לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ו - חלק ו

00:01 דובר 1 דף מ"ו, באמצע עמוד אחרי ההערה. היינו באמצע העניין בפעם הקודמת. אני אחזור עוד פעם לנקודה. זו נקודה שנוגעת לעניינים כלליים של משיח. ענייני משיח לבחורים שכולם הרי לומדים ומונחים וחיים את העניינים של גאולת המשיח, וממילא צריכים לדעת את הסוגיה הזאת. וממילא אני אחזור עוד פעם על הנקודה, כי זו נקודה מאוד יסודית, ובשיעור הקודם, עד כמה שזכור לי, כבר עבר הרבה זמן מהשיעור הקודם, אבל זכור לי שבשיעור הקודם אז לא, לא נתפס העניין. אז ממילא אני אגיד עוד פעם את הנקודה. מה שדיברנו, שנגיע בעניין של תניא, אבל זה נוגע לעניין כללי, שכל זה הסוגיה של עניין גאולת המשיח. הנקודה היא ככה. כולם יודעים את השיחות של הרבי בנוגע לתקופה א'. כן? שמה? שהרבי מסביר בשיטת הרמב"ם. הרמב"ם כותב בסוף הלכות מלכים שלא יהיה שינוי בין ימי המשיח לעולם הזה. כל הדברים שכתוב בנביאים זה הכל משל, ואין בין ימי המשיח לעולם הזה אלא שעבוד מלכויות בלבד. אז הרבי שואל על זה בשיחה: איך אפשר להגיד ככה שאין שום שינוי? הרמב"ם בעצמו בהלכות שבת פוסק בנוגע לעניין של התכשיטים וכולי וכולי, שמשם משמע שהרמב"ם פוסק שכן יהיה שינוי במעשה בראשית לעתיד לבוא. בעיקר השאלה זה גם כן בתחיית המתים, שהרי הרמב"ם גם כן מודה שאחד מיסודי האמונה זה תחיית המתים. תחיית המתים זה לא משל, זה כפשוטו. והרי אין לך שינוי גדול מזה. עניין של מתים שהם חיים זה עניין של שינוי ממעשה בראשית. אז איך הרמב"ם אומר שלא יהיה שינוי? אכן הרבי אומר שחייב להיות שגם לפי שיטת הרמב"ם ישנו, שגם לפי הרמב"ם יהיה כן שינוי במעשה בראשית. אה, איך הוא

01:59 דובר 1 אומר כאן שאין שינוי? אז הרמב"ם, ישנן שתי תקופות בימי המשיח. והרבי מסביר באריכות בליקוטי שיחות, חלק כ"ז סימן ז', השיחה של בחוקותי. יש את זה בכל השיחות, כל השיחות של ימי המשיח. הדרן על מסכת כתובות גם כן. אלו שלמדו את ההדרן על מסכת כתובות, אז זה ההדרן הידוע של הרבי שנתפס גם כן בקובץ של הפלפולים של האור הזה שיצא השנה הזאת מהישיבה כאן לפני חודשיים. אז שם הרבי מסביר באריכות את הסוגיה הזאת. שם גם כן בגמרא כתובות, שם בסוף כתובות, שעתידין אילני סרק שיטענו פירות, שייך לכל הסוגיה הזאת. וממילא יוצא שלשיטת הרמב"ם ישנן שתי תקופות לימות המשיח. יש תקופה ראשונה שאז יהיה עולם כמנהגו נוהג והכל יהיה על פי דרך הטבע. אחרי זה יש תקופה שנייה, שזה העניין של תחיית המתים, שאז יהיה שינוי במעשה בראשית ואז יהיה כל מיני שינויים בטבע וכולי. עכשיו השאלה היא האם הדבר הזה הוא רק שיטה של הרמב"ם או זה גם כן שיטה של הרמב"ן? מה בדיוק הכוונה של השאלה? אז לזה צריכים לעשות עוד הקדמה, שגם כן דבר ידוע. כל הבחורים יודעים את זה. למדו את זה בדרך מצותיך, וכמה מקומות בליקוטי מביא את זה. המחלוקת הידועה שיש בין הרמב"ם והרמב"ן. מה פירוש עולם הבא? הרי כתוב בגמרא: כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל עולם הבא עין לא ראתה אלוקים זולתך. זאת אומרת שכל מה שמדברים הרמב"ם וכל מה שמדברים על ימי המשיח, זה כן יהיה שינוי במעשה בראשית, לא יהיה שינוי במעשה בראשית, זה הכל ימי המשיח. אבל עולם הבא זה מה שיהיה אחרי ימי המשיח. עולם הבא

