לקוטי אמרים תניא - פרק מ' - חלק ד

00:00 דובר 1 נלמד עמוד ב', דף מאה ושמונה למעלה. שורה רביעית. האלטער רבי הסביר פה ההבדל. דיברנו כאן עכשיו שיש תורה ומצווה לשמה. ויש תורה ומצווה סתם, ויש תורה ומצווה שלא לשמה. תורה ומצווה זה לשמה, אז אומרים שזה עולה למעלה ומתאחד עם העשר ספירות, ושם מתגלה גם כן אור אין סוף, אלוקות. ספירות זה אלוקות. הם מיוחדים עם אור אין סוף ברוך הוא. זה דווקא אבל כשעושה את התורה ומצווה לשמה, זאת אומרת עם אהבה ויראה. וכשעושה תורה ומצווה סתם, אז עולה לעולמות, להיכלות, נבראים מזה אפילו מלאכים. אפילו שזה לא לשמה, בלי אהבה ויראה. אבל הוא לומד תורה ומצווה סתם. אז זה עולה למעלה ונהיה מזה מלאכים, גוף ונפש של המלאכים. אבל זה לא מתאחד עם העשר ספירות, עם אלוקות. למה? כי לא היה לזה אהבה ויראה. וכשתורה ומצווה זה שלא לשמה. מה פירוש שלא לשמה? שלא לשמה ממש? זאת אומרת, הוא לומד כדי להיות תלמיד חכם וכיוצא בזה, אז אומרים שזה בכלל לא עולה לעולמות עליונים. המחשבה שיש לו שלא לשמה, המחשבה שיש לו, המחשבה של קליפה, זה עושה שהתורה תישאר כאן למטה בעולם עשייה ולא עולה למעלה. לכן צריך להיות תשובה, כמו שדיברנו על זה בפרק הקודם. כאן האלטער רבי. עכשיו ממשיכים בשורה הרביעית למעלה בדף מאה ושמונה. כאן האלטער רבי שואל שאלה. זה הנקודה שלמדנו עד עכשיו. עכשיו הוא בא ושואל כאן שאלה. השאלה הזאת בעצם זה השאלה שהיא היסוד לביאור שהרבי גומר כאן בפרק הזה, הביאור הסופי לתווך בין כל הסתירות שיש. האם העיקר זה המעשה או העיקר זה הכוונה? באיזה פרט המעשה הוא העיקר ובאיזה פרט הכוונה עיקר? כאן מתחילים כל הפרטים. אבל הרבי מתחיל קודם

02:31 דובר 1 עם שאלה, בזה אנחנו נסתכל בפנים. אחרי הנקודה: ״ואף דאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד״. מה אתה אומר שכשבן אדם לומד תורה, מקיים מצוות בלי אהבה ויראה, סתם, לא עושה את זה בשביל כוונה של קליפה חס ושלום. הוא לומד סתם מצד רגילות, כמו שאמרנו. אז אמרנו שהתורה הזאת לא עולה למעלה ולא מתחברת עם אלוקות. שואל האלטער רבי: ״והרי אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד?״ אמרנו כבר בתחילת התניא, פרק ד', האלטער רבי מביא בשם הזוהר שהתורה בעצם זה דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא. זה היה מהות התורה. אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. אז הרבי הסביר את זה בפרק ד'. אחר כך האלטער רבי הסביר את זה באריכות בפרק כ"ג. ואחר כך האלטער רבי הסביר את זה גם בפרק ל"ה. כל המעלה של תורה, שתורה זה אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד, דבר אחד עם עצמו, הקדוש ברוך הוא. ובמילא מה נוגע אם הבן אדם יש לו אהבה ויראה או אין לו אהבה ויראה? הרי הוא לומד תורה. אז הרי לומד תורה, והתורה זה בעצם, זה אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא. תורה מצד עצמה. אז מה נוגע מה בן אדם מרגיש או לא מרגיש? הרגש של הבן אדם, מה זה משנה פה? מילא אם בן אדם לומד תורה מצד קליפה. בן אדם לומד תורה מצד קליפה, מצד כוונה לא טובה. לומד תורה בכוונה לישות, להיות תלמיד חכם, שיש לו מחשבה שלילית בתורה. זאת אומרת שהתורה בעצמה הוא לוקח את זה לעניין הופכי. אז אפשר להבין למה זה לא מתעלה, כן?

