לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ז - חלק י"ב

00:00 חוזרים בתניא בדף מ"ט למטה. אה, שיעור ההמשך, ואף על פי כן, במילה הזאת. אז הרבי מדבר כאן... לכי ידע, יש, אז הרבי מסביר כאן בסוף שלמדנו עד עכשיו, מצד אחד יש לנו את העניין של מעלת המעשה, מעשה המצוות. וזה הרי דיברנו כל הפרקים האחרונים. זה ל"ה, ל"ו, ל"ז, המעלה של קיום המצווה זה דווקא מעשים טובים. שמדויק בלשון הפסוק, "לעשותה", ועל זה זה גם כן בלשון הזה, "עובדין טובים". דווקא, דווקא מעשה. כי מה גורס דווקא בעניין המעשה? כי בכלל תורה ומצוות זה רצון של הקדוש ברוך הוא. זה כל המעלה שיש בתורה ומצוות ביחס לאהבה ויראה, אהבה ויראה זה עניינים של, של רגש הלב, אבל זה נברא. מה שאין כן תורה ומצוות זה עניין של בורא. אז איך העניין של מה דווקא בעובדין טובים, דווקא עניין המעשה? זה הרבי מסביר באריכות בכל ה-בכל הפרקים האחרונים שהמעלה של מעשה זה מצד של הבירור. הבירור של גוף ונפש הבהמית. שעל ידי זה פועלים את העניין של דירה בתחתונים, שלוקחים דבר מהקליפה, קליפת נוגה, ועושים מזה דירה לו יתברך. מחברים את זה לאלוקות, זה עיקר העניין של עבודת הבירורים, בירור הנפש הבהמית ובירור העולם זה דווקא בעניין של מצוות מעשיות. הן מצד החפץ של המצווה, שהמצוות בעיקר מלובשות בדברים גשמיים, לוקחים דבר ששייך לנוגה ועל ידי המצווה מקשרים את זה לאלוקות, והן ולהגיע לחלק ה-הרוחני של המצווה, זאת אומרת חלק הנפש, הנפש הבהמית משתתפת יותר בקיום מצוות מעשיות. מה שאין כן בלימוד התורה זה קשור בעיקר לנפש האלוקית. אז הרבי מסביר באריכות שזה דווקא זה הכבוד של תחתונים ודווקא על ידי זה מביא כל הגילויים של

02:21 אורות וגילויים, הכל תלוי בזה. הרבי שאל כאן בסוף בדף מ"ט, הרבי שאל איך מתאים כל הביאור הזה עם מאמר חז"ל שתלמוד תורה כנגד כולם. אז שם רואים הפוך, שתלמוד תורה זה יותר נעלה, כנגד כולם, כנגד כולם. פירושו אפילו כנגד המצוות מעשיות, זה מה שמדבר שם במשנה לדברים. אז הרבי מסביר שני ביאורים. ביאור אחד הוא אומר מצד מעלת הבירורים יש בפרט אחד בתלמוד תורה מעלה גם בעניין הבירורים. שבתלמוד תורה מבררים את הלבושים הפנימיים של הנפש. מעשה לא יכול לברר את הלבושים הפנימיים, רק לבוש חיצוני. אבל כדי לברר את הלבושים הפנימיים, עוד יותר אומר, לא רק לבושים הפנימיים אלא מהות ועצמות. תורה יש בזה את הכוח לברר את החב"ד של הנפש הבהמית. ובירור החב"ד של נפש הבהמית זה יכולים לפעול דווקא על ידי לימוד התורה, כי המידות אי אפשר לברר, כי המידות זה-זה קשה, כך הבינוני לא מצליח לראות את הבירור, אבל את המוחין זה אפשר לברר. על כל פנים, זה היה נקודה אחת. נקודת הביאור זה שמכיוון שיש חלקים בבירור שרק תורה יכולה לפעול, דווקא הם החלקים היותר פנימיים, יותר מהות של נפש הבהמית, לכן יש גם מעלה בעניין הבירורים בעניין של תורה. זה היה ביאור אחד. ביאור שני הרבי אומר, ואומר שזה עיקר הביאור, אלא על כולנה שיש מעלה בתורה שבכלל אין במצוות, שזה המעלה של אור. תורה, בלשון הרבי, זה שתורה זה עניין של... איך אומר הלשון? שתורה זה ה-האור אין סוף שמאיר בתורה זה באין ערוך למה שמאיר במצוות. כי מצווה זה גדר של איברים. אז איברים סוף כל סוף זה מציאות מסוימת. למרות שאיברים גם כן בטלים אל הנפש. אבל איבר זה מציאות פשוטה,

