לקוטי אמרים תניא - פרק מ' - חלק ה

00:01 בעל התניא מסביר, בעל התניא היה לו כאן שאלה. הרבי שואל: אנחנו הסברנו שכשאדם לומד תורה ומקיים מצווה, כשאדם מקיים תורה ומצוות באופן עם כוונה, כוונה של אהבה ויראה, אז התורה ומצוות שלו עולים לעשר ספירות דבריאה, לעשר ספירות דיצירה. עולים למעלה, ושם מתגלה אור אין סוף גם כן של העשר ספירות של התורה ומצוות. וכשבן אדם מקיים תורה ומצוות בלי אהבה ויראה, אפילו שאין לו חס ושלום כוונה הפכית, כוונה שלא לשמה, אבל הוא עושה סתם, אומר האדמו"ר שאז זה לא מתאחד עם עשר ספירות. זה עולה להיכלות ומדורים אבל לא לעשר ספירות שבעולם, ולא מתחבר עם אין סוף. אבל התניא, שעל זה כאן בדף נ"ד עמוד ב' למעלה, האדמו"ר שאל: איך יהיה? הרי כולא חד. ומכיוון שהקדוש ברוך הוא והתורה זה דבר אחד, והוא ורצונו, שזה המצוות, אחד, אז איך יהיה? מה משנה אם הבן אדם יש לו אהבה ויראה או אין לו אהבה ויראה? מצד אמיתת העניינים תורה זה קודשא בריך הוא, זה אין סוף. מצווה זה גם כן, זה אור אין סוף. אז איך יהיה? מצד עצם העניין שלומד תורה ומצוות, לומד תורה ומקיים מצווה, אז צריך להיות שיתאחד עם אין סוף. מה נוגע אם יש להם אהבה ויראה, אין להם אהבה ויראה? מילא כשזה הכוונה של שלא לשמה, כוונה של קליפה, אז הקליפה לא נותנת לזה לעלות, כמו שהאדמו"ר אמר בפרק הקודם. אבל כשהוא סתם לומד, כיוון שתורה ומצווה זה חכמה, זה רצון של הקדוש ברוך הוא, אז למה זה לא מתעלה? זה היה השאלה. אז האדמו"ר התחיל להסביר כך, שבאמת הקדוש ברוך הוא הרי ממלא כל העולמים בשווה. אם מסתכלים

02:03 מצד הקדוש ברוך הוא, אז הקדוש ברוך הוא הרי נמצא בכל העולמות בשווה. הוא ממלא כל העולמים בשווה. כמו שהסברנו שהכוונה של האדמו"ר זה לא המדרגה של ממלא כל העולמים, אלא מתכוון לכל עצם העניין שאומרים שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום. הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, ולא רק שנמצא בכל מקום, כמו שכתוב בחסידות, שנמצא למטה ובכל עניין ובכל דרגה. כמו שהאדמו"ר מסביר באריכות אחר כך בהמשך התניא בפרק מ"ח, שלא כמו שטועים לחשוב שהפירוש של ממלא כל העולמים פירושו של מעלה, שנמצא למעלה, כנזכר מקודם, אלא הכוונה הוא למטה כמו למעלה, שנמצא בכל פרט ובכל דבר. אז ממלא כל העולמים בשווה. ואף על פי כן יש חילוק בין עולם הזה לעולם הבא. מה החילוק ביניהם? האדמו"ר אומר: ישנם שני חילוקים. חילוק אחד זה בעניין הצמצום, וחילוק השני זה בעניין ההסתר. עניין הצמצום, הכוונה בנוגע לאור האלוקי שנמצא בכל עולם ועולם, אור הממלא, האור האלוקי שמתגלה בכל עולם ועולם. שהרי יש אור אלוקי שנמצא בכל דבר וכל דרגה ודרגה. אז יש בזה צמצום, שהאור האלוקי בעולמות עליונים הוא אור יותר נעלה, והאור האלוקי שיורד מדרגה לדרגה, מעולם לעולם, מצטמצם יותר ויותר, עד שלעולם הזה הגשמי אז זה תכלית הצמצום ותכלית ההסתר. לכן נהיה מזה עולם גשמי דומם. זה מצד עניין הצמצום. וחוץ מזה יש עוד עניין, זה עניין של הסתר. מה זה הסתר? הסתר זה מצד לבושים המעלימים. חוץ מהעניין של צמצום האור, יש גם לבושים המכסים, לבושים המעלימים. והלבושים המעלימים, אז יש בזה גם כן ריבוי לבושים, עד שיש את הלבוש שנקרא קליפת נוגה. שזה לא סתם לבוש, זה לבוש של מנגד, לבוש של העלם, לבוש של

