לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ב - חלק ז

00:01 דובר 1 אנחנו אוחזים פה בתניא, תת-סעיף ז'. שורה מס' ארבע. אז אדמו"ר הזקן מתחיל להסביר פה את מאמר הגמרא. עוד פעם, לנקודה. אדמו"ר הזקן התחיל להסביר פה את מאמר הגמרא. והגמרא אומרת ש... לגבי משה מילתא זוטרתי היא. אז אדמו"ר הזקן שואל: מה הקשר, לגבי משה כתוב שם? אז הפירוש של הגמרא, הכוונה היא שלכל יהודי יש לו את העניין של משה רבינו. מצד זה, זה... זה טוב. אדמו"ר הזקן אומר שלושה פרטים. מה פירוש שיש לכל אחד משה רבינו? אז הדבר הראשון, יש מה שמשה רבינו, בתור זה שהוא נשמה כללית והוא הדעת. משה רבינו הוא בחינת הדעת. אז הוא המשיך את הדעת לכל עם ישראל, שיהיה להם את הדעת באלוקות. דבר שני, אדמו"ר הזקן גם אמר שיש את העניין שבכל דור ודור נמשכים ניצוצים על ידי חכמי הדור, על ידי צדיקי הדור, שהם אלו שמלמדים דעת את העם. ודבר שלישי, אדמו"ר הזקן אמר שעיקר עניין הדעת זה לא מה שמקבלים על ידי הצדיקים והנשיאים, זה מה שכל אחד ואחד צריך לקשר דעתו. יש עניין שמקבלים מהרביים את הדעת, אבל עיקר עניין הדעת זה לא מה שמקבלים מלמעלה למטה. זה צריך להיות על ידי עבודה ויגיעה. ויגיעה זה שאדם צריך לקשר את הדעת שלו. מה פירוש דעת? פירושו שהוא צריך להתקשר לעניין שהוא לומד באלוקות, עד כדי כך שזה יהיה כמו דבר גשמי שהוא רואה בעיניים שלו. כוח הדעת, כוח ההתקשרות של הנפש, כן, שעל ידי זה בן אדם מתקשר עם הדברים, שזה נהיה אצלו ממש כמו דבר מוחשי, ואז אפשר להוציא מזה יראת אלוקים אמיתית. אז כוח הדעת הזה גם כן, אומר אדמו"ר הזקן,

02:25 דובר 1 מקבלים על ידי משה רבינו. גם זה מקבלים על ידי משה רבינו. כוח הדעת, כמו שאמרנו קודם, מכיוון שמשה רבינו הוא הנשמה של כלל ישראל בעצם, אז ממילא הוא המשיך לכל הנשמות, ולכל הדורות, את העניין של הדעת באלוקות. והרי זה כמובן התפשטות משה בכל דור ודור. זה המשה רבינו של כל דור, זה הרבי, זה הנשיא, שהוא זה שממשיך דעת לנשמות ישראל, שעל ידי זה יוכלו להתקשר לאלוקות. וזה בעצם גם כן נמצא ב... נמצאים עכשיו בימי הפורים. אז הרי במאמרים של פורים מוזכר באריכות גם כן העניין הזה במלחמה של עמלק. ״זכור את אשר עשה לך עמלק״, מוזכר באריכות כל העניין. כמה וכמה מאמרים של פורים שמתחילים עם הפסוקים של ״והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל״. זה בפרשת בשלח. יש כמה מאמרים של ״והיה כאשר ירים משה ידו״. גם כן יש את עמלק, וכמה מאמרים שמדברים על הסוגיה של עמלק בפורים. ומה זה? זאת אומרת שמסבירים את הנקודה הזאת, הרי שעמלק היה מנגד לבחינת הדעת. ומה העניין של עמלק? העניין של עמלק הוא מפריד. לכן הוא נקרא עמלק, מלשון מליקה, ומליקה זה שהוא חותך בין הראש והלב. זה דעת. דעת הרי עושה את החיבור, ההתקשרות מהמוח אל הלב. עמלק עושה מליקה, הוא חותך מהמוח ללב, וגורם שההשגה שבמוח לא תרד ללב. אז ממילא בן אדם יכול ללמוד תורה זה אחר זה, כן, לא יבוא מזה עניין של הרגש אלוקי, ומחר נלמד את זה. אז זה עמלק, שהוא מנגד לבחינת הדעת. דעת דקליפה, אני לא נכנס עכשיו לשורש הרוחני, אבל זה אחד העניינים. ומשה רבינו, שהוא הדעת

