לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ו - חלק ד

00:01 האלטער רבי מביא כאן את המאמר חז"ל שנתאווה הקדוש ברוך הוא. האלטער רבי מביא את המאמר חז"ל שנתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים. נסביר קודם כול מה פירוש תחתונים. לגבי הקדוש ברוך הוא לא שייך כל המושג של תחתונים. העניין של תחתונים זה ביחס אל המקבלים. מכיוון שהקדוש ברוך הוא מתגלה בכל עולם ועולם על ידי לבושים. וכל לבוש זה עוד עולם. על ידי ריבוי הלבושים נהיה ריבוי צמצומים, ועד שעל ידי ריבוי הצמצומים נהיה מציאות כזאת של עולם שלא מתגלה בו שום עניין אלוקי, שזה העולם הזה התחתון, ששם זה תכלית כל ההעלמות. ולא רק זה. יותר מזה, אומר האלטער רבי. לא רק שהעולם הזה זה מקום של העדר אור, אלא עוד יותר. זה מקום של חושך, מקום של קליפה וסטרא אחרא. מלא קליפה וסטרא אחרא. האלטער רבי מסביר שבנוגע להשתלשלות העליונה, אז אי אפשר לומר שהתכלית של השתלשלות העליונה זה בשביל עליונים. בגלל שהעליונים גם כן הם ירידה מאור פניו יתברך. הרי העליונים הם ירידה מאור פני הקדוש ברוך הוא. כמו שהסברנו עכשיו, כל העניין של הלבושים שמסתירים על אור של הקדוש ברוך הוא, וכל עולם זה ירידה לגבי מה שהיה קודם. ואי אפשר לומר שהכוונה זה בעניין של ירידה. זאת אומרת שהכוונה זה עצמו, כן, הכוונה של הקב"ה יהיה בעניין שבעצם זה עניין של ירידה מהקדוש ברוך הוא, חלילה, התרחקות. מה שאין כן, עולם הזה הגשמי, שמה זה לא עניין של ירידה. שם זה משהו חדש. הרי עולם הזה הגשמי, זה עניין של יש מאין, זה בריאה. זה לא עניין של ירידה של השתלשלות. כאן זה משהו חדש, שתמיד יש מאין, התחדשות. וכמו שהסברנו

02:22 בשיעור הקודם, שכל העניין של התחדשות זה רק בכוח עצמו. אבל פה אני רואה למה זה לא גדר של ירידה, וכאן העבודה של הבן אדם זה גם כן עבודה בדרך חידוש. העבודה של הבן אדם זה לא עבודה שקשורה עם ירידה, עם גילוי אור שזה רק ירידה. העבודה של הבן אדם כאן זה עניין של חידוש. מה כאן החידוש? החידוש הוא של אתהפך חשוכא לנהורא. שהאדם לוקח משהו בעולם שזה גדר של חושך, מציאות של חושך, של קליפה, והוא שובר את זה בדרך אתכפיא. הוא כופה את הסטרא אחרא. ויותר מזה הוא עושה היפך, מהפך את החושך לאור. הדבר הזה זה גדר של חידוש, ולכן הדבר הזה זה עניין של שכך עלה ברצונו יתברך שבזה יהיה נחת רוח לקדוש ברוך הוא. אתכפיא, אתכפיא סטרא אחרא, אתהפך חשוכא לנהורא. שדווקא בזה מתגלה לא גילוי שזה ירידה, אלא כאן מתגלה העצם. כאן מתגלה המהות והעצמות. כמו שהסברנו, זה הפירוש של מן החושך שיתגלה כאן אור חדש. זו הנקודה שדיברנו עד עכשיו בפרק ל"ו. יש כאן כמה פרטים שעדיין לא הסברנו. נקודה אחת. שהאלטער רבי אומר את העניין הזה שכך כל ההשתלשלות, שמה התכלית? התכלית זה עולם הזה הגשמי, שמה שעלה ברצונו של הקדוש ברוך הוא שיהיה לו נחת רוח מהעניין של אתכפיא סטרא אחרא ואתהפך חשוכא לנהורא. אז יש כאן דבר מעניין. מצד אחד האלטער רבי אומר כאן סברה שכלית. האלטער רבי מדבר עניין של היגיון, עניין של שכל. יש מעלה מיוחדת בעניין של יתרון האור מן החושך, אלא בעולמות העליונים שמה אין חושך. אז ממילא שמה כל העבודה זה רק עניין שקשור עם גילויים. אז זה ירידה

