לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ג - חלק 4

00:01 דובר 1 אז הדליק הנר כאן אמיתינו. וכדי להגיע לשמחת הנפש האמיתית, זה על ידי שהבן אדם מתבונן בעניין של אחדות הוי'. ייחוד הוי' אמיתי. העניין של אחדות הוי' פירושו... העניין של אחדות הוי' פירושו, האלטער רבי מסביר שהוא לבדו בעליונים ובתחתונים, כמו שהיה הוא לבדו לפני ששת ימי בראשית ממש, בלי שום שינוי. ולמה? מפני שכל הנבראים הם בטלים לקדוש ברוך הוא לגמרי כמו שהם היו בטלים לפני ששת ימי בראשית. אז האלטער רבי מביא על זה שתי דוגמאות. דוגמה אחת מאותיות שכלולות בנפש. תכל'ס הביטול. ודוגמה שנייה הוא מביא מאור השמש והשמש. למה האלטער רבי צריך להביא שתי דוגמאות? למה לא מספיק שהאלטער רבי יביא דוגמה אחת? אז בפשט, אם לומדים פשט, אז הסיבה למה האלטער רבי לא מסתפק עם המשל הראשון, הוא מביא גם את המשל השני, זה בגלל שהמשל השני הוא משל גשמי. האלטער רבי בעצמו אומר: "ומי שיקשה לו ... משל גשמי לזה". זאת אומרת, מכיוון שהמשל הראשון זה משל רוחני, אז המשל עצמו צריך משל. המשל הוא די רוחני ממילא, מה שאין כן המשל של השמש זה משל יותר גשמי, אז ממילא יותר אפשר להתחבר לזה. ככה משמע בפירוש השני באלטער רבי, שהמעלה של המשל השני זה שזה משל גשמי. לפי זה, לכאורה, נשאלת השאלה למה לכתחילה הוא לא הביא את המשל השני? למה האלטער רבי הביא גם את המשל הראשון? אז זה מוסבר שיש מעלה גם במשל הראשון. אדרבה, המעלה במשל הראשון זה כל כך, שלכן אדרבה, את זה האלטער רבי מביא בתור משל ראשון, כי המשל הראשון הוא משל יותר טוב להסביר את כללות העניין. אלא מה? החיסרון הוא

02:39 דובר 1 שזה משל רוחני, ולכן הוא צריך להביא את המשל השני. אבל בכללות העניין שמדברים כאן, המשל הראשון הוא משל יותר טוב. למה? מה המעלה במשל הראשון? כי המשל הראשון זה משל על אותיות. שהאותיות כלולות בנפש, אז הן לא מציאות. מה אנחנו רוצים להסביר כאן בענייננו? בנוגע לאותיות שבדבר הוי', שהאותיות שמהוות את הנברא. אז האותיות, להיפך, זה הרי מציאות של הנברא. "בדבר הוי' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם". הרי מציאות הנבראים זה האותיות שמחיות, מהוות ובוראות כל רגע ורגע. אז רוצים להגיד שהאותיות שמהוות את הנבראים הן בטלות לאין סוף, כמו שהאותיות בטלות אל הנפש. אז מכיוון שהמשל של אותיות יותר קרוב לעניין שבאים להסביר פה, אז לכן האלטער רבי גם המשל הראשון זה משל של האותיות. זה משל יותר מתאים לעניין שמדברים. אז האלטער רבי מביא משל שני, שזה המשל של אור השמש, ששם המעלה של זה שזה משל גשמי. זה אופן אחד איך שלומדים פשט. למה האלטער רבי מביא את שני המשלים? יש אבל דיוק קצת יותר עמוק, שזה מוסבר מהרבי באחד המאמרים. רואים דבר מעניין. העניין של אחדות הוי' מוסבר בתניא שלוש פעמים. יש עוד כמה פעמים שזה מוזכר בקיצור, אבל אפשר להגיד ששלוש פעמים זה מוזכר בתור סוגיה. פרק כ"א בליקוטי אמרים האלטער רבי מסביר את העניין של אחדות הוי' פעם אחת. פרק ל"ג, מה שלומדים כאן, ובשער היחוד והאמונה, בפרקים הראשונים. אז שלוש פעמים האלטער רבי מסביר את הסוגיה של אחדות הוי'. אתם רואים דבר מעניין, שבפרק כ"א האלטער רבי מביא רק את המשל של אותיות. האלטער רבי לא מביא את המשל של השמש. כל פרק כ"א זה רק

