לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ג - חלק 8

00:01 דובר 1 בא חבקוק והעמידן על אחת. דרך אגב, חבקוק זה הבן שנולד לאישה שלומדים גם במאמרים. הבן שלומדים עכשיו בערב. מה היה הסיפור שנולד אחרי זה? האישה הזאת לא היה לה ילדים, אחרי זה היא קיבלה ברכה מאלישע הנביא, נולד לה בן. הבן הזה מת, אלישע הנביא עשה ניסים. הבן הזה היה חבקוק. זה חבקוק, לא?... אה, ידעתם? נכון, חבקוק-- לא כתוב בתנ"ך, כתוב במדרש שחבקוק זה היה הבן של האישה השונמית, שנולד לה בן ומת, אלישע עשה ניסים, ואחרי זה נהיה נביא, והוא זה שאמר "צדיק באמונתו יחיה". אבל הרבי מסביר שמה פירוש "בא חבקוק והעמידן על אחת", "צדיק באמונתו יחיה", שהאמונה מכניס חיות בכל התרי"ג מצוות. בשעה שנרגיש אצל הבן אדם שאין לו שום נקודה אחרת, שכל החיים שלו יעסוק רק במצווה של אמונה, כי אם היה לו רק מצווה אחת לבד, אז השמחה והחיות שיהיה לו מהעניין של האמונה, מההכרה וההרגש שהקדוש ברוך הוא נמצא כאן למטה יחד איתו, אז זה ייתן לו כל כך הרבה כוח שהוא יתגבר על כל מיני זעזועים שיכול להיות. זה היה הנקודה שלמדנו עד עכשיו. יש סיפור. מספרים את זה בנוגע לכמה עניינים, אבל זה גם כן מגיע לכאן. זה נותן לנו הסברה גם על זה מה שדיברנו, על העניין הזה של "חבקוק והעמידן על אחת". סיפור שמספרים, שיהודי אחד היה פעם הולך ברחוב, פוגש חבר שלו ורואה שחבר שלו יש לו פנים כחולות, אומרים, אה, עצוב. אומר לו: מה קורה לך? יש לו כל מיני דאגות. יש לי

02:15 דובר 1 אלפי בעיות, אלפי בעיות. אני לא יכול יותר. אלפי בעיות. אז החבר שלו מנסה לדובב אותו, לדבר איתו. אפס, אבאטע. אז הוא אומר לו: תגיד לי, אולי אני אוכל לעזור לך? אומר: לא, אתה לא תוכל. זה הרבה. זה הרבה הרבה יותר. אז הוא אומר לו: טוב, אנחנו חברים, לפחות תספר לי. "דאגה בלב איש ישיחנה". הוא מתחיל להגיד לו כל הבעיות שיש לו. אחד, עוד בעיה ועוד בעיה. כל מיני בעיות. יש לו בעיות בפרנסה. אחרי זה יש לו לחתן כמה מהילדים שלו. יש כבר, איך אומרים, רכבת? יש כבר תור של כמה וכמה בנים ובנות שצריך לחתן. אחרי זה, אחרי זה מגיע יום טוב שצריך לקנות בשר ודגים ויין, כל ליסט שקוראים. אז החבר שלו אומר: אין לך אלף בעיות. יש לך רק בעיה אחת. אתה צריך כסף. כל הבעיה שלך זה רק נקודה אחת. אתה צריך כסף. הכסף כדי לפרנסה, הכסף כדי לחתן את הילדים, הכסף בשביל ה... אז אם כן יש לך בעיה אחת. אז מה אתה עושה מזה אלף בעיות? אז הוא אומר לו: אח, אתה ניחמת אותי. בעיה אחת, כל בן אדם עם בעיה אחת אפשר לחיות. עד עכשיו חשבתי שיש לי אלף בעיות. עכשיו שמתי לב שיש לי רק בעיה אחת. נו, זה היה אחד. קיבל עוד תוכחת מה. אז זה סתם ווארט שמספרים. אבל דרך זה, זה כמובן הרבה יותר מזה. אבל סתם זה הנקודה שחבקוק, מה שבא והסביר לבן אדם, שזה לא עניין של תרי"ג מצוות, אלא זה עניין של נקודה אחת, זה אמונה. והאמונה זה הנקודה של כל תרי"ג מצוות. כאן הרבי מוסיף עוד יותר, לא

