לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ב - חלק ד

00:00 דובר 1 זה להיות רועי ישראל, רעיא מהימנא, אנשי דעת בכלל, ובשם את ישראל. האדמו"ר מוסיף שחוץ מהעניין שמקבלים דעת ממשה רבינו, אז יש עוד עניין. ובכל דור ודור יש ניצוצות מנשמת משה רבינו שמתלבשים בגוף ונפש של חכמי הדור עיני העדה. שהתפקיד שלהם זה ללמד דעת את העם. דואגים להם ומלמדים דעת את העם לידע את ה' ולעבדו בלב ונפש. שואלים כאן את השאלה: לכאורה לא מובן בשביל מה צריך להיות את העניין שיש לו ניצוצי משה רבינו. כי לכאורה כדי ללמד דעת את העם צריך להיות בן אדם שיוכל ללמד. אז האדמו"ר אומר שיש ניצוצי משה רבינו שמתלבשים בגוף ונפש חכמי הדור. בשביל מה? ללמד דעת את העם. לכאורה מה זה קשור עם העניין של ניצוצי משה רבינו? כך בן אדם יש לו ראש טוב, יושב ולומד. הוא יודע תורה והוא יכול ללמד. אז מה כאן העניין שהרבי מדגיש שצריך להיות לא סתם, צריך להיות בן אדם שיש לו ניצוצי? מה מוסיף העניין של ניצוצי משה רבינו? מה מוסיף העניין שהניצוץ של משה רבינו מתלבש בגוף ונפש של החכם כדי ללמד דעת את העם? למה הם לא יכולים ללמד דעת את העם גם בלי ההתלבשות של ניצוצי משה רבינו? אז מוסבר העניין בזה בביאור מאוד מעניין. יש על זה ביאור של הרבי בליקוטי שיחות, הרבי באחת מהשיחות, והמאמר גם כן מובא, ונגיע לעניין אחר, אבל משם לוקחים את הביאור גם לגבי ענייננו. שיש הבדל מאוד גדול בין לשמוע תורה מבן אדם רגיל שיש לו תורה ללמד, ולשמוע תורה שמגיעה מרבי, מבן אדם שבו מאיר ניצוצי נשמת משה רבינו. מה ההבדל ביניהם? ההבדל ביניהם מובן על פי מה שהרבי מסביר באחת מהשיחות. למה אצל חסידים לא

02:37 דובר 1 למדו חסידות של חסידים? למדו דווקא חסידות של רביים. לחסידים הייתה הקפדה שלא למדו חסידות של חסידים, רק חסידות של רביים. זאת אומרת, יש חסידות של רביים, זה מה שהרביים כתבו. יש גם חסידות של חסידים. מה זה חסידות של חסידים? כמו יש, יש ספרים של חסידות מר' אהרן מסטראשעלע, היה תלמיד של אדמו"ר הזקן. הוא כתב ענייני חסידות, ביאורים ומאמרים, ר' אייזיק מהומיל, ר' הלל מפאריטש, כיוצא בכך. חסידים שכתבו מאמרים. אז חסידים לא היו לומדים את המאמרים. האדמו"ר אמר שרק בנוגע לר' הלל אז היו מסתכלים, למה? ר' הלל היה לו מעלה מיוחדת שלא היה לשאר החסידים, כי הוא היה בטל לגמרי. שמר על האיסור, אז אפשר לסמוך. יש סיפור, רבי, למה היה יוצא מן הכלל, בגלל שהיה הרעיון עיקוק. לפעמים כתוב עיין ודו"ק, על כל פנים. עיקר הלימוד, ללמוד חסידות דווקא מרבי. ללמוד את המאמר של רבי סעדיה[?]. מה העניין בזה? למה? למה? למה? אתה מסתכל על המאמר אותו דבר. מה ההבדל? תסתכל, תיקח ספרים של בית ובית. מה? מה? שניהם מדברים, מדברים חסידות. אז אומרים על זה משל שיש שני סוגים של ציירים, חוש הציור. אז ישנם אנשים שיש להם חוש הציור, שנקרא בלשון החסידות אומן. ויש אנשים שיש להם-- שהם יכולים לצייר אבל אין להם חוש הציור. זה נקרא פועל. מה ההבדל בין אומן לפועל? אצל הרבי יש, בתורת שלום של הרבי הרש"ב, שהוא מסביר את זה בארוכה, אומר מה ההבדל בין אומן לפועל? אז למשל ההבדל הוא: אומן הוא בן אדם שיש לו חוש ציור בנפש. הוא צייר בנפש. יש לו-- כשהוא מצייר ציור על הדף אז הוא-- אז יש לו משהו, תמונה בנפש, שהוא רוצה לצייר

