבה ועצומה כפולה ומכופלת, יגיעת נפש ויגיעת בשר. האדמו"ר הזקן הסביר שהיגיעת בשר זה העניין של הרהורי תשובה מעומק הלב. והעניין של יגיעת נפש זה לייגע את המחשבה כדי לרצות להעמיק בגדולת ה', ועל ידי זה יגיע אליו יראת שמיים. זה גופא האדמו"ר הזקן הסביר שיש כמה דרגות, שיגיעה זו אינה שווה בכל נפש. יש בן אדם שהוא נפש זכה בטבעה, אז מיד כשהוא מתבונן בגדולת ה' מתעורר אצלו העניין של יראת ה'. יש נפש שפלה בטבעה שהוא צריך הרבה יגיעה. אדמו"ר הזקן אומר, ולא תוכל למצוא במחשבתה האלוקות, הוא צריך להתייגע ביגיעה, בקושי ובחזקה. אחר כך הוא מדבר על עניין שלישי, העניין של חטאת נעורים. שבן אדם שהוטמא בחטאת נעורים, שהעוונות מבדילים, אז הוא צריך, וגם הוא צריך יגיעה יותר גדולה. אבל אף על פי כן, ברור בוודאי שמכיוון שיש לו את זה מבפנים מצד העניין של משה, ויש לנו את העניין בנפש, אז ברור שעל ידי היגיעה בוודאי הוא יגיע לזה. אז בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן רואים דבר מעניין. אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך, הזכרנו בשיעור הקודם, שבמהדורא קמא אדמו"ר הזקן כותב רק את העניין הראשון, שאם הוא יתבונן בגדולת ה' מיד יגיע אליו העניין של יראת שמיים. במהדורא בתרא אדמו"ר הזקן כותב באריכות את מה

02:07 דובר 1 שהוא כותב פה. ולא רק זה, אדמו"ר הזקן מוסיף עוד נקודה שכאן בתניא הוא לא כותב. אדמו"ר הזקן כותב שמה במהדורא בתרא, שהנפש נפש זכה ומיד יגיע אליו היראה. ואדמו"ר הזקן אומר, ואם לא יגיע אליו היראה צריך להתבונן באריכות. ואז אדמו"ר הזקן כותב, ואם יש לו עניין של עוונות, יעשה תשובה. להוריד את ה... את... את המחיצות המבדילות, יעשה תשובה. אני איבדתי את הלשון שמה בדיוק, אבל צריך להתעורר בתשובה על העניינים שלו, ואז יחד עם התשובה ויחד עם ההתבוננות באריכות הוא יגיע לעורר את יראת שמיים. וכאן אדמו"ר הזקן בתניא לא מביא את הנקודה הזאת של התשובה. אדמו"ר הזקן רק אומר שבפרט אם הוטמא בחטאת נעורים, שהעוונות מבדילים, אבל לא מזכיר את העניין של תשובה. הוא אומר שבקושי ובחזקה אז, אז, אז הוא יגיע גם כן ליראה. למה אדמו"ר הזקן לא מזכיר כאן את העניין שצריכים לעשות תשובה על העניין של חטאת נעורים? אז התשובה לזה מאוד פשוטה, כי אדמו"ר הזקן כן הזכיר את זה. הוא הזכיר את זה קודם. אדמו"ר הזקן כן הזכיר את זה. הוא הזכיר את זה קודם. הוא הזכיר את זה בכמה שורות קודם, שיש יגיעת בשר ויש יגיעת נפש. מה זה יגיעת בשר? אדמו"ר הזקן אמר, מה זה יגיעת בשר? הרהורי תשובה מעומק הלב. אז אם ככה אדמו"ר הזקן כבר הזכיר את העניין של עשיית תשובה. יגיעת בשר זה העניין של הרהורי תשובה מעומק הלב. מאידך גיסא, אם הוא כבר הזכיר את העניין של הרהורי תשובה, אז למה אדמו"ר הזקן מזכיר את זה עוד פעם פה, בפרט אם הוטמא בחטאת נעורים? אלא כאן אדמו"ר הזקן אומר לנו