04:22 דובר 1 כי המחשבה הופכית. הוא לומד תורה, התורה עצמה לוקח אותה בשבילו, לוקח את התורה בשביל עניין הפוך. גם שם התורה זה סתם תורה, נשאר תורה. אבל אפשר להבין על כל פנים שמכיוון שיש לו פה מחשבה הופכית, אז זה לא נותן שהתורה תתעלה. אבל כשלומד סתם תורה אין לו כוונה של— להיפך, לא? אלא מה? אין לו אהבה ויראה. אז מה זה משנה אם יש לו אהבה ויראה, אין אהבה ויראה? תורה עצמה זה אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. זאת אומרת השאלה היא, השאלה היא כמובן הרבה יותר חזקה אחרי שלמדנו את כל מה שלמדנו בפרקים הקודמים. אחרי שאנחנו מבינים שהאלטער רבי הסביר הרי בפרק ל"ה שאדרבה, שהאהבה ויראה זה, זה סוף כל סוף זה הגבולות. אהבה ויראה זה מידה. כמו— האלטער רבי אמר בפרק ל"ה, שכמה שבן אדם יהיה לו אהבה ויראה, אף פעם הוא לא יתחבר לקדוש ברוך הוא כמו שאפשר להתחבר על ידי תורה ומצוות. כי סוף כל סוף אהבה ויראה, האלטער רבי אמר מפורש בפרק ל"ה, שאפילו צדיק גמור עובד השם באהבה ויראה ותענוגים, הוא לא יכול להתאחד עם אלוקות כמו שאפשר להתאחד על ידי תורה ומצוות. למה? כי הוא יש ומציאות. אהבה ויראה זה מציאות, וכדי להתחבר עם אלוקות זה דרך תורה ומצוות, שתורה ומצוות זה אלוקות. אז ממילא כאן השאלה נשאלת, מילא כשאתה לומד לשם קליפה, נו, אבל כשאתה לומד סתם אז אתה לומד תורה, והתורה זה אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. אז למה לא מספיק העניין של התורה עצמה כדי שזה יתאחד עם אלוקות? נראה בפנים. ״ואף דאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד, שהוא ורצונו אחד״. האלטער רבי מסביר מה הפשט. אורייתא

05:59 דובר 1 בריך הוא כולא חד. זה שהתורה, שזה רצונו של הקדוש ברוך הוא, אז זה אחד עם הקדוש ברוך הוא בעצמו. וממילא נשאלת השאלה: למה, אם התורה עצמה גם בלי לשמה, גם בלי כוונה, עצם עניין התורה צריך לחבר אותי עם עצמו, עם הקדוש ברוך הוא? יש כאלה שמוסיפים גם אז בואו ו-- למה האלטער רבי מוסיף את המילים שהוא ורצונו אחד? כי רוצים-- האלטער רבי רוצה להדגיש פה שהתורה זה רצון. רצון זה הרי למעלה מהספירות. אנחנו מדברים כאן, ונגיע למעלה ונגיע לזה, שעל ידי שאתה לומד תורה ומצוות לשמה אז אתה מעלה את התורה לאיפה? לעשר ספירות. זה ספירות דיצירה, ספירות דבריאה, זה ספירות דאצילות. תלוי אם זה כוונה, זה אהבה ויראה טבעיים, אהבה ויראה שכליים, מרכבה, כל העניינים. אבל עד איפה אתה מעלה את זה? לעשר ספירות. עשר ספירות זה חכמה, בינה, דעת. תורה זה רצון. רצון זה עוד יותר גבוה אפילו מחכמה. אז השאלה היא כפולה. אז בכלל למה צריכים אהבה ויראה? עצם העניין של תורה זה אלוקות בעצם, והתורה זה לא סתם אלוקות, זה אלוקות באופן הכי נעלה. זה רצונו של הקדוש ברוך הוא, והוא ורצונו אחד. וממילא אז מה נגיע לעניין של הכוונה? יותר שאלה. האלטער רבי מתרץ כאן: "הרי קודשא בריך הוא איהו ממלא כל עלמין בשוה". כאן האלטער רבי מגיע עם תירוץ שהאלטער רבי מאריך בזה. התירוץ לוקח עמוד וחצי, כן? הנקודה של התירוץ זה מה שהאלטער רבי מסביר פה. עכשיו נראה ב, כן. הנקודה של התירוץ זה שאין הכי נמי, שאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד, שהוא ורצונו אחד, עם כל העניין, אפילו של תורה.

