לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ג - חלק 6

00:00 אנחנו חוזרים בדף מ"ב למטה, אחרי שתי נקודות, שלוש שורות מלמטה. חסר לנו שתי, שתי, שתי נקודות אולי שלא דיברנו על זה. נחזור בקיצור מה האדמו"ר הזכיר עד כאן. האדמו"ר מסביר כאן את העניין של השמחה. שכדי להגיע לשמחה, לשמחה האמיתית, זה על ידי שמתבוננים בעניין של אחדות ה'. האדמו"ר מסביר את העניין שצריכים להתבונן באחדות ה'. נגיע למסקנה עם כל היסודיות שהקדוש ברוך הוא הוא המציאות היחידה וכל העולמות בטלים לגמרי במציאות באור הקדוש ברוך הוא. אז על ידי העומק של המחשבה בעניין הזה מגיעים לשמחה גדולה ביותר באופן של בכל לב ונפש ומאוד. למה? אז האדמו"ר מסביר עוד כמה נקודות. דבר ראשון, קרבת אלוקים. עצם ההרגשה של קרבת אלוקים, אז זה מביא שמחה גדולה ביותר. קרבת אלוקים ממש. אחר כך האדמו"ר מוסיף שזה תכלית כל הבריאה. תכלית כל הבריאה, תכלית כל האדם, זה כל העניין הזה שיהיה דירה בתחתונים. ומה הפירוש דירה בתחתונים? דירה בתחתונים זה שיהודי יחיה עם העניין של אחדות ה'. זה העניין של דירה בתחתונים. שיהודי נמצא בנשמה ובגוף, בנפש הבהמית. כי הנה מה זה התחתון? זה העניין של תחתונים. שכשיהודי כפי שהוא נמצא כאן בתחתונים משיג, מבין את העניין של אחדות ה', אז זה דירה בתחתונים. אם הוא רק מאמין, אם הוא רק מאמין בעניין של אחדות ה', אז זה עדיין לא דירה. כי אמונה זה עניין של מקיף. אבל אם הוא מתבונן ומאמין בעניין של אחדות ה', אז זה נהיה דירה בתחתונים. עצם האמונה, עצם העניין שיהודי מחדיר בעצמו את האמונה והכוח בעניין של אחדות ה', זה עצם העניין של דירה בתחתונים וזה תכלית בריאת עולם. כך האדמו"ר מוסיף עוד נקודה.

02:23 למשל, כמו אצל בן אדם גשמי, שהמלך בשר ודם מתאכסן ודר איתו. אמרנו שיש איזה כמה נקודות: לא רק מתאכסן, אלא דר. האדמו"ר הולך בפרטי המושג. יש שמחה מעצם העניין שהמלך הגיע אפילו כמו אורח, אכסניה. כן, כל שכן אם הוא מקבל שם דירה וגר שמה באופן קבוע. וכל שכן אם זה לא שאני אצל המלך, אלא המלך אצלי, איתו עמו בביתו, אז זה שמחה גדולה ביותר. אבל זה גם כן, שיהודי מתבונן שהקדוש ברוך הוא נמצא כאן בתחתונים איתו בביתו באופן של קביעות, אז זה השמחה הכי גדולה. כמה דיוקים שלא היה לנו זמן לבאר. תניא הרי כל מילה מדויקת, כל פרט, כל מילה. כמובן שאנחנו עד כמה שאנחנו מלהיטים, אז זה אפס קצהו מעומק העניינים. כמו שמובא בשם הרבי ממונסטירן[?] שהתניא זה ספר שהקטן שבקטנים מבין והגדול שבגדולים לא מבין. אז עד כמה שאתה תתעמק תמיד אפשר למצוא עומק יותר מעומק. אבל יש כאן דיוק הלשון של האדמו"ר, אומר: "כמה גדלה שמחת הדיוט ושפל אנשים". למה האדמו"ר מזכיר את שני הביטויים האלה, הדיוט ושפל אנשים? אז מוסבר במפרשים שהדיוט זה חיסרון בשכל. הדיוט זה בן אדם שהוא טיפש. הדיוט, על פי פירוש של הדיוט, זה אחד שיש לו בעיה בשכל, איש פשוט, בקר השכל. שפל אנשים, אנשים זה עניין של מידות. שפל אנשים זה בן אדם שהוא שפל במידות. אז האדמו"ר אומר הדיוט ושפל אנשים, גם בשכל וגם במידות. כן. אחרי זה אומר האלטער רבי, גם כן יש כאן דיוק, שהאלטער רבי אומר שהדיוט ושפל אנשים, אז הוא אומר: "ודר אתו עמו בביתו". מה הלשון אתו עמו?