04:28 כמו בגשמיות. גוף הוא באין ערוך אל הנפש, אלא מה, הוא בטל אל הנפש, אחד עם הנפש. אבל בעצם מה הוא עושה? גוף זה לא נפש. מה שאין כן חיות הנפש. חיות הנפש זה דבוק. זה דבר אחד עם הנפש. זה לא שני דברים בכלל. אורות הנפש זה חלק מהנפש בעצם. על דרך זה גם כן, זה ההבדל בין מצווה לתורה. מצווה זה איברים דמלכא. מצד הנקודה הזאת אז מצווה זה, זה, זה, זה מציאות מסוימת. מה שאין כן תורה, אפילו תורה של המצוות, והדר בתורה של המצוות זה כמו מים שהתורה גופא זה עצמו חכמה של הקדוש ברוך הוא. אתה לומד תורה אז כאן יש את הייחוד בדביקות עם הקדוש ברוך הוא, כמו שהסברנו בשיעור הקודם יסודות שורש, יסודות ההסברה שהרבי מסביר את זה בשיחת דבר מלכות, שבתורה יש מעלת הגילוי, אור. ויש, ויש עניין ב-- מעלת הגילוי איפה מאיר אלוקות יותר בגילוי, יותר בתורה, יותר דביקות יותר בגילוי. ובצד הפרט הזה אז תורה יותר נעלה ממצוות. נמשיך עכשיו הלאה. אחרי שהאלטער רבי הכניס כאן באמצע את המעלה שיש בעניין של תורה, אבל האלטער רבי אף על פי כן חוזר עוד פעם למעלה של מצוות, כי בעצם כאן האלטער רבי בפרק הזה לא מעוניין להסביר את המעלה של תורה בעצם. זה היה רק דרך אגב. זה בעצם האלטער רבי בא כאן הרי להסביר להיפך, המעלה של מצוות, כי האלטער רבי הרי בא בהמשך למה שדיברנו קודם, העניין של דירה בתחתונים, העניין של הגילויים של עשיית לבוש שקשור עם, עם העבודה של דירה בתחתונים והבירורים, שמגיע לעניין הזה, אז לכאורה כאן זה במצווה. אלא מה? האלטער

06:06 הרבי שואל איך לחיות מתארים את זה עם העניין של תורה כנגד כולם, הוא מתרץ. אז לכן היה כאילו באמצע הכניס את הביאור והגיע לתורה. עכשיו האלטער רבי חוזר על מה שאמר בהתחלה, שזה שדיברנו על כל הפרקים האחרונים. אדרבה, שיש בעניין מצד הכוונה של כוונת הרצון, כוונת הבריאה, אז דווקא מצווה זה יגיע יותר מתורה. בוא נראה בפנים. "אף על פי כן אמרו חז"ל לא המדרש עיקר אלא המעשה". והאלטער רבי, שאף על פי שאומרים שתלמוד תורה כנגד כולם, שיש מעלה בתורה שאין במצוות, תורה כנגד כולם, שבתורה מאיר אין סוף בגילוי. ויסוד האף על פי כן: אומרים חז"ל שלא המדרש עיקר אלא המעשה. זאת אומרת שדווקא המעשה זה העיקר. "והיום לעשותם". על דרך זה גם כן כתוב בפרשת ואתחנן "היום לעשותם", זאת אומרת שעיקר הדגש היום, אלא מה זה? זה דווקא בעניין העשייה. וגם כן מההלכה, אומר האלטער רבי, גם כן הגיע להלכה למעשה. מה כתוב בהלכה למעשה? מבטלין תלמוד תורה לקיום מצווה מעשית. כאשר אדם יש לו מצווה לעשות ויש לו תורה ללמוד, על פי הלכה הוא צריך לבטל את התורה בשביל לקיים את המצווה. הגמרא אומרת שאפילו אצל רשב"י אז הוא היה מפסיק מלימוד תורה בשביל לולב ותפילין. זאת אומרת, בשביל לקיים מצוות מעשיות אז גם רשב"י, שהיה אף על פי כן מגיע לעניינים של קיום מצוות מעשיות, אז גם רשב"י היה מפסיק כדי לקיים מצוות מעשיות. אז על זה הוא אומר, אז מה רואים מפה? הפוך. שדווקא מעשה זה יותר חשוב מתורה. למרות שתורה יותר בגילוי אין סוף, עם כל המעלות. אף על פי כן, כשנגיע למעשה