07:42 דובר 1 אבל הכל זה מצד הקדוש ברוך הוא. זה שאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד זה מצד הקדוש ברוך הוא, אבל מצד גילויים, זאת אומרת, איך שזה מצד המקבל, איך שזה בא כאן למטה בגילוי, אז זה תלוי-- אז, אז, אז יכול להיות בעיה. זאת אומרת, יכול להיות נכון שזה אורייתא וזה אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. התורה היא תורה, זה חכמת הקדוש ברוך הוא. זה דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא, הכל טוב ויפה, אבל כשנגיע לגילוי. גילוי, הכוונה מה פירוש גילוי? גילוי הכוונה ביחס למקבל, ביחס לבן אדם שלומד את התורה. אז אם חסר לו אהבה ויראה, אז התורה נשארת באופן, באופן בהעלם. ואז, ואז חסר לו בהתחברות עם הקדוש ברוך הוא באופן גלוי. כדי שיהיה אצלו התחברות ואלוקות באופן של גילוי, על זה צריך להיות אהבה ויראה דווקא. כלומר שיש הבדל, אבל הנקודה זה הנקודה. זאת אומרת שיש כאן שני עניינים: יש את העצם, העניין של תורה שזה אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד, וזה לא משנה באמת אם אתה לומד עם אהבה ויראה או בלי אהבה ויראה. תורה זה אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד, וממילא מרגע שאתה לומד תורה אתה מתחבר עם הקדוש ברוך הוא, ואז אתה מגיע למצווה. אבל זה מצד עצם העניין. אבל זה נשאר בהעלם. זה נשאר בהעלם כי זה שאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד זה עניין מצד הקדוש ברוך הוא, אבל מצד המקבלים זה לא, לא נרגש בהם. מצד המקבל לומד תורה סתם ולא נרגש בו העניין של אהבה ויראה. אבל גם תכף הוא יסביר עוד מעט למה. אז מצד המקבל אין כאן גילוי אלוקות. לא, לא מאיר בו האלוקות שבתורה.

09:16 דובר 1 ולכן זה לא יכול לעלות למעלה. כל העניין הזה הוא יסביר עכשיו. מה שאין כן כשלומד עם אהבה ויראה, זה פועל שגם בגילוי יאיר האלוקות שבתורה, ולכן דווקא אז זה מתעלה בספירות. זאת הנקודה, הסבירו. בוא נראה בפנים את כל הפרטים, אבל זה הנקודה. בוא נראה בפנים. אומר האדמו"ר הזקן: הרי קודשא בריך הוא איהו ממלא כל עלמין בשוה. אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל העולמות, זאת אומרת לא רק לגבי תורה, לגבי בכלל. זה נוגע לקשר של הקדוש ברוך הוא בכלל עם העולם. הרי גם שם רואים אותו דבר, ונראה לי היחס של הקדוש ברוך הוא עם העולם. אז מצד אחד הקדוש ברוך הוא נמצא בכל העולמות, והוא נמצא בכל העולמות בשווה. במה שאומרים גם לא מתכוון לבחינה של ממלא כל עלמין, הוא מתכוון לפירוש של המילים איהו, הוא נמצא בכל העולמות. הוא מתכוון למדרגה של ממלא. הוא מתכוון לעניין. הרי הקדוש ברוך הוא, הוא בעצם הרי נמצא בכל העולמות וממלא את כל העולמות בשווה. זאת אומרת שמצד זה שהקדוש ברוך הוא נמצא, אי אפשר להגיד שהקדוש ברוך הוא נמצא באצילות יותר ממה שהוא נמצא בעשייה. הקדוש ברוך הוא נמצא באצילות ובעשייה בשווה ממש. זה מצד הקדוש ברוך הוא עצמו. הרי קודשא בריך הוא איהו ממלא כל עלמין בשוה. ואף על פי כן אין עולם העשייה שוה במעלה לעולם האצילות. אף על פי שהקדוש ברוך הוא, אומרים שהוא כולא חד, אף על פי כן אינו שוה במעלה עשייה. זה לא, לא, אצילות זה לא אותו דבר כמו עשייה. כל עולם זה משהו אחר. והשינוי הוא מה באמת עושה שינוי בין עולם לעולם. זאת אומרת, לכן מצד אחד אומרים שהקדוש ברוך

