לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ג - חלק 5

00:00 מחזיק בדף מ"ב בשורה המתחלת אחרי הנקודה, והנה. והנה כשיתעמק בזה, בן אדם יתעמק בכל מה שדיבר האדמו"ר עכשיו בעניין של אחדות הוי'. אז בן אדם מתעמק בזה הרבה. ישמח לבו ותגל נפשו. אדם מתעמק, מסתכל בהשגות. חושב הרבה בעניין שדיברנו כאן, אז העניין של אחדות הוי' יביא בבן אדם, בנפש, זה יגרום לשמחה גדולה מאוד. ישמח לבו. קודם כול אומר האדמו"ר, ישמח לבו, שהשמחה דבר ראשון תהיה בלב. אחר כך הוא אומר ותגל נפשו. מהלב זה יתפשט לנפש. נפש זה לא רק הלב, נפש זה כל הכוחות, כל כלי הנפש. זאת אומרת, בהתחלה כשהבן אדם שומע דבר טוב, בשורה טובה, אז בהתחלה ההרגש של שמחה זה רק בלב. מבחוץ עדיין לא רואים עליו תנועה של שמחה. רק בלב הוא מרגיש של שמחה. אחר כך, כשהשמחה מתפשטת יותר, אז השמחה הולכת על כל הכוחות, שהשמחה מתפשטת בפנים, בידיים, ברגליים. הוא רוקד, הוא מטפח, עושה, עושה כל מיני תנועות. זאת אומרת שהשמחה חודרת בו בכל הכוחות. הנפש נקרא נפש. אף גילת ורנן. אף גילת ורנן פירושו עוד יותר. זאת אומרת, זה שלושה עניינים, שלוש דרגות. קודם כול זה ישמח לבו. אחר כך הוא אומר ותגל נפשו. אחר כך אומר אף גילת ורנן. גילת ורנן זה מלשון של פסוק שהמפרשים מפרשים שגילת ורנן זה כאילו אומרים ריבוי השמחה. זה כאילו שהשמחה כבר עוברת את כל הגבולות. זאת אומרת, לא רק שהשמחה בלב, לא רק שזה מתפשט בכלי הנפש, אלא כשהשמחה מוציאה אותו מהכלים. יציאה מהגבולות. זה מה שהרב ממשיך הלאה ואומר, "בכל לב ונפש ומאד", שזה בעצם אותו דבר במילים אחרות. "בכל לב ונפש ומאד" זה שלוש דרגות באהבה. כמו שאומרים,

02:27 אני אגיע לאחדות הוי'. שאהבת ה' צריכה להיות בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. מה מסבירים בחסידות? מה הם שלושת העניינים? שקודם כול יש אהבה בלב. שהלב מרגיש אהבת השם, אבל זה רק הרגשה בלב. אחרי זה, זה בכל נפשך. זה כשהאהבה מתפשטת לכל איברי הגוף, רץ לדבר מצווה וכולי. זאת אומרת שגם באיברים רואים שהוא אוהב את השם. זה מתבטא גם כן בכל כוחות הנפש. זה נקרא בכל נפשך. אחר כך אומרים "ובכל מאדך". מה זה מאדך? מאדך מלשון מאד, בלי גבול, שזה יציאה מהגבולות. אבל זה גם כאן בהקשר לעניין השמחה. אז גם כן, על ידי שיהודי מתבונן באחדות הוי', אז זה ההשגות והעומק באחדות הוי' גורמת לבן אדם שמחה, והשמחה גם כן עוברת את שלושת השלבים האלה. קודם ישמח לבו, אחרי זה ותגל נפשו, ואחרי זה אף גילת ורנן. גם כן כמובן שהמילים ישמח, אחרי זה אומר ותגל, אחרי זה אומר גילת ורנן. אז זה גם כן שלוש מילים שונות של שמחה, שכל אחד מבטא יותר השגות. ישמח זה השמחה. זה, זה השמחה הראשונה נקרא שמחה, וכשהשמחה מתפשטת יותר זה נקרא גילה. וכשהשמחה מתפשטת עוד יותר זה עניין של גילת ורנן. שכל אחד מהם זה עוד, עוד שלב, עוד השגות יותר בעניין השמחה, על כל פנים. בדיוק מה ההסברה בזה אני לא יודע, אבל ככה וככה מובן ש-- שגם כן המילים זה, זה, זה מכל בחינה זה דרגה יותר. בחסידות מובא קצת העניין. לא ראיתי שמפרשים כאן בתניא את המילים האלה במפורש. מה ההבדל בין שמחה וגילה וגילת ורנן? אבל בדרך כלל רואים שמובא את העניין, כן? ש-ש-שלמשל מגיע לגילה, מובא בדרך כלל שגילה זה מלשון גילוי. כן? זאת

