לקוטי אמרים תניא - פרק מ"א - חלק ט

00:00 בפרק מ"א אנחנו אוחזין בשורה המתחלת, אחרי הנקודה. האלטער רבי אומר שבן אדם מתבונן. האלטער רבי מדבר פה על העניין של יראת הכבוד של מלך השמיים. האלטער רבי הסביר כאן באריכות כל ההסבר שצריך לעשות כדי לעורר את היראת שמיים ואת היראה את אלוקים. אה, כל ההסברה שצריך לראות כדי לעורר את הכבוד של מלך השמיים והיראת שמיים. ואז האלטער רבי אמר כאן בסוף שבן אדם מתבונן במחשבה שלו, מתבונן בכל העניינים האלו. ואפילו שהוא לא מרגיש שום יראה אחרי כל ההסברה, אף על פי כן הוא לא מרגיש שום הרגש של יראה ובושה, ואפילו לא בלב ומוח. ומסביר גם כן למה הוא לא מרגיש. אף על פי כן, בעניין העבודה לא חסר לו כלום. האלטער רבי מסביר שיש שני דברים. יש מצוות עבודה, כן? ועניין העבודה זה מצווה אחת. ויש מצווה של את ה' אלוקיך תירא. שתי מצוות שונות, ולכן אין לך, כמו שהרב אמר לפני זה בעמוד הקודם, על שלימות העבודה צריך להיות גם עבודה וגם יראה. אבל אף על פי כן, אם בן אדם לא מצליח להתעורר ביראה ומתבונן בעניין שהקדוש ברוך הוא המלך ומקבל עליו את מלכות שמיים, אבל לא נרגש אצלו רגש של יראה, זה גם כן נחשב לעבודה גמורה מצד עניין העבודה. זה מצווה בפני עצמה, וממילא הוא מקיים מצוות עבודה אף על פי שאין לו יראה. כאן האלטער רבי ממשיך, והאלטער רבי מנסה להכניס גם את הבן אדם הזה לתוך היראה. רבי כי רבה[?] כותב שבקטע הזה אפשר לראות את הבסיסות של האלטער רבי. האלטער רבי מנסה להכניס את כל, להכניס את כולם לתוך העבודה הזאת.

02:11 האלטער רבי מנסה להראות את ״כי קרוב אליך הדבר מאד״ וכו' ״לעשותו״. אז האלטער רבי מנסה להסביר שכל אחד שייך להגיע לעבוד את השם לפי האופן שלו, וכאן רואים שהרב מנסה ללמד זכות על כל אחד ואחד. זה אנחנו רואים כאן בהמשך, שמצד אחד האלטער רבי אומר שאפילו שהוא לא התעורר ביראה, עצם העניין שהוא חשב על העניינים האלה והוא מקבל על עצמו עול מלכות שמיים, אז מצד עניין העבודה הוא מקיים מצוות עבודה. אז לא ביראה, אבל יש לו עבודה. כאן האלטער רבי בא וממשיך שבאמת גם יראה יש לו גם כן. גם מצד יראה זה גם כן נחשב. זה האלטער רבי עכשיו מביא. אומר האלטער רבי, כן, יש לכם את זה. שורה המתחלת, אחרי הנקודה: ״ובאמת מקיים גם מצוות יראה״. אומר האלטער רבי, באמת אפילו הבן אדם הזה גם כן מקיים לא רק עבודה אלא גם כן יראה. זה לא שהרב מתחרט על מה שהוא אמר קודם, אלא האלטער רבי מוסיף כאן נקודה חדשה. זאת אומרת, לגבי העניין של יראה שדיברנו קודם, שזה יראה עילאה, לקבל יראה מהקדוש ברוך הוא מצד זה שהקדוש ברוך הוא המלך, כל זה אין לו את זה. הבן אדם הזה, אפילו שהוא מתבונן ומקבל עול מלכות שמיים, עצם זה שהשם רוצה, אין לו שום רגש של יראה, אז יראה אין לו כאן. ולכן האלטער רבי אומר: אפילו שאין לך יראה, אבל עבודה זה גם טוב שיש. אתה עובד את הקדוש ברוך הוא כמו עבד בלי רגש של יראה. כאן האלטער רבי מוסיף שיש סוג מסוים של יראה שאפשר להכניס גם את זה בעניין היראה. זה סוג אחר של

