לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ו - חלק ז

00:00 בתוך מבוא שור המזכרת זה גם ליד הגוי שמה. אתה רואה ואומר כאן שכשמשיח יבוא אז יהיה העניין של דירה בתחתונים. זאת אומרת שאז יתגלה עצמותו של אלוקות, יתגלה כאן למטה בעולם הזה, וההתגלות תהיה בלי שום לבושים והסתרים והעלמים. שזה העניין של דירה בתחתונים. ודווקא כאן, בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו. אז דווקא כאן יהיה הגילוי הזה עצמו בלי שום לבוש, כדי שיוכלו לקבל את זה בלי להיבטל במציאות. אז על זה היה העניין של נתינת התורה, כי התורה נותנת כוח ועוז שיוכלו לקבל את הגילוי שלו בלי להיבטל. ואז הרבי אומר שהעניין הזה זה התכלית של כל בריאת העולם. בביאת המשיח, כי זה התכלית של כל בריאת העולם. שלכך נברא מתחילה, כל המטרה של הבריאה הייתה בשביל זה. כן, למדנו כל זה עד עכשיו. ממשיך הרבי הלאה ואומר: וגם כבר היה לעולמים מעין זה, העניין הזה שיהיה הגילוי של העצמות כאן למטה, בתחתונים. כבר היה פעם כזה דבר. זאת אומרת, זה לא שלא התגלה. זה לא הפשט שלעתיד לבוא יהיה דבר חדש שלא היה אף פעם. מעין העניין הזה שיהיה גילוי העצמות עצמו כאן למטה כבר היה פעם משהו בדומה לזה. מעין זה. מתי זה היה? בשעת מתן תורה. בשעה של מתן תורה היה מעין העניין הזה שלעתיד לבוא. והרי ידוע, מובא בחסידות הרבה פעמים שמתן תורה לא יהיה שתי פעמים. כן, זה פתגם שמביאים את זה הרבה בשם הרבי. זה אחד מהפתגמים המקובלים אצל רבותינו נשיאינו שמוסרים את זה רבי מפי רבי עד האלטער רבי. כן, אולי אפילו לפני זה, שאומרים אז מתן תורה וועט נאך אמאל ניט זיין.

02:18 מתן תורה לא יהיה עוד פעם. למרות שכל הזמן הרי בחסידות מדברים על כל ההפלאות והגילויים שיהיו לעתיד לבוא. כשמשיח יבוא יהיו כל מיני דברים נעלים ביותר. כמו שלמדנו עכשיו, שיהיה גילוי עצמות בלי לבושים כאן למטה וכל העניין. אבל אף על פי כן זה לא. ובפרט בנוגע לתורה, הרי אומרים שיהיה תורה חדשה מאיתי תצא, שיהיה גילוי חדש של התורה שלא היה. כל התורה שלומדים עכשיו זה רק הבל לגבי התורה של משיח, וכל מיני דברים נפלאים שמדברים על התורה של משיח. אף על פי כן אומרים שמתן תורה לא יהיה עוד פעם. למה לא יהיה עוד פעם? בגלל שלא צריך. לא בגלל איזה עונש או משהו. לא בגלל שיש איזה חיסרון. להפך, אין צורך, בגלל שבמתן תורה כבר ניתנו כל העניינים שצריכים לתת, אפילו כל העניינים, כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, אפילו התורה החדשה גם זה כבר נמצא גם בתורה של מתן תורה, שניתנה במתן תורה. ולכן זה מה שהרבי אומר כאן, שאפילו הגילויים שלעתיד לבוא כבר גם כן ניתנו במתן תורה. אלא מה? כמו שיגיד בהמשך, במתן תורה זה היה רק לפי שעה ואחרי זה זה הלך. ולכן צריך את כל העבודה כדי לזכות לזה שזה יהיה, שזה יהיה באופן קבוע, פנימי, שזה יהיה לא גילוי. אבל על כל פנים, בשעת מתן תורה כבר היה מעין העניין הזה דווקא. איפה אנחנו רואים שבמתן תורה היה העניין הזה של גילוי העצמות כאן למטה? אז כתוב מפורש בפסוק: ״אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלוקים״. העניין הוא שבמתן תורה היה עניין של ״אתה״. מי זה ״אתה״? ״אתה״ זה הולך על עצמות אור אין סוף. מה פירוש ״הראת״?

