לקוטי אמרים תניא - פרק מ"ב - חלק א

00:00 פרק מ"ב אנחנו אוחזים. פרק מ"ב זה פרק מאוד חשוב ויסודי בתניא. כמה עניינים מאוד יסודיים ב-ב-בעבודת השם, שדווקא פה אדמו"ר הזקן מבאר כאן בפרק מ"ב. קודם כל נסביר את המשך העניינים, לדעת איפה, מה אדמו"ר הזקן בא להסביר פה. אחרי זה נדבר, נ-נ-נתחיל בפנים. פרק מ"ב זה בעצם המשך לפרק מ"א. כולם זוכרים, כולם יודעים שפרק מ"א אדמו"ר הזקן התחיל לבאר את העניין של יראה תתאה. אדמו"ר הזקן התחיל פרק מ"א: "צריך להיות לזכרון תמיד ראשית העבודה ועיקרה ושרשה", שזה העניין של יראת שמיים, יראה תתאה וקבלת עול מלכות שמיים. אדמו"ר הזקן הסביר שאף על פי שאמרנו בפרקים הקודמים ש"אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא", שכדי שבן אדם יוכל להצליח בעבודת השם והתורה והמצוות שלו יעלו למעלה ויתקשרו עם הקדוש ברוך הוא, אז לא מספיק מעשה המצווה. אף על פי שמעשה הוא העיקר וזה עושה את הדירה בתחתונים, אבל כדי שזה יתקשר עם האלוקות, צריך להיות אהבה ויראה. ואהבה ויראה זה הכנפיים, כמו אצל העוף. הכנפיים עושים שהעוף יוכל לפרוח למעלה. על דרך זה גם כן זה העניין של אהבה ויראה בבן אדם, שזה עושה שכל התורה ומצוות יעלו למעלה ויתחברו עם האלוקות, עם הקב"ה. אז זה אדמו"ר הזקן הסביר ש"ראשית העבודה ועיקרה ושרשה" זה דווקא העניין של יראה, ויראה גופא. איזה יראה? יראה תתאה, היראה של לא למרוד במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. לכל יהודי יש את זה בטבע הנשמה. יהודי לא רוצה ולא יכול להיות נפרד מהקב"ה. יהודי יש לו פחד, יש לו יראה, הוא לא רוצה למרוד במלכות. אז היראה הזאת יש את זה בטבע. צריכים לעורר את זה מן ההעלם אל הגילוי. ואדמו"ר הזקן נתן כמה דרגות, כמה

02:35 פרטים והתבוננות שצריכים לעשות כדי לעורר את היראת שמיים. עד, כמו שאדמו"ר הזקן מביא שם את הנקודה של "ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי, ועל כן צריך לעבוד לפניו באימה וביראה כעומד לפני המלך". ואחר כך אדמו"ר הזקן נכנס לכל מיני פרטים, עם היראה הזאת בלב, יראה במוח ודרגות שונות בעניין, אבל כללות זה העניין. זה מה שאדמו"ר הזקן דיבר בפרק מ"א. אבל פה, אני, בחצי הראשון של פרק מ"א. אחר כך אדמו"ר הזקן נכנס לעניין של אהבה. אדמו"ר הזקן אמר, החצי השני של פרק מ"א, אדמו"ר הזקן אמר שכמו שצריך להיות יראה ו"ראשית העבודה ועיקרה ושרשה", ובלי זה אי אפשר, אבל גם כן יראה לבד זה גם לא מספיק. אם יהיה לו רק יראת שמיים ולא תהיה לו שום טיפה של אהבת השם, אז זה יהיה כמו עוף שיש לו כנף אחד, חסר לו את הכנף השני, וחייב להיות גם עניין של אהבה. ובאהבה גופא, אהבה אקטיבית, האהבה היסודית, שזה אהבה להיות ו-ולרצות להתקרב לקדוש ברוך הוא על ידי תורה ומצוות. ובזה גופא אדמו"ר הזקן מדבר כמה וכמה פרטים. עד כאן זה הנקודה של פרק מ"א. בהמשך לעניין הזה מגיע אדמו"ר הזקן בפרק מ"ב ומסביר עוד כמה פרטים בעניין הזה, בעבודה של יראת שמיים. זה בעיקר פרק מ"ב. אדמו"ר הזקן חוזר להתחלת פרק מ"א, כאילו שהיה כאן, אה, כאילו שהיה כאן עניין דרך אגב, כאילו שאפשר להגיד שהיה כאן כמו חצי סוגריים. שאדמו"ר הזקן כל החצי השני של פרק מ"א, אי אפשר להגיד בתניא דרך אגב, כן? כל עניין זה עניין הכי עניין בפני עצמו. אבל אם לומדים את ההמשך הענייני בתניא, אז כאילו שכל החצי השני של פרק מ"א היה

