לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ז - חלק י"א

00:03 באות נ"ט סעיף א', באמצע העמוד, שורה מתחילה "כידוע ליודעי חן", אחרי שתי הנקודות. זה, זה החלק. אז תראה, בהמשך השאלה, אחרי כל הביאור שהאלטער רבי הסביר בכל הפרקים האחרונים את המעלה של העשייה, שעיקר התפקיד של ירידת הנשמה, תכלית הבריאה, זה לפעול את העניין של העשייה, העבודה זה קיום המצוות. האלטער רבי הסביר איך שזה תכלית הבריאה זה דווקא העניין של קיום המצוות, ויש מעלה בקיום המצוות אפילו יותר מלימוד התורה, כי דווקא בעניין של קיום המצוות פועלים את הבירור של הגוף ונפש הבהמית, ודווקא על ידי קיום המצוות פועלים את העניין של דירה בתחתונים. זה כל העניין של הגילויים של עתיד לבוא שתלוי במעשינו ועבודתנו. מה שאין כן בלימוד התורה, שמה זה פועל רק בנפש האלוקית, בלבושים הרוחניים, אז חסר בזה את המעלה של עניין של דירה בתחתונים. מבחינת הנקודה הזאת אז דווקא מצוות זה העיקר, ואפילו זה אומרים כמה וכמה וכמה וכמה מאמרי חז"ל שמדברים במעלת המצוות. קודם כול הזוהר, מה שהזוהר אומר העניין של עובדין טבין, שדווקא זה מה שפועל את השראת השכינה. אתה יודע את זה גם כן מה שכתוב בנוגע לצדקה, שצדקה שקולה כנגד כל המצוות, ודווקא צדקה מקרבת את הגאולה מצד מעלת המעשה. על ידי זה פועלים את הבירור של קליפת נוגה, עם כל האריכות של הביאור שהרב הביא. אז על זה ועל זה, על ידי זה יהיו כל הגילויים של עתיד לבוא, והעניין של "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", והעניין של "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר". אז על זה האלטער רבי שואל איך זה מתאים עם המאמר חז"ל שאומרים בברכות השחר, איך זה פה יהיה תלמוד תורה כנגד כולם. שם אומרים

02:07 שתלמוד תורה זה כנגד כל המצוות, כולל כל המצוות שקשורות אפילו לעניינים של מעשה. אז האלטער רבי תירץ עד עכשיו, הנקודה של הביאור הייתה שיש מעלה מיוחדת בתלמוד תורה שאין בכל המצוות. שמה? ששמה פועלים את הבירור של הלבושים היותר פנימיים של הנפש הבהמית, וזה מצוות לא יכולים לפעול. ושנית, חוץ מזה, יותר מזה, ועיקר זה שתורה פועלת בירור גם של העצם של נפש הבהמית, מהות ועצמות נפש הבהמית. כי העניין של מחשבה, דיבור, מעשה, סוף סוף זה רק לבושים של הנפש הבהמית. אבל המהות ועצמות נפש הבהמית, שזה המוחין והמידות, הרי בינתיים לא מהפך את זה. אבל כשהוא לומד תורה, בלימוד התורה יש מעלה שמבררים את המוחין. על ידי לימוד התורה מבררים את המוחין של הנפש הבהמית. ממילא יש בזה מעלה מיוחדת. הרי כל העניין שדיברנו קודם זה המעלה של הבירור של נפש הבהמית, שהוא מהקליפה ומכניסים אותו לקדושה. אז יש מעלה מיוחדת בתורה, שבה פועלים את הבירור גם של עצם נפש הבהמית, הפנימי של נפש הבהמית, המוחין שלו, ואת זה עושים בקדושה על ידי זה שעוסקים עם זה בתורה. אז לכן יש מעלה בתורה, תלמוד תורה כנגד כולן. בנוגע למידות, זה מגיע למוחין; בנוגע למידות, הרי בינתיים לא יכול להפוך את המידות. כמו שהרב אמר, כן, אבל מידות זה יותר קשה. בינתיים אין לו שליטה במידות. אבל על כל פנים בנוגע למוחין כן יכול להיות שיש לו, יש לו גם כן את המעלה הזאת שהוא פועל בירור של המהות ועצמות של נפש הבהמית, על כל פנים המוחין של הנפש הבהמית. זה היה נקודת הביאור עד עכשיו. כן, שלפי זה יוצא, אז מה הסיכום? אז מה הנקודה? שבשניהם, גם במצוות