04:01 שהעצמות התגלה. ״לדעת״, שאנחנו נדע אותו. ומה נדע? מה הייתה הידיעה וההשגה של ״אתה הראת״? שהוי' הוא האלוקים. כן, שהוי' ואלוקים כולא חד. שבכלל הרי ידוע, שמוסבר בחסידות שהאמיתית, העניין של הוי' ואלוקים כולא חד, זה רק מצד עצמות. מצד גילויים לא יכול להיות האמיתית של העניין של הוי' ואלוקים כולא חד. מצד גילויים אז הוי' ואלוקים הם שני דברים. עד כמה שננסה לחבר ולקשר את הוי' ואלוקים. אבל סוף סוף הוי' ואלוקים זה שתי תנועות, שני קווים, שני הפכים. ונכון, אחד מסייע לשני וצריכים את שניהם. כל הביאורים שיש בחסידות על הוי' ואלוקים. אבל סוף כל סוף זה שתי נקודות. דווקא מצד עצמות אז הוי' ואלוקים זה כולא חד ממש. העניין הזה מבואר בארוך ובעומק במאמרים שמסבירים את הסוגיה של הוי' ואלוקים. כאן האלטער רבי לא נכנס לזה כמובן. במאמרים שמדברים את הסוגיה של הוי' ואלוקים, בפרט במאמרים של הרבי, יש את זה בשני מאמרים. אחד מהם זה מוגה. זה המאמר התורא של חלק ד'. והשני זה מאמר בלתי מוגה שנמצא במאמר של הרבי ״למען דעת כל עמי הארץ״ בתשרי ג'. יש שני מאמרים של הרבי על הסוגיה הזאת. שם הרבי מסביר באריכות איך שהאמיתית של העניין של הוי' ואלוקים זה רק מצד עצמות, וזה היה הגילוי של מתן תורה, שאז היה ״אתה הראת״, התגלות עצמות, שלכן ראו את הוי' ואלוקים איך שזה למעלה, איך שזה מצד עצמות, שמצד זה זה כולא חד ממש. אחרי זה הוא מוסיף את העניין של ״אין עוד מלבדו״, שאין מלבדו. זה גם כן מצד עצמות. ההתגלות זה האמיתית, כן, שאין שום מציאות חוץ מהקדוש ברוך הוא. זה דווקא מצד עצמות, שמצד עצמות אז

