לקוטי אמרים תניא - פרק מ"א - חלק ח

00:02 עד כאן. אמרנו, וכי שתי הנקודות, והנה. עד כאן אדמו"ר הזקן הסביר. עד כאן אדמו"ר הזקן הסביר נקודה אחת עיקרית בעבודת ה'. אדמו"ר הזקן הסביר מהו העניין של ראשית העבודה ועיקרה ושורשה. הוא הסביר שראשית העבודה ועיקרה ושורשה זה עניין לעורר את יראת שמים, את היראה. לעורר את הקבלת עול. אדם צריך, דבר ראשון בעבודת ה', היסוד בעבודת ה' זה לקבל עליו עול מלכות שמים. הקדוש ברוך הוא המלך, הוא העבד של הקדוש ברוך הוא, וממילא הוא עובד אותו בכל מיני עבודת עבד. זה עניין של עבודת ה' וזה היסוד של כל העניין. כדי שזה יהיה בשלימות צריך להיות בזה לא רק עניין של קבלת עול, אלא צריך להיות בזה גם כן רגש של יראה. על כל פנים, יראה טבעית, היראה שצריך להיות אצל בן אדם מצד העניין שהקדוש ברוך הוא המלך והוא עומד עליו. אז היראה הזו צריך לעורר אצלו יחד עם הקבלת עול. זה נקרא עבודת ה' בשלימות, כמו שהרב אמר בסוף, דהיינו בעבודת בית המקדש, וזה נקרא עבד. מה שאין כן אם יהיה אצלו רק אהבה, אז זה לא נקרא עבודה, כי התורה אומרת "ועבדתם", והגדר של עבודת עבד זה, עבודה זה עניין של קבלת עול ויראת שמים. הביא את זה להסביר שזה לא רק נוגע בשביל סור מרע, כמו שהיה מובן בהתחלת התניא, אלא שזה נוגע גם בשביל עשה טוב. לעשה טוב גופיה. כל העניינים האלו, כמו שהסברנו באריכות בשיעורים הקודמים, שכל העניינים בעבודה, גם העניין של המשכת הקדושה בעולם, להפכו לטוב לעולמים. היסוד של כל עבודת ה', גם עבודה וגם אור וגם הקדושה, צריך להיות מיוסד על התנועה של ביטול וקבלת עול. דווקא זה עניין

02:37 של עבודה. עבד, זה. נמשיך הלאה בעניין. אולי רק נקודה אחת שלא הסברנו לפני שממשיכים הלאה. נקודה אחת קטנה, לפי שהסברנו כאן בסוף את כל העניין של הקבלת עול. העניין הוא, עבדי, נוגע לא רק לסור מרע, אלא גם לעשה טוב, ובעשה טוב גופיה. זה נוגע לא רק לכללות העניין של עשה טוב כדי שיוכל להיות השראת הקדושה בבן אדם, שבן אדם לא יעלים על אלוקות, אלא שיוכל להיות גם כן המשכה של אלוקות. מה שמצוות עשה ממשיכים אור טוב לעולמים, אור אלוקי בעולם. צריך שיהיה עניין של קבלת עול, ולפי זה גם כן מובן למה אדמו"ר הזקן לפני זה, שהוא הביא את כל האריכות של העניין, נוגע לכוונה שצריך להיות בשעה שעושה מצווה, שצריך לכוון שבשעה שעושה מצווה הוא ממשיך אור אין סוף על עצמו בשעה שמקיים מצווה. ולא רק זה, גם בכוונה פרטית שצריך להיות שעל ידי כל מצווה נמשך מדרגה פרטית באלוקות. כך מבינים ממילא כל העניין שהרב הסביר שם באריכות, שזה נוגע לכל מה שאמרנו עכשיו. זאת אומרת שלא רק בשביל העניין של קבלת עול נוגע בשביל סור מרע, אלא גם בשביל להמשיך את האין סוף מה שנמשך על ידי המצווה, שזה העניין של להפך לטוב לעולמים. שכל מצווה ממשיך אור אין סוף בעולם. וחוץ מזה כל מצווה פרטית ממשיך אור פרטי, שזה כבר קשור כבר עם התנועה של המשכת הקדושה, המשכת האין סוף להביא טוב לעולם. גם זה צריך להיות חדור עם העניין של קבלת עול, עם העניין של יראה. נמשיך הלאה. עכשיו ממשיכים הלאה. אחרי שתי נקודות. "והנה אף מי שגם במוחו ובמחשבתו אינו מרגיש שום יראה ובושה". אומר