03:51 יראה. זה לא אותו פירוש יראה שדיברנו קודם. עכשיו נראה בפנים. ״ובאמת מקיים גם מצוות יראה״. הבן אדם מקיים גם כן במידה מסוימת, ומקיים גם כן את מצוות יראה. ״במה שממשיך היראה במחשבתו״ — עצם זה שהוא חושב על עניינים של יראה. הוא חושב על זה שהקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים, והוא חושב על זה שמצד שהקדוש ברוך הוא ניצב עליו ומביט עליו, לכן צריך לעמוד לפניו באימה וביראה. כל ההסברים שדיברנו בכל הפרק למעלה. אז הוא חושב על עניינים של מלך ועניינים שמעוררים יראה. אפילו שהוא בפועל לא מתעורר ביראה, אבל במחשבה הוא חושב על העניינים האלה, כי זה גם כן עכשיו מצוות יראה. גם עם זה מקיים את המצווה. ״כי בשעה ורגע זו על כל פנים מורא שמיים עליו, על כל פנים כמורא בשר ודם הדיוט״. באותה שעה, באותו רגע שהוא חושב על הדברים האלה, אז בוודאי באותו זמן יש לו לפחות איזשהו רגש של מורא שמיים. על כל פנים, כמו מורא בשר ודם. סתם בן אדם, לא מלך, סתם בן אדם הדיוט, בשר ודם, שבגלל שהוא נמצא בחדר אז אני מתבייש לעשות כל מיני שטויות. אפילו שהבן אדם הוא לא מלך. שני דברים: בן אדם הוא בשר ודם, והבן אדם הוא גם כאילו לא מלך, אבל בגלל זה שהוא נמצא בחדר יחד עם הבן אדם השני, אז יש לי איזשהו רגש של בושה לא לעשות דברים שלא מתאימים. רואים את זה במוחש. יש אנשים שהם לא יעשו עבירה. הרבה אנשים, רוב האנשים, אולי כמעט כל האנשים, שאם יש מישהו שמסתכל הוא לא יעשה עבירה. הוא בשר ודם הדיוט. הוא לא רוצה

05:44 לעבור עבירה בפני אנשים אחרים שיסתכלו עליו. אז ממילא, כמו ״מורא בשר ודם הדיוט, שאינו מלך, המביט עליו, שנמנע בעבורו מלעשות דבר שאינו הגון בעיניו״, לא לעשות איזה משהו שלשני זה לא יפה, לשני זה נראה לא הגון. אז גם כאן, מכיוון שהבן אדם עכשיו הוא חושב על עניינים של יראת שמיים, אפילו שלא מרגיש, אבל הוא חושב על העניין של שמיים, הוא ממילא, בשעה שהוא חושב על זה, הוא לא יעשה עבירה בגלל שהקדוש ברוך הוא נמצא פה. זו המציאות. הקדוש ברוך הוא נמצא פה, ממילא הוא חושב על זה וממילא הוא לא יעשה עבירה, כי הוא לא רוצה לעשות משהו שזה יפריע לקדוש ברוך הוא. אז אפילו סוג כזה, זה לא עניין של יראה. בעצם זה עניין של בושה. זה גם כן בושה. זה לא בושה מהגדלות של הקדוש ברוך הוא, אלא זו בושה שזה לא נעים כי הקדוש ברוך הוא נמצא פה, כמו שבשר ודם נמצא פה. החשבון הזה שהרב עושה, שאם בשר ודם נמצא פה אני לא אעשה דברים לא טובים. הקדוש ברוך הוא נמצא פה, אני גם צריך להיזהר לא לעשות דברים לא טובים. אומר האלטער רבי, גם הדרגה הזאת, למרות שזו דרגה נמוכה ביותר, כי זה לפחד מהקדוש ברוך הוא כמו בשר ודם, אבל גם את זה אפשר להחשיב במדרגת היראה גם כן. על כל פנים, ברגע זה זה נחשב יראה, שהוא חשב על זה, זה נקרא יראה. אומר האלטער רבי שגם הדרגה הזאת אפשר לקרוא לזה בשם יראה. זאת אומרת, האלטער רבי מדגיש פה: נכון שלגבי מה שאמרנו קודם, אמיתי, זה העניין של יראה, זה לא