04:21 דובר 1 דקדושה, אז הוא זה שנלחם עם עמלק. לכן כתוב ״בחר לנו אנשים״. מה פירוש ״אנשים״? כתוב בפרשת בשלח, פרשת זכור, אתם יודעים, בפרשת בשלח שמה כתוב ״בחר לנו אנשים״. אנשי משה, הכוונה ברוחניות דעת. משה רבינו עניין של דעת. כמו שאמרנו, ואנשי משה זה שמשה רבינו, אנחנו מקבלים את הדעת. על ידי זה אפשר להתגבר על עמלק. אז זה מה שאדמו"ר הזקן אומר כאן גם כן, שכוח הדעת, זה כוח ההתקשרות שאנחנו מקבלים את זה ממשה רבינו. אומר אדמו"ר הזקן: כל זה, הכל טוב ויפה. אז מצד העניין הזה יש לנו את כל הכוחות, אבל זה מצד הנשמה. לנשמה יש לנו את הכוח של משה רבינו בנשמה, כוח הדעת. אבל מה הבעיה? הבעיה שהנשמה מתלבשת בגוף, ומצד התלבשותה של הנשמה בגוף, אז הגוף מסתיר על הנשמה. ולכן אומר אדמו"ר הזקן: צריך יגיעה רבה ועצומה, כמו שיתבאר, כדי לעורר את העניין הזה. למרות שיש לנו את זה מצד משה רבינו, יש לכל אחד, יש לו את זה בפנים. לא צריכים לחפש את הנקודה השביעית. זה נמצא בתוך הנפש, שמשה רבינו קיבלנו את זה, אבל מצד ההעלם וההסתר שהגוף, אז לשחרר את זה עכשיו צריך יגיעה רבה ועצומה, כמו שאומר, כדי לעורר את העניין. אז זה שני הקצוות. מצד אחד אדמו"ר הזקן מגלה שכל אחד יש לו את זה. זה נמצא בנו, העניין הזה, כוח ההתקשרות, וממילא אפשר להגיע ליראת שמים מצד העניין הזה. ולאידך גיסא, צריכים אבל לדעת שצריך עבודה ויגיעה כדי לגלות, להוריד את הדברים שמכסים ומעלימים. זאת אומרת, עבודה ויגיעה זה לא כדי להגיע לעניין הזה, אלא להוריד את