04:09 דובר 1 רק בגלל שהאמונה זה הנקודה של תרי"ג מצוות, אלא שבכך השמחה שיש לו מהאמונה, השמחה שיש לו מהעניין של אחדות הוי', אז זה מגביר לו, זה נותן לו כוח להתגבר על כל האלף מניעות שיכול להיות. כשהאדמו"ר כאן אומר, כאן בדף מ"ב עמוד ב', בשורה "כי יש", לפעמים מחסידים אומרים את הדיוק כאן, מה שהרבי מוסיף כאן עם הביאור הזה של דחיית המונעים, כי יש במאמר אחר של האדמו"ר, כדאי לעיין במה שמצוין לעיל, נמצא בליקוטי תורה. בקיצור, יש את זה יותר באריכות בתוך חומש, שמה, ספר המאמרים. שם האדמו"ר מסביר פירוש אחר, שהפירוש "צדיק באמונתו יחיה", יחיה דייקא, וזה יהיה הדיוק. הוא לא אומר "צדיק באמונתו חי", אלא הוא אומר "צדיק באמונתו יחיה", לשון כאילו לשון של עתיד, הוא יחיה. פירושו שלפני זה הוא היה מת, ועל ידי האמונה הוא הופך למציאות של חי. זה לכאורה הדיוק של האדמו"ר, יחיה דייקא. לאו דווקא. יכול להיות שהדיוק הוא בפשט. הוא אומר לשון יחיה. הוא לא אומר "צדיק באמונתו יקיים" או "צדיק באמונתו יקיים תרי"ג מצוות". הוא אומר לשון של חיים. אז מסביר האדמו"ר שמה הפירוש "צדיק באמונתו יחיה", יחיה דייקא, לשון של חיים, כתחיית המתים דרך משל. שהעניין הזה שיהודי חי את העניין של אחדות הוי' עם האמונה, זה נותן לו חיים כמו תחיית המתים, כך כביכול. כך תחיה נפשו בשמחה רבה, וזה כמו תחיית המתים. אז ממש אותו דבר. הבן אדם חי בשמחה הזאת ממש תחיית המתים. זאת אומרת שרגע לפני, מה שגורם העניין הזה של אמונה באחדות הוי', שהבן אדם מרגיש את העניין שהקדוש ברוך הוא נמצא יחד איתו כאן למטה, איני לבד.

06:07 דובר 1 אז זה פועל אצל הבן אדם כזה שינוי בנפש, כמו השינוי ממוות לחיים. הוא נהיה אצלו העניין של תחיית המתים ממש, כאילו שרגע לפני, שלפני שחיה אצלו האמונה, לפני שהרגיש את העניין של אחדות הוי', הוא היה כמו בן אדם מת, ועל ידי זה הוא נהיה ממוות לחיים. זה, זה המעבר, עד כדי כך זה פועל. זה להדגיש את גודל השמחה, כמו עניין של תחיית המתים. כי יש לפעמים מחסידים לומר את הדיוק כאן, מה שהאדמו"ר מוסיף כאן עם הביאור הזה של תחיית המתים. כי יש במאמר אחר של האדמו"ר, ד"ה [?] שנמצא בליקוטי תורה. בקיצור, יש זה יותר באריכות בתוך ספר המאמרים. שם האדמו"ר מסביר פירוש אחר, שהפירוש צדיק באמונתו יחיה, יחיה זה גם כן בלשון חיים וטעמים, לא חיים של תחיית המתים. יחיה לפעמים זה גם כן כשאתה אומר חי כמו עניין של טעמים. כמו שאנחנו אומרים בבורא נפשות, בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי. מה פירוש שם להחיות בהם נפש כל חי? הרי שם לא מדובר על לחם. בורא נפשות מדבר על מאכלים האלה שהם אוכלים לשם טעמים. זה לא לחם. בורא נפשות אומרים על בשר, על דגים, על דברים שאדם אוכל לא רק מצד חיות, לחיות, אלא גם של טעמים. אז כתוב בשולחן ערוך, בכוונה זה בורא, כתוב בשולחן ערוך בדין שמה הפשט להחיות בהם נפש כל חי. להחיות שם הכוונה העניין של טעמים. לעבעדיק. זה עושה שהבן אדם יהיה לו טעמים. הוא גורם לזה לעבעדיק, עניין של חיים זה טעמים. ובמילא מסביר האדמו"ר בליקוטי תורה בפרשת בחוקותי וגם בכמה מקומות, שמה הפשט צדיק