05:55 אומרים שכל המציאות זה הכל רק הקדוש ברוך הוא, ואין שום מציאות חוץ ממנו. וזה העניין של אין עוד מלבדו. אז ממילא אומרים, הפסוק הזה הרי נאמר במתן תורה, זאת אומרת שבמתן תורה היה ההתגלות של אחדות הוי'. ההתגלות של העניין של דירה בתחתונים באופן הכי נעלה. ו״אתה הראת״, ״הראת ממש״, כתוב הלשון ״הראת״, אז הראת הכוונה הראת ממש בראייה חושית. מה זאת אומרת ״הראת״? רוצה לשלול, כי יש כאלה שרוצים להגיד במפרשים שאפשר את ״הראת״ לפרש... לא זו הכוונה. ראייה, נבואה, ראייה. מה, נבואה רוחנית, ראייה עיני השכל, כל מיני סוגים של ראייה שזה קצת יותר רוחני. אבל ״הראת״ שולל את כל זה. ו״הראת״ אומר שמה שאומרים על מה שכתוב ״הראת״, הכוונה שהיה ראייה חושית. מה הפירוש ראייה חושית? ראייה שקשורה עם מלובש. וממילא זאת אומרת שהראייה הזאת הייתה באופן שזה חדר בתחתונים. אז זה כל המבט שאתה רואה. מנסה להסביר כאן בפרק מה הנקודה של כל הפרק, שכאן שדווקא למה זה תחתון? דווקא כאן בתחתונים יש גילוי עצמו, דווקא כאן, שזה לא ירידה מהפלא, אלא בשביל העניין. אז הכל ירידה מהפלא, וסוף דווקא למה זה הגשמי? זה לא ירידה, אלא כאן נמצא עצמו. הסברנו את זה כאן לפני זה, ועתה יהיה... וזה כל המטרה, לגלות איך שדווקא כאן למטה, בתחתונים, זה כאן נמצא העצם של הקדוש ברוך הוא. אז הגילוי הזה היה בשעת מתן תורה. זה שהאלטער רבי אומר כאן את העניין ״וכבר היה לעולמים״. אם האלטער רבי רוצה להגיד כך, התחלנו להסביר בשיעור הקודם, שבוע שעבר, שמה האלטער רבי רוצה להסביר בזה שאומר ״וכבר היה לעולמים״, והסברנו כדי, כדי שעל ידי זה שיודעים

07:42 שזה כבר היה פעם, אז זה יותר מקל על ההבנה. הסברנו את כל זה על דרך כמו שהגמרא אומרת בנוגע לתחיית המתים, שמכיוון שכבר היה פעם תחיית המתים, ממילא יותר קל להבין את העניין של תחיית המתים. הדין הוה. יש הסבר יותר עמוק בעניין. למה האלטער רבי רוצה להסביר כאן ש״וכבר היה לעולמים״, זה העניין הזה? בוא תראה שהאלטער רבי רוצה להדגיש שכל העניין של דירה בתחתונים, שאומרים שעושים לו יתברך דירה בתחתונים, זה לא דבר נפרד מהעולם, כי הרי יש את הקושיה. ולכאורה, מכיוון שהעולם מצד עצמו זה עולם מלשון העלם והסתר, הרי העולם מצד עצמו זה גדר של העלם והסתר, היפך העניין של גילוי אלוקות. אז ממילא זה שעושים לו, ויהיה גילוי אלוקות בעולם, אז זה היפך הגדר של העולם. העולם מצד עצמו זה העלם והסתר, אלא מה, יהיה גילוי אלוקות בעולם. אבל העולם עדיין, מה הגדר של עולם גופא? הגדר של המציאות של העולם זה העלם והסתר. ממילא יוצא שחסר כאן את כל העניין של דירה בתחתונים. אתה אומר שכל העניין זה שעושים לו שיהיה דירה בתחתונים, בלי שום לבושים, שיהיה העצם למטה בתחתונים ממש. אבל לכאורה לא, כי מכיוון שהעולם לא שייך לכל הגילוי של משיח, הגילוי של משיח זה גילוי חידוש דבר נוסף עליו. יוצא שמצד הגדרים של הבריאה אין לו שייכות לגילוי הזה. אז, אז, אז האדמו"ר כבר ענה על השאלה הזאת ממה שאמר קודם, שלכך נברא מתחילתו. כבר הסברנו פעם שבזה שהאדמו"ר הוסיף את המילים ״שלכך נברא מתחילתו״, הוא מתייחס לשאלה הזאת, שמכיוון שכל הבריאה, המטרה של הבריאה מתחילתו, זה היה כדי להגיע לימי משיח. יוצא שבפנימיות