03:48 קליפה, סטרא אחרא, שזה נהיה כאן בעולם הזה הגשמי, כל העניינים הגשמיים שיש להם את הלבוש של קליפת נוגה. אז ממילא המציאות של עולם הזה הגשמי יש בזה שני דברים. גם עניין של עולם הזה הגשמי הוא תכלית הצמצום בנוגע לעולם השפל ועניין הצמצום, כי כאן האור האלוקי נמצא באופן הכי, הכי ירוד, באופן שלא רואים כאן שום גילוי אור לגמרי מצד האור. וחוץ מזה יש פה גם כן את עניין הלבוש המלביש מצד הקליפה, עניין של ההסתר. כשבן אדם אבל לומד תורה ומקיים מצוות, בנוגע לעניין של תורה ומצוות, אז כשאני יושב ולומד תורה עם הפה הגשמי שלי, אז יש כאן, אז כאן יש חילוק. אם אנחנו מסתכלים מצד עניין ההסתר, אין כאן הסתר. זה אותיות של קדושה, אותיות של תורה ומצוות. זה, ברגע שאתה במילים שלך, בפה שלך הגשמי, אתה אומר אותיות של תורה, אתה מתקשר עם הקדוש ברוך הוא. אז אלו מילים של "בראשית ברא אלקים שמיים וארץ. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". זה מילים של קודש, מילים של תורה ומצוות. מכיוון שזה מילים של תורה ומצוות, אז אין כאן קליפת נוגה. אדרבה, כמו שהאלטער רבי הסביר בפרקים הקודמים, שכל העניין של תורה ומצוות זה שהוא מהפך את הקליפת נוגה, שברגע שאני לוקח את הפה הגשמי שלי ועם הפה הגשמי שלי אני אומר מילים של תורה, אז זה מהפך את הכוח של הקליפת נוגה ועושה מזה קדושה. אז ממילא ההסתר, אין כאן הסתר. אין כאן לבוש המכסה והמלביש. זה מצד הלבוש המסתיר. אז כאן זה תורה ומצוות. זה לא נוגה, להפך, זה קדושה. אבל אם אנחנו מסתכלים מצד עניין האור, צמצום, זה

05:37 אותיות גשמיות. זה עצם העניין, אותיות של תורה ומצוות זה אותיות גשמיות. אותו פה, אותו מ-, אותה, אותן מילים, אותו אופן, אותן מילים שאני משתמש לדבר דברים בטלים, להבדיל, אותן מילים באותו פה. זה אתה לא רואה הבדל במילים. המילים הן אותן מילים, אותן מילים גשמיות. העולם שלנו זה עולם גשמי ועולם חומרי. והאור האלוקי זה המצומצם ביותר. לא משנה אם המילים שאני אומר זה מילים של שמע ישראל או המילים שאני אומר זה, להבדיל, מילים של דברים בטלים. המילים הן אותן מילים וממילא החיות שבהן מצד האור זה חיות מצומצמת. וזה מה שהאלטער רבי אומר: מצד ההסתר, זה מילים של תורה, זה מילים של, של קליפה. וממילא כאן יש קליפת נוגה, כאן עניין של קדושה. אז הסתר, כשאתה אומר אותיות של תורה, אין כאן עניין של הסתר. אבל אם אתה מסתכל מצד האור, בעולם הזה האור האלוקי לא יכול להתגלות. להפך, כאן האור בעולם הזה שפל, הוא מצומצם. אפילו כשאתה אומר מילים של תורה, הוא מצומצם. זה אור שזה במילים גשמיות. ולכן מצד המילים עצמן הוא לא יכול להתאחד עם אין סוף. אין כאן התאחדות של התורה ומצוות. עדיין הוא לא גמר את הוויכוח. עוד מעט אני אסביר את זה, ימשיך הלאה. אבל בינתיים אנחנו מבינים שישנם שני עניינים. יש כאן שני דברים. שני דינים, כמו שאומרים, ולא שני נגלה. יש כאן את העניין של ההסתר, עניין של הצמצום. אז בתורה ומצוות אין דווקא הסתר, אבל יש צמצום. ולכן אומר האלטער רבי, ואיתו ממשיכים הלאה. דף נ"ד עמוד ב', כמו שאמרנו, שורה המתחלת אחרי יוניס. אז האלטער רבי היה-- סיים כאן להגיד יש בעניינים של גשמיות וזה, אז הקליפת נוגה