04:24 כמו דרך אגב, כיוון שהאלטער רבי דיבר על העניין של יראה ועד כמה יראת שמיים זה נוגע וזה רעיא מהימנא, אז האלטער רבי רצה להגיד שגם אהבה זה נוגע, ולתת כמה עניינים, פרטים בענייני אהבה. איזה אהבה זה אהבה היסודית שצריך כל אחד. אבל עכשיו, שהוא גמר עם אהבה, הוא חוזר עוד פעם להתחלת פרק מ"א, לעניין היראה. וכל פרק מ"ב זה האלטער רבי מסביר את העניין של יראה תתאה. שהאלטער רבי בפרק מ"ב, באופן כללי, מחולק לשלושה חלקים. בחלק הראשון האלטער רבי מסביר איך כל אחד ואחד שייך לעניין של יראת שמיים. כל אחד ואחד, האלטער רבי מביא כמה פרטים איך לכל אחד ואחד שייך, וכל אחד ואחד יכול לעורר את היראת שמיים. אחר כך, בחלק השני של הפרק, האלטער רבי יסביר שאף על פי כן, נכון שכל אחד שייך לזה וכל אחד יכול להגיע לזה, אבל אף על פי כן צריך להיות עבודה ויגיעה כדי לעורר. זה לא פשט שזה כל כך. יש את זה אצל כל אחד, ויש לזה כל ה- יש לנו את כל הכוחות, אבל מצד ירידת הנשמה בגוף ומצד חומר הגוף ונפש הבהמית וכל מיני עניינים, אז צריכים יגיעת נפש ויגיעת בשר. ואחר כך, בסוף הפרק, בחלק השלישי של הפרק, האלטער רבי יסביר עוד כמה סוגים של התבוננות. בנוסף למה שהסביר בפרק מ"א, ההתבוננות של מלך מלכי המלכים ויחוד ברוך הוא, כל מה שהסביר בהתחלת פרק מ"א, אז בפרק מ"ב האלטער רבי, בסוף הפרק, על שני העמודים האחרונים, האלטער רבי מוסיף עוד כמה פרטים, עוד כמה סוגים של התבוננות כדי לעורר את היראת שמיים, את הקבלת עול מלכות שמיים.

06:11 זה בכללות הנקודה של פרק מ"ב. ויש עוד עניין מאוד חשוב ומאוד נעלה ומאוד יסודי שנלמד בעזרת השם בפרק מ"ב, שזה העניין של רב. האלטער רבי בפרק מ"ב, האלטער רבי מסביר לנו את העניין של רב, העניין של משה רבנו. הרי ידוע, הרי העניין של רב, בכלל עניין של רב, עניין של הנושא הזה, זה עניין שהתגלה על ידי הבעל שם טוב. זאת אומרת, היה אצל משה רבנו, אבל הגילוי בעניין זה אחד מהגילויים של תורת החסידות. שהבעל שם טוב גילה, יחד עם זה שהבעל שם טוב גילה את תורת החסידות, הוא גילה גם את העניין של התפשטות משה בכל דור ודור, העניין של רב, שזה התחיל מאז הבעל שם טוב, כל העניין של רב, התקשרות של רב וחסיד. אז בתניא יש כמה מקומות שהאלטער רבי מתייחס לעניין של רב וחסיד. אחד המקומות כולם יודעים, זה בהתחלת התניא, פרק ב'. שם האלטער רבי כותב שכל העניין של הנשמה, זה החיים של הנפש האלוקית, זה על ידי העניין של רב, שזה המוח, כן? שזה כמו גוף, יש לו ציפורניים ויש כל האיברים ויש את המוח, שאז זה הנשיא, הרבי, ראש בני ישראל, שהוא המוח שמקשר את כל הנשמות ביחד. וזה האלטער רבי בפרק ב'. כאן בפרק מ"ב האלטער רבי גם כן עוד פעם חוזר לעניין של רב בקשר לעניין של יראת שמיים. כן, אז האלטער רבי יסביר לנו פה שכדי להיות ירא שמיים אמיתי, אפשר לקבל את זה רק על ידי התקשרות של משה רבנו. יכול להיות יראת שמיים, יראת שמיים חיצונית, יראת שמיים כמו שיש אצל המוסרניקים, כמו שאומרים, בעלי מוסר, כן.