04:01 גם בתורה, יש בכל אחד מעלה. שניהם באותו עניין, באותו סוג, בעניין של מעלת הבירור והבירור של הנפש הבהמית. אז יש מעלה בתורה ומעלה במצוות. במצוות המעלה היא שבה פועלים את הבירור של החלק המעשי של נפש הבהמית, דירה בתחתונים. בעניין המעשי הגשמי, שזה הרי כמו שאמרנו פרק ל"ו, בעניין של דירה בתחתונים זה דווקא מה שיותר תחתון. מצד שני יש מעלה בתורה שאז פועלים הבירור גם של החלקים העליונים של נפש הבהמית, ואז זה מהות ועצם של נפש הבהמית. עכשיו האלטער רבי יבוא ויוסיף עוד ביאור. בעניין הזה עוד ביאור יותר עמוק. אומר האלטער רבי, יש לכם את זה? נ"ט, באמצע העמוד, "כידוע ליודעי חן", שתי נקודות. ממשיך האלטער רבי ואומר: "ועוד זאת". מה הפירוש? זה הביאור הזה, זה ביאור אחד. בעניין הבירורים יש מעלה בתורה שפועלים את הבירור במוחין של הנפש הבהמית ובלבוש, בלבוש הרוחני של נפש הבהמית, המחשבה ודיבור. זה ביאור אחד. "ועוד זאת", עכשיו האלטער רבי הולך להגיד עוד ביאור, והיא הביאור השני, העולה על כולנה. עכשיו האלטער רבי הולך להוסיף עוד ביאור. ביאור נוסף זה על הביאור השני. האלטער רבי כותב שהביאור הזה זה ביאור יותר נעלה אפילו. במה? במעלת עסק תלמוד תורה על כל המצוות. יש ביאור יותר נעלה במעלה שיש בעסק תלמוד תורה על כל המצוות. מהו הביאור הזה? עכשיו, על פי מה שכתוב בשם התיקונים, דרמ"ח פיקודין אינון רמ"ח איברין דמלכא. יש מעלה מיוחדת בתורה, אבל הביאור הזה זה כבר לא בקשר לביאור הבירורים. העניין הזה שהאלטער רבי בא עכשיו להסביר למה תלמוד תורה כנגד כולן, לא מצד מעלת הבירורים, מצד עניין אחר. והעניין הזה האלטער רבי אומר שזה עולה על כולנה, זה

06:14 מעלה מיוחדת מאוד שיש דווקא בתורה. אין את זה במצוות, ובפרט הזה התורה יותר נעלה ממצוות. מה המעלה שיש בתורה על מצוות? האלטער רבי מסביר על פי מה שכתוב בשם התיקונים, ברמ"ח פיקודין, עניין של מצוות, פיקודין הולך על המצוות. הן רמ"ח איברים דמלכא. העניין של מצווה זה רק עניין של איברים, ומאין ערוך ודמיון כלל בין החיות שברמ"ח איברים לגבי החיות שבמוחין, שהוא השכל המתחלק לבחינת חב"ד. כמו בנגיעה לבן אדם, אנחנו רואים שאין שום ערך בין החיות שנמצא באיברים לגבי החיות שנמצא במוחין. זאת אומרת, מה הנקודה שהאלטער רבי מסביר כאן? יש חילוק עיקרי בין תורה למצוות, שמצווה זה האיברים של הקדוש ברוך הוא, איברים דמלכא, ותורה זה מוחין של הקדוש ברוך הוא. זה החב"ד של הקדוש ברוך הוא. מה? אז כמו בנפש, כמו בנפש, כל אחד מבין שהחיות, האור של הנפש, חיות הנפש, ההתגלות של הנפש שנמצא בשכל, אין ערוך יותר נעלה מההתגלות של הנפש שנמצא באיברים. זאת אומרת כך: כולנו מבינים שהנפש והגוף מתחברים. הגוף והנפש מתאחדים עד כדי כך שהנפש מכניס חיות בגוף, והנפש מתחבר עם האיברים ומכניס בהם חיות ועושה שהאיברים יהיו חיים ויהיה להם חיות. אבל אף על פי כן כל אחד מבין שאיברים והנפש הם באין ערוך זה לזה. הנפש הוא רוחני. הנפש הוא חיות ופשיטות. הוא דבר מופשט, רוחני ונעלה. והגוף הוא עפר ואדמה, שהיא בעצם מהותם. האיברים והנפש הם באין ערוך זה לזה. אלא מה? בכוח המפליא הקדוש ברוך הוא עושה שהנפש תתאחד עם הגוף, שתהיה התחברות של הנפש עם הגוף עד כדי כך שמתחברים ופועלים ביחד עם כל המעלות שיש בזה. אבל סוף כל סוף