04:50 דובר 1 והכתב שהוא כותב, הקווים והעיגולים, זה ביטוי של משהו נפשי. יש לו בנפש חוש איזשהו מהותי בציור, ועל הדף הוא מוציא את זה כאילו מה-- כשהוא-- כשהוא עושה את הציור אז כאילו שהוא לא מרגיש אפילו שהוא עושה קווים וזה. הוא חי את הדבר עצמו, את המהות של הציור שהוא רוצה לצייר. מה שאין כן פועל, פועל זה שהוא יודע לעשות קווים. הוא למד את כל הכללים, הלך לבית ספר לציור ונתנו לו-- לימדו אותו את כללי הציור. כן, כאן צריך לעשות שחור, כאן לבן, כאן צריכים לעשות צבע כזה, כאן אדום, כאן ירוק, כאן לבן, כאן מרובע. הוא למד את כללי הציור. אז הוא בונה לפי כללי הציור ובונה ציור, ואחרי זה יוצא מזה ציור גם כן. אבל יש הבדל מאוד גדול. כשאתה מסתכל על הציור אתה תראה את ההבדל. בן אדם שיש לו הבנה קצת בציור יכול לראות את ההבדל. שפועל, בן אדם שאין לו חוש הציור, הוא רק למד את הכללים והחוקים. אז אתה רואה את הציור, אתה מרגיש שיש כאן עיגולים ויש כאן מרובעים ויש כאן שחור ולבן והוא רצה ל-- הייתה לו כוונה לעשות איזה ציור. לפעמים אפשר לראות בתמונות של הרבי, יש אנשים שאוהבים לצייר ציורים של הרבי. אז יש שני סוגי ציורים. יש ציור חי. אתה מרגיש כאילו ממש הבן אדם הזה יש לו חוש הציור. הוא העביר-- הוא הצליח, לאיך אומרים? להמחיש את העניין. ויש אנשים שעושים ציור, זאת אומרת, זה דומה לרבי. משהו בדמיון. הוא רצה לעשות את זה, אבל אפשר להרגיש שזה לא חי, זה משהו אחר לגמרי. היה לאחרונה, לפני כמה שנים, גילו ציור של הצמח צדק. הרי היה ציור

06:41 דובר 1 של הצמח צדק, הידוע שיש לכולם בצמח צדק. אבל לפני איזה עשר שנים מצאו ציור של הצמח צדק ברוסיה, ישן מאוד, וכל המבינים בציור, הציירים האמיתיים, הגיעו למסקנה שזה הציור האמיתי של הצמח צדק. למרות שבציור הזה זה לא ציור כל כך יפה. רואים את הצמח צדק מאוד לא בריא, חלש. מכירים את הציור הזה? זה דומה לציור שיש לכולם. אבל ההבדל הוא, קראתי אחד כתב-- צייר אחד כתב, איך אומרים? ארטיקל או כתב כתבה על הנושא הזה. אז הוא מסביר שבציור הזה רואים את ההבדל, שהפנים רואים חיים, חיות בפנים. בציורים הרגילים שנמצאים אצל כולם, הישנים, רואים שחסר חיות בתמונה. תסתכל, הכל יפה, הכל טוב, אבל רואים בעיניים חסר חיים. מה שאין כן בציור הזה רואים שזה באמת חי. רואים שהצייר ראה את הצמח צדק והוא צייר את הצמח צדק מתוך ראייה, לא מתוך הוא, הוא, הוא, הוא. כמו שילדים עושים. הם לוקחים ציור מלמטה, שמים דף למעלה ועושים את כל הקווים והדיוק, ואיזה ציור יפה עשיתי. איך זה נקרא? קופי?