06:08 דובר 1 הדברים המכסים. ובמילא הדבר מתגלה כי יש לנו את זה בפנים. ועכשיו הרבי יסביר בהלכה מה זה העניין של היגיעה שצריך להיות. איזה יגיעה צריך להיות כדי להגיע לעורר את היראת שמים. אז אנחנו עוצרים פה עוד פעם, ואנחנו מתחילים בשורה תשע וחמש. אדמו"ר הזקן מדבר כאן על שני סוגים של יגיעה שצריך לעשות כדי לעורר את היראת שמים, לעורר את העניין הזה שקיבלנו ממשה רבנו. אומר אדמו"ר הזקן כאן: ״אז יגיעת בשר לבטש את הגוף ולהכניעו שלא יחשיך על אור הנפש״. דבר ראשון צריך לעשות יגיעה, יגיעת בשר. מה זה יגיעה? אז בשר אומר אדמו"ר הזקן, יש יגיעת בשר ויש יגיעת נפש. אז קודם כול הרבי יסביר מה זה יגיעת בשר. אדמו"ר הזקן אומר שיגיעת בשר הכוונה שבן אדם צריך לבטש את הגוף. איך שוברים את הגוף? אז אדמו"ר הזקן ישר הסביר: ״לבטש את הגוף ולהכניעו שלא יחשיך על אור הנפש״, כמו שכתוב: ״גופא דלא סליק ביה נהורא דנשמתא מבטשין ליה״. אז זה אדמו"ר הזקן הביא את זה בפרק כ"ט. אדמו"ר הזקן מביא בפרק כ"ט שיש את הגוף, והגוף זה כמו עץ. שכמו עץ, יש לך עץ גדול, אתה רוצה להדליק אש אז זה לא נדלק. אתה צריך לחתוך את זה לחתיכות קטנות ואז האש נדלקת. אז הרבי בפרק כ"ט הוא אומר, כמו עץ לא סליק ביה נהורא, וצריך לבטש את העץ לחתיכות קטנות, לבטש את זה. האדם זה גם כן, גוף ונפש, גוף של בן אדם שזה גוף גס, כדי שייכנס בו אור הנשמה צריכים לבטש את הגוף שלא יחשיך על הנשמה. אז מה אדמו"ר הזקן הסביר בפרק כ"ט מה העניין? אז כאן אדמו"ר הזקן חוזר בקיצור את העניין. שם

08:15 דובר 1 הרבי הסביר באריכות. פרק א', פרק כ"ט. כאן הרבי רק מקצר את העניין בקיצור. כן, דהיינו על ידי הרהורי תשובה מעומק הלב, כמו שהפסוק אומר, על ידי הרהורי תשובה מעומק הלב. על ידי זה, זה האופן. איך שוברים את הגוף? איך שוברים את הגוף? זה על ידי שהבן אדם מתבונן בעניינים שכתוב בפרק כ"ט, עניינים של הרהורי תשובה. אז על ידי ההרהורים, על ידי זה הוא מבטש, מכניע את הגוף. זאת אומרת שאנחנו אומרים כאן גוף, אז אדמו"ר הזקן רוצה לשלול כאן שלא יתקבלו כפשוטו, שהכוונה לשבור את הגוף בתעניות וסיגופים. כן, לשבור הגוף כפשוטו, לא על זה מדברים פה, כי זה גם כן לא דרך החסידות. הבעל שם טוב מגלה את העניין שהעניין צריך להיות באופן שהגוף יהיה גוף בריא ושלם. כן, ועל זה צריך לבוא שהעניין צריך להיות עם גוף בריא, ולכן אדמו"ר הזקן מדגיש שהפשט יגיעה של גוף, יגיעת בשר. יגיעת בשר זה לא בדרך שבירה, אלא יגיעת בשר זה הכוונה הרהורי תשובה. למה זה נקרא יגיעת בשר? אז זה פשוט, מכיוון שכל ההעלמות וההסתרים מגיעים מצד הגוף. הגוף הכוונה לא סתם הגוף, הבשר של הגוף. הגוף הכוונה הדרישות של הגוף. כן, הגוף זה המקור לכל העניינים, לדרישות, לרצונות, לישות, לגסות, הגוף. הגוף של הבן אדם הופך את הבן אדם למה שנקרא בקסטיליאן אומרים Ego Centrico. באנגלית אני לא יודע איך אומרים משהו דומה. תזכירו לי. אה?

09:56 דובר 2 Ego Centric.

09:57 דובר 1 יש כזה מילה באנגלית?

09:59 דובר 2 Ego Centric.

10:00 דובר 1 אה?

10:02 דובר 2 How you say it in Hebrew?

10:03 דובר 1 אה?

10:03 דובר 2 How you say it in Hebrew?

10:06 דובר 1 Ego Centric. Definitely. Selfish.

10:10 דובר 2 Selfish.