04:04 דובר 1 כאן דבר מאוד חשוב, שאפילו אחרי שבן אדם כבר עשה תשובה, יגיעת בשר, הוא כבר עשה הרהורי תשובה מעומק הלב, אף על פי כן חטאת נעורים זה עניין כל כך חמור שאפילו אחרי התשובה נשאר אצלו עדיין העניין שבקושי ובחזקה הוא צריך להתייגע יותר. זאת אומרת שאפילו ש... אין הכי נמי, בן אדם עושה תשובה, הקדוש ברוך הוא סולח לו ומוחל לו. אבל הפגם של חטאת נעורים גורם לבן אדם שאפילו אחרי שעושה תשובה הוא יצטרך להתייגע יותר, ונהיה לו יותר קשה למצוא את הריכוז בנפש, והוא יצטרך להתייגע יותר, יגיעת נפש, יותר יגיעת נפש, כדי להגיע ליראת שמיים. ולכן אדמו"ר הזקן מזכיר את זה פה אפילו אחרי שהוא אמר הרהורי תשובה. הוא אומר שבפרט אם היה לו עניין של חטאת נעורים, אז הוא צריך הרבה יותר יגיעה כדי להגיע ליראת שמיים. זה הנקודה. כדי להבין גם פה את העניין, נמשיך הלאה בפנים. אחרי זה נסביר את זה, נקודה כללית שנגיע גם בהמשך. אבל קודם כול נמשיך קצת בפנים. אז אדמו"ר הזקן אומר פה שעל ידי זה שבן אדם מתייגע, יגיעת נפש ויגיעת בשר, אז בוודאי, אומר האלטער רבי, אין ספק, בוודאי שהוא יוכל להגיע לעורר את היראת שמיים, על כל פנים היראה תתאה. אומר על זה עכשיו האלטער רבי הלאה למעלה, בדף ס"א, שורה ראשונה. תסתכל בפנים, שורה ראשונה למעלה: ״וכמאמר רז"ל יגעתי ומצאתי תאמין״. אומר האלטער רבי, חז"ל אומרים ״יגעתי ומצאתי תאמין״, שאם הבן אדם יגע ויתייגע, אחר כך בוודאי הוא ימצא, דבר הכרחי שלו. שמה כולם יודעים את זה מהפסוקים: ״יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי אל תאמין״.

06:03 דובר 1 יגעתי ומצאתי תאמין. אז הרבי מסביר שהפסוק הזה הולך על עניין של יראת שמיים שקוראים פה, והפסוק אומר לנו, באמת הפסוק הולך ונוגע ללימוד התורה. אני מתכוון, המאמר בחז"ל הולך ונוגע ללימוד התורה שם, אבל הוא משתמש בזה גם כן בנוגע ליראת שמיים. וזה אומר שעל ידי זה שבן אדם מתייגע ביגיעת נפש ובשר בעניין של יראת שמיים, אז בוודאי, תאמין, זאת אומרת שברור שהוא ימצא את העניין של יראת שמיים. ועכשיו הרב מוסיף עוד עניין: וכדכתיב, ״אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'״. זה גם כן אומר הפסוק, שאם אתה תבקש את היראת שמיים — אני מדבר כאן על הפסוק על יראת שמיים — הוא אומר, אם תבקשנה ככסף, אם אתה תחפש את היראת שמיים כמו שבן אדם מבקש את הכסף, הכוונה מבקש, הכוונה שהוא רוצה. וכמטמונים תחפשנה. אם בן אדם יחפש את היראת שמיים כמו שהוא מחפש אחרי מטמון, אחרי אוצר שנמצא מתחת לאדמה, אז תבין יראת ה'. אז אומר הפסוק, ובטוח שאתה תבין. מה פירוש תבין? עוד מעט הרב יסביר למה הלשון כאן בפסוק זה תבין. אבל בפשטות זאת אומרת אז תקבל עניין של יראת שמיים. פירוש, כדרך שמחפש אדם מטמון ואוצר הטמון בתחתיות הארץ. פה בן אדם שמחפש מטמון, שהוא יודע בטוח שהמטמון הזה נמצא פה. לא מדברים כאן על ספק. כל החידוש פה של הפסוק זה שיודע בטוח שכאן בתוך האדמה נמצא מטמון, והוא מחפש את המטמון הזה, שחופר אחריו ביגיעה עצומה. אז בן אדם יודע שכאן מתחת לאדמה נמצא מטמון, נמצא אוצר, אז הבן אדם מוכן להשקיע בזה כוחות עצומים ויגיעת נפש ויגיעת בשר כדי למצוא את המטמון שנמצא