04:28 האלטער רבי כאן, האלטער רבי. הרי העניין של האלטער רבי בתניא, זה ספר הבינונים. והאלטער רבי בא להסביר את כל הפרק, כל התניא. המטרה של האלטער רבי זה להסביר את הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". האלטער רבי בא להסביר איך כל בן אדם, איזה בן אדם שיהיה, שייך להיות אצלו כל עבודת ה', כי קרוב אליך, בפיך ובלבבך לעשותו. אין תירוצים. האלטער רבי בא להוריד את כל התירוצים בעולם. האלטער רבי בא להוכיח שכל יהודי, איזה מין מצב שהוא יהיה מצד מדרגת נפשו, הוא יכול להיות בינוני במחשבה, דיבור ומעשה, לעבוד את ה' בפיך ובלבבך לעשותו. אז לכן רואים אצל הרבי כמה וכמה פעמים, וכאן אנחנו נראה את זה גם כן. רואים אצל הרבי הדבר הזה שהוא מחפש להראות איך שכל אחד שייך. אפילו בן אדם לא שייך לדרגות גבוהות של יראה, שייך על כל פנים לדרגות נמוכות, וזה עכשיו אנחנו רואים גם כן בהמשך. זאת אומרת שכל אחד שייך להיות בינוני באופן של לקיים תורה ומצוות באופן הכי יסודי. "והנה אף מי שגם במוחו ובמחשבתו אינו מרגיש שום יראה ובושה". אפילו בן אדם שהרי מתבונן בכל העניין שאמרנו קודם, ואפילו במוח לא מתעורר אצלו תנועה של יראה. זאת אומרת, הרי לפני זה האלטער רבי אמר שצריך להיות במוחו על כל פנים. בתחילת פרק מ"א האלטער רבי אמר שראשית העבודה ועיקרה ושורשה. אז לא דורשים שהבן אדם יהיה לו יראה ופחד בליבו, בתעלומות ליבו, אלא אפילו אם היראה זה רק במוחו על כל פנים. זאת אומרת שאפילו על כל פנים במוח נרגיש אצלו בשכל איזה רגש בשכל של, של יראת ה'. יראת הרוממות.

06:22 זה יראה. יראת המלך, שנקרא לזה נרגיש אצלו אפילו במוח הרגש של יראה. זה גם כן מספיק כדי שייקרא עבודה שלמה, מה שלמדנו בדף ל"ב עמוד ב'. אז אומר כאן האלטער רבי: אפילו בן אדם, גם זה לא, אפילו במוח לא יראה. יש לפעמים בן אדם שאפילו יתבונן בפרק מ"א, ולא רק שלא מתעורר אצלו פחד הלב מהקדוש ברוך הוא, אפילו במוח לא. זה נשאר אצלו כמו דבר קר. הוא חושב על זה, וזה לא מזיז אותו. אפילו במוח לא פועל אצלו שום תנועה של איזה סוג של יראה. אומר האלטער רבי, יש גם כאלה. למה זה קורה? אומר האלטער רבי: שלא מרגיש יראה אפילו במוח, מפני פחיתות ערך נפשו ממקור חוצבה ממדרגות תחתונות דספירות דעשייה. זה קורה. למה קורה כאן דבר? שאדם מתבונן בעניינים האלה, ומתבונן בעניין של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, והנה ה' ניצב עליו וכל הדברים שהרב אמר קודם, איך יש לו יתברך מלכות. אז לכאורה בן אדם נורמלי צריך להתעורר אצלו תנועה של יראה. למה אצלו לא מתעורר אפילו יראה במוח? אומר האלטער רבי, יש לזה סיבה. הסיבה היא בגלל שהנפש שלו מגיעה ממקום נמוך. הרי למדנו בפרק ב' בתניא, האלטער רבי הסביר שיש ארבע דרגות כלליות של הנשמות: נשמות דאצילות, נשמות דבריאה, נשמות דיצירה, נשמות דעשייה. פשט, שלוש נשמות. אז יש נשמות שהם יורדים לעולם העשייה ומשם הם יוצאים. זאת אומרת שיש הרבה נשמות שהם מגיעים מעולם העשייה, ומעשייה גופא יש גם כן כמה דרגות בעשייה. יש עשר ספירות דעשייה. אז יש נשמות שבעשייה גופא הם מגיעים מהבחינה הכי תחתונה שבעשייה. זה מה שאומר כאן, שמגיעים ממקור חוצבה ממדרגות תחתונות דספירות