09:25 מה הגדר של העולם? לא העלם והסתר, אלא פנימיות של העולם זה העניין של ימי המשיח. לכך נברא מתחילתו. אבל תראה, הוא מוסיף גם ״וכבר היה לעולמים״, בשביל להדגיש לא רק שזה בפנימיות של עולם, אלא גם בגלוי כבר היה זמן שהיה עניין בעולם. העולם יש... כבר היה, כבר היה... זה לא פירוש המשיח יבוא, יתגלה משהו חדש שלא היה. זה שני הצדדים. גם שהעולם מתחילתו, כל המטרה של העולם זה כדי להגיע למשיח, וגם כן הגילוי כבר היה בעולם. זאת אומרת, משיח יבוא, זה לא פשט שהולך לקרות כאן משהו חדש, אלא משהו שבעצם כבר שייך לעולם. צריך רק לגלות את זה באופן פנימי. להדגיש, האדמו"ר מדייק בלשון שלו ואומר ״והיה לעולמים מעין זה״. הרי הוא לא אמר, לא אומר שהיה כבר העניין אותו דבר ממש. הוא אומר שהיה מעין העניין של ימי המשיח. מה דיוק הלשון? ״מעין זה״ משמע שזה עדיין לא ממש אותו דבר? מצד אחד אומרים שכבר היה במתן תורה גילוי של משיח, ומצד שני האדמו"ר מדייק שזה לא היה ממש אותו דבר. זה רק מעין הגילוי של משיח. אז הרבי מסביר בשיחות, וזה אחד מהדברים שמסביר השיחה של הרבי הרבה, כי סוף סוף יש חילוק מאוד גדול בין מתן תורה לימי המשיח. נכון שאומרים שגם במתן תורה היה גילוי העצמות, אבל יש חילוק מאוד גדול. החילוק הוא, בקיצור בשתי מילים, במתן תורה זה היה מלמעלה למטה, מה שאין כן בימי המשיח זה יהיה מלמטה למעלה. זאת אומרת, במתן תורה גילוי העצמות שהיה, ״אתה הראת״, זה היה בדרך מתנה. זה העולם לא היה מזוכך. הרי בני ישראל עדיין לא

11:14 זה העולם לא הזדכך עדיין. הרי עכשיו יצאו ממצרים לעבר הארץ. הלו לא יודע מי זה. היה להם ארבעים ותשעה ימים של ספירה. ארבעים ותשעה ימים של ספירה זה שווה בערך לגילוי של מתן תורה. אי אפשר להגיד שבארבעים ותשעה ימים היהודים היו מזוככים לגמרי. היו מוכנים לקבל את התורה, וממילא כל הגילוי של התורה, שאומרים שיתגלה עצמו ויתגלה כאן, ״וראו כל בשר יחדיו״, זה היה בדרך כלל מלמעלה. אבל למטה לא היה כלי מצד למטה, וזה גופא הסיבה למה אחר כך התגשם העולם ונהיה העניין של חטא העגל. מכיוון שזה לא היה מצד למטה, ולכן זה הביא שאחר כך, כשהלך הגילוי, אז היהודים חזרו להיות בבלבול. חזרו להיות אותו דבר כמו קודם והתחילו להתלונן, וזה וזה הביא את כל העניין של חטא העגל. מה שאין כן לימות המשיח, שזה על ידי הבירור והזיכוך של כל האלפי שנים של עבודה ומצוות. על ידי זה הגילוי של התורה, כשמשיח יבוא, זה יהיה באופן פנימי מצד הבריאה גופא, ולא מצד מלמעלה למטה, ולכן זה יהיה פנימי וקבוע ונצחי וכולי וכולי. אז זה לכן אדמו"ר הזקן מדגיש: מצד אחד, ״היה לעולמים״, כבר היה, אבל מצד שני זה היה באופן של ״מעין זה״. זה לא אותו דבר, כי זה סוף כל סוף מצד הגילוי מלמעלה, מה שאין כן כאן לא סתם זה יהיה. כל החידוש זה שזה יהיה באופן של ״כל בשר״, שגם בשר גשמי יהיה מזוכך ויהיה כלי לגילוי אלוקות. הדברים האלה מוסברים באריכות במאמרים של הרבי'ס שאחרי זה, בפרט בשיחות של הרבי, במאמרים של הרבי. אבל מעניין איך בתניא הכל כבר רמוז. תניא