08:10 אומרים דווקא שמצוות מעשיות זה יותר חשוב. כי אי אפשר לעשותה על ידי אחרים. בזה גופא יש תנאי, כמו שהרב יסביר עוד מעט בהמשך, שהעניין הזה של לקיים המצווה זה לא כל הזמן. יש בחורים שלוקחים את זה בהידור, כיוון שכתוב כאן לקיים מצווה, ואז ממילא באמצע הסדר אז רצים לעשות מצוות. בחורים, יש הרבה בחורים שאוהבים לעשות מצוות, אם זה באמצע הסדר, אם זה בהפסקה. אבל אם באמצע הסדר יגידו לו ללכת לעשות מבצעים, אז הוא יעשה את זה בכל ההידורים. אם יגידו לו באמצע הסדר שיש איזה יהודי, חס ושלום, שצריכים ללכת ולהניח לו תפילין, הוא ילך במסירות נפש גם. למה? דהוא לקיים מצווה. אז אדמו"ר הזקן כותב מפורש שהכלל הזה זה רק כשאי אפשר לעשות על ידי אחרים. אם המצב שיש לעשות על ידי אחרים אז צריך להיות את העניין של תורה. דרך אגב, זה היה אצל הרבי, הביאו גם כן על זה שהוא שלח את הבחורים ביום שישי אחרי הצוהריים לעשות מבצעים. אז הרבי אמר באמת שהגדר של מבצעים היום זה מצווה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים. זאת אומרת שהמצב היום בעולם דורש שאפילו בחורים של תומכי תמימים, ולכן בדרך כלל לא יכולים לבקש מהם שיפסיקו, יצאו, שיתעסקו במבצעים. הם צריכים להתעסק בעיקר ללמוד לעצמם. אף על פי כן, מצד זה שהעניין של לקרב יהודי בדורנו זה מצווה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים, כי כמה שהתעסקו בזה עדיין זה לא מספיק לפעול על היהודי שצריך לפעול, אז לכן צריך בזה גופא. אבל הרבי נתן לזה זמן מסוים לפי ערך הזמן. בחנוכה קצת יותר, אבל במשך השנה רגילה אז בדרך כלל ביום

09:52 יום שישי אחרי הצוהריים. ענייננו, אז מכל הדברים האלה רואים שיש במעשה מעלה על תורה. למה זה ככה? מה ההסברה בזה? מסביר אדמו"ר הזקן: משום "כי זה כל האדם ותכלית בריאתו וירידתו לעולם הזה, להיות לו יתברך דירה בתחתונים דווקא". כיוון שכל התכלית של ירידת הנשמה למטה זה הרי כדי לפעול את הדירה בתחתונים. "לאהפכא חשוכא לנהורא", להפוך את החושך של התחתונים, לעשות מזה אור, לעשות מזה דירה לקב"ה. "ומלא כבוד ה' את כל הארץ הגשמית וראו כל בשר יחדיו כנ"ל". אז לכן, מכיוון שזה כל האדם, אז לכן כשיש לי את העניין של תורה ועניין של מצווה, אז מצווה הרי עושה את הדירה בתחתונים, והתורה עושה שיהיה בגילוי, כמו שאמרנו, שיהיה אור, שיהיה גילוי אין סוף. כן. אז כשיש לי אפשרות, כשיש לי הזדמנות ל־ל־ל־מצווה, מגיע לעניין של מצווה. מכיוון שמצווה זה להגיע לכוונת הבריאה, זה הכוונה של הקב"ה. זאת אומרת ככה, מצד הגברא, מצד הנפש, אם מסתכלים מצד הבן אדם, הבן אדם מצד נש, מצד נפש אלוקית, מצד הנפש, הנפש רוצה יותר תורה ממצוות. כי הנפש בתורה יש בה את הזיקה שלה באלוקות באופן יותר חזק, יותר גלוי. ההסתכלות באלוקות בתורה זה הרבה יותר מאשר במצוות, ולכן הנפש מחפשת תורה. ולכן הנפש לא מחפשת, היא צריכה לחפש את זה. כך צריך להיות העניין, שהאדם צריך לנצל כל רגע ללמוד תורה דווקא, כי בתורה מאיר אין סוף. שם נמצא הקב"ה בהתגלות, מה שהאלוקות במצווה זה נמצא בהעלם. ומצד שהנשמה רוצה גילוי אלוקות, הנשמה רוצה את הקב"ה בהתגלות, לכן הנשמה רוצה תורה. וכך צריך להיות המידות, שאדם צריך לרצות ללמוד תורה. אבל כשיש לו הזדמנות לקיים

