לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ב - חלק ג

00:02 אדמו"ר מביא כאן את העניין של "יראה מילתא זוטרתא". אז הגמרא שואלת: הרי מילתא יראה זה לא מילתא זוטרתא. והגמרא מתרצת דלגבי משה מילתא זוטרתא. אז האדמו"ר שואל: הרי כתוב "מעמך", שזה מגיע לכל אחד בישראל. מה זאת אומרת שגם לגבי משה זה מילתא זוטרתא? אז האדמו"ר מסביר שכל נפש ונפש מבית ישראל, כל יהודי יש בו מבחינת משה רבנו. והגמרא אומרת דלגבי משה מילתא זוטרתא, והגמרא מתכוונת דלגבי משה שיש לכל אחד ואחד בישראל. מה זה העניין של משה רבנו? אז האדמו"ר מסביר שמשה רבנו זה משבעה רועים, שממשיך חיות ואלוקות לנשמות ישראל. וזה גופא, משה רבנו הוא רועה כללי, שהוא משפיע לא רק עניינים פרטיים, אלא שהוא משפיע כל העניין של דעת. יש משה רבנו, הנשמה של משה רבנו מושרשת בדעת עליון דאצילות, ומשם משה רבנו ממשיך את עניין הדעת לכל ישראל לידע את ה'. שכל יהודי יקח הדעת, את הכח הזה שיש ליהודי שיכול לדעת את הקב"ה. את זה אנחנו מקבלים ממשה רבנו. וממילא, מכיוון שמשה רבנו מקבלים ממנו את כח הדעת לידע את ה', אנחנו קיבלנו את זה דרך, מקבלים את זה דרך משה רבנו. וממילא יש אצל כל אחד ואחד את הכח הזה, שמצד זה יראת שמיים זה מילתא זוטרתא. אז כח הדעת שיש בנשמה לידע את ה', אז כל אחד ואחד יכול באופן שמילתא זוטרתא להגיע לעניין של יראת שמיים. זה הגיע למה שהרב אומר כאן. לפני שממשיכים הלאה, אז יש כאן איזה שתיים שלוש נקודות ממה שקראנו כבר בשיעור הקודם, אבל לא הספיק הזמן להסביר. ומה שהרב כותב פה הלשון "כל אחד כפי השגת נשמתו ושורשה למעלה", שכל יהודי

02:17 יש לו את הדעת שמקבלים ממשה רבנו, "כל אחד כפי השגת נשמתו ושורשה למעלה". אז במקום מסבירים שהשגת נשמתו, הכוונה הכלים של ההשגה, כפי שכל אחד ואחד יש לו כלי ההשגה. כל בן אדם יש לו השגה, כח ההשגה בנשמה, זה כל אחד זה שונה. יש אחד שיש לו יותר כח החכמה, אחד יש לו יותר כח הבינה, ואחד יש לו כח ההסבר [?]. אז יש את כלי ההשגה, השגת נשמתו, כח ההשגה. אז כל אחד יש לו אופן אחר בהשגה, זה מצד כלי ההשגה של הנשמה. אז יש עוד עניין בשורשה למעלה. חוץ מכלי ההשגה יש גם כן את העניין של שורש הנשמה למעלה, ומצד שורש הנשמה למעלה כל אחד יש לו שורש אחר. יכול להיות שהוא בעל השגה מאוד גדול, אבל זה שורש הנשמה. מאיפה הוא מקבל את שורש הנשמה שלו? זה בדרגות שונות, בדרגות אחרות. למשל, לדוגמה, דרך הסיפור הידוע שמספרים עם האריז"ל והאלשיך, שהאלשיך היה מגיע לשיעורים של האריז"ל. יש כאלה שאומרים שזה היה אביי ורבא, אבל במקומות כתוב שזה היה עם האלשיך, אם אני לא טועה, שהוא היה מגיע לשיעורים של האריז"ל בקבלה בשעות אחרי הצהריים והוא היה נרדם. כך היה פעם ועוד פעם. היה לו מזה הרבה הכנעה, והאלשיך לא היה איש פשוט. האלשיך היה גדול בישראל ודרגה מאוד גבוהה. אז ככה שכמה וכמה מהמומחים מומחה לעניינים, פירוש מהאלשיך. ואחרי כן הוא לא הבין את השיעורים של האריז"ל. אז היה לו הרבה צער מזה, עד שפעם אחת הוא דיבר על זה עם האריז"ל, והאריז"ל אמר לו שהנשמה שלו זה מאילן הדרוש, וממילא הוא שייך להבין דרוש. מה שאין כן, הנשמה שלו לא שייכת