07:23 פשט יראה. כשמפרשים את הפסוק "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה", עניין היראה, אז שמה הפירוש יראה, גדר של יראה. איזה רגש של יראה מצד הרוממות, מצד הבושה, מצד הנמיכות. יש לו איזו יראה מסוימת מהקדוש ברוך הוא, מהעניין של להיות מלך ומלכו. יש לו רגש מסוים של יראה. כאן זה לא יראה. כאן זה רק עניין של בושה. אי אפשר לקרוא לזה יראה. אני לא אעשה. בן אדם נמצא בחדר אז אני לא אעשה שטויות. בחור נמצא לבד בחדר, יכול לדבר לעצמו, לרקוד, לעשות קולות. אני יודע מה? אף אחד לא אומר. אבל אם מישהו פתאום שם לב שמישהו בחדר רואה אותו, היה שם בחור, הוא לא שם לב שמישהו נמצא שם. אני אדם. אז מה הפירוש? האם הפירוש שיש לו יראה מהחבר שלו? זה לא גדר של יראה, זה בושה טבעית שיש לבן אדם שהוא לא רוצה להיות לא נורמלי בין הבריות, לא רוצה להיות משוגע. כן, זה גדר של בושה. אומר אדמו"ר הזקן שגם זה בכללות לשון הקודש, גם זה נקרא בשם יראה. בלשון הקודש קוראים לכזה סוג בושה, קוראים לזה גם כן יראה, ולכן אפשר להכניס את זה גם כן במצווה. על כל פנים, זה שבן אדם חושב על הקדוש ברוך הוא ובגלל שהוא חושב שהקדוש ברוך הוא נמצא פה, אז הוא נמנע מלעשות עבירה בפועל בגלל שהקדוש ברוך הוא נמצא פה בחדר, למרות שאין לו רגש של יראה, מצד הבושה שבזה גם כן אפשר לקרוא לזה בשם יראה. איפה אנחנו רואים שגם זה נקרא בשם יראה? אז הוא מביא גמרא מפורשת, "כמו שאמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם

09:08 וכולי". זה הסיפור של רבן יוחנן בן זכאי. הגמרא מספרת במסכת ברכות שרבן יוחנן בן זכאי קרא לתלמידים שלו לפני שהוא נפטר והתחילו לבכות. כל העניין, הוא אמר "איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי". כל הסיפור שסופר על רבן יוחנן בן זכאי, שהוא דיבר לפני הפטירה שלו. אז בין הדברים הגמרא אומרת מה הייתה צוואתו של רבן יוחנן בן זכאי. אמר לתלמידים "יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם". זה היה הברכה המבוקש שרבן יוחנן בן זכאי רצה מכל התלמידים שלו. כמו שהרבי הסביר פעם באיזו שיחה, שרבן יוחנן בן זכאי היה בזמן של חורבן בית המקדש. הוא היה רבן, קראו לו רבן. רבנו, הגמרא אומרת שרבן זה הולך על נשיא. הוא היה מנהיג, נשיא, ראש ישיבה. הוא היה כאילו מנהיג ישראל בתקופה שאחרי החורבן, והוא הכין עם העצות שהוא דיבר ועם ההוראות שיש לנו בגמרא מרבן יוחנן בן זכאי. הוא הכין את המצב של העולם אחרי החורבן, אז הוא ידע שהבני ישראל יפלו ממדרגותיהם. בזמן בית המקדש היה לבני ישראל, היה להם אהבת השם. לא סתם אהבה, אהבה רבה, לא סתם יראה, יראה עילאה. ובית המקדש היה גילוי אלוקות במוחש ובני ישראל היו אז במדרגה של יראה עילאה, יראה גדולה יותר. אבל הוא ידע שעכשיו בגלות, בחורבן, אז המצב זה מצב של העלם והסתר, הסתר פנים, אז ממילא אי אפשר לדרוש דרגות גבוהות של אהבה ויראה. אז לכן אחד מהדברים שרבן יוחנן בן זכאי דיבר לתלמידים לפני שהוא נפטר, הוא אמר להם "יהי רצון שעל כל פנים יהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם". כן, אז מזה שאם זה לא היה מדרגה, אז איך רבן