04:00 דובר 1 זה אלף השביעי, ועל זה עין לא ראתה אלוקים זולתך. אין לנו מושג מה זה. עכשיו השאלה היא מה זה עולם הבא בדיוק? אז הרמב"ם כותב בהלכות תשובה שעולם הבא זה גם אחרי שמשיח יבוא ואחרי תחיית המתים, אחרי שתעבור התקופה הנפלאה של ימי משיח, תחיית המתים, כל הימים. אז אחרי כל זה כולנו נמות והגופים יהיו עפר, ואחרי זה יישארו הנשמות ולא גופים בעולם הבא. וזה הסוף. מתן שכרם של צדיקים, שזה שכר נצחי, שזה יהיה מקום שרק נשמות ולא גופים. מישהו אחד, יש כאן מישהו שלא אוהב את זה. אז זה הרמב"ם כותב בהלכות תשובה, זה השיטה שלו, וכך הוא מסביר את המאמר חז"ל עין לא ראתה אלוקים זולתך, שהכוונה שזה עולם הנשמות. מגיע הרמב"ן, שהוא היה אחרי הרמב"ם. הרמב"ן היה כמה שנים אחרי זה והוא היה גם כן מקובל ידוע. זה אחד החילוקים בין הרמב"ם לרמב"ן, שהרמב"ן למד קבלה מער ווי הרמב"ם. הרמב"ם בסוף ימיו למד קבלה, אבל השיטה של הרמב"ם בכללות זה לא קבלה. והרמב"ן כותב נגד הרמב"ם וכתב ספר שלם שנקרא ספר הגמול, ושם הוא מגיע למסקנה שעולם הבא שהגמרא מתכוונת זה גם כאן למטה בעולם הזה הגשמי, וזה עולם התחייה. עולם התחייה. שזאת אומרת שיהיה תחיית המתים, נשמות בגופים וכולם יקומו, והשכר הנצחי יהיה דווקא בעולם התחייה. נשמות בגופים למטה, בעולם הזה, זה עולם הבא. אז עכשיו לפי זה, אז בואו נבין מה השאלה כאן. בנוגע לעניין שלמדנו שתי תקופות. איך יהיה היררך. כל הראיה שאנחנו אמרנו שישנן שתי תקופות בימי משיח, כל הראיה שחייב להגיד שיש שתי תקופות בימי משיח זה רק לשיטת הרמב"ם. למה? מכיוון שהרמב"ם פוסק שעולם הבא נשאר בלא גופים, עולם