07:52 אז יש לי יראת שמיים שהוא מפחד מהעונש או מפחד מהגיהינום ומפחד מרוחות, כל מיני שייך לקב"ה. אה, יש לו כל מיני יראות כאלה, אבל זה לא היראת שמיים הטהורה שחסידות דורשת. כדי שיהיה יראת שמיים אמיתית, זה דרך על ידי התקשרות של הרבי, וזה יסביר כאן גם כן כל העניין של רבי בפרק מ"ב. מדברים לגבי העניין הזה. אז יש ווארט, יש סיפור. היה פעם בחור בר מצווה, בחור נכנס לפריערדיקער רבי ליחידות. זה היה בר מצווה. זה היה גם באמריקה כבר בשנים האחרונות. אז היה בחור אמריקאי שנכנס עם אבא שלו לפריערדיקער רבי לקבל ברכה לבר מצווה. אז ווי ס'זעט אויס, הוא היה, היו מקורבים לבעלי תשובה. הם לא היו חסידים. היו משפחה כאלו של ידידים מקורבים, מקורבים? לא יודע בדיוק. אז האבא ביקש מהפריערדיקער רבי שייתן ברכה לבר מצווה בו. אז הפריערדיקער רבי אמר לו: אז, ראית שאתה עולה לתורה, הקדוש ברוך הוא יעזור שתהיה ירא שמיים ולמדן, ואז אתה תהיה גם חסיד. ככה הפריערדיקער רבי אמר: זיין א ירא שמיים ולמדן, ואז אתה תהיה גם חסיד. ואז הפריערדיקער רבי הסביר למה. למה אם הוא יהיה ירא שמיים ולמדן, אז יהיה גם חסיד? והעניין היה ברור שהפריערדיקער רבי הסביר לו. אז הפריערדיקער רבי אמר לו ככה: "אם אתה תהיה ירא שמיים לבד בלי להיות למדן, אז זה לא חסיד. זה נקרא בלשון העולם, זה נקרא מוסרניק. זה נקרא מוסרניק. מוסרניק זה אנשים של מוסר. יש להם יראת שמיים, אבל אין להם שכל. זה בלי, זה בלי, זה בלי למדן, זה בלי שכל. ואם יהיה לך למדן ולא

09:58 יהיה לך יראת שמיים, אז תהיה מתנגד. כן? מתנגד. אם אתה תהיה..." הפריערדיקער רבי אמר, איך מעניין של מתנגד, מה ש... כאילו הכוונה בקבוצה מסוימת? הוא מתכוון לעניין של מתנגד. כן. זאת אומרת, אחד שלומד רק תורה ואין לו יראת שמיים. אם תלמד תורה בלי יראת שמיים, זה מתנגד. אם יהיה לך יראת שמיים ולא תלמד, תהיה מוסרניק. אבל אם תורה יחד עם... זה למדן, זה עם יראת שמיים, אז ממילא זה חסיד. חסיד זה יהודי שיש לו גם תורה, גם יראת שמיים ביחד. יראת שמיים ביחד עם חוכמה, לא יראת שמיים רק... יראת שמיים שבאה יחד עם שכל. ובמילא זה עוד מגיע לענייננו. אז כאן האדמו"ר יסביר לנו איך שדווקא על ידי התקשרות למשה רבינו אפשר לקבל יראת שמיים אמיתית. אז בוא נמשיך הלאה. אני אתחיל פרק מ"ב. והנה במה שנתבאר לעיל בעניין יראה תתאה. הנה מה שהסברנו קודם בפרק מ"א, העניין של יראה תתאה. יובן היטב מה שכתוב בגמרא על פסוק "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך". הפסוק אומר בפרשת עקב, משה רבנו אומר לבני ישראל: ועתה ישראל, ועתה עם עין, כן? עכשיו. עכשיו מה זאת אומרת עכשיו? עכשיו שאתם נמצאים פה אחרי כל הארבעים שנה שהיה במדבר ועומדים להיכנס לארץ ישראל, אז משה רבנו אומר להם: ועתה, עכשיו ישראל, כן? מה ה' אלוקיך שואל מעמך? מה הקדוש ברוך הוא מבקש מכם, עם ישראל? מה הוא מבקש? כי אם ליראה. לא מבקש ממך, מבקש ממך רק שיהיה לך יראת שמיים, יראת שמיים. שואלת על זה הגמרא: אטו יראה מילתא זוטרתא היא? האם עניין של יראה