10:47 יוחנן בן זכאי דורש כזה דבר? זאת אומרת, אם זה דבר שלא צריך להיות, שבן אדם זה לא נחשב לעבודת השם בכלל, זה לא נחשב בכלל לאיזה סוג שהוא יראה, איך רבן יוחנן בן זכאי דורש מהתלמידים שלו דבר אמת, אומר להם על עניין שזה לא אמיתי? כן, אז מזה אנחנו מבינים, בפרט שהוא השתמש עם הלשון מורא שמים כמורא בשר ודם, שגם זה אפשר להכניס את זה בגדר היראה, על כל פנים זה גם כן נחשב לאיזה עניין של יראה. ולכן אומר אדמו"ר הזקן, אפילו בן אדם שלא מצליח לעורר בעצמו יראה, אבל הוא חושב על עניינים במחשבה, בגלל שהוא חושב על זה שהקדוש ברוך הוא נמצא פה, אז ממילא הוא לא יעשה עבירה בפועל מצד בושה, כמו שהוא יתבייש ממישהו אחר שיסתכל עליו. אז גם זה אפשר לקרוא לזה יראה. וממילא יש כאן שתי מעלות. יש לו את המעלה של עבודה, כי הוא עובד את השם כמו עבד, ויש לו גם את המעלה של יראה, על כל פנים היראה הזו. תדעו, ממשיך על הלשון הגמרא שרבן יוחנן בן זכאי אמר לתלמידים שלו. תדעו, כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם וכולי. רואים שבן אדם כשעושה עבירה הוא אומר שאף אחד לא יתפוס אותי כשאני עושה עבירה. זאת אומרת שהוא מפחד מבן אדם. אומר רבן יוחנן בן זכאי שגם זה נחשב למעלה. בן אדם שאפילו העניין הזה שהוא לא רוצה לעשות עבירה. למה? כי הוא לא רוצה שיהא כמורא בשר ודם. גם על הסוג הזה של יראה זה נחשב גם כן יראה. אז זה אדמו"ר הזקן אומר. אז עד כאן הוא הסביר כל מיני דרגות ביראה. כל מיני

12:27 סוגים של יראה מהתחלת פרק מ"א עד עכשיו. אבל תראה, הוא הסביר את העניין של ראשית העבודה ועיקרה ושרשה, ובזה גופא הסביר כמה וכמה דרגות. סוג כזה של יראה, סוג כזה של יראה, כמה אופנים. ממשיך עכשיו אדמו"ר הזקן הלאה ואומר: רק שיראה זו, היראה הזאת שמדברים פה. מה הכוונה יראה זו? הוא לא מתכוון למה שהוא אמר עכשיו בסוף, היראה שדיבר רבי יוחנן בן זכאי, אלא מה הוא מתכוון? הוא מתכוון לכל מה שדיבר בכל הפרק, מהתחלת פרק מ"א. כאן, המילה יראה זו, אדמו"ר הזקן חוזר על כל ההתחלה, מהתחלת פרק מ"א עד כאן. כל מה שדיברנו, כל הסוגים של יראה שדיברנו פה, כאן, בכל הפרק. אז כל זה נקרא יראה תתאה. כל הדרגות האלה של יראה נחשבות ליראה תתאה. זאת אומרת, כאן אנחנו דיברנו רק על איזה סוג של יראה? היראה התחתונה, היראה הבסיסית, היראה הפשוטה, שזה ראשית העבודה ועיקרה ושרשה, שחייב להיות אצל כל אחד ואחד כדי שהוא יוכל לעבוד את השם ולקיים את כל המצוות, הן בעשייתן הן בסור מרע, כמו שהסברנו באריכות כבר לפני זה. אז זה יראה תתאה שמדברים פה, ויראת חטא שקודמת לחכמה, הבחינה הזאת נקראת גם כן בשם יראת חטא שקודמת לחכמה. הגמרא אומרת כן, הגמרא אומרת, המשנה אומרת בפרקי אבות: כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת. זאת אומרת ששם ממש ר' חנינא בן דוסא אומר את זה. ר' חנינא בן דוסא אומר את זה, שצריך להיות יראת חטא קודמת לחכמה. מה זה יראת חטא קודמת לחכמה? זאת אומרת, חכמה הולך על עניין של תורה. אז לפני שחכמה, לפני החכמה, לפני הבחינה של חכמה ותורה, צריך להיות יראת חטא