08:14 העשייה. נגיד שמגיעים ממלכות דמלכות דעשייה. אז כמובן שכל נשמה היא חלק אלוקה ממעל, אבל החלק אלוקה ממעל יכול להיות מחכמת אצילות עד מלכות העשייה. זה הכל כלול בעניין של חלק אלוקה ממעל. כמו שהאלטער רבי הסביר באריכות עם המשל של הטיפה שמגיעה ממוח האב ונהיה מזה כל הוולד, אפילו הציפורניים. על דרך זה הסביר שכל הנשמות מושרשים בחכמת אלוקות, שזה חלק אלוקה ממעל. חכמת אלוקות, אצילות, חכמתו של בורא, אבל אחר כך זה משתלשל בעשר ספירות של ארבע עולמות אבי"ע. וממילא יש נשמות שהנשמה שלהם קשורה עם עולם יותר עליון, וממילא יש להם הרגש יותר חזק לקדושה. זה לא קשור עם להיות אם הוא, אם יש לו כישרונות טובים, יש לו ראש טוב, יש לו לב טוב. זה לא קשור עם המדרגה שיש לו, בכמה IQ יש לו במוח, כמה חכם הוא, כמה הוא למד, כמה השכלה יש לו. זה לא קשור עם זה. זה עניין של קדושה שקשור עם הנפש. יש אנשים שהם חכמים גדולים ויש להם נפש מדרגה נמוכה. יש אנשים שהם חכמים מאוד קטנים ויש להם נפש מדרגה גבוהה. זה לא קשור למדרגות הנפש, זה קשור באיזה בחינה הנפש שלו קשורה, שזה מגיע מלמעלה. אז יש נשמות, זה לא קשור לשום דבר. זה לא פירוש שיהיה. זה עניין של רק נותנים את זה מלמעלה. הקב"ה מחליט מה לתת למי, איזה בן אדם. אי אפשר להתלונן: למה נתת לי נשמה נמוכה? זה כל אחד. הקב"ה נותן לו את הנשמה שלו עם התפקיד שלו. מה הוא צריך לעשות? על כל פנים, כנראה יש בזה גם כן זכויות מסוימות. אני לא יודע איך זה עובד, אבל איך שהיא, בדרך

09:55 כלל העניין של הנשמה זה דבר שנותנים מלמעלה. וממילא אז זה שבן אדם אחד יש לו הרגש ומתבונן בעניין דאלוקות ומקבל בזה הרגש, ומישהו אחר מתבונן באותו עניין ולא נהיה לו שום הרגש, זה תלוי במדרגת הנפש, מאיזה מקום הוא מגיע. אז אם הוא מגיע ממדרגות תחתונות דעשייה, ממילא אפילו הוא מתבונן בעניין הזה שבפרק מ"א, שלמד בפרק מ"ב, אז הוא יודע מזה, הוא שומע על זה ומתבונן על זה, ואף על פי כן לא קורה לו כלום. לא זז אצלו שום שינוי. זה לא נהיה אצלו הרגש של יראה אפילו במוח. אומר האלטער רבי, גם הבן אדם הזה יכול להיות עובד ה', אף על פי כן, מאחר שמתכוון בעבודתו כדי לעבוד את המלך. הרי על פי מה? בשעה שהרי הוא הולך לעשות, מקבל על עצמו זאת ומקיים את המצווה, ובעת המצווה שלו הוא מתכוון לעבוד את המלך. הוא לא מרגיש את המלך, אין לו יראה מהמלך, לא יראה בלב, לא יראה במוח. אבל הוא יודע שיש מלך. הרי חשב על זה. הוא התבונן שיש מלך מלכי המלכים, ומלכותו מלכות כל העולמים יחדיו, ומלכותו עליו, ישראל בכלל ועליו בפרט. הוא התבונן בזה וממילא הולך לקיים את המצוות כדי לעבוד את המלך. אז אפילו שלא נהיה אצלו הרגש של יראה, אבל על פי מה שמתכוון בעבודתו כדי לעבוד את המלך, הרי זו עבודה גמורה. אז זה נחשב לעבודה גמורה. מה פירוש עבודה גמורה? מה שאמרנו קודם: לקיים את המצווה, פעם ״ועבדתם את ה' אלוקיכם״ בתורה לא כתוב, ״ועבדתם את ה' אלוקיכם ביראה״ לא כתוב. כתוב בתהילים, כתוב ״עבדו את ה' ביראה״. אבל בתורה