07:55 דובר 1 באמונתו יחיה. שהעניין הזה, שההתבוננות באחדות הוי', גורם לבן אדם טעמים מאוד גדולים. כאן אבל האדמו"ר מדגיש לא העניין הזה, אלא כאן האדמו"ר מדגיש עניין יותר חזק, אלא הפירוש יחיה מלשון תחיית המתים. זאת אומרת שהעניין של האמונה באחדות הוי' עושה שהבן אדם נהיה אצלו כמו תחיית המתים ממש, כאילו שרגע קודם הוא היה מת, ועל ידי זה נהיה לו ערב טוב לב ופשוט נהיה בן אדם חי. וזה קשור גם כן עם הסיפור שהחסידים, כמדומני, מספר בספר השיחות תרס"ח, שם הוא מספר, נראה לי ספר השיחות תרס"ח או אולי ספר השיחות תרע"ח. אני לא זוכר עכשיו. אני קראתי שם, מספר שישבו חסידים של האדמו"ר הזקן פעם והתוועדו. ואז קם אחד מהחסידים ואמר שחסידות פועלת העניין של תחיית המתים. דיברו על היופי של חסידות, מה חסידות פועל בבן אדם. אז אחד החסידים, זקני החסידים, אמר שהעניין של חסידות זה תחיית המתים. מה פירוש תחיית המתים? אז הוא אמר שמת פירושו קר. גם כשהוא מת אז הוא היה בגלל זה קר. חי זה חמימות. זה אין לך דבר יותר קר מהמוח. כן, המוח הוא דבר קר. כל דבר תופס בכהיות בישיבה ובשינה, וכשהמוח הקר אז הוא יכול להבין עניין בריכוז, עניין באחדות הוי', והוא מתפעל מזה, אז נהיה העניין של תחיית המתים. לוקחים דבר קר ומת ומחיים אותו. וזה מה שהאלטער רבי פעל בחסידות. הווארט הזה נמצא גם בקיצור בהיום יום. לא זוכר בדיוק באיזה יום, אבל אחד מהיום יום נמצא גם כן הווארט הזה, שהוא מביא את הנקודה הזו שהחסידות זה עניין של תחיית המתים. אז ממילא זה מה שאומר כאן, שהעניין של באמונתו יחיה כתחיית המתים ממש. היא שמחה

09:45 דובר 1 כפולה ומכופלת. ממשיך האלטער רבי עוד, ממשיך האלטער רבי עכשיו. עד כאן האלטער רבי הסביר את העניין של ההתבוננות באחדות הוי' והשמחה שאדם יש לו מזה שהקדוש ברוך הוא נמצא יחד איתי, בשמחה בעניין של אחדות הוי'. ממשיך עכשיו האלטער רבי ואומר שהשמחה הזאת שבאחדות הוי' באמת היא שמחה כפולה ומכופלת. יש כאן כמה וכמה דרגות של שמחה. זה שמחה כפולה ומכופלת. לא רק שמחה אחת מהעניין של אחדות הוי', מהעניין שהקדוש ברוך הוא נמצא כאן למטה ושרוי איתי עמי, אלא השמחה הזאת היא כפולה ומכופלת. בוא ניקח קצת בפנים, אחרי זה נסביר. מה כאן כפולה ומכופלת? כי מלבד שמחת הנפש המשכלת בקרבת ה' ודירתו אתו עמו. חוץ מהשמחה שהבן אדם המשכיל, הבן אדם המתבונן באחדות הוי', שיש לו שמחה מזה שהוא קרוב לקדוש ברוך הוא ושהקדוש ברוך הוא גר יחד איתו. אז חוץ מהשמחה הזאת, עוד זאת ישמח בכפליים. יש כאן עוד שמחה כפולה ומשולשת, מכופלת. שמחה יותר גדולה. וכאן האלטער רבי: בכפליים ממה? בשמחת ה' וגודל נחת רוח לפניו יתברך באמונה זו, מהשמחה שיש לקדוש ברוך הוא, מהנחת רוח שיש לקדוש ברוך הוא מזה שיהודי חי עם האמונה הזו. אז כאן האלטער רבי מתחיל להעביר עניין חדש לגמרי. יש כאן שתי שמחות. יש את השמחה שאני שמח מזה שהקדוש ברוך הוא נמצא יחד איתי, כי באחדות הוי' זו השמחה של הבן אדם. בן אדם שמח מזה שהוא שם לב שהקדוש ברוך הוא לא נמצא ברקיע השביעי, אלא מזה שהקדוש ברוך הוא נמצא יחד איתי כאן למטה, וזה מעורר אצלנו שמחה גדולה ביותר. זה השמחה של הבן אדם. ויש עכשיו עוד שמחה, שמחה מכופלת. זה ממה שהקדוש