04:15 לעולם הקבלה ולכן הוא לא מבין קבלה. אז זאת אומרת שלמרות שכלי ההשגה, מצד ההשגה של הנשמה, ההשגה הייתה לה הולך, הייתה לה, הייתה לה כלי ההשגה ברחוב וברחוב הסוגיה וכו'. אבל אף על פי כן, מצד שורש היה לו שורש בעולם הדרוש. הרי יש נשמות ששייך להם הפשט, כמו רש"י, והרמב"ן נשמת עולם הקבלה. כל כלי, כל נשמה יש לה שורש בעולם מסוים. יש כמה עניינים בזה. אחד העניינים זה העניינים האלה, איזה עולם שהנשמה שלו מקבלת, וזהו העניין הזה הוא מתקבל אצלו יותר טוב מעניין אחר. הרבה זה מסופר על הרוגאצ'ובר. הרבי סיפר פעם הסיפור עם הרוגאצ'ובר, שהוא פעם היה אצל הרבי הרש"ב, והרבי הרש"ב אמר מאמר, והוא לא כל כך הבין את עומק הדרגה שלו. היה לו בראש קושיה שהוא לא הבין את המאמר, אז הרוגאצ'ובר היה לו הרבה צער, והרבי הרש"ב אמר לו שהוא לא יצטער. למה? מפני שהוא היה ילד. אז האבא שלו, איך קראו לאבא שלו? היה לו קופונים. אבא שלו לקח אותו, היה חסיד של הצמח צדק, אז אבא שלו לקח אותו לצמח צדק בתור ילד קטן. הצמח צדק שם את היד שלו על הראש של הרוגאצ'ובר ואמר לו ברכה שהוא יהיה גאון בנגלה. אז הסבא נתן לך ברכה שתהיה גאון בנגלה. הוא לא אמר לך ברכה שתהיה גאון בנסתר. אז ממילא החוש שלך זה בנגלה. אז זה היה נכון. על כל פנים, רואים מזה שיש חילוקי מדרגות בין נשמות, לא רק מצד כלי ההשגה אלא גם מצד שורש למעלה. וזה שני המילים שהרב משתמש פה בקשר לזה. אז בכלל כל יהודי יש לו כח הדעת שזה

06:05 מקבלים ממשה רבנו את הדעת הזה, דעת באלוקות, הכוח לדעת אלוקות. אבל אף על פי כן יש חילוקים כמה זה מתבטא. זה אחד יותר, אחד פחות. אבל עצם העניין של דעת באלוקות יש לכולם, ולכן כל אחד שייך ליראת שמים. הרי לגבי משה יראת שמים זה מילתא זוטרתי, זה לגבי בחינת הדעת שיש לנשמה עוד עניין. כאן אדמו"ר הזקן אומר שמשה רבנו מושרש בדעת העליון שבספירת האצילות. אז הרבי מדגיש דעת העליון. מה הדגש שהרבי מדגיש את העניין של דעת העליון? הרי ידוע בחסידות שיש בדעת שני דברים: יש דעת תחתון ויש דעת עליון. מה ההבדל בין דעת תחתון לדעת עליון? יש כמה עניינים בזה, אבל אחד העניינים אפשר להסביר את זה בכמה אופנים, למטה למעלה. אחד העניינים מוסבר בחסידות, ובדרך מצותיך הצמח צדק מסביר באריכות, יש ההבדל בין דעת עליון לדעת התחתון. דעת התחתון זה הדעת של נשמות בי"ע, ביטול היש, ודעת עליון היא נשמות האצילות, ביטול במציאות. זאת אומרת, דעת זה התקשרות. אבל יש התקשרות שהאדם מקשר את עצמו באלוקות. איך שזה מצד נשמת בי"ע, נשמה של בי"ע, הוא לא יכול להגיע לביטול במציאות. המקסימום שנשמה של בי"ע יכולה להגיע זה רק לביטול היש. למה? כי נשמת בי"ע היא בריאה. יש מציאות בעצם, אז המקסימום של התקשרות שיכולה להתקשר לאלוקות זה דרגה של ביטול היש, וכולי תלתא, וזה נקרא דעת תחתון. אבל כשיש נשמת האצילות, אז שם יכולה להגיע להתקשרות כזאת באלוקות באופן של דעת עליון, ביטול במציאות. זה נקרא בלשון הצמח צדק זרע אדם וזרע בהמה. בלשון האצילות זה נקרא זרע אדם וזרע בהמה. הנשמות של האצילות נקראות זרע אדם, ונשמות