07:26 מסתיר. מה שאין כן בדברי תורה ותפילה, שם אומרים שקליפת נוגה לא מסתיר. אדרבה, הקליפת נוגה מהפך אותו, כמו שהאלטער רבי עכשיו הולך להסביר. אז בנוגע להסתר יש הבדל בין דברים שהם שייכים לקליפה לדברים ששייכים לקדושה. דברים של קליפה, אז הקליפה מסתירה עליהם. מה שאין כן תורה ומצוות. אז שם אין עניין של הסתר. זה תורה ומצוות. זה חכמה, זה רצון של הקדוש ברוך הוא. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: דאף דלית אתר פנוי מיניה, אין הכי נמי, אם מסתכלים מצד הקדוש ברוך הוא. אז לית אתר פנוי מיניה, הקדוש ברוך הוא הרי נמצא בכל מקום. גם בהסתר הוא נמצא. אז תבין את האמת, ההסתר הוא גם כן אלוקות. על לית אתר פנוי מיניה. אז הנה, הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום. מכל מקום, הוא סתימא דכל סתימין. הקדוש ברוך הוא הרי נקרא סתימא דכל סתימין. זאת אומרת, כשמדברים בנוגע לקדוש ברוך הוא, יש לו שני הדברים ביחד. הקדוש ברוך הוא מצד אחד אנחנו אומרים שמה? שלית אתר פנוי מיניה. זאת אומרת שהוא נמצא בכל דבר, בכל מקום. הוא זה הכל, הכל זה הוא, ויחד עם זה הוא מסתתר מהכל. הוא מובדל מהכל. הוא סתימא דכל סתימין. ונקרא אל מסתתר. הקדוש ברוך הוא בעצמו נקרא אל מסתתר. זאת אומרת, כשמדברים בנוגע לקדוש ברוך הוא, אז יש לו שני דברים ביחד. בנוגע לקדוש ברוך הוא בעצמו. מצד אחד אומרים הכל זה הוא, ומצד שני אומרים הוא מובדל מהכל. זה שני הדברים. דווקא זה שני הדברים. זה הפירוש של מה שכתוב באור אין סוף למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית. באותו עניין גופא. הקדוש ברוך הוא, הרי זה כל ההפלאות לקדוש ברוך הוא. מצד אחד הכל זה

09:09 הוא ואין שום דבר חוץ ממנו, ויחד עם זה אין שום דבר שיכול לתפוס אותו. הוא מובדל מהכל ונקרא סתימא דכל סתימין. זה שהקדוש ברוך הוא סתימא דכל סתימין זה לא מצד לבושים המעלימים, שיש דברים שמסתירים עליו. מה שאנחנו, הקדוש ברוך הוא, מה פירוש הקדוש ברוך הוא סתימא דכל סתימין או אל מסתתר? פירושו שיש דברים שמעלימים עליו, שלא נותנים לו להתגלות? לא. מסתתר בעצם. הוא מצד עצמו מסתתר. הקדוש ברוך הוא הוא עניין כזה. הוא דבר שהוא בעצם למעלה בכלל משייכות לעולמות. הוא אל מסתתר, הוא בעצם מסתתר, וממילא זה שלית אתר פנוי מיניה, שהכל הקדוש ברוך הוא, זה לא סותר את זה שהקדוש ברוך הוא לא מתגלה בשום מקום, כי הוא בעצם הוא אל מסתתר. זה אפילו בנוגע לעולמות עליונים. וגם זה בנוגע לקדוש ברוך הוא בעצמו, שהוא אל מסתתר, וגם האור והתפשטות החיות ממנו יתברך מסתתרת בלבושים ומסכים רבים ועצומים. אז כמו שהקדוש ברוך הוא בעצמו, אף על פי שלית אתר פנוי מיניה, יחד עם זה הוא אל מסתתר, הוא לא מתגלה בשום מקום, אפילו העולמות הכי גבוהים, לית מחשבה תפיסא ביה כלל. אף אחד לא יכול לתפוס אותו כי הוא מסתתר בעצם. על דרך זה גם כן, בנוגע לאור והתפשטות שלו, שמצד אחד הקדוש ברוך הוא מתפשט בכל מקום. עכשיו נדבר בנוגע להארה שלו, התפשטות. ההתפשטות והאור שלו. הוא גם כן מתפשט בכל דבר ודבר, אבל יחד עם זה ההתפשטות גם כן מתלבשת בלבושים המעלימים, שהוא לא מתגלה בהם. וגם האור והתפשטות החיות ממנו יתברך מסתתרת בלבושים רבים ועצומים עד שנתלבשה בלבוש נוגה. אז כמו בנוגע לקדוש ברוך הוא בעצמו