14:19 הקודמת. זה מה שאנחנו מדברים פה. זה העניין של יראה תתאה, שהוא מפחד להיות מורד במלכות. על ידי החטא הוא יהיה מורד במלכות. אז זה נחשב ליראת חטא שקודמת לחכמה, וזה חייב להיות אצל כל אחד ואחד. ויראה עילאה היא יראת בושת. יש יראה יותר גבוהה. בקצה השני יש יראה יותר גבוהה, שזה לא נחשב ליראת חטא. הוא לא מפחד מהחטא, אלא ממה הוא מפחד? מיראת בושת. הוא ירא ומתבייש מהגדלות של הקדוש ברוך הוא. זה לא היראת בושת שדיברנו קודם, מה שרבי יוחנן בן זכאי אמר שהוא מתבייש כמו שהוא מתבייש מבן אדם אחר, שזה לא נובע משום גדלות. זה רק סתם, הקדוש ברוך הוא נמצא פה, אז הוא לא רוצה לעשות משהו, משהו לא יפה בעיני הקדוש ברוך הוא. זה לא נחשב ליראת בושת. יראת בושת, הכוונה היא שהבן אדם מתבונן בגדלות אין סוף, והגדלות אין סוף, רוממות אין סוף, מאיר אצלו בנפש, מאיר אצלו במוח, וזה פועל אצלו בושה שהוא מתבייש בגדולתו. זה כבר נחשב ליראה עילאה. והיראה הזאת צריכה לבוא אחרי החכמה. למה? כי קודם כל אתה צריך ללמוד, לדעת מה זה הקדוש ברוך הוא, לדעת את הגדלות של הקב"ה, ואז יכול להיות אצלך עניין של יראה כזאת. בפרט כמו שמובא בחסידות, שכדי להגיע ליראה עילאה צריכים לקבל את זה מתנה מלמעלה. בן אדם מכוח עצמו לא יכול להגיע ליראה עילאה, כי יראה עילאה זה שנרגש אצלך רוממות אין סוף, איך שזה מצד למעלה. ומתי מקבלים את המתנה הזאת? זה רק על ידי הקדושה, תורה ומצוות. כמו שכתוב: ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה'. כן, שזה העניין של יראה, יראה עילאה, של

16:11 להגיע ליראה את ה'. יראה את ה' זה יראה עילאה, זה על ידי "ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים", על ידי העניין של תורה ומצוות. אז האלטער רבי אומר פה שזה שני הקצוות. יש יראת חטא ויש יראת בושת. יראת חטא זה שהוא מפחד מהחטא. לפי מה שהסברנו פה, מה הפירוש הוא מפחד מהחטא? הוא מפחד שעל ידי החטא הוא יהיה מורד במלכות. על ידי זה שהוא יעשה עבירה, אז העבירה יחתוך אותו מהקדוש ברוך הוא, עושה אותו מורד במלכות, חותך אותו מאלוקות. אז הוא לא רוצה, הוא מפחד לעשות עבירה כי הוא לא רוצה להיות נפרד מאלוקות. זה מה שהרבי דיבר פה, וזה יראה תתאה שחייב להיות אצל כל אחד ואחד, בסיס בתור יראה תתאה. וגם בזה יש כמה וכמה דרגות. אז הרבי מכניס את הכל ביחד, ובכלל זה נקרא יראה תתאה, שבזה יש מדרגות, אבל זה יראה תתאה, שזה ראשית העבודה, זה לפני החכמה. ויש את היראה עילאה, יראת בושת, שמגיעה אחרי החכמה. מכיוון שהיום זה יום ההולדת והיארצייט של המיטעלער רבי, ציינו עכשיו כבר בט' כסלו, כן, אז יש סיפור בקשר לעניין של יראה שמדברים פה. יש סיפור מעניין של, של המיטעלער רבי, שסיפר את זה ר' שלמה ברוק, שהוא שמע את זה מאחד מהתלמידים שלו, שהוא שמע את זה מר' חיים שאול ברוק, כן, שהוא שמע את זה מחסידים שהיו אצל המיטעלער רבי. מה היה הסיפור? הוא סיפר סיפור כזה, שאצל המיטעלער רבי, המיטעלער רבי היה מדבר חסידות ברחבות. כולם יודעים הרי שהמיטעלער רבי, אז בין כל הרביים אצלו היה עניין של חסידות. הוא היה מדבר חסידות ברחבות, בריושושי[?]. הוא היה רגיל חסידות, היה נשפך חסידות בלי