08:15 בי"ע נקראות זרע בהמה. מה מכנים זרע בהמה? כי לגבי הבחינה של דעת עליון הם נחשבים לבהמות, כאילו יש. בהמות זה עניין של יש. אז לגבי הבחינה האמיתית של ביטול, אז הם לא נחשבים לביטול אמיתי, ולכן הם נקראים זרע בהמה, כי הביטול אצלם זה רק ביטול היש. חסר להם את הביטול האמיתי, ביטול במציאות. וממילא לכן משה רבנו אומר לא סתם דעת, אלא משה רבנו שורש דעת עליון. זה ביאור אחד יותר בדרגה נמוכה. באופן יותר נעלה, מוסבר במאמרי הרש"ב בתרס"ו, והרבי מביא את זה בכמה מקומות באופן יותר גבוה. גם באצילות תתעורר דעת עליון. הרי כל המכונים יודעים, כשעושים את המפה של הספירות, אז הרי יש שני אופנים. איפה עושים את הציור של הספירות? יש איך שזה נמצא בתניא, יש בשער של התניא יש ציור של מאיר ויש שם את כל עשר ספירות. זה בסדר למעלה למטה או מלמטה למעלה, אני לא זוכר, אבל הכיוונים זה הולך בסדר. חכמה, בינה, דעת, בסדר רגיל אחד זה תחת זה. יש אבל גם כן את הציור של עשר ספירות שמציירים אותו בשלושה קווים. חכמה בצד ימין, בינה בצד שמאל, דעת בצד אמצע, חסד בימין, גבורה בשמאל, תפארת באמצע, נצח בימין, והוד בשמאל, ויסוד באמצע. שזה אופן של עשר ספירות, כפי שמחולקים בקו הימין, קו השמאל וקו אמצעי. החילוק שיש בין שני האופנים האלה זה איפה נמצא הדעת, שאם עושים את זה זה תחת זה, אחד תחת השני, אז איפה נמצא הדעת? דעת נמצא בין בינה וחסד. זאת אומרת הדעת נמצא בין המוחין אל המידות. ושם מה התפקיד של הדעת? הדעת, התפקיד שלו לחבר ולקשר את המוחין

10:12 עם המידות. כמו שהרבי מסביר בתניא פרק ג', שמה התפקיד של ספירת הדעת, שעל ידי התקשרות המחשבה וההתבוננות, הדעת פועל בבינה להוליד מידות, כדי שהמידות יהיו מידות אהבה ויראה ולא יהיו דמיונות שווא בלי דעת. אז כאן הדעת פועל לקשר בין הבינה לחסד. זאת אומרת המוחין והמידות. מה שאין כן אם עושים את המפה שדעת נמצא בקו האמצעי, אז דעת נמצא תחת כתר. זאת אומרת שדעת יש לו קו ישיר עם כתר. קו אמצעי, נמצא תחת כתר, ואז התפקיד של הדעת זה שהוא מחבר את החכמה והבינה. לא רק מחבר את המוחין עם המידות. הוא מחבר גם את החכמה והבינה, שזה עניין יותר נעלה בדעת. לא רק שיש לו כוח, הדעת, להתקשר, לקשר את השכל עם הרגש, את מה שהבן אדם מבין עם הרגש של הלב, שזה יבוא מזה מידה של לב. וזה דעת. זה דרגה יותר נמוכה בדעת, כי מידות זה כבר גם כן עניין של מציאות. רגש, רגש זה כבר יש מציאות. זה להוריד את זה לדרגה יותר נמוכה. מה שאין כן דעת עליון זה הדעת שמקבל מכתר, כתר, כוח הפנימי של הכתר, זה שיש בדעת מאיר הכתר ודעת מאיר הפשיטות. מה זה כתר? כתר זה עניין הפשיטות של אין סוף. פנימיות הכתר, בפרט פנימיות הכתר, זה פשיטות אין סוף. זה הדרגה הכי עמוקה של הקדוש ברוך הוא, כפי שהוא למעלה מכל ציור, וזה מתגלה בדעת. ולכן זה הביאור האמיתי מה הפירוש כאן בתניא שמשה רבנו דעת עליון. משה רבנו זה לא רק בחינה של דעת שקשור עם מידות, שאז יש לזה כבר שייכות לעניין של מידות, מידות זה כבר ישות של ציור. אפילו באצילות זה כבר