11:56 מצווה, מצווה שיש לעשות על ידי אחרים, אז שם הוא צריך להניח את הרצון שלו בשביל רצון העליון. הקב"ה הרי רצה דירה בתחתונים. אין לך הנאה מהן. אני לא מניע בהם, אני מצד הנפש שלי כי... אני, הנפש שלי, כי... עצם הנשמה רוצה תורה, כי הנשמה בתורה מרגישה דביקות באלוקות. שם הקב"ה באופן גלוי, אז הנשמה רוצה תורה. אבל דירה, כיוון שהרצון העליון, כוונת העצמות, זה דירה בתחתונים. אה, אין כאן גילוי, זה מה שהעצמות רצה. עצמות הוא למעלה מגילוי, למעלה מהכול, והוא רצה דווקא, דווקא העניין הזה. ככה הקב"ה בחר. אז אתה תן לי כאן שאין בזה עניין של הסבר. ככה הקב"ה עצמו רצה. הוא רצה דווקא דירה בתחתונים, וזה נהיה דווקא על ידי מצווה דווקא. ולכן כשמדובר על מצוות שאי אפשר לעשותן על ידי אחרים, אז צריכים לעשות מה שהקב"ה רוצה, לא מה שהנפש רוצה. הקב"ה רוצה דירה בתחתונים, אז לכן צריך להיות קיום המצווה דווקא. זה לכאורה הפשט כאן בתניא. מה אדמו"ר הזקן מסביר? אדמו"ר הזקן מסייג: מה שאין כן כשאפשר לעשות את זה על ידי אחרים. אם מישהו אחר יכול להמשיך, צריכים לפעול דירה בתחתונים. אבל אם מישהו אחר יכול לעשות את העניין הזה, את ההמשכה הזאת, זו מצווה כזאת שלא מחייבת אותי לעשות. יש מצווה שבגופו, זה ציצית, שאני חייב לעשות את זה. אבל יש מצווה שאם אני לא אעשה את זה, מישהו אחר יוכל לעשות את זה. אז אם זו מצווה כזאת שאפשר לעשות את זה על ידי אחרים, אין מבטלים תורה. אז אומרים שלא לבטל. אף שכל התורה אינה אלא פירוש המצוות. מה זה? על פי זה זה לא מובן. כל התורה זה פירוש על המצווה. אז