04:56 דובר 1 המשל איך שהאותיות בטלות לדיבור הנפש. כל העניין: האותיות בטלות למקור הדיבור, הדיבור למקור המחשבה והמחשבה לעצם הנפש. עניין הביטול של האותיות. זה המשל שהרב משתמש כדי להסביר את העניין של אחדות הוי'. בפרק ג' של שער היחוד והאמונה האלטער רבי מביא את המשל רק של שמש. לא מביא את המשל של האותיות. וכאן בפרק ל"ג האלטער רבי מביא את שני הדברים, גם את המשל של האותיות וגם המשל של השמש. מה הטעם? אז קודם כול, נסביר את שני הקצוות. מה פרק כ"א לפרק ג' שער היחוד. בפרק כ"א של תניא האלטער רבי מסביר את הביטול של ייחוד אלוקי. זאת אומרת, בפרק כ"א האלטער רבי בא להסביר את הביטול, איך שהאותיות בטלות. אותיות של דבר הוי' שהן בטלות לעצמיות. הן בטלות לאין סוף. בשער היחוד והאמונה פרק ג' האלטער רבי לא מדבר על הביטול של האותיות לאין סוף. שם האלטער רבי מדבר על הביטול של הנברא לאותיות. אנחנו מדברים על שני דברים שונים. לומדים, ... אנחנו כבר יודעים תניא, יש את הכיתה. כשמסתכלים בשער היחוד והאמונה אז רואים שהאלטער רבי שמה בפרק א', ב', ג', האלטער רבי מדבר איך הנבראים בטלים לדבר הוי'. נסתכל על העולם, אתה רואה יש. אומר האלטער רבי בשם הבעל שם טוב, שזה לא באופן שהקב"ה ברא עולם פעם אחת, אלא שכל רגע ורגע הנברא צריך להתהוות יש מאין בכל רגע ורגע. ממילא זה, אם היו נותנים רשות לעין לראות, לא היינו רואים את הנברא בתור מציאות לעצמו, כי היינו רואים שהנברא כל המציאות שלו זה אך ורק הדבר הוי'. אז מה האלטער רבי מדבר שמה? על הנברא ביחס אל דבר הוי'. ועל זה האלטער רבי מביא משל

07:05 דובר 1 אור השמש בשמש, כמו שאור השמש אזי הוא שום דבר בו. כל המציאות שלו זה השמש. אור השמש בתוך השמש הוא שום מציאות, אפס בלעדי. כל המציאות כאן זה השמש. אותו דבר גם כן הנברא. אין לו שום מציאות לעצמו. כל המציאות שלו זה דבר הוי', זה דבר הוי'. נברא, דבר הוי'. אז מה כאן השמש? הוא דבר הוי', והאור הזה זה הנברא. אז כמו שהנברא הוא שום דבר לגמרי לגבי דבר הוי', כמו שהאור הוא בטל בתוך השמש, אותו דבר הנברא בתוך דבר הוי'. מה שאין כן בפרק כ"א בליקוטי אמרים האלטער רבי לא מדבר על הנברא ביחס לדבר הוי'. זה כבר הסביר בשער היחוד והאמונה. שם האלטער רבי מסביר דרגה יותר גבוהה באחדות ה'. איך שדבר הוי' זה טוב, נברא, דבר הוי', בסדר גמור. אבל סוף סוף דבר הוי', דיבור, זה גם מציאות. הרי הדיבור זה עניין של התלבשות. דיבור זה עניין של זולת. דיבור זה יש. אז גם מצד הדיבור יש איזושהי מציאות. נכון שהנברא הוא שום דבר לעצמו, כל המציאות שלו זה דבר הוי'. אבל עצם זה שהקדוש ברוך הוא אומר יהי אור, כי זה כבר גם כן איזושהי נתינת מקום ל-ל-לנבראות. אז האלטער רבי מסביר על המשל של האותיות, שהאותיות הן בטלות לנפש. על דרך זה גם כן, שגם האותיות של דבר הוי' הן בטלות ליוצר. המציאות של הקדוש ברוך הוא נמצאת בכל מקום. אז ממילא יוצא שמדברים כאן על שני צדדים של זה. כאן האלטער רבי לקח את שני הביאורים, שם אותם ביחד. כאן האלטער רבי הביא את שני המשלים ביחד. מה הסיבה לזה? כאן האלטער רבי גם את המשל של השמש וגם את המשל של האותיות.