11:58 עניין של הציור ציור. אז אומרים לא רק זה, משה רבנו השורש שלו זה בדעת דזעיר אנפין. השורש של משה רבנו זה הבחינה הזאת של דעת דז"א, שהוא מאיר שם הפנימיות של הכתר. מה שאומרים שדעת זה הכתר. מה זה אומר? כמו בסיר ולא זז מזה. כן, בלייבן זיצן. כמו בסיר, כן זיצן. כן, העניין של דעת דזעיר אנפין פירושו זה הבחינה הזאת של דעת, ששם מאיר העניין של פנימיות של הכתר. זאת אומרת ששם מאיר העניין של אלוקות כפי שאלוקות נמצא באופן הכי אמיתי, בלי ציור, בלי הגבלה. אמיתי, צמצומים. זה הכוח של משה רבנו, זה הדעת דזעיר אנפין. ולכן בגלל שמשה רבנו אצלו היה דעת דזעיר אנפין, שזה הדעת, הדעת בבחינה עליונה, לכן משה רבנו יכול להמשיך את הדעת עד למטה מטה. זה מה שמוסבר במאמרים, שאצל משה רבנו, למדנו את זה בשבת, המאמר של... שהרבי... מה שמוסבר במאמרים, שמשה משה בלי טעמים ופסיק. שאצל משה רבנו כתוב שתי פעמים משה בלי פסיק. זאת אומרת שמשה רבנו, אצלו היה כאן כפי שהוא היה למטה, האיר אצלו הבחינה של דעת באופן הכי נעלה, ולכן דווקא הוא ממשיך בנשמות ישראל את הביטול האמיתי, את הרגש האמיתי, את ההשגה האמיתית, כוח הדעת לידע את ה', שמצד זה יהודי יכול לעבוד את השם עד יראה, שלגבי הבחינה הזאת אז יראה מילתא זוטרתא. על כל פנים, זה דיברנו עד כאן בנקודה, בדף נ', משורש נשמתו שבחכמי הדור עיני העדה ואחריו פתח לב. עכשיו האדמו"ר אומר עוד עניין שמקבלים גם כן על ידי משה רבנו, אבל באופן אחר. זאת אומרת, זה עוד פרט בעניין של משה שבכל דור ודור, אבל זה בא בצורה אחרת. אומר האדמו"ר, נראה בפנים,

13:59 "ועוד זאת". יש לכם כולם בתניא לפניכם, שורש נשמתו שבחכמי הדור עיני העדה. "ועוד זאת יתר על כן". עוד דבר חוץ ממה שאמרנו קודם. יש את השפע של משה רבנו שהוא ממשיך את הדעת לכל הנשמות. אומר האדמו"ר: "ועוד זאת יתר על כן". יש עניין עוד יותר, עוד יותר נעלה. "בכל דור ודור יורדים ניצוצין". כל דור ודור יש את הניצוץ של משה רבנו שיורדים לעולם. "יורדים ניצוצין מנשמת משה רבנו עליו השלום". יש ניצוצין מהנשמה של משה רבנו יורדים לעולם ומתלבשים בגוף ונפש של חכמי הדור עיני העדה. שמתלבשים בגוף ונפש של חכמי הדור עיני העדה. שזה הולך על הרבה מהצדיקים שבהם מתלבשים ניצוצין של משה רבנו. אומר: בגוף ונפש של חכמי הדור עיני העדה, ללמד דעת את העם. על ידי הניצוצין של משה רבנו שנמצא בהם, יש להם את הכוח ללמד דעת את העם. "ולידע גדולת ה' ולעבדו בלב ונפש". לדעת את הגדולה של הקדוש ברוך הוא ולעבוד את השם עם כל הלב ועם כל הנפש. מה אומר כאן האדמו"ר? עוד עניין. מה עכשיו האדמו"ר מוסיף? לפני זה דיברנו על השפע שמקבלים דרך משה רבנו לנשמות של כל עם ישראל. כל יהודי יש בו משהו ממשה רבנו מבחינת הדעת לידע את ה'. זה מקבלים דרך משה רבנו. משה רבנו יש לו השפעה שמשפיע ישיר גם על הנשמה גם עכשיו. כאילו שמשה רבנו חי לפני שלוש אלפיים שלוש מאות שנה. אבל אף על פי כן, משה רבנו הרי כמו שכתוב בגמרא בסוטה, "מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש". זאת אומרת שמשה רבנו גם עכשיו, אחרי ההסתלקות, משה רבנו ממשיך להשפיע חיים על נשמות ישראל. וזה העניין שכתוב בגמרא שמשה לא מת. זאת