10:17 דובר 1 כן. אנוכי, בעברית אומרים אנוכי. הכוונה, עם הגוף יש לו את העניין הזה, את התכונה של אנוכיות. לחשוב על עצמו, רק על עצמו, מה הוא רוצה ואני אוהב, מה זה? וזה השורש של הגסות הרוח ושל התאווה וכו' וכו'. שזה השורש של כל הרע, כל הקליפה, כל הכול מגיע מהעניין של הגסות והישות של האני. אז ממילא לשבור את הגוף הכוונה לשבור את הישות, לשבור את החומריות. איך שוברים את החומריות הזו? זה על ידי הרהורי תשובה מעומק הלב. בן אדם חושב, עושה חשבון הנפש ומתבונן במעמד ומצב שלו. כל העניינים שהרבי הסביר בפרק כ"ט. על ידי זה הוא שובר את החומריות של הישות של הגוף, נפש הבהמית, וזה העניין של יגיעת בשר. אז זה התנאי הראשון שצריך להיות כדי לעורר את היראת שמים. הרבי גם כן הרי מביא באיגרת הקודש בעניין הזה, הוא מביא מלשון של מאמר חז"ל, שלא ידוע בדיוק מה המקור של המאמר חז"ל. הרבי שכתוב מביא את זה. אה, הרש"ש[?] מהעולם, מאמר חז"ל אומר: ״אוי לו לבשר שלא נתייגע ביראה״. ככה הלשון שמובא: ״אוי לו לבשר שלא נתייגע ביראה״. הרבי מביא את זה באיגרת הקודש, כי יש בן אדם שלא יגיע ביראת שמים. אז הלשון זה ״אוי לו לבשר״. זאת אומרת שרואים מכאן שצריך להיות יגיעת בשר. אז זה בספרי המוסר זה מובא הרבה הלשון הזה. היו מפרשים את זה כפשוטו. כן, שזה לשבור את הבשר או לעשות כל מיני עניינים של תעניות וסיגופים, לסגף את הגוף, לעשות גלגולי שלג, גלגולי זה, גלגולי זה, כל מיני דברים כאלה ששוברים את הבשר. אבל בחסידות זה מה שהרבי אומר פה. גם כן יש לזה מקור גם

12:02 דובר 1 כן, בגמרא. הלשון הזה לא כתוב ממש ככה, אבל הגמרא אומרת שכתוב שהנשמה עולה למעלה, ואילו ביום הדין והמשפט שואלים אותו כל מיני שאלות. סוסו דסתרו בר מנה תובעתו איטלא פירק. אז יש שם גם כן את הלשון "יגעת ביראה". אז גם שם מוצאים את הלשון של יגיעה שצריך להיות ביראה. זאת אומרת שדווקא בעניין של יראה מדגישים שצריך להיות עניין של "יגעת ביראה". יגיעה. ומה זה יגיעה? אז ככה הרבי מדבר. יגיעת בשר, יגיעת בשר. זה כמו שאמרנו עכשיו, לשבור את הגשמיות של הגוף, שזה הרי ... ממילא. על ידי זה שוברים את הגסות, ובמילא נהיה כלי מצד הגוף, שלא יהיה לו תעלומת סתרים מצד הישות. הוא יכול להיות כלי מן השמיים. זה סוג אחד של יגיעה, יגיעת בשר. ואחרי זה, עוד עניין של יגיעה: יגיעת הנפש. עוד סוג של יגיעה, אומר רבינו, יגיעת הנפש, היגיעה עם הנפש. מה פירוש יגיעת הנפש? הכוונה, כמו שנראה עכשיו, זה יגיעה עם הכלי של הנפש. חוץ מהיגיעה שצריכים לבטש את הבשר, את הגוף, את הישות של הגוף, שלא יעלים עליו האור ולא יחשיך על הנפש, אז צריכים מצד שני גם כן לעבוד. יגיעה עם כלי הנפש, היגיעה עם הנפש. כמו שהרבי הולך עכשיו להסביר במה מתבטאת היגיעה עם הנפש. מה פירוש יגיעת הנפש? אומר רבינו: "שלא תכבד עליו העבודה לייגע מחשבתו להעמיק ולהתבונן בגדולת הבורא שעה גדולה רצופה". שבן אדם צריך להרגיל את עצמו, את הכלי של הנפש שלו, שזה לא יהיה עליו כבד להתייגע במחשבה, להתעמק בעניין בריכוז שעה גדולה ורצופה. מה זאת אומרת? אז כבוד הרב אומר שני פרטים. אדמו"ר הזקן מבאר כאן שני פרטים במה מתבטאת