06:07 דובר 1 הבא זה גן עדן, וממילא הרי חייבים להכניס את תחיית המתים בעולם הזה, כי עולם הבא לפי הרמב"ם זה בלי גוף. זה נשמות לבד, ובמילא חייבים למצוא מקום לתחיית המתים. מתי יהיה תחיית המתים? חייב להיות שתחיית המתים יהיה באלף השישי, בעולם הזה, לא בעולם הבא. וממילא לפי הרמב"ם חייב להיות שיש שתי תקופות בימי משיח. תקופה ראשונה לפני תחיית המתים, שאז יהיה עולם כמנהגו נוהג. אחרי זה יהיה תקופה השנייה, שאז יהיה תחיית המתים, ואז יהיה שינוי במעשה בראשית, ויהיה שתי תקופות בימי משיח. ורק אחר כך יבוא התקופה השלישית, שזה עולם הבא, שזה הולך על גן עדן. זה לפי הרמב"ם. אבל לפי הרמב"ן, הרמב"ן הרי פוסק שעולם התחיה זה עולם הבא, אז אין שום הכרח לומר שיש שתי תקופות בימי משיח. הרי לפי הרמב"ן, עולם הבא, אז יהיה תחיית המתים. עולם התחיה זה עולם הבא. זה אומר זה אלף השביעי, ובמילא יכול להיות שלפי הרמב"ן ימי משיח זה רק תקופה אחת. ימי משיח זה תקופה אחת, ותחיית המתים לא יהיה בימי המשיח. תחיית המתים יהיה בעולם הבא, אחרי זה, באלף השביעי. זאת אומרת שכל השיחה של הרבי שאנחנו לומדים, לפי זה כל השיחה של הרבי. הרבי מדבר על שתי תקופות, זה מהדברים היסודיים שכל ילד, כל בחור יודע מזה כשלומד את ימי גאולה משיח ברמב"ם. אז הוא מכיר את הסוגיה הזאת. הרבי מדבר על זה המון פעמים, על העניין של השני תקופות. כל ההדרנים על הרמב"ם מדברים על זה. אז יוצא שזה הכל רק שיטת הרמב"ם, לא להלכה, כי הרי אנחנו לא פוסקים כמו הרמב"ם בעניין הזה. רק ידוע שאנחנו פוסקים כמו הרמב"ן, שעולם התחיה זה עולם

07:55 דובר 1 הבא, שעולם הבא יהיה נשמות בגופים דווקא, חיים נצחיים. בעולם הזה הגשמי דווקא, שזה השיטה של הקבלה, שיטה של חסידות. אז זאת אומרת שאנחנו פוסקים כמו הרמב"ן, שמה איתא תחיית המתים דווקא בעולם הבא. לפי זה יוצא שכל העניין של שתי תקופות זה שיטת הרמב"ם, אבל זה לא למעשה, לא להלכה. להלכה זה רק תקופה אחת. ככה לכאורה משמע, וככה יש הערה של הרבי בלקוטי שיחות בחלק ט"ז. מי שרוצה יכול להסתכל. חלק ט"ז, פרשת ויחי, לקוטי שיחות. אז שמה הרבי כותב שמה הערה, ככה הוא כותב בקיצור, שורה קטנה, שהרבי אומר שלכאורה כל העניין של שתי תקופות זה רק לשיטת הרמב"ם. לשיטת הרמב"ן אין שום הוכחה מעניין תחיית המתים שיהיה שתי תקופות בימי המשיח. וההסברה זה כמו שהסברנו עכשיו, כי לפי הרמב"ן, אם תחיית המתים זה יהיה באלף השביעי. אף על פי כן, יש לומר שגם לפי הרמב"ן יש שתי תקופות בימי המשיח. שגם לפי הרמב"ן, למרות שאין לנו את הראיה מתחיית המתים, אף על פי כן יש לומר שגם לפי הרמב"ן יהיה שתי תקופות בימי המשיח, שיהיה תחיית המתים עוד באלף השישי גם כן. אלא מה? יהיה תחיית המתים באלף השישי, ואף על פי כן יהיה אחרי זה, באלף השביעי, ימשיכו נשמות בגופים. זו לא סתירה. נכון שלפעמים קוראים עולם התחיה עולם הבא, אבל הכוונה שלא הפשט שבעולם הזה לא יהיה תחיה. יהיה תחיית המתים גם בעולם הזה, גם לפני האלף השביעי יהיה תחיית המתים, גם לפי הרמב"ן. וממילא כן יהיה שתי תקופות בימי המשיח: תקופה אחת של ימי המשיח, אחרי זה יהיה תחיית המתים, ואחר כך יהיה האלף השביעי