13:36 איך זה שאתם אומרים לבן אדם: יש לך הזדמנות ללמוד. נכון שמישהו אחר יכול לעשות את זה, אבל אם תורה זה רק ביאור המצוות, אז מה זאת אומרת שאני אניח את המצווה בשביל הביאור? על זה, מה ההסברה בזה? אבל לפי מה שהסברנו קודם, אז זה מוסבר. והיינו משום שהיא בחינת חב"ד של אין סוף ברוך הוא, ובעסקו בה ממשיך עליו אור אין סוף ברוך הוא ביתר שאת והארה גדולה לאין קץ מאור והמשכה על ידי פקודין דאינון אברים דמלכא. מכיוון שהגילוי הזה, אין סוף, הגילוי של הקב"ה, זה יותר בתורה. לכן כשמדובר בנוגע למצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, אז הרי הדירה בתחתונים בין כה וכה צריכה להיות בעניין של המשכת עצמו. הדירה בתחתונים תהיה פה. אז הבן אדם בפירוש צריך לחפש את העניין איפה נמצא הקב"ה יותר בגילוי, ולכן צריך להיות לימוד תורה יותר חשוב אצלו מקיום המצווה. כל העניין הזה שמדבר כאן. כל העניין הזה שמדבר פה אפשר בעצם לחלק. בפשטות האלטער רבי כאן לא מחדש שום דבר. אז הוא חוזר למה שהוא אמר קודם. קודם הוא מדבר על מעלת המעשה, והם צורבים מעלת התורה. אבל הוא חוזר עוד פעם: אף על פי כן המעשה עיקר. אז אפשר לומר שזה די מקרה שהאלטער רבי כאן מדגיש נקודה. בעצם הוא כבר אמר את זה קודם, נכון, אבל אולי האלטער רבי מדגיש כאן נקודה חדשה, משהו לא כל כך מודגש קודם. קודם דיברנו על מעלת המצוות על תורה מצד עניין הבירורים, על ידי הבירורים. מצוות מבררים יותר קודם, יותר נפש הבהמית, יותר קליפה, ומעלת הבירורים. אז מה? אז המעלה בלימוד תורה זה בעקיפין; המצווה זה בעניין הבירורים. הם מבררים את הנפש הבהמית. הבירור

15:46 של נפש הבהמית זה נהיה דווקא בעיקר בעניין של מצווה, דווקא כי מצווה זה החלק הכי הכי תחתון, הכי חיצוני של הבהמית. עיקר העניין של בירור החושך זה בעקיפין המצווה. כן, ולתורה יש מעלה בעניין הגילוי. כאן יש מעלה בעניין הבירור, מעלה בעניין הגילוי. עכשיו האלטער רבי מוסיף כאן עוד נקודה. בעצם זה לא עוד נקודה ממש, אבל זה עוד הדגשת, הדגשת המעלה בקיום המצווה. המעלה במצוות מעשיות זה, זה מצד העניין של כוונת העצמות, הכוונה של דירה בתחתונים. זאת אומרת, מה שהוסבר עכשיו. זאת אומרת, המעלה, יש מעלה בתורה ומעלה במצוות. המעלה במצווה לא בתור מעלה, בתור שלימות. זאת אומרת, במילים אחרות זה ככה. לפני זה עיקר העניין, אפשר להגיד, הדגש היה יותר עניין של מעלות. יש מעלה בזה, יש מעלה בזה, יש מעלה במצווה, יש מעלה בזה. המעלה בתורה זה הבירורים. בירור החושך. החידוש שהבן אדם עושה, החושך נהפך לאור, מעלת הבירורים. זה בעיקר במצווה. מה שאין כן תורה זה יותר גילוי. יש מעלה לגילוי. גילוי אלוקי, יש מעלה בעניין הבירורים. צריך חושך. מעלה בכל אחד. כאן אדמו"ר הזקן אומר: זה לא מצד מעלות, לא העניין של שכל פה, אלא מה הקב"ה רוצה. הקב"ה רוצה דירה בתחתונים. נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. זה רוצה מזה כל העולם. תכלית בריאת עולמות, דירה בתחתונים. לא רוצה. מעשה המצווה זה זה. זה הכוונה של תחתונים. תחתון שאין תחתון למטה ממנו. עצם עניין המעשה. זאת אומרת, לא כל כך הבירורים של ה... אלא עצם המציאות של ה... זה מה שאני מתכוון להגיד. זאת אומרת, יש, יש הסתכלות בעניין של מצוות