08:51 דובר 1 הסיבה לזה היא כי כאן בשער-- בפרק ל"ג האלטער רבי מדבר, האלטער רבי מדבר על אחדות ה' באופן... כאן האלטער רבי בא להסביר את העניין של אחדות ה' איך שזה מצד האלוקות, לא איך שזה מצד העולם. כאן זו נקודה שלישית באחדות ה'. דווקא כאן בפרק ל"ג העניין של אחדות ה' מוסבר באופן הכי עמוק. ב-פ-- בשער היחוד והאמונה הוא מסביר בנוגע לנבראות, לעולם. יש עולם. מה המציאות של העולם? האלטער רבי מסביר שהמציאות של העולם זה לא כמו שנראה לעיניים, שנראה לעין בשר שזה יש. האמת היא שהמציאות של העולם זה דבר הוי'. זה העניין של... ולכן כאן האלטער רבי מביא את שתיהם יחד, כי כאן מה שנוגע זה לא החילוקים שיש בין משל אחד לשני. כאן נוגע הנקודה הכללית. כאן נוגע להסביר את העניין של אחדות ה' בתכלית השלמות, שיהודי צריך להבין איך שכל ה-- שהקדוש ברוך הוא, הוא המציאות היחידה ואין עמו דבר, שהוא המציאות היחידה האמיתית. אז על ידי זה הוא יבוא לשמחה. כי על ידי זה שהוא יודע ומרגיש את זה ומתבונן בעניין של אחדות ה' אמיתית, שהקדוש ברוך הוא נמצא למטה כמו למעלה, כל העניין של הרי הוא עמך, אז זה יביא לבן אדם שמחה אמיתית בהקדוש ברוך הוא. השמחה אמיתית, כמו שעכשיו אני הולך להסביר. ובמילא כאן הנקודה זה לא ביטול הנברא, הנקודה כאן זה אחדות ה'. ולכן כאן האלטער רבי מביא את שתיהם יחד, כי כאן מה שנוגע זה לא החילוקים שיש בין משל אחד לשני. כאן נוגע הנקודה הכללית. כאן נוגע להסביר את העניין של אחדות ה' בתכלית השלמות, שיהודי צריך להבין איך שכל ה-- שהקדוש ברוך הוא, הוא המציאות היחידה