04:29 אומרת שגילה זה גילוי השמחה. השמחה עצמה יכול להיות שזה רק ברגש הלב. הלשון גילה זה כשהשמחה באה בגילוי, באה בהתפשטות, אז ממילא זה מתאים עם העניין של, של ותגל נפשו. כן? זה שמחה יותר בעניין של גילוי. וכנראה גילת ורנן אז, אז, אז, אז, אז לכאורה הלשון גילת ורנן זה מלשון הפסוק ששם אומרים שגילת ורנן פירושו שמחה מאוד גדולה שקשור עם העניין של בכל מאדך. אבל מה הדיוק? דווקא גילת ורנן עניין של רננו. אז בכלל בדרך כלל מוצאים העניין של רננו, מובא בדרך כלל שזה שמחה שבאה מתוך מן ההיפך. כשהשמחה מגיעה מתוך צער, יתרון האור מן החושך, אז זה נקרא רננו. כן? לכן כתוב שמחה בצח ורננו ברמש. כשה-- כשהשמחה מגיעה מתוך החושך זה עניין של רננו. אבל זה לא כל כך קשור בדיוק לכאן לעניין של בכל מאדך. זה קשור לכל הפרק שהרב מסביר עוד מעט שהשמחה של אחדות הוי' זה שמחה כמו יתרון האור מן החושך. אבל אני לא יודע בדיוק מה הקשר של זה עם הבכל מאדך. אבל על כל פנים, מגיע לכל זה העניין. אז מה שהרב רוצה להגיד כאן, שעל ידי שיהודי מתעמק בעניין של אחדות הוי', אז השמחה הולכת ומתפשטת אצלו. ממשיך האלטער רבי ואומר, והנה... סליחה. באמונה זו השמחה תהיה אצלו מצד מה? מצד האמונה. אמונה זו כי רבה היא. כן? מצד העניין הזה, ההרגש שמרגיש חיות לאמונה באחדות הוי', אז זה מביא את השמחה. למה? כי רבה היא. האמונה באחדות הוי', זה שיהודי יכול להאמין, לתפוס, להשיג את העניין של אחדות הוי', אז כי רבה היא, זה דבר מאוד נעלה. מה פירוש כי רבה היא? רבה מלשון ריבוי. איפה מוצאים

06:34 את הלשון "כי רבה היא"? אז הרבי באחת השיחות מציין, במגילת אסתר: "ונשמע פתגם המלך ... כי רבה היא". מה "כי רבה היא"? רבה מלשון חשיבות. כן? עניין של גודל וחשיבות. רבה במספר. אז המפרשים שמה גם כן מסבירים, אחד הפירושים של רבה זה מלשון גודל וחשיבות. כן? על דרך זה גם כאן. אז מה אומרים "כי רבה היא"? הפירוש הוא שהעניין הזה שיהודי יכול לתפוס, לקלוט את העניין של אחדות הוי', אז זה דבר מאוד גדול, "כי רבה היא", ולכן השמחה של זה שמחה גדולה מאוד. אולי אפשר להגיד שהסיבה למה האלטער רבי גם כן משתמש כאן, לא שבכלל הרי ידוע שהאלטער רבי בתניא לא משתמש סתם עם, עם פסוקים בשביל לכתוב דברים מלשון מליצה. הרבי, הרבי כותב באחת השיחות שבתניא האלטער רבי לא כותב פסוקים סתם בשביל יופי הקצב. לפעמים יש ספרים שמשתמשים עם פסוקים כדי לעשות את הנושא יפה, כאילו לשנות. אצל האלטער רבי, כשהוא כותב לשון זה בגלל שהלשון יש לו הסברה מסוימת שקשורה לכאן. אז אולי הסיבה למה האלטער רבי לוקח את העניין של "כי רבה היא", הלשון הזה, כי זה קשור גם כן עם הלשון שאומרים במודה אני: "רבה אמונתך". שהרבי מדבר כאן על העניין של אמונה, שהאמונה באחדות הוי' זה עניין של "כי רבה היא". מאיפה זה-זה-זה מתאים עם הלשון שאומרים במודה אני, ששמה גם כן אנחנו אומרים אותו תוכן. כן? "מודה אני לפניך, מלך חי וקיים". איך כתוב שמה? גם כאן "רבה אמונתך". שהאמונה זה באופן של רבה, גם שמה "רבה אמונתך" זה גם כן עניין של חשיבות וגדלות בעניין של האמונה. אז גם כאן זה שהאמונה הזאת של יהודי תופסת את העניין של האחדות