11:02 דובר 1 הוא בשווה בכל העולמות. אין פחות הקדוש ברוך הוא בעולם עשייה ואין יותר הקדוש ברוך הוא בעולם אצילות. מצד הקדוש ברוך הוא, אז בעולם אצילות, בעולם עשייה, בכל העולמות, בשווה. ואף על פי כן אומרים שאצילות הוא עולם יותר גבוה. במה אצילות יותר גבוהה מעשייה? אני מסביר. ואף על פי כן אין עולם עשייה שווה במעלה לאצילות. והשינוי הוא מהמקבל. השינוי שיש בין עולם לעולם זה מצד המקבל, זאת אומרת מצד העולמות. מצד עצמו, מצד אין סוף, מצד הקדוש ברוך הוא, אומרים שהוא נמצא בשווה לעילא ולתתא. הוא נמצא בכל מקום באותו אופן. מצד, אבל, המקבלים, מה פירוש המקבלים? מצד העניין, איך שהוא נתפס בגדרים של המקבל, איך שהוא נרגש בגדרים של המקבלים, אז בזה יש הבדל עד כמה כל עולם ועולם מקבל אותו. ומה החילוק ביחס למקבלים? אומר אדמו"ר הזקן: בשתי בחינות. ישנם שני חילוקים בין עליונים לתחתונים. עליונים ותחתונים, הפירוש הוא עליון במעלה, תחתון פירושו תחתון במעלה. זאת אומרת, במעלה הכוונה בעניין אלוקות. בעליונים יש יותר ממה? ביחס לקדוש ברוך הוא. כאן יש יותר ופחות אלוקות. הרי אמרנו הקדוש ברוך הוא שווה בכל העולמות. אבל תראה, ישנם שני חילוקים מצד המקבלים, שני חילוקים בין עליונים לתחתונים. מה שני החילוקים? הא', שהעליונים מקבלים הארה יותר גדולה לאין קץ מהתחתונים. דבר ראשון אומר האלטער רבי, שעליונים יש להם אור יותר גדול מהתחתונים. זאת אומרת שבעליונים מאיר האור האלוקי באופן יותר נעלה, ובתחתונים האור האלוקי יותר מצומצם. והשני, שמקבלים בלי לבושים ומסכים רבים כל כך כבתחתונים. הרי הדבר השני זה שבעליונים, זה מאיר בלי לבושים כל כך. קצת לבושים, כן, אבל