11:46 דובר 1 הוא שמח. ישמח בשמחת שמים. שהבן אדם צריך לדעת שהקדוש ברוך הוא שמח. ממה הקדוש ברוך הוא שמח? הקדוש ברוך הוא שמח כשיהודי מתבונן בעובדה ש... כשיהודי שנמצא כאן למטה, בעולם הזה הגשמי, וחי שכלו בחומר, העלם והסתר, עולם של אני ואפסי, עולם הקליפות, עלמא דשיקרא, הוא לומד חסידות והוא מתבונן בעובדה ש... אז זה גורם נחת רוח ושמחה גדולה למעלה. אז השמחה הזאת של מעלה, מזה אני שמח. מזה שהקדוש ברוך הוא שמח. אז זה השמחה דכפליים, שמחת שמים. עכשיו, אז בפשט לומדים פשט כאן שזה הפשט: שמחה כפולה ומכופלת. מה הפשט? מה הפשט שמחה כפולה ומכופלת? כי לכאורה הלשון כפולה ומכופלת משמע שיש כאן יותר משתי שמחות. כפולה זה שתיים; מכופלת, מה זה מכופלת? לכאורה זה או שלוש או ארבע. כפולה ומכופלת, צריך להיות אולי ארבע. כפולה זה שתיים, מכופלת זה עוד שתיים. שתיים ושתיים זה צריך להיות ארבע לכאורה. אז זה פשט. איך שלומדים פשט לפני, לפני הביאורים שיש על זה, איך עוד מעט נדבר. פשט, פשט כפולה ומכופלת. אז הפירוש הוא ככה: שמחה כפולה. דבר ראשון יש כאן שמחה כפולה. למה שמחה כפולה? כי שמחה אחת זה מה שהוא שמח מקרבת ה' אליו, ושמחה שנייה זה מה שהוא שמח מהנחת רוח שנהיה לקדוש ברוך הוא, מהשמחה של הקדוש ברוך הוא. זה כפולה. ומה שהרב אומר מכופלת, מכופלת זה באיכות. יש כפולה בכמות ויש מכופלת באיכות. מכופלת זה לא הכוונה כפל. זאת אומרת, כשאתה אומר את המילה, אה, אמ, כשאומרים בלשון הקודש כפולה ומכופלת. לא יודע, יש את זה גם בשפות אחרות, אבל בלשון הקודש אתה אומר

13:46 דובר 1 כפולה ומכופלת, אז כפולה פירושו כמות, שזה לא אחד, זה שתיים, כפל. אבל כשאתה מוסיף מכופלת אתה מתכוון להגיד שזה לא רק עוד שמחה, אלא שהשמחה השנייה זה סוג של שמחה באין ערוך יותר גדולה, איכות אחרת לגמרי. אז המכופלת לא מתכוונים כמות, המכופלת מתכוונים איכות, וזה הפירוש. ומה הפירוש בפשטות? מובן, מכיוון שהשמחה השנייה זה לא רק עוד שמחה, זה באין ערוך לגמרי מהשמחה הראשונה, כי השמחה הראשונה זה מה שהבן אדם מרגיש. אני שמח שהקדוש ברוך הוא נמצא איתי. זה שמחת הנברא. מה שאין כן השמחה השנייה זה השמחה של הבורא. מה שהקדוש ברוך הוא שמח מזה שיהודי חי, חי עם האמונה. אז שמחת הבורא ודאי שזה באין ערוך לשמחת הנברא. באין ערוך, זה באין ערוך של בורא ונברא. זה באין ערוך של בלי גבול באמת. וממילא מובן שהשמחה, זה הפירוש כפולה ומכופלת, שיש כאן שתי שמחות. ולא רק שזה שתי שמחות, אלא שהשמחה השנייה הזאת מכופלת. שמחה יותר גדולה באיכות. סוג אחר לגמרי של שמחה. זהו. אנחנו לומדים פשט ופשט. יש אבל ביאור יותר עמוק. אה, האבא של הרבי מרמז על זה בקיצור, בליקוטי לוי יצחק, ויש גם כן בביאורים של הרבי יותר באריכות, שהפירוש כפולה ומכופלת באמת זה ארבע דרגות של שמחה. שמחה כפולה. הכוונה ש... זאת אומרת ששתי השמחות שמדברים כאן, השמחה שהבן אדם שמח מזה שהקדוש ברוך הוא קרוב אליו, יש בזה שתיים, כפולה, וגם כן השמחה שהקדוש ברוך הוא שמח, השמחה של הקדוש ברוך הוא, גם בזה יש שתיים. יש כאן ארבע שמחות. מהם ארבע שמחות? אז דבר ראשון, נתחיל מההתחלה. דבר ראשון, מה שמחה כפולה? כשהבן אדם מתבונן בקרבת ה' אליו