11:37 איפה שכתוב המצוות עשה של עבודה לא כתוב בפנים, כתוב "ועבדתם את ה' אלוקיכם". כתוב "ואותו תעבודו", וממילא מה פירוש המילה עבודה? עבודה, קבלת עול זה. אז אפילו אם יש לך רק קבלת עול בלי יראה, אז מצד גדר העבודה זה נקרא עבודה גמורה. הרי זה עבודה גמורה. וכאן צריכים לדייק לשון, כאן בתניא האלטער רבי מדגיש את הלשון כאן "עבודה גמורה". לפני זה האלטער רבי אמר את הלשון בדף מאה ושתיים עשרה. תסתכלו, כשדיבר על זה כשהוא עובד יש לו קבלת עול יחד עם יראה. איפה זה? אה, שש שורות למטה. כן. אה, הוא מתחיל שמה את העניין של קבלת עול מלכות שמים, וממש כל העבירות בזכות מה שיש גם קבלת עול וגם יראה. אז אחרי זה בסוף, בשורה התחתונה למטה, תסתכלו, מאה שתיים עשרה, שורה אחרונה. אז אומר האלטער רבי, כן, קבלת עול זו מהפנימיות נקרא בשם עבודה שלימה. שם האלטער רבי הדגיש את הלשון עבודה שלימה. כאן הוא אומר עבודה גמורה. זה שני דברים שונים: יש עבודה שלימה, יש עבודה גמורה. כן. זאת אומרת, כדי שעבודה תהיה בשלימות צריך להיות לא רק קבלת עול, צריך להיות גם יראה. אם חסר לך יראה, אפילו יש קבלת עול, זה לא נקרא עבודה שלימה. שלימות העבודה זה שיש גם כן יראה, לא רק קבלת עול. שיש איזה רגש של יראה, על כל פנים מוחי. לכן זה האלטער רבי אמר קודם עבודה שלימה. מה שאין כן כשאין לך יראה, רק קבלת עול בלי יראה, זה נחשב בגדר העבודה, אומר מצוות העבודה זה עבודה גמורה. זאת אומרת, גמורה, הכוונה היא שהוא עשה עניין של... זה נחשב לעבודה.