10:53 אומרים שיחד עם זה שיש הסתר פנים, אף על פי כן הוא כאילו מסתתר. אותו דבר גם כן בנוגע לחיות שלו. נכון שהחיות של הקדוש ברוך הוא, ההתפשטות, החיות, יש חיות בכל דבר ודבר, חיות אלוקית בכל דבר ודבר. כמו שאמרנו קודם, בלי זה לא יכול להיות המציאות של שום דבר. אבל יחד עם זה יש את הלבושים המעלימים שעושים שהחיות לא תתגלה שם, שיהיה מציאות של קליפה ומציאות של ההסתר. עד שנתלבש בלבוש נוגה. אז לכן יוצא מזה שהמציאות של עולם הזה הגשמי, הגשמי של עולם הזה בלי תורה ומצוות. העניין של דיבור ובתים או בהמה, תאנים, חיה, בהמה, חיים וכל הדברים האלה מצד עצמם, בלי שאתה עושה מזה מצווה, בלי שאתה מקיים איזה תורה או מצוות מצד הגדר של עצמם. אז מצד לבושים המעלימים נהיה מציאות של קליפת נוגה, שזה ההסתר על אלוקות. זה מגיע לעולם מצד עצמו בלי העניין של תורה ומצוות. אז מה יש בעולם הזה הגשמי חוץ מזה שלעולם הזה הגשמי זה עולם של צמצום? זה גם עולם של הסתר, ההסתר של הקליפה. מה שאין כן בלבושי הקדושה. עכשיו אתה רואה בחזרה למה שאמר קודם. בנוגע ללבושי התורה והמצוות. ברגע אבל שאני משתמש עם אותן מילים, עם אותן אותיות שבמקום לדבר עם זה דברים בטומאה ששייך לקליפה, אני מדבר עם זה מילים של תורה, או על דרך זה אני לוקח בהמה גשמית של קליפת נוגה ואני מקיים עם זה תפילין או מצוות שבת ויום טוב, אני עושה מזה עניין של מצווה. ברגע שאני עושה מזה מצוות, מה שאין כן בלבושי הקדושה, תורה ותפילה, דאדרבה. מה פירוש אדרבה? לא רק

12:36 שאין כאן את ההעלם והסתר של קליפת נוגה, ברגע שאני משתמש עם המילים, כוח הדיבור, לדבר תורה ומצוות, או אני משתמש עם הגשמי לקיים את המצווה. לא רק שאין כאן את ההסתר של קליפת נוגה, לא רק זה, אלא אדרבה, הוא עוד מהפך את הקליפת נוגה לקדושה גם כן. ואדרבה, קליפת נוגה עושה פרי לטהר ונכנס בקדושה זו כנ"ל. זה כל הכוח שיש לתורה ומצוות. זה הקדוש ברוך הוא הכניס בכוח של התורה ומצוות, שברגע שתורה ומצוות מתחברים עם דבר גשמי, שהרגע לפני זה הדבר הגשמי הזה היה שייך לסטרא אחרא, לקליפה, קיבל את החיות שלו מהקליפה, סטרא אחרא, וברגע שהיהודי לקח את הדבר הזה ועשה מזה מצווה, אז מה קרה? הוא הפך את זה לקדושה. זה העניין של דיבור ותכנים שהרב הסביר והאריך את זה בפרק ל"ז. הכוח שיש ליהודי להפוך את קליפת נוגה לקדושה, ובמילא זה העניין פה. אז ממילא בגלל העניין של ההסתר אין כאן הסתר. ברגע שאני משתמש עם הפה שלי לדבר דברי תורה, אין כאן הסתר. זה מגיע לעניין של ההסתר. אין כאן, אדרבה, הוא מהפך את זה לקדושה. מגיע אבל עניין הצמצום. כמה אור אלוקי יש פה? עניין של אור לגילוי. לא מדברים על עניין אם זה, אם זה, אם זה, אם זה אלוקות או זה לא אלוקות. אין כאן דבר הסתר. זה היסוד של קדושה. אין את התורה ומצוות, אבל בנוגע לגילוי, בגילוי מה יש כאן בגילוי? הבהמה היא אותה בהמה. הבשר זה אותו בשר. אין רואים שום שינוי בבשר. תסתכל כלפי חוץ, אתה לא רואה הבדל בבשר שהוא נקנה, בבשר שנשחט על פי ההלכה, ובשר דבר אחר מצד חיצוניות לא רואים שום הבדל.