04:27 זה אותו דבר, אתו עמו. מה האלטער רבי מוסיף כאן שתי המילים אתו עמו? הלשון הזה אתו עמו זה לשון של רש"י בפרשת וישב. רש"י אומר שמה: "ויתנכלו אותו להמיתו", שכתוב על האחים של, של יוסף שרצו להרוג אותו. אז רש"י אומר, אני מגיע לפסוק הזה, אז רש"י אומר אתו עמו, כאילו אמר אליו. אז נראה שם, מגיע הלשון אתו עמו. תראה, אתו ועמו זה אותו דבר. מה ההבדל בין אתו ועמו? וסתם חוץ מזה אנחנו יודעים שהאלטער רבי בתניא לא מביא סתם מליצות, אלא האלטער רבי רוצה להגיד כאן איזה הסבר עם המילים אתו עמו. אז ויפן כלול יהיה הפירוש. מה באמת מוסיף המילה עמו על אתו? כשאתה אומר אתו, אתו זה לשון טפל. את זה לשון חז"ל. את זה לשון טפל. את הטפל לבשרו. אז העניין של את זה כאילו שאתה אומר שזה לא עיקר, זה טפל. זה מראה על ביטול. עמו זה גם כן טפל. זה, זה לא דבר עצמו. עמו גם אצל חסידות אנחנו מוצאים הרבה פעמים עמו טפל ובטל. אבל אף על פי כן, ההבדל בין אתו לעמו זה שעמו מדגיש על קשר. זאת אומרת, יש טפל שהוא טפל, טפל, טפל וטפל ובטל. עמו מדגיש שמצד אחד הוא לא העיקר, הטפל, אבל הוא עמו, עמו שהוא מיוחד אתו. אז האלטער רבי לכן רוצה להגיד כאן שהאופן איך שיהודי מתבטל לקדוש ברוך הוא, מצד אחד זה עניין של אתו, על ידי שאתה מתבונן בעניין של אחדות הוי' האמיתית, עם כל העניין הזה, אז אתה מגיע למסקנה שאנחנו כולנו בטלים במציאות. זה לגמרי עניין של אתו. יש הטפל, עניין של ביטול, אבל יחד עם זה,

06:26 זה אתו עמו. זה לא טפל של, של, של, של טפל. אני אומר שזה עניין של ביטול, וזה מראה על חלישות, על, על, על, על ריחוק, אלא להפך, זה אתו עמו, שהאתו זה בא באופן של אחדות, שמתחבר אתו, שהוא מיוחד אתו, שקשור אתו. שזה דבר אחד מהעניינים שצריכים לדעת. זה דבר מהדברים הכי חשובים, זה שחסידות מדברת על ביטול. אז הרבה פעמים אנשים טועים, שלומדים חסידות, שביטול פירושו עניין של שוואכקייט. ביטול עניין של חלישות במציאות. ביטול, אני כלום, אני שום דבר. ולפעמים יכולים להגיע מזה טעות אפילו בעבודת השם, שהבן אדם מצד, מצד כל המאמרים שמדברים כל כך הרבה על ביטול, ביטול, ביטול, ביטול, אז הוא מגיע להרגשה של שאני שום דבר. אז כופר אני דרעסס הוא נהיה שמאטה, כמו שהוא נהיה סמרטוט. הוא נהיה, כי הביטול פירושו שאני כלום, אני שום דבר. ממילא מה שווה הבית שלי, מה שווה המציאות שלי, מה שווה מה שאני עושה, מה שאני לא עושה. אז האמת זה לא נכון, כי אדרבה, הביטול שחסידות מדברת, אז הביטול הזה זה אדרבה להדגיש את כל היכולות מצד הביטול. אז אדרבה, אז אני בטל, זה ייחוד והתקשרות עם הקדוש ברוך הוא, שזה מה שהאלטער רבי רוצה להדגיש כאן בפרק, השמחה שמגיעה מצד הביטול, ולכן הוא מוסיף אתו עמו, זה האתו הזה. זה באופן של עמו, שמיוחד אתו. יש אבל, זה הפירוש הזה לכאורה, וכן הלאה, יותר קרוב לפשט. יש כאן אבל מר' לוי יצחק, אבא של הרבי, פירוש אחר. ר' לוי יצחק אומר שאתו עמו זה שתי דרגות. האבא של הרבי בפירוש על התניא כותב שהמילים אתו עמו, זה בא לרמז שישנן שתי

