לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ב - חלק ב

00:07 האלטער רבי מביא פה בהתחלת פרק מ"ב, אז האלטער רבי מביא פה את מה אומרת הגמרא. הגמרא שואלת: "אטו יראה מילתא זוטרתי היא? יראת שמיים זה לא דבר קטן". הגמרא מתרצת: "אין, לגבי משה מילתא זוטרתי היא". לגבי משה רבנו זה דבר קטן. "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך". לגבי משה זה דבר קטן, אם ליראה. אז האלטער רבי שואל על זה: מה זאת אומרת לגבי משה? הרי כתוב "שואל מעמך". "מעמך" זה לכל אחד ואחד מבני ישראל. על זה האלטער רבי מתרץ שמה? שכל יהודי ויהודי יש לו חלק ממשה רבנו בנפש. וכשאומרים "לגבי משה מילתא זוטרתי היא", מה הכוונה לגבי משה? הכוונה לגבי המשה שיש בכל אחד ואחד. אבל עוד פעם אני רוצה לקרוא פה מהנקודה הזאת, כאן מתחיל העניין. עוד מעט נקרא בפנים ואחרי זה נסביר. "אלא העניין הוא כי כל נפש ונפש מבני ישראל יש בה מבחינת משה רבנו עליו השלום". כל יהודי ויהודי מבני ישראל יש לו את העניין של משה רבנו עליו השלום. יש בו בנפש, יש בו בחינה של משה רבנו. למה? אומר האלטער רבי: "כי הוא משבעה רועים". משה רבנו זה אחד מהשבעה רועים, "הממשיכים חיות ואלוקות לכללות נשמות ישראל". מה הפירוש שבעה רועים? התפקיד של השבעה רועים זה שהם ממשיכים חיות ואלוקות לכללות נשמות ישראל, "שלכן נקראים בשם רועים". זה הסיבה למה קוראים להם בשם רועים. מה פירוש רועה? כמו בגשמיות. אבל המושג של רועה בגשמיות, רועה עם ע'. רועה הפירוש הוא שהוא מפרנס את הצאן. הוא מאכיל אותם ונותן להם לאכול ומפרנס אותם, ועל ידי זה הוא מחזק אותם ונותן להם כוח וכולי. על דרך זה גם כן

02:19 רועי ישראל, השבעה רועים. למה נקראים רועי ישראל? כי הם מפרנסים את בני ישראל ונותנים להם חיות ואלוקות. אז מה הפירוש בזה? הפירוש הוא, יש בגמרא, התחלנו לדבר על זה בשיעור הקודם, הגמרא בסוכה. הגמרא אומרת שיש שני סוגים של, של נשיאי ישראל. הצדיקים, נשיאי ישראל שהיו בכל הדורות, ישנם שני סוגים בכללות. קבוצה אחת של צדיקים נקראת בשם רועים, וקבוצה אחת של צדיקים נקראת בשם נסיכים. "ושמתי עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם". זה פסוק ב... לא זוכר. "שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם". יש את העניין של שבעה רועים, יש את העניין של שמונה נסיכי אדם. מה ההבדל בין רועה לנסיך? בגשמיות כפשוטו. אז רועה הוא בן אדם שהוא ממונה על הצאן, לתת להם אוכל, לתת להם עשב ולפרנס אותם. זה התפקיד של רועה. מה שאין כן נסיך. נסיך זה מה שנקרא בן מלך. נסיך זה סוג של מלך. בן מלך נקרא נסיך. ביידיש אומרים, ב-ב-באנגלית אומרים פרינס. פרינס. כן? הפרינס, בכל אופן, זה העניין של נסיך. מה זאת אומרת ברוחניות העניינים נסיך? נסיך הוא בן אדם שהוא מובדל מהם, הוא מרומם, והוא בזה הגדר של נסיך. זאת אומרת שנסיך ורועה הם שני הפכים. רועה זה מתעסק עם הצאן באופן פנימי, לתת להם מזון ולחזק להם את הקשר הפנימי. נסיך זה בן אדם שההשפעה שלו זה בדרך מקיף. הוא מובדל ומרומם והוא בדרגה כזאת של מלכות בהיותו בעולמו. והפעולה שלו זה בדרך מקיף. האדמו"ר מסביר בליקוטי תורה חנוכה ובעוד מקומות שזה שני סוגים של צדיקים שהיו בכל הדורות. היו צדיקים שראו אצלם שהם התעסקו עם בני ישראל באופן פנימי. אז הרבי מביא