12:50 זה פירוש מקיף. אז אדמו"ר הזקן כבר בשתי מילים הכניס את כל הנקודה הזאת. בלשון של אדמו"ר הזקן כותב ״מעין זה״. אז בזה אדמו"ר הזקן כבר הכניס את כל הביאור שאחר כך זה בא באריכות במאמרים, בהמשכים, בשיחות, כל הביאורים באריכות, אבל בתניא זה כבר כתוב בקיצור. כל פעם אדמו"ר הזקן כבר שם את כל הנקודה הזו. עוד הערה אחת יש מהרבי כאן גם כן ב״היה לעולמים״. יש מה שהרבי, תורה טוב שמבוא זה מה מוגן שם בלו"ד, זה מה שהרבי אמר בשבועות. התורה. אני הייתי שם פעם, רגע, ואז הרבי דיבר על התורה ועל כל מיני דברים. אז יש אחד מהדברים שהרבי אמר אז: ״היה לעולמים״. מה הפשט ״לעולמים״? מה זה ״לעולמים״? לשון רבים. זה מאוד מעניין. פשט זה לשון, זה לשון שמגיע מאיזה מהם חז"ל או מאיזה מקום. ״היה״, אדמו"ר הזקן מביא את זה מאיזה מקום, המשל הזה. אבל בתניא לא סתם לשונות. מה פירוש ״היה לעולמים״? יכול להגיד היה, היה, היה, היה. אבל הלשון הזה ״היה לעולמים״. אז הרבי אומר מאוד יפה ש״עולמים״ זה לשון רבים. מה זאת אומרת? ישנם שני פירושים בעניין של עולם. עולם לשון מקום ועולם לשון זמן. כן, עולם זה מקום, עולם פשט, ויש גם כן עולם, כמו שאומרים ״ועבדו לעולם״. עולם של יובל, היה ברש"י פרשת השבוע, פרשת כי תשא, פרשה קודמת. עולם לשון זמן. אז הפירוש ״היה לעולמים״, שני עולמים, גם במקום וגם בזמן. זאת אומרת שהרבי רוצה להדגיש שהגילוי של התורה בזמן מתן תורה, הגילוי חדר בעולם בלשון מקום, זה חדר בכל המקום, בכל הגדרים, וגם חדר בכל הזמן. גדר הזמן גם

14:36 בגדר הזמן וגם בגדר המקום. זאת אומרת שזה הגדר של עולם. עולם זה מקום וזמן, שהמקום והזמן הרגיש את הגילוי של אלוקות אמיתית. זה היה חידוש הגילוי של מתן תורה. ממשיך הלאה ואומר ״וכדכתיב וכל העם רואים את הקולות״. גם כן מביא שכתוב ״וכל העם רואים את הקולות״. זאת אומרת הרבי רוצה להביא ראיה שזה היה בראייה חושיית. זה לא היה ראייה רוחנית אלא הכוונה היה ראייה חושית. כן, זה ״וכל העם רואים את הקולות״. ומה חז"ל אומרים על המילים ״רואים את הקולות״? רואים את הנשמע. כן. זאת אומרת שמה היה חידוש של מתן תורה, שגם דברים כאלה שהם בגדר שמיעה. כל זה הגילוי שהיה במתן תורה, רואים את הנשמע. זאת אומרת שגם דברים שהם בעצם, בפרט כמו שהרבי מסביר את זה בשיחה הידועה בפרשת יתרו. הרבי הרי מסביר שם כל המושג ״רואים את הנשמע״, שמה זה נשמע. נשמע זה בכלל עניינים של אלוקות. זה דבר של נשמה. זה דבר רחוק. זה דבר שאדם לא יכול לראות את זה כי זה דבר רוחני. זה דבר אלוקי. והחידוש במתן תורה היה שרואים את הנשמע, שהדברים שבגדר שמיעה, בגדר רוחני, זה דברים שאדם רק מבין את זה, אבל הוא לא רואה את זה. אז זה היה החידוש של מתן תורה, שראו את זה. זה נהיה עניין של מוחשי, עניין ממשי, עניין מוחשי, שירגישו שזה ככה, שזה אז התהפך כל העניין. לפני מתן תורה, אז מה היה? שגשמי זה דבר ש... גשמי זה דבר שאדם קרוב לזה, יכול לראות את זה. זה בטוח אצלו, זה ברור לו. מה שאין כן רוחני זה דבר שלא רואים את זה. צריכים להאמין