15:44 דובר 1 יש כאן שתי שמחות. דיברנו על זה, הזכרנו את זה עוד לפני הקיץ, אבל מסתמא כבר שכחו, שהרב מדייק כאן בלשון שמחת קרבתו אתו עמו. יש אתו ויש עמו. יש שני דברים. אתו זה קצת יותר רחוק. עמו זה יותר קרוב. זאת אומרת, יש כאן בשמחה שיהודי שמח שהקדוש ברוך הוא נמצא יחד איתי, יש בזה שתי דרגות. דרגה אחת, אז הרבי אמר את זה קודם בלשון, בלשון אדמו"ר הזקן קודם, שהמלך מתאכסן בבית שלי. אכסניה, הוא אורח. הוא נמצא רק ליום אחד, יומיים, בדרך מקיף. אחרי זה יש עוד יותר, אומר, ודור איתם. יש כאן שני דברים. יש שהמלך מגיע רק, כאילו, רק בדרך מקיף, שהוא עדיין לא בפנימיות, ויש שהוא נהיה בקביעות באופן של דירה, כן. וזה ההבדל בכללות בין אתו לעמו. יש שהקדוש ברוך הוא נמצא בבית, הבן אדם מתבונן, אבל עדיין הוא לא תפס את זה בפנימיות. הוא מתבונן, אבל הוא שוכח, יאללה, אחרי זה הוא לא תפס את זה בעומק, או שזה רק באופן של אמונה. זה לא הגיע אצלו בדעת והכרה. אז ממילא זה נקרא עניין של... אז זה גם כן שמח. זה גם כן שמחה, שמחה גדולה ביותר שהקדוש ברוך הוא נמצא אתו. אבל מכיוון שזה עדיין רק... זה עדיין לא תפס. אחרי זה אומר, לא רק אתו, אלא הוא דור בבית בקביעות, שהוא נהיה אצלו בפנימיות. אחרי שאדם מחדיר את האמונה בדעת והכרה והשגה, שאז נהיה אצלו עניין של השראה יותר בפנימיות, אז השמחה זה שמחה כפולה. זה העניין של שמחה כפולה, שהבן אדם שמח מהקדוש ברוך הוא שנמצא אתו בדרך של אתו, עוד יותר אחרי זה אומר הוא

17:26 דובר 1 מכופלת. מכופלת זה השמחה שיש לקדוש ברוך הוא. מגיע לשמחה שיש לקדוש ברוך הוא. גם שם יש שתיים. מה הן שתי השמחות שיש לקדוש ברוך הוא? אז זה הרבי ממשיך הלאה ואומר, תסתכלו בפנים: ״ועוד זאת ישמח בכפליים״. עוד יותר יש כאן שמחה בכפליים. מה שאמרנו, שגם השמחה של הקדוש ברוך הוא היא שמחה כפולה. ״ושמחה זו היא״, נגיד, ״נחת רוח לפניו יתברך באמונה זו״, השמחה שיש לקדוש ברוך הוא. כאן החידוש הגדול שנהיה לקדוש ברוך הוא בעצם העניין שיהודי מאמין באחדות הוי׳. למה? מה השמחה שיש לקדוש ברוך הוא מזה? ״דאתכפיא סטרא אחרא״, שעל ידי שיהודי כאן בעולם הזה הגשמי חי עם העניין של אחדות הוי׳, נהיה על ידי זה אתכפיא סטרא אחרא. ״ואתהפך חשוכא לנהורא״, נהיה אתהפכא של חושך, שהוא חושך הקליפות שבעולם הזה החומרי, המחשיכים ומכסים על אורו יתברך עד עת קץ, כמו שכתוב ״קץ שם לחושך״. אז ממילא יש כאן איזו שמחה בכפליים. הקדוש ברוך הוא יש לו שמחה אחת מזה שאתכפיא סטרא אחרא, ועוד שמחה מזה שחשוכא נהפך לנהורא. כבר אמרנו קודם בתניא שאתכפיא ואתהפכא זה שני דברים. פרק כ״ז היה עכשיו בשיעור תניא שבוע שעבר, שאדמו״ר הזקן מסביר שיש שני מיני נחת רוח לפניו, נחת רוח משני מיני טעמים, טעמים שונים: מטעמים מתוקים, מטעמים חמוצים. שיש לקדוש ברוך הוא נחת רוח מהבינוני שעושה אתכפיא בהיותה בתוקפה וגבורתה, ויש לקדוש ברוך הוא נחת רוח מהעניין של אתהפך חשוכא לנהורא. אז זה אדמו״ר הזקן אומר כאן. אז ככה יוצא, שיהודי כשהוא מאמין בעניין של אחדות הוי׳, הוא חי עם האמונה באחדות הוי׳, נהיה כאן שני דברים: נהיה כאן אתכפיא של הסטרא אחרא. על ידי