17:55 מצד מעשה הבירורים שיש בזה. זה שעל ידי המצווה מתבררים הקליפות וכל העניין. ויש עניין במעשה המצווה שזה עצם המעשה, כי זה הקדוש ברוך הוא רצה. הקדוש ברוך הוא רצה את המעשה בפועל. הקדוש ברוך הוא רצה את מעשה המצווה. לא מצד מה, איזה, מה יהיה על ידי זה? מה זה החידוש? מה יתחדש? הבירור שיהיה על ידי זה. אלא כך עולה שעניין המעשה זה העיקר. לא המדרש עיקר אלא המעשה. זה, זה. זה התאווה של הקדוש ברוך הוא בעניין של דירה בתחתונים. עכשיו, בכל זאת, כל העניין שעל זה מסביר כאן. אז בעצם בהשגחה פרטית נמצאים עכשיו בשבוע של פרשת ויגש. אז בהשגחה פרטית כל התורה של המאמרים של הרביים, של הרבי, של ויגש, מדברים על העניין הזה. רואים את זה בכמה וכמה מאמרים, בכמה וכמה שיחות של פרשת השבוע, שמדברים על הנקודה של מעשה או עיקר. מדברים שיש יוסף ויש יהודה, ומביאים על זה את הגמרא. הגמרא אומרת בקידושין: יש תלמוד גדול, יש מעשה גדול. הייתה מחלוקת: תלמוד גדול או מעשה גדול. אבל הכריעו רבותינו. היו חכמי ישראל שאמרו תלמוד גדול. היו חכמי ישראל שאמרו מעשה גדול. הגמרא, בקידושין, שם הגמרא מגיעה למסקנה: גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. כאן אדמו"ר הזקן לא מביא את זה. כאן אדמו"ר הזקן בכלל לא מביא את כל העניין הזה. אלא מה הוא מביא? הוא מביא משנה בפרקי אבות. המשנה בפרקי אבות ששם כתוב ״לא המדרש עיקר אלא המעשה״, שלכאורה המשנה היא הולכת לפי השיטה של מעשה גדול. זאת אומרת שבגמרא יש מחלוקת אם תלמוד גדול או מעשה גדול, ובגמרא המסקנה היא שתלמוד גדול. אלא מה? התלמוד גדול לא מצד

19:57 עצמו, אלא מצד שמביא לידי מעשה. זה כאילו איזה חיבור של שני הדברים. אבל גם אם תלמוד גדול ממעשה, אז לכן הם מדגישים מה? שתלמוד. אלא מה אומרים? שהגדלות של התלמוד זה לא רק מצד העניין התלמוד עצמו, מצד מה שיש גילויים, כמו שאומר כאן, אלא מצד התלמוד. יש בזה גם גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. אבל ההדגש הזה עכשיו: על ידי המעשה מתגלה הבלי גבול של התלמוד. התלמוד מביא למעשה, לא כל כך עניין של מעשה מצד עצמו. מה שבפרקי אבות משמע כי השיטה שאומרת מעשה עיקר, כי פרקי אבות לא אומר שהתלמוד מביא למעשה. פרקי אבות אומר: ״לא המדרש עיקר אלא המעשה״. הוא שולל את העניין של מדרש, ודווקא מעשה. והרבי באמת מסביר בשיחות על פרקי אבות. הרבי מסביר באמת שהמשנה הזאת הולכת לפי השיטה של מעשה גדול. זה הרמז שיש בנגלה יותר, כי לכן בפסק דין למעשה שמה תמיד מובא תלמוד למעשה. כך כתוב בגמרא. בחסידות הרי זה דבר מעניין. בחסידות, בכל המאמרים של ויגש, ״ועבדי דוד״, כולם, מה אלה? אז רואים דבר פלא. כתוב, מובא את הגמרא בקידושין, תלמוד גדול ממעשה, המחלוקת מה, תלמוד, מעשה גדול, מביאים את המסקנה של תלמוד גדול שמביא לידי מעשה. וכך כתוב בכל המאמרים שזה רק בזמן הזה, אבל לעתיד לבוא יהיה מעשה גדול. אז ב״היום יום״, בקיצור, אני אומר, זה מובא, הדבר שלעתיד לבוא יהיה מעשה גדול. מה זאת אומרת שלעתיד לבוא יהיה? מאיפה זה? בגמרא קידושין זה לא כתוב. אז לעתיד לבוא מעשה גדול. אז הרבי אומר שבעצם בנגלה יותר, המקור, באופן מסוים המקור לעניין שיש מקום אפילו אחרי שכבר נפסק תלמוד, יש מקום