16:12 בזה, ולכן זה עניין של שמיעה. מה שהתגלה במתן תורה היה רואים את הנשמע, שדברים של אלוקות רוחניים שמגיעים משמיא נהיה בזה ראייה, ראייה מוחשית. וזה היה כל החידוש של מתן תורה, שהם ראו את העניינים של אחדות הוי' איך זה מוכח בעולם. ופירוש רז"ל: "מסתכלין למזרח ושומעין את הדיבור יוצא אנכי" וכו'. איפה הם הסתכלו? זה לא שהסתכלו. "אנכי הוי' אלוקיך" — זה פה הסתכלו. זה לא כמו שהסתכלו על הקדוש ברוך הוא. הם הסתכלו על משהו. מה פירוש שהם ראו? כן. אז אומרים חז"ל, תראה מה פירוש כאן את האות של אחדות הוי'. הפירוש שהם ראו את אנכי, הסתכלו במזרח. זאת אומרת, הסתכלו, איפה בני ישראל הסתכלו? בעולם. ובעולם הם ראו את "אנכי הוי' אלוקיך". זה כל העבודה של אחדות הוי'. "אנכי הוי' אלוקיך", זה "אנכי", זה עצמות. אז זה הפשט שהם ראו את הקדוש ברוך הוא, "אנכי הוי' אלוקיך". איפה הם ראו את האנכי? "מסתכלין במזרח", מסתכלים במזרח, אז הם ראו מהמזרח. מזרח זה מקום. השטח, המקום של המזרח צעק "אנכי הוי' אלוקיך". מערב גם כן "אנכי הוי' אלוקיך". מתוך הנקודה. זאת אומרת שהמקום, העולם, היה באופן של אחדות הוי' אמיתי, שהתגלה ההוא העניין שהעולם זה "אין עוד מלבדו". שהעולם עצמו צעק את העניין של "אנכי הוי' אלוקיך". בגלל שאז התגלה שחוץ מהקדוש ברוך הוא אין שום מציאות. זה ההרגשה של אחדות הוי' אמיתי שהתגלה ברגע של מתן תורה. שהעולם עצמו צעק אחדות, "אין עוד מלבדו". "כי לארבע רוחות ולמעלה ולמטה, וכמו שפירשו בתיקונים דלית אתר פנוי מיניה" וכו'. שהעניין של "אנכי הוי' אלוקיך" זה לא היה פשט שזה יצא