09:50 דובר 1 שזה קבלת השכר. מהי הראיה שזה ככה גם לפי הרמב"ן? הראיה היא מהתניא של כאן, פרק ל"ו. זה מה שאמרנו בשיעור הקודם. תסתכלו בתניא בדף מ"ו. האלטער רבי כותב מפורש בלשון התניא, תסתכלו בפנים, ״ונודע״. הרי התניא זה ודאי שזה לא הולך לפי הרמב"ם. התניא ודאי הולך לפי הרמב"ן, כי התניא זה נכתב על פי סוד, שזה על פי, שזה על פי קבלה, שזה בפשטות שעולם הבא זה עולם התחיה. זה נשמות בגופים, אין בזה שום ספק. מה האלטער רבי כותב כאן? ונגיע לכל העניין הזה. תסתכלו בפנים בדף מ"ו, שורה ממסכת יומא, אחרי הנקודה כותב האלטער רבי: ״ונודע שימות המשיח, ובפרט כשיחיו המתים, הם תכלית ושלימות בריאת עולם הזה שלכך נברא מתחילתו״. האלטער רבי כותב כאן מפורש שימי המשיח ותחיית המתים זה השלמות של עולם הזה. זה התכלית, השלמות של עולם הזה. זאת אומרת, האלטער רבי כותב מפורש שלא רק ימי המשיח, אלא גם תחיית המתים זה החלק. זה עדיין עולם הזה. זה השלמות של עולם הזה. מובן מכאן מפורש שגם תחיית המתים זה עדיין חלק מעולם הזה. והאלטער רבי מוסיף, והגילוי וקבלת השכר קורה באלף השביעי, אחרי ימי המשיח ואחרי תחיית המתים, שזה הכל בעולם הזה באלף השישי. אז יש את האלף השביעי, שאז יהיה קבלת השכר. כמו שכתוב, ... האר"י ז"ל. אז כאן מפורש, האלטער רבי כותב מפורש גם כאן, שנכנס שלוש תקופות: שתי תקופות בעולם הזה, שזה העניין של ימי המשיח ותחיית המתים, ואחרי זה יש את התקופה של עולם הבא, שזה אלף השביעי.

11:40 דובר 2 שמה שדיברנו.

11:44 דובר 1 נשמות וגופים. אנחנו הרי פוסקים כמו הרמב"ן, גם נשמות וגופים. והחילוק בין הרמב"ם לרמב"ן זה בנגיעה לעולם הבא. זאת אומרת, לפי זה יוצא ככה שאין מחלוקת בין הרמב"ם והרמב"ן בנגיעה לעולם בימי המשיח, תחיית המתים. שניהם סוברים שיש שתי תקופות בימי המשיח. הרמב"ם, כמו שהרבי אומר, הרמב"ם ודאי סובר שיש שתי תקופות. יש ימי משיח, תחיית המתים בעולם הזה. גם הרמב"ם סובר שתחיית המתים תהיה בעולם הזה. כל המחלוקת זה רק בנגיעה לאלף השביעי, שלפי הרמב"ם אלף השביעי זה גן עדן, עולם הבא שזה אלף השביעי, זה גן עדן. ולפי הרמב"ן עולם הבא, אלף השביעי, זה גם כן תחיית המתים. זה גם יהיה לנשמות וגופים, אבל זה לא אפשרי שתחיית המתים תתחיל באלף השביעי. תחיית המתים תתחיל באלף השישי, גם כי זה חלק מעולם הזה גם כן, העניין של תחיית המתים. מה היה אבל ההסבר? זה בנגיעה לפשוט לדעת. כן, שזאת אומרת יוצא מכאן חידוש נפלא שגם לפי שיטת הרמב"ן אז יש שתי תקופות בימי המשיח בעולם הזה: יש ימי המשיח ויש תחיית המתים, הכל באלף השישי. השאלה היא אבל מה היה היסוד לזה? מה ההכרח לזה? והנה לפי הרמב"ם הסברנו, חייב להיות על פי נגלה, אין ברירה. מכיוון שכמו שהסברנו קודם, מכיוון שהרמב"ם סובר שעולם הבא זה נשמות ללא גופים, והרמב"ם הרי ודאי מודה שחייב להיות תחיית המתים, אז אין לו ברירה, הוא חייב להכניס את תחיית המתים בעולם הזה. אבל הרמב"ן, שהוא סובר שעולם הבא יהיה נשמות וגופים, מה ההכרח? מה היא הסברא פה שצריכים להגיד שגם לפי הרמב"ן תהיה תחיית המתים בעולם הזה? אז התירוץ, התירוץ הזה מובן מכאן, מהנקודה שהאלטער רבי