11:21 דובר 1 והכל בטל. ולכן כאן האלטער רבי לוקח גם את המשל של האותיות וגם את המשל של השמש. ב-- דבר מאוד מעניין. דבר פלא ממש. הנקודה הזאת שפרק ל"ג זה שונה מהעניין של שער היחוד והאמונה. אז רואים דבר פלא. במפתח עניינים, יש מפתח עניינים שהרבי עשה לתניא. אז המפתח עניינים שהרבי עשה לתניא, אז ידוע שזה מאוד מדויק. חושבים שהרבי עשה עבודה של מפתח עניינים, היה מישהו אחר שהיה יכול לעשות את זה. לעשות מפתח זה לקחת, אה, לקחת, אה, טכני קל, איך אומרים? טקסטים ולשים מילים ואחרי זה עושים מזה מפתח. אבל המפתח של הרבי זה מאוד עמוק. אפשר, אפשר ללמוד משם עניינים מאוד מאוד מאוד מיוחדים. יש הרבה חידושים שאפשר להבין בתניא על יסוד העניין של המפתח עניינים. אז בואו תראו עכשיו כאן דבר פלא במפתח עניינים של הרבי לתניא. יש כמה מכתבים של הרבי גם כן בנושא הזה שרואים שהרבי מסביר איך שזה מדויק. למה הוא ציין לזה? לא ציין לזה? שאלות שאנשים שאלו את הרבי למה הוא לא ציין זה, ציין וכו'. והרבי מסביר שכל דבר במפתח זה מדויק. אז בואו נראה דבר פלא. המפתח עניינים נמצא בתניא בסוף, בכל תניא זה נמצא בעמוד אחר. בתניא האדומים שיש לי זה בעמוד קפ"ה. בתניא אחרים צריך להיות כנראה בעמוד אחר. אז במפתח עניינים ניקח ככה. ב-בערך אור. נתחיל מאור. כן. אז בערך אור ה-הרבי מציין איפה מוסבר העניין של אור בתניא. אז הוא מציין א' נ"א. א' זה ליקוטי אמרים, נ"א זה פרק נ"א. אחרי זה הוא מביא ב', ב' זה שער היחוד והאמונה. פרק ב', פרק ג', אור השמש בשמש. מה עם פרק ל"ג? לא מביא.

13:35 דובר 1 הוא לא מביא פרק ל"ג. א' ל"ג. אבל שער של אור השמש ושמש למדנו עכשיו. אנחנו לומדים את זה כאן בפרק ל"ג. הרבי לא מציין. אוקיי? וייטער. תסתכלו בערך ביטול העולמות. לא, לפני זה. לפני זה יש אחדות. אחד. באותו דף שיש, יש אחד. ערך אחד, אחדות. אז הוא מציין א' כ"א, אחדות של הקדוש ברוך הוא. א' כ"א. אז הוא מציין בפרק כ"א. המשך. אחרי זה, טוב, א' ל"ג. זה מה שאנחנו לומדים עכשיו. פרק ל"ג. אחדות של הקדוש ברוך הוא. ב' ז'. לא מביא ב' ג'. פרק ג' של שער היחוד והאמונה הוא לא מביא כאן. ואחדות הוויה הוא מציין בפרק כ"א, כן. בפרק ל"ג גם כן. לפרק ג' של שער היחוד והאמונה הוא לא מציין. ממשיכים הלאה. ביטול. מגיע לביטול העולמות. כן, אז יש ערך ביטול. בערך ביטול. מה הוא מציין? א' כ"א. ביטול כל הבריאה. ב' ג', כנ"ל, זה שער היחוד פרק ג'. כאן הוא כן מביא את פרק ג'. הוא לא מביא את פרק ל"ג. עוד דבר אמרנו שבאור השמש, באור מה הוא הביא? באור הוא הביא את שער היחוד והאמונה והוא לא הביא את פרק ל"ג. תסתכלו בערך שמש. נלך לסוף. בערך שמש. בערך שמש. אז הוא מביא א' ל"ג. הוא כן מביא זיו השמש ושמש, וגם כן ב' ג', זיו השמש ושמש. אז למשל. בערך אור אז הוא הביא, הוא לא הביא את פרק ל"ג. הוא מביא רק את פרק ג' שער היחוד והאמונה בערך אור. בערך שמש הוא כן מביא את פרק ל"ג. מה, מה קורה כאן? מה הביאור? לפי הנקודה הזאת זה מובן גם כן. בשער האמונה הנקודה זה להסביר