04:24 מה שאין כן, זה לא הוא, זה משהו. עולם הזה הגשמי, כאן יש משהו מיוחד. המעלה שלוקחים את החושך והופכים לאור, וזה גורם נחת רוח. יתרון האור מן החושך. כשהחושך מתהפך לאור, אז בזה יש תענוג מיוחד. יש בזה מעלה מיוחדת ולכן זה גורם תענוג מיוחד לקדוש ברוך הוא, ובזה יש לזה הכוונה. אז זה עניין שכלי, עניין של טעם מסוים. לאידך גיסא הלשון של האלטער רבי זה שכך עלה ברצונו יתברך, לא? אז אינטרסה. אה? יא לו סאבס. אה? יא לו סאבס. לא, לפי המחילה זה הפוך. צ'אלנג'. בואנו, אסמוס און קונטראטו. אנטונסס, בקיצור העניין זה ככה. אז מצד אחד כל העניין של יהיה לו נחת רוח לפניו מהעניין של אתכפיא סטרא אחרא זה דבר של טעם. לאידך גיסא הלשון של האלטער רבי זה שכך עלה ברצונו יתברך. זאת אומרת שזה לא גדר של טעם. זה גדר של רצון. זה גדר של חוק. כך עלה ברצונו. מה ההסברה בזה? אז ההסברה היא פשוטה. ההסברה היא כי באמת בכלל לא מובן כל הטעם של יתרון האור מן החושך. הכלל הזה שאנחנו, יש לנו בשכל, שכשלוקחים את החושך ועושים מהחושך אור, אז האור יותר נעלה, ויתרון האור מן החושך. הכלל הזה זה כלל טוב כשהחושך כבר נברא. כלומר, הסתכל. ממילא שייך להגיד, החושך כבר נברא, כלול בשכל. אז למה אומרים בעולם שלנו? אז אור רגיל זה לא כל כך מיוחד. כשהאור בא מן החושך, זה אור יותר נעלה. ויש לנו כל מיני דוגמאות וכל מיני הסברים וכל מיני דברים, אבל כל זה שייך להגיד בעולם של מידות. אבל מדברים על הקדוש ברוך הוא, אז הרי הוא לא מושפע בגדרי השכל.

06:35 אז מי אומר ששם גם כן נוגע הכלל הזה של יתרון האור מן החושך? בגלל שאצלנו צריך לומר יתרון האור מן החושך, אז זה מחייב את הקדוש ברוך הוא? חס ושלום. הרי הוא למעלה מכל זה, הוא למעלה מגדרי השכל. זו שאלה אחת. ושאלה שנייה זה הרי אמרנו שלגבי הקדוש ברוך הוא כל המציאות של העולם זה לא תחתון. זה תחתון, זה רק לגבינו. האלטער רבי בעצמו אומר קודם, בתחילת הפרק, הקדוש ברוך הוא למעלה מכולם בשווה. אז לגבי הקדוש ברוך הוא בכלל אין מושג של חושך. כל זה שהעולם נקרא תחתון, או קליפות וסטרא אחרא וחושך כפול ומכופל, זה רק מצד הגדרים שלנו, שאנחנו מסתכלים על זה. אבל לגבי הקדוש ברוך הוא, הרי כל המושג של חושך לא יחשיך ממך. האור נמצא בכל מקום. אז הרי לגבי, אם ככה, בכלל אין כל העניין של יתרון האור מן החושך. אז לפי זה נשאלת השאלה: מה כל העניין שאתה אומר שיש לקדוש ברוך הוא נחת רוח מיתרון האור מן החושך? הרי לגביו אין חושך. אז לכן האלטער רבי מסביר שכך עלה ברצונו. היסוד זה לא שכל. היסוד הוא שכך עלה ברצונו. זה לא באמת, לגבי הקדוש ברוך הוא, זה לא עניין שכלי. כך עלה ברצונו של הקדוש ברוך הוא, זה גדר של רצון. בלשון החסידות, נתאווה, בלשון המדרש סליחה, נתאווה זה גדר של תאווה, שלמעלה מטעם. זה השורש. כידוע מה שהאלטער רבי אמר, ומובא ... והרבי חזר על זה עשרות או מאות או אלפי פעמים. בכל אופן, אויף אַ תאווה איז קיין קשיא ניט. שהרי אמר, העניין של תאווה זה לא שייך קושיה. דיברנו כבר קצת בהתחלה. זה לא גדר