04:33 שם בתור דוגמה, כדי להסביר את החילוק בין נסיכים לרועים, הוא מביא בתור דוגמה את ההבדל בין רבי חנינא בן דוסא ורבן יוחנן בן זכאי, שהם שניהם היו באותו דור. בדור של החורבן, רבי חנינא בן דוסא ורבן יוחנן בן זכאי. ומה אנחנו רואים? ההבדל ביניהם שרבן יוחנן בן זכאי הוא היה תלמיד, הוא היה רועה עם עין. כן, כי רבן יוחנן בן זכאי היה ראש ישיבה, לכן קראו לו רבן עם נו"ן. כן, שזה הולך על אלו שהיו ראשי ישיבה ומנהיגים. והוא לימד תורה והוא היה, והוא ניהל את הישיבה ביבנה. הוא עשה את הכנס. הוא היה, ורואים רבן יוחנן בן זכאי מופיע בגמרא כמה וכמה פעמים. אז הוא היה בתור עניין של רועה תורה. הוא הכניס את העניין. הוא הנהיג, ניהל את עם ישראל, ניהל את עם ישראל על ידי עסקו ועל ידי תורה. אבל חנינא בן דוסא אנחנו לא מוצאים אותו אף פעם כמעט בשום עניין בהלכה. כמעט פעם אחת או שתיים שמוזכר חנינא בן דוסא. איפה הוא מוזכר? בפרקי אבות. שם הוא מוזכר בתור עניין של מוסר, אבל לא כל כך. לא מוצאים ממנו כמעט עניין של לימוד. מה כן מוצאים על רבי חנינא בן דוסא? מוצאים כל מיני סיפורים של ניסים ונפלאות וניסים שהגמרא מספרת בברכות וכמה מקומות על רבי חנינא בן דוסא. כל מיני עניינים של מעשה פלא. ועד כדי כך שהגמרא מספרת שלרבן יוחנן בן זכאי היה בן שהיה חולה, אז אז אז הוא הלך לרבי חנינא בן דוסא וביקש ממנו שיתפלל עליו. אף על פי שרבן יוחנן בן זכאי צדיק גדול גם כן. אז הגמרא שואלת על זה

06:15 הגמרא מסבירה מה שהגמרא מסבירה. אבל האדמו"ר בתורה אור מסביר שזה ההבדל בין רועה לנסיך. רועה משפיע בפנימיות. אז המעלה של רועה זה שההשפעה שלו שמשפיע על בני ישראל זה השפעה פנימית בעניינים של אלוקות. חיות אלוקית וכו'. מה שאין כן נסיך הוא בן אדם מובדל, אדם מרומם, וההשפעה שלו זה יותר בעניין של מקיף, על ידי תפילות ועל ידי עשיית ניסים. אז ההשפעה שלו זה בעניין של מקיף, לא כל כך פנימית. אפילו לפעמים יכול להיות שהוא צדיק יותר, רק זה שהוא נמצא בדור, נמצא בעולם, אפילו שאף אחד לא מקבל ממנו שום דבר, עצם זה שהוא נמצא, אז זה משפיע באופן מקיף, באופן של בדרך נעלם. הוא פועל על כל הדור כל מיני השפעות ועניינים. אז זה נקרא נסיך. כאן אנחנו מדברים לגבי רועים. דרך אגב, גם כן על פי זה מובן גם כן המספר, למה זה שבע וזה מספר שמונה. ההבדל בין רועים לנסיכים: שבע זה קשור עם טבע ושמונה קשור עם נס. זה ההבדל בין רועים ונסיכים. ולכן רועים יש שבע. כי זה יותר בהתלבשות, יותר בפנימיות. לכן זה קשור למספר שבע, שזה מספר שקשור עם סדר והדרגה, עם התלבשות בטבע. מה שאין כן הנסיכים, שההשפעה שלהם זה בעניין של מקיף. ההשפעה היא בעניין של נס. ההשפעה היא יותר, ולכן זה מספר שמונה. שמונה נסיכים. אז זה מוסבר שם בבירור. כאן האדמו"ר בתניא מדבר רק על עניין הרועים. כאן האדמו"ר רוצה להסביר את העניין של משה רבנו, בעיקר זה שמשה רבנו קשור עם הרועים דווקא. אז לכן כאן האדמו"ר מביא את העניין של רועים דווקא. אז הרבי מסביר מה העניין של רועה.