13:05 דובר 1 לא כל כך לבושים. אז ככה יש כאן שני חילוקים בין עליונים לתחתונים. אחד זה מצד העניין שמה של הצמצום והגילוי. כאן זה מאיר בצמצום, כאן זה בגילוי. והשני זה כאן, זה מאיר על ידי לבושים, וכאן זה מאיר, כאן זה מאיר בלי לבוש, כאן לא כל כך לבושים. מה זאת אומרת? קצת להסביר קצת מה האלטער רבי אומר. ישנם שני עניינים. בעצם קצת דובר על זה גם בפרק ל"ט, אם אתם זוכרים פרק ל"ט. גם שם האלטער רבי הזכיר את הנקודה הזאת. ישנם שני עניינים. יש עניין שנקרא גילוי והעלם, ויש עניין שנקרא צמצום. גילוי וצמצום. יש שני דברים: צמצום, יש עניין של צמצום, יש עניין של העלם. צמצום הכוונה יש כאן אור. השאלה היא כמה אור יש פה, הרבה או קצת אור. זאת אומרת בעצם יש כאן, יש כאן איזה עניין של אור. השאלה היא כמה הכמות שלו. זאת אומרת, אף אחד לא חולק שיש כאן. למשל, דוגמה ניקח, ניקח דוגמה. נגיד למשל צדיק שאצלו מאיר, הוא רואה את האלוקות שיש בעולם. אתה רואה צדיק מובהק, שהצדיקים הגדולים, מובא במאמרים עכשיו גם החזון משיח. מובא שיש צדיקים שהם יכולים לראות. הם רואים את הדבר הוי' שיש בכל דבר ודבר. הם רואים את האלוקות שיש בכל מין. אז הם מסתכלים על דומם, הם רואים את האלוקות בדומם. למשל הצמח צדק, הוא אמר לפני שהסתלק שהוא לא רואה את הצמח צדק. יש גם על האלטער רבי כמה, כמה, כמה נוסחאות בדיוק. הוא אמר שהוא לא רואה את, את, את, את, את התקרה או את הקירות. בלשון, הוא רואה את הדבר הוי' שבסוף. כן, זה צדיק. אז

15:06 דובר 1 הם רואים אלוקות בכל דבר ודבר. אז הוא רואה את האלוקות שבדומם, אלוקות בצומח וכו' וכו' וכו'. הוא רואה בכל אלוקות. אז מצד אחד יש אלוקות בכל הדברים. אלא מה? כמובן שהאלוקות שמאיר בדומם הוא לא אותו גילוי כמו שבצומח. והאלוקות בצומח זה כמו בחי. כל מקום יש גילוי אלוקות. כמה, כמה מהאלוקות מתגלה פה? ודאי שזה שונה. האלוקות שמתגלה בעניין של מדבר הוא הרבה יותר מהאלוקות שמתגלה בצומח וחי, ומחי יותר מצומח, הצומח יותר מדומם. אז זה לא ההבדל. זה בעצם יש, יש אלוקות בכל הדברים, אלא השאלה היא צמצום. כאן זה יותר בצמצום, כאן זה פחות בצמצום. זה הפירוש של העניין של צמצום. אחרי זה יש עניין שנקרא הסתר. זה מה שאומר כאן, לא רק צמצום. זה עניין של הסתר, לבוש. לבוש פירושו שאתה רואה את הלבוש. אתה לא רואה שום דבר, אתה רואה רק את הלבוש. על דרך משל, ההבדל בין צדיק לאיש פשוט. הצדיק מסתכל על האבן או על בעל חי או על עץ. הוא רואה בו חיים עליונים. בן אדם רגיל מסתכל על עץ, מה הוא רואה? רואה עץ. למה? כי הגשמיות מכסה, לא נותן לו לראות את האלוקות של זה. אז זה לא רק צמצום. כאן יש עניין של הסתר, זה לבוש. זה שני עניינים. הא', צמצום. אחד זה עכשיו איך שמדברים על זה, משל, כל מיני דוגמאות אפשר להביא על זה. דוגמאות פשוטות. בכללות זה ההבדל כשאתה אומר, משל, אור השמש. אור השמש נכנס לחלון. אז אור השמש נכנס לחלון, זה צמצום. להגיד ש־ש־שזה, יש כאן אור? באיכות השתנה כאן משהו? לא. זאת, ההבדל זה בכמות. מחוץ לחלון, ברחוב יש הרבה