08:05 דובר 2 קלקה.

08:06 דובר 1 קלקה, קלקה. אז על זה, זה ההבדל פה. זה משהו אחר לגמרי. זה משהו חי וזה לא. אז אומרים שזה ההבדל בחסידות של רבי לחסידות של חסיד. אצל רבי האלוקות זה דבר חי. לרבי זה לא, זה אלוקות המהות שלו. הוא רואה את זה, הוא חי את זה, אז כשהרבי אומר מאמר, אז כל הביאור וההסבר זה כאילו שהרבי מצייר משהו שחי מול העיניים שלו והוא מוציא את זה בכתב או בדיבור וזה. אז אתה מרגיש שחי כאן העניין. אתה מרגיש את האלוקות של הדבר, והאותיות והמילים זה ביאורים של האלוקות. זה-זה-זה-זה האותיות. אתה לא מרגיש את האותיות, אתה מרגיש את האלוקות של הדבר. מה שאין כן בחסידות של חסיד, זה שהוא לוקח ממה שהוא שמע מהרבי וממה שהוא הבין. אז הוא חוזר על המילים וההסברים והוא מנסה להגיע לאותה, לאותה מסקנה. אבל, אבל זה משהו אחר לגמרי. זה אותיות בלי חיים. יש לזה את כל הציור, חסר לזה את האלוקות, את ההרגש. כשהרבי אומר זה בא, זה אלוקות. וזה הפירוש שהאלטער רבי אומר פה בעניין זה: יורדין ניצוצין מנשמת משה רבינו ומתלבשין בגוף ונפש של חכמי הדור ללמד דעת את העם. אם אתה לומד מסתם יהודי שרוצה לתת לך שיעור, מסביר לך, אז אתה מקבל הבנה והשגה והשכלה, הכל טוב ויפה, אבל לא האלוקות שבדבר. מה שאין כן אצל הנשמות האלה שבהם מתלבשים ניצוצין של נשמת משה רבינו, של נשמת משה רבינו, שהאלטער רבי אמר קודם, אצלו יהודה סרר יהיה, אז הנשמה שבהם מאיר ניצוץ של נשמת משה רבינו ללמד דעת את העם, כשהם מלמדים עניינים של תורה, אלוקות, אז מאיר בזה אלוקות. נרגשת בזה הארה אלוקית בעניין, לא רק ההסבר והביאור והעניין.