14:19 זה בשר וזה בשר. שניהם אותו דבר, יש להם אותו טעם אולי גם כן. לא יודע. לא טעמתי אף פעם בשר לא כשר. מצד הבשר זה אותו בשר פשוט. ועל דרך זה גם כן מצד הדיבור זה אותו דיבור. אתה לא רואה שום הבדל. אתה רואה בן אדם מדבר דברי תורה בצרפתית. אתה לא מבין צרפתית. אתה לא יודע מי אומר שהוא מדבר דברי תורה. אולי הוא מדבר סתם דברי טומאה. אתה לא יכול לדעת. הדיבור זה אותו דיבור. אתה לא רואה שזה דיבור יותר גבוה, יותר רוחני, יותר קדוש, יותר עליון. המילים זה אותן מילים. למה? כי זה מילים ששייך להן עולם הזה הגשמי. ובמילא בנוגע לאור האלוקי שמאיר פה, מכיוון שעולם הזה הגשמי, אז האור הוא מצד הגשמי, שזה מה שאמרנו קודם. זה עניין של האור המצומצם, אור אלוקי מצומצם בתכלית. הגשמי הזה לא נותן שיתגלה כאן אור אלוקי. אז לכן אפילו בתורה ומצוות גם כן לא מתגלה. מצד עניין של גילוי וצמצום יש כאן צמצום. זה מה שאדמו"ר הזקן אומר כאן: מכל מקום האור שבהן מקדושת רצונו יתברך הוא בבחינת צמצום עצום, מאחר שהקול והדיבור הוא גשמי. מכיוון שהקול והדיבור הוא גשמי, אז ממילא אור הקדושה של התורה ומצוות לא יכול להתגלות פה מצד הגשמי של הדיבור. זה כשהבן אדם מדבר תורה ומצוות בלי כוונה. וזה מה שאדמו"ר הזקן הסביר פה. זה חצי מהביאור. למה כשבן אדם? מה הייתה השאלה? למה כשבן אדם מדבר תורה ומצוות, הוא לומד. הוא לומד עם עורב, הוא לומד, הוא לא לומד לשם, לשם גילוי ולשם יושר. אז הוא לומד סתם. הרי לכאורה לומד תורה

16:10 והתורה הלכה כמו שרצונו של הקדוש ברוך הוא. אז מה הרעש? מה לא טוב בזה? אז אל תלמד. אין לך נפקא מינה. אם אתה מסתכל מצד המשכת אור אין סוף, המשכת אור אין סוף. יש כאן המשכת אור אין סוף. אין כאן למי אמרתי לו, זה אותיות של קדושה, אותיות של תורה ומצוות. אבל אם אתה מדבר מצד האור והגילוי, היינו, מצד הגשמי לא שייך האור והגילוי. זה הגדר של הגשמי, עולם הזה הגשמי. זה אור. היינו מה שהוא? אין כאן גילוי אלוקות. כאן אתה מסתכל על הגשמי. אתה לא יכול לראות בן אדם, ילד קטן שהוא לא יודע, הוא לא יודע לקרוא עדיין אותיות, אז הוא רואה כזה דבר כאן על השולחן. הוא לא יכול לדעת אם זה ספר של קדושה או ספר של אהבת שלום. אז מבחינת הדברים נראים הכל אותו דבר. ואדרבה, זה בכל עניין ועניין. למה? כי זה הגדר. היינו, מה זה הגשמי? זה היינו, עכשיו האור האלוקי, אין כאן גילוי אור. יש כאן רק חומרי וגשמי, ולכן מצד זה הכל אותו דבר, הכל שווה. זה הכל. לכן כשאתה אומר אותיות של תפילה בלי כוונה, אין לך כאן איזה שום רגש רוחני, כוונה רוחנית. אז זה נשאר עולם הזה הגשמי בלי שום גילוי. אבל בתפילה בכוונה זה רק מסביר לנו למה תפילה בכוונה שלה בכוונה, כי כשחסר כאן אהבה ויראה אז זה לא. אין כאן גילוי. מה קורה כשזה כן בכוונה? זה עכשיו האלטער רבי עכשיו מתחיל להסביר מה קורה כשיש לו כן רגש של אהבה ויראה. אומר האלטער רבי: אבל בתפילה בכוונה ותורה בכוונה לשמה. כשבן אדם אבל מתפלל עם כוונה, זאת אומרת שבתפילה יש לו רגש