21:41 גם לעניין של מעשה גדול. זה, זה, זה המשנה הזאת בפרקי אבות. ובאמת ראינו אצל הרבי שהמשנה בפרקי אבות, סליחה, לא אומר שמה מעשה, ואצל הרבי הרי ראינו במוחש. ראו אצל הרבי שבכל שיחה ושיחה הזכיר את המאמר חז״ל הזה. אם אחד יעשה, איך אומרים היום, עושים, איך אומרים, לעשות? מה? מה המאמר חז״ל שנמצא הכי הרבה בשיחות של הרבי? לכאורה, אני לא בטוח, אבל נראה לי שהמאמר חז״ל שנמצא הכי הרבה בשיחות של הרבי זה, זה ״המעשה עיקר״. פשוט אי אפשר למצוא, מאוד קשה למצוא אולי שיחה אחת שלא יהיה כתוב עליה ״מעשה עיקר״. בכל ארבעים שנים. ״מעשה עיקר״ זה מילה שחוזרת על עצמה. מה המקור של המאמר? ״המעשה עיקר״. זה המשנה הזאת שמביא כאן: ״לא המדרש עיקר אלא המעשה״. אלא הרבי לא היה אומר לו שלילום לא שכח או משהו הכהן, שזה בעצם השיטה של מעשה גדול. אז כתוב במאמר של ויגש שזה יהיה לעתיד לבוא. בגמרא כתוב תלמוד למעשה, אז לעתיד לבוא מעשה גדול. אז איך זה שבחסידות מדברים איך שיהיה לעתיד לבוא? כי באמת מכיוון שבחסידות זה כבר הכנה לגילוי משיח. בחסידות גילה את העניין של מעשה גדול. אז בחסידות גילה את העניין הזה. מעלת המעשה דווקא, מעלת המעשה. אז יש אריכות שלמה בזה במאמרים עם הפירוש. אני לא אכנס לזה, כל כל הסוגיה. אז מה ההבדל בין תלמוד גדול שמביא לידי מעשה לעניין של המעשה היא עיקר? עכשיו, בתלמוד גם מביא למעשה. הכוונה היא שהמעשה, לא, המעלה זה לא במעשה מצד עצמו, אלא במה שעל ידי המעשה מתגלה השלמות של התלמוד. זאת אומרת שהמעשה מבטא את הבלי גבול של התלמוד, שהתלמוד

23:38 אין לו גבולות. הוא יכול לבוא גם למעשה, אבל זה גם בליקוט. העניין העיקרי הזה לבטא שהקדוש ברוך הוא אין לו גבולות, הוא מתגלה גם בתחתונים. אז הכוונה זה לא בתחתונים מצד עצמם, אלא הכוונה שעל ידי התחתונים מתגלה הבלי גבול של אין סוף. הבלי גבול של האור זה העניין כאן. מה שאנחנו רואים כאן זה הכוונה בתחתונים גופם. עצם העניין של תחתונים והכוונה בדירה בתחתונים, לא מצד שעל ידי תחתונים מתגלה הבלי גבול של אין סוף, שהקדוש ברוך הוא יכול לרדת גם בתחתונים, אלא שבתחתונים גופא זה הכוונה. זה תחתונים מצד עצמם. זה הכוונה מצד עצם הזכירה בתחתונים, הדגש של העניין של מעשה. החפץ חיים אומר על הרבי, זה מוסבר במאמר של ויגש. הרבי מקשר את זה לאחד המאמרים עם הסיפור של האדמו"ר, עם הצמח צדק. שהאדמו"ר, אה, הצמח צדק והרבי מהר"ש, שהצמח צדק אמר שבתר"ח תבוא הגאולה. ידוע שהרבי אמר פעם באיזה מאמר שבשנת תר"ח יהיה התגלות המשיח, והגיע תר"ח ועבר תר"ח ומשיח לא הגיע. אז הרבי מהר"ש היה מאוד שבור מזה, והוא בא לצמח צדק ואמר לו: עברה השנה והמשיח לא התגלה. אז הרבי הצמח צדק ענה לו: מה זאת אומרת? הרי השנה הדפיסו את הלקוטי תורה. אז בשביל הצמח צדק זה היה העניין של משיח. זאת אומרת שהרבי התכוון שבתר"ח יהיה התגלות המשיח. הכוונה הייתה שיהיה העניין של התגלות פנימיות התורה, בגלל שהלקוטי תורה נדפס אז פעם ראשונה. אז הרבי מהר"ש אמר: צריכים משיח בפועל. רוצים משיח בפועל. אז זאת אומרת שאצל הצמח צדק כבר משיח איך שזה מצד הלקוטי תורה. אז הרבי מהר"ש רצה משיח בפועל. אז הרבי מסביר שההבדל בין הצמח צדק לרבי מהר"ש זה ההבדל בין שני