13:36 דובר 1 מביא כאן בתניא. האלטער רבי הרי מסביר כאן בתניא שכל העניין של ימי המשיח זה השלימות והתכלית של כל הבריאה, של כל העולם. תכלית שלימות בריאת עולם הזה, שלכך נברא מתחילתו, זה להגיע לשלב של ימי המשיח, תחיית המתים. זה התכלית של כל הבריאה. זאת אומרת שעד שמשיח יבוא, אז אין לנו את העניין של עבודת השם באופן של תכלית השלימות. חסר, חסר בשלימות העבודה, כמו שמובא במאמרים, שזה מה שכתוב שלא סתם כתוב "ושם נעשה לפניך כמצוות רצונך", שזה הולך על כשמשיח יבוא, שרק אז יהיה קיום המצוות בשלימות. והפשט הוא, כמו שמובא במאמרים, שזה לא רק הכוונה בנגיעה לזמן הגלות, שעכשיו אין לנו קורבנות והכל, ולא סתם, כשמשיח יבוא נוכל לעשות קורבנות. מה שכתוב "ושם נעשה לפניך כמצוות רצונך" זה הולך אפילו ביחס לזמן הבית, כי אפילו בזמן הבית לא היה קיום המצוות בשלימות. היה, היה קורבנות, היה יראת שמיים, היה בית המקדש. אבל אף על פי כן, מכיוון שמאז חטא עץ הדעת נהייתה תאווה ושטות ורע בעולם, אז כל דבר יש לזה תערובת של קליפה. אז אין שום דבר בשלימות. כשבן אדם עושה מצווה אז יש בזה תערובת של יצר הרע, גם כן יש לזה פנייה. כשהבהמה היא לא בהמה בתכלית השלימות, כי יש בזה, יש בזה גם כן תאווה של בשר וקליפה. אז אין שום דבר בעולם, לא מצד הגברא, לא מצד החפצא, שהוא יהיה בשלימות הקדושה, חסר בשלימות של הדברים. הדברים הם לא בשלימות, וממילא גם כן המצווה שמקיימים את זה לא בשלימות. וממילא גם השכר של העיקר שנעשה על ידי המצווה זה לא בשלימות. מתי יהיה עבודת השם בתכלית השלימות? הן מצד הבן אדם,

15:27 דובר 1 שהבן אדם יהיה בתכלית הבירור והזיכוך ויקיים מצווה שלו באופן הכי נעלה, והן מצד החפץ הגשמי שיהיה בתכלית הבירור והזיכוך, שיהיה החפץ באופן הכי גבוה. זה יהיה כשמשיח יבוא. וזה הפשט שהאלטער רבי אומר כאן שזה תכלית בריאת עולם הזה, שלכך נברא מתחילתו, להגיע לעניין של עולם הזה באופן של שלימות, שנוכל לקיים תורה ומצוות בתכלית השלימות, באופן הכי נעלה של תורה ומצוות. ובמילא הרי במשך הדורות היו מיליונים של בני ישראל, יהודים שחיו לפני עשרים שנה, חמישים שנה, מאה שנה, אלף שנה, אלפיים, שלושת אלפים שנה. מאז אברהם אבינו חיו יהודים בעולם והם לא זכו לקיים תורה ומצוות בשלימות. אז חייב הרי להיות שהם, כל המטרה זה להגיע לשלימות עבודת השם. אז ודאי הם חייבים להגיע לשלב הזה של ימי המשיח שבו יוכלו לקיים תורה ומצוות בשלימות. ואם אנחנו אומרים שכל העניין של תחיית המתים יהיה רק באלף השביעי, האלף השביעי זה כבר לא עולם הזה. אלף השביעי זה כבר עולם הבא. עולם הבא זה כבר עניין אחר לגמרי. זה כבר קבלת השכר, אבל חסר להם את העניין של שלימות עולם הזה. יוצא מזה, כן, זאת אומרת, שהם לא יוכלו להגיע לשלב הזה של אלו שחיים עכשיו. אנחנו נזכה לכל מה שאכן יתגלה, משיח יבוא ואז יהיה לנו בית המקדש וכו', ואלו שחיים עכשיו יוכלו לקיים תורה ומצוות בשלימות. וכל אלו שמתו עד עכשיו הם יגיעו רק לאלף השביעי, רק לשכר, יחסר להם את העניין של תורה ומצוות באופן של שלימות. מכיוון אבל שתכלית בריאת עולם הזה מתחילתו זה היה כדי להגיע לשלימות תורה ומצוות בימי המשיח, חייב להיות שכל בני ישראל יהיו חלק מזה. אז