07:58 אומר הרבי שממשיכים חיות ואלוקות בנשמות ישראל. אז אמרנו בשיעור הקודם שהרבי ישב כמה שבועות והרבי התייגע לכתוב עם ו' או בלי ו'. חיות אלוקות או חיות ואלוקות. ואחר כך הוא הגיע למסקנה שהוא הוסיף ו'. ואז החיות והאלוקות זה שני עניינים. מה? מה הסברנו? מה פירוש חיות ואלוקות? מה ההבדל בין חיות ואלוקות? מה זה חיות ומה זה אלוקות? אז מסבירים שחיות זה אהבה ויראה ואלוקות זה עניין של ביטול. מה פירוש? למה חיות נקרא אהבה ויראה ואלוקות עניין של ביטול? אז הביאור בזה אפשר להסביר את זה על פי מה שהרבי מסביר בתורה אור, פרשת וארא. האלטער רבי בתורה אור, פרשת וארא. האלטער רבי מסביר מה שכתוב בפסוק: וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב, ושמי הוי' לא נודעתי להם. ואחר כך דווקא על ידי משה רבנו: וידעתם כי אני הוי'. אז האלטער רבי מסביר באריכות בתורה אור, פרשת וארא, מה החילוק בין מה שאברהם יצחק ויעקב פעלו למה שמשה רבנו פעל. מה היה העניין של אברהם יצחק ויעקב כעניין של אבות, ומה התחדש על ידי משה רבנו? העניין של שמי הוי'. אז האלטער רבי שם מסביר, ונחזור בקיצור את הנקודה, שאברהם יצחק ויעקב הם האבות של עם ישראל והם ממשיכים לעם ישראל. אברהם ממשיך את מידת האהבה, יצחק מידת היראה ויעקב מידת הרחמים. שזה העניין של עבודת התפילה בכלל. הרבי שם מביא בהרחבה, מה ההתבוננות שמעוררת אהבה, מה ההתבוננות שמעוררת יראה, מה ההתבוננות של רחמים, שעבודת התפילה כלולה משלושה סוגים של פסוקים. יש פסוקים שמדברים על עניינים שמעוררים אהבת השם. יש פסוקים שמעוררים את יראת השם ויש פסוקים שמעוררים את הרחמים, והרחמן על נפש, ברחמיך הרבים רחם עלינו. שזה ההבדל, שזה העניין של

10:02 אברהם יצחק יעקב. אז האבות, מהאבות קיבלנו, כל אחד ואחד מקבל את החיות בעניין של אהבה ויראה וכל זה, אהבה ורחמים. זה השלוש מידות, מקבלים את זה מאברהם יצחק יעקב. משה רבנו מה חידש? שמי הוי' לא נודעתי להם. משה רבנו גילה את עניין הביטול. מסביר האלטער רבי שם, מה פירוש אהבה, יראה ותפארת, רחמים, זה מידות. אז זה נותן לבן אדם חיות בעבודת השם. אדם אוהב את השם, אז בלי, בלי אהבת השם, כמו שהרבי שם מסביר, בן אדם שאין לו אהבת השם, אז הוא מקיים את המצווה בבחינה של מצוות אנשים מלומדה. שהרבי מסביר שם באריכות ההבדל בין התינוק שנמצא בבטן של האמא, שאז התינוק הוא נמצא באופן כזה שאין לו חיות. יש לו את כל האיברים, ריאה ומוח וכל העניין, אבל אין לו חיות. הוא לא חי. מה חסר לו? חיות. ועבד זה מצוות אנשים מלומדה. הוא מקיים את המצווה, אבל מקיים את זה בלי חיות. מקיים תורה ומצוות בלי גשמיות, בלי, בלי. על ידי אבל שהוא מתעורר באהבה ויראה, אז זה עניין של הילודה, של לידה, וארא. שזה בגילוי, שזה עניין של אהבה ויראה. זאת אומרת שהעניין של אהבה ויראה זה מכניס חיות בעבודת השם. עבודת השם, תורה ומצוות בלי אהבה ויראה זה תורה ומצוות בלי חיות. ועם אהבה ויראה זה עם חיות. אבל אף על פי כן, סוף כל סוף יש נקודה אחת אבל. עדיין זה לא בשלימות. שמה? שבמידות יש בזה קצת עניין של ישות. כמו שהרבי אומר בתניא, שאפילו צדיק גמור שאוהב את הקדוש ברוך הוא אהבה בתענוגים, הוא יש מישהו. סוף כל סוף אהבה זה מציאות של ישות. אתה כאוהב הוי' אוהב