17:57 איזה קול מאיזשהו מקום, מאיזשהו... פתאום ראו. אלא הפשט הוא שכל, כל, כל העולם צעק. כן, שכל העולם "דלית אתר פנוי מיניה". כאילו הסתכלת על השולחן, אז השולחן צעק "אנכי הוי' אלוקיך". הסתכלת, כל העולם, כל הבריאה צעקה ביחד העניין של "אין עוד מלבדו", אחדות הוי'. זה היה הגילוי של מתן תורה. זה העניין של אחדות הוי' האמיתי שהתגלה במתן תורה. יש אחד מהשיחות של הרבי על זה גם כן. חלק ל"א, אם אני לא טועה, יש שמה בפרשת יתרו גם כן שיחה של הרבי, מאוד מעניינת, כל הסוגיה שהרבי מסביר שם מה שכתוב שמיד אחרי עשרת הדיברות כתוב שהקדוש ברוך הוא אמר "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם". אז שם יש שיחה של הרבי, שיחה מאוד נפלאה. למה הציווי הראשון אחרי מתן תורה היה "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם"? למה זה היה הציווי הראשון נהיה אחרי מתן תורה? בקיצור, הנקודה, הרבי שם מסביר שמתן תורה התחדש שני עניינים. מתן תורה היה דבר אחד, שהקדוש ברוך הוא נתן תורה ומצוות לישראל. הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה ומצוות. עשרת הדיברות, תרי"ג מצוות. זה היה העניין של מתן תורה בפשט. אבל יש עוד נקודה שהתגלה במתן תורה, שזה העניין של אחדות הוי'. מתן תורה היה, נוסף לעניין שהקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה ומצוות, אז במתן תורה הקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל את ההרגשה של האחדות של הקדוש ברוך הוא. אז התגלה האמת שחוץ מהקדוש ברוך הוא אין שום מציאות. זה העניין של אחדות הוי', וזה כל העבודה שיש במדרשים שמביא כאן, שהיו "מסתכלין במזרח" ורואים את זה. או יש למשל במדרש

19:44 חז"ל שכתוב שכשהיה מתן תורה אז כל העולם שתק, וציפור לא צייץ ועוף לא פרח והים לא רעש, וכל הבריאה הייתה בשקט. היה כזה כל, כל, מה זה? מה המדרש מספר לנו? מה נוגע לסיפורים האלה? מה זה נוגע מה שקרה במתן תורה לציפורים והפרחים והעופות והים וכל הדברים? מה רוצים לספר לנו עם כל זה? ועל דרך זה יש את המדרש הידוע שהרבי מביא גם כן, שלא היה בת קול, שהגילוי של אנכי היה באופן שלא היה לזה אקו. כל העניינים האלה, מה זה נוגע כל הסיפור הזה? כי במתן תורה זה לא רק שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה ומצוות, אלא במתן תורה התגלה האמת. האמת של אחדות הוי', שזה ההרגשה של משיח. כן, זה היה ההרגשה של מתן תורה. באותו רגע ראו בני ישראל את האמת, המציאות האמיתית של כל הדברים, והמציאות האמיתית של כל הדברים זה אין עוד מלבדו. וזה הפשט שהעולם צעק אין עוד מלבדו, וזה הפשט שכולם התבטלו. כלומר, שהיה הביטול האמיתי של כל הבריאה לאחדות של הקדוש ברוך הוא. וחוץ מאנכי הוי' לא היה קיים שום דבר. זה הנקודה של... ולכן יהודי מגיע למתן תורה צריך לקחת ממתן תורה לא רק העניין של תורה ומצוות, אלא גם כן את העניין של יסוד עניין הביטול. וזה הרי גם כן מסביר, בשיחה אחרת יש מהרבי גם כן את כל הסיבה למה קוראים מעשה מרכבה. שיחה ידועה גם כן בליקוטי שיחות שהרבי מסביר למה קוראים מעשה מרכבה בשבועות. לכאורה מעשה מרכבה, הרי הם בכלל לא מבינים מה קוראים, והשיחה הידועה שהרבי מסביר שם גם כן את העניין הזה, שגם באותו דבר. זאת אומרת, העניין של מתן תורה

21:31 התגלה נקודה עמוקה בכל ההסתכלות של בן אדם על העולם, שהעולם זה לא מציאות חוץ מהקדוש ברוך הוא. אבל, אבל מה? במתן תורה זה היה מצד למעלה, זה היה ההרגשה, אבל כך צריך להיות עבודה שלנו מצד למטה כדי להרגיש את זה. זה כל העניין מה שיגיד אחרי זה בהמשך.