19:29 דובר 1 זה שיהודי, למרות שהחשיכה בעולם הזה צועקת ״אני ואפסי עוד״, קליפות צועקות שהמציאות יש, ואף על פי כן הוא חי עם העניין של אחדות הוי׳. אז מצד אחד הוא עושה כאן אתכפיא סטרא אחרא, שזו שמחה אחת שיש לקדוש ברוך הוא מעניין אתכפיא. ואחרי זה, לא רק מזה, הוא עושה כאן גם כן אתהפך חשוכא לנהורא, שזו עוד שמחה. ושמחה של אתכפיא, שמחה של אתהפכא, שזה שני מיני נחת רוח אחרים לגמרי. יש מעלה בזה, מעלה בזה, כמו שמובא במאמרים. קצת למדנו את זה עכשיו לפני יו״ד שבט. אז המאמר של באתי לגני היה ההבדל בין אתכפיא לאתהפכא, שיש מעלה גם באתכפיא על אתהפכא מצד העניין של ביטול הדיבור, עצת רז וכו׳ וכו׳. אין כאן המקום להאריך, זה למדנו את זה עכשיו לפני, לפני זמן, אבל הנקודה היא שזה שני מינים. אז ממילא לפי זה יוצא פירוש יותר עמוק. מה פירוש שמחה כפולה ומכופלת? שזה ארבע שמחות. שתי שמחות שקשורות עם השמחה של הבן אדם, בקרבת ה׳ ודירתו אתו עמו, ועוד שתי שמחות שהן ביחס אחר לגמרי, שיש לקדוש ברוך הוא, שהבן אדם שמח מזה שהקדוש ברוך הוא שמח משתי השמחות: השמחה של אתכפיא, השמחה של אתהפכא.

20:40 דובר 2 בכלל רגע, יש לך אביך או זה רק ממזבלה?

20:45 דובר 1 על ידי אמונה ומהעבודה באמונה, אך זה דוחה, ואיכא לן נקודה. תראה, שאתכפיא ואתהפכא בכלל, מתי זה אותו עניין? הוא מדבר כאן על האתכפיא ואתהפכא שנעשה על ידי האמונה. שיהודי יושב, מתבונן באחדות הוי׳, אז נהיה על ידי זה אתכפיא סטרא אחרא. קודם כול בו בעצמו, כן? שלפני שהתבוננתי באחדות הוי׳ חשבתי שאני יש. ועל ידי התבוננות זו אז אני פועל ביטול היש, וזה גופא יכול להיות שני שלבים. בהתחלה זה באופן של אתכפיא, כן, בהתחלה. אחרי זה, זה נהיה עוד יותר, עד שזה נהיה אתהפכא אצלו, זה נהיה אחד, הוא עצמו, העניין של אחדות הוי׳ לגמרי. וחוץ מזה, אז מכיוון שכמו שאמרנו קודם, שעל ידי שיהודי חי אחדות הוי׳ בעצמו, אז על ידי זה הוא ממשיך את זה בעולם. ישראל עמנו וליבי של אותו. כשהיהודי מתבונן באחדות הוי׳, אז הוא פועל גם בעולם שיתגלה אחדות הוי׳. ובמילא הוא פועל את האתכפיא ואתהפכא לא רק אצלו. ״עד עת קץ״, כמו שכתוב ״קץ שם לחושך״, ״דהיינו קץ הימין״. מה זה ״קץ שם לחושך״? אז תראה, זה הולך על קץ הימין, ״שיעביר רוח הטומאה מן הארץ״. זה העניין של קץ הימין. זאת אומרת, מה, קץ הימין זה לשון של פסוק בדניאל. יש שני פסוקים. פסוק אחד אומר קץ הימים עם מ״ם. בפסוק אחר כתוב קץ הימין, זה הולך על הגאולה. קץ הימים עם מ״ם, הכוונה סוף, שהקדוש ברוך הוא שם קץ. עד מתי יהיה הגלות? קץ הימים, הקץ של ימי הגלות, כשתתחיל הגאולה. מה זה קץ הימין עם נו״ן? אז בפשט יש כאלה שאומרים שהימים והימין אותו דבר. לפעמים מתחלף הימים והימין. אבל, אבל יותר בעומק, מובא בפרשת שהעניין