17:53 של אהבה ויראה, ועל דרך זה בתורה. הוא לומד תורה עם כוונה להתחבר עם נשמת התורה. יש לו רגש של אהבה ויראה, כמו שהאלטער רבי הסביר קודם בפרק ל"ט, שבן אדם עושה פעולה, הוא עושה לחבר שלו, הוא עושה את זה בגלל שהוא אוהב אותו או בגלל שהוא ירא ממנו. ועל דרך זה גם כאן בפעולה של תורה ומצוות. יש רגש של אהבה ויראה. הרי מה המעלה שבזה? הרי הכוונה מתלבשת באותיות הדיבור. הרי כאן הדיבור זה כבר לא אותו דיבור. כאן הדיבור מתעלה לעולם של הכוונה, מכיוון שכאן הדיבור שלו נובע מצד רגש של אהבה ויראה. זה לא סתם דיבור, זה דיבור שמדבר עם רגש של אהבה ויראה. אז האהבה ויראה מתלבשת באותיות האלה. וברגע שהאהבה ויראה מתלבשת באותיות האלה, אז האותיות האלה הן כבר לא אותיות של עולם הזה הגשמי. זה מרומם את הדיבור, את האותיות לעולם יותר גבוה. האותיות האלה הן כמו מרכבה לעולם יותר גבוה, לאהבה ויראה. זה אותיות שקשורות עם רגש. זה אותיות אחרות לגמרי. הרי הכוונה מתלבשת באותיות הדיבור. מה פירוש התלבשות? זה רק הגדר של התלבשות. כשדבר אחד מתלבש בדבר שני, אז הדבר שמתלבש מעלה את הדבר לעולם שלו. זה כל המושג של התלבשות. כשאתה אומר שדבר עליון מתלבש בדבר תחתון, אז הפירוש הוא מתלבש בו, שהוא מרומם אותו. למשל, אפילו בגשמיות אפשר לראות את זה. יש בן אדם מדבר דברים, מדבר תהילים, אז זה דיבור, אותיות, אותיות גשמיות. כשאדם מדבר אבל על דברים של אהבה, לא סתם אומר מילים, יש לו רגש של אהבה בשעה שהוא מדבר, אז האהבה מתלבשת באותיות, ואפשר לראות: זה אותיות אחרות. זאת אומרת, במילים אחרות, אני יכול לשמוע בן

19:52 אדם מדבר צרפתית, כמו שאמרנו קודם. אני לא מבין מה הוא אומר, אבל אני יכול להרגיש במילים שלו, יש כאן. הוא מעביר איזה רגש מסוים, אפילו שאני לא מבין מה הוא אומר. אבל אני מתרגש מהמילים שהוא אומר, כי אני, יש כאן איזה רגש מסוים שעובר דרך המילים. זה לא המילים, מה הוא אומר, זה מאיזה נשמה הוא מדבר. זאת אומרת, יש לפעמים גם כן, גם יש לי דברים כאלה שהאותיות מתעלות לעולם רוחני יותר. אתה מרגיש שכאן אומר את זה. תראה, אנשים היו עומדים אצל הרבי בפארברענגען. היו עומדים מאות אלפי אנשים, היו עומדים בפארברענגען שלא הבינו מה הרבי אומר. הרבי מדבר ביידיש. אז היו אלה שהבינו. היו אלה שהיו עומדים שעות על גבי שעות מהופנטים, אפילו שהם לא הבינו מה הרבי אמר, אבל הבינו מהטון את החיים שהרבי אמר. אז הרבי מדבר כאן. יש זה, זה, זה הרבי מדבר כאן על אלוקות. הרבי מדבר כאן אמת. הרבי אומר כאן עם. הרבי אומר כאן, היה מעורר אצלם יראה. זה לא המילים מה הוא אמר, זה הטון שנאמר במילים. זאת אומרת, זה העניין שכשהעליון מתלבש בתחתון, אז יש אופן שהתחתון מתעלה לבחינה של העליון. הוא נהיה כמו עליון. אתה לא, אתה לא רואה כאן אותיות, אתה רואה כאן את ה... על ידי זה יכול להיות דרגות יותר גבוהות. בן אדם מדבר דברי שכל, דברי השכלה, ואתה אפילו לא שומע מילים. אתה שומע את ההשכלה בלי. זאת אומרת האותיות כאן מתרוממות לבחינה יותר גבוהה. על ידי זה גם כאן בעניין של אהבה ויראה. מכיוון שהתירוץ שהוא אומר על אותיות המילים האלה, זה מילים שקשורות עם אהבה