16:57 דובר 1 שמש. בתוך החדר קצת שמש. אז זה גדר של צמצום. זאת אומרת, יש כאן השמש. ההבדל זה לא מה-- בשניהם יש אור. החילוק הוא כמה. כי יותר כאן, פחות. זה עניין של צמצום. העלם פירושו לא, יש מחיצה כמו-כמו מסך, פלסטיק. יש מחיצה, נגמר. אין אור. הלבוש מעלים. אלא מה? בלבושים גופא יש לבושים שמעלימים לגמרי. יש לבושים שלא מעלימים לגמרי, אבל עצם העניין של לבוש פירושו שזה עניין, שזה לא רק שינוי בכמות של הדבר, כמה גילוי יהיה פה. זה שינוי כבר בעצם העניין. העניין הקודם נגמר, כבר לא נמשך פה, נפסק, יש הפסק, ומה שנמשך אחרי זה זה כבר אור? זה כבר עניין אחר לגמרי. מסך. אז אומרים שההבדל בין עולמות העליונים והתחתונים, אומר האדמו"ר, ביחס למקבלים זה שני עניינים. הן בעניין של צמצום, הן בעניין של הסתר. בעניין הצמצום אומרים בעולמות העליונים מאיר אור אלוקי בגילוי. בעולמות התחתונים גם כן מאיר אור אלוקי, אבל בצמצום. זאת אומרת, אילו יצליח בן אדם יכול לראות אלוקות. בן אדם שאם-אם-אם הקדוש ברוך הוא יפתח לנו את העיניים ואנחנו נראה את האלוקות כמו הצדיקים שהם רואים גילוי אלוקות גם עכשיו בעולם, אז הוא רואה אלוקות גם באצילות וגם בעשייה. ההבדל הוא שהאלוקות שהוא יראה באצילות זה יהיה הרבה יותר מהאלוקות שהוא יראה בעשייה. למה? כי הגילוי אלוקות מצד הגילוי יש גילוי יותר נעלה באצילות מאשר בעשייה. זה בעניין הגילוי והצמצום. זאת אומרת יש יותר צמצום, כל עולם יותר נמוך, יש יותר צמצום. אז זה הבדל אחד בין העליונים והתחתונים. כאן יש פחות צמצום ויותר צמצום. לכן אתה רואה עוד חילוק. כאן זה מאיר בלי לבושים, כאן זה

18:42 דובר 1 מאיר בלבושים, או כאן זה בלי לבושים כל כך. כאן זה כל... זאת אומרת, יש לבושים שהם לא מעלימים כל כך. זאת אומרת שהלבוש נותן לך לראות את העניין. אז בסך הכל זה גם כן לבוש, אבל הלבוש לא מעלים. יש לבוש המעלים שאתה מסתכל על הדבר אתה לא רואה בכלל כלום. זה עניין של הסתר, זה לא רק צמצום, זה הסתר. אתה מסתכל על הדבר, אתה לא רואה כלל שום גילוי אלוקות, אתה רואה רק מציאות של יש. וזה ההבדל השני בין עולמות העליונים והתחתונים, שבעולמות העליונים אתה רואה בזה אלוקות. בתחתונים, מצד ריבוי הלבושים, אתה רואה את העולם, אתה לא רואה בכאן שום גילוי אלוקות. וממילא יוצא מצד אין סוף, אומרים אם אתה מדבר מצד אין סוף, אז יהיו במעלה כל העולמים בשווה. מה הקדוש ברוך הוא אומר פה מצד העניין של האני, מצד העצם. אין יותר עולמות עליונים, אין בהם יותר עצם מאשר עולמות... על דרך משל, האדמו"ר אומר, המאור הוא בעצמותו בכל מקום. מצד המאור עצמו נמצא בכל מקום, אפילו לא מצד עצם, מה מש-- אפילו להגיד אפילו מצד-מצד-מצד אין סוף, אפילו לא צריכים להגיע לעניין של עצמי, אפילו מצד אין סוף. הרי צמצום לאו כפשוטו, כמו שכתוב. ולכן מצד אין סוף אור בלי גבול נמצא בכל מקום בשווה. כל הצמצום זה רק לגבי המקבל. מצד אין סוף אומרים, אין סוף נמצא בכל מקום. אין סוף עם צמצום לאו כפשוטו. הוא נמצא כאן למטה כמו למעלה מעלה. ולכן אז הוא בשווה. וגם באין סוף האצילות זה לא יותר גבוה, לא יותר גבוה מאשר עשייה. המשפילי לראות בשמים ובארץ. הקדוש ברוך הוא, שמיים וארץ בשווה. שניהם זה אותו