08:06 דרגות בעניין של, של אחדות ה', אבל נשאיר את זה ליותר מאוחר, כי זה מגיע יותר בהמשך של הפרק. נחזור לעניין הזה. נמשיך הלאה בפנים התניא. דרך אגב, לפני שממשיכים הלאה ונגיע לקטע הזה שלמדנו עכשיו בעניין של, של כמה כדי לעשות חסדים וכל העניין הזה, רק להוסיף סיפור אחד ששמעתי מהמשגיח שלי, שהוא קיבל מהרבי מכתב בתור בחור. מדברים לפני חמישים שנה. אז היה בחור, היה בחור בישיבה, אז קיבל מכתב מהרבי שביקש ברכה, עצה, הדרכה בעניין של יראת שמיים, של דיבור ומעשה. והרבי כתב לו שילמד פרק מ"א של תניא בעל פה, ויחזור על זה ויתבונן בזה מזמן לזמן, כל הזמן, כדי שזה, זה, זה יביא, יעורר אצלו את העניין של יראת שמיים. אחרי זה, אחרי מספר זמן, הוא קיבל עוד מכתב של הרבי, והוא מצטרך לזה, והרבי כתב לו שימשיך בהתבוננות בעניין של פרק מ"א הלאה, וזה בקשר ליראת שמיים. והרבי אומר לו שצריכים להמשיך. אדרבה, כל מה שהוא יתבונן יותר, זה יפעל עליו יותר. זה שהוא מתלונן שזה לא פועל עליו, זה בגלל שהוא לא מתבונן מספיק. ואז הוא דרש ממנו להמשיך עוד. אחרי זה הרבי מוסיף לו: ״אלא שצריך גם כן לפעול שזה יהיה בשמחה״. זאת אומרת, אני מתבונן בפרק מ"א. מה כתוב בפרק מ"א? פרק מ"א הרי גם כן כתוב איך שהקדוש ברוך הוא מניח עלינו, וייחד מלכותו עלינו, ישראל בכלל ופרט, והנה ה' ניצב עליו ומלא כל הארץ כבודו, ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי. כן, אבל בפרק מ"א אדמו"ר הזקן לא מדגיש את השמחה. שמה בעיקר אדמו"ר הזקן מדגיש את היראה: ״ועל כן צריך לעבוד לפניו באימה ויראה כעומד לפני המלך״. ההרגשה