16:19 דובר 1 את ביטול העולמות. הנקודה שם האלטער רבי בא להסביר איך שהנבראים בטלים לקדוש ברוך הוא. זה הנקודה. המטרה של האלטער רבי בפרק ל"ג. אז זה בביטול השמש, ולכן הרבי מציין לזה בערך ביטול. הוא מציין לפרק ג' שער האמונה. בשער-- בפרק ל"ג האלטער רבי לא בא להסביר ביטול עולמות. הוא כן מסביר ביטול, אבל זה לא הנקודה כאן. הנקודה כאן זה לא להסביר מה קורה עם הנבראים. הנקודה כאן זה להסביר אחדות הוויה כדי שיהודי יהיה בשמחה, על ידי שמתבונן באחדות הוויה. בורא ובריאה ומלכות, זה בין הסברות. העיקר הנקודה זה אחדות הוויה, לא ביטול הנבראים. ולכן בערך אחדות הוא מציין לפרק ל"ג. בערך ביטול הוא לא מציין לפרק ל"ג. ולהיפך גיסא, הפוך, בשער האמונה פרק ג', שם הנקודה זה מסביר ביטול הנבראים בפרק ג'. לא הנקודה של האחדות. הנקודה של האחדות זה יותר מאוחר, פרק ז'. ולכן בערך אחדות הוא לא מציין לפרק ג' של שער האמונה. הוא כן מציין לפרק ל"ג. על דרך זה במשל. המשל של השמש בפרק ג' של שער האמונה. מה עיקר הדגש? על הנברא ביחס לבורא. ומה זאת אומרת? מה המציאות של הנברא אנחנו חוקרים. אז זה מביא משל מאור השמש ושמש, שהמציאות של האור, האור מחוץ לשמש, האור הוא מציאות. בתוך השמש האור לא מציאות. אז כל העניין שבשער האמונה האלטער רבי דן זה מה המציאות של האור. כי מזה אנחנו מבינים מה המציאות של הנברא. לכן באיזה ערך הרבי מציין? בערך אור. בערך אור האלטער רבי מציין לשער האמונה. הוא לא מציין לפרק ל"ג. למה? כי בפרק ל"ג האלטער רבי לא בא לדבר על האור, על הנברא. האלטער רבי בא

18:20 דובר 1 לדבר על השמש. השמש זה האין סוף, אחדות הוויה. ולכן כשאלטער רבי בערך שמש הוא מציין-- בערך השמש הרבי כן מציין לפרק ל"ג. כי בערך שמש זה משל על אחדות הוויה. שהשמש הוא המציאות היחידה ובתוך השמש האור לא מציאות. אז זה גם כן במשל. שמש זה הקדוש ברוך הוא, הוא המציאות היחידה והכל בטל. ולכן בערך שמש הוא כן מציין לפרק ל"ג. מה שאין כן ב-ב-בערך אור הוא לא מציין לפרק ל"ג, כי פרק ל"ג הנקודה כאן זה לא הנברא אלא הנקודה כאן זה אחדות הוויה. ועל דרך זה יש עוד כמה דיוקים בלשון התניא. יש, על יסוד זה גם כן דיברנו בשיעור הקודם. יש כאן אומר כלול, כאן אומר נמצא. גם זה קשור. כל כל מיני. יש עוד כמה דיוקים. אני אתן את כל הפרטים. כמה וכמה דיוקים בלשון תניא שאפשר להבין שזה היסוד של ההבדל שבפרק, בשער האמונה. שם העיקר האלטער רבי מדבר כאן על ביטול עולמות. איך הנברא ממנו, מה המציאות של הנברא ביחס לקדוש ברוך הוא, מלמטה למעלה, להגיד במילים אחרות. מה שאין כן בפרק ל"ג האלטער רבי בא להסביר את העניין של אחדות הוויה אמיתית, ולהסביר את העניין של אחדות הוויה אמיתית, אז על זה האלטער רבי לוקח את כל המשלים, ובעיקר הדגש של המשל זה לא איך התחתון ביחס לעליון, לא האור ביחס לשמש, אלא איך הפוך, איך השמש מתייחס אל האור. וכאן גם כן יש עוד דיוק שהאלטער רבי אומר: אלא ששם הוא בטל במציאות ממש. נחזור לתניא בפנים. לתניא בעמוד מ"ב, דף מ"ב. אז הלשון של האלטער רבי כשהוא מביא את המשל של אור השמש ושמש, אומר האלטער רבי הלשון שאור השמש