08:24 דהוי' כרבה. מה כאן הגדלות והחשיבות שבזה? כי היא קרבת אלקים ממש. מה כאן השמחה הגדולה? מה כאן הגדלות של העניין הזה שזה קרבת אלקים ממש? שההסבר בעניין של אחדות הוי' זה נותן לבן אדם להרגיש קרוב לקדוש ברוך הוא בצורה הכי נפלאה שיכול להיות קרוב לקדוש ברוך הוא. מה השמחה הכי גדולה שיכול להיות אצל בן אדם? להיות קרוב לקדוש ברוך הוא. הקירוב הכי גדול שיהודי יכול להרגיש לקדוש ברוך הוא זה כשהוא, כשהוא תופס את העניין של אחדות הוי' אמיתי, שאז נרגשת אצלו קרבת אלקים ממש בשלימות, באופן הכי חזק של קרבת אלקים. אין לך קרבת אלקים גדול מהעניין הזה שבן אדם תופס את העניין של אחדות הוי', ובמילא השמחה היא הכי גדולה. מגיע לזה האלטער רבי. אומר כאן "באמונה זו כי רבה". אז שאלו את הרבי בשעתו, כשנתנו את התניא על הרדיו, הרב ויינברג. אז הוא שאל את הרבי את השאלה הזאת: למה הרבי כותב את הלשון "באמונה זו"? לכאורה, הרבי מסביר את העניין על פי שכל. הרבי עצמו אומר בפרק ל"ג שצריך להתבונן במוח ובשכל. אז אם ככה, למה הרבי כותב את הלשון "באמונה זו", עניין של אמונה? לכאורה זה עניין של הבנה והשגה. אז הרבי ענה על זה שלושה, שלושה ביאורים. למה הרבי אומר את הלשון אמונה על עניין של אחדות הוי', אם העניין של אחדות הוי' זה עניין שמובן על פי הבנה והשגה. אז ביאור אחד הרבי מסביר, שזה מצד העניין של... נכון שאחדות הוי' חסידות מסביר את זה על פי שכל, אבל היסוד של אחדות הוי' זה אמונה. על מה מיוסד כל הביאור שהרבי אמר קודם? על העניין של "בעשרה מאמרות נברא העולם", "בדבר

10:36 ה' שמים נעשו". זה עניין של אמונה, שהעולם נברא בדבר הוי'. אחרי שאני מקבל באמונה שהעולם נברא בדבר הוי', אז אני מתחיל להתבונן, שמסביר הסבר זה דבר הוי'. אז ממילא כמו שהדיבור כל הזמן כלול בנפש, אותו דבר גם כן הדיבור של הקדוש ברוך הוא תמיד מיוחד איתו, כמו שהאור הוא בטל בשמש. אבל אז כל המשל של הנפש זה משל שכלי. המשל של השמש זה משל שכלי. אבל היסוד של כל הסוגיה של אחדות הוי', היסוד זה אמונה. מה שאני מאמין, שכתוב בתורה שהעולם נברא, "בעשרה מאמרות", "בדבר הוי'". על יסוד זה מתחיל כל השכל. אחרי שיש לי היסוד של אמונה, אז אני מסביר עניינים על פי שכל. אז היסוד זה הפסוק. זה ביאור אחד. ביאור שני. שיהודי, עניין של אחדות הוי', אף על פי שאחדות הוי' זה דבר שאפשר להבין את זה בשכל, אבל אצל יהודי זה מונח גם מצד אמונה. יהודי יש לו אמונה בעניין של אחדות הוי'. נכון שאפשר גם להסביר את זה על פי שכל. אף על פי כן, זה שאני חי את העניין של אחדות הוי' זה לא רק בגלל השכל. כן, בעצם העניין של אחדות הוי' זה מונח אצלי מצד אמונה. אני גם יכול להבין את זה, אבל זה שאני מבין את זה, זה לא מפחית את האמונה. אצל המתנגדים למשל יש כזה דבר שמדברים לקרב יהודי, מקרבים יהודי לעניינים של אמונה, אז הם מדברים איתו על פי שכל לגמרי. אני אוכיח לך על פי שכל שיש הקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם. הכל זה שכל. לא צריך להאמין כביכול, הכל אפשר להסביר על פי שכל וזה