08:20 של טעם, זה גדר של תאווה. ככה עלה ברצונו. זה היסוד. זה עניין של רצון, עלה ברצונו. מה עלה ברצונו? הקב"ה רצה שיהיה לתפוס מקום אצלו העניין של החושך. אדרבה, בגלל שהוא עצמות, אז כמו שגם בעצמות אי אפשר להגיד שום הגבלה, גם כן אי אפשר להגיד שום הגבלה מה שהוא רוצה. הקב"ה רצה שהחושך יתפוס מקום אצלו, והוא רצה שיהיה באופן כזה שהחושך נהפך לאיזה גורם לתענוג. הקב"ה שם את עצמו כאילו כביכול בהגדרים, שיהיה אצלו העניין של נחת רוח, איך שחושך נהפך לאור, וזה גופא איזה עניין של תאווה, זה למעלה מטעם. אחר כך זה עניין גם כן מלובש בטעם שצריך להבין את זה, אבל בעצם זה עניין שעלה ברצונו. כך עלה ברצונו של הקב"ה שיתפוס עצמו כלפי המציאות וכו'. המשל על זה שמובא בחסידות זה המשל של ציפור המדברת. כן, שהציפור, שהציפור מדברת. יש כזה סוג של ציפור, תוכי נקרא בעברית, בקסטיליאנו קוראים לזה לורו. כן, יש כזה בעל חי, ציפור, ומלמדים אותו להגיד מילים, והוא יכול להגיד את המילים, וזה גורם תענוג מאוד גדול אצל האנשים בכלל, כי הם אוהבים לשחק עם זה, אפילו אצל מלכים גדולים. אז כשהיו רוצים לעורר אצלם עניין של נחת רוח או עניין של תענוג, אז היו מביאים להם את הציפור המדברת, אף על פי שאין לזה שום ערך בכלל. דיבור של הציפור לגבי חוכמת המלך אין לזה שום ערך, אבל מצד החידוש שבזה שציפור מדברת זה גורם חידוש. זה דבר חדש. זה לא דבר נורמלי. אז החידוש שבזה גורם תענוג. כן, ש־ש־שיש דבר כזה שבעצם הוא לא מדבר ואף על פי כן יש לו כמה

10:18 מילים. אז אפילו שעצם מה שהוא מדבר זה בלי ערך, אבל החידוש שבזה, אז יש בזה משהו מיוחד מצד ההתחדשות. וזה גם מובא בספרי חסידות, שאין הכוונה שבעולמות העליונים יש יותר גילויים, יותר ערך, יותר מדרגות, דרגות יותר גדולות בעבודת השם, עניין של הוויה ודביקות וכל מיני מדרגות, וכאן זה רק אתכפיא סטרא אחרא, שזו עבודה נמוכה, אבל מצד החידוש שיש בזה אז זה גורם לנחת רוח. אבל לכאורה כמו שאמרנו קודם, הקב"ה הרי שלא בערך לכל העניין הזה. זה שבמלך בשר ודם הוא מתעורר מתענוג מציפור, מה זה קשור עם הקב"ה? הקב"ה גם כן צריך להתענג מציפור המדברת? אלא זה בגלל שהקב"ה צמצם את עצמו כביכול. זה כל העניין של כך עלה ברצונו. הקב"ה עלה ברצונו שיתפוס מקום אצלו כל העניין הזה, ולכן הוא הלביש את עצמו בהגדרים האלה, שיתפוס מקום אצלו העבודה של הציפור המדברת, העבודה שלנו, הגילוי שלנו, העסק שלנו, וזה גורם לנחת רוח. ודווקא דרך זה נמשך העצם, נמשך העניין של דירה בתחתונים. אז זה הדיוק בלשון של כך עלה ברצונו. אבל לפי זה אפשר לשאול את השאלה לאידך גיסא: לכן, אם זה עניין של כך עלה ברצונו, אז למה אחרי זה יש לזה גם כן טעם? למה זה? למה זה לא נשאר באופן של חוק וכך עלה ברצונו? בפרט כל העניין של יתרון האור מן החושך, זה עניין שהשכל גם כן מבין את זה. יש לנו על זה ראיה ודוגמה, יש הסברים מהעולם. כל העניין של החושך, זאת אומרת, זה דבר שמובן גם על פי שכל. אם כל היסוד זה נשאר, למה זה גם כן מוזכר באופן של עניין של טעם ושכל? אז