13:30 זה לא נחשב חצי עבודה, זה נחשב עבודה גמורה, אבל שלימות חסר, זה בשלימות. כי אם לא נרגיש איזשהו רגש של יראה אז שלימות העבודה חסר. זאת אומרת, כאן צריכים לחלק בין עניין של עבודה גמורה לעבודה שלימה. עבודה גמורה פירושו שהוא עושה את העבודה. כן, זה נחשב לעבודה, מצד גדר העבודה זה נחשב לעבודה. אי אפשר להגיד שזה לא נחשב לעבודה. אבל-אבל אם אנחנו מחפשים שלימות, שלימות פירושו יותר מה-מה-מהמינימום. כי שלימות הכוונה בפשטות שזה יותר. אם-אם-אם-אם-אם-אם-אם מוכרח יותר, יותר, יותר בשלימות, אז זה צריך להיות דווקא באופן של יראה. כן, והעבודה תהיה באופן של שלימות, צריך להיות יראה. מה שאין כן כאן אומר עבודה גמורה. כי אז אף על פי שאין לו יראה, האלטער רבי אומר שמצד גדר העבודה זה נחשב לעבודה גמורה, כי היראה והעבודה נחשבות לשתי מצוות במניין תרי"ג. בגלל שיראה ועבודה זה שני דברים שונים ואין מעכבות. אומר האלטער רבי, למה? למה אפילו שאין לו יראה העבודה עבודה גמורה? כי זה שתי מצוות שונות. בתורה ישנן שתי מצוות. יש מצווה של "את ה' אלוקיך תירא ואותו תעבוד". ויש מצווה על "את ה' אלוקיך תירא". צוויי באַזונדער מצוות, שתי מצוות שונות. מצווה שקשורה עם עניין של עבודה זה "ואותו תעבוד", מצווה של יראה "את ה' אלוקיך תירא". ובמניין תרי"ג מצוות מונים אותם כשתי מצוות שונות, ולכן גם כשחסר לך יראה מצוות העבודה קיימת, והפירוש של עבודה גמורה. נכון שהיראה מוסיפה שלימות בעבודה, כי כשלאדם יש לו גם רגש של יראה מהמלך, אז גם העבודה שלו היא באופן יותר נעלה, יותר בשלימות. אבל אף על פי כן זה לא מעכב. זה שתי מצוות. בקשר לזה שהאלטער רבי

15:25 אומר כאן שזה שתי מצוות במניין תרי"ג, אז יש כאן פשט'ל שלם: מה זאת אומרת מצוות עבודה? איזה מצווה זה מצוות עבודה? איזה מצווה זה? מצוות היראה, זה יש מצווה בתרי"ג מצוות, מצוות היראה. איזה מצווה זה מצוות העבודה? אז מסתכלים ברמב"ם. הרמב"ם, מצוות עבודה זה מצוות התפילה. כן. הרמב"ם פוסק שתפילה זה מדאורייתא. תפילה זה מדאורייתא. אז-אז-אז מאיפה לומדים את זה? מהפסוק "ואותו תעבוד". זה הוא מביא בפנים, הרמב"ם בספר המצוות. הוא מביא גם את הפסוק, זה אחד מהפסוקים שהאלטער רבי מביא פה. אז המצווה זה התפילה, אבל זה לא עבודה. לפי הרמב"ם הרי ידוע הכלל בכללי הרמב"ם, שהרמב"ם כותב שכל מצווה שאין לזה פרט הוא לא כולל את זה בתרי"ג מצוות. מצוות כלליות, יש מצוות שכתובים והם כללי, זה לא נחשב למצווה. מצווה חייב להיות שזה יהיה פרט מסוים. לכן הרמב"ם לא כותב הרבה דברים. הרבה מצוות שכתוב בתורה, כמו שאי אפשר להגיד "אחרי ה' אלוקיכם תלכו" שזה מצווה. כן, "כל אלה תשמור". הרבה פעמים כתוב במילים כלליות, כן, שזה לא מצווה. מצווה צריך להיות פרט מסוים. אז הרמב"ם, זה בעצם עצמו זה לא מצווה. המצווה זה "ואותו תעבוד", שזה תפילה, מצוות עשה. זה שהאלטער רבי כותב כאן שהיראה והעבודה נחשבות לשתי מצוות במניין תרי"ג, זה לא השיטה של הרמב"ם, אלא כמו שמביאים שמה במפרשים את הנראה לי הבה"ג, בעל הלכות גדולות. בעל הלכות גדולות זה היה לפני הרמב"ם, זה היה מהגאונים. יש אומרים שזה היה רב יהודאי גאון ויש אומרים שהיה מישהו אחר. על כל פנים היה מהגאונים, כן, לפני הרמב"ם, והוא כתב ספר נקרא בעל-- ספר הלכות גדולות. יש את