17:55 הגבולות. פעם אחת הייתה איזושהי שמחה שהיו שמה המיטעלער רבי, והיו שמה גם כן חסידים שהיו חסידים של המיטעלער רבי. והיו שמה גם כן חסידים של הצ'רנובילער, אם אני לא טועה. הצ'רנובילער או הרוז'ינער, אחד מהפולישע צדיקים. היו שמה חסידים, והוא היה נוהג, נראה לי, אני לא בטוח עכשיו אם זה היה צ'רנובילער או זה היה רוז'ינער, אבל שבשולחן הוא לא היה מדבר דברי תורה. בטיש, כן, מה שעושים אצלם. הוא לא היה, כמעט לא היה מדבר כלום. הוא היה אומר דברי תורה של... היה רב משה מאוד. הוא לא היה אומר דברי תורה בשולחן. אז היה שמה כזה, כזה ויכוח, כאילו מצד אחד המיטעלער רבי היה אומר חסידות שעות, שופך בלי הגבולות, כן, ומצד שני אז ר' נחום מצ'רנוביל או מי שהיה שמה בדיוק, או לא מצ'רנוביל. בוא, מי שהיה שם מהצדיקים האלה, הוא לא דיבר דברי תורה, כי היה שמה לחץ כאילו על הרבי שלכם, לא יודע. כן, כן, זה חסידים, איך שחסידים אוהבים לעשות, כל חסיד חושב שהרבי, הרבי שלו הכי גדול. אז ממילא, אז מה שקרה שמה זה, אז החסידים חב"ד התחילו להתפעל על זה שהמיטעלער רבי מדבר חסידות כל כך הרבה בשפע. אז היה שם אחד מהחסידים של אותו צדיק צ'רנובילער, אז הוא אמר שיש גמרא מפורשת. הגמרא הרי אומרת, אה, הגמרא אומרת ששמעון העמסוני, הגמרא אומרת ששמעון העמסוני היה תנא שקראו לו שמעון העמסוני, שהוא היה דורש את כל האתים של התורה. כל פעם שכתוב בתורה את, בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. על כל את שבתורה היה לו כל מיני פירושים ודרשות ודרשות שהוא היה לומד מכל את של התורה.