12:04 שמיים זה דבר קטן? אומר ״כי אם ליראה״, כאילו שאומר שזה דבר קטן. הקדוש ברוך הוא לא מבקש ממך שום דבר מיוחד. מבקש ממך רק דבר קטן: כי אם ליראה. אז הגמרא שואלת: זה דבר קטן, יראת שמיים? זו השאלה של הגמרא. אז מסתכלים שמה בגמרא. בגמרא יש שם גם עוד כמה פרטים שהרב כאן לא מביא. מעניין, הרבי אומר על זה בראש השנה בתניא, למה הרב לא מביא את כל שאר הפרטים. בגמרא שמה זה מתחיל עם מה אומרת הגמרא. הגמרא אומרת על רב חנינא, אני לא זוכר עכשיו מי אומר מה, אבל יש שם מה אומרת הגמרא, מתחיל ש״הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים״. ככה מתחילה הגמרא. אומר, אני לא זוכר, חנינא או אביי: ״הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים״. זאת אומרת שכל הדברים מגיעים מלמעלה, בידי שמיים. כל זה בהשגחה פרטית מלמעלה, הקב״ה נותן, אבל יראת שמיים כל אחד צריך לעשות לבד, חוץ מיראת שמיים. שנאמר: ״ועתה ישראל מה ה׳ אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה״. אז זה מביא את הפסוק. שבפסוק הזה אומרים: מה הקדוש ברוך הוא שואל ממך? כל הדברים נותנים לך. זה הפשט של הגמרא בפשט, כל הדברים נותנים לך מלמעלה. הדבר היחיד שמבקשים שאתה תעשה: כי אם ליראה. אז על זה הגמרא ממשיכה הלאה ושואלת שאלת הגמרא: ״אטו יראת שמיים מילתא זוטרתא היא?״ יראת שמיים זה דבר קטן, כי אם ליראה? והא אמר רב פלוני או רבה אחר אמר שאין לו לקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמיים. שמה נמצא, בבית גנזיו של הקדוש ברוך הוא נמצא העניין של יראת שמיים, שנאמר: ״יראת ה׳ היא אוצרו״. יראת

14:03 שמיים זה האוצר של הקדוש ברוך הוא. האוצר של יראת שמיים. אבל תראה, הוא יביא את הפרט הזה, יביא את זה הלאה בדף ס״א, בדף הבא, את הפסוק הזה ״יראת ה׳ היא אוצרו״, העניין הזה, אוצר של יראת שמיים. אבל כאן הרב לא מביא את זה. הגמרא מביאה את זה בתור קושיה: איך אתה אומר שיראת שמיים זה מילתא זוטרתא? הרי כתוב שיראת שמיים זה אוצר של הקדוש ברוך הוא. אין לקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמיים. אז הרי שזה עניין נעלה ביותר. אז איך אתה אומר שזה מילתא זוטרתא? אז הגמרא מביאה את התירוץ כמו שהרב יביא עוד מעט. שמה כאן מביאה הגמרא את התירוץ: אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא וכו׳. אז הגמרא מביאה את התירוץ. שמה לגבי מה שזה דבר קטן? שזה לא לגבי מישהו. אז, אז, אז הרבי אומר על זה בראש השנה, למה, למה הרב לא מביא כאן את כל החלק הזה של הגמרא? לא מביא את דברי חז״ל ש״הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים״. הוא לא מביא את מה שהגמרא אחרי זה שמראה על העניין של יראת שמיים שזה דבר נעלה, אוצר של יראת שמיים. הוא אפילו לא כותב את זה איפה ש... הוא כותב אחרי זה בהמשך, איפה הגמרא לומדת את העניין של משה. אבל, אבל, אבל על עצם העניין, עצם העניין, כבר הרב לא מביא את כל העניין הזה. למה הרב לא מביא את זה? זה מעניין. הרב אומר ביאור נפלא. הרבי אומר שהגמרא אומרת: ״אטו יראת שמיים מילתא זוטרתא היא?״ שאלה: הרי יראת שמיים זה לא דבר קטן. לגבי מי זה לא דבר קטן? אז יש כאן