11:58 את הקדוש ברוך הוא, אבל כל אהבה חסר לה. אהבה זה רגש של זה טוב לי. אני אוהב את זה. זה רגש של מציאות. עדיין מעורבת המציאות שלו. אני אוהב. אני ארז. זאת אומרת, זה משהו שנותן לי הרגשה של אהבה, הרגשה של יראה, הרגשה של רחמים, כאשר עדיין מעורבת כאן המציאות של הבן אדם בתוך העניין. אז מצד אחד הוא מקבל אותה כחיות בעבודת השם. זה לא מצוות אנשים מלומדה, זה נותן חיות לקיום מצוות, אבל עדיין חסר בזה את הנקודה של הביטול. עדיין הוא נשאר, עדיין איזשהו עניין של מציאות. וזה משה רבנו פעל. משה רבנו פעל את העניין של תורה. ומה החילוק בין תפילה לתורה? תפילה זה מלמטה למעלה. זאת אומרת שעדיין יש כאן מציאות מסוימת. מה שאין כן תורה זה תכלית הביטול, כי בתורה זה העניין של אני המשנה המדברת בפיך, ואשים דברי בפיך. כשבן אדם לומד תורה, אז באופן אמיתי שצריך להיות הפעולה זה של לימוד תורה. אז מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע, אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע, שאדם צריך ללמוד תורה באופן שלא לומד תורה מצד אהבה ומצד יראה, אלא לומד תורה בגלל שזה חכמתו ורצונו של הקב"ה. תכלית הביטול, וזה קיבלנו ממשה רבנו. אז ממילא זה כל העניין שאדמו"ר מסביר שם בתורה. אז זה החילוק בין שני העניינים שמדברים פה. מה מקבלים מרועי ישראל? מה? מה רבי נותן לנו? מה רועי ישראל נותנים לנו? נותנים לנו שני דברים. נותנים לנו חיות. מה פירוש חיות פנימית? הגשמאק, הנקודה, להדליק חיות פנימית בעבודת השם, שזה אהבה ויראה. אהבה ויראה זה גדר של חיות. שזה נותן, מכניס חיות במצווה, שלא יהיה מצווה

13:44 לא של אנשים מלומדה. אבל לאידך גיסא, עוד עניין מה שמשה רבנו מכניס לנו זה הנקודה. מה פירוש הנקודה? ביטול. שמה זה כבר לא הרגש עצמי, אהבה ויראה, אלא שהבן אדם יהיה לו את הנקודה של הביטול, וגם זה מקבלים דרך רועי ישראל שבכל דור ודור, שהם ממשיכים אצל כל יהודי שיהיה לו חיות ויהיה לו נקודה, או מאהבה ויראה או ... הביטול עד ... הביטול. תנועת הביטול היא להגיע לביטול, הנקודה זה מקבלים דווקא על ידי רבי. יש מכתב של הרבי, וכל אחד ואחד טוב לו ללמוד את זה. ואם לא, צריכים ללמוד את זה, ואפילו מי שלמד את זה, זה מכתב שצריכים לחיות עם זה, לא רק ללמוד את זה. זה מכתב שצריכים לחיות עם זה ולחקוק את זה, כי זה מכתב יסודי בכל העניין של רבי בחסידות. בפרט נמצאים ... היום. ... אז העניין בא לעורר את הנקודה של התקשרות. אז המכתב הזה זה מכתב של ג' תמוז שהרבי כתב בג' תמוז תש"י. וגם זה ... התאריך של המכתב שהרבי כתב אז, בג' תמוז, היה ג' תמוז הראשון אחרי ההסתלקות של הפרידיקער רבי, ג' תמוז תש"י. המכתב ההוא, הפרידיקער רבי. הרבי מתחיל את המכתב: רבים שואלים ודורשים מה העניין של רבי? אנשים רוצים לדעת מה זה רבי. הרי העניין של רבי זה אצל הבעל שם טוב. אבל אף על פי כן, העניין של רבי, תכל'ס זה היה בפני עצמו, אבל לא היה כל כך מוסבר מה בדיוק העניין של רבי, מה התועלת של זה, מה זה? אז הרבי במכתב הזה בצורה קצרה, אבל בקיצור, אבל על כל הנקודה הרבי