08:24 מצד עצם מהותם הם באין ערוך זה לזה. וכשהנפש מתלבש בגוף, הוא חייב מצד האין ערוך, אז הנפש חייב להצטמצם ולהתגשם ולהיות במדידה והגבלה לפי הגבולות של האיברים. מה שאין כן בנגיעה לשכל. השכל זה גם כן לא עצם הנפש. גם השכל זה לא בערך הנפש. גם השכל זה לא העצם של הנפש עצמו, זה גם כן רק התגלות מהנפש. אבל אף על פי כן השכל זה רוחני. השכל זה גילוי מהנפש. זה לא דבר נפרד, ובמילא מובן שהייחוד של הנפש עם השכל זה הרבה יותר נעלה, הרבה יותר חזק, הרבה יותר ממוקד מהייחוד של הנפש עם האיברים. וזה הסיבה למה כתוב למשל בחסידות בנגיעה לעניין של אצילות. מדברים על הייחוד של אצילות. אומרים: איהו וחיוהי חד, איהו וגרמוהי חד. חיוהי זה הולך על המוחין או על האורות, וגרמוהי זה הולך על הכלים, על המידות. אז אומרים איהו וחיוהי חד, איהו וגרמוהי חד. שואלים בחסידות למה כתוב שתי פעמים חד? הרי זה הכל אחד. איהו וחיוהי, איהו וגרמוהי חד. והתירוץ: כי זה חילוק לגמרי. הייחוד של האין סוף עם הכלים, שזה האיברים, גרמוהי, זה לא אותו סוג של אחדות של הייחוד עם האין סוף, עם המוחין, עם האורות. זה ייחוד אחר לגמרי, ולכן אומרים שתי פעמים חד על שני הייחודים. וזה מובן בפשטות. כי סוף כל סוף מוחין זה גדר של דבקות. קודם כל מוחין זה רוחני, זה לא גשמי. גם בנפש הבהמית. מזה מובן גם למעלה שזה עניין אין סוף אלוקי. זה לא, זה לא מציאות, זה לא גבול. וגם כן בכלל מוחין זה גדר הדבקות, הטבע של מוחין. מוחין, שכל