15:55 שני פרטים שיראת שמיים זה דבר גדול, הן לגבי הקדוש ברוך הוא והן לגבי בני ישראל. ״ועתה ישראל מה ה׳ אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה״. יש כאן את השואל, יש את הנשאל. השואל זה הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא שואל יראת שמיים, מבקש. ויש את הנשאל, זה בני ישראל. כשהגמרא שואלת ״אטו יראת שמיים מילתא זוטרתא היא״, כי יראה, יראה זה דבר קטן? יראה, יראה זה לא דבר קטן, דבר גדול. אז השאלה היא משני הצדדים, הן מצד הקדוש ברוך הוא והן מצד הבן אדם. מצד הבן אדם, כמובן, בפשט, זה כמו לא צריך להביא ראיה. מצד הבן אדם יראת שמיים זה דבר, זה לא דבר קטן, זה דבר גדול. זה כל אחד רואה בעצמו כל יום. אה? נשאל כל אחד, קל? זה דבר קל להיות ירא שמיים? מי חושב... מי שחושב שיראת שמיים זה דבר קל, שירים את האצבע. נו, יש כמה בחורים שיש להם יראת שמיים בקלות, אני לא חושב. אולי יש, אני לא יודע. אבל כולנו יודעים שיראת שמיים זה דבר מאוד קשה. פשט יראת שמיים, לא מדברים על דרגות גבוהות, לא אהבת ה׳, לא יראת אלוקים. יראת שמיים פשוטה, שבחור יש לו העניין של יראה בלבו, שיהיה נזהר בסור מרע ועשה טוב בפועל, זה דבר מאוד קשה. צריכים להתייגע ביגיעת נפש ויגיעת בשר. על זה הגמרא לא צריכה להביא שום ראיה. השאלה הזאת זה בפשט. אבל השאלה של הגמרא זה לא רק מצד בני ישראל, הרי גם מצד הקדוש ברוך הוא זה עניין גדול, יראת שמיים. ועל זה הגמרא מביאה את המאמר של רב חנינא. מי שאומר

17:36 שמה, יש יראת... ״היא אוצרו״, שגם כלפי הקדוש ברוך הוא, כביכול, יראת שמיים נחשבת לדבר נעלה ודבר גדול. אוצר של הקדוש ברוך הוא, אוצר של יראת שמיים. זו השאלה של הגמרא משני הצדדים. ולפי זה מובן גם כן, הגמרא מתחילה עם המאמר חז״ל קודם לפני הפסוק, ״הכל בידי שמיים״, איך כתוב שמה? ״הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים״. כי לכאורה הגמרא לא הייתה צריכה להביא בכלל את המאמר חז״ל. הגמרא הייתה יכולה לשאול על הפסוק עצמו. הגמרא הייתה יכולה לשאול את השאלה על הפסוק. כתוב: ״ועתה ישראל מה ה׳ אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה״. אז מזה משמע שיראה זה דבר קטן מראש, מהפסוק עצמו, ״כי אם ליראה״. אז על זה הגמרא הייתה צריכה לשאול: ״אטו יראת שמיים מילתא זוטרתא היא?״ קודם הגמרא מביאה מאמר חז״ל ש״הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים״, ועל זה מביאה את הפסוק ״ועתה ישראל״, ואז היא שואלת שאלה. כי הגמרא שואלת שאלה כפולה. והשאלה של הגמרא, ״אטו יראת שמיים מילתא זוטרתא היא״, זה הן מצד הבן אדם והן מצד הקדוש ברוך הוא. שמצד אחד משמע שזה דבר קטן, שזה מצד... שזה תלוי בבן אדם, מצד שני משמע שזה דבר גדול, שגם אצל הקדוש ברוך הוא זה דבר גדול. זה בגמרא. כאן בתניא אבל לא נוגע כל העניין עכשיו של הקדוש ברוך הוא. כאן בתניא הרבי בא לדבר בבן אדם. תניא זה ספר של בינונים, שהרבי רוצה להסביר בעבודת ה׳. הרבי רוצה להסביר כאן בהמשך למה שבא בפרק מ״א, ש״ראשית העבודה ועיקרה ושורשה״ זה עניין של יראת שמיים. כן? והרבי הסביר שיראת שמיים זה דבר שיש אצל כל יהודי בטבע, צריך רק לעורר את זה. אז הרבי