10:00 שאם המלך נמצא פה, ניצב עליו, אז זה מעורר עניין של יראה, יראה, פחד, ביטול. אדמו"ר הזקן שמה לא מדגיש שמחה. אז הרבי הוסיף לו במכתב: צריכים אבל לראות שיהיה גם שמחה בעניין של ההתבוננות, ולכן שגם כן יתבונן בעניין שכתוב בפרק ל"ג. הרבי מעתיק חלק מהפרק, מהעניין הזה של כמה כדי לעשות חסדים. זאת אומרת שיחד עם זה של ״והנה ה' ניצב עליו״, שזה מעורר את היראה והפחד להיזהר במחשבה, דיבור ומעשה, לא להיות מורד במלכות, יחד עם זה צריך להיות גם כן הרגש השמחה מאיכות גופא שהמלך נמצא יחד איתי, שזה מעורר גם כן תנועה של שמחה. אז זה שלוש שורות מלמעלה. ממשיך הרבי ואומר כאן: ״ועל זה תיקנו ליתן שבח והודיה לשמו יתברך בכל בוקר ולומר אשרינו מה טוב חלקנו״ וכו'. על העניין הזה של האמונה האמיתית. אז על זה אנחנו בכל בוקר בתפילה, אנחנו משבחים את הקדוש ברוך הוא. לפני התפילה, ונגיע בחלק הקרבנות. יש כאלה שנוהגים שאת החלק הקרבנות אומרים את זה מאוד מהר בדרך למקווה או בדרך חזרה מהמקווה, או כשהם הולכים ואומרים. אפילו שאומרים את זה בזול, אומרים את זה מאוד במהירות. זה יוצא ידי חובה. חס ושלום. להזכיר שיש אולי גם כאלה שלפעמים יכולים לדלג על קרבנות, ויש מהרבי מכתבים מאוד חריפים לא לדלג על קרבנות, אפילו שבגלל זה הוא יפסיד את העניין של תפילה בציבור. אף על פי שבשולחן ערוך כתוב שכשמגיע לתפילה בבית כנסת, וכדי להתפלל תפילה בציבור, אז מותר לדלג אפילו על חלקים של פסוקי דזמרה. אבל אצל חסידי חב"ד, בייחוד על פי קבלה, על פי כתבי האר"י ז"ל, מדייקים לא לדלג שום דבר, אפילו לא על קרבנות. אפילו אם בגלל

11:54 זה אני אפסיד תפילה בציבור, אז אפילו לא לדלג על קורבנות. לא בשחרית ולא במנחה, כי כל סדר התפילה על פי קבלה זה מכוון ומדויק על פי קבלה, וכל זה חייב להיות דווקא בסדר כזה ולא בסדר אחר. וממילא כך, אף על פי שבהלכה יש עניין של דילוגים, אבל בקבלה אסור לדלג. עד כדי כך שהשל"ה הקדוש כותב על הסימן הזה בבית יוסף, שהוא סימן שלם שיש על דילוגים, הוא כותב מילים מאוד חריפות שהבית יוסף בנקודה הזאת הוא לא הלך בדרך, אה, ש-- דווקא מילים קשות הוא אומר ש-ש-שזה באמת. זאת אומרת, הבית יוסף היה גם מקובל, וממילא בעניין הזה היה צריך ל-ל-להיות יותר זהיר, לא כל כך להקל בעניין הזה. לפי מה ממש? איך שזה מגיע, מה זה? שחסידים צריכים להיות מאוד זהירים בעניין הקבלה. וכאן האלטער רבי מדייק שבנוסח הקבלה אנחנו אומרים כל בוקר שבח והודיה לשמו יתברך, ואומרים, מה אומרים שמה? ולמה אשרינו מה טוב חלקנו וכולי ומה יפה ירושתנו. אומרים בנוסח התפילה, אומרים אשרינו מה טוב חלקנו מה יפה ירושתנו. אז מה אנחנו אומרים אשרינו? מה הנוסח שמה אומרים? על מה מדברים שמה? אשרינו מה טוב חלקנו מה נעים גורלנו מה יפה ירושתנו, אשרינו שאנחנו משכימים ומעריבים ערב ובוקר ואומרים פעמיים בכל יום שמע ישראל. זאת אומרת זה ההקדמה של קריאת שמע של שחרית. כן, בפרט חסידים שמתפללים מאוחר, אז צריכים מאוד להיזהר שלא להפסיד את העניין של זמן קריאת שמע. אז הקריאת שמע הזאת שאומרים מקודם זה קשור עם מצוות קריאת שמע מדאורייתא. אם לא, כשמגיעים לקריאת שמע בזמן של המניין, אז לפעמים יכול להיות שזה כבר אחרי זמן קריאת שמע. אז שמה זה קריאת שמע דאורייתא.