10:01 דובר 1 אפשר לראות את זה במוחש כששומעים שהרבי מדבר. כן. יש הבדל, אחד יכול ללמוד שיעור כשאתה שומע בטייפ או אתה רואה וידאו, אתה רואה את זה חי. יש לזה השפעה מיוחדת. זה, איך מרגישים את ההבדל? את החיות שבעניין. הרבי מכניס בזה. מרגישים שככה זה אמת, זה אלוקות. הסיפור הידוע שמספרים על איזה ילד מפורסם, הסיפור של ילד שהיה בקעמפ של גן ישראל בשנים הראשונות. ולא הרבה זמן כשהוא חזר מהמחנה אז שאלו אותו. שאל אותו האבא שלו: מה, מה היה במחנה? סיפר לו שהרבי הגיע לבקר אותו, היה בתוך יתומות. הרבי הגיע לבקר במחנה והרבי הגיע לבקר אותו. זה היה, זה היה ההיילייט. זה היה הדבר הכי גדול שהיה במחנה. הרבי הגיע לבקר. רבו זכות! אז הוא שאל אותו: מה הוא אמר? אז הילד אמר: הוא אמר שהמשיח הולך להגיע. אז אבא שלו אומר לו: גם אני אומר את זה. כן, אז אתה אומר את זה, אבל הוא באמת מאמין בזה. הוא חי את זה. אלה המילים. כן. זאת אומרת, שניהם אומרים אותו דבר, אבל יש אמירה שחיה ויש אמירה שאתה חוזר את המילים. וממילא על זה זה גם ענייננו, שזה העניין של יורדין ניצוצין מנשמת משה רבינו ללמד דעת את העם, שהניצוצין האלה שנמצאים, שמאירים, שנמצאים בנשיא, אז זה עושה שכשהוא מוסר את העניין ללמד דעת את העם, אז נרגשת בזה הארה אלוקית. חי את האלוקות, וממילא זה יכול להביא גם להבנה, כשמאיר האלוקות בעניין של הדעת, אז יבוא מזה גם כן הבנה, כמו שהרבי נודע לו זה בלב שלם. וזה הסיפור גם כן שמספרים על הרבי המהר"ש, שפעם ביקשו ממנו חסידים להגיד

11:51 דובר 1 מאמר, אז הוא אמר שהוא לא מוכן. אז אמרו לו: איך שריקר אמר, לא זוכר מה היה הסיפור פרודיוס, אתה צריך להיות מוכן. הרי מהרבי יש לו רזרבה. מה חסר לו מה להגיד? אז לא מוכן. אז הרבי המהר"ש אמר ככה: אם לדבר השכלה, אם רוצים לשמוע השכלה, אז השכלה אני יכול לדבר יומם ולילה בלי הפסק. נדבר, כן, כל היום וכל הלילה. אבל אם רוצים לשמוע חסידות, אז זה כבר משהו אחר לגמרי. אז זה צריך להיות הכנה של כמה שעות וכמה ימים. כן, סדרי צדיקישקייט זה לשנות את כל מיני לשונות. כן, זה-זה-זה-זה סיפור ארוך, זה לא פשוט, כי זה העניין שהרבי צריך להחדיר את האלוקות בעניין הזה. אז יש לזה הכנה מיוחדת שאנחנו לא בדיוק מבינים מה היא ההכנה בזה, אבל זה עניין של רבי, שזה לא עניין רק שהוא אומר הסבר, הוא אומר מילים, אלא שהוא עושה אלוקות. על פי זה גם כן אפשר להסביר את הסיפור שהרבי הסביר וסיפר את זה כמה וכמה פעמים. ר' הלל מפאריטש היה אומר, ר' הלל מפאריטש פעם היה אצל הצמח צדק, היה דיבור על עניין מסוים. הצמח צדק אמר ביאור ור' הלל אמר שהוא חשב אחרת. ר' הלל אמר שהוא מבין אחרת, וזה היה ביאור על מה של הצמח צדק. לא היה-- הצמח צדק עצמו אמר את המאמר ואחרי זה היה ויכוח בין הצמח צדק לר' הלל על המאמר. הצמח צדק הסביר את זה ואחרי זה ר' הלל אמר שהוא מבין אחרת. הצמח צדק הרי אמר את המאמר. אז ר' הלל אמר שכשהרבי אומר את המאמר אז שכינה מדברת מתוך גרונו, אז זה עניין של