19:18 רוצה להסביר את הכל איך זה מצד אביו הסוד. אז כאן הרי לא נגיע לשאול את השאלה מה קורה בעניין של יראת שמיים מצד הקדוש ברוך הוא, אם זה דבר גדול לגבי הקדוש ברוך הוא או דבר קטן לגבי הקדוש ברוך הוא. כאן זה לא נוגע. כאן נוגע רק צד בני ישראל. לכן האר"י לכתחילה מביא את הפסוק בלי כל הקדמה, ישר את הפסוק, "ועתה ישראל", שמי שמדבר לבני ישראל ואומר לבני ישראל "מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה", משמע שזה דבר קל, זה דבר קטן גם ביחס לנשאל, בני ישראל, ועל זה הוא שואל, "אטו יראה מילתא זוטרתי היא". לכאורה לגבי בני ישראל זה לא דבר-- בשביל זה הוא לא צריך להביא את ההמשך של הגמרא שמדגישה את יראת שמיים, כי זה-- כאן השאלה מצד בני ישראל. מצד בני ישראל זה בלי ראיה, לא צריכים שום ראיה שזה דבר קשה, יראת שמיים. כל אחד יודע, איניש ואיניש, שהעניין של יראת שמיים זה דבר קשה. זה ביאור של הרש"ב. הרש"ב מסביר ברשימה שהתגלתה לאחרונה ברשימות של הרבי על התניא. אז בכל אופן, אז לענייננו. אז ממילא אומר האלטער רבי, זה הגמרא. אז הגמרא שואלת, זה האלטער רבי בשם הגמרא. כתוב מצד אחד שיראת שמיים דבר קטן. אז שואלת הגמרא, לכאורה, איך אפשר להגיד על יראת שמיים דבר קטן? יראת שמיים זה דבר גדול, דבר קשה. אז הגמרא מתרצת: אין, לגבי משה מילתא זוטרתי היא. היינו נמי, לגבי משה רבנו. מי אמר "ועתה ישראל"? אומר את זה משה רבנו. ולגבי משה רבנו יראת שמיים דבר קטן. זה הגמרא אומרת. שואל אז האלטער רבי, לכאורה אינו מובן התירוץ,

21:00 דהא "שואל מעמך" כתיב. האלטער רבי שואל שאלה פשוטה: מה התירוץ של הגמרא? איך הגמרא אומרת שזה לגבי משה זה מילתא זוטרתי היא? איך אפשר להגיד שהפסוק הזה מתייחס למשה רבנו, לגבי משה זה מילתא זוטרתי היא? רק אם משה אמר את זה, ובדרגה של משה יראה. אבל למי הוא מדבר, משה? משה מדבר לבני ישראל. "ועתה ישראל", "מה ה' אלוקיך שואל מעמך". אז איך משה רבנו דורש מבני ישראל שיראה היא מילתא זוטרתי? הרי אצל בני ישראל זה לא מילתא זוטרתי. "שואל מעמך", מבני ישראל. אצל בני ישראל זה לא מילתא זוטרתי. אז מה הגמרא מתרצת שלגבי משה זה מילתא זוטרתי? אלא העניין הוא. על זה מגיע האלטער רבי, אומר נקודת התירוץ. התירוץ בזה הוא כי כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחינת משה רבנו עליו השלום. מסביר האלטער רבי, הפשט בגמרא זה שיש אצל כל אחד ואחד משה רבנו. כשהגמרא אומרת לגבי משה מילתא זוטרתי היא, היא לא מתכוונת משה כפשוטו. היא מתכוונת למשה שיש בכל אחד ואחד. כשמשה רבנו מדבר לבני ישראל ואומר להם "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה", משה רבנו מדבר על המשה שבכל אחד ואחד. הוא מדבר על הניצוץ משה שיש אצל כל יהודי. ולהם אומר "ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך", לגבי המשה שיש לכל יהודי. אז משה, זה עניין של יראת שמיים, זה מילתא זוטרתי היא. זה דבר קטן. מה הפירוש שיש לכל אחד ואחד מבית ישראל מבחינה של משה רבנו? מסביר האלטער רבי: כי הוא משבעה רועים הממשיכים חיות ואלקות לכללות נשמות ישראל. משה רבנו זה אחד מהשבעה רועים שמחדיר חיות ואלקות לנשמות ישראל. מה זה העניין של השבעה רועים? האלטער רבי אומר שהם