17:19 דובר 1 זה הכרח שצריך להגיד גם לפי הרמב"ן שיהיה תחיית המתים גם בעולם הזה. וזה מה שהרב אומר כאן בשורה אחת, ש-ש-שיהיה ימות המשיח ותחיית המתים. הכל זה חלק משלימות עולם הזה. זאת אומרת שבתוך המאתיים שלושים שנה הבאים צריכים לקרות כל העניינים האלה, גם ימות המשיח, גם תחיית המתים, הכל יהיה בתוך המאתיים שלושים שנה האלה של עולם הזה, של האלף השישי, ורק אחר כך יגיע האלף השביעי, שאז יהיה העניין של עולם הבא, שזה כבר עניין אחר לגמרי. אז אומרים מצוות בטלות לעתיד לבוא, כבר לא יהיה עניין שבכלל כל המצוות יהיה באופן אחר. מה פירוש מצוות בטלות? על כל פנים לא יהיה באופן של תכלית המצווה, קיום המצווה בשלימות. זה כבר עניין אחר, כי זה כבר העניין של קבלת השכר. שלפי זה עד עכשיו זה מובן את כל הנקודה כאן. אז בקיצור, מה יוצא מכאן? שגם לפי הרמב"ן וגם לפי הלכה למעשה, גם לפי הכול, לפי החסידות שאומרים שעולם הבא זה עולם התחייה, זה לא שולל שיהיה גם תחיית המתים באלף השישי, וזה מה שהרב אומר כאן. וממילא יוצא שישנם שלושה עניינים למעשה. יש ימות המשיח, וזו התקופה הראשונה. אחרי זה יש תחיית המתים, הכל עדיין בעולם הזה, ואחר כך יש את האלף השביעי, קבלת השכר, שזה עולם הבא, ושזה גם יהיה נשמות בגופים. זה מה השיטה של הרמב"ן. לפי השאלות, לפי הביאור הזה, לפי כל ההסבר הזה, לפי זה אפשר לתרץ גם כן את הסתירה שיש כאן בעניין שהזכרנו את זה בשורה הקודמת גם כן, ולגבי מצוות בטלות לעתיד לבוא. הרבי שואל את זה באחד המכתבים עוד לפני הנשיאות, ושם הרבי נשאר בצריך עיון.