15:40 מסביר את העניין. מה העניין של רבי? והרבי מביא שם שיש אנשים אומרים שרבי זה צדיק, רבי זה גאון, רבי זה בעל מסירות נפש, רבי זה בעל מידת תמימות, רבי זה בעל מופת, בעל יפה, בעל מלומד בניסים. הרבי מביא שם רשימה גדולה של כל מיני מעלות, אבל אף על פי כן זה עדיין לא רבי. זה הכל דברים נעלים וגדולים שהכל יש לו אצל הרבי, אבל זה לא רבי. רבי זה משהו יותר עמוק. ומה הרבי אומר? מה זה כן רבי? אז הרבי מביא שם את העניין הזה של רועים ונשיאים. הרבי מביא את זה בסגנון אחר. מה שיש את העניין של רבי זה ראש בני ישראל. והרבי מסביר מה פירוש בני ישראל. אז הרבי מביא שיש אלו שהשפיעו בחיבור של מקיף ויש אלו שהשפיעו בחיבור של פנימיות, והם מגיעים לנשיאי ישראל בכל הדורות. היו כאלה שהיו רק זה. היו כאלה שהיו רק זה. היו כאלה שהשפיעו רק רק ... היו כאלה שהשפיעו רק ורק ורק במקיף. רואים, הרבי מציין את ... העניין של רועים ונשיאים. ואצל נשיאי חב"ד היה החידוש. מה שראו אצל הרבי, נשיא חב"ד בפרט. ראינו את זה במוחש אצל הרבי, שהיה אצלו את כל העניינים. הוא השפיע גם במקיף וגם בפנימי, גם בגשמיות גם ברוחניות. בכל האופנים השפיע, אז הוא השפיע, והוא השפיע את זה עם כל כל הכול מכל הפנימיות שלו, ולכל אחד ואחד עם כל, עם כל, עם כל השלמות. אז הדבר הזה זה העניין שראו דווקא אצל רבי נשיא חב"ד, שראו אצלם את כל העניין. גם רועים וגם נשיאים. נכתב שזה כדאי ללמוד את זה ושיהיה

17:12 שזה צריך להיות לכל אחד חקוק, כדי לקבל הכל ולעמוד על מה העניין של רבי. ... בשביל שזה יחזק את העסקנות של כל אחד ואחד להתקשר לרבי. על כל פנים, זה מה שאומר כאן בנוגע לכל זה, העניין של רועים בכלל, שרועה ישראל ממשיך חיות אלוקית ... על הרבי ... אומר זה בכלל בנוגע לרועי ישראל. מגיע אבל למשה רבנו, אומר ... משה רבנו, הלואי שהוא כלל וכולל משה רבנו בתוך כל ישראל גופא. אז משה רבנו הוא הכלל של כל הרועים ונקרא רעיא מהימנא. לכן משה רבנו דווקא נקרא רעיא מהימנא. זאת אומרת שהוא העיקר של העניין של רועים. יש שבעה רועים, אבל אף על פי כן, דווקא אצל משה רבנו מוצאים שהשם שלו זה רעיא מהימנא בזוהר, וכמה וכמה מקומות בזוהר אז הוא קורא למשה רבנו רעיא מהימנא. ועד כדי כך שיש חלק בזוהר, חלק שלם מהזוהר שנקרא בשם רעיא מהימנא. כמו שהרבי בהתחלת התניא מביא, כמו שקוראים לו רעיא מהימנא, זה חלק מהזוהר. חלק ארוך מהזוהר שזה, זה נקרא הספר המצוות של הזוהר. זאת אומרת, בזוהר יש חלק גדול שהוא מביא כל, כל ... המצוות לפי שיטת הזוהר, והחלק הזה נקרא בזוהר בשם רעיא מהימנא, שזה מה שרבי שמעון בר יוחאי קיבל את זה ממשה רבנו. ושם זה בפסחים. זה מתחיל, אם אני לא טועה, שהוא מביא את כל העניין ממי משה רבנו קורא לו רעיא מהימנא. ואחר כך בזוהר כמה וכמה פעמים חוזר על העניין של משה רבנו, רעיא מהימנא. למה דווקא משה רבנו נקרא רעיא מהימנא? הרי יש שבעה רועים. אז הרבי אומר פה כי הוא שם בכללי