20:11 דובר 1 נמצא בתוך השמש. הרי שגם שם הוא נמצא ביסודו. אומר האלטער רבי: אלא ששם הוא בטל במציאות במקורו, כאילו אינו במציאות כלל. טוב, רגע, קודם כול אני רוצה לגמור. האמת היא שאני לא, לא עשיתי את זה מהר. אולי אני כן צריך להסביר. בשיעור הקודם אנחנו דייקנו שבפרק ל"ג האלטער רבי אומר שגם בזיו השמש, בתוך השמש נמצא אור בזיו השמש. גם בתוך השמש נמצא אור. כן, איך הלשון? גם שם הוא נמשך ביתר שאת, אלא שהוא בטל במציאות. מה שאין כן בשער היחוד והאמונה האלטער רבי אומר: הוא ביכולתו להאיר. הלשון זה יכולתו להאיר, לא שהיא נמשכת מהנברא. כי כשהוא ביכולתו להאיר, זה לשון ייחוס. אז אני בקיצור לא רוצה להיכנס הרבה, להרחיב בעניין. בקיצור, על כל פנים, קשור לעניין שדיברנו, מכיוון שבשער היחוד והאמונה האלטער רבי רוצה להדגיש את ביטול הנברא, עד כמה נברא הוא לא מציאות. אז לכן האלטער רבי מדגיש שכשהאור בתוך השמש אז הוא בכלל לא מציאות, הוא רק ייחוס. יכולתו להאיר. אין כאן מציאות של אור. יש רק את הייחוס לאור. שייחוס הרי לא מציאות בכלל. ייחוס פירושו שאין כאן כלום, יש רק ייחוס. ובזה האלטער רבי רוצה להדגיש עד כמה הנברא, הביטול של הנברא במקורו הוא כל כך, שכל המציאות שלו זה רק ייחוס. כאילו שאין כאן שום דבר חוץ מהדבר ההוא. אז כדי להדגיש את ביטול הנברא באופן הכי נעלה, לכן שמה האלטער רבי מדגיש את האור שהוא, שהוא, שהוא יכולתו להאיר, שהוא לא מציאות בכלל. מה שאין כן כאן, האלטער רבי, כאן האלטער רבי לא מעוניין להסביר עד כמה נברא בטל. זה לא הנקודה כאן. אדרבה, כאן הפוך הוא. מה שהרבי יסביר עוד מעט, שהשמחה היא שהקדוש

22:09 דובר 1 ברוך הוא נמצא יחד איתי. גם אני נמצא פה. זה לא, לא כל כך נוגע הביטול שלי, אלא מה שנוגע לכאן זה שהקדוש ברוך הוא, האחדות של הקדוש ברוך הוא נמצאת כאן. ולכן כאן האלטער רבי לא שולל את המציאות שלו. יש אור. אדרבה, האור נמשך ביתר שאת וביתר עוז. אלא מה? נמצא בשמש. אז, אז, אז האור הוא בטל במציאות לגמרי. על דרך זה גם כל הנבראים. לא שאין אור לעולם. יכול להיות שיש אור לעולם, אבל מה כל המציאות של כל האור לעולם? זה השמש. האחדות של הקדוש ברוך הוא. כאן הנקודה כאן שהאחדות של הקדוש ברוך הוא נמצאת בכל מקום, בכל דבר. לכן הלשון כאן זה לא יכולתו להאיר, אלא שנמצא גם מאיר ביתר שאת וביתר עוז. עוד דיוק יש כאן בלשון. שמספיק דיוקים, אז מחזיקים ראש. לפחות המכונה מחזיקה ראש. אז תראו. תסתכלו בלשון התניא. האלטער רבי אומר: ביתר שאת וביתר עוז. ביתר שאת וביתר עוז, זה הכול. אלא ששם הוא בטל במציאות במקורו וכאילו אינו במציאות כלל. תראו, המילה במקורו זה מיותר. הרי מה הוא מדבר כאן? הוא מדבר כאן בתוך השמש. הוא אומר שזיו השמש נמצא בתוך השמש אז הוא בטל במציאות. שם. איפה שם? שם בתוך השמש. אז מה האלטער רבי אומר כאן? ששם הוא בטל במציאות במקורו? על מה מדברים כאן אז? בלי להגיד במקורו אנחנו יודעים שמדברים כאן הרי בתוך השמש, אלא ששם הוא בטל במציאות. לכן זה סתם לשון מיותרת. ותניא אין כזה דבר לשון מיותר. מה אז?