14:01 דובר 1 יגיעה של נפש. דבר ראשון, הוא אומר העניין של "שלא תכבד עליו העבודה לייגע מחשבתו להעמיק ולהתבונן בגדולת הבורא". זאת אומרת עניין של העומק. דבר שני, "שעה גדולה ורצופה". זאת אומרת שבן אדם צריך להרגיל את עצמו בעניין של העומק. להתרגל שזה לא יהיה כבד, להתעמק. להתעמק זה לא דבר קל. עניין של העומק, עיון, זה לא דבר קל. לפעמים קורה, אתה רוצה ללמוד גמרא בעיון, אתה תופס את הגמרא או את המאמר ואתה רוצה להיכנס בעיון. זה יותר קשה. עיון, אתה צריך להיות מוכן, אתה צריך להיות ער. אתה צריך להיות בשק. הרבה פעמים אתה אומר, אתה תופס איזה טקסט, איזה לימוד, אז קשה. צריכים להיות מונחים לזה. אם לא, אתה מתחיל להסתובב בחוץ, לשתות קפה, לחפש את החבר שלך, לדבר קצת על הוטל, אני יודע. כן, כי בשביל יגיעה, בשביל עיון של עומק צריך להיות מוכנים לזה. צריכים להיות באיזו יגיעה מיוחדת. זה מצד האיכות, העומק. דבר שני, אדמו"ר הזקן מדגיש הכמות של הזמן גם כן, יגיעה פה. אדם צריך להרגיל את עצמו שהוא יכול לחשוב שעה גדולה ורצופה. כמו שהרבי הריי"צ אמר פעם באיזו שיחה שהפירוש "שעה גדולה ורצופה", הרבי מדגיש, הוא מתכוון דקה, שעה של שישים דקות. לא סתם אומרים שעה. שעה יכול להיות גם כן סתם ככה זמן. בשעה אחת. בתורה, לא מתכוונים בשעה בכמות של זמן. שעה זה, זה, זה, זה מילה כללית, זמן. כאן אדמו"ר הזקן רוצה להדגיש שהכוונה זה באמת שעה בזמן. כן. אז לכן אומר "שעה גדולה". כן. זאת אומרת, הוא מתכוון שצריך להיות הכוונה שעה בזמן, שעה, וזמן זה שעה, שעה כפשוטו, שעה של שישים דקות, זאת

15:48 דובר 1 אומרת שעה של זמן. במקום אחר הרבי הריי"צ אומר שזה למה דווקא שישים דקות? זה יכול להיות גם יותר.

15:54 דובר 3 פשוט שעה יותר נשאר. עוד חמש דקות.