13:32 דובר 1 תורה מסיני אז זה. אבל אחרי זה, כשמתחילים להסביר את העניין, אז בהסבר אפשר להסביר. יכול להיות שכל אחד יכול להסביר לפי מה שהוא מבין. כמובן שזו דעתו של ר' הלל. לא כל אחד שייך לזה, אבל הנקודה היא שיש איזה עניין מיוחד שאצל, אצל, אצל, אצל רבי. זה מה שהרבי אומר כאן במילים אחרות, שמצד זה שאצל הנמצאים בארץ יש ניצוצין של נשמת משה רבנו, אז ממילא, לכן כשהוא מלמד, יש בזה עניין אחר לגמרי. הוא מלמד את ה-- מחדיר את הנקודה בתוך הדעת, ואז זה מביא לעניין של לב שלם, על ידי לב שלם כל העניין. אז הרבי כאן מבהיר ואומר... לא, לא. איפה אני אוחז? אה, לא משנה, כי העבודה... אנחנו לוקחים חמש שורות מלמטה. אומר אז הרבי פה: "כי העבודה שבלב היא לפי הדעת". זה שאנחנו אומרים שצריך להגיע לרבי, לקבל ממנו דעת וריכוז. אומר הרבי למה? כי העבודה שבלב תלויה בדעת. לפי הדעת, לפי הידיעה וההשגה בעבודה, יהיה בריכוז. לפי זה יבוא מזה העניין של עבודה שבלב. הרבי אמר לפני זה גם בפרק ג', שהדעת היא חיות המידות וכולי וכולי. המידות, כי היא חיותן. שם זה על ידי הדעת. כמו שכתוב: "דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם". דוד המלך אומר לבן שלו, איזה פסוק שכתוב שדוד המלך אומר לשלמה? מה דוד המלך אומר לשלמה לפני שהוא נפטר? זה היה צוואות של דוד המלך לשלמה. מה דוד המלך אומר לשלמה? אומר לו: "דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם". צריכים לדעת את הקדוש ברוך הוא, לעבוד אותו בלב שלם. אז שואלים את השאלה, מה הפשט? אם הוא רוצה להגיד לו משהו, ללמד

15:29 דובר 1 אותו משהו, ילמד אותו. מה זה "דע את אלקי אביך"? אם אתה רוצה להגיד לו איזה הסבר, תסביר לו את זה. הוא לא מסביר לו שום דבר, הוא רק אומר לו: "דע את אלקי אביך", לך תשבור את הראש. מה זה "דע את אלקי אביך"? אז לפי מה שהוסבר במקומות אחרים, הרבי הרש"ב מאריך בזה בהמשך תער"ב, שמה הוא מסביר באריכות כל הסוגיה של דעת. שכאן דוד המלך לא מלמד אותו שום דבר. הוא רק אומר לו תדע. הוא אומר לו: "דע". כל מה שלימדתי אותך כל החיים, עכשיו אתה צריך לעשות שזה יהיה באופן של דעת, שזה יתחבר איתך, שזה ירד אצלך, שיתקשר אליך, כמו שהרבי עוד מעט יסביר מה פירוש דעת. כן, דעת. שזה לא יישאר השכלה, שזה יבוא באופן של דעת והתקשרות, שזה העיקר, ואז יהיה מזה "ועבדהו בלב שלם". דעת זה "דע את אלקי אביך", "ועבדהו בלב שלם". אז מה הרבי מביא פה את הפסוק? להדגיש שהעבודה שבלב תלויה לפי הדעת. לכן הוא אומר לו "דע את אלקי אביך", ממילא יהיה "ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה". כן, לא רק בלב שלם אלא גם כן בנפש חפצה. זאת אומרת שזה יהיה עם תענוג, עם חשיקה ורצון. כתוב: "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו, כי כולם ידעו אותי". כן, כשמשיח יבוא אז כתוב שלא יצטרכו ללמד אחד את השני. למה? כי אז זה יהיה כולם, כי אז יהיה מצב שאז יתגלה עניין הדעת, ובמילא יהיה הדעת בשלמות, שאז כל אחד יהיה לו דעת והכל, ולא יצטרכו להגיע לעניין שיקבלו את הדעת של מישהו אחר. אבל עד לעתיד לבוא, זאת אומרת רק לעתיד לבוא