20:14 דובר 1 השפלה, אותו אין ערוך. זה מצד אין סוף אבל. אבל מצד העניין שזה הוא מתקבל מצד התחתון, מצד גדר המקבל, איפה שהאלוקות מתגלה ביחס ל-- ביחס לאיך שהוא מתגלה במקבלים, על זה אומרים שתי חילוקים. חילוק אחד בעניין הצמצום, חילוק אחד בעניין ההעלם. ועולם הזה הוא עולם השפל, בבחינה זה שעולם הזה נקרא עולם השפל. זהו, קודם כל נסביר בכלל אני מסיים את התחתונים. עכשיו בעולמות התחתונים גופא יש עולם הזה. עולם הזה נקרא עולם השפל. זאת אומרת שבעולמות התחתונים גופא עולם הזה הוא השפל. זאת אומרת, זה הגזע שלו. הוא העולם הכי, הכי נמוך. כמו שאתה רואה במה

24:15 דובר 2 יש קליפה שאפשר להעלות את זה, יש קליפה שאי אפשר להעלות את זה. אבל מצד הנקודה של אלוקות ולא אלוקות, מצד הנקודה של, של אלוקות, אור אין סוף. אלוקות זה דבר שהוא בטל. דבר שמאיר בו אור אין סוף, אלוקות, דבר שלא בטל לאלוקות. אז-אז-אז-אז זה סטרא אחרא, וממילא קליפת נוגה לא בטל לאלוקות. מה אתה מסתכל על הדבר? מה אתה רואה? מה אתה לא רואה? אור אין סוף? אתה רואה בו מציאות, וזה מה שנהיה בעולם הזה הגשמי. מצד המסכים, מצד המך, מצד הלבושים, שנהיה מציאות של קליפה, מציאות של עולם הזה, היפך העניין של אלוקות. והדבר הזה נמצא אפילו בדברים הטהורים. ולכן אמר את זה רבה. אפילו בן אדם מדבר, בן אדם שמדבר דיבורים. בן אדם אפילו... אז מצד הגוף זה קליפת נוגה, זה עניין של קליפה שהוא מעלים על אלוקות. ממילא מה הרבי אומר מזה? הוא בכלל לא מונה פה חיות המדבר שבתו. אז מצד כוח הדיבור כשלעצמו, בעולם הזה הגשמי, כוח הדיבור מה זה? זה קליפה. זאת אומרת הכוח הדיבור, בן אדם מדבר. אז הכוח הדיבור של בן אדם כאן למטה. אז יש בו שני דברים. יש בו את העניין של צמצום, שהאור מצומצם מצד אחד. למה? כי זה לא... כי זה, כי זה, כי זה עולם העשייה. זה האור העליון מצומצם עד למטה מטה. וחוץ מהצמצום יש פה גם כן הסתר. מצד שזה קליפת נוגה. הוא מדבר דברים בטלים, כמו שאמרתי, הוא מדבר עניינים של קליפה. אז גם כן יש כאן הסתר. ולא כן כשמדבר דברי תורה ותפילה בלא כוונה. מה קורה כשבן אדם מדבר דברי תורה ותפילה בלא כוונה, בלי הבנה? אף שאינו יש קדושה של קליפת נוגה של