19:54 כשהגיע לפסוק "את ה' אלוקיך תירא", הגמרא אומרת שאת לרבות. כל את שכתוב בתורה זה בא לרבות משהו. זה בא ל... כן? אז כשהגיע לפסוק "את ה' אלוקיך תירא", מדברים פה עכשיו העניין של יראת שמיים, כן, אז הוא לא ידע מה, מה בא לרבות האת. את ה' אלוקיך תירא, מה מרבה האת? אז כשהגיע ל"את ה' אלוקיך תירא" פירש. מה פירוש פירש? הוא הפסיק, הוא, הוא, הוא לא, לא ידע מה להסביר אז הוא הפסיק להסביר, להסביר, להגיד פירושים. אז אמר שמה, הצמח צדק אמר שמה, הפשט של הגמרא? הפשט הוא ששמעון העמסוני היה דורש, היה אומר דרשות. היה כאילו בקשר למיטעלער רבי. אמר ששמעון העמסוני היה אומר הרבה דרשות, כל מיני דרשות. כשהגיע ל"את ה' אלוקיך תירא" פירש, כשמקבלים יראת שמיים לא מדברים יותר. כל זמן שאדם רחוק מ"את ה' אלוקיך תירא", אין לו יראת שמיים, אז הוא מדבר דרשות. הוא מדבר כאן. עכשיו כשמגיעים לעניין של "את ה' אלוקיך תירא", יראת שמיים, אז שם פירש. איך אפשר לדבר כשאתה עומד לפני הקדוש ברוך הוא? אז בזה הם הצדיקו את השיטה של הצ'רנובילער שלא מדברים בטיש כי זה מצד יראת שמיים. אז לפני הקדוש ברוך הוא אז מתבטל ומצטמצם, לכן הוא לא דורש. אז ככה החסידים לא ידעו מה לענות. אחרי זה זה הגיע למיטעלער רבי, הגיע הסיפור הזה לאוזניים של המיטעלער רבי. אז המיטעלער רבי אמר, הרי יש המשך. הגמרא אומרת, והגמרא ממשיכה הלאה. הגמרא אומרת: עד שבא רבי עקיבא. איפה זה הגמרא? בכתובות. הגמרא של הגשם. כן. אז הגמרא ממשיכה ואומרת: עד שבא רבי עקיבא. ורבי עקיבא דרש "את ה' אלוקיך תירא, לרבות תלמידי חכמים". רבי עקיבא הגיע

21:59 לדרגה יותר גבוהה ביראה, והוא דרש ש"את ה' אלוקיך תירא, לרבות תלמידי חכמים", שבן אדם שהוא תלמיד חכם, תלמיד חכם פירושו שמהיראה צומחת החוכמה, שזה עניין של יראה עילאה. כשמגיעים לדרגה יותר גבוהה של יראה, תלמיד חכם, לרבות תלמידי חכמים, אז הוא יכול לדרוש. אה, גם כשיש לו יראה אז הוא יכול לדרוש. וזה רבי עקיבא. זה ההבדל. שמעון העמסוני באמת הגיע לדרגה נמוכה של יראה, אז הוא לא יכול לדבר, אבל הגיע רבי עקיבא והוא גילה שאדרבה, "לרבות תלמידי חכמים", שיהודי שנמצא במדרגת תלמיד חכם, אז הוא כן יכול לדרוש. כן, וזה היה החילוק בין המיטעלער רבי לאותו צדיק, כן, שהוא היה מדבר באריכות. בקשר לזה גם כן יש, יש סיפור בקשר ל... כמו כל העניינים. מדברים פה על העניין של המיטעלער רבי, כן, אז כבר רואים שאצל המיטעלער רבי יש ספר שנקרא "דרך חיים". כן, והספר "דרך חיים", אז סיפר שהספר "דרך חיים" המיטעלער רבי כתב את זה, כן, בשביל להסביר את הנקודה הזאת של יסוד האמונה. כל הספר, ספר "דרך חיים" מיוסד על הנקודה הזאת של פרק מ"א. שם המיטעלער רבי מסביר באריכות את הנקודה של יראת שמיים, קבלת עול, שזה ראשית העבודה ועיקרה ושורשה. יש שם הקדמה. בהקדמה ל"דרך חיים", המיטעלער רבי כותב באריכות את כל העניין של איך מסבירים שמצד אחד כתוב, אה, "אם אין חכמה אין יראה". שם כתוב "אם אין יראה אין חכמה". ההבדל בין היראה שלפני החכמה והיראה שאחרי החכמה, שזה יראה תתאה וזה יראה עילאה. שם המיטעלער רבי נכנס באריכות שיש כמה וכמה דרגות בעניין היראה. כן, יש יראת חטא, יראת צדיקים, ויש בזה גופא יש