21:26 ויראה. זה לא סתם מילים של תורה, זה מילים של תורה שיוצאים מתוך אהבה ויראה, ועל דרך זה התפילה שלו. האותיות של המילים של התפילה זה עם רגש של אהבה ויראה שיש לו בתפילה. יש לו כוונה. אז המילים האלה מתרוממים לעולם של הכוונה. זה כבר לא מילים של עולם העשייה הגשמי, וממילא אז הם מקבלים צורה יותר עמוקה, יותר פנימית, יותר רוחנית. יכול להאיר בהם יותר אור אלוקי. בוא נראה בפנים. הרי הכוונה מלובשת באותיות. למה הכוונה? ... הרי כל הסיבה של האותיות האלה זה מצד הכוונה, ולכן זה המנוע, זה הפנימיות של המילים האלה. המילים האלה נובעים מצד הכוונה. אז ממילא האותיות האלה נהיים כפי הכוונה. ואיזה עולם שהכוונה נמצאת, האותיות האלה נמצאים גם כן. לכן הן עולות עמה לעולם היצירה או הבריאה. לכן במצב כזה האותיות האלה, מכיוון שהאותיות האלה זה לא אותיות סתם גשמיות, האותיות האלה הם תוצאה מהכוונה, אז ממילא האותיות האלה נמצאים באותו עולם שנמצאת הכוונה. כשהכוונה כוונה של עולם הבריאה, אז האותיות הם אותיות של עולם הבריאה, ועל דרך זה שאר הדרגות. לכן הן עולות עמה. לכן זה מה שאומרים, שבן אדם אומר אותיות של תהילים, תפילה, עם כוונה, אז האותיות האלו מתעלים לעולם של הכוונה. איפה שהעולם של הכוונה, שמה נמצאות האותיות האלה. היצירה. אם זה היה כוונה של אהבה ויראה טבעיים, כמו שלמדנו פרק ל"ח, ל"ט, אז זה עולה ליצירה, או דבריאה. אם זה היה כוונה של אהבה ויראה שכליים, שאז זה קשור עם עולם הבריאה, אז האותיות האלה מתעלים

23:15 לעולם הבריאה. לפי מה שהיא הכוונה, בדחילו ורחימו שכליים או טבעיים וכו' כנ"ל. כמו שאמרנו קודם. אז ממילא כאן האותיות מתעלים לבחינה של הכוונה. הרבי מדייק פה, מה זה ה״וכו'״? לכאורה המילה ״וכו'״ כאן זה מיותר. ה״וכו'״ כאן זה מיותר. בתיקון הרבי כותב צריך עיון מה מוסיף בזה. אבל לפועל הרבי כותב במכתב שאפשר לתרץ שהאלטער רבי הוסיף כאן את ה״וכו'״, זה בדיוק. מה האלטער רבי רוצה לדייק עם ה״וכו'״? את ה״וכו'״ האלטער רבי מתכוון העניין של אצילות, העניין של מרכבה. הרי אמרנו בפרק ל"ט, אמרנו שיש שלוש דרגות. יש אהבה ויראה טבעיים, שזה עולה ליצירה; יש אהבה ויראה שכליים, שעולה לבריאה; ויש אהבה ויראה שקשורים למרכבה, הביטול כמו הצדיקים הגדולים, שאז זה עולה גם לעולם האצילות. אז יצירה, זה אצילות. אלא מה? כמו שהאלטער רבי אמר שמה, שהוא לא רוצה להיכנס, הוא הזכיר את זה, אבל הוא אמר ״אין לנו עסק בנסתרות״. זה לא מגיע לנו. לכן האלטער רבי מיד הולך מזה, אבל הוא מזכיר את זה גם שמה, שיש כזה עניין גם כן. לכן גם כאן האלטער רבי מזכיר את זה באופן של ״וכו'״. הוא מתכוון לרמז את העניין של אהבה ויראה שקשור עם מרכבה, באופן של עולם האצילות, שגם זה, כשזה קשור עם הכוונה של האצילות, אז זה גם כן, האותיות האלה מתעלים באצילות. אז ממילא אז מה קורה עד כאן? כשאדם אומר את האותיות של התהילים והתפילה עם כוונה, אז האותיות האלה מתעלים לעולם היצירה ולעולם הבריאה, לספירה שבעולם הזה. עדיין האלטער רבי לא גומר את הביאור. כאן האלטער רבי עכשיו עושה. ושוב, עכשיו האלטער רבי מוסיף דבר אחד, זה שעכשיו האותיות מתעלים לספירה