17:28 זה גם בספרי, אם אני לא טועה. אז הוא מונה את המצוות האלו בתור מצוות, וזה מה שהאלטער רבי מתכוון פה לפי ה-- לפי ה-- לפי ה-- לפי הרמב"ם, לפי בעל הלכות גדולות. הבעיה שיש פה, סתם, זה-זה-זה לא-- זה דרך אגב, למען, למען הפלפול, למען הידיעה. הרמב-- האלטער רבי, אלו שפוסקים, אלו שפוסקים שלא כמו הרמב"ם, חולקים על הרמב"ם. הם אומרים שמצוות התפילה זה לא מדאורייתא, זה מדרבנן. הרמב"ן, על דרך זה בעל הלכות גדולות, הם חולקים על הרמב"ם, הם אומרים שמצוות התפילה זה לא מדאורייתא. מצוות התפילה זה מדרבנן, ולכן הם טוענים שעבודה זה לא הולך על התפילה. כל הפסוק "ולעבדו בכל לבבכם" זה לא הולך על התפילה, זה הולך על עבודה בכלל, עבודת השם, עבודת עבד. אז זה מי שסובר ש"ולעבדו בכל לבבכם" זה תפילה, זה הולך על תפילה, הוא סובר שאין מצווה של עבודה. סתם עבודת ה' זה לא מצווה. מי שסובר ש"ולעבדו" זה הולך על סתם עבודה, הוא סובר תפילה מדרבנן. עכשיו מה קורה עם האלטער רבי? האלטער רבי כאן הוא אומר שעבודה זה נחשב למניין מצווה במניין תרי"ג. זאת אומרת שכאן הוא סובר כמו הרמב"ן, כמו בעל הלכות גדולות, שעבודה זה מצווה בפני עצמה, עניין של עבודת ה'. אבל האלטער רבי בעצמו כותב הלאה שהתפילה זה מדאורייתא, כמו הרמב"ם. איפה האלטער רבי כותב-- מי יודע איפה האלטער רבי כותב שתפילה זה דאורייתא? בוא נראה כאן את החבר'ה, תלמידי החכמים בקיאים בתניא. איפה כתוב בתניא שתפילה זה דאורייתא? אני לא הולך לעשות ביג דיל לאף אחד. מי שיגיד אני לא אעשה אותו ביג דיל. מותר להגיד. אה? איפה כתוב בתניא שתפילה זה דאורייתא? אפשר לתת

19:51 לכם לחשוב. על כל פנים אז זה סתירה לכאורה. כאילו בתניא זה בעיה. תניא פוסק שתפילה זה דאורייתא כמו הרמב"ם, וכאן הוא מביא את העניין של "ולעבדו" שזה נחשב למצווה מן התרי"ג, כי בעבודה לא מצווה לעבוד את התפילה, אלא כל זה העניין של עבודת ה'. על כל פנים, מה זה שיש כאן סיפור? יש סיפור בקשר לעניין שהרב אומר כאן, שהנשמות. אז יש נשמות גוי, יש נשמות שמגיעים מדרגות הנמוכות של ספירה דעשיה, את כל העניין הזה. יש סיפור ידוע על המיטעלער רבי. עוד מעט נגיע י"ט כסלו, מותר לספר מעשה מהמיטעלער רבי. על כל פנים יש מעשה מהמיטעלער רבי שהוא היה משפיע של האברכים. האלטער רבי, הרי, הרי מינה את המיטעלער רבי שהוא יהיה משפיע של היונגע לייט, אברכים, והוא היה משפיע מאוד, מאוד קשה. זאת אומרת הוא היה דורש מהם הרבה ו-ו-ותובע מהם הרבה בעבודה והרבה אתכפיא וזיכוך. על כל פנים, היה תובע מאוד. פעם היה שם פארברענגען, המיטעלער רבי והוא דרש מהחסידים אה שהעבודה זה לא שהם לא, לא שכל מה שלומדים זה לא כדברי המלך. התפילה זה לא כדברי המלך, ודרש מהם מאוד חזק העניין של העבודה. אז באמצע הפארברענגען אחד מהחסידים קם, לא, אפילו השם אני לא אתן. אחד מהחסידים קם והוא אמר למיטעלער רבי שיש לו טענה על מה שהוא אומר. אתה דורש מאיתנו שהעבודה שלנו, שהיא לא בסדר. מה אתה מגיע אתה בכלל להגיד לנו כאלה דברים? ככה אמר חסיד למיטעלער רבי. אומר, אתה, הנשמה שלך כשהייתה צריכה לרדת לעולם, אז האלטער רבי נכנס לאוצר הנשמות ובחר את הנשמה הכי טובה שלו, וזה הוא לקח ומזה נולדת אתה. האלטער רבי לקח את הנשמה הכי