17:10 דובר 1 יהיה באופן כזה. ממש כמו שעכשיו, לפני שמשיח מגיע, לפני לעתיד לבוא, אז צריך לקבל מחכמי הדור ועיני העדה, לקבל מהם את העניין של דעת באלוקות. מה הרבי רוצה להגיד פה? מה זה מגיע לפה לספר מה יהיה לעתיד לבוא? למה הרבי צריך לספר לנו שלעתיד לבוא? מה רוצה להדגיש בזה? שלעתיד לבוא לא נצטרך לקבל את הדעת. מה-מה-מה אתה רוצה להדגיש פה? אז ידוע בכלל שהרבי כאן בתניא, כן, בקטע הזה, האלטער רבי דואג, זה דרך אגב, אבל זה לא דרך אגב, כאן זה כל היסוד של החידוש של האלטער רבי, שבזה האלטער רבי חלק על כל החברים שלו, תלמידי המגיד. הרי כולם יודעים שלהאלטער רבי היה לו שיטה בדרך החסידות, העניין של העבודה בעצם של אהבה והשגה, חב"ד. מה שאין כן רוב החברים שלו, תלמידי המגיד, הם היו נגד השיטה הזאת. הם טענו שחסידות זה לא, זה חג"ת, זה מידות. חסידות זה העבודה שבלב בלי הדעת, בלי אהבה והשגה. זה אמונה. צדיק גמור זה, ובאמונה פשוטה, ועל ידי זה עובדים את הקדוש ברוך הוא באהבה ויראה ושמחה ותענוג. הכל בנוי על אמונה, אמונה בצדיק. אבל לא דעת. והרבי היה דווקא נגד זה. האלטער רבי סבל מזה הרבה ייסורים, היה לו מחלוקות עם כל מיני חברים וכל מיני בעיות שהיה לו מזה. אבל האלטער רבי היה מאוד חזק שהשיטה של דרך החסידות זה דווקא על ידי דעת. ולכן האלטער רבי כאן בתניא, כשמדבר על העניין הזה, הרי כאן בפרק האלטער רבי בא להסביר את המטרה של הצדיק. מה התפקיד של הצדיק? כן. אז אצל החברים של האלטער רבי בזמנו מה היה התפקיד? מה

18:48 דובר 1 הם היו עושים? אצלם היה עיקר. כן, שהחסיד היה מגיע ומקבל מהם ברכות וישועות ומופתים. ו-ו-מגיע לטיש, מקבל שיריים, ואמונת צדיקים זה דבר מאוד גבוה, ו-ו-ומזה מקבלים חיים לכל השנה כולה. והאלטער רבי סובר לא, שהעניין של הצדיק זה שהוא צריך ללמד אהבה ויראה, ללמד אותם יראת שמים, להסביר להם, ללמד אותם עניינים של חכמה ודעת, אהבה ויראה, 06:01 לתת להם אהבה ויראה, שיהיה להם עם מה לעבוד את השם. עבודת השם צריך לעבוד בעצמו. זה היה השיטה של האלטער רבי. ולכן האלטער רבי מדגיש פה את העניין של רבי שמעון בר יוחאי. זה מה שהרבי בא להסביר פה. שכל התפקיד של חכמי הדור ועיני העדה זה ללמד דעת את ה'. לא רק אמונה, לא רק עניין של אמונה וברכות. העניין של הצדיק זה ללמד דעת את ה'. ועל זה האלטער רבי אומר 06:28 שכשהמשיח יבוא, אז יהיה צדיק, גם יהיו צדיקים וגם יהיו רביים, אבל אז יהיה להם תפקיד אחר, יכול להיות. אז יהיה ״לא ילמדו איש את רעהו״, 06:37 עניין הדעת יהיה לכל יהודי, יהיה לו מצד עצמו. וגם אז יהיו רביים וצדיקים שיקבלו מהם עניינים אחרים. אבל-אבל זה לעתיד, זה לעתיד לבוא 06:47. אבל עכשיו, כל זמן שזה לא לעתיד, אז מאיפה מקבלים את הדעת? אז אז צריך לנסוע אל הרבי, הצדיק, וממנו מקבלים את העניין של הדעת. אחד הסיפורים. יש הרבה, הרבה סיפורים על העניין הזה ועל כל מיני דברים. אחד הסיפורים זה סיפור מעניין שראיתי לאחרונה. זה סיפור מאוד מעניין מאותו עניין. אחד מגדולי בעלי המחלוקת נגד האדמו"ר היה הרב אברהם מקאליסק. אברהם מקאליסק, הוא היה בארץ ישראל כבר אז, והוא כתב הרבה מכתבים נגד