24:15 דובר 1 זה מה זה מדגיש פה, במקורו? אז הרבי רוצה להדגיש כאן עד כמה העניין של אחדות הוי'. יש אחדות הוי' האמיתית, שהקדוש ברוך הוא, הוא המציאות היחידה, והכול זה הייחוד, שהביטול במציאות זה ביטול במציאות במקורו. מה זאת אומרת ביטול המציאות במקורו? שהמציאות של העולם זה המקור, כשהאור נמצא בתוך השמש. אז מה זה פירוש האור בטל לשמש? יש בחסידות מדברים כמה אופנים בביטול. יש ביטול שנקרא ביטול של כלא חשיב, או נקרא ביטול של שרגא בטיהרא. למשל אור הנר באמצע היום אז בטל. כי אור הנר זה נר קטן. כשיש לך אור היום אז זה לא תופס מקום. זה גם באור הגדול של היום. אז אור הנר כאילו שלא נמצא בכלל, כלא חשיב. מה ערך הנר? אין לזה שום ערך, שום כלום, לא תופס מקום בכלל. כי הייתם יכולים לחשוב שאותו דבר זה גם כן הביטול של אור השמש בשמש. לפעמים כתוב ככה בחסידות גם כן, שאור השמש ביחס לשמש, כאן זה השמש עצמו וזה רק אור השמש. אז אור השמש זה השמש. אז הוא בטל לגמרי כשרגא בטיהרא, אין לו שום כלום, לא תופס מקום. מה, בתוך השמש מה צריכים את האור? על דרך זה כך כתוב ב... נראה לי בשיעורים בספר התניא הוא מפרש ככה פשט גם בתניא. ככה הוא כותב בפירוש כאן בשיעורים בספר התניא, אבל זה לא הפשט בתניא. הוא מביא את זה אולי בגלל שהוא רוצה להסביר את זה כפשוטו, אבל זה לא הפשט בתניא. אז הרבי מדייק כאן בלשון שהוא בטל במציאות במקורו. הביטול של אור השמש בשמש זה לא ביטול של שרגא בטיהרא. שרגא בטיהרא פירושו שהנר ואור היום הם