19:03 הוא הרי שכולל את כל כל כל נשמות ישראל. מה הפירוש רעיא מהימנא? מסביר האלטער רבי, דהיינו שממשיך בחינת הדעת לכללות ישראל, לידע את ה' כל אחד כפי השגת נשמתו ושרשה למעלה ויניקתה משורש נשמת משה רבנו ע"ה המושרשת בדעת העליון שבי' ספירות דאצילות המיוחדות במאצילן ברוך הוא, שהוא ודעתו אחד. למה משה רבנו זה כלל כולם? למה? כי הוא ממשיך את העניין של דעת. זה הדעת כפי שזה בא למשה, והוא הכלל של עניין הדעת. וכל נשמה ונשמה מקבלת את הדעת ממשה רבנו, ולכן הוא נקרא רעיא מהימנא והוא הכלול של כל הנשמות. מה זה כלל כל הרועים? מה זאת אומרת למה משה רבנו הוא נקרא, הוא כלל כולם? הפירוש, הרבי אומר פה, זה הרי מה שהרבי אמר בתניא קודם. אז הרבי מסביר בפירוש בתניא שיש שבע מידות, ומידת הדעת, פירוש הדעת זה המפתח של כל המידות. הרבי מסביר בפרקים בתניא, כן, שהדעת כולל את כל השבע מידות. אז כמו בנוגע לדעת, בנוגע למידות אומרים שהדעת הוא הכלל של כל המידות, הוא המפתח של כל המידות. כי על ידי שיש לך דעת, כמו שהרבי מסביר שם בתניא בפרקים, על ידי התקשרות הדעת, על ידי זה המידות הן יונקות חיים בכל המידות. על דרך זה גם כן בנוגע לשבע רועים. כל אחד מהרועים זה מידה מסוימת. כל רועה יש לו מידה מסוימת. כל רועה יש לו מידה מסוימת. יש רועים שאברהם אבינו משפיע, כמו שאמרנו קודם. אברהם משפיע אהבה וחסד. יצחק משפיע גבורה ויראה. יעקב משפיע תפארת ורחמים. על דרך זה גם כן משה משפיע

21:01 את העניין של נצח, ואהרן משפיע הוד. יש במשה שני עניינים: יש משה בתור מידה פרטית ויש משה בתור רועה כללי. אז יש משה כרועה, זה מידת הנצח, ואהרן זה מידת ההוד. יוסף זה יסוד ודוד המלך זה ספירת המלכות. זה השבע רועים כנגד השבע מידות. אז כל רועה יש לו מידה פרטית, שזה המידה הפרטית שהרועה הזה משפיע על בני ישראל. משה רבנו יש לו גם כן את הנקודה של דעת, וידעתם כי אני ה'. משה רבנו גילה את העניין של דעת. הוא היה, משה רבנו, הנשמה שלו, זה הנשמה של הרבי, מגיע מדעת אלוקים. לכן הרי כתוב, הרי כתוב במדרש על בלעם שהוא היה לעומת זה של משה, ועל דרך זה כתוב לגבי עמלק, בלעם ועמלק זה באותה בחינה, כמו שהרבי מסביר בליקוטי שיחות שבלעם ועמלק זה באותיות שאפשר לקרוא את זה מלמעלה למטה, מלמטה למעלה. אפשר לקרוא את האותיות שמתחברות. הם כותבים בלעם ועמלק. אז אפשר לקרוא בלעם עמלק ואפשר לקרוא בלעם עמלק. אפשר לקרוא את זה בשתי צורות כי זה, כי זה באותו שורש. אז על שניהם כתוב, גם על בלעם כתוב יודע דעת עליון, בלעם הזה, כן, אבל אצלו כתוב העניין של יודע דעת עליון, ועל דרך זה על עמלק כתוב יודע את רבונו ומתכוון למרוד בו. ומשה רבנו הוא הלעומת זה דקדושה. לכן דווקא מלחמת עמלק היה על ידי משה, והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. ועל דרך זה גם כן המלחמה בבלעם היה דווקא על ידי משה. החלצו מאתכם, שזה היה עניין של בלעם. אז ממילא מה יוצא מפה? שמשה רבנו עניינו זה דעת. ובגלל שדעת הוא הרי הכלל של כל המידות