10:17 מה זה השכל? למה מידת השכל זה יותר בדבקות עם הנפש? אבל מידה זה יותר ישות, יותר זולת. מוחין זה יותר עצם, יותר, יותר זה דבוק. וממילא כל המעלות האלה. אז כמובן שהייחוד של המוחין עם הנפש הוא באין ערוך מהייחוד של האיברים והנפש. מכיוון שבעניין של זה ההבדל בין תורה למצוות, שתורה זה המוחין של הקדוש ברוך הוא, חכמתו ובינתו ודעתו של הקדוש ברוך הוא. מה שאין כן מצווה זה נקרא איברים דמלכא, ולכן איפה יש יותר התגלות של אין סוף? איפה מאיר אור יותר נעלה מהקדוש ברוך הוא, יותר גילוי? אז ודאי שהגילוי אלוקות שמאיר בתורה זה באין ערוך יותר נעלה מהגילוי אלוקות שמאיר במצוות, עד כדי כך שעל דרך האין ערוך ובלי גבול לגבול. במצוות מאיר אלוקות באופן של הגבלה ומדידה וצמצום, התלבשות בעניין של מצוות, באיברים. מה שאין כן בכלים היסטורית. מה שאין כן בתורה, שמה התגלות אלוקות זה בלי הגבולות, בלי המדידה של כלים. אז כאילו היחס בין תורה למצוות זה על דרך היחס בין בלי גבול לגבול, שתורה זה גדר של בלי גבול, מצוות זה גדר של גבול. וממילא בגלל הפרט הזה אז יש מעלה נפלאה מיוחדת בלימוד התורה שאין בקיום המצוות. שמה מאיר אין סוף באופן הרבה יותר נעלה, הרבה יותר התפשטות של אין סוף, הרבה יותר גילוי מאשר במצוות. ומאין ערוך ודמיון כלל בין החיות שברמ"ח איברים לגבי החיות שבמוחין שהוא השכל המתחלק לבחינת חב"ד. כך ממש, דרך משל להבדיל ברבבות הבדלות לאין קץ, האור אין סוף ברוך הוא המתלבש במצוות מעשיות לגבי אור אין סוף שבבחינת חב"ד שבחכמת התורה, איש איש כפי שכלו והשגתו.

12:10 שיש הבדל בכמות כמה בן אדם מבין. אחד מבין יותר, אחד מבין פחות. זה בנוגע לכמות, אבל בנוגע לאיכות, מגיע למהות. כאן במהות של תורה, זה תורה, זה מוחין ומוחין. זה נסגר בסוף, מה שאין כן מצוות זה איברין דמלכא, ואיברין זה עניין של הגבלה. זה עניין של צמצום, וממילא כאן יש השכל, סוף סוף, גדר של בלי גבול, גדר של גילוי, מה שאין כן כאן זה גדר של צמצום. אז ממילא מה יוצא? מה הבירור השני? אם ככה, ביאור אחד לגמרי. כאן זה כבר לא קשור בעניין הבירורים, מה שדיברנו עד עכשיו. לכן זו הבעיה, שזו הסיבה למה יש שתי נקודות לפני הבירור השני. וכן הלאה. תראה, הרי ממשיך כאן עוד ביאור. כלומר, בכלל ובעיקר זה לא מצוי שתי נקודות, שתי נקודות, ובעצם זה כשמתחיל עניין חדש. אז כאילו זה שהרב חילק את זה כי זה שני ביאורים שהם ממש שונים לגמרי. סוג ביאור אחד לגמרי. לפני הנקודות הביאור הראשון זה עדיין בהמשך לכל מה שדיברנו בפרקים האחרונים. העניין של דירה בתחתונים שקשור עם העניין של בירור של הנפש הבהמית והקליפה. אז בעניין הזה, אז יש מעלה במצוות, יש מעלה בתורה. מצוות מבררים את המעשה, את התחתון, ובתורה מבררים את הלבושים של הנפש, את המהות של נפש הבהמית. אבל הכול זה מעלה בעניין הבירורים. יש מעלה ומעלה בזה. עכשיו זה כבר לא קשור עם בירורים. עכשיו השאלה היא איפה יש יותר השגת אלוקות? איפה יש יותר השגת אלוקות? אז יש מעלה בתורה בעניין הגילוי. זה קורה מצד הכוונה של דירה בתחתונים דווקא, שזה לא עניין בגילוי, זה עניין בעצמות. כמו שהרב דיברנו בפרק ל"ו, העניין של דירה קשורה עם העצמות.