08:12 דובר 1 בתוך האדמה. כך אותו דבר צריך לחפור ביגיעה עצומה. אותו דבר בן אדם צריך לחפור ברוב יגיעה לגלות איזה אוצר של יראת שמיים, הצפון ומוסתר בבינת הלב של כל אדם מישראל. אותו דבר גם כן בנוגע ליראת שמיים. יראת שמיים זה כמו אוצר של בן אדם. צריך לדעת, זה הרי כל המשל, כמו בנוגע לאוצר. האלטער רבי מסביר כאן למה הפסוק ממשיל את זה כמו אוצר, כמו בנוגע לאוצר. הבן אדם יודע שכאן מתחת לאדמה נמצא זהב, נמצא האוצר, אז הוא מוכן להשקיע בזה כוחות עצומים ויגיעת נפש ויגיעת בשר. אותו דבר זה יראת שמיים. בן אדם צריך לדעת, יהודי צריך לדעת, שיש בו את העניין של יראת שמיים. זה נמצא בו בפנים. הוא צריך לעבוד ביגיעה. זה עצם, זה עצם העניין, שבן אדם יודע שיש לו את האוצר בפנים, הוא רק צריך לחפור אחרי זה. אז זה מעורר אצלו את הכוחות להתייגע ביגיעת נפש ויגיעת בשר, שלא יתיר בעל הבית. זה כמו שאמר קודם, לגלות את העניין של אצלו, אם כי העניין נמצא בוודאי אצלו. הוא צריך רק להתייגע. אז יש אחד שצריך להתייגע יותר, צריך פחות. אבל עצם הידיעה שהוא יודע שזה ודאי נמצא אצלו, אז זה נותן לו כוחות ומרץ שהוא יתייגע, שהוא ישקיע את כל הכוחות שלו כדי לעורר את זה, לגלות את זה. זה שהאלטער רבי מביא כאן שני עניינים, שני פסוקים, שני, שני מקורות לעניין. קודם כול האלטער רבי מביא את העניין של ״יגעתי ומצאתי תאמין״, ואחר כך האלטער רבי מביא את הפסוק ״אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה״. אז לכאורה זה לא סתם שהאלטער רבי רוצה להביא את שניהם, הרבי כותב, אלא לכאורה מדובר