22:44 הוא מכניס חיים בכל המידות. על דרך זה גם כן משה רבנו הוא הכלל של כל, של כל, של כל השבעה רועים, כלל כולם, ולכן הוא העיקר של רעיא מהימנא. עכשיו כאן יש חידוש גדול בפירוש של העניין של רעיא מהימנא. הרבה מתבלבלים פה וחושבים שכאן הפירוש רעיא מהימנא זה אותו פירוש רעיא מהימנא כמו שכתוב במאמר ואתה תצוה, אבל זה לא אותו דבר. הפירוש רעיא מהימנא כאן זה לא אותו פירוש רעיא מהימנא כמו שהרבי מסביר במאמר ואתה תצוה. על דרך זה זה לא אותו פירוש כמו שמבואר בליקוטי תורה בשמות [?], איפה שמבואר העניין של רעיא מהימנא. מה החילוק? במכתב של הרבי היו כאלה שחשבו שזה אותו דבר, אז הרבי מסביר במכתב שזה לא אותו דבר. מה החילוק בין הפירוש רעיא מהימנא שלומדים פה ורעיא מהימנא שלומדים שם? אז הרבי מסביר ככה. בואתה תצוה, ועל דרך זה במאמרים ששם מבואר העניין של רעיא מהימנא, הפירוש רעיא מהימנא פירושו שהוא מפרנס את האמונה. מהימנא פירושו אמונה. עכשיו רעיא מהימנא פירושו שהוא זן ומפרנס את האמונה. כאן הרבי לא מדבר על אמונה. כאן הרבי מדבר על יראת שמיים. כאן הרבי בכלל לא מדבר על עניין האמונה. כאן הרבי מפרש מהימנא מלשון נאמן, כמו הפירוש הראשון שהרבי מביא במאמר ואתה תצוה: רועה נאמן של ישראל. כאן הרבי בכלל לא מתייחס למהימנא מצד אמונה, הרבי מתייחס לרעיא. רעיא זה פנימי, דעת. זה הפשט. זאת אומרת ככה, ברעיא מהימנא, הרעיא מהימנא של ואתה תצוה ושם שמסבירים את העניין של רעיא מהימנא, שם הפירוש הוא שיש עניין של אמונה, ואמונה זה במקיף אצל יהודים מאמינים בני מאמינים. אבל יכול להיות אמונה במקיף, כמו שכתוב ״גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא״, שהוא מאמין אבל זה