15:58 דובר 1 עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט. עוד מעט. אז קודם, זו הנקודה שהוא מדגיש פה, שצריך להיות שתי הנקודות ההן, יגיעת בשר ויגיעת נפש. זה שתי נקודות בעניין של איכות, העומק, בעניין של כמות, שזה יהיה שעה גדולה ורצופה, ברציפות של זמן של שעה, להתבונן בעניין של כלי הסברה. אז הדבר הזה אדמו"ר הזקן קורא לזה יגיעת נפש. והלשון שאדמו"ר הזקן משתמש, אומר "שלא תכבד עליו העבודה". מה זאת אומרת? שהיגיעה של הבן אדם צריך להיות שזה יגיע לשלב כזה שזה לא יהיה עליו כבד העניין של לחשוב בשעה רציפה. מה זאת אומרת שלא יהיה כבד? זאת אומרת ככה, כמו בגשמיות. כמו בגשמיות אנחנו רואים למשל כשבן אדם עושה אקסרסייז, גימנסטיקה. אנחנו אומרים שבן אדם עושה אקסרסייז, למשל הוא מתחיל לרוץ. בן אדם רוצה ללמוד איך רצים. יש כזה, כזה היום, היום בעולם זה מודה שאנשים קונים מכונה ורצים, רצים, רצים בלי להגיע לשום מקום. רצים זה בשביל הבריאות של הגוף. יש מכונה שרצים עליה. אתה יכול לרוץ חצי שעה, שעה, שעה ורבע רצוף. אז העניין הזה, אז רואים במוחש. אדם מתחיל לרוץ, הוא רוצה להרגיל את הגוף שלו לרוץ. הוא אף פעם לא רץ בחיים שלו. הוא חי בישיבה, אז הוא הולך מהכיתה החמישית לשלישית, אז הוא הולך עם ... והשלישית לשנייה גם כן. אז הוא כבר רגיל שיושב כל הזמן ולא מזיז את הגוף שלו ונהיה יבש. הגוף שלו נהיה אבן. כשהוא רוצה להתחיל קצת להיות בריא, לעשות קצת אקסרסייז, הוא מתחיל לרוץ. הוא רץ שתי דקות, הוא כבר לא יכול יותר. הוא מרגיש שהוא הולך למות. הוא מתחיל להתנשם, להתנשם

17:54 דובר 1 והכלי שלו, הגוף שלו לא הולך. הוא כבר לא רגיל לרוץ. כשהיה ילד יכל לרוץ בלי הפסק, לא שם לב. פתאום נהיה זקן. הכלי שלו רץ כמה דקות, הוא כבר מרגיש כבר מסוף עניינים. אחרי זה, אבל אם הוא עושה כל יום גימנסטיקה, כל יום הוא עושה, אז אחרי שבוע שבועיים כבר יהיה לו יותר קל. חמש דקות, עשר דקות, איזה עשרים או חצי שעה. כל פעם שאתה מרגיל את הגוף שלך יותר, אתה יכול לעשות יותר. זה בכל מיני סוגים של אקסרסייז. אנחנו לא נותנים עכשיו שיעור אקסרסייז, אז לא ניכנס לזה, ניכנס לברודלי, אבל זה מובן בפשטות לכל אחד ואחד. שבגשמיות יש את הדבר הזה, שבהתחלה כשאתה מתחיל לעשות פעולה שדורשת מכוחות הגוף וכוחות הנפש, זה דורש ממך כוח פיזי או כוח של התאמצות, איזה כוח שיהיה. אז בהתחלה זה כבד. יש הרגשה של כבדות. הגוף לא הולך עם זה. יש כבדות, או הכבדות מצד הגוף, כי לפעמים הכבדות זה מצד הנפש. הוא עצלן, אין לו כוח, אין לו חשק. הוא מחפש תירוצים: מחר, מחרתיים, אז הולך כל פעם. אבל ברגע שהוא מכניס את עצמו לזה, הוא עושה את זה בכפייה, יום אחרי יום אחרי יום, אז לאט לאט זה נהיה אצלו כבר דבר קל, שכבר לא כבד אצלו. אז זה מה שהרב אומר פה, הלשון של ״תכבד עליו העבודה״. אדם צריך להרגיל את עצמו בכוח הנפש, הכוח העמוק של הנפש. זה דורש הרבה הרבה יגיעה, אפילו יותר מאשר לרוץ עם הרגליים. זה כוח נפשי הרבה יותר עמוק. ממילא זה דורש הרבה ריכוז והרבה התאמצות שאדם צריך