19:07 דובר 1 שכאן האלטער רבי כותב שתחיית המתים זה תכלית שלימות עולם הזה, שכך מפורש בתניא. קבלת השכר זה באלף השביעי. מה שהאלטער רבי פוסק כאן, שתחיית המתים זה עדיין חלק מעולם הזה, שזה העניין של היום לעשותם. זאת אומרת שכן יהיה קיום המצוות בתחיית המתים, כי זה עדיין חלק מעולם הזה. ממילא יהיה קיום המצוות בתחיית המתים, ובאיגרת הקודש סימן כ"ו, שם האלטער רבי כותב מפורש שבעולם של תחיית המתים לא יהיה קיום המצוות. מצוות בטלות לעתיד לבוא, זה הולך על תחיית המתים. לפי מה שדיברנו עכשיו יוצא, מדובר בשתי תקופות. יש את תחיית המתים כפי שזה בעולם הזה, למשל האלטער רבי מדבר כאן בפרק ל"ו, וזה חלק מעולם הזה עדיין, ואז כן יהיה קיום המצוות. ויש את העניין של תחיית המתים כמו שיהיה באלף השביעי, שזה הדרגה השנייה בתחיית המתים, לפי הרמב"ן, שעל זה קוראים הרבה פעמים עולם התחייה, כאילו שזה עיקר העניין של תחיית המתים, ואז יהיה קבלת השכר, ואז באמת מצוות בטלות לעתיד לבוא. זה אחד מהאופנים איך אפשר להסביר את זה. זאת אומרת, אחרי זה באמת במכתב שם הרבי לא תירץ שאלה הזאת באופן כזה, אבל במשך השנים הרבי גילה את העניינים עם כל השיחות האלה בקשר לסוגיה של גאולת משיח. אז במשך השנים הרבי גילה עוד ועוד, תיכף בעניין, בעוד ועוד עניינים. אז ממילא כל מיני קושיות שבשנים הראשונות הרבי נשאר בצריך עיון וספקות, אז אחרי זה במשך השנים קיבלו את התשובה שלהם, את התירוץ שלהם. כמובן שזה חוץ מהשיחה שיש בעניין של מצוות בטלות לעתיד לבוא. שם בכלל הרבי מגיע לביאור אחר

21:09 דובר 1 לגמרי. ביאור נפלא. יש את השיחה שזה היה בשמחת תורה תשנ"ב, כבר היה ממש התקופה האחרונה, מהגילויים האחרונים שקיבלנו מהרבי בקשר לסוגיות של גאולת המשיח. זה השיחה הידועה, קונטרס שיצא אז בזמנו, קונטרס בעניין הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם. ואז היה ביאור עליהם מהרבי, ביאור נפלא, חידוש נפלא בכל העניין. שם הרבי מסביר שבכלל מה שמתקדם, מה פירוש מצוות בטלות לעתיד לבוא? ולא הפשט שלעתיד לבוא לא נקיים מצוות. אלא הפשט הוא שהמצווה, מצווה מלשון ציווי. ציווי פירושו שיש מישהו שצריכים לצוות עליו. יש איזה מציאות חוץ ממנו, וצריכים להגיד לו תעשה כך וכך. מכיוון שלעתיד לבוא יהיה תכלית היחוד עם קודשא בריך הוא, כל אחד יהיה כזה יחוד של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, כל אחד, אז לא יצטרכו לצוות עליו. הוא יעשה את המצוות בדרך הטבע, בדרך ממילא, בלי ציווי. אז ממילא המצוות בטלות לעתיד לבוא. הציווי יתבטל אבל ההלכה לא תתבטל. הלכות אינן בטלין לעולם. אז זה מסביר כי זה שתי... במקום אחד כתוב מצוות בטלות לעתיד לבוא. במקום אחר כתוב הלכות אינן בטלין לעולם. אז המצוות בטלות לעתיד לבוא, הציווי, אבל עצם ההלכה לא יהיה לה ביטול. אנחנו נקיים את כל העניינים, אבל לא בדרך ציווי. זה יהיה בדרך ממילא, בדרך הטבע, כמו שבן אדם מזיז את הרגל והולך, דברים שבאים לו בדרך הטבע כי אי אפשר אחרת. ככה זה הטבע. ככה יהיה אופן העניין של קיום מצוות. ממילא זה לא נקרא מצווה. זה כבר לא ציווי. זה עניין של דבר שבא בדרך ממילא. אז בכלל זה עושה שינוי בכל העניין. מזה