10:03 דובר 1 כאן על שני עניינים. זאת אומרת, מהמאמר חז"ל שהוא מביא קודם, וגם הסדר: מקודם את המאמר חז"ל, אחרי זה מביא את הפסוק. לכאורה בפשטות זה שהמאמר חז"ל זה רק על עצם העניין: ״יגעתי ומצאתי תאמין״. זה שהאלטער רבי אומר כאן שעל ידי היגיעה בוודאי אתה מוצא. זה מה שחז"ל אומרים, ״יגעתי ומצאתי תאמין״. זה שברור שעל ידי שתתייגע, אתה לא — ״יגעתי ומצאתי תאמין״. זאת אומרת שבוודאי שאם אתה תשקיע כוחות, אז היגיעה הזאת, תאמין. ״יגעתי ומצאתי״, את עצם העניין שהיגיעה תביא את המציאה. ולגבי הפסוק השני, הוא מביא פסוק גם כן על אופן היגיעה. זה כבר מדבר על יותר פרטים, אופן היגיעה, שאופן היגיעה צריכה להיות כמו שבן אדם מחפש אחרי עניין של מטמון. שאופן היגיעה זה שבגלל שהוא יודע שיש כאן מטמון, אז ממילא אז הוא מתייגע בזה ביגיעה עצומה. בן אדם שהוא מסתפק או לא יודע אם יש כאן מטמון. אחד, שני דברים: שזה מטמון, זה דבר יקר אצלו, והדבר השני שזה ברור אצלו שיש את זה. אז ממילא זה אופן היגיעה, כמו שבן אדם מתייגע אחרי מטמון שברור שיש לו את זה. על ידי זה, זה אופן היגיעה בעניין של יראת שמיים.

11:24 דובר 2 אה?

11:24 דובר 1 אה?

11:24 דובר 2 יגעתי ומצאתי תאמין.

11:27 דובר 1 אבל לא מדגיש את אופן היגיעה, שזה כמו בן אדם שמחפש אחרי מטמון. שני פרטים: לא רק על המטמון, אלא גם כן על הסוג, שזה עניין יקר, עניין של מטמונים, זה שבן אדם מחפש ביגיעה עצומה. זה לא רק בגלל שהוא בטוח, זה גם בגלל שהוא יודע שזה מטמון. הוא מחפש את זה, זה דבר יקר אצלו. יש אבל עוד פירוש למה האלטער רבי מביא כאן שני פסוקים, שני העניינים האלה. יש עוד פירוש שדבר אחד זה הולך על יגיעת נפש ודבר אחר הולך על יגיעת בשר. ״יגעתי ומצאתי תאמין״, אז זה בעיקר בגלל עניין של יגיעת נפש. מה שאין כן העניין של ״אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה״, אז על מה מדובר שמה? מדובר על להוציא את האדמה שנמצאת מעל המטמון. זאת אומרת, היגיעה, ״יגעתי ומצאתי תאמין״, זה היגיעה, מה שהבן אדם מתייגע בעניין עצמו. הוא מתייגע כדי לעורר את היראת שמיים. אז היגיעת נפש שצריך להיות, כמו שאמרנו קודם, שמתייגע כדי להתבונן וגם בשמיים כדי להתגבר בעניין של יראת שמיים. מה שאין כן העניין של ״כמטמונים תחפשנה״, מה כאן היגיעה, ״כמטמונים תחפשנה״? הבן אדם לא מתייגע במטמון, הבן אדם מתייגע באדמה. יש מטמון, המטמון נמצא בשלימות, אבל יש אדמה שמכסה על המטמון. אז הבן אדם צריך לחפור, להוריד את האדמה מעל המטמון. אז העניין הזה של אדם חופר להוריד את האדמה זה יותר משל על העניין של יגיעת בשר, שאדם צריך להוריד את ההעלם והסתר מהאדמה, מהעפר, מהאדמה שמכסה על היראת שמיים. אז לכן זה עוד סיבה למה הוא מביא כאן שני פס— שני מאמרי חז"ל, שני פסוקים, אחד על העניין של יגיעת נפש ואחד על