16:15 אומרת שיש את העניין של בחינה של משה רבנו שגם עכשיו משפיע, משפיע לנשמה, משפיע דעת לנשמות ישראל. זה סוג אחד של... האלטער רבי מוסיף שיש אבל עוד אופן שמשה רבנו מגיע: זה דרך הצדיקים. וכל דור ודור יש יהודים שהם הצדיקים שבדור, חכמי הדור, שיש בהם, בגוף ובנפש שלהם, מתלבש ניצוץ של משה רבנו. יאיר מה? מה העיקר פה? מה הנקודה? למה לא מספיק מה שמקבלים ממשה רבנו לבד בדרך ישיר וצריכים לקבל עוד עניין שעובר דרך חכמי הדור עיני העדה? אז, אז... החילוק הוא. אחד החילוקים הוא אחד. אחד העניינים הוא שבמה שמקבלים ממשה רבנו אז זה רק, האלטער רבי אמר קודם, שמקבלים בחינת הדעת. וממשה רבנו מקבלים את בחינת הדעת, הכוח לדעת את הקדוש ברוך הוא. יהודי, כל יהודי. הכוח שיש ליהודי להבין, לדעת ולקבל, לקבל ידיעה באלוקות, מקבלים את זה דרך משה רבנו. כאן האלטער רבי מוסיף עוד עניין. כאן האלטער רבי אומר: לידע גדולת ה' ולעבדו בלב ונפש. זאת אומרת, העניין שעובר דרך הניצוץ של משה רבנו שבכל דור ודור זה לא רק הכוח לידע את ה', אלא גם כן שהידיעה של ה' יהיה באופן שזה יבוא להביא לשביעות רצון. זאת אומרת, יכול להיות שבן אדם ידע על הקדוש ברוך הוא, אבל זה לא יפעל עליו בעבודה של הלב. זה לא יירד, זה לא יחדור בו באופן שזה יפעל עליו בעבודה של הלב. וזה העניין של רב, של צדיק, של נשיא ישראל, שבכל דור ודור, שהם פועלים לא רק שיישאר באופן לידיעת ה', אלא שידיעת ה' יהיה באופן שזה יחדור גם כן בלב ונפש. זאת אומרת שהדעת יבוא גם כן באהבה ויראה, על דרך מה שאמרנו קודם.

18:27 שתי הדברים שיש בדעת. שיש את הדעת העליון, שזה עצם עניין הדעת שלא שייך למידות. את הדעת שנתקשר לאלוקות, דעת עליון, ששם יש את הפנימי של הקשר. ויש את הדעת התחתון שמקשר. זאת אומרת, יש דעת עליון שמחבר חוכמה, ויש דעת תחתון שמחבר מבחינת מידות. אז שתי הבחינות באים, וככה מה שהיה בראש של האלטער רבי זה שני העניינים שעברו פה. האלטער רבי דיבר על עצם עניין הדעת. דעת העליון, שיהודי יש לו כוח הדעת לחבר חוכמה ולחבר את העניינים העמוקים לאלוקות הנפש. אלוקות האמונה שיבוא אצלו בראייה וברצון. זה דבר אחד שמקבלים ממשה רבינו. וחוץ מזה, כדי שזה יבוא אחר כך גם כן, שזה לא יישאר רק בדעת, אלא שהדעת יבוא אחרי זה לחיות, שיביא חיים במידות ולא רק בלב הנפש. אז זה על ידי ניצוצים של משה רבינו. זה עניין אחד. יש כאן אבל עוד עניין שהאלטער רבי אומר כאן את הלשון ניצוץ. האלטער רבי אומר כאן: יש ניצוץ. הלשון ניצוץ זה לשון מדויק שמסביר לנו כאן גם כן את גודל ההתגלות. מה העניין של צדיק? מה העניין של רבי? האלטער רבי אומר את הלשון דווקא ניצוץ. ועוד דבר שהאלטער רבי אומר כאן, דבר נפלא שלא שמתי לב, שהאלטער רבי אומר שהניצוצות האלה ממשה רבינו מתלבשים בגוף ובנפש. זאת אומרת, האלטער רבי אומר לא רק בנפש אלא גם כן בגוף. לא רק הנפש של הצדיק יש בו ממשה רבינו, אלא הניצוץ של משה מתלבש גם בגוף של הצדיק. ולא רק זה, כדי שלא תהיה טעות, האלטער רבי מקדים את הגוף קודם לנפש. זאת אומרת, הייתי יכול לחשוב שהעיקר ההתלבשות של משה רבינו זה בלבוש של הצדיק. דרך אגב, מכיוון שלשון לובשת בגוף, אז ממילא יש