22:49 דובר 1 יוצא שגם באלף השביעי ימשיכו להיות כל העניינים של הלכות וטקסים. וגם כבר היה לעולמים מעין זה? ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר, אחרי שהאלטער רבי הסביר לעתיד לבוא, ומה יהיה ההשגה שלו לעתיד לבוא, ואז יהיה על ידי המצוות שעושים עכשיו. אז לעתיד לבוא יהיה הגילוי של העצמות באופן שיהיה בלי שום לבושים כאן למטה. והרבי הסביר שבשביל זה קיבלנו את התורה, כדי שנוכל לקבל את הגילויים לעתיד לבוא. אז בשביל זה קיבלנו. הקדוש ברוך הוא נתן את התורה לישראל, אבל זה ממשיך הלאה. האלטער רבי אומר: וגם כבר היה לעולמים מעין זה. הגילוי שיהיה לעתיד לבוא כבר היה. מעין זה כבר היה פה? כבר היה לעולמים מעין זה. מתי יהיה? מתי יהיה? כבר היה הסוג הזה של גילוי של משיח. זה לא דבר שיתחדש רק בימי משיח, כבר היה לעולמים מעין זה. מה הרבי רוצה להגיד עם זה? מה זה מגיע לנו לדעת שכן היה או לא היה? מה זה משנה אם, מה זה מוסיף לנו בכל ההבנה כאן של הפרק לדעת שמעין הגילוי שלו היה גם בשעת מתן תורה? מה זה מגיע? ואם לא, ואם לא היה ככה או כן היה ככה, מה זה מוסיף לנו בהבנת העניין? לדעת שכבר היה לעולמים מעין זה. הרבי רוצה להסביר כאן עניין מאוד עיקרי. אחד הביאורים, וזה כבר מאוחר. רק באות אחת. הגמרא אומרת שאחד מהם, איזו גויה ששאלה את אחד מהתנאים של הישיבה, אבל לא שאלה מאיפה הראיה ש... אבל מאיפה הראיה שתחיית המתים? כאילו איך היא לא יכולה להסביר את העניין של תחיית המתים? לא מהפסוק, מהתורה, מה? איך

25:26 דובר 1 יהיה תחיית המתים, או מה הכוח של תחיית המתים? אז אמר לה. אמר לה רבן גמליאל, או אחד מי שהיה, אחד מהתנאים. אמר לה: מה דלא הוה הוה, דהוה לא כל שכן. אם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות משהו שלא היה, הרי כל בריאה היא יש מאין, אז אם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות מכלום למשהו, אז מה, לעשות ממשהו למשהו? מה הבעיה? מת. כבר היה. רק צריכים להחיות אותו. אז אם ככה זה יותר קל. העניין של תחיית המתים, מה דהוה לא כל שכן, אז בוודאי שהקדוש ברוך הוא יכול לעשות את זה. זאת אומרת שכדי להקל על האומה בעניין של עניינים של הגילויים לעתיד לבוא, אז יש לנו את הדבר הזה של מה דהוה לא כל שכן. מכיוון שזה כבר היה פעם, אז זה ממילא עושה יותר קל לתפוס את הדבר, שזה דבר שלא מופרך. זה דבר ששייך לקבל את זה. אבל דרך זה מובא גם כן הסיפור עם יחזקאל הנביא, שהוא הראה להם את תחיית המתים, שהוא אמר: עצמות היבשות. הוא הלך, הוא עשה תחיית המתים. הוא הרים שלושים אלף אנשים. הוא הראה לעם ישראל את העניין של תחיית המתים, כדי שמכיוון שזה כבר קרה פעם בהיסטוריה, אז זה מקל על העניין שאצל יהודי יתקבלו הגילויים של לעתיד לבוא. אז דרך זה, בכל אופן, גם כן העניין כאן, שעצם הידיעה שיודעים שכבר היה לעולמים מעין זה, אז זה נותן לנו יותר קלות להבין איך לעתיד לבוא יהיה הגילוי של אור אין סוף כאן למטה. יש בזה ביאור עוד יותר נוסף ועוד יותר עמוק. אבל נשאיר את זה בעזרת השם לשיעור הבא.