11:57 הרבי מסביר כאן עוד, שזה העניין. חלק מהעניין של דירה בתחתונים זה שהקב"ה רצה שהדירה בתחתונים תהיה באופן של הסתלקות. זאת אומרת, כמו שדיברנו בשיעור הקודם, שדירה בתחתונים כוללת כמה פרטים. לא רק שהקב"ה רצה שתהיה דירה בתחתונים, הקב"ה רצה, רצה שהדירה בתחתונים תהיה באופן שהתחתונים יהיו כלים לזה. זאת אומרת, שזה יהיה בגדר התחתונים, לפי ערך התחתונים, לפי השכל התחתונים, וכל מה שיכול להיות באופן כזה שהתחתון מקבל את זה בגדרים שלו, אז-אז-אז-אז-אז-אז זה-זה-זה מגיע בכוונה. זה פרט בכוונה של דירה בתחתונים, ולכן אם כל העניין היה רק באופן של חוק ולא ברצוננו, אז היה נראה שבעצם מצד העולם אין לזה בכלל איזה דבר ואין לזה שום תוכן. כל העניין בעצם לא צריך להיות ככה. מה זה חוק, אה? הפסדתי איזה בדיחה, משהו, אה? אז בעצם לא צריך להיות ככה. בעצם צריך להיות משהו אחר, אלא מה? זה ככה, נו מה אני אומר לך? אז אם ככה יוצא שמצד הגדרים של השכל אנחנו לא כלים לעניין. אז חסר בהשלמות של דירה בתחתונים. שלמות של דירה בתחתונים זה שהתחתון יהיה כלי לעניין, ולכן זה הובא גם כן בספר. יש בזה ביאור יותר עמוק קצת. אם נלך קצת יותר בו, אבל אשאיר את זה ככה. ושקלא וטריא בשיחות, ושם כל העניינים מוסברים. כן, יש הסברים על כל הדברים. אז נגיע לפועל, זה ברור, ונגיע ללשון של הרבי. כך או לא בציווי שיהיה לזה ניסיון, כמו שניתן. דרך אגב, רק כדי לסיים את החלק הזה, יש מאמר של הרבי במלוקט, מאמר ד"ה דברי מסילת הבאים ישר из יענקל. מי שרוצה יכול להסתכל שם. שם הרבי מחדש ביאור.

13:40 שמה שכתוב כאן בתניא שלא בציווי, שיהיה, נחזור, אך בכבוד, ויתהפך חשוכא לנהורא, זה מה שכתוב במאמרים אחרים, שניסיון זה למעלה מטעם. זאת אומרת, כאן זה הניסיון כמו שהתלבש בטעם. יש ניסיון שנשאר בניסיון שלמעלה מטעם. הרבי מחדש שמה שיש שתי דרגות בעניין. איך עכשיו להתלבש בטעם, שזה עניין של ויתהפך חשוכא לנהורא, אבל יש ניסיון, ומה שאומרים ניסיון בעצמו, זה שלמעלה מטעם. על כל פנים, צריכים להסביר, להבין את זה, ורק אומר את זה כדי להשלים את העניין. מי שרוצה יכול לעיין על זה בסוגיה. עכשיו יש עוד נקודה כאן שצריכים להסביר, שעדיין לא הסברנו. עכשיו הרבי כאן אומר תכלית השתלשלות העולמות, בלשון של הרבי: "והנה תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה אינו בשביל עולמות העליונים". זאת אומרת, התכלית היא לא מה זה הגשמי. אז כשלומדים בפשט, זה לא חושבים. אז מה הרבי אומר כאן? אה, שהרבי אמר שיש עולמות עליונים, יש עולמות תחתונים, יש עולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו. אז יש לנו ספק מה התכלית. האם התכלית זה עליונים? אם התכלית זה מה זה התחתון? אז הרבי מסביר, מסביר לנו על יסוד המדרש, שהתכלית זה עולם הזה התחתון. התכלית זה דירה בתחתונים, זה עולם הזה התחתון. אבל אם קוראים טוב את התניא, הרבי לא אומר את זה. הרבי אומר משהו אחר. הרבי לא אומר שהתכלית זה עולם הזה התחתון. האלטער רבי אומר שהתכלית של השתלשלות העולמות העליונים זה עולם הזה התחתון. זה באות אחר. דבר אחד, אם אתה בא ואומר שיהיה-- אני רואה שיש עולמות עליונים ויש עולם הזה התחתון. אני לא יודע מה התכלית. מסבירים לי