19:39 דובר 1 להרגיל את המוח שלו לחשוב ולהתעמק. ועל דרך זה לחשוב בדבר עניין אחד בשעה רצופה, במשך זמן רצוף בלי הפסק באותו עניין. אנחנו לא רגילים לזה. קל למשל לחשוב על זה. רגע, זה למשל על זה השלישי. כאן הוא נמצא באמריקה, שם הוא נמצא באפריקה, שם הוא נמצא. מה זה אומר? עכשיו ארוחת בוקר, ארוחת צהריים, במשחק של מחר או של אתמול. הראש הולך מים לים ורץ. שאדם יוכל לרכז את הראש שלו שעה כזאת רצופה, הן בכמות והן באיכות. אז זה דבר שבהתחלה, תראה, זה דבר כבד, ועל זה צריך להיות, אומר אדמו"ר הזקן, יגיעה שלא יכבד עליו הלימוד. בן אדם צריך להגיע לדבר שזה כבר לא כבד שלו. הוא יכול להתיישב ולשבת ככה עשר דקות, עשרים דקות, חצי שעה ולחשוב עניין בריכוז, עניין בחסידות. זה־זה־זה בקלות. זה כבר לא, זה כבר לא כל כך קשה בשבילו. אז העניין הזה צריך להיות ביגיעה של הנפש. מה פירוש הנפש? היגיעה עם כלי הנפש. אז ר' מענדל פוטרפס תמיד היה מספר על זה סיפור, של־של חאטשע פייגין. ר' מענדל פוטרפס היה מספר שחאטשע פייגין היה משפיע שלו. חאטשע היה משפיע של... חאטשע היה בחור. אז הוא היה מהשלוחים שהרבי הרש"ב שלח לתורת אמת. הקבוצה הראשונה של שלוחים שעשו מתורת אמת לחב"ד בתורת אמת לפני מאה שנים זה היה. והם היו בתורת אמת, שמה הם ייסדו את הישיבה. והרבי הרש"ב שלח את התלמידים הכי מצוינים, ביניהם היה חאטשע פייגין. אז הוא סיפר שהם הגיעו לארץ ישראל וראו פעם ראשונה את הבתים שיש גג. ברוסיה כל הבתים היו בנויים ככה עם ה... כן, הבתים בנויים ככה. לא היה אז בתים שיש גג כזה שאפשר לשבת על הגג.

21:37 דובר 1 בארץ ישראל היה אז הגגות הגבוהות כמו היום, שכמו כאן הגגות שאפשר לשבת על הגג. יש, יש כזה. אז־אז־אז היו עולים בגג של הישיבה. כן, כאן יש בחורים עולים לגג של הישיבה לתפוס סאן טאן וקצת שמש, קצת אוויר צח. שמה הם עלו על הגג של הישיבה ולחשוב חסידות. הגג של הישיבה היה כזה רגוע, שקט, יש אוויר טוב, ואז היו עולים על הגג של הישיבה והיו מתבוננים בחסידות. אז חאטשע פייגין, אז אחר כך ר' מענדל היה מספר שחאטשע פייגין סיפר שישב על הגג של הישיבה תורת אמת והוא התבונן ארבעים פעמים בהמשך תרס"ד. תראה, כזה, ארבעים פעמים הוא התבונן בהמשך תרס"ד. לא יודע איך זה היה לפעם אחת. לא יודע איך זה היה בדיוק, אבל להתבונן ארבעים פעמים בהמשך תרס"ד על הגג של תורת אמת. המשך תרס"ד זה ארבע, חמש מאמרים. זה לא סתם גמרא, גמרא עמוקים. תראה, אז להתבונן בהמשך תרס"ד ארבעים פעמים. אז־אז־אז הוא הסביר. שאלו אותו איך זה יכול להחזיק את הראש ולחשוב המשך שלם של כמה שעות ולחשוב על זה כמה פעמים. הרי זה יכול להיות שעות על גבי שעות. אז הוא אמר שהוא התחיל עם דקה אחת. כשהוא התחיל להתבונן הוא התחיל עם דקה אחת. הוא חלק כשהוא התחיל ללמוד את הדק העיקרי, הוא התחיל עם דקה אחת. רק דקה. אבל שהדקה הזאת תהיה רצופה. אדמו"ר הזקן אומר על השעות שעה גדולה רצופה. התחיל רק עם דקה, אבל שהדקה תהיה רצופה בלי הפסקים, להיות מונח בדקה הזאת לגמרי. אחרי שהוא הרגיל את הראש שלו שדקה הוא יכול לחשוב רצוף, אחרי זה צריך לעשות שתי דקות. אחר כך הוא התחיל חמש דקות. הוא הלך ככה בהדרגה עד שהוא,