13:42 ומה אומרים שמה? שאשרינו מה טוב חלקנו מה נעים גורלנו מה יפה ירושתנו. מה אשרינו על העניין של עניין של אחדות הוי' שמשכימים ומעריבים ואומרים שמע ישראל. כלומר, מסביר האלטער רבי, מי ששש ושמח בירושה שנפלה לו הון עתק שלא עמל בו. כמו שבן אדם שמח מאוד כשהוא מקבל ירושה שהוא לא עבד על זה, הוא לא התייגע על זה, זה הגיע לו בדרך ירושה. אז הבן אדם נהיה מאוד שמח שפתאום בפעם אחת הוא קיבל ירושה גדולה של-של המון אוצר גדול. כן ויותר מכן, זה בדיוק ירושתנו. עניין של ירושה, שאותו דבר ולא רק אותו דבר, אלא אפילו יותר מזה. לאין קץ יש לנו לשמוח, אותו דבר והרבה יותר מזה בלי סוף. אנחנו צריכים לשמוח על ירושתנו שהנחיל לנו אבינו, על הירושה שקיבלנו מאבינו, הוא יחוד הוי' האמיתי אשר אפילו בארץ מתחת אין עוד מלבדו. על מה אנחנו צריכים לשמוח? אנחנו צריכים לשמוח על העניין הזה שקיבלנו בירושה את העניין של אחדות הוי' האמיתי, שאפילו בארץ מתחת אין עוד מלבדו, שגם כאן בעולם אין שום דבר חוץ מהקדוש ברוך הוא. וזוהי דירה בתחתונים. זה עצמו הירושה הזאת שקיבלנו בירושה את ההרגש בעניין של אחדות הוי', אז הדבר הזה זה עצמו העניין של דירה בתחתונים. שיהודי שנמצא כאן למטה בעולם הגשמי, כמו שאמרנו קודם, יכול להרגיש את העניין של דירה-- של אחדות הוי', זה עצמו העניין של דירה בתחתונים. שהתכלית שזה בשלב הבגרות נהיה עניין-- נהיר אצלו העניין של אחדות הוי'. מה זאת אומרת ירושתנו שקיבלנו מאבינו? העניין של אחדות הוי' זה עניין שנמצא בעולם גם בלי, בלי אבינו. זה הרי האמת. העניין של אחדות הוי' זה

15:39 הרי המציאות כפי שזה על פי אמת מצד העולם. אף על פי כן, יהודי דווקא הוא כלי לעניין של אחדות הוי'. גוי הוא לא כלי לאחדות הוי'. מובא בספרים וגם במאמרים אומרים שגוי בעצם הוא לא שייך לעניין של אחדות הוי'. מובא בספר, שלמה? העניין של אחדות הוי' יש שתי מצוות. יש מצווה של אמונה ויש מצווה של אחדות. מצווה של אמונה, להאמין במציאות הקדוש ברוך הוא. זה חייבים גם כן גוי. זה אחד משבע מצוות בני נח. גם גוי חייב להאמין בקדוש ברוך הוא, במציאות השם, שהקדוש ברוך הוא הוא הקדוש ברוך הוא וכולי, כל העניין הזה. אבל העניין של אחדות, של לא לעשות שיתוף, אז כתוב שגויים לא מוזהרים. לכן הפסוק של שמע ישראל כתוב ישראל דווקא, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. זה עניין של דווקא ששייך לבני ישראל. מוסבר גם כן במאמרים של פרשת השבוע, פרשת וארא, וידעתם כי אני ה', שזה המצווה של אחדות הוי'. הזוהר מסביר שמה שכתוב בפרשת השבוע וארא, וארא אל אברהם, אחרי זה כתוב שם וידעתם כי אני ה', שזה העניין של אחדות הוי', שהמצווה של אחדות הוי' התגלה הרי לאבות, ואחר כך על ידי משה רבנו יותר דרגה יותר גבוהה בעניין, שזה העניין של אחדות הוי' שקיבלנו את זה ירושה. למה? למה אומרים שהדבר הזה מגיע דווקא בתור ירושה? אז לכן העניין של אחדות הוי' זה המציאות האמיתית. למה דווקא זה צריך לבוא בדרך ירושה? למה דווקא אצל יהודי? למה גוי לא? אז מוסבר בחסידות העניין שבעצם נברא הוא מציאות, ובגלל שנברא הוא מציאות אז אין אפשרות שנברא יגיע לעניין של אחדות הוי'. נברא הרי מציאות יש, עד כמה שהוא יהיה מזוכך, נעים