15:29 התכלית זה לא עולמות עליונים, אלא התכלית זה עולם הזה התחתון. אבל התכלית זה עולם הזה התחתון כמו עניין בפני עצמו. כאן אתה רואה מוסיף עוד יותר, שכל סדר השתלשלות העולמות העליונים זה בשביל עולם הזה התחתון. זאת אומרת, לא רק שהכוונה זה עולם הזה התחתון מצד זה רק בעניין של עולם הזה התחתון, אלא שהעניין שהכוונה זה דירה בתחתונים, זה גם כן הכוונה של עולמות עליונים. זאת אומרת, למה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם באופן של השתלשלות העולמות העליונים? למה נברא כל סדר ההשתלשלות? למה נבראו כל העולמות העליונים? העולמות העליונים נבראו בשביל דירה בתחתונים. מה ההסברה בזה? למה הקדוש ברוך הוא היה צריך לברוא עולמות עליונים בשביל שכדי שיהיה דירה בתחתונים? הקדוש ברוך הוא היה יכול לברוא תחתונים ישר. אם הבורא תחתונים זה כמו שאמרנו קודם, סטרא אחרא וקליפה, הקדוש ברוך הוא היה יכול לברוא ישר מציאות של תחתון, של תחתון למטה ממנו, בלי לברוא כל ההשתלשלות באמצע. מה הכוונה של עולמות עליונים? התכלית של עולמות עליונים זה בשביל הכוונה של דירה בתחתונים. אז בקיצור, הביאור בזה, כמו שמוסבר במאמרים בכמה מקומות, יש את זה בקיצור במאמר תנו רבנן חני כי טוב רישימי גיול, שמה זה בקיצור, ובעוד מקומות של הרבי, במאמרים נמצא יותר באריכות. אחד מהם זה גם כן השיחה הידועה של בר מצווה. זאת אומרת, הרבה בחורים למדו את זה בשבועות. השיחה שהרבי מסביר את כל העניין של בר מצווה, בת מצווה וכו', שם הרבי מסביר גם כן את העניין. מה נקודת הביאור בזה? נקודת הביאור הוא שכדי שיושלם הכוונה

17:09 של דירה בתחתונים, אז לא מספיק ההתהוות של עילה ועלול. צריכים גם כן את כל סדר השתלשלות שבאמצע. למה? אז כמו שאמרנו קודם, כדי שיהיה דירה בתחתונים, אז הכוונה של דירה בתחתונים זה שהדירה בתחתונים יהיה על ידי התחתונים. זאת אומרת שהתחתונים יהיו כלים לאלוקות. זאת אומרת שהתחתון יוכל על ידי עבודה להגיע לאלוקות. וממילא אם ההתהוות היה בלי סדר השתלשלות, בלי כל סדר עילה ועלול, זאת אומרת שאין השתלשלות באלוקות. זה מהעצמות נברא היש הגשמי, שמהעצמות ליש הגשמי זה באופן של אין ערוך. עצמות וגשמי זה באין ערוך לגמרי. כן, וממילא אלא מה? בכוח הכל יכול. אז מצד כל יכול הוא יכול לעשות שיהיה מציאות של יש. אבל היש, איך היש נהיה כלים לאלוקות? איך יכול להיות שהתחתון נהיה דירה להקב"ה? הרי התחתון הוא באין ערוך. ממילא עצמות הוא תכלית היכולת, אז הוא יכול לברוא מציאות של יש, הוא יכול לעשות יש, אבל התחתון הרי לא כלי. אז איך הוא יהיה דירה לקדוש ברוך הוא? הרי התחתון תחתון יש, והוא יש אז הוא מוגבל והוא אינו שייך לאלוקות. הרי הוא ואלוקות זה באין ערוך. אז זה שעצמות יכול לעשות יש, עצמות יכול לעשות, אבל שהיש יהיה כלים לעצמות, מאיפה זה יקרה? אז אם ככה יוצא שהתחתון לא יכול להיות דירה, אלא מה תגיד? שהעצמות הוא כל יכול, כמו שהוא יכול לעשות יש, הוא גם יכול לעשות אותו דירה. אז זה לא דירה בתחתונים. אז דירה עצמות עושה את זה. וזה לא הכוונה. הכוונה הרי שהתחתון יהיה דירה להקב"ה. בשביל שהתחתון יהיה דירה להקב"ה, אז בשביל זה יש את כל העניין של סדר השתלשלות שיש