12:34 לא נכון. זה לא האמת. יהודי בעצם הוא מאמין בכל הדברים. הוא גם יכול להבין את זה בשכל, אבל זה השלב השני. אבל גם אחרי שהוא מבין את זה בשכל, אז זה לא הפשט: מבינים בשכל. יש כאלה שאומרים, כן, דברים שאני מבין, אני לא צריך להאמין בהם. לא נכון. גם דבר שאתה מבין אתה צריך להאמין. קודם כול זה האמת. ככה זה האמת. יהודי מאמין בעניין של אחדות הוי', וגם כן זה נוגע לעבודת השם. אם בן אדם ייקח את העניין של אחדות הוי' רק מצד השכל, אז מה יקרה? השכל לא תמיד עובד מאה אחוז. השכל, יש לזה שינויים. לפעמים בן אדם תופס, מבין. לפעמים הוא לא מבין. ולפעמים השכל מתגשם ואז הוא לא תופס את העניינים. ולכן גם כן חייב. זאת אומרת, לא רק שבמציאות זה ככה, אלא גם מצד עבודה צריך שבן אדם יהיה לו העניין של אחדות הוי' תמיד גם כן מצד אמונה. וזה האלטער רבי אומר כמה פעמים בתניא, שכשנגיע לסוגיה של אחדות ה' אז האלטער רבי אומר כמה פעמים שישראל מאמינים בני מאמינים, והעניין של אחדות ה' אומרים כל יום, אפילו היהודים שלא מבינים, מצד אמונה. יהודים מאמינים באחדות הוי' תמיד. ולכן יהודים אומרים כל יום, אומרים: אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם. ומה הם חושבים כשאומרים את זה? שהקדוש ברוך הוא אותו דבר לפני הבריאה, אחרי הבריאה. איי, כשמתחילים לדבר על פי שכל הם לא יכולים להסביר את זה. אף על פי כן, באמונה יש להם את זה בפשטות. יהודי אומר ״וכל מאמינים שהוא לבדו הוא״, אז הוא מתכוון בפשטות שהוא לבדו הוא. הקדוש ברוך הוא המציאות

14:15 היחידה. כשיהודי אומר ״ומלא כל הארץ כבודו״, הוא מתכוון בפשטות. זאת אומרת שאצל יהודי באמונה יש שני הצדדים, ולכן בגלל שאחדות הוי' זה עניין שבעצם זה נמצא מצד אמונה אצל יהודי, לכן האלטער רבי קורא לזה אמונה. אחרי זה האלטער רבי מוסיף בהסבר השלישי. לא זוכר. לא זוכר עכשיו. אחרי זה אני, אחרי זה אני אעיין. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: ״וזה כל האדם ותכלית בריאתו ובריאת״. כאן זה טעות. הרבי כותב בלוח התיקון. אז זה כתוב ״בריאתו ובריאת כל העולמות עליונים ותחתונים להיות לו דירה זו בתחתונים״, כמו שיתבאר לקמן. זה אחד מהפסוקים שהילדים לומדים בצבאות השם. גם בחורים מותר להם לדעת את הפסוקים ולהגיד את זה כל יום. לפחות, אני מזמן לזמן. העניין של י״ב פסוקים, זה, זה, זה מהעשירי, זה האמונה שהרבי החדיר לדור שלנו. העניין של י״ב פסוקים. אז מה אומרים י״ב פסוקים? אומרים את הקטע הזה. מה האלטער רבי מוסיף עכשיו? ״וזה כל האדם״. שהעניין הזה שיהיה אמונה אצלי, העניין של אחדות הוי', העניין הזה זה התכלית של כל בריאת האדם. זאת אומרת, השמחה. למה אני צריך להיות? מה? למה העניין של אחדות הוי' גורם שמחה? אז יש בזה שני דברים. דבר ראשון, קירבה לאלוקים, זה הרגשה שהקדוש ברוך הוא נמצא יחד איתי. נוסף לזה, אומר האלטער רבי, בשביל זה אני נבראתי. כל תכלית בריאת האדם. ״וזה כל האדם״, כל האדם. הכוונה זה כל המטרה של האדם. זה כל האדם. בשביל זה הבן אדם חי. תכלית בריאתי. ולא רק בריאתי של האדם, אלא גם כן אומר תכלית כל העולמות עליונים ותחתונים. כל העולמות, גם עליונים ותחתונים. הכול נברא בשביל מה? בשביל