20:24 לזה גם השפעה לגוף. אז אדמו"ר הזקן כותב קודם גוף, אחרי זה נפש. זאת אומרת, להדגיש שהניצוץ של משה רבינו אצל הצדיק עובר לכתחילה בגוף. יש איזו המשכה ישירה בגוף של הצדיק. בגוף של הרבי יש ניצוץ של משה רבינו. מה העניין של ניצוץ? העניין של ניצוץ זה שזה מהות מהאש עצמו. ניצוץ זה לא רק האור. אילו ניצוץ זה שיורד טיפה. ניצוץ זה חתיכה קטנה מהאש עצמו יורד. זה משהו ממשי. זה מהות. זאת אומרת, שזה אדמו"ר הזקן מסביר, את ההבדל בין העניין הראשון והעניין השני. לפני זה מה שדיברנו, מה שיש בפשטות למשה ומה שיש אצל כל אחד ואחד, את המשה שבכל אחד ואחד. זה עניין רוחני. שורש. יש לנו האור ממשה רבינו. אחדות. כן, זה קשור יותר לאור הרוחני שמקבלים ממשה רבינו. אצל הצדיק כבר נמשך ניצוץ. זאת אומרת, אצל הצדיק שיש בכל דור ודור יש בו ניצוץ. יש בו משהו מהותי, אפס העצם, משהו, אפס ניצוץ ממשה רבינו, אפס המהות ממשה רבינו, גוף ונמצא בו. והרבי מדגיש שהניצוץ הזה נמצא גם בגוף של הצדיק וגם בנפש של הצדיק. מצד הנפש של הצדיק, זה שהצדיק יש לו ניצוץ ממשה רבינו, אז מצד זה הצדיק יש לו את הכוח, כמו שהרבי אומר, ללמד דעת את העם. זה שהצדיק יכול ללמד אלוקות, ללמד צדק, ללמד דעת את העם ולידע גדולת ה' ולעבדו בלב ונפש. לדבר איתם עניינים של כל העניינים של ה', שזה מה שהצדיק מדבר. אז הכוח הזה יש לו בגלל שהוא ניצוץ ממשה רבינו, זה הנפש שלו. ויש גם את הגוף של הצדיק. אז הרבי לא כותב כמפורש המבואר בחסידות, שהרבי גם כן הביא את העניין הזה בעשירים