23:16 נקראים בשם רועים. יש את העניין של שבעה רועים והעניין של השבעה רועים. רועים, הפירוש רועה זה פסטור, Pastor, פסטור. זה ככה באנגלית. אז יש את העניין של רועה שהוא מאכיל ומפרנס את הצאן. אז משה רבנו זה אחד מהשבעה רועים. אז מה ששבעה רועים מוזכר בגמרא בסוכה. הגמרא אומרת שמה, "והקימותי עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם". והגמרא כותבת מיהם השבעה רועים. ישנם שני, ישנם שני סוגים של שבעה רועים. יש את השבעה רועים שמוזכר בגמרא סוכה ויש את השבעה רועים שמוזכר בזוהר בקשר לסוכות. בגמרא סוכה השבעה רועים מיהם? זה אדם, מתושלח, חנוך, אברהם, יעקב ודוד. נראה לי שלא. אה, לא. יעקב, משה ודוד. לא. אברהם, משה ודוד. אני כבר לא זוכר. אברהם, מתושלח, חנוך, אברהם. יעקב, משה ודוד. למה? יצחק זה מהנסיכים. הרי יש בעולם נסיך אחד. זה בגמרא סוכה. אז זה היה אומר שבעה רועים זה משהו אחר. זה מה שאומרים בעניין של האושפיזין בסוכות. כן, זה אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד. הצד השווה הוא שבשני המקומות אז העניין משה זה אחד מהרועים. או כמו שהרבי מסביר בהמשך, זה לא רק אחד מהרועים. אה? יש כאן איזה רמז. אה? זה לא רק אחד מהרועים. זה, זה, זה, זה הוא כל, כל הרועים. כן? כל, כל הרועים. הרועה כללי. עוד מעט נראה את המבואר בזה. אבל על כל פנים, היה זה שבעה רועים. טוב, רק עוד עניין אחד, עם זה אנחנו נגמור. עכשיו הרבי אומר כאן שהשבעה רועים ממשיכים חיות ואלקות. אז ידוע, מסופר, מקובל, אה, אצל חסידים על הרבי, זה של הרבי. זה לא בטוח. כן, שהרבי ישב כמה שבועות על האות הזאת: לכתוב את זה עם

25:48 ו' או בלי ו'. אחד מהסיפורים שידוע שהרבי התייגע בתניא והתייגע על כל אות ועל כל מילה. זה מסופר על המילים האלה, על המילים חיות ואלקות. היה לרבי, היה לו ספק אם לכתוב חיות ואלקות או לכתוב חיות אלקות. הוא ישב על זה כמה וכמה שבועות עד בסוף הוא החליט לכתוב עם ו'. חיות ואלקות. והסבירו אז החסידים, אז מה הרבי ישב שש שבועות אנחנו לא יודעים. אבל על כל פנים, הנקודה מה שהחסידים הסבירו: מה ההבדל בין-- מה פירוש חיות ואלקות? שני דברים. אז הסבירו חסידים שחיות פירושו אהבה ויראה. ואלקות פירושו ביטול. וזה שני עניינים של העניין של משה רבנו. הרועה ממשיך, או רעיא לישראל, שממשיך את החיות. חיות, אהבה ויראה, ומתחת לזה ממשיך בעניין הביטול, עניין האלקות. נסביר על זה בעזרת השם בפעם הבאה.