22:39 דובר 1 של ימין, הכוונה מה שכתוב שהקדוש ברוך הוא בזמן הגלות, היד ימין של הקדוש ברוך הוא נמצאת באופן של הסתר, ״השיב אחור ימינו״. שהקדוש ברוך הוא, את הימין שלו שמביא לו את החסד והגילוי, נמצא באופן של אחור, ״השיב אחור ימינו״. וכשמשיח יבוא אז הקדוש ברוך הוא יגלה עוד פעם את הימין. זה כתוב שם גם בתפילה, ראש חודש לפני פסח, ״ישיב לימינה, ישיב לימינו״. זה רק כשמשיח יבוא יהיה ישיב לימינו. הקדוש ברוך הוא ישיב ויגלה את היד ימין, שזה נמצא במצב של גלות. על זה אומרים קץ הימין. הקץ. וכאן הכוונה קץ זה לא סוף אלא קץ, הכוונה התחלה. המילה קץ, כתוב בפירוש אבן עזרא, פשט מה קץ? שקץ יש לזה שני פירושים: קץ פירוש סוף, וקץ פירוש התחלה. קץ הימין הכוונה הקץ, ההתחלה שהקדוש ברוך הוא יגלה את הימין שלו. וברגע שהקדוש ברוך הוא יגלה את הימין, ממילא יתבטל החושך. חושך מגיע מכוח השמאל, מהגבורה. אחרי שיתגלה ימין יתבטל החושך. קץ הימין, ״שיעביר רוח הטומאה מן הארץ, ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו״, כמו שכתוב כאן. אז זה יהיה לעתיד לבוא. אבל בינתיים, עד שמשיח יבוא, הרי יש את החושך, הקליפות והסטרא אחרא. וכשיהודי חי את העניין של האחדות הוי׳, על ידי זה הוא פועל בפנים בעצמו את העניין של גאולה בנפש, ועל ידי זה הוא פועל נחת רוח גדול מאוד למעלה, ובפרט בחוץ לארץ. כאן זה טעות, לא טעות, זה שינוי שעשו בגלל הצנזורה. כן, כתוב ארץ חיים בגלגולים, אבל בלוח התיקון הרבי מתקן שצריך להיות כתוב כאן ״בחוץ לארץ״. ״בפרט בחוץ לארץ, שאוויר ארץ העמים״. נראה לי שככה גם כן הרבי מתקן. ״אוויר ארץ העמים״.

24:49 דובר 1 הנה, בפרט בחוץ לארץ, שאוויר ארץ העמים טמא. אומר הרבי, עכשיו הרבי מוסיף נקודה עוד יותר חזקה, שהעניין הזה של להתבונן באחדות הוי', ההסברה בעניין של אחדות הוי' ועניין האמונה, זה נוגע בכלל בזמן הגלות, כי אז זה הזמן שיש חושך כפול ומכופל, ויהודי על ידי זה הוא עושה אתכפיא לסטרא אחרא, על ידי ששובר את החושך. ובפרט, אומר הרבי, בגלות גוף ובחוץ לארץ דווקא. זאת אומרת שיהודי שיושב בארגנטינה ולומד חסידות, מתבונן באחדות הוי', אז יותר נ-- זה יותר נעלה, ונהיה נחת רוח ושמחה יותר גדולה מאשר יהודי שיושב בירושלים בארץ ישראל ולומד חסידות. זה מה שהרבי אומר כאן. בפרט בחוץ לארץ, שבגלל שבחוץ לארץ הקליפה יותר גדולה, שאוויר ארץ העמים טמא, ככה זה גם מופיע בהלכה. כן, האוויר הטמא, גוש הטמא שגזרו. כתוב כל מיני הלכות שיש בעניינים של טומאה, שאוויר ארץ העמים יש לזה דין של טומאה. אז דווקא בחוץ לארץ, שיהודי יושב בחוץ לארץ ושם הוא חי את העניין של האמונה, אז ודאי ששם השמחה, נחת רוח של הקדוש ברוך הוא, עוד יותר גדולה. אוויר ארץ העמים טמא ומלא קליפות וסטרא אחרא, ואין שמחה לפניו יתברך כאורה ושמחה ביתרון האור הבא מן החושך דווקא. אין לקדוש ברוך הוא שמחה יותר גדולה מהשמחה של היתרון האור הבא מן החושך, שיהודי נמצא במצב של חושך ושמה הוא חי את העניין של האמונה. אז השמחה שנהיה אצל הקדוש ברוך הוא, השמחה הגדולה ביותר, שאין שמחה יותר גדולה מזה. ויש על זה את המשל הידוע מהרב המגיד ממזריטש, שהוא אומר את העניין של הציפור המדברת, שכמו שאומרים שהתענוג הכי גדול אצל המלך. העניין הזה שאומרים שהנחת רוח של הקדוש ברוך הוא זה מזה שיהודי מתבונן