13:55 בעצמות נעשית תאווה דדירה בתחתונים. אז מצד העניין של תאווה של דירה בתחתונים, כבוד העצמות, אז דווקא מצוות, מה שיותר תחתון. דווקא יש עניין בגשמיות, עניין הבירורים. אבל כשמדברים לא בנוגע לעניין של מצד תאווה שבעצם, אלא מדברים מצד גילויים, איפה יש יותר השגה? זה בסוף גילוי אור. אדרבה, בתורה יש יותר מאשר במצוות. בתורה יש אין סוף, ותכל'ס ההשגה, תכל'ס פשטות עניין המוחין. מה שאין כן במצוות זה בצמצום והגבלה, וזה לא סתירה, שני דברים שונים. זה, זה שבאור, זה שבדגש של אור בגילוי, אז בתורה יש יותר גילוי אור. בתורה יש יותר התגלות, יותר אין סוף. מה שבמצוות, זה לא סותר למה שבתאווה שהקדוש ברוך הוא בעצמו, זה שהוא רוצה דווקא תחתונים, כי העניין של תאווה זה הרי למעלה מטעם ודעת. מישהו יכול לבוא לשאול איך יכול להיות שבעצמות הוא רוצה את המצוות? הרי בתורה יש יותר גילוי. זו לא שאלה בכלל. מה השאלה? למה? כי זה ש... כי, כי העניין של דירה בתחתונים זה עניין בעצמות. ועצמות זה למעלה מכל עניין של אור וגילוי, למעלה מהעניין של טעם ושכל, נסתר בתאווה. אתה לא יכול לשאול קושיות. ולכן מצד זה, וזה מה שהקדוש ברוך הוא רצה, הוא רצה דווקא מצוות, ולכן דווקא בזה פועלים את העניין של דירה בתחתונים. זה מצד תאווה, אבל מצד עניין של אור וגילוי, אז אור וגילוי זה בסדר הגילויים. אז הגילוי של תורה זה אור יותר נעלה, שמה מאיר השגה של אלוקות, כמו שאמרנו, יותר מאשר במצוות. ומצוות זה בא באיברין. מה שאין כן תורה זה דבר שנשאר, זה באופן של אור וגילוי, זה בלי גבול, זה הגבול. כמובן שחסר כאן עדיין ביאור. סוף כל סוף, זה...

15:47 איך יכול להיות שני דברים, שמצד, מצד העניין של דירה בתחתונים יש כבוד העצמות, אז דווקא מצוות, שמה נמצא עצמות. לאידך גיסא יש מעלה בתורה. מה מעלה תורה? גילויים. אז מה זה שהגמרא אומרת תלמוד תורה כנגד כולם? לפי זה יוצא שמה שהגמרא אומרת, המשנה אומרת, תלמוד תורה כנגד כולם. למה זה כנגד כולם? בגלל שיש שמה יותר גילוי, יותר גילוי אין סוף. ואם מראים לבן אדם ואומרים לבן אדם שיבחר: כאן יש לו עצמות, כאן יש לו גילויים. אז מה הוא צריך לבחור, בעצמות או בגילויים? הרי, הרי מה זאת אומרת? הרי עצמות זה העיקר, זה העצמות, זה העיקר, זה העצם. גילויים זה הרי גילויים, זה הרי, אין, הרי זה הרי הולך לעצם, גילוי זה רק האור. אז מה, מה התורה עונה כאן? בגילויים יש יותר גילוי אין סוף, יותר... אז כמו שאנחנו נראה בהמשך, זה עדיין לא סוף הוויכוח כאן. זה, זה, זה ויכוח שצריכים להבין את כל הפרטים. הנקודה שנסביר בהמשך זה שהעניין של גילויים, גילוי עליון, זה גם כן חלק מהכוונה. ישנם שני פרטים בכוונה של דירה בתחתונים: יש להמשיך את העצמות, אבל העצמות והתאווה של הקדוש ברוך הוא היה בדירה בתחתונים שיהיה לא רק המשכת העצמות, אלא שיהיה, שגם כן יהיה גילוי העצמי, שזה שני פרטים: שיהיה המשכת העצמות, ושהמשכת העצמות יהיה באופן של גילוי, שזה לא יהיה באופן של העלם. אז לכן אדם, נכון, המשכת העצמות נמצא יותר במצוות, אבל הכוונה, שחלק מהכוונה לזה שזה לא רק יהיה בהעלם אלא שזה יהיה באופן של גילוי, בשביל זה צריכים גם את העניין של תורה דווקא. שלכן, לכן העניין של לימוד התורה זה, זה מגיע גם כן