25:37 האופנים האלה. אם העניין זה תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, הדגש הזה בתלמוד, אז בשבילו, אה, הוא אצלו כבר הגיע משיח בתורה. אז זה כבר כולל. זה כבר כולל גם את המעשה. הוא כבר רואה את המעשה איך שזה בתורה. מה שאין כן הרבי מהר"ש הוא בדרגה הזאת של מעשה גדול. זאת אומרת צריכים משיח איך שזה לא מצד, מצד, מצד הפועל, איך ש... איך ש... איך שמשיגים את המשיח, אלא צריכים משיח בעולם מצד העולם גופא, מצד מעשה. הרבי מסביר את זה. יש מאמר של זה, יש שיחה, ובגדול כל העניין הזה. וזה בעיקר ראינו אצל הרבי בדור שלנו, את הדגש שהעבודה צריכה להיות דווקא, עיקר הדגש בעבודת השם צריך להיות דווקא על המעשה, מצד העניין הזה שנמצאים כאילו בימי המשיח. עכשיו במעשה, כשמשיח יתגלה העניין של דירה בתחתונים, שאז יהיה העניין של מעשה גדול מצד עצמו, שדווקא המעשה הוא כמו המשיח עצמו, ולכן בעיקר ראו את זה. אבל בפירוש של הרבי, הדגש העיקרי העניין איך שצריך להיות מעשה, דווקא מעשה. ואף על פי כן, מצד שני זה לא פשט ששוללים את העניין של תלמוד, כמו שהרבי עצמו אומר כאן, שאם זה מצד שאלה של זה או האחר, צריך להיות תלמוד. צריך להעדיף את התלמוד על המעשה, כי גילויים, כמו שהרבי מסביר, חלק מהכוונה זה שלא יהיה רק דירה בתחתונים, אלא שיהיה באופן של גילוי, והגילוי זה דווקא בתורה. יש שיחה של הרבי. מי שרוצה יכול ללמוד. יש שיחה של הרבי, ויגש חלק כ"ה. שם הרבי מסביר את זה באריכות בסגנון של שיחה. יש את זה גם בסגנון של מאמרים, אבל בסגנון של שיחה. זה השיחה של

27:11 ויגש בחלק כ"ה. שם הרבי מסביר את זה בצורה מאוד נפלאה. כל העניין קשור לזה מההפטרה, שרואים שם דבר מעניין, שמצד אחד ההפטרה מספרת את המעלה של יהודה על יוסף, שיהודה זה מעשה, יוסף זה תלמוד. כל ההפטרה של הנביא, ״ועבדי דוד״, שמשיח יהיה משבט יהודה, עניין המעשה דווקא. מצד שני הסיפור היה שהוא אמר לו להביא עצים, לקחת עצים. הקדוש ברוך הוא אמר ליחזקאל שייקח עצים ויחבר אותם ביחד ויעשה מזה עץ אחד. אז הרבי שואל: לכאורה למה הוא אמר להביא עצים? היה צריך להגיד להביא אבנים. כל העניין שמסביר במאמר של ויגש זה ההבדל בין צומח לדומם. דומם זה מעשה, צומח זה תלמוד. אז למה הוא אמר להביא שני עצים צומחים? היה צריך להגיד לו שיביא שתי אבנים, דומם. עיקר המעלה שם מעשה. אז רואים שאפילו כשמדגישים מה זה המעשה, יחד עם זה אומרים שצריך להיות עצים. זאת אומרת שצריך להיות מעשה, תלמוד. זה אדמו"ר הזקן אומר כאן, שלמרות שהמעשה הוא עיקר, אף על פי כן, כשיש מצווה של זה, צריכים להדגיש מה זה התלמוד, כי גילוי זה חלק מהאור אין סוף. גילוי אין סוף נמצא דווקא בתורה, וזה צריכים גם כן בשביל השתיים, בשביל הסידורית.