17:07 איזו מטרה? בשביל העניין של דירה בתחתונים. ומה פשט דירה בתחתונים? דירה בתחתונים פירושו שבן אדם בשר ודם. מה זה תחתון? תחתון זה הבן אדם בשר ודם שיש לו גוף גשמי עם מוח גשמי עם לב גשמי. וכשאני במוח הגשמי שלי מבין עניין של אחדות הוי', אז זה פשט דירה בתחתונים. כשאני מבין בראש שלי את העניין של אחדות הוי' אמיתי אורתודוקס, אז זה עצמו זה העניין של דירה בתחתונים. כי אז אני לוקח את הקדוש ברוך הוא, שהוא ייחוד, אחדות הקדוש ברוך הוא, ואני מכניס את זה במוח שלי בתחתון. אז זה דירה בתחתונים. ומכיוון שכל הבריאה זה כדי להיות לו דירה בתחתונים, אז כשהיהודי יושב ומתבונן בעניין של אחדות הוי', אז בזה עצמו נהיה העניין של דירה בתחתונים. יש את העניינים, יש אומרים שגם כן צריכים תורה ומצוות וזיכוך ובירור כל מיני דברים לעשות דירה בתחתונים גם בעולם. זה מצד הדירה בתחתונים שצריכים לפעול גם בעולם. אבל ההתחלה של דירה בתחתונים זה בבן אדם עצמו. שיהודי בן אדם נמצא כאן למטה. יהודי יושב בגוף ומתבונן באחדות הוי'. בזה עצמו כבר נהיה דירה בתחתונים. כי הוא מחדיר את העניין של אחדות הוי' במוח שלו. דבר נפלא ביותר. הרבי פעם הסביר שזה הפירוש, כל החידוש של האלטער רבי, שהאלטער רבי חידש חסידות חב"ד. מה האלטער רבי בחסידות חב"ד? להסביר את העניין של אין עוד מלבדו בשכל. מה כל כך נוגע שהאין עוד מלבדו, העניין של אחדות הוי', יהיה מובן בשכל? אז בפשטות לומדים שזה פשוט נוגע בשבילי כדי שהשכל שלי יהיה כלי לאלוקות. אז צריך להבין בשכל. אם אני לא מבין בשכל, אז אם ככה יוצא שהשכל שלי הוא לא כלי

19:14 לזה. זאת אומרת שאני נמצא מחוץ. זאת אומרת שאני לא שייך לכל העניין. אז לכן האלטער רבי רצה ופעל והסביר להוריד את העניין של אחדות ה' שגם לשכל גם כן יהיה כלי באחדות ה', כי לכאורה זה מצד הגברא, עניין בבן אדם. אז הרבי אמר פה דבר נפלא ביותר. לא, לא רק מצד הבן אדם נוגע העניין של להבין את העניין של אחדות ה'. זה נוגע גם כן בעניין מצד, מצד האלוקות, מצד האמיתית של העניין של אחדות ה'. אם אנחנו נגיד שאחדות ה' זה דבר שרק אפשר להאמין בזה ואי אפשר להוריד את זה בשכל. השכל לא יכול להבין את העניין של אחדות ה', כמו שיש הרבה אנשים שחושבים שאחדות ה' זה רק עניין של אמונה. אי אפשר להבין את האחדות ה' בשכל. בחסידות חב"ד אז אין את העניין הזה: אחדות ה' זה רק עניין של אמונה. אם ככה, יוצא שזה לא אחדות ה'. הבעיה זה לא רק בבן אדם. הבעיה זה באחדות ה'. זה יוצא שיש מציאות שהקדוש ברוך הוא לא יכול להתגלות שמה. השכל שלי, שמה אלוקות לא מגיע. מתי אני יכול להיות שייך לאחדות ה'? כשאני מבטל את השכל. כשאני יוצא מהשכל. אבל בשכל אין אחדות ה'. אז אם ככה יוצא שיש אין עוד מלבדו, חוץ מהשכל שלי? השכל שלי לא כלי ל-- לא מבין אלוקות. אז אם ככה יוצא שיש מקום איפה שאלוקות לא מגיע. אז ממילא מצד העניין של זה אחדות ה', לא רק מצד שהבן אדם יהיה כלי, אלא גם מצד העניין של אחדות ה' נוגע שכל מציאות תהיה שהעניין של אין עוד מלבדו יחדור בכל מקום,