17:35 לכוונה. זה יהיה מובן עכשיו בהמשך. למה, למה, למה? כשיש לו אפשרות שהמצווה תיעשה על ידי אחרים, אז אומרים שצריך ללמוד תורה ולא לקיים את המצווה, מצד המעלה שיש בתורה שאין במצווה. על כל פנים, כאן עכשיו זה רק בקצרה. הנקודה אבל שאנחנו עכשיו מדברים זה רק בפואנטה, בשביל להבין מה המעלה שיש בכל אחד ואחד. אז יש מעלה במצוות, מצד הכוונה של להביא את הבירורים גם בתחתונים וכל זה. מתוך זה יש מעלה בתורה, מעלה בתורה. דבר אחד זה מעלה בעניין הבירורים גם כן, מה שאמרתי לפני זה, שזה שתורה מבררת את הלבוש של הנפש הבהמית ואת הלבושים העליונים של הבהמית. ודבר שני, מה לעשות, תורה, ששם יש יותר גילוי של אין סוף, הרבה יותר מאשר במצוות. ואף שאינו משיג אלא בגשמיות. איך נראה ההפרש? אנחנו משיגים את התורה בגשמיות. אז לכאורה מה כל המעלה בתורה? אומרים שם יהיה גילוי אין סוף. איפה גילוי אין סוף? הרי רואים בפועל ממש בלימוד התורה אנחנו משיגים את זה בעניין גשמי. אז סוף כל סוף מה ההבדל בין מצווה שהתלבשו בה דברים גשמיים עם תורה, שזה גם כן מדבר על דברים גשמיים? אז על זה הוא מסביר שאף שמשיג אלא בגשמיות, הרי התורה נמשלה למים שיורדים ממקום גבוה וכו'. תורה זה עניין של מים. ומים, אנחנו אמרנו שכמו שמים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, אז אותו דבר גם כן. תורה, שחכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא יתלבשו בעסק גשמי, בעניין גשמי. מה זאת אומרת? זאת אומרת ככה, במשל של מים. במשל של מים אנחנו רואים שהמים לא נשארים למעלה. מים, הטבע של המים זה לרדת

19:34 למטה, וזה ההבדל שיש בין מים לאור. גם אור גם כן גילוי. אף על פי כן המשל לתורה זה לא מאור אלא ממים. למה? אחרת לא מבינים. למשל, גם אור, כמו שהאור מתפשט בכל מקום, גם התורה מתפשטת בכל מקום עד למטה מטה. אבל זה ההבדל: אור, העניין, מקור האור נשאר למעלה גם כאשר הוא מתפשט ומתפשט במקום רחוק, אבל תמיד העצם נשאר למעלה, ויש רק האור, והאור למעלה שמאיר גם למטה. אבל איפה נמצא המקום העיקרי שלו? למעלה. מים, הדיוק הוא שהמים עוזבים את המקום העליון, ונמשכים דווקא המים האלה, שכל זה למעלה, אותם מים, המים עצמם נמצאים עכשיו למטה. אז זה לא רק האור של הדבר, אלא זה הדבר עצמו. וזה העניין שיש מעלה בתורה שאין בשום דבר אחר, שתורה פירושו שזה לא רק הפשט שעצם התורה נמצא למעלה ויש האור מהתורה שירד בחוכמה שלנו. לא, הפשט הוא תורה לא בשמיים, שברגע של תורה הקדוש ברוך הוא לקח את התורה, עצם התורה, חוכמתו ורצונו, ואת התורה הזאת הוא הכניס בהלכות עירובין. זאת אומרת, כשיהודי לומד הלכה זה לא הפשט, כמו שמובן לפעמים, שעיקר התורה זה אצל הקדוש ברוך הוא, עניינים רוחניים, ומה אנחנו לומדים? את זה בלבושים, איך שזה מתלבש. יש הלכות שור ובור, אבות נזיקין, בעניינים של קרן ושן ורגל, כל הדברים הגשמיים. זה היפך, אלא איפה נמצא עצם חוכמתו של הקדוש ברוך הוא? כמו במים, עצם המים נמצא למטה. גם כאן, עצם חוכמתו של הקדוש ברוך הוא נמצא בתוך התורה הזו שאתה לומד. וממילא כשיהודי לומד תורה, אז כאן נמצא העצם והמהות של חוכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא. לכן זה לא מעלים, זה