24:46 בפועל זה לא מגיע לו. אז משה רבנו הוא רעיא מהימנא. הוא מחדיר את האמונה בפנימיות. אז העיקר שמה זה האמונה. והעניין של הדעת זה שמחזק את האמונה. זו העבודה שמה. כאן העבודה זו עבודה אחרת לגמרי. כאן מדובר על עניין של משה רבנו בתור עניין לא שייך לאמונה, בתור מידות. שבע ראיי. עניין המידות. הווה ירא וזה גופא. יראה, יראת התורה. ובלחוס יראת התורה עניין של קבלת עול מלכות שאתה מסביר פה, ונגיע למידות. מדברים, לא מדברים כאן על עניין האמונה, ואומרים שכדי שהמידות יהיו כדבעי בפועל ממש צריך דעת. אז משה רבנו הוא רעיא מהימנא, הוא הראיה, שהוא מחדיר את העניין של דעת שעל ידי זה המידות הן כדבעי בפועל ממש. בפרט העניין של יראת שמיים. אז מדברים כאן על שני דברים שונים. תסתכלו במאמר ואתה תצוה. זה מאוד מעניין. זה לא שמים לב לזה. אז במאמר ואתה תצוה, למטה כשהרבי מציין את העניין של בחסידות מוסבר העניין של רעיא מהימנא, מה פירוש רעיא מהימנא? שהוא ממשיך את האמונה בפנימיות על ידי המשכה של דעת. אז הרבי מציין לתורה אור פרשת משפטים ואולי גם כן לליקוטי שיחות, זה לא בטוח. ואחרי זה הרבי כותב: ועיין, או ראה, לא זוכר הלשון, תניא פרק מ"ב. זה מדויק הלשון. הוא ראה תניא פרק מ"ב כי זה לא העניין שמדובר פה. רק הוא ראה תניא פרק מ"ב שגם שם מובא העניין של רעיא מהימנא. אבל זה לא אותו ביאור בעניין של רעיא מהימנא. שם רעיא מהימנא זה שהוא מפרנס את האמונה. כאן רעיא מהימנא זה שהוא ממשיך דעת. בשביל מה? בשביל הווה ירא, בשביל שהיראת שמיים תהיה יראת שמיים כדבעי בפועל ממש. ובמילא

26:39 מכיוון שאנחנו נמצאים היום בעניין של חודש אדר תשנ"ב, שחודש אדר זה זמן שהיה העלם והסתר על העניין של רעיא מהימנא, העניין של רבן, העניין של נשיא. בפרט כמו שהרבי אמר אז, היה כמה ימים לפני כ"ז אדר, היה שיחה שבוע לפני כ"ז אדר. אז הרבי אמר אז, הזכיר את העניין הזה של "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך". הרבי דיבר על משה שבכל אחד ואחד. הרבי דיבר, היה פרשת כי תשא והרבי דיבר על פרשת כי תשא. הרבי אמר, אז כתוב שמה שמשה רבנו, כי קרן עור פני משה, שמשה רבנו היה צריך לשים מסווה לכסות על קרינת פני משה. אז הרבי אמר אז שמשה רבנו זה משה שבכל אחד ואחד. וצריכים לדעת, הרבי אמר, שהמשה שבכל אחד ואחד הוא בשלימות, ואפילו שיש מסווה. הרבי התבטא. אז לא הבינו מה הרבי אמר. אז כמובן, אחרי זה הבינו שהרבי רמז על כל מה שהיה לאחרי כ"ז אדר. אז הרבי אמר, אפילו שיש לכאורה מסווה, העלם והסתר על העניין של משה רבנו, אבל אף על פי כן צריכים לדעת שזה העלם והסתר זה רק חיצוניות. אבל בעצם, עצם של משה, קרן עור פני משה. המשה נמצא בתכלית השלימות ובכל אחד ואחד יש בו את המשה רבנו, ועל זה אין שום העלם והסתר. אז זה רק לגלות את זה ולעורר את זה אצל כל אחד ואחד. וזה המשיח שבכל אחד ואחד. הרבי דיבר אז מאוד חזק. יכולים להסתכל בפנים ולראות את זה בפנים. ובמילא אז הזמן גרמא, כל אחד ואחד לעורר בעצמו את העניין של הרבי. שכמובן שההשקעה של הרבי זה גם כן מה שהגיע למאה עשרים ופ"א. צריך לבטא

28:21 בלימודי ראשי וקיימא רזא שזה יעבור למאה עשרים ופ"א. אבל מה שנוגע להיום בפרט זה שצריך להיות אצל כל אחד ואחד יגיעת הנפש, יגיעת הנשמה. כן, לעורר לדעת שכל הקשר עם אלוקות זה הולך רק דווקא אל הרבי. וממילא צריך לבקש, כל אחד ואחד להתפלל ולבקש מקרב הלב, לעורר את זה, להתפלל ולבקש שהקב"ה יעזור שהרבי יתגלה בעיני בשר. שלא יהיה מער ... של הרבי. שנזכה לראות את הרעיא מהימנא בגילוי, שהרבי יתגלה בעיני בשר, ושיהיה כבר שיתקיים כל מה שהרבי אמר, שנראה את זה בעיני בשר במוחש. יהי רצון במהרה משיח צדקנו.