19:04 על ידי זה. אז על ידי זה התחתונים יש להם קירוב לאלוקות. זה כל העניין של השתלשלות, זה עניין של קירוב. כן, שעל ידי זה יש יחס בין הנברא לאלוקות, ובהתחלה דרגות נמוכות, אבל אחרי זה אפשר להגיע בדרגה ודרגה עד להיות דירה לעצמות. כמובן שזה מאוד בקיצור. צריך להבין את זה בפרוטרוט. איך, מה הקשר בין סדר השתלשלות להגיע לעצמות וכו'. יש בזה אריכות שלמה בחסידות, אבל לא נגיע עכשיו לכל האריכות של הביאור הזה. זה רק נגיע כדי לראות עד כמה בתניא זה תורה שמכסה את כל החסידות. מה שהרבי כותב כאן במילה אחת, בשורה אחת, אז אחרי זה נשפכים על זה דיו של ריבוי מאמרים, ריבוי שיחות, ריבוי ריבוי המשכים שמעשירים, מסבירים את המילים האלה. כאן זה שורה אחת, אבל אחרי זה בחסידות זה תורה רחבה עד בלי די. כל הסוגיה הזאת של דירה בתחתונים יש את זה ב... יש המשכים קטנים שמסבירים את זה. המשך תער"ב, שבועות, ומהרבי יש ריבוי מאמרים. ההמשך הכי גדול, הידוע שמסביר את הכל על פי הנקודה של פרק ל"ו, זה המשך תרס"ו. ההמשך יום טוב של ראש השנה תרס"ו. אז כל ההמשך מדבר על המאמר חז"ל הזה. הוא מתחיל עם המאמר חז"ל הזה, ואחרי שהוא מסביר את הפסוקים של ראש השנה, הוא מתחיל עם המאמר חז"ל, "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". וכל ההמשך תרס"ו, תשעים ואחד מאמרים. מאמרים לא קצרים, מאמרים ארוכים שנמשכו לשלושה שנים. כל האריכות הזו של המשך תרס"ו זה להסביר את, את הפרק הזה, להסביר את הנקודה של דירה בתחתונים. כן? אז כאן זה רק אומרים מילים בקיצור את הנקודה כדי להבין על מה

20:40 מדובר כאן בעניין. אז על פי מה ש... אז מה הפשט כאן בעניין? זה מה שהרבי אומר. לא רק האלטער רבי בא להגיד שהתכלית, הכוונה של הקדוש ברוך הוא זה שיהיה דירה בתחתונים, כן? אלא שהתכלית הזה זה התכלית של כל השתלשלות. זאת אומרת, גם עולמות העליונים, עניינם של עולמות העליונים, זה לא עניינם בשביל עצמם. עניינם של עולמות העליונים זה להיות אמצעי שיוכלו, יוכלו להתהוות עניינם ועניין של התחתון, ועל ידי שנהיה דירה בתחתונים, מה זה הגשמה? על ידי זה גם הם סוף כל סוף מקבלים. זה הרבי מסביר בשיחה של בר מצווה, שעל ידי שנהיה עלייה בעולם התחתון זה ממילא גם נהיה עלייה בעולמות העליונים. מכיוון שהם אמצעים לכוונה של דירה בתחתונים, אז על ידי שאז התחתון יהיה דירה לעצמותו, אז גם בהם, גם בעולמות העליונים, יימשך סוף כל סוף, בגלל שהם היו אמצעים, אז גם בהם יימשך העניין של הכוונה של דירה בתחתונים, בזה, לא... אחרי זה יש עוד מאמרות של הרבי. זה ניתן, אפשר לדייק אין סוף. יש עוד חידוש של הרבי כאן בעניין. הלשון של האלטער רבי עוד... אפשר להפסיק לכתוב. יש עוד דיוק של הרבי. התכלית של עולמות העליונים, האלטער רבי אומר, "והנה תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה". מה הדיוק, "תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה"? אומר תכלית השתלשלות העולמות, אין להם, של עולמות העליונים, אין לו, אין לו מה זה הגשמה. אומר הרבי באות כזאת, "תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה". האלטער רבי שואל, מדייק, למה זה נהיה באופן של השתלשלות ממדרגה למדרגה? אז הפירוש של השאלה היא לא רק