17:30 וגוי הוא יש, וממילא אף פעם לא יוכל להגיע. הוא יכול להגיע להכרה שהקדוש ברוך הוא קיים, הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, אבל לא בעניין של אחדות הוי'. ולמה? כי היסוד של כל המציאות שלו זה מציאות היש. ואפילו אם יגיע לאיזשהו ביטול, ביטול היש יכול להיות, אבל לא ביטול המציאות האמיתי. זה העניין של ביטול של אחדות הוי', שאומר שהמציאות של הקדוש ברוך הוא זה המציאות היחידה. זה לא שייך אליו. דווקא יהודי שיש לו נשמה, שהנשמה חלק אלוקה ממעל, שהוא מגיע מהעניין של סובב כל עלמין. זה מוסבר במאמר של הבעל שם טוב גם כן, בשורש י"ג. שם הרבי מסביר את זה באריכות. ההבדל בין גוי ליהודי, שגוי מקבל חיים מממלא כל עלמין ויהודי מקבל חיים מסובב כל עלמין. לכן גוי בעצם הוא מציאות, ולכן שיתוף הוא לא מוזר. מותר לו להאמין שיש הקדוש ברוך הוא ויש עוד כוחות שהקדוש ברוך הוא משתף איתם בעולמים, שהעולם יש לו איזה מציאות בפני עצמו גם כן. מה שאין כן יהודי, מצד של חלק הוי' עמו. אז לכן יהודי שייך לעניין של אחדות הוי' אמיתי. מאיפה קיבלנו את העניין הזה? זה קיבלנו בירושה מאבותינו. כמו שהרבי כבר אמר קודם בפרק י"ח, שהאבות הן הן המרכבה ועל כן זכו להמשיך לבניהם את העניין של חלק הוי'. מצד הנקודה הזאת שקיבלנו בירושה את העניין של חלק הוי' עמו, לכן יש אצל כל יהודי בטבע הנשמה העניין של אחדות הוי'. זה חי אצלו, זה מונח אצלו. אלא מה? העבודה שלנו צריך להיות להתבונן בזה, להבין את זה, להשיג את זה. אבל מצד האמונה זה חי אצל כל אחד ואחד. ועל זה אנחנו

19:01 אומרים אשרינו מה טוב חלקנו, ומה יפה ירושתנו. על העניין הזה, על הירושה, על איזה ירושה אנחנו משבחים את הקדוש ברוך הוא? על הירושה בעניין של אחדות הוי' אמיתי שלנו בלבד, שזה העניין של דירה בתחתונים שנמסר דווקא לבני ישראל. יש כאן דבר מעניין שהרבי מדייק. פלא פלאים. האלטער רבי מביא את הלשון של הנוסח בסידור, אז הוא מביא את הלשון אשרינו מה טוב חלקנו. הוא מביא את הלשון ומה יפה ירושתנו, והוא לא מביא את האמצע, ומה נעים גורלנו. או שיביא את שלושתם או שיביא... הנה, אפשר, אם הוא לא רוצה להביא את הכל, אלא מה, בגלל שבעיקר הוא מדבר כאן על עניין של ירושה, אז היה צריך להביא רק את החלק האחרון, ומה יפה ירושתנו. הוא מביא את החלק הראשון, הוא מביא את החלק השלישי. בעצם הפשט, זה דרך אגב לתרץ, שאשרינו מה טוב חלקנו זה הנוסח. ככה, ככה זה מתחיל. זה התחלת המשפט, מתחיל אשרינו מה טוב חלקנו. אז מביא את זה בתור הקדמה, אבל בעיקר הוא מתכוון לסיום, ומה יפה ירושתנו, שזה הרבי מסביר שזה קטע של ירושה, כן? שמקבלים את זה בתור ירושה. אבל יש הסבר גם כן, זה יותר עמוק, שהרבי דווקא מביא את שתי הלשונות האלה, העניין של מה טוב חלקנו והעניין של ומה יפה ירושתנו. למה? כי מוסבר בחסידות שמה שלושת הדרגות, חלקנו, גורלנו, ירושתנו. אז כתוב בחסידות שחלקנו, חלק זה עניין של שכל. חלק, חלק זה עניין פנימי. חלק זה אפשר לחלק לחלקים, וזה שייך לחלק הנשמה שמתלבש בשכל, נקרא חלקנו. גורל זה משהו שלמעלה מהשכל, זה גורל. וירושה זה עצם הנשמה, זה יותר גבוה מגורל. גורל זה חיה, ירושה זה יחידה. איך שמוסבר