26:42 דובר 1 באחדות הוי', זה הדרך, כמו שמובא בשם המגיד ממזריטש במשל של הציפור המדברת, מה שקוראים לזה לורו, כן? ש-ש-שהמלך מתענג מהדיבור של הציפור יותר מדיבור של בן אדם. איי, הבן אדם מדבר דברים שכליים והציפור חוץ מלהגיד מילה, שתי מילים, אז אין לו, אין לו הרבה מה לתת. אבל בכל זאת השמחה, המלך מתענג מזה יותר. למה? כי זה חידוש יותר גדול. שאפילו דבר כזה נמוך, ציפור שאין לו ככה דיבור, אבל בכל זאת יכול להגיד מילים, זה פועל, זה החידוש שבזה פועל תענוג מאוד גדול אצל הקדוש, אצל המלך. על דרך זה גם כן למעלה, שהחידוש שאפילו בן אדם שנמצא בעולם הזה החומרי והגשמי, מלא קליפות וסטרא אחרא וכו' וכו', ואף על פי כן הוא חי את העניין, מתבונן באחדות הוי', אז התענוג והשמחה, נחת רוח שיש לקדוש ברוך הוא, זה הכי גדול שיש. אין שמחה גדולה מזו. ויהודי ש-- שיודע, יהודי שיתייחס לזה, אז הוא שמח לשמח שמיים. אז זה השמחה בכפליים. הוא שמח מזה שהקדוש ברוך הוא שמח. זה כמו שצדיקים תמיד כותבים, כן? שאני אזכה לגרום נחת רוח לרבי. מה השמחה הכי גדולה שיכול להיות אצל חסיד? מזה שיודע שהרבי יש לו נחת רוח, מזה שנחת רוח שיש לרבי, זה ובגלל זה הוא שמח. על דרך זה מה שהרבי אומר כאן. מזה שאנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא יש לו נחת רוח מזה, זה השמחה שיש לנו. ויש בדיוק עכשיו בשיחה של תרומה. מי שרוצה יסתכל אחרי זה בתרומה בתשנ"ב, השיחה של פרשת תרומה האחרונה שקיבלנו מהרבי, אז שם הרבי באמת מאריך בזה קצת באמצע השיחה, שזה העניין של משנכנס אדר מרבין בשמחה. והגמרא אומרת: כשם

28:26 דובר 1 שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה. למה הגמרא מקשרת את השמחה של אדר עם העניין של אב? קשה עם זה, לא יכול לתפוס את זה בפרט. אז מה הרבי מסביר? שאדרבה, שכמו שאומרים, יתרון האור מן החושך, אז, אז, אז מי ש-- אז כשם שמשנכנס אב, כך בא השמחה על ידי העניין של השמחה יותר גדולה, ושם הרבי באמת מביא כאן את כל העניין הזה. והרבי מציין לפרק ל"ג בתניא, שיהודי שנמצא בעולם העלם והסתר והוא מתבונן איך שהקדוש ברוך הוא נמצא יחד איתו, איך שהוא בן מלך ובן יחיד של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וכל העניין שהוא יושב בכזאת שמחה מאוד נפלאה, שהרבי דיבר ממש בשיחות האחרונות שזכינו לשמוע מהרבי. אז זה מביא אצל הבן אדם שמחה גדולה ביותר, וזה העניין של מרבין בשמחה, שצריך להיות חגיגות.