22:36 על עצם העניין של השתלשלות, אלא השאלה היא גם כן למה הסדר הוא שהעולם התחתון קודם היה כלול בעולם העליון ואחרי זה זה ירד? ירידות ממדרגה למדרגה פירושו שכל העולם, העולם הזה הגשמי, היה כבר כלול בעולם יותר מוחלט וזה היה כלול. כל העניין שיש השתלשלות פירושו שהעולם התחתון כלול בעולם העליון ומשמה זה משתלשל, העולם התחתון. זה דרך של השתלשלות. זה לא הפשט השתלשלות. פשט של השתלשלות זה שהתחתון כלול בעליון ואחר כך הוא מתגלה מן ההעלם אל הגילוי. מכיוון שיש לו סוף כל סוף, זה הרי יש מאין. אז למה לא תתחיל נהיה יש מאין? למה נהיה באופן שקודם כל היה כלול באין ואחר כך מתגלה? זה איזה חידוש גדול. אבל הנקודה גם כן, אז הרבי מסביר שמכיוון שהכוונה זה סוף כל סוף הכוונה של דירה בתחתונים, זה שהתחתון יהיה כלי לאין סוף ברוך הוא, באופן של כלי, שיהיה כלי לגילוי. אז לכן, מזה, על ידי זה שהוא יתעבה בדרך של השתלשלות. זאת אומרת שהוא היה כלול בעולם העליון, אז על ידי זה אחרי זה יכול להתעלות. זאת אומרת שיש בו כבר בדקות, יש לו כבר שייכות לעולם העליון הזה. זה גם כן חידוש שלם. אה, מספרים שפעם אחת שאל אפיקורס אחד את הצמח צדק שלוש שאלות. יש סיפור. שאל, שאלה ראשונה הוא שאל, "האם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות אבן שהוא לא יכול להרים אותה? האם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות עוד הקדוש ברוך הוא? והאם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות שהתכלית, הבריאה, תהיה בעולמות העליונים, לא בעולם הזה?" אז הצמח צדק אמר לו שזה אותה שאלה, שהשלושת

24:50 השאלות זה לא שלוש שאלות, זה אותה שאלה במילים אחרות. להגיד שהקדוש ברוך הוא יכול לעשות עוד הקדוש ברוך הוא פירושו שיש עוד מציאות חוץ מהקדוש ברוך הוא. ולהגיד שיש עוד מציאות חוץ מהקדוש ברוך הוא, להגיד שהקדוש ברוך הוא יכול לעשות אבן שהוא לא יכול להרים אותה, זה גם כן פירוש אותו דבר, שאתה רוצה שיש עוד מציאות חוץ מהקדוש ברוך הוא. להגיד שהקדוש ברוך הוא יכול לעשות את הכוונה דירה בעליונים זה גם כן להגיד באותו אופן שיש עוד מציאות חוץ מהקדוש ברוך הוא. למה? כיוון שעולמות העליונים זה ירידה מלפני הקדוש ברוך הוא. אז להגיד שהכוונה של הקדוש ברוך הוא זה בירידה, זה כאילו שאתה אומר שהכוונה של הקדוש ברוך הוא זה שיהיה עוד מציאות חוץ ממנו. וזה ההבדל בין עולמות העליונים לעולם התחתון. עולמות העליונים זה מציאות שחוץ ממנו מצד זה שזה ירידה. עכשיו, שהיש הגשמי, בגלל שזה לא ירידה, זה דבר חידוש, אז זה הוא עצמו. זה לא ירידה, זה הוא עצמו. ממילא, זאת אומרת העניין הזה בדקות הוא זה אותו, זה אותו העניין שאומרים שהכוונה לדירה בתחתונים זה, זה, זה, זה להגיד שהכוונה זה במשהו של הקדוש ברוך הוא עצמו, לא משהו אחר חוץ ממנו. יש להאריך בזה, אז תתקרר.