20:58 העניין בחסידות בכמה וכמה מאמרים. איך זה בדיוק החלוקת מדרגות. זה גם כן באחד מהביאורים שהרבי מביא את זה בביאורים של תשל"ב. שם הרבי מביא את כל העניין הזה ועוד כמה מאמרים שמסבירים את העניין. אבל על כל פנים, נגיע לענייננו. מכיוון שכאן האלטער רבי רוצה להדגיש את שתי הקצוות. מצד אחד הוא רוצה להדגיש שהעניין של אחדות הוי' יש אצל כל יהודי באמונה פשוטה מצד ירושה. זה העניין של ומה יפה ירושתנו. מצד שני, האלטער רבי רוצה חסידות חב"ד, שזה לא יישאר רק באמונה, אלא כמו שהאלטער רבי אמר קודם, הדגש שזה להתבונן ולהעמיק בדעתו. העניין של עבודה והשגה דווקא. ולכן הוא מביא גם כן את החלק הראשון, מה טוב חלקנו, שמצד... יש לנו את שתי המעלות, שמצד אחד יש לנו את העניין שמגיע בירושה, העניין של אחדות הוי'. אצל יהודי יש את זה באמונה פשוטה, כמו שהאלטער רבי אמר קודם ואחרי זה, שכשיהודי אומר "אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם", וזה גם כן שמה באותו דף, באותו עמוד בתפילה, באותו עניין של... תראה, אז הוא, אז הוא באמונה פשוטה הוא מאמין שהקדוש ברוך הוא בלי שינוי, אחדות הוי' אמיתית, אבל זה אמונה. מצד שני, אבל דורשים שזה יהיה גם כן בעבודה והשגה באופן של, של חלקנו, שזה יבוא בעבודה והשגה באופן של חב"ד. יש כאלה שמוסיפים עוד נקודה יותר אפילו, שלפי זה גם כן אפשר להגיד דרך הרמז שמה שהאלטער רבי אומר כאן על ירושתנו, שהנחילונו אבותינו. אז בפשטות אבותינו הולך על אברהם יצחק יעקב, שמשמה קיבלנו את העניין של אמונה. אבל ברמז גם כן, שהנחילונו אבותינו, האלטער רבי מתכוון לבעל

22:32 הבעל שם טוב, הרב המגיד, חסידות ח-- תורת החסידות, שהם התחילו להביא את העניין של אחדות הוי' באופן של, של להוריד את זה יותר מהאמונה, שזה יבוא גם כן בהשגה, בעבודה ובהרגשה. ומילה אבותינו מרמז גם כן לאבות החסידות, שזה, שזה שהם הביאו את העניין של אחדות הוי' יותר בהשגה וזה יותר בפנימיות. כיוון שהיום מציינים כ"ד טבת, אז רק נספר סיפור אחד או אולי שני סיפורים בקשר לעניין הזה שלומדים גם בתניא, זה בקשר לכ"ד טבת. ישנם שני סיפורים שחסידים מספרים בימים האחרונים. כמה סיפורים, אבל שני סיפורים שקשורים עם העניין שהאלטער רבי מסביר כאן בתניא. שני סיפורים. סיפור אחד ידוע שמספרים שהאלטער רבי אמר בימים הסמוכים לפני ההסתלקות שלו. אומרים את זה גם על האלטער רבי, אומרים את זה גם על הצמח צדק, על שניהם. שהאלטער רבי אמר יום או שעות לפני ההסתלקות, אז הוא אמר: "אני לא רואה את ה-- את הקיר ש-- בגג, באלקון מה שקוראים לזה." תראה, זאת אומרת שהוא לא רואה את ה-- היה-- הבתים היו עשויים מקורות, קורות ברזל. אז האלטער רבי אמר, לא יודע איך זה קרה לצמח צדק, לא זוכר בדיוק את פרטי הסיפור, ואמר: "אני לא רואה את הקורה, את הגג, את התקרה, את ה-- את העץ של זה. אני רואה את דבר הוי' שנמצא בו." כן, זאת אומרת שהאלטער רבי ככה הוא הגיע לדרגה, אדם שרואה את זה במוחש. את כל העניין שחסידות מדברת על העניין של אחדות הוי', הוא רואה את זה במוחש. ויש דיוק על זה. לא יודע בדיוק איפה זה נמצא בתיאור של הרבי, שהדיוק של האלטער רבי היה: הוא לא אמר "אני לא רואה את-- אני רואה