20:38 דובר 1 האדמו"ר ועשה הרבה מחלוקת עם האדמו"ר על השיטה הזאת. טען שהאדמו"ר טועה, שיש שיטה של צדיק, זה אמונה פשוטה ובלי עבודה וסוד. יש מכתבים מאוד חריפים נגד האדמו"ר ונגד בעלי החסידים, ומחלוקת הרבה, והאדמו"ר לא פעם הביע צער מכל מיני בעיות שהיה שם. אין כאן מקום לפרטי הסיפורים, אבל כשנגיע לסיפור שלנו זה ש-שכמה שנים אחרי זה, כשהאדמו"ר היה כבר, היה לו בחדר ארגז סגור. אף אחד לא יודע מה היה בתוך הארגז. יום אחד הגיע מישהו ואמר שהגיע מכתב מרב אברהם מקאליסק, שהיה כתוב שמה דברים חריפים נגד האדמו"ר. אז האדמו"ר אמר: אני לא יודע מה הוא רוצה ממני. אם יש לו שאלות על הדרך שלי ושיטתי, אז היה צריך לכתוב לי מכתב ולשאול אותי, ואז אני אענה לו. מה הוא כותב לכל העולם נגדי? ואז האדמו"ר אומר שבמכתב הזה, הארגז הזה, זה כסף ש-ש-שמונח פה, מכסף ש-ש-שאספו בשביל לשלוח לשם, לארץ ישראל. והכסף הזה עדיין מונח אצלי. אני לא פתחתי את זה בגלל כל המחלוקת שהיה. האדמו"ר לא רצה לנגוע בכסף, שהיה בזה כל מיני עניינים של מחלוקת. ואז האדמו"ר התבטא, וזה עיקר העניין, מאוד מעניין. האדמו"ר אומר: שנינו היינו, למדנו אצל אותו רב, שנינו קיבלנו מהמגיד ממזריטש, גם אני והוא. כן, המגיד נפטר בערך אחד. אחרי שיצאנו מהמגיד, אז הוא הבין את זה באופן אחד. אני הבנתי באופן אחר, ואני בטוח שכשהמשיח יבוא, אז אני אעמוד מול מלך המשיח, מול הקדוש ברוך הוא, ואצטרך לשמוע את השיטה שלי והשיטה שלו. אני בטוח שהשיטה שלי תהיה צודקת. ככה, ככה האדמו"ר אמר. אני בטוח שהשיטה שלי תהיה צודקת בלי ספק. אגב, על זה האדמו"ר כאן מדגיש העניין של נסיעה

22:32 דובר 1 לרבי, זה יסוד. זה לא מספיק שההתקשרות לרבי זה בעניינים חיצוניים ומקיף. ודאי שיש קשר לרבי, אבל בכל העניינים צריכים לכתוב מכתבים לרבי, גם ברכה של הרבי, לנסוע לרבי. אבל צריך לדעת שעיקר העניין של רבי אצל חב"ד זה העניין של דעת את ה', שמשם הם מקבלים עבודת ה' ונקודה, ועל ידי זה יכולים להגיע להבנה.