26:11 דובר 1 שני דברים שונים, אלא מה, זה קטן וזה גדול, אז ממילא זה לא חשוב, אין לזה ערך. אבל אבל אבל אבל יש כאן מציאות מסוימת. העניין של אחדות הוי' האמיתית הוא שאור השמש, כשהוא נמצא בתוך השמש, הוא בטל במציאות במקורו. הביטול של אור השמש בשמש זה בגלל שכאן זה המקור, אז ממילא נמצא כאן המקור. אז מה כאן הגדר של האור? האור הוא מציאות של מקור. אין כאן שום מציאות חוץ מהמקור. זה לא רק ביטול של כלא חשיב. כל המציאות כאן זה כי המקור הוא עצמו המציאות. המציאות, המקור נמצא כאן, המקור של האור. על דרך זה גם כן למעלה אומרים אחדות הוי' האמיתית פירושו שהביטול של הנברא לאלוקות זה לא ביטול של העדר השלימות, זה ביטול עצמי שאני לא, לא אסביר אותו. ממילא מה זה נוגע לענייננו כל זה? על ידי שאדם מתבונן בעניין של אחדות הוי', עד כמה המציאות של העולמות בטלים לקדוש ברוך הוא, וממילא העניין של אחדות הוי' האמיתית, שהקדוש ברוך הוא, הוא המציאות היחידה ואין עוד מלבדו. אומר הרבי בכוחו ממש, דכמו שהוא בטל ואינו במציאות לגבי מקורו, הקדוש ברוך הוא, קודשא בריך הוא. אז אותו דבר גם כן. אז הביטול של העולמות לגבי הקדוש ברוך הוא, שהם בטלים לגמרי לגבי רצונו. גם כי כאן הביטול במקורו.

27:37 דובר 2 עוד חמש עשרה דקות.

27:39 דובר 1 אה?

27:39 דובר 2 חמש עשרה דקות.

27:40 דובר 1 כן, גם כן. רק עוד סיפור אחד וזה אני אסיים. שמעתי מהרב רינגלד[?], היה לו משפיע שקראו לו הרב רינגלד[?]. קראו לו, היה לו משפיע שקראו לו ר' זלמן שניאורסון. זלמן שניאורסון היה זלמן לודז'ער. הוא היה יהודי מאוד גדול. אחרי זה סיפרו עליו דברים גדולים. אומרים שהרבי הרש"ב אמר פעם שיש לו שלושה חסידים. אז אחד מהם היה ר' לוי, חותנו של הרבי, ואחד מהם היה ר' זלמן לודז'ער, זלמן שניאורסון. אפילו הייתה סברה שאחרי שהסתלק הרבי הרש"ב, הייתה אפילו סברה שהוא, שהוא יהיה ממלא מקום, אותו רב. היה אומר, מהמורה היה צדיק מאוד, מאוד, מאוד, על מדרגה מאוד גדולה. הרבי מילן[?] שגדל היה אצלו בבית הרבה והוא למד אצלו וכולי. אז הרבי מילן[?] סיפר שהיה שמחת תורה, כבר היה בשיא ימיו. הוא נפטר בתרצ"ט, אלף תשע מאות שלושים ותשע. ממש לפני כמה שבועות לפני התחלת המלחמה, נראה לי. ממש נפטר ממש לפני, לפני הנאצים. אז הוא סיפר שכבר היה יהודי זקן וחלש, בקושי יכל ללכת. הוא אומר שהגיע שמחת תורה, באו הקפות, אז הוא ישב על כיסא והיו שמה עניין יהודים שפסקו רב פז, אז הגיע לפני ההקפות. אז ר' זלמן לודז'ער אומר: צריכים לרקוד בהקפות. אז הוא ביקש מהרבי מילן[?] שיקח תניא ויתחיל לקרוא פרק ל"ג. אז אומר שהוא התחיל לקרוא את השורות הראשונות של פרק ל"ג. קרא ככה כמה שורות, ואז פתאום ר' זלמן לודז'ער קם מהכיסא, אפילו שהוא היה כבר בתוך הטבע, כבר לא יכל, בקושי לזוז. הוא קם מהכיסא והתחיל לרקוד מסביב לשולחן. הוא אומר, הייתה איזה שעה שלמה בלי הפסק, ככה רקד, רקד, רקד, רקד, עד שכבר עלייה לגוף

29:53 דובר 1 שלו כבר לא יכל יותר. הוא נפל. כן, זה יהודי שחי עם העניין של פרק ל"ג. חי עם העניין של אהבת ישראל. הגיע שמחת תורה, צריכים לרקוד. אז מה היה הדבר ששימח אותו? קראו את השורות של פרק ל"ג וזה גרם אצלו את השמחה.