22:35 שבעולמים והוסיף על זה גם כן האור. משום שהרבי קיבל את ההוראה הזאת, שהפירוש הוא שזה מה שמסתכלים בפנים של הצדיק, שזה סגולה ליראת שמיים. יש הרי עניין של ראייה, ופשוט להסתכל על הצדיק. עניין של ראייה, שמסתכלים על פנים של צדיק. עצם הראייה עצמה פועל יראת שמיים. כמו שמובא גם בהיום יום העניין של לראות צדיק, ראיית צדיק, שזה פועל. ואדרבה, זה מובא בכמה מקומות. כל העניין של להסתכל ולראות את הצדיק. כך היה גם כן, ראו אצל תלמידי הבעל שם טוב, של הבעל שם טוב עצמו. אצל התלמידים היו אפילו צדיקים, תלמידי הבעל שם טוב, שלא היו אומרים דברי תורה ולא היו אומרים דברי תורה. למה? כשנוהגים אצלם, היו הצדיקים שלא היו אומרים דברי תורה, אז אנשים היו, אנשים היו נוסעים אליהם רק כדי לראות אותם. זה עצמו היה העניין, כי עצם הראייה, זה מובא לפי מה שהרב כותב כאן בתניא, בגלל שהעניין של הצדיק זה שיש ניצוץ של משה רבינו שמתלבש בגוף של הצדיק. אז עצם ההסתכלות בגוף של הצדיק פועל. או כפי שמוסיפים שם גם כן, זה מה שרואים גם כן במוחש: כשמסתכלים על הרבי לא נשבעים. לא נשבעים מזה. בן אדם יכול להסתכל ולהסתכל, ואף פעם לא מרגיש שהוא כבר, זהו, הסתכלתי מספיק. זאת אומרת שזה, זאת אומרת שכאן מדובר על משהו רוחני. יש כאן איזה משהו אלוקי, משהו נעלה שמתגלה בגוף של הצדיק, שלכן אתה יכול להסתכל על הפנים של הצדיק ולא להישבע. כי כאן נמצא עניין של ניצוץ של דעת העליון, ניצוץ של משה רבינו שנמשך בגוף של הצדיק, גוף. וזה לא שזה נמשך מהנפש ועל ידי הנפש זה נמשך בגוף,

24:26 אלא שזה נמשך לכתחילה בגוף של הצדיק. אז על זה הרבי כותב שלמרות, אפילו הרבי דיבר אחרי י' בשבט, שאפילו כשהיה אחרי ההסתלקות של הרבי הריי"צ, אז הרבי דיבר על העניין של אותו הכוח הזה של להסתכל בפנים של הרבי. אפילו עכשיו גם כן אפשר לקיים את זה דרך תמונה. זה חידוש הרבי, כפי שהרבי גילה את זה, כן, וממילא הרבי גם נתן את הכוח על ידי שמסתכלים היום, שלא יכולים לראות את הרבי בעיני בשר, אבל אפשר לראות את הרבי על ידי זה שמסתכלים על התמונה שלו. אבל אם לא מסתכלים על וידאו שלו, אז העניין של תמונה של הרבי, מראה הצדיק, אז עצם ההסתכלות על הפנים של הרבי זה עניין שפועל ליראת שמיים. וכל זה כך שמכיוון ששם נמצא הניצוץ, כמו שאמרנו. אז ממילא במידה מסוימת ההסתכלות על הפנים של הרבי לפעמים יכולה לפעול הרבה יותר אפילו מללמוד מאמר או ללמוד סיפור או דברים אחרים, כי יש כוח מיוחד בעניין של ראיית הצדיק. דווקא שלאחרונה התגלה גם כן הצד של הרבי שזה נמצא פה בכיסא, בזה בחוץ, כלומר שתלוי כאן בתמונה בחוץ. מצד שהרבי בעצמו כתב שעל ידי זה שחסיד מסתכל על הרבי, אז מכיוון שהרבי הוא רעיא מהימנא של ישראל, רועה ישראל אמיתי, אז באותו רגע הרבי גם כן מסתכל על החסיד עצמו, וזה גם כן דבר שלא ידענו עד שהרבי עצמו גילה את העניין הזה. בעצם הדבר שחסיד מסתכל בפנים של הרבי, אז זה גורם מהאור של הצדיק מצד השני שהרבי מסתכל עליו. והיה אדרבה, מה שקודם הרבי מסתכל על החסיד וממילא זה מעורר את החסיד להסתכל על הרבי. אבל איך שיהיה,

26:20 אז יש את העניין שצריכים להתרגל. כן, חסיד צריך להתרגל שיהיה לו את העניין של ראיית הצדיק. הוא מסתכל על הפנים של הרבי וזה פועל פעולה מאוד גדולה בנפש, עניינים של יראת שמיים. ואילו זה כמובן כמו שכתוב בהיום יום, "ראיית הצדיק לבד לא יספיק". לבד, רק לצאת לרחוב ולהסתכל על התמונה של הרבי זה גם כן לא מספיק, כי זה רק פעולה חיצונית שמקיף. כדי שזה יהיה המשכת הדעת בפנימיות, זה יביא להבערת הלב. על זה צריכים ללמוד את המאמרים וללמוד את השיחות של הרבי, שאז מקבלים את הדעת. מה שהרבי אומר כאן, "ללמוד דעת ... ולידע גדולת השם ... ולהאמין ..."