22:00 גבוהה שמצא באוצר הנשמות, וזה נולדת, ואחרי זה שמר עליך. גדלת בבית של האלטער רבי עם כזה חינוך כמו האלטער רבי, קודש קודשים וזה, אז מילא. אז אתה יכול לדרוש מעצמך עבודה ולימוד. אנחנו למדנו ואנחנו, הנשמות שלנו נולדו. הוא אומר כשהיו צריכים לבחור את הנשמה שלנו, להוציא אותנו מדרגות התחתונות של התחתונות של ספירה, מהסוף, מהשיריים הוציאו איזה נשמה זרוקה שמה. הכניסו אותנו לגוף גס. גדלנו בבית גם כן מגושם עם הורים שלא ידעו לחנך אותנו, וככה אנחנו גדלנו, ואחרי זה אנחנו לא היה לנו איך. בקושי למדנו קצת. חסיד היה. דרך אגב, אפילו אומר שהחסיד הזה היה במדרגה והיה ירא השם. וכך הוא הסביר. הוא אומר אחרי זה אנחנו צריכים בשביל העבודה שלנו. היה בן אדם שהיה צריך, העסק שלו היה ללכת לכפרים, לאסוף כסף, למכור דברים, סחורה לגויים. היו צריכים להיכנס לבית של הגוי ולשבת איתם, לשתות איתם לחיים ולשמוע את כל הזבל שהם מדברים וכל השטויות. ואחר כך לעשות, למכור להם משהו וזה. בסוף חוזרים הביתה, רוצים להתפלל קצת. אתה קודם כל תתאר לעצמך איזה דביקות ואיזה מימוש זה. אז מה אתה דורש מאיתנו שאנחנו נכנס? אז המיטעלער רבי שמע את זה. המיטעלער רבי אמר "תגיד, רק יגירך? מי אני באמת?" אז המיטעלער רבי הלך והתחיל לעבוד עם עצמו באופן אביר תענה. הוא לקח את זה ברצינות. אז המיטעלער רבי התעורר מכל העניין הזה והוא התחיל להתעסק בחסידות ובעבודת התפילה ביתר שאת וביתר עוז אחרי, אחרי הדברים שהחסיד אמר. אחר כך מספרים שהאלטער רבי אמר שהוא חייב תודה לאותו חסיד, שהוא עשה מהבערל שלו, עשה ממנו בעל. עשה מהמיטעלער רבי, עשה ממנו במדרגה בזכות המוסר שהוא אמר לו.

24:00 על כל פנים, אז העניין שיש נשמות כאלה, נשמות כאלה, אבל אף על פי כן האלטער רבי אומר פה שאף אחד אין לו תירוץ, אלא כל אחד ואחד לפי עניינו צריך לעבוד את השם. אפילו שלא יכול להגיע ליראה, אבל על כל פנים עבודת עבד, עבודת המלך יכול להיות אצלו. כי עניין העבודה זה בשלימות גם ליראה. נו, מצאת בינתיים? מישהו מצא את ה...? לא שומע, שיחזק. בגלל זה תשובה, זה בגלל התשובה יש את הדס דרבונו. אבל יש את הדס דרב איסר. הוא יגיד לך כבד. קודשא בריך הוא. מה? אה? להס קונטרס קונטר דברי. איפה? זה מפורש בתניא. זה מפורש בתניא. זה מפורש בתניא. בדף. נו, מאה ארבעים ושמונה. סוף ליקוטי אמרים. "כי תרי"ג מצוות התורה רובן ככולן מצוות מעשיות, וגם התלויות בדיבור ומחשבה כמו תלמוד תורה וברכת המזון וקריאת שמע ותפילה. כדי להיות לו דירה כי לא..."