24:15 את דבר הוי'" או "אני רואה את האלוקות". הוא אומר: "אני רואה את דבר הוי' שבבאלקון שבתקרה." זאת אומרת שזה החידוש של האלטער רבי בעניין של אחדות הוי'. לא לשלול את מציאות העולם, אלא לראות את האלוקות בתוך מציאות העולם. זה סיפור אחד. סיפור שני יש שגם מספרים, שהרי ידוע שבזמן שהאלטער רבי... אה? רצית לשאול משהו? מספרים שהאלטער רבי בימים האחרונים שלו הרי היה אז עוד באמצע המלחמה של נפוליאון, ונפוליאון הרי היה מנגד גדול. האלטער רבי הרי כל המלחמה שלו וכל המסירות נפש שלו, עד כדי כך שהוא נפטר לפני הזמן, כל זה היה בגלל שהאלטער רבי רצה מאוד שנפוליאון יפסיד ורוסיה תנצח. ואז מספרים חסידים, הייתה קבוצה של יהודים שבאו אל האלטער רבי ושאלו אותו למה? למה הוא כל כך רוצה שנפוליאון, אה, יפסיד? מה, מה רוסיה יותר טוב מנפוליאון? זה רוסיה גם כן גויים. אבל, לא, שידוע שאמרו: "פאניא גנב, פאניא גזלן." פאניא, פאניא זה אומרים על רוסי, גוי רוסי. היו אומרים אצל יהודים, היו קוראים להם פאניא. אז אומרים פאניא גנב, פאניא גזלן, הוא גם כן גנב וגזלן. אז מה פתאום האלטער רבי כל כך רוצה שהרוסים, הפאניא, ינצחו נגד הצרפתים? מה כל כך יותר טוב? אז האלטער רבי ענה לו, מספרים שהוא אמר בניגון: "פאניא גנב, פאניא גזלן, פאניא נאַאיוו. אבל ניט קיין מנגד צו אחד. נפוליאון איז אַ מנגד צו אחד, צו מיין אחד." זה היה הנוסח של הניגון. ככה מספרים בקבלה בשם חסידים שזה היה הנוסח שהאלטער רבי אמר, בתרגום. אז הוא אמר שפאניא גנב, פאניא גזלן, פאניא נאַאיוו. אבל מה? זאת אומרת בקשר לגוי הרוסי אז באמת

26:04 שהוא גוי, הוא גנב וכל, כל החסרונות, אבל הוא לא מנגד לאחד. בשעה שנגד נפוליאון הוא מנגד לאחד, ולא סתם שמנגד לאחד, הוא מנגד למיין אחד, האחד שלי. זאת אומרת האחד של חסידות, שזה אחדות הוי' האמיתית של אין עוד מלבדו. ונפוליאון, כמו שידוע כל הסיפור של נפוליאון, שהוא היה בתכל'ס הישות. ההיפך של העניין של אין עוד מלבדו, היה מנגד הכי גדול לעניין של אחד, ולכן האלטער רבי כל כך התנגד, התנגד לניצחון של נפוליאון. על כל פנים. סוסי הרמלים.