23:54 כמה וכמה דרגות. מאוד מעניין ללמוד את ההקדמה של "דרך חיים". זו הקדמה בכלל יסודית באהבת השם. שם המיטעלער רבי מסביר כמה וכמה מדרגות יש באנשים שיש להם יראת שמיים, שהיראת שמיים עוזרת להם לא לעשות עבירה. זה לא עוזר להם, כמה זה עוזר להם? אה, כל מיני דברים. איזה עבירות עושים, איזה עבירות. מאוד מעניין לראות איך שהמיטעלער רבי מסביר שם באריכות וברחבות כל מיני דרגות בעניין של יראה. אחר כך בהמשך כל הדרך, עם המשך כל הפרקים הראשונים בפרט. אז המיטעלער רבי מסביר שם את הנקודה שבלי פריק- בלי קבלת עול, אז כל העבודה לא-לא-לא-לא נחשב לכלום. שהקבלת עול זה המכניס את כל הקדושה. אז המיטעלער רבי אומר שמה שבן אדם שיש לו פריקת עול, אז הלשון שהמיטעלער רבי אומר שמה: "לא יראה פני אלוקים ויחי". שכשחסר את העניין של קבלת עול מלכות שמיים אז אין לו שייכות לאלוקות. זה היה הבסיס הראשון לקבל שייכות לאלוקות, ולכן המיטעלער רבי אומר שעיקר התשובה בעבודת התשובה צריך להיות על היסוד הזה. תשובה צריך להיות דבר ראשון על הפריקת עול. להוציא את הפריקת עול מהבן אדם ולקבל על עצמו את מלכות שמיים. זה גם כן בפרק ב'. הרבי הצמח צדק שמה מסביר את התוכניות האלה גם כן. אז אמרתי מעשה בפרט. אז היה בתוך שיחה לפני, לפני חמישים שנה. אז היה דבר, היה אז, היה אז מאתיים שנה מהבעל שם טוב. אז הרבי נסע אז לקמפ והרבי דיבר לילדים של הקמפ, ואז הרבי נתן להם שיחה והסביר את כל אחד ואחד מהרביים וקישר את זה עם הבעל שם טוב. זו שיחה מאוד יפה שנדפסת בתוך שיחות, והרבי גם כן ציטט.

25:41 זה הרבי דיבר לילדים וסיפר להם סיפור, ווארט מכל רבי. הרבי אמר כל רבי מה היה נקודה שהרבי הזה אמר, ואחרי זה הרבי קישר את זה עם ווארט מהבעל שם טוב, עם סיפור מהבעל שם טוב. אז הרבי ככה, זה התחיל מהבעל שם טוב, מהאלטער רבי, וכן הלך עד, עד הפרידיקער רבי. אז הרבי סיפר אז בקשר למיטעלער רבי מה היה הנקודה של המיטעלער רבי. למיטעלער רבי הנקודה שלו היה העניין של קבלת עול מלכות שמיים, שהוא מסביר בספר שלו "דרך חיים", מסביר באריכות שהיסוד בעבודת השם חייב להיות קבלת עול מלכות שמיים, שהפירוש הוא שהבן אדם צריך להרגיש עשרים וארבע שעות שהוא עבד של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא מצווה לו, וזה, וזה נותן לו את הכוח להצליח בכל עבודת השם שאחרי זה. ואז הרבי קישר את זה עם המעשה של הבעל שם טוב, שהבעל שם טוב היה הולך ביער בתור ילד, היה הולך ללמוד ולעבוד על הלימוד שלו ולהתפלל ביער, והיה הולך שם הרבה. ושאלו אותו איך הוא לא מפחד מהיער, מהאריות, מהחיות וכל הדברים. הבעל שם טוב אמר שהוא קיבל מאבא שלו הצוואה שאבא שלו אמר לו: "תשמע לו ושלא תפחד מכלום, רק מהקדוש ברוך הוא לבד". וזה היה היסוד של הבעל שם טוב. וממילא מובן שגם כן זה יסוד החסידות, שהעניין של יראת שמיים וקבלת עול מלכות שמיים זה יסוד עבודת השם בכלל של יהודי, בפרט בדרך החסידות, בפרט שנמצאים היום ביום של המיטעלער רבי. אז ממילא מובן שזה צריך להיות עיקר העניין בעבודת השם.