23:34 דובר 1 עד שהוא כבר יכול לשבת שעות בקלות, יכול לשבת כבר שעות ולהתבונן בעניין של חסידות בלי הפסקה כמה וכמה שעות. על ידי זה ראו את זה בחסידות ותלמד את העניין הזה. שבעבודה זה העניין של להרגיל את כוח המחשבה לחשוב. אדם צריך להרגיל את כוח המחשבה לחשוב, זה אחד הדברים היסודיים בחסידות. ודאי כי הלימוד של חסידות צריך להיות בהסברה. כל הזמן חסידות אומרת לנו, כל מאמר צריך להתבונן. אז כדי להתבונן בן אדם צריך לדעת להתבונן, להרגיל את הראש שלו איך שהוא יכול להתרכז ולחשוב באופן רצוף משך זמן. אז כל הדברים האלה, בן אדם צריך לעבוד על עצמו ולהרגיל את עצמו, וממילא זו הנקודה שהרבי מסביר לנו פה, שמצד זה שיש את ההעלם וההסתר של הגוף והיצר הרע, אז כדי שאדם יוכל לעורר את היראת שמים, אז צריך לעשות יגיעת נפש ויגיעת בשר. ויגיעת בשר זה יותר קשור עם העניין של הגוף, להוריד את החושך של ההעלם של הגוף, שזה יהיה רך ונכנע. ויגיעת נפש זה עבודה יתירה של הנפש, שאדם יוכל להרגיל את עצמו להתבונן בעניין אלוקות במשך שעה ארוכה. באמת יש ב"היום יום", הרבי מביא גם כן, יש עניין אחד שהרבי מדבר על יגיעת נפש ויגיעת בשר. והרבי אומר שמה, שהעניין של יגיעת נפש ויגיעת בשר, הרבי אומר ב"היום יום" שיגיעת נפש הפירוש הוא להתייגע. אחד הראשונים אמר: יגיעת בשר זה להוציא את הטוב טעם מתענוגי עולם הזה, זה יגיעת בשר. להוציא את הגשמיות מתענוגי עולם הזה. ויגיעת נפש זה לעורר הטוב טעם במושכלות בכלל ובענייני אלוקות בפרט. אז שמה זה באופן אחר. זה לא האופן שהרבי אומר כאן בתניא, זה באופן אחר לגמרי. שם

25:36 דובר 1 הוא מדבר יותר על יגיעה בעניין של הגשמאק בעניין. כדי שיהיה לך גשמאק באלוקות, אז צריך להוציא את הגשמאק מתענוגי עולם הזה. אז שמה בפשט זה לא עניין של עירוב עיצוב, ושם הוא מתכוון סכנה גשמית. שפשוט להתאפק מעניינים טמאים, עניינים של אוכל מתוק ואוכל שלא צריך לאכול, כל מיני דברים כאלה. להוציא את התענוג מהגשמיות של עניינים ולעורר את התענוג בעניינים של אלוקות. אבל כאן הרבי מדבר על עניין אחר. כאן הרבי מדבר כדי לגלות את היראת שמים. כאן הוא לא מדבר על העניין של גשמאק. כאן הוא מדבר על עניין של יראת שמים, זה יראת שמים, אבל זה צריך להיות יגיעת בשר, להוציא את, את, את החומר של הגוף שמעלים על יראת שמים, ויגיעת נפש לעורר את ההכרה באלוקות.