25:25 של בריאה, יצירה. עכשיו האלטער רבי מוסיף את הנקודה ואומר: ״ושם מאיר ומתגלה אור אין סוף״. שם, בעולם הבריאה ובעולם היצירה, שם כן מתגלה העניין של אור אין סוף. זה כל ההבדל בין עולם הבריאה ועולם היצירה לעולם העשייה. עולם העשייה, כמו שאמרנו קודם, שהוא עולם השפל, ששמה אין אור אלוקי מצד הגשמיות של עולם הזה, זה עולם השפל. האור האלוקי מצומצם בתכלית, באופן שנהיה גשמיות וחומריות. אין כאן אפשרות שיתגלה עניין של אור אין סוף, עניין של אור. לכן זה לא מתגלה פה. אבל כשהבן אדם יש לו כוונה, ואז הרי המילים מתעלים לעולם היצירה ועולם הבריאה, עולם היצירה והבריאה עולם רוחני. שמה כן יש עניין של גילוי אור, שמה מתגלה גם כן האור אין סוף שבתורה ומצוות. זאת אומרת כך: בעצם הרי תורה ומצוות זה קשור עם אור אין סוף גם בעולם הגשמי. זה לא הפשט שרק תורה ומצוות, אהבה ויראה, קשור עם אור אין סוף. זה היה הטעות של השאלה. זה, זה נכון שגם יהודי שלומד תורה ומצוות בעולם הזה הגשמי בלי אהבה ויראה, אז גם כן זה, תורה ומצוות, זה קשור עם אור אין סוף. זה הרי רצון וחכמתו של הקדוש ברוך הוא, זה אור אין סוף גם כן. אבל אין כאן גילוי. אין, כמו שאמרנו קודם, אין כאן הסתר, אבל יש כאן צמצום. אור אין סוף לא יכול להתגלות בעולם הזה הגשמי. זה הגדר של עולם הזה הגשמי. כאן לא מתגלה עניין של גילוי אור, אין כאן גדר של אור. אבל ברגע, לכן אין כאן. אז מצד אחד זה, זה, זה רצון העצמי של הקדוש ברוך הוא, זה, זה אור אין סוף, אבל זה לא בגילוי. כשאבל יש לו אהבה ויראה, ואז אהבה ויראה פועל שזה יתעלה לעולם יותר נעלה, לעולם הבריאה והיצירה. מכיוון שהבריאה

27:17 והיצירה זה עולם רוחני, שמה יש כן איזשהו עניין של גילוי, שמה יכול להאיר גם כן אור אין סוף שבתורה ומצוות. לכן ברגע שזה מתעלה לספירה של בריאה, יצירה, שם מאיר ומתגלה אור אין סוף ברוך הוא, שהוא רצון העליון ברוך הוא, מלובש באותיות התורה שלומד ובכוונתו וכו', או בתפילה ובכוונתה וכו', במצוה ובכוונתה וכו'. והאור הגדול לאין קץ, שם מאיר העניין של אור אין סוף ומאיר באופן של האור הגדול לאין קץ, מה שלא יכול להאיר ולהתגלות כלל בעולם עשיית המצווה, בעולם הזה הגשמי. האור שבעולם הבריאה, יצירה, שמה כן יכול להתגלות אור אין סוף שבתורה ומצוות. מה שאין כן כאן בעולם הזה הגשמי, לא יכול להתגלות העניין של האור אין סוף שבתורה ומצוות, לא מינה ולא מקצתה עד אין קץ הימים, עד שיהיה ... של משיח, שיתעלה העולם מגשמיותו, ״ונגלה כבוד ה'״ וכו'.

28:15 עד שיבוא משיח, שאז יהיה העניין של דירה בתחתונים, אז גם בעולם הזה הגשמי יתגלה האין סוף. אבל הנה, כל זמן שמשיח לא הגיע, אז עכשיו בעולם הזה הגשמי יש את הגדר של גשמיות, שהוא מסתיר על העניין של אלוקות. זאת אומרת, גשמיות לא מצד ההסתר, אלא מצד צמצום, שהאור אין סוף לא יכול להתחבר עם הגשמיות של העולם. ככה זה הגדר של הגשמי בעולם הזה הגשמי. האור לא יכול להאיר פה בגילוי, ולכן בתורה ומצוות האין סוף לא מגיע כאן בגילוי. אז יש כאן אור אין סוף, אבל אין כאן גילוי. זאת אומרת, מהי אותה נקודה? כמו שאמרנו קודם לגבי העולם, הוא נמצא בכל מקום, אבל בגלל כן העולם לא מקבל אותו. על זה זה גם בתורה ומצוות. תורה ומצוות, נכון? מאיר האין סוף בכל אחד. תורה ומצוות זה אחד עם האין סוף, והקדוש ברוך הוא נמצא בתורה ומצוות, בכל תורה ומצוות. אין תורה ומצוות של בריאה. תראה, גם בלי אהבה ויראה, התורה-- האין סוף נמצא שמה. אבל שזה יהיה באופן של גילוי, זאת אומרת שיתחבר עם הבן אדם ובגילוי, אה, בתורה ומצוות של כאן למטה לא יכול להתחבר. כאן למטה תורה ומצוות זה גשמי וחומרי. שיהיה בזה בגילוי, על זה צריך להיות דווקא כוונה, אהבה ויראה. וזה היסוד של התירוץ לשאלה של הרבי תחילת פרק ל"ח. אה, ועוד יותר, אפילו קודם, להסביר לנו מה גודל העניין של כוונת המצוות. למה לא מספיק תורה ומצוות סתם? צריך להיות גם כן אהבה ויראה, כי כדי שיהיה גילוי האין סוף בתורה ומצוות זה דווקא על ידי הכוונה של אהבה ויראה.