13:33 דובר 1 העניין של יגיעת בשר. אלא שלפי הביאור השני לא מובן הסדר. למה הוא מביא קודם את הפסוק הזה, אחרי זה זה?... היה צריך להביא הפוך. אבל בכל אופן, זה שני ביאורים שיש על זה פה. למה הוא מביא את שני העניינים האלה? הפרידיקער רבי מוסיף פה בשיחה. יש שם מה שהרבי אומר כאן, שהאוצר צריך להיות יגיעה, כמו שבן אדם מחפש אחרי מטמון, שהוא מחפש ביגיעה עצומה להוריד את האדמה. והפרידיקער רבי אומר בשיחה שם גם כן, בפרק פסח, שהוא מסביר את כל הפסוק פה, אז הוא מסביר שכשבן אדם חופר באדמה, אז ישנם שני דברים, שני סוגים של אדמה. יש אדמה שנמצא מעל העפר. זאת אומרת, כשאתה רוצה לחפור, לגלות אוצר שנמצא בתוך אדמה, יש את העפר שנמצא כמו פולווער, עפר ש-- רך יותר, רך יותר, שמתאסף במשך הזמן. מתאסף כל מיני עפר שנמצא מלמעלה, שזה מורידים קודם. אחרי זה יש את העפר הקשה שנמצא כבר עמוק באדמה, שזה העפר הקשה. אז זה שני עניינים צריכים-- יש כלים מיוחדים להוציא קודם את העפר הראשון שנמצא למעלה, ואחר כך צריכים כלים מיוחדים כדי לשבור את העפר הקשה שנמצא כבר עמוק באדמה. ממילא דרך זה, אומר הפרידיקער רבי, זה בא לידי... כדי לגלות את העניין של האוצר של יראת שמים, אז ישנם שני סוגים של ה-- של, של חומריות. יש את החומריות שבאה מצד הרגילות, שזה העפר שנמצא מלמעלה. זאת אומרת, בן אדם במשך הזמן אז הוא מתרגל, כן? כל מיני דברים שזה לא מצד המציאות, עצם הנפש הבהמית שלו, אלא כל מיני רגילות. הוא התרגל להיות, לחיות חיים קלים. הוא התרגל לכל מיני תאוות. הוא התרגל לכל מיני

15:35 דובר 1 דברים של רגילות, שהרגילות הזה עשה לו ש-- כבר קשה לו לעורר את יראת שמים. אז זה העפר הראשון, שזה מצד הרגילות החיצונית. אחרי זה יש עפר יותר קשה, שזה עניינים של צד הטבע, לא רק עניינים שמצד הרגילות איכשהו התרגל לזה, אלא מצד הטבע. יש כל בן אדם, יש לו כל מיני טבע, תכונות, ויש אנשים שיש להם נפש בהמית יותר קשה, טבע, טבע של נפש הבהמית, גסות, טיפשות, עקשנות, שזה עפר יותר קשה. על זה צריכים כלים מיוחדים להוציא את זה. מוזכר באריכות איך בן אדם עובד על עצמו להוציא את שני כל מיני סוגים, גם את העפר הזה וגם את העפר הזה. ר' מענדל פוטרפס סיפר. סתם זה קשור לכל העניין של העפר, לא, לא לפרטים שאפילו לא מדבר, אבל סתם מעניין, מדברים על העניין. אז ר' מענדל פוטרפס סיפר בקשר לעניין הזה, שהוא היה ברוסיה, אז הוא היה בסיביר. ובסיביר היה להם עבודת פרך. ומה היה העבודה? הם היו צריכים לבנות את מסילות הברזל. זה היה עבודה של כל ה-- כל האסירים היו צריכים לבנות את ה-- את הרכבת, את ה-- איך אומרים, את ה... ריילס, כן, את מסילת הברזל. מי יודע איך קוראים לזה?

17:13 דובר 3 Tracks.