21:24 לא, זה לא, זה לא, זה לא מפריע זה שאנחנו רואים שהתורה התלבשה בדברים גשמיים, להגיד שכאן נמצא אין סוף, כאן נמצא חוכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא, כפי שזה באין סוף נמצא כאן בתורה שאנחנו לומדים. וממילא זה הרבי, והכול דרך אגב, הביא כדי להסביר את המעלה שיש בלימוד התורה, את הערך עם המים בחזרה, שאומרים תלמוד תורה כנגד כולם, שזה לא סותר למה שאמרנו קודם, ונגיע לעניין מעלה. המצווה, יש מעלה גם בתלמוד תורה, וזה גופא בשני פרטים: עניין הבירורים, ובעיקר מעלה מיוחדת שיש בתורה שלא קשור עם עבודה של בירורים, לחיי התורה. מעלה שקשורה בתורה מצד מעלה שהיא הגילוי, שבתורה יש יותר גילוי וקירוב. יש הרבה ריבוי שיחות של הרבי על הקטע הזה, בשיחות שם כמה וכמה שיחות. אחת מהשיחות שיש על זה זה, אחת מהשיחות שיש בנושא הזה זה בחלק, נגיד חלק ט', חלק ח', פרשת מטות. שמה יש לרבי את השיחה על בני גד ובני ראובן. הם לא רצו להיכנס לארץ ישראל. ההבדל בין בני גד ובני ראובן לכל שאר השבטים. הרבי מסביר שהנקודה היא מה ההבדל ביניהם למרגלים. למה? על העניין זה שהרי בכל מקום הרבי מסביר מאוד חזק את הנקודה שהכניסה לארץ ישראל קשורה עם מעלה של מצווה, מעלה זה בירורים. אבל בני גד ובני ראובן, עניינם היה לימוד התורה, שיש מעלה בזה. יש מעלה בזה. עניין הייחוד והדבקות בלימוד התורה יש יותר דבקות. מה שאנחנו במצווה, מצד של דבר גשמי, אז זה יותר צמצום. אז מצד הכוונה של דירה בתחתונים, כי אז זה מצווה. לכן רוב בני ישראל דווקא דורשים מהם עניין של בירורים, מצוות. אבל יש גם מיעוט שהם

23:23 צריכים להיות דווקא עניינים של תורה, בגלל שהתורה זה ההבדל. עכשיו ממש זה הנקודת החילוק שיש בין יושב אוהל לבעל עסק. יושב אוהל, העניין העיקרי של בחור זה לימוד התורה. זה מה שצריך לעשות וזה מה שדורשים ממנו. ואחר כך יש את העניין של בעל עסק. מה שיש כמובן אחרי זה החתונה, שאז יש את העניין שצריכים ריחיים בצווארו, לפעול את היציאה לעולם, לפעול את הדירה בתחתונים. וזה מה שמשה רבנו אמר לבני גד ובני ראובן, שכדי שהם יוכלו לגור בעבר הירדן, כדי להתעסק ברוחניות ובתורה, הם צריכים קודם כל להיכנס לארץ ישראל ולהילחם חלוצים. למה? כי כדי שהבן אדם בלימוד התורה שלו יהיה לא מצד התאווה שלו, בגלל שהוא אוהב את זה יותר, בגלל שהוא מרגיש יותר קדוש ורוחני כמו המרגלים, אלא שזה יהיה מצד שזה חלק מהכוונה. כמו שצריכים עניין של עשייה וגשמיות בשביל דירה בתחתונים, ככה צריך גם כן גילוי, כי זה חלק מהכוונה שיהיה גם גילוי. אז צריך קודם כל ללכת על מסירות נפש ולהיכנס לארץ ישראל להילחם ארבע עשרה שנה. על ידי זה נרגיש אצלו שהוא לא עושה את הדברים בגלל עצמו, אלא מצד שרוצה רצון ה'. אלא מה, רצון ה' זה שהתפקיד שלו זה שילמד תורה. אז זה מתבטא גם כן אצל ישיבה בחורים, זה שישיבה בחורים הולכים למבצעים ביום שישי. אז פשוט הנקודה היא שעל ידי זה שבחור הולך לפחות פעם אחת בשבוע למבצעים, על ידי זה הוא מגלה שמה, שבעצם הוא מוכן למסירות נפש. מה זה רצון ה'? זה הרצון שלו. אלא מה, בגלל שמה שרוצים ממנו כעת זה שהוא ילמד תורה. זה עכשיו הכוונה, ילמד תורה כדי