20:51 גם בהמציאות שלי, גם בשכל שלי, שדווקא בזה מתבטא השלימות של אחדות ה', וזה במילים אחרות מה שהרב אומר כאן. וזה כל האדם ותכלית בריאתו. כל העניין זה דירה בתחתונים, דירה בתחתונים. פירוש שהדירה יכולה להיות בשכלו של אדם. והנה כמה גדולה שמחת הדיוט ושפל אנשים בהתקרבותו למלך בשר ודם המתאכסן ודר אתו עמו בביתו. עכשיו האלטער רבי, בכדי להמתיק יותר, להוסיף יותר את השמחה שיש בזה, אז הוא מביא לזה משל. נתאר לעצמנו משל איך שאם לבן אדם בשר ודם, אז כשיש מלך מתקרב אליו ודר אתו עמו בבית, קל וחומר לאין קץ לקרבת ודירת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כדכתיב: כי מי הוא זה אשר ערב לבו לגשת אלי נאם ה'. אומרים שאיש, איך אומרים, ... על אנוש. אז כשיש מלך בשר ודם שמתאכסן אצלו בבית זה שמחה גדולה ביותר. קל וחומר שמדובר על הקדוש ברוך הוא שהוא גר אצלנו. הוא בא כאן, דירה בתוכנו, בנפש אדם. שהיהודי שיושב ומתבונן באחדות ה', אז זה השמחה הגדולה ביותר. על זה אומרים: מי הוא זה אשר ערב לבו לגשת אלי? מי יכול להתקרב לקדוש ברוך הוא? ויהודי כן יכול. יהודי יושב ומתבונן באחדות ה', אז הוא מתקרב לקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא נהיה דר אצלו בחדר שלו. אבל זה גופא גם אומר כמה פרטים. יש הסתכלות בו שיש להתקרב למלך. אחרי זה יש מתאכסן, המלך לא רק מתקרב אלא מתאכסן. זה אכסניה, אבל אכסניה יכול להיות בדרך ארעי. אכסניה זה כמו אורח. ועוד יותר, ודר, דירה זה אומר באופן קבוע. זאת אומרת עוד יותר, אתו עמו בביתו. לא שאני הולך לגור בחדר

22:49 של המלך, שזה גם כן שמחה גדולה שאני הולך לגור עם המלך. אבל אז יוצא שהבית שלי לא נהיה מקום של המלך. השמחה הכי גדולה זה כשהמלך בא לגור בבית שלי. וזה מה שקורה כשיהודי מתבונן בעניין של אחדות ה'. על ידי התבוננות באחדות ה', אז מה נהיה על ידי זה? שהקדוש ברוך הוא לא רק מתקרב אליו, אלא, אלא יותר מזה. לא רק מתאכסן אלא בקביעות. זה לא, זה לא רק שאני הולך אצלו, אלא אתו עמו בביתו. כאן, כאן למטה, דירה בתוכנו. נו, היום הרי י"ח טבת, היום בלילה, היארצייט של הרמב"ם. והרבי הרי עשה עסק מהעניין של הרמב"ם אפילו בשנה הראשונה. הרבי התוועד. היה התוועדות אחת ביום ט"ו כסלו, ... שהתחילו ללמוד רמב"ם. הרבי אז עשה שיעור מיוחד וההסבר היה בקשר להרמב"ם, על העניין אצל הרמב"ם. הרי אנחנו רואים את הנקודה הזאת. הרבי מסביר הרי בכל הסיכום של הרמב"ם, שהרמב"ם רואים שמהתחלת הרמב"ם עד סוף הרמב"ם, שהרמב"ם מתחיל את הספר שלו: יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו. והרמב"ם גומר את הספר שלו בעניין של, של, של ימי המשיח, שיהיה עסק כל העולם כולו לדעת את ה' בלבד, כמו: כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. שמה רואים כאן שהרמב"ם מדבר על העניין של התכלית של כל הבריאה, שיתגלה העניין של אחדות ה' בעולם. כן, זאת אומרת הרמב"ם, בסוד פנימי של הרמב"ם, כבר התחיל את העניין הזה, גילה את הנקודה הזאת שכל תכלית הבריאה זה לגלות את האלוקות בעולם. והדיוק ברמב"ם זה לא להאמין אלא לידע. וגם בסוף, לדעת את ה' בלבד, כמו: כי מלאה הארץ דעה את ה'. כי

24:56 כל התכלית של דירה בתחתונים זה כאשר אלוקות חודר בשכל ודעת של אדם, שזו הנקודה שלומדים כאן גם.