17:14 דובר 1 Tracks, yeah. אז היו צריכים לבנות את זה. כדי לבנות את הדבר הזה אז היו צריכים לחפור באדמה ולעשות בורות באורך של אלפי אלפים ואלפים של קילומטר. כל סיביר, זה היה רכבת הכי גדולה שעשו, שהלך מצד אחד לצד שני של סיביר. רכבת של אלפי קילומטרים. הם היו צריכים לעבוד קשה כל, ממש לא יודע, ריבוי שעות מהבוקר עד הלילה, והיו צריכים לחפור בור. עכשיו, לחפור בור בסיביר זה לא סתם. בסיביר האדמה היא מאוד קשה בגלל הקרח. הרי בסיביר יש כל השנה אדמה, יש קרח. זה לא רק בחורף, כל השנה האדמה זה קר מהקור והקרח שמה, הכול זה מינוס לא יודע כמה. ובמילא חפירת האדמה זה לא סתם, אדמה הקשה ביותר כמו ברזל. היו צריכים לעמוד שעות על גבי שעות, לפעמים ימים שלמים, רק כדי לשבור את ה-- לשבור את הקרח. אז קודם כול צריכים להוציא את השלג מלמעלה. אחר כך אתה מגיע לקרח. אתה צריך לעמוד, הוא אומר, שעות על גבי שעות ולעבוד. אתה רואה את האנשים בסיביר, כמעט אין להם מה לאכול וכולי וכולי, לעמוד שעות על שעות ולעבוד עם ה-- עם הברזל כדי לשבור את הקרח הראשון, שזה הכי קשה. אחר כך, הוא אומר, שזה היה, אחרי זה לאט לאט, אחרי הקרח הראשון, כבר יותר קל, יותר עמוק, אז כבר נהיה קצת יותר. הקרח כבר לא כל כך קשה. אז כל עוד שנכנסו יותר עמוק, אז שם כבר היה יותר בקלות. זאת אומרת, החפירה של האדמה הייתה הולכת יותר בקלות יותר בעומק. אז ר' מענדל אמר שהרי ברוסיה הוא הרי שם עשה החלטה שבכל דבר שהוא רואה הוא ילמד ויראה בעבודת ה'. אז ממילא

19:26 דובר 1 אז הוא חשב מה ההוראה בעבודת ה' מהעניין הזה. אז הוא לקח מזה הוראה בעבודה. מה שהרבי כותב כאן בעניין יגיעת נפש ויגיעת בשר. מה שהרבי מסביר כאן את המשל של ״וכמטמונים תחפשנה״. שמה אנחנו רואים שכמו במשל ההוא, כשהיה את הסיפור הזה ברוסיה, אז יש את ה-- קודם כול השלג, זה הדברים הקלים שצריכים להוריד. אחרי זה מגיע החלק הקשה שצריכים לשבור, הרבה יגיעה לשבור. אבל אחר כך, כשאתה כבר נמצא בעומק האדמה, פתאום אתה אומר, שם זה כבר יותר חמים, זה כבר יותר רך. אז זה אומר שככה רואים בעבודת ה' את הניגודים. כשאדם מתחיל להתבונן ב-- אדם מתחיל להתבונן, להתבונן בחסידות, אז יש בהתחלה, אז הוא מרגיש שזה מאוד קשה. הוא פשוט מרגיש שהוא צריך לשבור קרח. הוא לא רגיל להתבונן, הוא לא רגיל לחשוב. בפרט הוא לא רגיל לחשוב עניינים של הריכוז, אז אין לו, אין לו בזה חיות, אין לו, זהו, זה פשוט כמו שצריכים לשבור קרח. אז העבודה מאוד קשה, יגיעה מאוד עצומה בתקופה הראשונה שאדם רוצה להרגיל את עצמו בהתבוננות, זה כמו-- אבל אם הבן אדם לא מתייאש וממשיך לחפור ולחפור ולחפור, אז מגיע שלב שאז כבר הבן אדם כבר מרגיל את עצמו לזה, ואז זה כבר נהיה יותר רך. אז מגיע, וההתבוננות כבר הולכת יותר חלק. אז זה הוא לקח מזה להוראה בעבודת ה'. ככה זה בעבודת החסידות, שיש תקופה שההתבוננות זה יותר קשה, אבל לאט לאט כשהולכים יותר עמוק, יותר בפנים, אז זה נהיה יותר רך, יותר בהיר. סתם זה מה שר' מענדל היה אומר בקשר למה שהתניא מסביר פה, פשט בתניא.