25:04 שיהיה גילוי אלוקות. צריכים תלמידי הישיבה, צריכים לשבת וללמוד. אז לכן כל השבוע לומד תורה ולומד בעצמו בשקידה, כי ככה זה רצון ה'. וביום שישי הוא הולך למבצעים, וזה מתבטא שהוא עושה את הדברים לא בגלל שהוא רוצה אלא בגלל שככה זה רצון ה'. ועוד יש שיחה מהרבי שם בחלק ח'. יש עוד כמה שיחות על דרך זה, אז זה מסביר את הנקודה הזאת. שתי הפרטים שצריכים גם תורה וגם עשייה. כמובן שאצל כל אחד צריך את שניהם. יש אבל יותר אנשים שהם יותר לכיוון זה, יותר לכיוון זה. בקשר לכל זה העניין כאן שאומר כאן מעלת התורה, הביאור במאמר חז"ל: תלמוד תורה כנגד כולם. רוצה לסיים רק עם מעשה אחד יפה שסיפר ר' מרדכי זליגער[?], ואמר שהיה האדמו"ר. מספרים שהיה האדמו"ר, היה לו חברותא שהיה לומד איתו לפני הנשיאות. זה לפני שהוא עוד היה רבי. היה לו חברותא שהיה לומד איתו כל יום כמה שעות. פעם אחת באמצע הלימוד הוא אמר שהוא צריך ללכת לאיזה מקום. הלך, הלך כמה שעות וחזר אחרי כמה שעות. אז החברותא שאל אותו: מה קרה שלא היית בלימוד? עזבת כל כך הרבה. אז האדמו"ר אמר לו שהייתה איזו בעיה בשלום בית באיזשהו מקום כאן בקהילה. אז היה צריך ללכת ולשבת עם האיש והאישה, לסדר את העניינים ולעשות, להשכין את השלום בבית. אז אומר החבר, הרי כתוב שתלמוד תורה כנגד כולם. מה כתוב לפני זה? במשנה כתוב אלו דברים. נו, וכי יכולים להכניס כרבע שעה? תלמוד תורה, הבאת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו, אחרי זה כתוב תלמוד תורה כנגד כולם. אז איך אתה הפסקת

26:49 את הלימוד בגלל ללכת לעשות עניין של של של הבאת שלום ושלום בית? אז האדמו"ר אמר לו: אני שם את הפינטל במקום אחר. אתה שם את הפינטל, את הנקודה, לפני המילים ״ותלמוד תורה״: ״ותלמוד תורה כנגד כולם״. אני שם את הנקודה קצת לפני זה: ״והבאת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו ותלמוד תורה כנגד כולם״. את כל הדברים האלה, הבאת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו ותלמוד תורה, אז כל זה זה כנגד כולם, כפשוטו. כמובן שזה וורט ולא... זה לא פשט בפשט הפשוט של הסדר הזה. וודאי שוורט של האדמו"ר וודאי שמקובל מצד... זאת אומרת שמכאן רואים את גודל העניין של הבאת שלום, גודל העניין של הבאת שלום בין אדם לחבירו. כאן אצל הבחורים ברוך השם אין את הבעיה של בין איש לאשתו, אבל הבעיה מתחילה בין אדם לחבירו. לפעמים בחדרים זה לא רוצה את זה ולא זה השני. זה לא מסתדר עם פלוני ואלמוני, וצריך להיות הבאת שלום בין אדם לחבירו בישיבה. אז ממילא אומרים לנו שהבאת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו ותלמוד תורה כנגד כולם. אז לא חראם.