25:59 דובר 2 נפש החיונית מסך מבדיל להסתיר ולכסות הקדושה של הדיבור המלובשת בו, כמו שיש הסתר פנים של בחינת קליפת נוגה שבנפש החיונית כשמדבר דברים בטלים של היתר, כנזכר לעיל. אז מצד עניין של ההסתר אין כאן עניין של ההסתר, אבל מצד העניין של צמצום יש כאן צמצום. זה מה שהרבי אומר כאן עכשיו. אבל בא עכשיו לפי זה שאמרנו שישנם שני דברים, שני חסרונות בעולם הזה הגשמי. תן לי לתת את הנקודה. זה כאן נקודת הביאור. יש שני חסרונות בעולם הזה הגשמי. חיסרון אחד, אמרנו, בעניין הצמצום, שהאור העליון מצטמצם בתוך צמצומים. זה חיסרון אחד. וחיסרון שני זה בעניין של, של, של הסתר, שזה מתלבש בלבוש של נוגה. אז כשבן אדם משתמש עם הפה שלו הגשמי, מדבר דברים בטלים, אז יש כאן שני חסרונות. יש כאן צמצום. החיות העליונה שבכוח הדיבור זו חיות מצומצמת, ויש כאן גם הסתר. למה? כי הוא מדבר דברים בטלים. הוא מדבר דברים, אפילו דברים בטלים בהיתר, כמו שאומרים בפרק ז' שיש מציאות של דברים בטלים בזמנים מסוימים שמותר לו לדבר אותם, במקום שאפשר לדבר תורה או בן אדם שלא יכול לדבר תורה, דברים שזה לא קליפה, זה קליפת נוגה, אבל זה קליפה. ובכן, יש כאן שני חסרונות. יש כאן אור עליון מצומצם בתכלית. זו החיות העליונה שנותנת את החיות בדיבור, זו חיות מצומצמת, וחוץ מזה יש כאן לבוש של קליפה, יש כאן העלם. אבל אם אני מדבר דברי תורה אפילו שלא לשמה, דברי תורה סתם. בן אדם מדבר דברי תורה בלי כוונה. אז מה קורה אז? אז אם אנחנו מסתכלים מצד עניין הלבושים, עניין של הסתר, אי אפשר להגיד שיש כאן לבוש הסתר, הוא

27:57 דובר 2 מדבר דברי תורה. תורה זה קדושה, זה לא נוגה. אז מצד עניין ההסתר אין כאן הסתר, כי הוא מדבר אותיות של תורה. הוא מדבר אותיות התורה ותפילה, אז זה עניין של קדושה. זה לא נוגה, זה קדושה. מצד העניין הזה כן, אבל אם אנחנו מצד הנקודה של צמצום, אז החיות כאן מצומצמת. מכיוון שכוח הדיבור הוא כוח מצומצם, כוח הדיבור זה דיבור גשמי וחומרי. הדיבור הגשמי והחומרי נהיה מה? מצד מה? אתה רואה בפרק הקודם מצד מה נהיה דיבור חומרי? זה מצד מה זה? מצד ריבוי הצמצומים, שיש כל כך הרבה צמצומים עד שנהיה כאן דיבור חומרי וגשמי, ובמילא זה יש כאן גם כן. ובמילא זה ההבדל כשאדם מדבר דברי תורה בלי כוונה, בלי אהבה ויראה, אז מצד לבושים המכסים אין כאן לבושים המכסים, זה קדושה. מצד, אבל, עניין האור היה מצומצם, כי המדבר, הבן אדם מדבר דברי תורה עם כוח הדיבור הגשמי שלו, וכיוון שאין כאן אהבה ויראה אז זה דיבור גשמי וזה נשאר בגשמיות. לכן זה לא, זה לא, זה לא מתחבר עם עשר הספירות של המידות. מה שאין כן כשהוא מדבר דברי תורה עם אהבה ויראה, אז כאן יש את שתי המעלות. גם שזה דברי תורה ובמילא אין כאן קליפת נוגה, זה קדושה, זה רק זה קדושה וברכה. וחוץ מזה מצד זה שהוא מדבר דברי תורה עם אהבה ויראה, והאהבה ויראה הרי זה עניין אלוקי וגילוי גם כן. אהבה ויראה זה קשור עם זה, זה עניין, זה רוחני. שם האור האלוקי מאיר בגילוי. אהבה ויראה קשור לעולמות העליונים. אהבה ויראה נובע מצד עולם הבריאה ועולם העשייה ועולם היצירה. תלוי איזה דרגה של אהבה

29:38 דובר 2 ויראה. אז ממילא כאן יש שתי מעלות. גם שאין כאן מסכים המעלימים מצד שזה דברי תורה, וגם שהאור האלוקי כאן לא מצומצם כי זה קשור, זה תורה ומצוות שקשור עם אהבה ויראה. זה מה שהרבי ממשיך הלאה להסביר פה, שזה ההבדל בין תורה ומצוות בלי אהבה ויראה ותורה ומצוות עם אהבה ויראה.